בוקר נוסף בו התעוררנו בשעה מוקדמת (חלקנו יותר חלקנו פחות...)
לאחר ארוחת בוקר קצת דלה לטעמנו (אין ביצים, אין גבינה) יצאנו לדרך.

היעד הראשון בתכנית WILDLIFE LOOP   ב-CUSTER STATE PARK.
קצת אחרי היציאה מ-CUSTER, עצרנו ליד בוטקה בצד הדרך. שילמנו עבור הכניסה לפארק – 20 דולר. התשלום מאפשר כניסה למשך שבוע ל-STATE PARKS  ב-SOUTH DAKOTA.

כבר בדרך למסלול ראינו מספר חיות: ביזונים, איילים, סנאי קטן ומהיר שחצה את הכביש ונובחניות (PRARIE DOGS).
ראינו בעבר נובחניות (נראות ומתנהלות כמו סוריקטות), אך לא בכמות שראינו היום. בכל איזור בו חלפנו הציצו ראשים כמעט מכל תלולית אפר. חלק מהנובחניות נעמדו על שתיים לתצפת וחלק התרוצצו במרחב – חמוד מאוד!
בדרך למרכז המבקרים נתקלנו בעדר חמורים (BURROS) בשלל צבעים, שכלל זכרים, נקבות וגורים.

עצרנו במרכז המבקרים (מתברר שוב שזה חשוב. תמיד מקבלים טיפים מופלאים) ושאלנו את הריינג'ר מה הוא ממליץ. הוא שאל אותנו אם ראינו ביזונים – ענינו בהתלהבות שראינו מספר פרטים. למרות זאת (ובעצם בגלל), ההמלצה שלו הייתה לפנות שמאלה במעלה כביש שאינו סלול שנמצא ממש ביציאה ממרכז המבקרים. כעבור כמה דקות נסיעה מצאנו את עצמנו יחד עם מספר מכוניות נוספות מוקפים מכל עבר בביזונים. בהתחלה ראינו מספר ביזונים בשני צידי הכביש. ככל שהתקדמנו נוספו עשרות נוספות! לדעתנו היו שם לפחות כמה מאות. אין ספק שזו ממש חוויה! הגענו בתקופה טובה, עשרות "גורים" שנראו בני כשבועיים ליוו את העדר, צמודים לאמהותיהם.
נזכרנו איך בטיול הראשון שלנו למערב, כשביקרנו בפארק ילוסטון, באחד הכבישים חלף לידנו ביזון ענק, במרחק נגיעה מהרכב. הפעם – הם ליוו אותנו לאורך הדרך. שמחנו לראות נקבות עם גורים. רובם כבר בצבעים המוכרים ואחד די חדש (לפי הגודל וההליכה המצחיקה) עם פרווה בצבע חום בהיר-כתמתם...
 

לאחר דקות ארוכות בתוך עדר הביזונים המשכנו בדרכנו לעבר WIND CAVE  שנמצאת לא רחוק משם.  כשהגענו למרכז המבקרים, ראינו מספר לא מבוטל של רכבים. האפשרות לסייר במערה היא אך ורק בסיור מודרך ויש מספר סוגים (10-12$ לאיש). אנחנו בחרנו במסלול ה-NATURE   היות והיה צריך לחכות לו רק 50 דקות לעומת האחרים שזמן ההמתנה אליהם היה כשעה וחצי – שעתיים...
חשוב לציין שלמרות ששם האתר – WIND CAVE NATIONAL PARK היה עלינו לשלם לסיור וזה בגלל הסיבה שכרטיס AMERICA THE BEAUTIFUL מאפשר כניסה חופשית לפארקים הלאומיים ולא לפעילות שמתבצעת בתוכם. הכניסה לפארק, כך הסביר הריינג'ר, הינה חופשית, אבל הסיור הוא בתשלום.
מידע חשוב נוסף הוא שאסור להיכנס לסיור עם תיקים וצריך להשאירם ברכב!

הזמן חלף די מהר וקצת לפני המפגש עם המדריך, היה על אמא דורבן ודורבן א' לעבור חיטוי של סוליות הנעליים היות וככל הנראה הן ננעלו בביקור לפני כשנתיים במערת קרלסבד.
(הסיבה לחיטוי – למנוע הידבקות עטלפים במחלה שמועבר ע"י נעליים ולפעמים בגדים של אנשים).

המדריך שלנו, אנטוניו, ערך שיחת היכרות לאנשי הקבוצה (היו מספר משפחות מויסקונסין ומקולורדו ואפילו זוג מיוסטון וכמובן אנחנו הישראלים היחידים שזכינו למחיאות כפיים מהמשתתפים...)
 

