לקצה העולם ובחזרה - אלסקה והוואי
-
וואו. אני בהלם מאותה “פקחית” , ממש התעללה בכם. מה זה השטן הזה???תמונות מקסימות. מעניין אם היחס של הפקחית זה השיא או שמא , רק ההתחלה…..
-
-
ביום השלישי תומר מודיע על חוסר מסוגלות. כואב לו הקרסול שעיקם, אין טיולים רגליים.
התוכניות לנסוע להר הגעש מתחלפות ביום סופר רגוע.
כזה שכולל ים, הפעם צמוד למלון. חוף נחמד יותר עם קצת צל ומיים טיפה פחות קרים.
צהריים רגוע במלון ( אפילו שנץ ).
אחה”צ בעיירה להינה, עם העץ המפורסם שמתפרש על חצי רחוב, גלידה מקומית אטרקטיבית למראה ( אני העדפתי סתם וניל עוגיות שהיה טעים יותר אבל רגיל למראה ) , חנויות מזכרות וכד.
הצטיידנו לסיום בסושי מצויין לארוחת ערב, ונסענו לחוף אחר ליד המלון לאכול על החוף בשקיעה.
היה יום מושלם, היינו צריכים את הרגיעה והיא עשתה לנו טוב.
-
גם אני כאן עוקב בהנאה, תודה על השיתוף הנפלא!
למרות כל הקשיים, הטיול נשמע ונראה כמו חוויה מדהימה.מצער לקרוא אודות היחס בו נתקלתם בהוואי. נראה שהתושבים שמרניים וקפדניים יותר מדי כשזה מגיע לאי הפרטי שלהם וכלל אינם מחבבים (אפילו נראה ששונאים) תיירים…
בנוגע ל-Blowhole, מניח שמדובר ב-Nakalele Point. התופעה כמובן אינה גייזר, אלא סילון מים שניתז מתוך מערה ימית. קישרתי לויקיפדיה למתעניינים.
שנה טובה, מאושרת ובריאה
-
ברור שזה לא גייזר, אבל ניראה כמו,בלי הריח.
לגבי מאווי, נכנסתי לפורום פייסבוק על מאויי (אמריקאי) הוא עמוס בתיירים ומקומיים ואכן יש לא מעט עוינות לתיירים. נמאס להם
זה לא ברמה שהייתי ממליצה לא לנסוע לשם, רק להיות מודעים
-
מצער לקרוא אודות היחס בו נתקלתם בהוואי. נראה שהתושבים שמרניים וקפדניים יותר מדי כשזה מגיע לאי הפרטי שלהם וכלל אינם מחבבים (אפילו נראה ששונאים) תיירים…
אני לא יודעת אם זה קשור, בייחוד מכיון שלא צוין אם הפקחית היתה תושבת הוואי מקורית או אחת מהמוני האמריקאים שחיים בהוואי ומתפרנסים ממנה, אבל לתושבי הוואי המקוריים יש לא מעט על הלב בנוגע לאמריקאים. לא נתקלתי ביחס לא נאות שם, אבל יתכן ותקופת היובש בתיירות מפאת הקורונה הציפה דברים. בשיחה ידידותית שעשיתי עם מקומי שאלתי שאלת תם לגבי השפה שלהם, שאלתי אם הם מדברים אותה בבית ואז יצא שצף קצף....האמריקאים בעצם אסרו על לימוד השפה המקומית, רק הזקנים עדיין דוברים אותה. האיסור לא מלפני מאתיים שנה, מדובר על שנות ה70 של המאה ה20. הם מנסים לעשות חוגים לילדים למען שימור השפה, אבל כולנו יודעים שדבר כזה הוא לא פשוט. הוא דיבר בכאב על יחס מזלזל כללי של האמריקאים כלפי המקומיים ומסורות שלהם. רואים גם פה ושם דגלים של "הוואי חופשית" על בתים ומכוניות. בקיצור, כפי שפתחתי, אני לא יודעת אם זה קשור, אבל אולי...
-
וואו, תודה על השיתוף. אפשר להבין את תסכול המקומיים.
