התגשמות חלום בצפון מערב ארה"ב 🌳 💫 🐾
-
וואו פנינית! לסיפור האחרון שלך היה חלק מאוד גדול מהטיול שלנו!! להיות איתך עכשיו ראש בראש באותו עמוד זה "לא כוחות" מקווה שיסלחו לי על הכתיבה!
שומרת מראש את הסיפור החדש שלכם בטוח נעזר בו בעתיד..(:
ותודה לכל המתעניינים בפיצי שלנו הוא לגמרי חזר אלינו!
מרגיש שעבר נצח מהעדכון האחרון...רשמתי לעצמי בכל ערב בטלפון כדי שלא אתייאש ואזנח את הסיפור ..
אז אני מתחילה כל עוד האינטרנט בג'אספר מאפשר לי...
כנראה שמישהו שמע את הייאוש שלי למעלה כי סוף סוף קיבלנו את חלום הרוקיס שציפינו לו..
היה לנו יום מדהים ואפילו כמויות האנשים לא קלקלו לנו…
נתחיל?
חמש בבוקר הגדול מתעורר לשירותים ומעיר אותי על הדרך, שמעירה את החצי שכבר השעה חמש!!! לא יהיה לנו מקום בחניה של אגם מורין!
תוך שניה הוא מנתק חיבורים ועולה על ההגה לא לפני שהוא צוחק בזלזול שאין נפש חיה איתנו על הכביש וכל הקמפ ישן .
מוסיף שכרגיל אני מגזימה אבל הוא זורם (מה שנכון נכון)
ומה תגידו? מגיעים לפניה לאגם מורין ו….החניה מ ל א ה
ותור נוסף ליד המחסום
חבל שלא צילמתי את הפרצוף שלו.
טוב אני לא נותנת לזה מקום וממשיכים לאגם לואיז תוך נושאים תפילות..
ואז… נשמנו לרווחה - יש מקום.
אמנם לא ראשונים בחניון אבל מצאנו חניה (ולא נשארו הרבה) אנשים פה רצינים זה לא ילוסטון וגליישר כנראה.
לקח מאתמול זה שאם הם ממשיכים לישון אני הולכת לבד וככה עם פיג׳מה הלכתי לי לאגם שכבר היו בו ממש הרבה אנשים כבר (עדיין חושך בחוץ) מתבאסת שכולם שם וחוזרת לקראוון
מכינים ארוחת בוקר מתאוששים אני לא בלחץ הבנתי דזה המצב וזהו ואם זה המצב אין מה למהר..
בשמונה פלוס יצאנו לאגם ועכשיו הבנתי על מה המהומה..
אין יפים כאלה אין!!! מטריף פשוט..טורקיז שנראה כמו צבע טמבור מרוב שהוא לא אמיתי..
הייתי צריכה להוריד שוב ושוב את משקפי השמש לוודא שככה זה באמת נראה
הוא לא אגם צלול ושקוף הוא נראה כמעט חלבי הייתי אומרת
פשוט עוצר נשימה.
עמדתי מולו ולראשונה לא הפריע לי גדוד האנשים מאחורי..
באמת פלא.
לראשונה יש יתרון לא לעשות מסלול כי כולם המשיכו למעלה לבית התה ואגם המראה ואנחנו החלטנו פשוט להמשיך בטיילת ליד האגם
ואיזה כיף היה לנו…הילדים היו מדהימים (מי זה פה אחרי שבועיים בלי חום????) מזג אוויר על גבול הקריר, והנוף….הנוף!!! העיניים לא שבעות מהאגם הזה..
הכל נכון, התיאורים, המחנאות, ההגזמות , ההשקמות הכל שווה להגיע אליו.
שלוש שעות תמימות העברנו בו… אין צורך לציין מה היה בחניה אחרי שלוש שעות כן? הכל חסום וסגור
מי שרוצה לבוא אז או מוקדם או ממש מאוחר או לעשות פטרולים ולקוות שפתאום יכניסו.
אני ממליצה להתאמץ.
נרגשים ומחויכים חזרנו לקראוון שלנו
היעד הוא מפלי טקקאו
קראתי שקראוונים צריכים לעשות חלק מהנסיעה ברוורס (ממש קטע קטן) וכל הדרך חששתי מזה.