אנטוניו העביר  את הסיור בצורה נחמדה, למרות שהבנים שלנו אמרו שהתאטרליות שלו הייתה מוגזמת פה ושם...
הסיור בו לקחנו חלק כלל כניסה רגלית למערה (סיורים אחרים מתחילים במעלית), בדרך של כ-300 מדרגות (רובן בירידה). המסלול עצמו לא קשה, אך הולכים בו לא מהר ונעצרים ב-3 "מרחבים" שמאפשרים מקום לכל חברי הקבוצה כדי לשמוע הסברים.
המערה הזו אינה מערת נטיפים – היא מערה יבשה יחסית, אך מרשימה בגלל שיש בה חללים רבים בגדלים שונים וגם תצורות שונות בקירות ובתקרות., עד כה נחשפו (במצטבר, בכל מערות המשנה)  כ-170 מייל מעברים במערה.

באחד מהמרחבים בהם עצרנו, המדריך סיפר על ההיסטוריה של המערה וכדי להדגים איך הרגישו ראשוני המגלים שנכנסו פנימה כיבה את האורות.
חושך מצרים קטן ליד החושך שחווינו!
המדריך הציע שמי שמפחד (כמעט כולם) יכול לעצום עיניים…
 

כשיצאנו היה חם וערפילי עם ריח של עשן, אך לא היו אזהרות כלשהן לא במרכז המבקרים ולא בדרכים...
 

נסענו לכיוון מערה נוספת – JEWEL CAVE, אך עצרנו בדרך לארוחת צהרים קלה ב-CUSTER.
התלבטנו האם יש טעם לבקר בשתי מערות ביום אחד והחלטנו לתת צ'אנס למערה השניה שאמורה להיות שונה.  כשהגענו למקום, הדוכן בו נמכרים הכרטיסים היה סגור ולידו הודעה על כך שלאור מספר המבקרים כל הסיורים מלאים ולא ניתן לרכוש כרטיסים להיום.
מאוכזבים נכנסנו למרכז המבקרים לשאול מה עוד יש לעשות באיזור.
מסתבר שהכרטיסים לסיורים אזלו כבר בשעה 11:30!  (אנחנו מנחשים שהביקוש הגדול קשור לכך שזה סופשבוע ארוך בשל הלייבור דיי שחל מחר).

הריינג'ר המליץ לנו על עצירה בדרך חזרה ל-CUSTER  במקום ששמו: FOUR MILE OLD WEST TOWN. למעשה, זה מוזיאון היסטורי ובו כחמישים בתים עתיקים עם הריהוט המקורי, של קהילה קטנה שחיה באיזור לפני למעלה ממאה ושלושים שנה. למרות שהיינו בעבר במספר מוזיאונים כאלה, תמיד נחמד לבקר באחד שונה. פה הבתים עצמם רובם בגודל חדר, בנויים מעץ: עסקים שונים ומגוונים כגון:מאפייה, נגריה, מכבסה, מסגריה, בית ספר, מלון, כלא מספרת גברים, חנויות שונות ועוד. הכי מצא חן בעינינו בית הקברות הקטן ובו מצבות עם כיתובים היתוליים...
סה"כ העברנו שם כחצי שעה ואולי יותר, במחיר של 6 דולר עבור כל אחד מאיתנו.
לאחר רכישת הכרטיסים מקבלים רדיוטייפ ישן (כנראה היה שייך לאחד המתיישבים הראשונים) ובו ניתן לשמוע הסברים על כל אחד מהבתים.
היות והיינו עייפים, לא הקשבנו להסברים והסתדרנו עם ההסברים הכתובים שהיו כמעט בכל אחת מהכניסות לבתים.
 

היום סיימנו מוקדם יחסית וחלק מאיתנו ממלאים מצברים בשינה, שאמורה לעזור להתגבר על הג'ט-לג...

 

ביום האחרון, קמנו בנחת, סידורים אחרונים ונסיעה קצרה של כ-20 דקות לכיוון שדה התעופה. החזרה מהירה של הרכב, ועליה לשאטל-רכבת הפנימי לשדה התעופה עצמו.

זהו. נגמר הטיול השנתי. היה קצר (26 יום) אך מהנה ומספק והשאיר, כמובן, הרבה מאוד טעם של עוד!

