טיול משפחתי לטירול - אוגוסט 2021
-
שלום לכולם/ן,
אנחנו עדיין בלבו של טיול קסום לאוסטריה, אבל כבר אתחיל לכתוב כדי שמי שעוד יספיק בטרם ייסגרו שערי הקורונה גם על אוסטריה, יספיק…
אז מזמן לא נסענו לחו”ל והתבטל לנו טיול בשנה שעברה לכל המשפחה. החלטנו השנה לנסוע שני הורים ושלושת המבוגרים לחו”ל.
אי אפשר לומר שזה בא בקלות. למעשה כשאשתי ביררה על מחיר של צימר בארץ והתברר שהוא עולה 2500 ש”ח ללילה ויותר, ונזעקתי ואמרתי שבאוסטריה אמצע בשליש מחיר, שם אולי התחיל הכל. לא ידעתי שלמעשה המחיר הוא פשוט חמישית, לא יאומן. אז ארגנו את החופשה הזאת מראש, חיסנו את הגדולים ואת הקטנים השארנו עם הסבתא, ואמנם היו ספקות לאט לאט עם העליה בקורונה האם לצאת. בסוף הרגשנו ממש כפושעים, והיום כשאתם קוראים את זה אנחנו ממש השרידים האחרונים שנסעו אל המדינה האחרונה שמותר לנסוע אליה, אבל באמת שאם היו אוסרים על יציאה לשם לא היינו נוסעים. הרעיון היה שהסיכוי שלנו לראות אנשים בטירול הוא יותר קטן מלפגוש אנשים בבית הכנסת. לפיכך תכננו תוכנית ל-8 ימים מלאים, כשאנחנו עושים שבת בטירול. בסוף התברר שאין מניין ולכן החלטנו להעביר את השבת לווינה.
אז נתחיל. כרגיל בתודה לבאי הפורום, שהתמעטו אמנם; בזכותם הרבה מהבעיות נחסכו. הזמנו טיסת ראיינאייר שעלתה 650 יורו ל-5 אנשים, כולל 2 מזוודות וכולל 4 טרולים. לא רצינו להזמין רכב של 7 ל-5, זה גם יקר ובדיעבד גם היה השנה קשה הרבה יותר להשיג רכב שכזה ולכן לקחנו בעצת הפורום את הרכב הגדול ביותר האפשרי, סקודה אוקטביה סטיישן עם בגאז’ של 590 ליטר. בסוף קיבלתי עצה לשכור רכב מחברת אבריקס, במחיר של 360 יורו ל-6 ימים, כולל ביטוח כמעט מושלם. החברה היא סלובקית, הם יותר זולים, וגם מגיעים אליך. רציתי להחזיר את הרכב בווינה ביום ו’ לפני שבת ולנסוע עם מונית לשדה”ת בווינה, כשאצטרך, במקום להחזיק את הרכב כמה ימים נוספים בווינה. לכן בחרנו אותם – הם קובעים אתך בוינה ובאים לאסוף את הרכב.
החלטנו בשל הקורונה לא לעבור בין מדינות ולכן לא רצינו לנסוע למינכן אלא לווינה. בתחילה חשבתי על סלובניה אבל התפקסתי להתמקד במדינה אחת.
אשתי העדיפה שאת היום הראשון נבלה בנסיעה רצופה מווינה ועד טירול. לקחנו טיסת ראיינאייר לשעות הצהריים במקום אוסטריאן לבוקר ממש (אני אישית מעדיף את הטיסות שמפנות את כל היום, אבל אין ספק שמגיעים עייפים). לקחנו לינה ב-hart im zillertal, כך שיהיה מספיק קרוב ללילה הראשון לאזור זלצבורג, ומאידך לא נוראי מבחינת המרחק ממערב טירול. בדיעבד זו הייתה בחירה חכמה, זולה מאוד (500 ש”ח ללילה!) לדירה עם שני חדרים, סלון גדול, מרפסת, מכונת כביסה וציוד מטבח מלא. ממליץ מאוד על Almdiele שקיבל בבוקינג ציון גבוה מאוד ולא בכדי.
התחברנו לטיפים פה וגם לקבוצת וואטסאפ של מטיילים באוסטריה והבנו שלפני הנסיעה חזרו בראיינאייר לחייב מסכות N95. אמנם באמת בשדה”ת מי שלא הייתה לו מסכה כזאת הוחזר לבית המרקחת לשלם עבור מסכה כזו 20 ש”ח לכל אחת. גנבה! בטיסה עצמה אף אחד לא בדק וכולם כמעט החליפו למסכות הרגילות בארץ. גם המסכות הסיניות, אגב, למרות שהן KN95, נחשבות.
