הודו הפכה לאומנית יותר – והרוצח של גנדי שנתפס כבוגד הוא עתה דמות נערצת...
-
התייחסתי רק למה שנעשה ע”י המפלגה השלטת בהודו – שני האירועים שהוזכרו בתחילת השירשור, הפכת את זה לדיון על אנטישמיות, אני דיברתי על פאשיזם.
גם לא האשמתי אותך בהערצת האישים, רק כתבת כי למען האינטרסים מותר לשתף פעולה ולהלבין את מעשיהם( לכן הבאתי עוד שלוש דוגמאות מאיזורינו) – שטרן העריץ את המפלגה הנאצית ולא נראה שסלד מחלק מהאידיאולוגיה שלה – מזכיר את בוזה.
אם הזכרת במעומעם את יחסי ישראל-הודו, אז כדאי לך לקרוא על המסחר בין ישראל ופקיסטן.
*מעניין מה מודי חושב על זה.
בנוגע ליחס של הנאצים לשבויי המלחמה שהיה טוב יותר מיחזם של היפנים – ממש לא נכון!
אולי לקצינים ממדינות מסויימות, היחס היה טוב במעט, השאר יכלו להתפגר.
-
דרך אגב הסטוריה ויחסי יפן/יהודים-
ישנה טענה שיפן לא צייתו להוראה הגרמנית להשמדת יהודים והסתפקו בגטו, טמונה בטרומפלדור, ויחס היהודים לרוסיה.
במלחמות רוסיה/יפן יהודים אמנם לחמו בצבא הרוסי, אך תרמו כסף ליפנים במאבק המלחמתי.
היפנים זכרו זאת כ'חסד נעורים' ליהודים ונמנעו מחיסולם בהמשך
-
מסכים לחלוטין עם כל מה שכתבת! אין ספק שהלחי היו פאשיסטים באבוה-אבוה! וכן – זה בהחלט מקביל במידה רבה לתפיסה של בוסה, אבל זו המציאות…!
וד.א: יש הרבה מאד מקרים של שיתופי פעולה מוזרים שכאלה – בין שמאל לימין ובין ימין לימין ושמאל לשמאל – הכל בגלל האינטרסים. מי שקיצוני תמיד ימצא הצדקה לכל מיני מעשים שונים…ובנוגע ליחסי ישראל הודו – אין לי כל בעיה כמעט עם ה”מסחר” בין ישראל לפקיסטן. נכון שאני אוהב את הודו – אבל גם בהחלט הייתי שמח אם היה ניתן לקשור קשרים עם פקיסטן (ומן הסתם זה יקרה מתישהוא) אז שוב – יש קשרים חמים, אבל יש גם אינטרסים…
ובנוגע לעניין האחרון – היחס לשבויי מלחמה: נכון ועוד איך! הכל שאלה את מי מגדירים ומה נעשה. בתור היסטוריון, גם עסקתי מעט בנושא של היחס לשבויי המלחמה וקראתי קצת חומר בנושא. כשאני מתכוון ליחס לשבויי מלחמה אני מדבר על שבויי מלחמה בחזית של מערב אירופה שנפלו בשבי בידי הוורמאכט (הצבא הגרמני הרגיל) ולא ה אס אס! נכון הוא בהחלט כי בחזית המזרחית היה היחס לשבויים הרוסים גרוע בהרבה וכלל רצח שבויים וגם אזרחים, והדבר נעשה על ידי הוורמאכט (אם זה מעניין אותך – את מוזמנת לעייין בספרים של עומר ברטוב – היסטוריון ישראלי שחי באנגליה וחקר את הנושא). ואכן לאחר המלחמה היו מספר ממנהיגי הוורמאכט שנידונו למוות בשל אחריותם לפשעים בחזית המזרחית. אבל בחזית המערבית ובחזית הים התיכון המצב היה שונה לחלוטין! הגרמנים מילאו (ברוב המקרים) אחרי הכללים של אמנת ז’נבה ושבויי המלחמה שנפלו בשבי קיבלו יחס של שבויי מלחמה רגילים – כולל טיפול מלא מידי הצלב האדום. במקרים מאד מועטים היתה התערבות של האס. אס. ואז היה המצב שונה – אבל זה היה היוצא דופן באופן ברור! ורק אציין כי במערכה על יוון בשנת 1941 נפלו בשבי חיילים ארצישראלים. הם קיבלו יחס רגיל של שבויי מלחמה ובתום המלחמה שוחררו מהשבי וחזרו ארצה. בין השבויים הללו היו יצחק בן אהרון (שהיה ממנהיגי מפלגת העבודה) ויוסף אלמוגי, שהיה מאוחר יותר ראש עירית חיפה, וכתב ספר על השבי.