 

כפי שכתבנו בפוסט הראשון, במקור – הטיול היה אמור להיות ארוך יותר –נאלצנו לקזז ברגע האחרון (כשבועיים לפני היציאה) 6 ימים! למרות הלחץ והזמן הקצר, רובו של התכנון נשאר בעינו, אך היו פה ושם קיצוצים ושינויים שחלקם הביא אותנו למקומות יפים עליהם לא שמענו, אבל שמחנו להכיר.

 

 

נוכחנו, ולא בפעם הראשונה ש:

- כשמגיעים למקומות פעם נוספת נחשפות חוויות חדשות.

- למקומות שאינם במסלול התיירות המקובל (כמו דקוטה הדרומית) יש הרבה מה להציע.
 

-שווה לעצור ללא תכנון בנקודות-חן בדרך – חנויות, מוזיאונים עירוניים, וסתם לשוטט בערים קטנות בדרך. לרוב, יש הפתעות נעימות.

וגם, שלנסוע כמשפחה, עם מתבגרים, זה כיף אבל לעיתים לא קל. קשיים עם אוכל, מפתחים מהר מידי רגישות ל "רעלת טבע" ו-”רעלת חופי-ים".… ובכל זאת,
לא היינו עושים זאת אחרת, בשום מחיר!

 

 

נסענו בטיול לא מעט, כ 4,800 מייל, קשה ועמוס, במיוחד כשמדובר בנהג אחד, וגם לנוסעים לא קל, אבל האטרקציות מפוזרות בשטח של יבשת , ויש לזה מחיר.

 

בעיקר בגלל כמות הנסיעה, התבררה כיותר מנכונה ההחלטה לשדרג את הדודג' –קראוון שהוזמן ל- GMC , בתוספת 5$ ליום. רכב כיפי לנהיגה ונוח לנסיעה, עם רמת אבזור גבוהה ביותר.

 

למדנו שמחירי הדלק ב’מרכז ארה"ב' (דנבר) זולים, כ 2.45$ לגלון וככל שמצפינים ונוסעים בהרים הם עולים. היקר ביותר היה בסן פרנסיסקו – 3.30$ לגלון.

 

במשפחתנו לא אכלנים גדולים, אז הפיצות כיכבו, ובכל זאת השתדלנו בכל יומיים-שלושה לשבת לארוחה מסודרת יותר, בד"כ בערב, בדני'ס או מסעדות משפחתיות אחרות – סיפק קצת רוגע ואיפשר סיכום של היום ותכנון המחר.

 

 

קצת טיפים מהשטח:

 

• ראינו בעבר צידניות קלקר שנרכשות בוולמארט, אך הן נשברות בקלות. אנחנו הבאנו איתנו קופסת פלסטיק מלבנית שטוחה שנרכשה במחלקת ילדים באיקאה, חסר משקל כמעט, (25*40*10~), ובה שמנו צידנית רכה שהובאה מהבית. הקופסא ניקזה אליה מים כשהקרח נמס והיה נוח לשנע כך את הצידנית.

 

• קוקה קולה ודומיו זולים יותר ממים בארה"ב. אנו רכשנו (3 פעמים בטיול) אריזה של 36 בקבוקי מים (לא המטוהרים-שלא נעמו לחיכנו) במחיר פעוט יחסית, וגם אריזה של 12 פחיות קולה. מאוד נוח להכניס פחיות למקרר הקטן במלון, או לצידנית, ולהנות מלגימה קופצת וצוננת בהפסקות הטיולים, בפיקניקים וגם בנסיעה. מומלץ לשמור קשיות ממקדונלד'ס – נוח לשתות מפחית במהלך נסיעה.

 

• בשטחי החורשות והפארקים יש איזורים מיוחדים לפיקניק (שולחנות, מים, שירותים – בד"כ "שירותי טבע", ללא ברזים ומים זורמים). כדאי  להערך לפיקניק – אוכל ושתיה. העצירות האלו נתנו כוח להמשיך וגם חשפו לפנינו חיות בר וציפורים שלולא העצירות לא היו רואים מקרוב כ"כ. 

• GPS: תמיד נסענו עם GPS –TomTom שהיה מנחה מצויין. הפעם לקחנו סיכון עם WAZE והמכשיר הנייד. כשהיתה קליטה, WAZE תפקד מצוין, ואפילו כלל התראות על המצאות שוטר באיזורינו. כשלא היתה קליטה, השתמשנו ב IGO8 המותקן על מכשיר הטלפון, וגם זה עבד מצוין, למעט מקרים שלא היתה קליטת לוויינים, ואז נסענו קצת על-עיוור, אבל הסתדרנו. הכרזנו בטיול הזה על מותו של ה GPS היעודי, מבחינתנו.