-
@mcmcm
הטיסה, למרות שכמעט לא ישנו אף אחד מאתנו בלילה שלפני, כולל לא בטיסה עצמה, עברה בנעימים. למרות האזהרות נתב”ג היה ממש ריק, לא היו בעיות מיוחדות, מילאנו רק את הטופס האינטרנטי של יציאה מהארץ, והצטיידנו מראש בתו ירוק לכולנו. זהו.
הזמנו מלון בטירול ל-4 ימים, כדי שלא נצטרך להסתובב. ביום הראשון כאמור הטיסה הייתה לווינה ומשם שכרנו רכב והעדיפות הייתה לישון באותו מקום כמה ימים. אז המלון בהארט אים צילרטל התאים מאוד.
לאחר הנחיתה בווינה חיכה לנו מישהו שם כמובטח עם שלט ותוך כחצי שעה מהנחיתה היינו לאחר המזוודות ולאחר הרכב.
היה לי פחד לא קטן לפני הנסיעה. חששתי ש’אבריקס’ תבטל את אישור הרכב לפני הנסיעה מכל מיני סיבות. פניתי אליהם בוואטסאפ. מדובר בחברה קטנה ונחמדה, אבל הם מאוד עמוסים בקיץ הזה ולא ענו וממש חששתי. כל פעם שכתבתי משהו קצת ‘כועס’, בסוף ענו לי והתנצלו על הזמנים וכו’. אישרו את השכרת הרכב. אלא שביום ו’ לפני הנסיעה, ממש לפני שבת, אני מקבל וואטסאפ שיש לנו בשורות רעות בשבילך. זה היה ממש אחרי שביטלתי הזמנה מקבילה ב-carJet שהיו זולים אף הם, אבל פחות, וחששתי שעכשיו אוותר עם המחירים העכשוויים, המטורפים למדי. ומטורפים זה אנדרסטייטמנט. קרובות משפחה שהחליטו ברגע האחרון לנסוע ל-10 ימים וחיפשו כל רכב, סיפרו לי על מחירים שפשוט לא הגיוניים – 900 ש”ח ליום. לא האמנתי ובדקתי בעצמי, בכל המקומות המוכרים לי, ואכן – או שלא היה רכב, או שהוא היה במחיר לא שפוי. מזל שהזמנתי בזמן.
בכל מקרה הם אומרים לי שהלקוח שלפני שם בנזין לא נכון והרכב הולך למוסך ולכן אצטרך להחליף. הציעו לי יונדאי I30 שהוא קטן בהרבה בבגאז’, וסירבתי. בסוף השיגו סקודה אוקטביה סזאן עם בגאז’ של 600 ליטר. שאמור היה להספיק להכל. ביקשתי בתחילה דיזל, וגם הרכב הזה הגיע דיזל, בהבדל קטן אחד: אוטומט ולא ידני. ניחא. בדיעבד הרכב דיזל נהדר, אני כבר שלושה ימים ועם 700 ק”מ ועוד לא מילאתי.
נחתנו ויצאנו משדה”ת כאמור בזמן, ב1615. מראש המליצו לי באתר לא לעצור כלל בשום מקום. הייתי זקוק לעצירה כנהג יחיד, סימנתי למערכת לעצור במונדזיי, ואכן אחרי נהיגה נינוחה פניתי לשם, אך בכיכר ראינו שיש משמאל תחנת דלק ומינימרקט לקנות. חשבתי שאני נכנס לשם, והתברר שחזרתי לכביש הראשי – ו...אבוד. לא היה לי חשק לנסוע כ-10 ק”מ כדי לעשות פרסה ולחזור. אז עשיתי מה שהזהירו אותי לא לעשות – להיכנס לזלצבורג, וסימנתי בוויז את גני מיראבל כעצירה. אמרו לי שזה יהיה נורא ופקקים וכו’, אבל ביום א’ זלצבורג נראתה כמו עיר רפאים. נכנסתי ויצאתי בקלי קלות. גני מיראבל היו יפים ולא הייתה בעיה לחנות מולם. חיפשנו מינימרקט אבל הכל סגור. בסוף בתחנת דלק הצטיידנו בחלב ודברים בסיסיים.
הנסיעה משם, דרך גרמניה, לטירול, הרבה פחות נעימה. הכביש לא מואר, הוא צר ומספיקה טעות קטנה ו… חס ושלום. התחיל גם מבול אוסטרי, מהרגע להרגע, אבל בעשר ועשרים הגענו למלון, וסוף טוב הכל טוב. לילה ראשון באוסטריה.
-
שמח לשמוע שיוצא לכם טיול נחמד, שהמחירים שפויים, נשמע שגם המנהלות תיקתקו, מצפה לשמוע המשך חוויות.
-
מחכה בסקרנות להמשך...