אנחנו לא נהגים מנוסים מה לנו ולזה למה להסתכן..
אבל החצי שידר בטחון וסמכתי עליו
ואז הגענו לשלט הזה..ופשוט לא זרם לי
חששתי ממש
היו מכוניות אחרינו ולפנינו …הייתי צריכה לרדת, לכוון וזה צר ותלול וכולם מחכים ופשוט…שיגמר.
ואז התאפסתי כיוונתי אותו והוא הסתדר מדהים וזה נגמר!
כולם היו ממש אדיבים וחיכו וזה לא לקח דקה או שתיים..
בקיצור כיף לסיים עם זה אחרי שמפלס הלחץ ירד הצלחתי להנות מהדרך היפה הזאת..
כביש צר ומתפתל מוקף עצים ועצים ועצים..
הגענו למפלים סביבות 12 וקצת והחלטנו לעשות צהריים (לשם שינוי) החניה הייתה מפוצצת בטירוף אין להכניס סיכה.
הסתובבנו כמה פעמיים עד שמצאנו אבל כמו שאמרתי ככה זה. חבל להתעצבן על זה כל השבוע.
הדרך למפלים נגישה לעגלה (חבל שלא רשמתי לעצמי) אז היינו עם מנשא אבל ממש 10 דק ומגיעים לקסם הזה!
עם כל הכבוד לנקיק של אתמול זה הדבר האמיתי…
מפל מטורף גם בגובהו וגם בעוצמתו
הרסיסים מגיעים אלייך הרבה לפני שהילד בן החמש שלך יכריח אותך לטפס אליו.
וכל המפל בלב תפאורה חלומית חלומית אי אפשר היה לדמיין דבר כזה
הרים,יערות,מפלים ונהר אחד ענק באמצע.
כפי שרשמתי הגדול לא הסתפק ברסיסים והתחלנו לטפס למעלה עם עוד כמה משוגעים לדבר
העליה סבבה הירידה מאוד מאוד חלקה
אין סכנה ליפול למים כי זה מספיק רחוק אבל סתם ליפול ולהדרדר אפשרי בהחלט..
התאחדנו עם החצי הרגוע של המשפחה ונחנו למטה על איזה אבן ענקית שהייתה לצד הנהר (לבד!).
יום נהדר!!
אנחנו הולכים לישון ממש מוקדם כי מישהו צריך לקום בארבע כדי לתפוס את אגם מורין..
-
בוקר טוב או יותר נכון לפנות בוקר אוב כי אחרי הפספוס שלנו אתמול החצי בעצמו ובכבודו אמר שאעיר אותו בארבע !
האתגר התקבל
ארבע ועשרה אנחנו עולים בכביש לאגם מורין רגועים ובטוחים היינו כל כך נרגשים הנה תראו אותנו קמים בכיף ומנצחים את השיטה
עוברים את העיקול לפני הפניה שמאלה לאגם והשלט בענק מהבהב ״ח נ י ה מ ל א ה ״
מה?!?! לא רגע מההההה
השעה ארבע ורבע החניה לא יכולה להיות מלאה זה טעות
זה מאתמול
פונים בנימוס לסדרן …….והוא בחוסר נימוס אומר שאין מקום לקראוונים בכלל
יש 4 מקומות וכולם תפוסים.
אבל סדרן….השעה ארבע זה לא הגיוני
״הם פה מהלילה״
מה זאת אומרת? מותר לישון פה? כי בכיף הייתי באה בלילה וישנה פה מאשר לקום בארבע למשל
״רשמית אסור לישון פה אבל אם אתם ערים באוטו כן״
מה?!
ביי.
מרוב הלם סגרתי את החלון ונסענו.
מתלבטים לשניה מה לעשות אם להמשיך לאגם אמרלד או לחזור לקמפ לישון..
נכנענו לעייפות והאכזבה וחזרנו לקמפ לפחות הוא 5 דק נסיעה.