 

• תקשורת : לקחנו שני סימים: אחד של חברת AT&T ואחד T-mobile. הראשון בשביל להבטיח קליטה בשממה (WAZE.. ) והשני כי הובטח שיאפשר Hot Spot – רשת לכולם באוטו.

הממצאים:
- כרטיס AT&T עשה עבודה מצויינת. למעט איזורים מועדים, כמו ילוסטון או יערות ועמקים מבודדים, רוב הזמן היתה קליטה, והמסלול שלנו בהחלט לא היה רק באיזורים מיושבים בצפיפות. ציון: 8.5.

 

כרטיס T-mobile: פישל בגדול.
רוב הזמן לא קלט כלום, לא היתה לנו רשת וחצי רשת. מתוך כ GB16 עליהם שילמנו, כולל Hot Spot, לא הצלחנו לנצל יותר מ GB2, וגם זה במקטעים קצרים, במשך חודש, כולל בערים הגדולות כמו SF, וערים גדולות אך מרכזיות פחות לאורך המסלול. ציון: 3. לא עבד בכלל.

 

כמובן שבדקתי את מפת הקליטה של T-mobile לפני כן, והיה אמור להיות בסדר, אבל....

 

חייב לציין, שני הכרטיסים נרכשו בחברת סימזול, שעד כה המלצתי עליהם, אולי בגלל שכשהיו תקלות הן נפתרו מיידית בעזרת שירות הלקוחות.

 

הפעם, הבעיות לא נפתרו והחלטתי שאטפל בזה בארץ. כשחזרתי דיברתי איתם בטלפון, שלחתי מייל, וקיבלתי כתף קרה עם הצעה מזלזלת של פיצוי 30$ ברכישה הבאה (שילמתי כמעט 70$). הסיפור עדיין לא הסתיים מבחינתי, אך עד כה אני מאוכזב מאוד מהשירות, שלא לומר הפגיעה בטיול, כאשר הייתי ברכב עם שני נערים ללא-אינטרנט בנסיעות הארוכות. הזעם וחוסר הסבלנות שלהם בהחלט פגעו והפריעו.

 

מאחל שלא תזדקקו לשירות הלקוחות של סימזול – כשמגיע רגע האמת – מנפנפים אותך. בקיצור, עדכונים בהמשך, אם יהיו.

 

 

וממש לפני סיום:

שמחנו לחלוק איתכם חוויות. אנחנו נהנינו, מקווים שגם אתם ...
בימים הקרובים נשלים קצת תמונות במקומות החסרים (לא תמיד מתאפשר במהלך הטיול, השתדלנו...)

 

מנה ראשונה...

 

את הבוקר פתחנו ב- GILLETE. היינו מוכנים ליציאה בסביבות 08:00 ולכן החלטנו לדלג על מוזיאון שהיה בסביבה ונפתח רק ב-09:00.
כעבור כשעה הגענו ל-BUFALLO  ועצרנו במרכז מבקרים קטן והריינג'ר החביב הסביר לנו מה יש לעשות באיזור וצייד אותנו בפרוספקטים ובמפות.
 

התחנה הראשונה שלנו היא: MOUNTAIN MEADOW WOOL MILL. זהו מפעל לעיבוד צמר.
המקום נראה נטוש במבט ראשון, אבל אז הצצנו פנימה לאחד החדרים וראינו אנשים...
מסתבר שהם עורכים סיורים מודרכים במפעל פעם ביום בשעה 13:30…

דיברנו עם אחת הנשים שבמקום (מסתבר שהיא  מהבעלים של המפעל) והיא אמרה שתאפשר לנו להסתכל ולהתרשם. בפועל, היא עשתה לנו סיור פרטי שכלל את רוב התחנות של עיבוד הצמר עד לצביעתו (טבילה בסיר צבע, לפני אפיה בתנור). אהבנו מאוד את הסיור המיוחד ואת המדריכה הצמודה ונתנו לה עט עם תמונות של ישראל וגלויה למזכרת.

 

• טיפ קטן: אנו מחזיקים איתנו תמיד בתיק גלויות מישראל (מחולקות חינם על סטנדים בשדה התעופה) וכן עטים פשוטים (מסין...) שניתן לשלוף מהם פילם דק עם כ 5-6 תמונות מישראל – מצדה, עכו, ועוד קצת.
• לא אחת נתנו גלויה עם מסר פשוט מאיתנו , עט או שניהם לאנשים נחמדים באמצע הדרך, לאחר ששוחחנו איתם והיו חביבים, ומן הסתם גילו יחס אוהד לארץ. תמיד העניין גרר התרגשות גדולה מהמקבל, ואולי, גם קצת אהדה לתייר הישראלי ולמדינה.