-
האם לא צריך למלא טופס כניסה לאוסטריה
-
אז קודם כל סליחה, ותודה למפרגנים, רציתי להתחיל אתמול עם הטיול אבל מפאת השעה המאוחרת והעייפות שכחתי לא מעט דברים.
ראשית נכון להיום לא צריך למלא טופס כניסה לאוסטריה.
היינו בטיול קודם (לפני כשש שנים) גם בזלצבורג (זה היה טיול שהתגלגל מפרנקפורט והגיע לזלצבורג) ועשינו אז הרבה מהאטרקציות המרכזיות (מערת הקרח, מכרות המלח, הלברון, גרוסקלוגנר, קרחון קפרון, קרימל, נקיק לאמר) ולכן הפעם החלטנו להתמקד בטירול. בדיעבד מבחינה כספית נראה לי יותר נכון להתמקד בזלצבורג לבדה לשישה ימים מלאים (הכרטיס בסה”כ היה עולה למשפחה כשלנו 320 יורו – 80 למבוגר ו-40 לילד וזהו. העלות של אתרים בטירול יקרה מאוד, בעיקר כי אין כרטיס מאחד לכל אתרי טירול. לכן החיסרון של לעשות את טירול לבדה הוא היוקר של האתרים.
אני לא חסיד כלל של ‘שבוע בעמק אוץ’, או ‘שבוע בשטובאי’, וכן נוטה להרגיש לפחות שמיציתי בפחות, אבל הקפיצה ממקום למקום באמת מיותרת והיה מקום להתמקד בעבר רק בזלצבורג, ולא לעשות את הרוב אבל לא את הכל, מה שהשאיר לנו גם שיירים להפעם. זה כמובן עניין של גישה, וגם תלוי בכך שכדתיים שמקפידים על שחייה מעורבת ומסעדות, אין לנו מה לעשות עם הכרטיסים שמאפשרים שימוש בבריכות וכד’, כך שאנו נותרים עם האתרים ‘נטו’ (אני לא מתלונן חלילה). בקיצור, רצינו למצות את טירול. טירול בנויה אם ניתן לתאר זאת כך מ’גג’, שהוא הציר בין אינסברוק למערב אוסטריה, שיש לו מעין ארבע אצבעות כלפי מטה. הימני ביותר הוא עמק צילר, השני עמק שטובאי, השלישי עמק אוץ, ואת הרביעי שבו קרחון קרנטל לא עשינו כי הוא היה רחוק מדי לטעמנו. הרעיון לקחת ארבעה ימים במקום אחד (אפשר היה כמובן גם להרחיב) היה נכון, והנסיעות לא נוראיות. עמק צילר הוא מקום מצוין לדעתי למגיעים מווינה – רחוק רחוק אבל עדיין סביר. ומשם לפחות לעמק שטובאי ואוץ, זה משהו כמו שעה פלוס ולא יותר.
-
כאמור , הגענו לחדר מאוחר יחסית ופרקנו מזוודות. למחרת השכמנו ולאחר תפילה יצאנו בשמונה. המלון שלנו נמצא בהארט אים צילרטל, כפר קטן ויפהפה. יש בו מפל מים שאמור להיות מרהיב (לא הספקנו וכנראה לא נספיק). במרחק שתי דקות נמצא הציר של עמק צילר מצפון לדרום, והעיירה פיגן, שם היה גם סניף של MPREIS שמספק גם אוכל כשר (לפחות בחלק מהזמן בקיץ). נכנסנו על הבוקר והצטיידנו באוכל וגם באוכל כשר. אני חייב לציין שהמחירים של המוצרים הבודדים הכשרים מופקעים להחריד (גבינה צהובה טעימה אבל סטנדרטית במשהו כמו 180 ש”ח לקילו!) ולא שווים את זה מבחינתי. יש אפשרות לקנות לחמניות כשרות שרק צריך לחמם בתנור (לדתיים, המכשירים את התנור), אבל לא מצאתי אותם עד כה. המחירים בסה”כ סבירים, קצת יותר יקר מהארץ.
נסענו דרומה בעמק המרהיב, הכל ירוק בעיניים. למרות שעמק צילר ואוץ ושטובאי אמורים להיות דומים, כל אחד קצת שונה. צילר יותר נראה כפרי, אוץ נראה יותר עם עיירות נופש (רפטינג ופעילות ‘ימית’, פארק 47 ועוד), ושטובאי הטוב מכולם.