בשעה שמונה כולם מתעוררים (מרגישה כאילו אמצע היום
) ונוסעים לכיוון אגם אמרלד.אנחנו מטר מהכניסה לאגם מורין אז אמרנו ננסה מה יש להפסיד ושוב…
״ארבעת החניות קראוון מלאות״
ממשיכים (מזל שעברנו בלי ציפיות).
מגיעים לאגם אמרלד והוא יפייפה!! איזה פיצוי איזה אושר נחת עלינו
הייתה חניה ברמה סבירה וניכר שהוא פחות מתויר..
פשוט מקום מקסים
מדהים כמה גווני טורקיז וכחול יש לאגמים פה…הם באמת לא דומים אחד לשני.
התכוונו להשכיר סירה ולשוט קצת אממה יש רק קייאק עם מקום ל-3…
אני ופיצי ויתרנו והלכנו לעשות סיבוב עם העגלה בשביל המקיף את האגם
החצי והגדולים נהנו ממש (מלבד האכזבה שהגדול לא מצליח לדוג כל הטיול…..) אני הצלחתי קצת להתקע עם העגלה באיזה בוץ מסביב אבל עם תפאורה כזאת אי אפשר להתאכזב
לרגע חשבתי לעצמי, מה אגם מורין יותר יפה?! מה מיוחד בו כבר?! מה כל כל שונה…באמת כולם מדהימים.
בדרך חזרה עברנו ב״גשר הטבעי״ גשר האבן המפורסם שעובר מעל הנהר (מקסים ושווה עצירה)
ויתרנו על המנהרות הספירליות (לא נשמע מעניין) ונסענו חזרה לקמפ לא לפני שעברנו באגם מורין לקבל סירוב שלישי באותה היממה.
הפעם התחננתי…גם לא עזר.
טוב די! מוותרים..מחר אגם אוהרה רוצים להתכונן לקמפינג אז לא נראה את אגם מורין!
בקמפ כולם פרשו לנוח כולל החצי ואני הסתובבתי במחנה לאתר את הנהר הצמוד ולגנוב דק׳ של שקט עם עצמי…
תענוג. לא להאמין שזה עובר מאחורי הקראוון שלנו.
ככה העברתי את הזמן עד שהתחיל לטפטף פתאום… רגע רגע
הראש הקרמינלי מתחיל לעבוד
אנשים שונאים גשם (מוזרים) בטוח בטוווווח שיעזבו את אגם מורין (כנראה בלב לא ויתרתי).
החצי שכבר אמרתי שהוא הזורם בתבל לאחר כמה פרצופים וחוסר אמונה הסכים לנתק חיבורים ולבוא..
נוסעים נוסעים (בלב תפילות…) פונים שמאלה לקראת העיקול….פתוווווווח פתווווווח
צרחות ושאגות בקראוון! הילדים לא מבינים על מה המהומה..
ואז הסדרן אומר לנו ״אסור לפנות שמאלה תעשו פרסה למעלה״
מה מה למההה
לא מתווכחים ונוסעים הכי מהר שלנו למעלה למעלה..
בינתיים רכבים מהצד הנגדי נכנסים ואני צועקת על החצי קדימה לפרסס
הסתובבנו ועדיין פתוח!!
הסדרנית השניה מהבוקר: ״הצלחתם!״
וזהו! היינו בפנים.
תחושת האושר מוגזמת ביותר ולא תואמת את העובדה שאנחנו כולה נכנסים לכביש גישה לאגם…
והכביש…ארוך ארוך! הרבה יותר ארוך וגבוה מאגם לואיז
בהתחלה לא אשקר חשבתי ברגע שחנינו שכל העניין יצא מפרופורציה ושאני מקווה שלא נתאכזב
זאת אומרת ברור שהוא יהיה יפה אבל לא הבנו עד כמה…
וואו..יש רגעים מעטים שאין לי מה להגיד וזה היה אחד מהם
איך אפשר לתאר אותו? רק מה שהיה יודע..
טורקיז עמוק עמוק..מצד אחד מוקף בכתר הרים לבן ומצד שני יער מפואר לאורך ק״מ….
כמו חלום באמת.. הוא היפה מכולם באזור (כן גם יותר מאוהרה לדעתי) פשוט עוצר נשימה.
