היי,
האמת שלא אז אל תתבאס בבקשה
שחזרתי את הסיסמא לא הצלחתי להכנס. ונכנסתי עכשיו לאתר בכדיי להגיב.
תודה לכולם על התגובות המפורטות והחמות.
האמת,
מצד אחד זה מעודד וכיף לשמוע על הצד הטוב שרואים את הדברים… מצד שני עדיין מבולבלת מכל מיני סיבות. בסופו של דבר זו רק החלטה שלי, אבל תמיד כיף לקבל פרספקטיבה של מנוסים ממני.
תודה לכולם, שמחתי להיעזר 
תודה על התגובה.
מעבר להתייחסות הספציפית לדילמה על הטיול אפשרת לי להסתכל בפרספקטיבה אחרת גם על כלל ההחלטות שאני מקבלת והולכת לקבל, כך שהרווחתי כפליים
תודה
אם כבר חפרתי (מתנצלת)
אני אוסיף משהו קטן שלא חשבתי לכתוב…
שבוע לאחר שהשתחררתי הצטרפתי לטיול קצר ביותר עם חברי משפחה לכשבוע בקוסטה ריקה- והיה מדהים מדהים אך קצר ומפוספס ביותר . אז כנראה משם תחושת ההחמצה והצורך לחזור
בקיצור מקווה שהתכניות יתממשו כן או לא הכל לטובה
ושוב תודות
מסכימה עם הדברים שלך
תסכים/י איתי שיש סיבה שהמחשבות האלו קיימות, הרי אני לא היחידה, שומעת את זה מסביבי וזה בהחלט משפיע
בקיצור אין צורך שאני יאריך על זה. תודה רבה על העידוד והעזרה. הקלתם לי קצת על דרך החשיבה
היי,
האמת שלא אז אל תתבאס בבקשה
שחזרתי את הסיסמא לא הצלחתי להכנס. ונכנסתי עכשיו לאתר בכדיי להגיב.
תודה לכולם על התגובות המפורטות והחמות.
האמת,
מצד אחד זה מעודד וכיף לשמוע על הצד הטוב שרואים את הדברים… מצד שני עדיין מבולבלת מכל מיני סיבות. בסופו של דבר זו רק החלטה שלי, אבל תמיד כיף לקבל פרספקטיבה של מנוסים ממני.
תודה לכולם, שמחתי להיעזר
היי לכולם,
כותבת כאן… אשמח לשמוע דעתכם
מתקרבת לגיל 24.
כמה חודשים אחריי השחרור בגיל 21, הייתה לי הזדמנות לטוס לטיול… היו לי פרטנרים, אך מסיבות כאלו ואחרות לא יכלתי לעשות זאת. לאחר מכאן, מדובר על שנתיים וחצי אחורה מהיום. הרגשתי ממש שפספסתי את ההזדמנות לטיול כאילו הייתה היחידה! ממש כך, בגיל כל כל צעיר נתתי לעצמי את תחושת ההחמצה שלא יהיו עוד הזדמנויות. שלא אמצא פרטנרים לטיול במועד אחר(מה שבדיעבד לא נכון) ובנוסף חששות על לטוס ולפספס את עניין הלימודים וכו׳…
נחשו מה, עדיין לא התחלתי ללמוד… ויש לי חברה קטנה ממני בשנה( אם זה משנה חחחח) שטסה לא מזמן למזרח והציעה לי לבוא וכמובן שלא הלכתי על זה… לא רק בגלל היעד כי אני בטוחה שמדהים שם, אלא בגלל הגיל.
מה שהכי עצוב שהרבה מכרים שלי טסו בגילאי 22/23 ואפילו אחריי… (כמובן שהיו גם הרבה שטסו חודשים ספורים אחרי השחרור)
ואני בשנתיים וחצי שחלפו מאז הטיול המתוכנן שלא יצא לנ לפועל, רק אוכלת את עצמי עד כאב… ואולי בגלל זה גם לא צעדתי לעבר הלימודים כי יש תחושת החמצה.
מתנצלת על אריכות הפוסט ועל המילים המוגזמות.
אבל באמת שמעניין לשמוע אם עוד חוו לבטים כמוני, תחושת פספוס על שויתרו… או טיסה בגיל מאוחר מהמקובל
אני בטוחה שישנם תרמילאים גם בגילאים גדולים יותר 24-29 אבל מאמינה שרובם אנשים שסיימו לימודים… זה אחרת
מבחינתי גם אם אעשה צעד אמיץ ואטוס ירגיש לי מוזר להצטרף לסביבה שאין לי בה שייכות… לא משוחררת טרייה וחפת דאגות, ולא מהצד השני בוגרת עם תואר.
תודה אם קראתם אותי.
בטוחה שאם יהיו תגובות הם יתייחסו לכך שברור שכדאי לטוס, ועדיף מאשר לעולם לא… אבל עדיין נראה לי מפחיד לטוס כשרוב החברים בגילי התחילו ללמוד ועברו את שלב ה׳חופש׳ וגם נראה לי שההתלהבות מטיסה כזו היא פחותה מאשר ההתלהבות של משוחרר טרי שחופשי ומאושר מה שנקרא
מה אומרים??