היה לנו ממש נס, כאשר כמו שהזכרתי בנסיעה הלוך היה גשם שוטף, אבל בשלושת הימים שעברו בינתיים (טפו טפו) הייתה שמש ושמיים כחולים כך שהכל היה נפלא. הזכירו בפורום את קרחון הינטרטוקס ואליו שמנו פעמינו. בשלב כלשהו הדרך מתפתלת מעט לכיוון טוקס, הגענו וחנינו בחניון של הינטרטוקס מתחת לאדמה. הכניסה יקרה מאוד מאוד – אנחנו (הורים ו-3 מתבגרים, כאמור, 185 יורו). אבל הקרחון אכן היה נפלא. ירדנו בתחנה הראשונה והלכנו לבקתה המצויה במסלול של שעה בראש ההר. מכיוון שאנחנו לא מאוד ספורטיביים במשפחה, העליות לא היו מאוד קלות, למרות שהשבילים סלולים והנוף משכר. פרות, מרחבים ענקיים, שלג ממול. יש פינת משחקים לילדים מיד ביציאה מהתחנה. הגענו לאחר כמעט שעה (אגב, בניגוד למצופה, גם זמני התנועה שהיו בוויז היו תואמים לגמרי למציאות, אולי בגלל הקורונה, וגם זמני השבילים האוסטריים היו תואמים להפליא לרגלינו הפדלאות, והתפלאנו שלמרות שעצרנו כמה פעמים הגענו בשעה, בדיוק כמו שכתוב. או שאנחנו לא כ”כ גרועים או שהאוסטרים הבינו שהם צריכים להתאים את עצמם לישראליים (למרות הקורונה, לא נתקלנו בהמון עד כה).
צריך להגיע יחסית מוקדם לקרחון כדי להגיע למעלה למערת הקרח לפני 14. אנחנו הגענו בערך ב-10 והיינו שם להפתעתנו כמעט 6 שעות.
למעלה יש מסעדה, ולידה מתחילים המון מסלולים אחרים. חמש דקות משם יש אגם מדהים ביופיו (נדמה לי שאי אפשר לשחות). והיה גם מסלול של 2.5 שעות.
חזרנו בלי בעיה בחצי שעה. כל הטיול עם העצירות לקח כשעתיים. עלינו לרכבל השני (שם יש בעיקר סקי), ולא יצאנו אף לא לאגם הקטנטן והיפה לידו. הגענו למעלה ושם זה פשוט גן עדן. הכל לבן ובכמויות (התברר שהגשם שירד יום קודם הפך לברד שעיבה את השלג). למעלה יש תצפית. ליד יש אבובים שאתם אפשר להחליק על השלג. מקסים. מזל שעשינו את זה כי אחרי המערה היה כבר סגור שם.
מערת הקרח התגלתה כאטרקציה נוספת שבמחיר אדיר – עוד 117 יורו. בסה”כ שילמנו 302 יורו (!!) ליום אחד. אבל המערה פשוט מדהימה. יש משהו ‘זרקני’ משהו ומאוד מפתיע בהתייחסות האוסטרית. הבחורה בעמדה אמרה לנו להגיע בשתיים. למערה או אלייך? היא התעקשה שאליה. אבל כשהגענו, התברר שזה במרחק של 300 מטר, במערת הקרח. נשמע פשוט? אז זהו שלא. צריך ללכת לשם בתוך שלג טובעני, ממש, שאפילו מסוכן, כי אם אתה ממש מחליק (כנראה צריך להיות גולם גדול במיוחד כדי לעשות את זה), אתה מחליק למערת הקרח הגדולה באמת – זאת שמעבר לקרחון. זה ממש לא טריוויאלי, אמנם היו הערות שוליות בפורום להביא נעליים מתאימות, אבל איכשהו החמצתי אותן. אז מי שבא עם סניקרס, כמונו, ישרוד. אבל אם יש לכם גם נעלי הרים, עדיף. הלכנו לאיטנו מנסים לא לטבוע בשלג, והגענו לפתיחה. גם שם מתברר שיש קצת זרקנות. אתה מסתובב שם כאוות יכולתך (אפשר לשבור שם את כל האיברים גם יחד אם לא נזהרים). אין ממש פיקוח. יש שני מסלולים שאת שניהם עושים, ואז יש שיט מעניין על אגם מתחת לקרח. מדהים ביופיו ושווה כל גרוש. יצאנו לאחר כשעה מרוצים מאוד. אשתי והבת התלוננו על קור – לא רק בגלל הקור הפיזי (הבאנו בגדים חמים) אלא גם כי נכנס מים לנעליים. אז כדאי להביא גרביים להחלפה וכד’. משם ירדנו למטה (ירידה אחרונה בארבע או ארבע ורבע).
בקיצור, ביום יפה, מאסט של ממש.
-
-
נשמע יום טיול מדהים. יש לי כבר הרבה מידע על טירול לטיול עתידי אבל לא ידעתי על מערת הקרח בפיסגת ההר.