כתבה מעניינת בנושא -
@karnielr אמר:
סים ממנה, אבל לתושבי הוואי המקוריים יש לא מעט על הלב בנוגע לאמריקאים. לא נתקלתי ביחס לא נאות שם, אבל יתכן ותקופת היובש בתיירות מפאת הקורונה הציפה דברים. בשיחה ידידותית שעשיתי עם מקומי שאלתי שאלת תם לגבי השפה שלהם, שאלתי אם הם מדברים אותה בבית ואז יצא שצף קצף....האמריקאים בעצם אסרו על לימוד השפה המקומית, רק הזקנים עדיין דוברים אותה. האיסור לא מלפני מאתיים שנה, מדובר על שנות ה70 של המאה ה20. הם מנסים לעשות חוגים לילדים למען שימור השפה, אבל כולנו יודעים שדבר כזה הוא לא פשוט. הוא דיבר בכאב על יחס מזלזל כללי של האמריקאים כלפי המקומיים ומסורות שלהם. רואים גם פה ושם דגלים של "הוואי חופשית" על בתים ומכוניות. בקיצור, כפי שפתחתי, אני לא יודעת אם זה קשור, אבל אולי...
הפקחית היתה מקומית.
קראתי גם על תופעה של אמריקאים ( אמידים מן הסתם ) שקונים בית נופש בהוואי, שעומד ריק רוב השנה, אבל גורמים לעליה מטורפת של מחירי הדיור והמקומיים לא מצליחים למצוא בית למכירה או השכרה.
אני יכולה להבין את הכעס והתסכול, מצד שני הם מתקיימים מתיירות.
בכל מקרה בתור תיירת אני הרגשתי את האנטי.
-
היום יוקדש להר הגעש הכבוי HALEAKALA. ההיילייט בהר הוא צפיה בזריחה או בשקיעה.
כמות האנשים שיכולה להגיע לזריחה מוגבלת, ומוכרים כרטיסים במיוחד לכך. בשקיעה הכניסה חופשית ( למעט כניסה לפארק ).
האמת לא מצליחה להבין את ההגיון….אבל לא שואלים אותי.
לקום ב 1 בלילה ולנהוג בחושך להר גדול עלי, מראש לא ניסיתי לקנות כרטיסים לזריחה ובחרתי בשקיעה.
בנוסף מתכננת ליום הזה מסלול על ההר בשם SLIDING SANDSB שלא קראתי הרבה עליו חוץ מזה שהוא יפה וקליל.
אבל תחילה בדרך להר אנחנו עוצרים ב IAO VALLEY STATE PARK שפחות או יותר בדרך מהמלון שלנו להר.
מדובר בעמק ירוק ירוק, עם מסלולי הליכה קצרים, מאוד המוני, המסלולים מאוד מסודרים ( במילים אחרות סלולים ולא ושום דבר לא מרגיש טבעי )
האטרקציה הוא הר ארוך ודקיק שניקרא NEEDLE שהוא בתכלס פחות מרשים מאשר בתמונות שראיתיץ
העמק יפה וירוק. היינו שם שעה ומיצינו.
-
משם הדרך הארוכה ארוכה להר. מצטיידים בלחם בננות ( איך לא ) ומתחילים לטפס.
מזכ האויר מעונן , מידי פעם מתבהר ושוב מעונן.
אני תוהה מה ניראה משם ובכלל לא מבינה את הקונספט של מה שמצפה לי.
בצידי הדרך רועות המוני פרות…..בשלב הזה אני לא מבינה את גודל הצרה שמצפה איתם….. הן סתם פרות שרועות.
פה ושם מתבהר ורואים נוף למטה, והוא מרשים ומקסים.
בשלב מסוים מגיעים לגובה העננים. זה נהיה די סיוט כי פשוט לא רואים כלום כלום כלום. הכביש צר ומפותל ומטפס גבוה גבוה.
זה די מפחיד. שונאת לנהוג במצב כזה.
אבל הקטעים הללו עוברים יחסית במהירות ופתאום אני קולטת שאנחנו ממש מעל העננים כמו במטוס.
אבל אפשר להיות בחוץ ולראות.
זה ממש מגניב, חוויה מיוחדת ודי חזקה
אחרי נסיעה מאוד מאוד ארוכה, וטיפוס מאוד מאוד ארוך אנחנו מגיעים לראש ההר. הגובה הוא 10000 רגל. ( ויש קליטה ). חונים במגרש התחתון ויוצאים למסלול.
מהר מאוד אחרי 2 צעדים מרגישים את דלילות האויר. ממש נכנס פחות חמצן לריאות. וממש מרגישים את זה.
הכי דחוף לתת משאף לילדה האסמתית.
המסלול של SLIDING SANDS הוא מסלול הלוך וחזור, יורדים כמה שרוצים ואח”כ עולים.
הירידה והעליה לא מאוד תלולות אבל באויר דליל זה הופך להיות ממש לא קליל כמו שכתבו.
אבל המראות….ווא מטורף. לא קראתי בשום מקום על הצבעים המדהימים , אף פעם לא ראיתי נוף כזה, והיופי הזה משכיח את הקושי לנשום.
