6.7.16 – יום שישי לטיול
הגיע היום אליו התכוננו ואליו קנינו כרטיסים ברגע יציאתם למכירה – נסיעה ללייק אוהרה.
חודשים רבים קודם לכן לאחר שקראתי על המקום המיוחד הזה וכל הסיפורים על הצורך לקנות כרטיס לאוטובוס שעולה לשמורה, ועל רבים וטובים שלא הצליחו להשיג כרטיסים החלטתי שאני מאוד רוצה להיות שם ולא ליום אחד אלא ליומיים. לקראת מועד פתיחת המכירה (20 באפריל בשעה 7 בבוקר שעון מקומי) הופיעו כאן הנחיות וטיפים בעקבותיהם ברגע האמת ישבתי עם שני מחשבים פתוחים וב7 ושלוש שניות לחצתי בשניהם בו זמנית (בעזרתו האדיבה של עמית לעבודה) והשגתי כרטיסים ל6 ביולי ול18 ביולי.
וכך הבוקר לאחר קפה/תה של בוקר והכנת סנדויצ'ים אנחנו בדרכנו הקצרה מהקמפינג אל נקודת היציאה של האוטובוס אל אגם אוהרה. ההסעה הראשונה יוצאת בשעה 08.30 ויש להגיע למקום 20 דקות קודם לכן להתארגנות ושמיעת הנחיות. האוטובוס הוא אוטובוס בית ספר (כמו שרואים בסרטים) איתו אנחנו מטלטלים במשך כ20 דקות מהלך של 11 ק"מ בדרך עפר בתוך היער עד לחניה ליד האגם. למי שמעונין , ניתן גם להגיע ברגל 11 ק"מ עם הפרשי גובה ולחזור באוטובוס (ניתן לרכוש כרטיס באוטובוס עצמו) העליה עליו אך ורק בנקודת היציאה ליד האגם. בדרכנו למטה ראינו אדם שהיה אף הוא בדרכו למטה וסימן שברצונו לעלות להסעה, נהג האוטובוס עצר לידו פתח את הדלת וכל זה רק כדי לומר לא שהוא לא אוסף נוסעים בדרך, סגר שוב את הדלת והפליג לדרכו...
נחזור לבוקר. מראה האגם מרהיב. צבעי טורקיז וצבעי כחול מתערבבים זה בזה ,מסביב הרים גבוהים חלקם עם שלג מרחוק מפל שנשפך אל תוך האגם וגם כמה נהרות.
לאחר קריאת הסיפור של איילת ומבט במפה שקיבלנו במשרד אנחנו מחליטים לעשות את המסלול לLAKE OPABIN – שאורכו כ8 ק"מ. ישנן שתי אפשרויות לעלות לאגם המסלול המערבי בו יש עליה תלולה וקצרה יחסית עם מדרגות אבן כאשר מדי פעם במבט למטה רואים את אגם אוהרה ואת אגם מרי. ועליה מזרחית שהיא יותר ארוכה ועוברת בתוך היער.
אנחנו בוחרים בעליה המערבית וטוב שכך. העליה אמנם קשה אבל הנוף מפצה על הכל. בתחילת המסלול עוברים ליד אגם מרי ולאחריו מתחילים בעליה הקשה. בכל פעם שעוצרים להחזיר את הנשימה מביטים לאחור ונהנים. בתחילה רואים רק אל אגם מרי, אך לאט לאט מתגלה גם אגם אוהרה ומראה שני האגמים יחד מהמם! בסיום העליה לאחר הפסקת נשימה קצרה, מגיעים לרמה שטוחה מוקפת הרים מושלגים עם מפלוני מים ונחלים. עוברים גשר קטן ויפה פוגשים את המרמיטה הראשונה בטיול, שמדגמנת באדישות ואז מגיעים לעליה נוספת קצרה יחסית שבסופה מגיעים אל LAKE OPABIN – גן עדן! מסביב הרים ענקיים , קרחון שיורד לאגם והאגם עצמו בצבעי טורקיז וכחול עם השתקפויות של הנוף מסביב, פשוט אין מילים. ישבנו על סלע גדול מול כל היופי הזה ואכלנו את הסנדוויצ'ים שהכנו בבוקר. אין ספק שכאן טעמם היה משובח יותר. במקום היו מספר מועט של אנשים כשכל קבוצה או זוג יושב בפינתו בהנאה ובשקט. לאחר כחצי שעה בה הסנפנו את היופי הזה הגיע הזמן להתחיל את המסלול חזרה. בתחילה הירידה מתונה עד שמגיעים לשדה סלעים שהשביל עובר דרכו. לנו קטע דרך זה היה קשה והרגשנו לא בטוח לדרוך על סלעים בגדלים שונים. ליד יש עוד אגם קטן ויפה ובדרך הלאה זורם נחל שצליליו מלווים אותנו. ממשיכים לרדת ובשלב מסוים השביל נכנס ליער ושם הירידה ארוכה ארוכה ודי תלולה (זו הדרך המזרחית ) –כשהגענו לסופה ופגשנו שוב את אגם אוהרה, שמחנו שבחרנו לעלות במערבית ורק לרדת במזרחית. בנקודה זו על שפת האגם ישנם ספסלים למנוחה. שם פגשנו קבוצת נשים שבדיוק ירדה מהשביל. בשיחה שהתפתחה סיפרנו על תוכניתנו ואחת מהן תושבת האזור נתנה לנו טיפים מנסיונה. הגענו חזרה לנקודת ההתחלה ובבקתה שהיא אינפורמיישן וגם מזנון קנינו את עוגת הבית – עוגת גזר טעימה. עם האוטובוס של 16.30 ירדנו חזרה לחניה.
החלטנו לפני החזרה לקמפינג לנסוע לראות את לייק לואיז המפורסם שאולי בשעה זו יהיה פחות צפוף. מגרשי החניה במקום היו מלאים וסביב האגם היו המונים והיה צפוף ולא נעים. מיהרנו לברוח משם חזרה אל הקמפינג הקטן והשקט שלנו - MONARCH.
ארוחת ערב חמה – עוף ואורז - והעייפות מכריעה אותנו.