מה עם קצת תמונות?
-
תודה – אכן מזג האוויר האיר פנים מאוד. גם חם (אפילו קצת מדי) וגם יפהפה.
אני רואה שזמני בקושי בידי כדי לכתוב אז כנראה אכתוב כשאחזור (בע”ה). בינתיים את התמונות (חלקן נפלאות) עוד לא העלתי אז עוד כמה ימים..בינתיים אסיים עוד קצת כתיבה…
ירדנו אפוא מוקדם יחסית והתגלגלנו במורד העמק לכיוון מאיירהופן. במקור חשבתי אולי לקפוץ לקרימל (פתוח עד 17) אך בשביל זה הייתי זקוק להגיע לצאת מהקרחון לכל היותר בשעה 15 וכאמור הופתעתי שהקרחון לקח לנו כל כך הרבה זמן. לדעתי הוא ממש אחד מפסגות ההרים הטובות שהייתי באירופה, ומערת הקרח חובה ממש. היא שונה מממערות קרח יותר מתוירות נוסח זאת שליד זלצבורג. אישית אהבתי יותר את זו של הינטרטוקס.
בכניסה למאיירהופן – פקק! ככלל, לא נתקלתי בפקקים באוטוסטרדה, אבל בעיירות, בהחלט. נכנסנו לMPREIS העמוס מאוד שם, והצטיידנו. מכיוון שהיינו עייפים ומכיוון שתכל’ס אם לא הולכים לפארק מים וכד’ לא ראיתי מה באמת יש לעשות בעמק צילר, הרי שחזרנו למלון. כעיקרון אני חושב שהבחירה בעמק צילר הייתה טובה מאוד, אבל הוא רק נקודת מוצא והוא פחות ‘תעסוקה’ מהעמקים האחרים.
יש בעיירה הארט אם צילרטל מפל שאמור להיות מרשים אבל מרוב עייפות ורצון לבשל וכו’ לא עשינו כבר כלום. נפגשנו עם בעלת הבית המקסימה, שנתנה לנו כרטיס הנחה כלשהו (נראה חסר משמעות, הנחה לגולף בצילר או משהו כזה – בדר”כ המקומות הזולים לא נותנים כרטיסים ‘שווים’). הלכנו לישון.
יום ב’ התמקד בעמק שטובאי. התעוררנו לעננות וערפל מסוים, אבל עד מהרה פג הערפל והבטיחו לנו שיהיה יום יפה. ועוד איך!
נסענו צפונה ופנינו מערבה על A12, לכיוון אינסברוק. אשתי די רצתה שנקפוץ לסוורובסקי, אבל קיבלתי כל כך הרבה המלצות שליליות שהעדפנו לעשות דברים אחרים. עברנו אפוא את WATTENS והמשכנו לכיוון גשר אירופה. היינו בו לפני כשש שנים, והיה נחמד לעצור באותה תחנת דלק, להגיע שוב למקום קפיצת הבאנג’י של הגשר (שכבר כנראה אינו הגבוה באירופה), לעלות ל’קאפלה’, מעל פינת התצפית. הצד השני של הגשר (מדרום לצפון) מלא משאיות, שמגיעות כנראה מאיטליה.
משם – למידרס והר סלרס. חנינו והצטיידנו בהרבה קרם שיזוף. עלינו ברכבל להר סלרס. מיד עם הרכבל יש לידו נוף פשוט נפלא של אגם קטנטן ‘בונבוניירה’, מהסוג שסבתא שלי הייתה מביאה פעם משוקולדים משוויץ. פשוט מדהים! הוא נקי ויפהפה. הלכנו כרבע שעה אל הבקתה שגם משם נשקף נוף נפלא.
הירידה למטה נהדרת! לדעת ההורים יותר טובה מאימסט (למרות שמידרס קצת יותר קצרה) – יותר תלולה ויותר ‘מודרנית’.