 

 המשכנו ל-MAIN STREET.
נכנסנו ללובי של THE HISTORIC OCCIDENTAL HOTEL .
בלובי חפצים שונים מימיו הראשונים של המלון. למי שאינו מתארח במלון מותר להכנס למסדרון נוסף ובו תמונות וחפצים נוספים וכן ל-SALOON , בו מוגשות כיום ארוחות וקירותיו מקושטים בראשים מפוחלצים רבים.

מהמלון יצאנו לרחוב והמשכנו למוזיאון ההיסטורי JIM GATCHELL MEMORIAL MUSEUM.
המוזיאון קטן למדי (7.5 $ לכרטיס, יש הנחה ל-AAA) אך הסיור בו היה מהנה. התחלנו עם סרטון על האיש שתרם את אוספיו למוזיאון. למרבה הצער לא ניתן לצלם את המוצגים (הסיבה לכך: היות וחלק מהמוצגים היו שייכים לאינדיאנים ונחשבים מקודשים - הם ביקשו שלא יצולמו).
בין המוצגים, פוחלצים של חיות האיזור, מספר מחצבים כולל אבנים זוהרות בחשיכה, אוסף חיצים וראשי חיצים, קשתות, 3  או 4 עגלות (WAGONS), אחת מהן נועדה להסעת אסירים…

לאחר הפסקת צהרים, המשכנו בדרכנו ועצרנו ב-FORT PHIL KEARNY , לסיור קצר באתר. ראינו סרטון על המבצר שהיה קיים שנתיים בלבד בזמנים של  קרבות בין צבא ארה"ב לאינדיאנים המקומיים. אחר כך קיבלנו הסבר ממדריכה מקומית ונכנסנו לחלק מהמתחם, שברובו שומם, בגלל שבקרב האחרון נשרף עד ליסוד ע"י האינדיאנים.
 

ההסבר הדגיש את זה שהמתיישבים ביקשו מהאינדיאנים "רק" מעבר בשטחם, אך מהר מאוד עברו לכריתת עצים, בניית מבצרים, מתנחלים...לפיכך, האינדיאנים שממש לא אהבו את ההשתלטות בניגוד להסכמים, התאגדו כמה שבטים (מאוד לא אופייני) ובמהלך חכם הצליחו למשוך את כל דרי המבצר למארב מעבר לגבעות, וחיסלו בקרב את כל החיילים (81 איש). התברר גם שהמפקד המקום היה "נפל" שהוגלה לשם, והחיילים היו פנסיונרים ממלחמת האזרחים, ומהגרים חדשים מאירופה שרצו לזכות באזרחותם בעקבות ההתנדבות לשהות במבצר.
 

משם הגענו לדרך יפהפייה שעוברת ב-BIGHORN NATIONAL FOREST.
(תודה לענת, שהמליצה לנו על המקום)

מדובר ב כ-50 מייל של עליות,  תלולות לעיתים, ואחרי הפסגה, ירידות תלולות לעיתים, אבל כל הדרך, סיבובים ופיתולים – אין קטע ישר- ארוך מעשרות מטרים. אבל, הדרך העוברת בתוך קניון עם נופים עוצרי נשימה ועולה לגבהים, מדהימה ושווה מאוד את המאמץ (הלא פשוט) של הנהיגה.

בדרך ראינו גם כמה איילי BIGHORN  רובצים  בתוך העשב.

לא צילמנו, כי הדרך כל כך יפה שפשוט הצילומים היו עושה לה עוול…
 

בהמשך הדרך, עברנו על יד מפלי SHELL  בהם תכננו לבקר מחר, אך המקום סגור. מתבצעות שם עבודות שנראה שימשכו זמן מה. מי שמתכנן להגיע בקרוב – כדאי לבדוק באתר מתי ייפתח.
 

לפנות ערב הגענו ל-GREYBULL, למלון בו הזמנו סוויטה 2 חדרים, עם 3 מיטות. היחידה היתה מרוהטת ומעוצבת יפה : חלק מהתמונות היו למעשה פאזלים ממוסגרים עם תמונות מהאזור. אהבנו.
(בקצות המתלים של המגבות היו ראשי חיות ממתכת וגם הווילונות בחדר המקלחת היו ברוח המקום).
 