אחרי כמה דק קריאות וצעקות ששייכות החזירו אותי למציאות
״אמא בואי נטפס!!!״ ומצביע על הר אבנים ענק ענק
מסבירה שיש שביל מסביב……אבל הוא רוצה לטפס ויש כמה שעושים את זה
וזה לא נראה מסוכן רק מעייף.
וגם ככה כולם עייפים אז קדימה.
אני והוא מטפסים והאחרים מסביב
נחשו מי הגיע קודם?
וכאילו הוא לא מספיק יפה מלמטה כמה יפה הוא מלמעלה!!!! חיפשנו לנו מקום בין האבנים ולא בדיוק בתצפית עם כולם, אני והחצי יושבים ובוהים הגדול והאמצעית רודפים אחרי סנאי …שקט
האמת שאם יש משהו שצריכים ללמוד מהשוויצרים זה הכשרון לדחוף גן שעשועים בכל פסגה והר ובית קפה או נקיק שקיים.
תודעת ילדים ברמה הכי גבוהה שיש ובצורה מאוזנת ויפה כל כך לעין שזה באמת לא פוגם בטבע.
אז תודה לאל שיש פה לפחות סנאים אחרת היו משגעים אותנו..
לאחר מנוחה שהלוואי ולא הייתה נגמרת ירדנו לעשות סיבוב רגלי למטה
עוד לודג׳ לחזור אליו בפנסיה…עם מרפסות, קמין עצים וחלונות עם הנוף המדהים הזה…
מושלם.
למרות הלפנות בוקר העגום, היום הזה היה מעולה ואם חשבתי שאגם לואיז שווה את זה אז אגם מורין התעלה על ציפיותי ויותר.
-
בוקר טוב לאגם אוהרה!
גם אני כמו כולם שמעתי על האגם הנכסף מכל הסיפורים שמסתובבים פה בפורום.
בעבר היה ניתן ״לשבת״ על האתר ביום ובשעה המיועדת ולתפוס כרטיסים לאוטובוס ברמת וודאות די גבוהה,הספיקו לרוב כמה מחשבים ותושיה.
אממה בשנתיים האחרונות השיטה לקבל כרטיסים עברה להגרלה וזה נהיה אפילו יותר קשה.
מאז שראיתי את התמונה המפורסמת של האגם ממסלול opabin החלטתי שנגיע לשם.
ידעתי שההגרלה לאוטובוס נפתחת באפריל אבל אם מצליחים לתפוס מקום בקמפ של האגם מקבלים כרטיסים גם לאוטובוס.
שני מחשבים וטלפון מוקמו בעמדה בתאריך ה2.3.2022 המטרה לזכות בקמפ!
בשעה 16:30 האתר נופל וחוזר בשעה 17:00 ושם המספר של התור של להזמנה.
מחשב אחד קיבל כמה אלפים ובמחשב השני הופיע 22!!!
אני במקום ה23 לבחור כל יום ושעה בקמפ.
זכינו.
כמובן שמרוב לחץ התבלבלתי בימים וגנבתי יום לפארק ג׳אספר בטעות
אבל אלו בעיות קטנות.
חוזרים לאוגוסט…
בשעה 10:00 התייצבנו בחניה של האוטובוס הלבן, עדיין התלבטנו אם לעשות את המסלול המפורסם היום או מחר.
חששנו שעד שנתמקם ונגיע ונתחיל יהיה צהריים והם יהיו עייפים ומצד שני היה יום מקסים ולא ידענו איך ובאיזה מצב נקום מחר אחרי הלילה…
סיכמנו שנחליט למעלה.
התחלנו ברגל שמאל שישר נהג האוטובוס והמדריכה המלווה הודיעו לנו שהאוהל החדש שלנו שנרכש בדיוק למשימה זו לא יכול לעלות - הוא גדול מדי.
כל ההסברים שלנו שאפשר לחלק אותו ושלא באמת נתפוס את כל המקום לא עזרו אבל הם כן מוכנים להשאיל לנו 2 אוהלים ״טוב….בסדר״ אבל גם לפצל אותנו לשתי במות אוהלים שונות ״מה!?! למה?״
כי מותר רק אוהל אחד בכל שטח
(למרות שנכנסים שם שלושה לפחות )
טוב הגענו מה לא נעלה? עלינו מבואסים אבל עלינו.