אחד הדברים הטובים שאמרו לי בפורום הוא לא להגזים. אתמול היינו בהינטרטוקס ונהנינו מאוד, ואין שום היגיון ללכת יום לאחר מכן לקרחון אחר, שטובאי, רק כי אמרו שיש שם את התצפית אחד הטובות בעולם, top of tyrol. אני מניח שיש שיטענו שגם שם יפהפה, ואני בטוח, אך לא היה לנו חשק לעוד מערת קרח ועוד פעם ממה שראינו אתמול (שלא לדבר על המחיר). החלטנו אפוא בהחלטה של רגע לשלם (הרבה פחות) ולעלות על שליק 2000, שהייתה מי שתיארה אותו כ’דוז פואה’ של כל העליות של עמק שטובאי. ואכן, לא התאכזבנו. שילמנו משהו כמו 90 יורו לכולנו, גם זה לא מעט, ועלינו ברכבל לתחנה העליונה. איזה נוף!! עכשיו היינו מהצד השני של הר סלרס. את פנינו קיבלו עשרות אנשים שנחו בכיסאות נוחים מול הנוף המהמם והפתוח. לקחנו את המסלול הסיבובי של שעה וחצי, ופשוט נהנינו מכל רגע. המסלול סביר, יש בו עליות קלות שבגלל החום גרמו לנו בהחלט להזיע מעט, אבל ממש לא נורא. הוא גם ‘על שפת הצוק’, במידה מסוימת אבל שוב, לא הרגשנו כל סיכון והוא היה מקסים. מה שעושים בעצם הוא להקיף את ההר. ושוב לקח לנו זמן די מקביל ביחס למה שהיה כתוב. בחלק השני יש שביל די צר ואפשר קצת להתדרדר וזה שוב בעיה של נעליים לא מתאימות. כך שמי שמגיע עדיף שיגיע עם נעלי הרים, אבל כאמור, לא ממש עקרוני.
חזרנו לנקודת ההתחלה והלכנו לתצפיות הנפלאות (מסלול אחר של רבע שעה).
ירדנו למטה וחזרנו, כשעה ורבע, לצימר. בהערת אגב ובצורה מוזרה מעט, הצטרכנו לשלם 3.5 יורו על המעבר בגשר אירופה רק בדרך חזרה, למרות שבדרך הלוך זה לא היה בתשלום וכנראה היה כלול בכרטיס האוטוסטרדות שעליו שילמנו יחד עם הרכב. לא הבנתי את זה אבל ככה זה היה.
-
אז עכשיו חזרנו… מטיול נפלא. הכוונה הראשונית לכתוב כל ערב לא כל כך יצאה לפועל מרוב עייפות ומרוב בלבול בפרטים, אז מקווה שכאן יבוא סיכום טוב יותר וגם תמונות שאני חייב לכם...
ברוכים הבאים לאוסטריהגני מיראבל
זלצבורג
-
-
ההינטרטוקס הנפלא
-
-
כתבתי שאחרי גשר אירופה, המגלשה במידרס, שליק 2000, חזרנו לצימר, אבל שכחתי את מפלי גראווה. המשכנו דרומה אחרי שליק 2000 לכיוון הקרחון מתוך כוונה שלא לעלות עליו, כאמור, שכן יום לפני כן ממילא עשינו את ההינטרטוקס. העלות של עליה להינטרקטוקס, כולל מערת הקרח, לחמשתנו, הייתה ענקית (302 יורו), ולמרות שהיא הייתה שווה כל סנט, העדפנו לא לעשות עוד תצפית ועוד מערה זהה בנוישטיפט. אז נסענו להנאתנו בעמק שטובאי, היפה ביותר כאמור. כאן ממש עוברים בעיירות קסומות והנוף מטמטם. הגענו לחניון של wilde wasser weg ורצינו לעשות את המסלול הראשון, בן 45 הדקות, עד למפלי גראווה. אלא שמטיילים אמרו לנו לעשות דווקא מסלול אחר, שטוח, לכיוון ההפוך, בן כחצי שעה (ואפילו פחות). יש שם מים זורמים מקסימים ומסלול נעים ביותר. מי שרוצה יכול לטייל באזור הרבה מאוד שעות. אחר כך התברברנו קצת עם המיקום המדויק של מפלי גראווה (צריך לכתוב בוויז grawa alm). הגענו ואפשר לרדת למשהו כמו חמש דקות ולהגיע ישר אל המפלים. מקסים. משם חזרנו הביתה. -
אני חושבת שהתמונות מגני מירבל? התבלבל לך השם ואלו גנים אחרים.
חוץ מזה איזה כיף, ירוקה מקנאה וזכרונות מטירול
-
צודקת, פעמיים העליתי תמונה מגני מיראבל ואיכשהו לא עלתה. אעלה שוב… כנראה שלא הייתי צריך להיות שם…
-
התמונות מקסימות! הינטרטוקס נראה שווה ביותר...
-
mcmcmc תודה רבה, המשך יבוא? 🤩 -
ברור שיבוא…
שכחתי לומר שבערך 500 מטר לפני מפלי גראווה יש מגרש חניה שהנהר הזורם בעמק נמצא משמאל לו. היו שם עדר של עיזים שרצו אחרינו ולא הבנו מדוע. מתברר שיש שם מעבר של גשר החוצה את גדת הנהר, ויש לו דלתות עץ למנוע מעבר של בעלי חיים מצד לצד. לעיזים כנראה יש התניה שבני אדם רגילים לפתוח את השער והם פשוט רצו אחרינו וכשנכנסנו לשם, התחילו לנגוח את דלת העץ…
רצינו להספיק באותו יום את המפל המקומי בהארט אם צילרטל, אבל החלטנו לדחות למחר, ואחרי מפלי גראווה הוא מן הסתם איזה מפל קטן ולא מעניין וכו’ וכו’. בסוף היינו 4 ימים בצימר ולא ראינו אותו….