את ארוחת הערב הקלה אכלנו ב- A & W  המקומי, שממש צמוד למלון. נראה שכל תושבי המקום היו שם (כ 15 איש...) , ואיתם כל פשפשי האיזור, אז אכלנו מהר וחזרנו לחדר.

ומנה עיקרית…

פשוט חוויה !

 

כהרגלנו, התעוררנו מוקדם ולאחר ארוחת הבוקר (אליה נוספו ביצים ומיני מאפינס) יצאנו לכיוון RAPID CITY.
 

• טיפ: מאחר שארוחת הבוקר במלון התגלתה כבסיסית, ומלבד ירקות שאיננו מצפים כלל למצוא, גם גבינות אין, אז קנינו גבינה בוולמרט ולקחנו אותה איתנו לארוחת הבוקר. לא עניין או הפריע לאף אחד במקום ואנחנו זכינו לשדרוג משמעותי בארוחה.

כשיצאנו מהמלון היה קריר למדי והשמש בהקה בצבע כתום מוזר מבעד למעטה של ערפל. ביציאה מהחניה הספקנו לראות ארנב חמוד שעמד בצד הדרך, עד שנמתח כמו קפיץ ונעלם במהירות.
 

אתמול בערב קצת התלבטנו איך ייראה היום שלנו. רצינו לשלב את אחת מהאטרקציות שבאיזור – BEAR COUNTRY  (עליה קראנו בעבר) או REPTILE GARDEN  (קראנו ב-TRIPADVISOR).
בסוף החלטנו לנסות לתת צ'אנס לשתיהן בשני הקצוות של היום.

התחלנו ב-BEAR COUNTRY  מתוך הבנה שחיות כדאי לראות בבוקר, כמה שיותר מוקדם, וגם בגלל שקראנו באחת מחוות הדעת שמאכילים את החיות בסביבות תשע, כך שיש סיכוי שהן תהיינה ערות.
 

כבר בכניסה לאתר ראינו מספר איילי ELK  גדולים. אלו היו זכרים שלפחות 2 צמדים מביניהם היו עסוקים בהתגוששות.

אהבנו מאוד את הנסיעה בפארק – למרות שהחיות חופשיות יש הפרדה בין הסוגים השונים.
בכל מקום יש שלט עם שם החיה ותמונה, והחיות עצמן נמצאות בצידי הדרך, או לפעמים גם עליה…
 

אם אתמול נסענו בתוך עדר של ביזונים, היום נפל בחלקנו לנוע בכביש כשמשני הצדדים מספר דובים! רובם שחורים, אך היו גם מספר דובי גריזלי חומים. 
בין היתר, ראינו 2 דובים שנעמדו על 2 וערכו קרב לא קצר – מרשים ביותר!

את הקטע הסופי החיצוני, עשינו במהירות יחסית, בגלל שמזג האוויר המשיך להיות לא נעים. השמש שבינתיים הספיקה להיצבע מידי פעם באדום (!) עדיין הייתה מוסתרת חלקית והקור פגם בהנאה.
 

משם המשכנו ל-WALL , בה נכנסנו לחנות WALL DRUG  המפורסמת.
לאורך כל הדרך מ-RAPID CITY  ל-WALL  ראינו שלטי פרסום שונים של החנות.
האמת, קשה לקרוא למקום אליו נכנסנו חנות... הגודל העצום של המתחם והחלוקה שבו מתאימים יותר להגדרה של קניון. בכל מקרה, למרות שהעצירה שלנו במקום היתה קצרה כ 15-20 דקות הספקנו לעבור במספר חלקים ולהתרשם מהמגוון.

 

התחנה הבאה – BADLANDS NATIONAL PARK
נכנסנו דרך  PINNACLES ENTRANCE. קצת אחריה פנינו ימינה לתצפית. למזג האוויר הקריר שליווה אותנו מהבוקר נוספה רוח חזקה ובלתי נעימה.  

התצפית היתה יפהפיה, מתאבן לבאות...
המשכנו בכביש שסובב את השמורה, לכיוון מרכז המבקרים.

• אבא דורבן: בפועל, נסענו כ 24 מייל מהכניסה עד למרכז המבקרים.  דרך מפותלת שמצדיקה כל מטר (וגם עצרנו כל מטר, לתצפיות בנוף המדהים).