אצל היפנים הסיפור היה שונה: היפנים התעלמו מהאמנות הבינ”ל במקרים רבים ובאופן כללי בזו לשבויים, וזאת מתוך הקוד היפני של הבושידו – שגורס כי לוחם צריך להלחם עד מותו ולא ליפול בשבי. על פי קוד זה החיילים המערביים (אמריקאים ובריטים) שנפלו בשבי בידי היפנים נחשבו לבזויים ביותר מכיון שהרשו לעצמם ליפול בשבי ולא להתאבד. התוצאה היתה התעללות קשה מידי השובים היפנים, ויש על כך תיאורים רבים בכתבים.
בקיצור: נושא היחס לשבויי מלחמה נחקר עד היום היטב וקיימת הסכמה בין החוקרים את התחום כי יחסם של הגרמנים לשבוייהם היה טוב בהרבה מהיחס של היפנים. אמת כי הדבר עומד בסתירה מול האכזריות של הנאצים, אבל העולם מלא בסתירות. היתה הפרדה מובהקת בין מעשי האס. אס שהיו בגדר פשעי מלחמה חמורים, לבין התנהלות הצבא הגרמני הרגיל (הוורמאכט) שנחשבה למקובלת בזמן מלחמה.
-
לגבי לח”י, אי אפשר להתיחס כמקשה אחת למחתרת שכללה קיצונים מהימין ומהשמאל (קומוניסטים ומפ”מ).נתן ילין מור ויתר אנשי השמאל בלחי היו בעד מדינה אחת לשני עמים ואילו שמיר, שייב ואחרים היו ”שתי גדות לירדן”.
לאלה נוספו לפחות בירושלים (מידע אישי) חרדים שהאמינו שזאת הדרך ללחום לקיומם, אבל לא הזדהו אידיאולוגית עם הימין ולא עם השמאל.
-
כן, התכוונתי בעיקר ליחס אל הרוסים ואל הספרדים (במאוטהאוזן, למשל) – נזכרתי בסרט Merry Christmas Mr. Lawrence (שהיה אלים פחות מהמציאות – כנראה חסו על דיוויד בואי
).אני רק יודעת מה סבא שלי עבר במחנה שבויים גרמני(היה בחיל הפרשים), חצבו סלעים – מספיק לראות את התמונות שלו משם, למרות שלא סיפר הרבה.
ולנושא חיובי יותר – קמלה האריס, סגנית נשיא ארה”ב(חוגגים גם בהודו?).
-
לגבי הרוסים – מסכים! אכן ההתייחסות הגרמנית לשבויים הרוסים היתה אכזרית וכללה הרעבה מכוונת, עבודות פרך ורצח של אזרחים. ואני רק רוצה לציין כי אחד הנידונים למוות והמוצאים להורג במשפטי נירנברג היה הפילדמרשל קייטל שהיה המפקד העליון של הוורמאכט. עיקר הלחץ לגזור עליו עונש זה בא מכיון הרוסים (שהיו חלק מבית הדין של ארבע המעצמות בנירנברג) והסיבה לכך היתה המעורבות של הוורמאכט בפשעי המלחמה בחזית המזרחית. לגבי הספרדים? – לפי הזכור לי ספרד היתה נייטראלית ולא השתתפה במלחמה!
ולגבי קאמלה האריס – בטאמיל נאדו (מוצא הוריה) יחגגו בטוח – מדורות וזיקוקים
-
קראתי(מזמן) שספרדים שלחמו במלחמת האזרחים הועברו למחנה מאוטהאוזן, כאן יש מידע על מעצרים של פליטים ספרדים שברחו לצרפת.
-
מה שהיה במלחמת האזרחים זה משהו אחר. מדובר היה בלוחמים שנחשבו כלוחמי גרילה ומכיון שהיה מדובר בעניין פנימי של ספרד הכללים היו מעט אחרים. ולגבי אלה שנמלטו לצרפת כפליטים: סביר להניח שמי ש”טיפל” בהם זה היה ה אס, אס או אפילו גרוע מכך – הגסטאפו (נתפסו בגלל הלשנה), ואז כמובן המצב היה הרבה יותר גרוע אבל בכל מקרה – לא היה מדובר במקרה הקלאסי של שבויי מלחמה, אלא בסוג של קבוצות אחרות שהיחס אליהם היה אחר (למשל פרטיזנים, צוענים וכדומה). ושוב – אני חוזר: הגרמנים ידעו בהחלט להיות אכזריים ורצחניים, אבל בכל מה שקשור לשבויי מלחמה וכל מה שקשור להתנהלות הצבא הרגיל של גרמניה (הוורמאכט) – הגרמנים שמרו על הכללים באופן מפתיע. לא כך היה עם היפנים באסיה שהפרו את כל הכללים בכל מקום כמעט
-
נכון מאד! – הלחי אכן היה אוסף של כמה קבוצות מכיוונים שונים שהמשותף לכולם היה דבר אחד: מאבק חסר פשרות בבריטים כדי לגרשם מהארץ.
וזה מה שאמרתי מקודם – קיצונים משני הצדדים משתפים פעולה כדי ללחום נגד אוייב משותף
-
-
כמו 'החגורה והדרך'?
-
לא.