יום ד’ (היום השלישי של הטיול, שכן היום הראשון היה נסיעה), היה ל’אצבע’ השלישית של טירול, המערבית יותר, לעמץ אוץ. קבענו מבעוד מועד רפטינג ל-13:30, ב-SAUTENS, והחלטנו ללכת גם לימת פיבורג ולמפלי שטויבן. החבר’ה החליטו משום מה שגם בטירול צריך לעשות שופינג, לאחר שבטעות פלטתי שיש סניף של פריימרק באינסברוק, ומכיוון שביום ד’ יש אפשרות לראות את המפלים עד מאוחר, החלטנו לפתוח את היום בשופינג שם. הגענו לחנות והתאהבתי מיד. אם לא הייתה מגבלת משקל ומזוודה חצי מלאה ממילא, לא הייתי נעצר בקלות… משם החליטו להרחיב את השופינג גם לקניון סמוך, בכניסה לאינסברוק וסמוך לכביש הראשי. הגענו לסאוטנס סמוך לאחת, ושם הייתה האכזבה הראשונה (ואולי היחידה) בכל הטיול הזה:
את הכרטיסים לרפטינג המשפחתי הזמנתי דרך CHECKYETI, מעין אתר לכרטיסי רפטינג בכל האזור. כשהקשתי בגוגל ‘רפטינג בטירול’ זה מה שמצאתי, והכי זול היה ב-SAUTENS וגם הכי מומלץ (40 לילד, 48 יורו למבוגר). ניסיתי להזמין 3 מבוגרים ו-2 ילדים אבל המערכת לא קלטה את זה והיה כתוב לבצע הזמנה בנפרד, אז הזמנתי שתי הזמנות שונות כנ”ל ובסה”כ ל-5 נפשות. למחרת ההזמנה עוד התכתבתי עם הנציגה שלהם ביחס להזמנה. אולם מתברר כי איכשהו נקלטו רק ההזמנות של הילדים. למרות שהגענו מוקדם, הם היו מלאים לגמרי ולא הייתה להם אפשרות להכניס אף אחד נוסף. לא יכולים גם להחזיר כסף כי זה לא דרכם אלא דרך צ’ק יטי, והציעו שנבוא מחר מחרתיים. אבל מחר מחרתיים אנחנו לא באזור...הם גם אמרו שלהבא נדע להזמין דרכם ישירות ולא דרך צ’ק-יטי, כי הם כן היו יכולים להחזיר כסף, או לנסות להתגמש. בקיצור, להבא תדעו שעדיף לא להזמין דרך משרד כרטיסים שנותן ‘מעטפת’ לרפטינג הזה, אלא ישירות.
בכל מקרה היינו צריכים לעשות משפט שלמה ולגזור מי יהיה. מכיוון שהבן הקטן ואני עשינו רפטינג באלפ”צ, והבן הגדול יותר ויתר, אשתי והבת החליטו לעשות רפטינג. היינו מאוכזבים מאוד ונסענו לכמה רפטינג באזור מתוך ניסיון אולי למצוא מקום פנוי, אבל חלקם היו סגורים, וחלקם לא תאמו לדרישות – היינו צריכים רפטינג ל-3, הרגע (כי אח”כ צריך להספיק את ימת פיבורג ומפלי שטויבן), במחיר סביר, ולא למתחילים אלא דרגה בינונית, כדי שיהיה קצת כיף.. לא מצאנו, אז החלטנו ללכת לימת פיבורג לבד. ברגע האחרון החלטנו לנסוע לאימסט, שם היינו לפני כשש שנים במגלשה, משהו כמו נסיעה של 15-20 ק”מ מערבה, כדי להעביר את הזמן עד שיגמרו את הרפטינג.