מסלול מדהים, אסור להחמיץ אותו.
-
אחרי המסלול – השקיעה.
עדיין די מוקדם ויש הרבה זמן.
אנחנו עולים למגרש העליון ( 2 דקות ברכב, אפשר גם 10-15 דקות ברגל אם מגיעים מאוחר ואין חניה ).
קצת נחים קצת מנשנשים.
הזמן עובד. לקראת השקיעה יוצאים מהאוטו ותופסים עמדה על קצה הצוק.
לידנו עוד עשרות אנשים שמחכים איתנו לשקיעה.
אנחנו מוציאים את כסאות הים שנתנו לנו במלון ( ונימצאים קבוע באוטו ) מתחפרים עמוק בפליזים וצופים.
סביבנו יש אנשים מאורגנים יותר. עטופים בשמיכות צמר עבות, עם תרמוס קפה ויש כאלה שגם עם ארוחת פיקניק.
הרבה זוגות מחזיקים ידיים ואוירה רומנטית משהו מסביב.
השמש השוקעת לתוך העננים כמו במטוס יפהפיה. למרות שנהיה קפוא אף אחד לא זז. מראות די מרגשים. שונים. כאלה שלא ראינו אף פעם.
כשהשמש נעלמת הקהל מוחא כפיים , כמו לטייס אלעל שנוחת בשלום
כל הכבוד לשמש.
-
נישאר רק לחזור למלון…..אנחנו יוצאים מהר לנצל כמה שיותר דקות אור.
אבל מהר מהר מחשיך.
זוכרים את הדרך הצרה צרה, מפותלת, לפרקים על שפת הצוק ( לא ממש שפת תהום אבל קצת ).
והקטעים של הערפל שלא רואים כלום.
עכשיו תוסיפו חושך מצריים ונהגת קצת פחדנית.
ותקבלו את ראש הנחש זוחל לו במורד הכביש שמאות מכוניות ( בחיי ) מאחרי בסנייק אין סופי.
מידי פעם אני עוצרת בצד ונותנת לכמה מכוניות לעבור אבל מגלה שגם מאחרי שמחים לזחול. לפחות חלק מהמכוניות. ואני לא האשמה היחידי בסנייקי האין סופי שמזדחל מההר.
ואם לא היה מספיק הפיתול הגובה הערפל והחושך….קבלו את ההילייט הפרות.
פתאום באמצע הדרך פרה. ועוד אחת ועוד אחת….
וככה במהלך חצי שעה של הירידה הפרות מהאחו נדדו לכביש.
מקום תיירותי עמוס, ירידה בחושך מצריים מההר.
אי אפשר היה לשים לפרות גדר שלא ירדו לכביש...בחיי שאני לא מצליחה להבין את הטמטום הזה.
קשה לי הירידה, הגענו בשלום.
ארוחת ערב ….עוצרת ב DRIVE THROUGH של מקדולנד קרוב למלון. לראשונה בטיול גם אני מזמינה במקדונלד כי אין לי אנרגיה אפילו להכין לעצמי משהו קל.
עוד יום מעייף ומהמם. -
היום האחרון שלנו במאווי, אני מתלבטת בין יום השלמות בדרך ל HANA לבין המסלול קשה ויפה במיוחד ( שאני לא מוצאת כרגע את שמו ).
כולנו עייפים ואני בוחרת באופציה הראשונה הפחות קשה.
אנחנו מבקרים ב TWIN FALLS ושוב נתקלים בפקחים מאוד לא נעימים בחניה ( אחסוך לכם את הפרטים..הכל מתגמד לעומת מופע האימה של הפקחית בחוף השחור ) , אח”כ משלמים דמי כניסה ועם הקבלה מספרת לנו הפקחית בכניסה שהכל פחות או יותר סגור בגלל חשש לשטפון. אז תכלס לא ראינו שם כלום חוץ מאיזה נחל שניראה כמו 100 אחרים...סתם לקחו מאיתנו כסף.
לפחות הלחם בננה שם היה חביב.
ראינו גולשים ב HOOKIPA BEACH , ביקרנו בעוד גן בוטני ( פחות מרשים נ GARDEN OF EDEN אבל אין עלות בכניסה ) Ke'anae Arboretum .
מצחיק שבנסיעה באיזור ביום הקודם היה ריח של מרק עוף בדרך הלוך וגם חזור בדיוק באיזור הזה.
ולא הבנו מאיפה יש ריח של מרק עוף באמצע שום מקום.
שנכנסנו לגן הבנו שהריח הוא הצמחי תבלין המקום.