הגענו וכמובן האוהלים לא קרובים אחד לשני כל האזור המרכזי של המחנה מפריד בינהם…
והם אוהלים לא רצינים ויש בהם חורים
אוףףףף פשוט אוף!
עובדים פה ממש קשה כדי לראות אגמים חשבתי לעצמי.
אבל התצפית עמדה לנגד עיני והייתה לי הרגשה שיהיה לילה קשוח (וכך היה) אז גייסנו את הילדים ויוצאים למסלול!!
קודם כל רואים את האגם ישר נרגעים…
אוטומטית אפקט של נחת..
עוד גוון כחול שכנראה נבחר על ידי אדריכלי הטבע המוצלחים ביותר..
להבדיל ממורין ולואיז הוא צלול כל כך..מדהים.
לא התעכבנו יותר מדי למטה כי ידענו שיש לנו עוד דרך למעלה…
שלפנו את התותחים הכבדים בדמות שני מנשאים על מנת שאף אחד לא יעצור אותנו.
עם הגדול לא חששנו יש לו חיבה לטיפוס וטונות של היפראקטיביות .
והתחלנו.
המסלול המלא הוא כמה ק״מ שגם בעליה לא פשוטה (לילדים) וגם עושה מן עיקוף ויורד מהצד השני.
עם כל הכבוד לאופטימיות שלנו אנחנו שאפנו להצליח רק לסיים את העליה לזכות בנוף הפנורמי שלנו ולרדת מאותה הדרך ללא השלמה של הסיבוב המלא.
התחלנו לצד האגם המקסים הזה…הלכנו והלכנו והלכנו…לאט לאט נכנסים ליער וכולם בראש טוב עדיין..הולכים הולכים ומבסוטייייים איזה כיף שאנחנו לבד לבד..רק אנחנו פה בשביל ביער!
ואז נכנס בי הפחד (כמו בטיפוס בילוסטון) רגע אנחנו ממש ביער ואין פה אף אחד.
אמרו לנו ללכת עם ספרי הדובים ביד ולא תלוי בתיק או על החגורה..
קצת תחושת מחנק עברה בי
החצי והגדול סבבה לגמרי אבל אני ממש מתחילה לאכול סרטים
מוציאה גם צופר שקנינו (כן כן) הולכת איתו בשלוף וממש לא טוב לי
רוצה לעבור את החלק של היער
לא מרגישה את פיצי עלי (11 קילו מכובדים) והחצי כן מרגיש את האמצעית ואת המנשא הרציני שלה…
מתחילה ללכת מהר מהר…
זה לא נגמר (זה רק בראש זה לא באמת כזה ארוך)
ואז מתחילה העלייה…
ואני מאושררררת עליה עליה אבל חשופה לחלוטין מצד אחד הר מהשני מדרון (בחיי שזה מרגיע אותי מעדיפה על דובים)
והנוף..הנוף!!! מתחיל להיפתח..
אגם מרי כבר נגלה עלינו ואגם אוהרה כבר מבצבץ לו…וכמה ימים הם מלמעלה זה קסם.
הקטנים נרדמים במנשאים - מה רע להם בחיים ..
הגדול אלוף אמיתי!! אין כאלה…
הולך ראשון ומוביל! מוצא מקלות הליכה ונעזר בהם..מתרגש מקל מפל וזרזיף מים בדרך..הדהים אותנו !
לקראת הסוף לי נהיה קצת קשה נחתי לרגע ליד איזה מפלון..והנוף! כמה אפשר לחזור על עצמי?? חכו לתמונות..
נחה נחה.. ואז קולטת שפיצי שלי מפוצץ יתושים! רעים רעים ! ממש דבוקים לו למצח.
לא משנה כמה תרסיס נשים זאת פשוט המכה של כל האזור זה סיוט שאין לתאר.
בהתחלה צחקנו על אנשים עם כובעי רשתות..באותו רגע קינאתי בהם.