בדרך עצרנו מספר פעמים בתצפיות המסודרות יותר וגם במסודרות פחות.
הנופים פשוט מהממים! אין מילים לתאר את תצורות הנוף השונות והססגוניות – ניתן לתמונות לדבר!
באחת התצפיות ראינו 3 איילים – אחד על הרמה ו- 2 מעט יותר למטה על הסלעים.
בתצפית אחרת, אבא דורבן קפץ מופתע כשראה נחש מעבר לשביל...

• אבא דורבן: לא מעבר לשביל. על שולי שביל הולכי-הרגל! ....קרוב...קרוב..

לאחר שהגענו למרכז המבקרים החלטנו לוותר על מסלולי ההליכה (גם הקצרים שבהם) בגלל הרוחות.
טוב, יש לנו לפחות סיבה אחת לחזור לפה בעתיד.

לפי עצת הריינג'ר נסענו לכיוון -RAPID CITY  בכביש 44, הנופי, לדבריו. תחילת הדרך עדיין בפארק וכשיוצאים ממנו הנוף די רגיל, אבל בסדר...
 

לאחר הפסקת צהרים ב-DENNY'S  וב-WALLMART  הגענו קצת אחרי 17:00 ל-REPTILE GARDEN.
הוא מדורג  כאטרקציה מספר 1 באיזור RAPID CITY. המקום משלב תצוגות זוחלים עם גנים מרהיבים.

התחלנו את הביקור בחממה: במפלס התחתון צמחים ביניהם סחלבים יפהפיים ומספר ציפורים ואפילו נחש אחד על עץ. במפלס העליון יש אקווריומים רבים ובהם נחשים, לטאות, תנינים וגם צפרדעים צבעוניות: כחולות, צהובה-שחורה, אדומה קטנה שהתחבאה בתוך אבן ועוד.

 

באתר 3 "מופעים". אנחנו הלכנו למופע התנינים ולמופע הציפורים. למופע הנחשים כבר לא היה לנו כח. עברנו וצילמנו את ה-BALD EAGLE  וכן עיר נובחניות קטנה וחביבה.

כאמור, המקום מלא פרחים מרהיבים בתצוגות מושקעות – תאווה לעיניים!
למרות שהגענו מאוחר יחסית וכבר היינו עייפים, הביקור שלנו במקום ערך כמעט שעתיים.

בדרך החוצה, עברנו דרך החנות (אלא מה?). הקופאית  (הלא צעירה) שאלה אותנו מאיפה אנחנו. כשענינו מישראל – היא התרגשה וסיפרה שביקרה בארץ לפני כשנתיים עם אמא שלה.
תוך כדי שיחה על הטיול שלנו היא סיפרה שאחד הגורמים למזג האוויר הוא שריפות בקנדה ובאיזורים אחרים בארה"ב וזו בעצם הסיבה לריח אותו הרגשנו אתמול וגם לכך שהשמים מכוסים בשכבה אפורה – מה שאנחנו חשבנו כערפל הוא ככל הנראה עשן...
לפחות התנחמנו בעובדה שגם אם היינו מחליפים בין הימים (אתמול והיום) התוצאה היתה פחות או יותר זהה…

 

וכך הבתים נראים מבפנים.
 

כך זה נראה מבחוץ...

 

לפי התכנון המקורי, היינו אמורים להתחיל את היום ב- SHELL FALLS, משם לעצור במוזיאון התעופה המקומי ב-GREYBULL   , לעבור דרך CODY  ולסיים ב-RED LODGE.
היות וראינו אתמול שהמפלים סגורים החלטנו לקום קצת יותר מאוחר הבוקר. למרות זאת, לבנים לא בא לחכות עד לשעה 09:00 לפתיחת המוזיאון ולכן חשבנו איך נעביר את היום.

את מרכז בפאלו ביל על שלל המוזיאונים שלו בקודי בזבזנו בטיול הקודם שלנו אז החלטנו להגיע למרכז המבקרים ב- CODY  ולברר מה יש עוד לעשות באיזור.
בדרך דורבן א' הציע תכנית הכוללת את ילוסטון כבר היום!

לאחר התייעצות עם הריינג'רית (שממש התחננה שניקח חטיפי-בריאות בחינם שהשאירה שם חברה מסחרית, ותקעו את המרכז עם כמות אדירה.... טעמנו...לא משהו...לא פלא שנתקעו עם כמות...) התכנית (להיום ומחר) קרמה עור וגידים: החלטנו להיכנס לילוסטון דרך הכניסה המזרחית, CODY, בה טרם ביקרנו, לטייל בילוסטון ולהגיע ל-RED LODGE  דרך BEARTOOTH HWY. מחר ניסע את הדרך הזו בכיוון השני, נמשיך לכביש הנופי ב- CHIEF JOSEPH HWY וניכנס לילוסטון (שוב) דרך CODY. סיפור של יותר מ 200 מייל.
 