ירדנו לחוף לראות נופי ים יפים, שאף פעם לא נמאסים.
וכמובן בדקנו עוד גירסאות של לחם בננה ( לשאלתכם – לא לא נימאס לנו )
היה נחמד, מינון לא טוב בין כמות שעות אוטו לשעות טיול.
אולי הייתי צריכה לבחור במסלול
הנה קצת ממראות היום
-
היום מסתיים אחה”צ. מחר טסים לקאווי.
לוקחים TAKE AWAY מהמסעדה האיטלקית החביבה עלינו, ומבלים את הערב במלון, אריזות וצפיה משפחתית בלינוי אשרם לוקחת מדליית זהב.
כמו את כולם גם אותנו היא מאוד שימחה בערב האחרון במאווי. -
וואו! את הלאקלה פיספסנו בביקור במאוי, ועכשיו אני שמחה לראות שיש סיבה לחזור.
-
תמיד יכול להיות יותר גרוע.תארי לך שבפקק שנוצר, מלבד החושך הערפל והפרות, היית מזהה ברכב שמאחוריכם, את הפקחית ה”נחמדה” מהחוף השחור
-
הייתי בהוואי לפני כ 10 שנים- קוואי, הוואי ואואהו. מכולם התרשמתי מאד לחיוב ובמיוחד מקוואי. האם המקומיים היו לא נחמדים בכל האיים באותה מידה?...
-
בקאווי היה הרבה יותר טוב.לא היו מסבירי פנים בצורה מיוחדת אבל לא היתה עוינות בולטת כמו במאווי
-
-
והגענו לחלק של קאווי.
כשתכננתי את הטיול להוואי והתלבטתי לאיזה מהאיים להגיע קאווי לא היה על הפרק. תקנות הקורונה היו מאוד מחמירות באי וכל מי שהגיע לאי נדרש לשבועיים בידוד ( בלי פטור שנותנת הבדיקה ).
בעודי מתלבטת בין האי הגדול לאוההו בוטל הבידוד בקאווי, ובמקביל קראתי בלוג שכתב מישהו בקבוצת פייסבוק של מטיילים בהוואי ונידלקתי על הנופים והיופי של האי. והפור נפל.
בהמשך גם ירדה המגבלה של בדיקה בין האיים, מה שהפך את חיינו לאפילו קלים יותר.
הטיסה ממאווי לקאווי ב 11 בבוקר, עם הוואי איירליינס שטסים עם איזה דגם של בואינג לא מוכר ( אולי 707 או 717 ) כל שהקפדתי היה לברר שלא מדובר באיזה מטוס פיצפון.
אורך הטיסה פחות משעה , ובניגוד לחששות ( אחרי הנחיתה הקשה במאווי ) היא עוברת בקלילות .
יש לנו בקאווי 2 לילות ויומיים וחצי , ולוז צפוף. ( טעות הייתי צריכה לתת לאי יותר ). והתכוניות שלי לקחת אוטו מהר ולצאת לטייל מתנפצות מול תור די ארוך בדולר ( ועוד לפניו תור די גדול לעלות על השאטל של דולר ).
גם אחרי שעה שכבר עשיתי את כל התהליך של השכרת הרכב, מתברר שהוא עדיין לא מוכן ( בשטיפה ) ונאלצנו לחכות עוד 20 דקות.
אחרי שאנחנו ישובים כבר בקאיה החמודה שלנו , הילדים נזכרים שהם רעבים. היא רוצה רק מקדונלד הוא רוצה רק KFC ועוד ¾ שעה מתבזבזים על המזללות.
חם בקאווי ואנחנו מהר מתקלפים מבגדי הטיסה ( הארוכים כי קר במטוסים ) לבגדים קצרים ( ואני מברכת שחשבתי על זה מראש ובגדים קצרים מונים בשליפה ).
סוף סוף יוצאים לטייל ל WAIMWA CANYON הנמצא במערב האי וזוכה לכינוי “גרנד קניון של הפסיפיק” מדובר בקניון מדהים ביופיו בצבעי ירוק חום אדום השופע מפלים מרהיבים. ניתן להגיע ברכב לנקודות תצפית רבות ויש מסלולי הליכה רבים.בפועל לא ראינו חצי מפל, אולי בשיא הקייץ הם יבשים
. כן ראינו מראות מקסימים של הקניון מנק תצפית רבות.
היה חם מאוד ויבש, השעות היו שעות אחה”צ אחרי יום מתיש ונסיעה ארוכה ולעשות מסלול של ממש לא היה חשק לאף אחד אז הסתפקנו בתצפיות והליכות קצרצרות באיזורי בתצפית.