העליה הסתיימה אנחנו במין קרחת כזאת של ההר עם עצים צעירים (מקסים) ועדיין יש הליכה אבל מרגישים ורואים את הסוף…
ואיזה סוף?! שווה את הכל! גם את הלילה הנוראי שנעבור (חכו)
שממה אין סופית של עצים והרים עם פסגות לבנות..מפלים בצדדים ואין כלום חוץ מאיתנו ורוח ..כמה רוח איזה אוויר!!
רגע של אושר אמיתי וקמצוץ גאווה שעשינו את זה.
הקצה קצת מלחיץ ואנחנו לא מתעכבים בו יותר מדי יש גם סדקים והגובה אימתני…
כמו משמיים התחיל לטפטף לאותת לנו שזהו צריך להיפרד..
אם היינו לבד היינו נשארים יותר אבל אלו מחירים שבחרנו לשלם.
וכמובן שיש פה עוד לודג׳ לחזור אליו שנהיה לבד.
הירידה עברה בקלות היינו כמו שיכורים מאושר
קצת שכחנו איזה כיף זה ללכת ! ממש ללכת.. לא רק לעצור בנקודות תצפית ..להיות מוקף ביער להזיע ולהרוויח איזה נקודה חלומית זאת תחושה מדהימה!
אני אקצר את הלילה הנוראי כי הוא לא יצליח להאפיל על היום החלומי הזה
קר בטירוף>מטפטף> אוהל עם חורים> הפרדה מהחצי והגדולים ולקינוח תינוק בוכה ומתעורר כל הזמן כי לא מוצא את עצמו באוהל (הקפוא).
ואז הגיע הבוקר (תודה לאל).
לסיכום- לנו טיול יום היה עדיף, להגיע בבוקר ולסיים בערב.
לישון שם משתלם אם עושים טיול נוסף למחרת , אחרי הלילה וההצלחה של אתמול ויתרנו על המסלול לשבעת המפלים למרות שזה מסלול קל ממש.
עם האוטובוס הראשון שיצא ירדנו לקראוון (התגעגענו!!!!!!).
-
כבר כתבתי ואני חוזר
מהמאתגרים, הדרמטיים, האמתיים, ומיפי הדיווחים ,שנחשפנו אליהם בדברי ימי הפורום
חשבתי לחכות לסוף הדיווח, אבל קשה להתאפק, חייב פשוט להצדיע לך!!!
מוני
-
@hofmanim תמונות עוצרות נשימה ! מז"א גם נראה פצצה
ראיתי שהשגתם לעצמכם את מטות משה ואהרון. נראים לא רע. נסו לבקוע את אגם אוהרה
אני עוקב גם אחרי פנינית. לעיתים מתבלבל בין פיצי לפיקאצ'ו
-
איזה כיף.. ברוקיז הקנדיים טרם ביקרנו והם עוד מחכים לנו!
פשוט מקסים ועם כל הטיפים שלך נוכל להתגבר על העומס אני מקווה..
אפילו התחלתי לחשוב על קמפ באוהרה כדי להשיג כרטיס לאוטובוס
תמשיכו לבלות עכשיו עם פיצי בריא!
-
כשאנחת בארץ את אתעמק בכל הסיפור, הקליטה פה, היא ככה ככה… ביינתים מתמוגגת מהתמונות הנפלאות
️ריני -
האמת שכל הפוסט הזה מתחיל מאוד להטריד אותי
ויסלח לי פיצי אם אתמקד פה בחצי ( שזה אחלה ביטוי לקנדה שם ההוא/היא/הם כבר איבד שליטה.. ותסלחו לי על לשון הזכר
)אבל יוצא פה מכל התיאורים שיש חצי שהוא רגוע, מרגיע, זורם , cool, מושלם.... ומוציא את כולנו ובני ביתנו ממש גרוע
אז זה המקום גם ל חח לחצי!
והצילומים כבר אמרתי- מדהימים.. לי באוהרה היה גשם שוטף פעם אחת ועשן בשני....
-
הכל נראה מדהים. כייף לחזור להיזכר במקומות האלה. וכל הכבוד לכם על ההתמודדות עם כל האתגרים שפוקדים אתכם. ממש להצדיע לך ולחצי! תמשיכו להנות!