יצאנו ממרכז המבקרים להצטיידות קצרה בוולמרט. ממש ביציאה מ-CODY  עצרנו בסכר המרשים BUFFALO BILL DAM. הנוף מסביב מקסים!
עשינו סיבוב קצר על הגשר, צילמנו תמונות ונכנסנו גם למרכז המבקרים.

 

כעבור כשעה, נכנסנו לילוסטון. זמן קצר אחרי הכניסה כבר ראינו מספר ביזונים בצידי הדרך ואמא דורבן ראתה   YELLOW BELLY MARMOT יושב ממש קרוב לכביש.
כשהגענו לפארק עצמו,  די מהר ראינו את ההפניה לאיזור ה-MUD VOLCANO. עלינו לסיבוב על ההר וכמובן לא שכחנו לצלם.
 

רצינו לעצור לאכול בחורשה בדרך ל-CANYON VILLAGE , אבל לא מצאנו שולחן פנוי. לכן, המשכנו לאחד המקומות האהובים עלינו ביותר בפארק, ARTIST POINT . נראה לנו שבזמן שחלף מאז הפעם האחרונה שהיינו פה, מספר עצים נפלו ופתחו אפשרויות תצפית (וצילום, כמובן) חדשות...
צילמנו את המפל כמעט מכל זווית אפשרית וכמובן את הגבעות הצבעוניות בצד השני של התצפית.
 

בדרך חזרה, עברנו שוב בחורשת הפיקניקים והפעם מצאנו שולחן פנוי. הוצאנו את הצידנית ונהנינו מההפוגה בדרך.
 

טיפ: אנחנו נוהגים לקנות בנוסף לבקבוקי מים, גם מיץ תפוחים באריזה של 4 ליטר. אחרי שהסתיים הגאלון הראשון, מילאנו בו מים והשתמשנו בהם לשטיפה. שהרי ברוב האתרים בטבע אין מים זורמים. למטרה זו, אין בעיה שישכב באוטו ויתחמם.
 

התחנה האחרונה להיום בפארק, TOWER FALL. המסלול לשם קצר למדי והמפלים נראו לנו חיים יותר מבעבר.

 

יצאנו מהפארק דרך LAMAR VALLEY , בו ראינו מספר עדרי ביזונים וגם קבוצת איילים מרוחקת, בואכה COOKE CITY  ומשם כאמור דרך BEARTOOTH HWY המדהימה.
 

האמת שקצת התלבטנו לגבי המעבר בדרך הזו (במיוחד כשנאלצנו לקצר קצת את הטיול וחשבנו איפה אפשר לקצץ), היות ובפעם הקודמת הפתיע אותנו שלג בסוף יולי וחשבנו שאולי נתאכזב…

היום עשינו את הדרך בכיוון ההפוך (בעליה, מכיוון COOKE CITY  ל-RED LODGE) ולשמחתנו נהנינו מאוד ממנה. מטפסים גבוה-גבוה והנוף מדהים. אמנם אין שלג, אבל פה ושם ניתן לראות שאריות קרחונים שתלויים על ההרים, זאת בנוסף למספר אגמים שמקשטים את ההרים.
 

טיפ: הדרך לא פשוטה, עולים גבוה ומתפתלים הרבה, אבל לעומת הנסיעה הקודמת שלנו,לפני שנתיים, מייד כשיוצאים מ- BEARTOOTH HWY (לכיוון  RED LODGE) מתחיל כביש ששופר לאין ארוך, בתוספת שוליים, מעקות בטחון, סימונים וסלילה חדשה. ממש כיף לנהוג על אף התוואי המשוגע.

בדרך ראינו YELLOW BELLY MARMOT ובאחת התצפיות ראינו במורד ההר חיה קטנה שהתרוצצה במהירות. בגלל המרחק קצת קשה היה לזהות, אבל זה בוודאות לא היה סנאי. אולי ארנב או משהו דומה...

הגענו ל-RED LODGE  למלון בו היינו בפעם הקודמת, אפילו לאותו החדר...
כשיצאנו לאכול ארוחה קלה במזנון מקומי, בעודנו מחכים לאוכל, 2 משפחות איילים חצו את הכביש מולנו. המקומיים ממש לא התרגשו – הם רגילים לזה... לנו, זה עדיין מיוחד!