עלינו די בקלות ואמרו לנו שיש שם למעלה תור של שעה. מה שקורה במגלשה הזאת הוא שלוקחים מספר. איכשהו חשבנו שנסתדר אבל זה היה ממש מעצבן. למעלה שיפצו כך שלא היה מאוד יפה להסתובב באזור. התור היה – של שעה וחצי – וכל הניסיונות הישראליים לעקוף את התור נידונו להיכשל מראש. בקיצור, המגלשה יפה, אבל לא שווה את התור שלה. למרות האורך (הכי ארוכה באוסטריה) לדעתנו המגלשה במידרס טובה יותר. באמצע אשתי והבת התקשרו שהם כבר סיימו (אמרו להם 4 שעות אבל למעשה לקח 2.5 שעות. התרשמתי שהרפטינג היה נחמד מאוד אבל באלפ”צ נדמה לי שיותר יפה… מעניין מה יגידו מי שעשה את שניהם). חזרנו אליהם באיחור, ומשם נסענו ישירות לימה. הגענו בחמש וחצי לחניון ליד המלון, כך שאפילו דמי חניה כבר לא עלו (משלמים 4 יורו רק עד 17). הלכנו כ-10-15 דקות לימה. נחמדה מאוד, אבל המים היו קרירים למדי. הבן שלי ואני החלטנו לנסות ולשחות. הכניסה קצת תלולה – המים נהיים עמוקים יחסים תוך מטרים ספורים. אני מניח שאם היינו מגיעים מוקדם יותר היה חם יותר וכיף יותר לשחות. מכל מקום מדובר במקום יפה לשחייה ולפיקניק.
משם המשכנו למפלי שטויבן, וטיפסנו בכביש העולה כדי להספיק לפני החשיכה. החלטנו מראש להגיע למפל מקצהו העליון ולנסות לרדת כמה שנרצה ונספיק, ולעלות חזרה. בחניה קידמו את פנינו אווזים וברווזים למכביר. הלכנו כמה דקות בשביל ואז הגענו לרמפה העליונה (החמישית). מרהיב! יש גם גשר תלוי קטן (זה לא הגשר התלוי הגדול, של ה-85 מטר. הוא יותר למטה, בין רמפה 3 ל-2). התחלנו לרדת ואכן המפל ניכר במלוא עצמתו מזוויות שונות. באמצע היו גם רוחות שהרטיבו למדי את מי שהתקרב לחלק מנקודת התצפית על המפל. המשכנו לגשר התלוי ואחריו קצת עד רמפה 2. למרות שהבטיחו כי בשמונה יהיו זרקורים על המפל, ראינו את הזרקורים אבל לא קרה שום דבר. אח”כ נדמה לי שהם גם עבדו אבל היה עדיין מספיק אור ועוד לא החשיך כך שלא היה שום דבר מיוחד. לאחר שתייה קלה במסעדה שליד החניון החלטנו לנצל את הדקות האחרונות של האור ולרדת את כביש העלייה לנקודה העליונה של המפל, כדי לא להצטרך לעשות אותו בחושך. את שאר עמק אוץ נוכל לעשות בחושך.
הכל הלך טוב, חזרנו צפונה ורצינו להסתובב מזרחה לאינסברוק. אבל בסיבוב היה שלט שיש עבודות בכביש בין 21 לבין 5 בבוקר. מצוין, חשבנו, כרגע 21:15, לא יעצרו אותנו. אבל איכשהו הכביש היה כבר סגור, והרגשתי שהתחליף מסובב אותי מערבה ולא מזרחה. ובאמת לאחר רגע ראיתי את השלט “אימסט”. מה עושים? נוסעים 8 ק”מ לאימסט כדי להסתובב בכיכר ולעשות פרסה. אבל לאן? הוויז כתב שאפשר לנסוע לאינסברוק בלי בעיה. עשינו אפוא פרסה ונסענו מזרחה. הגענו שוב לאותה נקודה ושוב חסימה. רק אח”כ התברר לנו שבניגוד לארץ, שם כולם עם ‘וויז’, ותוך רגע הכל מתעדכן, כנראה שבאוסטריה יש הרבה פחות שימוש בו, ולכן אם כביש נסגר, לוקח כשעה עד שהאינפורמציה מועברת לכולם. לכן הכביש היה סגור אבל מסומן כפתוח.
לא ידענו מה לעשות. האופציה הטפשית הייתה לחזור דרומה בעמק אוץ ולנסות מצד דרום דרך איטליה לחזור במעבר לעמק שטובאי או משהו כזה. זה היה ארוך, יקר (כביש אגרה יקר), מסורבל, מצריך כניסה למדינה זרה בתקופת הקורונה, ובעיקר לא לעניין. החלטנו לנסות את מזלנו בכביש מזרח-מערב אחר. לא יכול להיות שרק A1 הוא הכביש היחיד לאינסברוק! ואכן אשתי הצליחה לנווט כך שלקחנו כמדומני את כביש 171 לטלפס, ומשם בעצם התחברנו ל-A1 מזרחית לאזור התיקונים, כך שיכולנו להמשיך מזרחה. הגענו להארט אם צילרטל ב45 דקות איחור, כמעט ב-23.
עמק צילר
וקצת יותר למעלה
מערת הקרח
שלא יהיה קר בחורף
גשר אירופה – נעים להיזכר
הנוף בהר סלרס