-
תשמעי התמונות שלך מעלפות ( ואני הייתי בכל המקומות הללו - באמת היה שם כל כך יפה? צריך לחזור ). ואת כותבת כל כך יפה . הייתי ממש במתח שלא תפספסו את אגם מורין כי הוא באמת ללא תחרות. והמסלול של אופטדין באוהרה עם 2 פעוטות על הגב וואו... מצחיק שכשאני עשיתי אותו איכשהו לא חשבנו על דובים ואפילו ספריי לא היה לי ( וגם לא חששתי מכלום ) - ומי שקורא אותי פה מידי פעם יודע כמה פחדנית דובים אני. והלילה באוהל קרוע עם פעוטות - אתם באמת גיבורים. מחכה להמשך
-
תודה לכם!! האמת אנחנו במצבים שאין ברירה פשוט להוריד את הראש עד שהגל יעבור הלילה באוהרה..וואו כל פעם שהסתכלתי על השעון הזכרתי לעצמי שבסוף יגיע הבוקר אנחנו לא ניתקע ככה
וכן הוא באמת כזה כזה יפה ואמנם יש לי מצלמה טובה לא ערכתי את התמונות הוא פשוט עוצר נשימה.
לגבי הדובים ממש קיבלנו הדרכה לא ללכת עם זה תלוי אלא בשלוף, וגם היה לי צופר כמו שרשמתי.. היא אמרה שהם פוקדים את המחנה לא מעט ולא חשבתי להתווכח איתה
-
תודה מוני!!!
וכן גדליהו גם לחיות עם החצי זה לא פשוט
אבל הוא באמת מדהים,זורם ולוקח הכל בקלות …זה די מאזן את הצד השני שחולה שליטה ומאבד סבלנות שמשהו משתבש. -
ממשיכה מהבוקר אחרי אוהרה >
בוקר הגיע תודה לאל!
עד שאני ופיצי איכשהו נרדמנו ליותר משעה ברצף.... הגדול והחצי באו להעיר אותנו (לבדוק ששרדנו את הלילה).
כל כך שמחתי שהבוקר הגיע שתוך כמה דק כבר אירגנתי וקיפלנו הכל! השארנו למדריכה את האוהלים (הגרועים) וחיכינו לאוטובוס.
אף אחד לא העלה את הרעיון לעשות עוד טיול (גם לחצי היה לילה לא פשוט מסתבר עם הגדולים).
מצד אחד אכזבה קלה כי כבר ישנו שם...קפה והיינו מתאוששים ומצד שני..........לא התאוששתי .
בשעה 10 כבר היינו בקראוון 24 שעות אחרי שהשארנו אותו למטה..
קודם כל מקלחות..וואו לחזור להיות בן אדם
מצדיעה לכל המטיילים עם אוהלים (מחשבה שעברה קלות וחלפה ככה שתכננו את הטיול).התאפסנו והלכנו לצומת של לואיז ווילאג לאסוף ארוחת צהריים לכולם ומשם ישר לדרך הקרחונים!.
התלבטתי אם לעשות אותה ביום אחד אבל לא ידעתי מתי נסיים באוהרה וגם רציתי שנעלה על קרחון אטבסקה אז מצאתי קמפ חצי שעה מאגם פייטו ככה שהסתדר לנו בול.
רק עלינו על הכביש לכיוון דרך הקרחונים וקלטנו 2 רכבים מהצד השני וכולם מסתכלים על הצד שלנו…
דובון!! שחור!! קטן ומתוק! מנשנש לו פירות יער בתאבון..והנה עוד אחד ״אחות שלו!!!! " האמצעית צעקה..
אחרי דקה ראינו את האמא! זה כבר דוב בגודל ראוי להערכה..היינו כל כך קרובים איזה כיף! איזה התחלה טובה!
נוסעים אולי מאה מטר..ועוד אחד!! גדול ממש!
החלטנו שזאת משפחה וזה האבא
שמחים ונרגשים המשכנו לעצירה ראשונה באגם bow…וואו ולחשוב שהוא פשוט חיכה לנו מונח לצד הכביש..סוף סוף משהו פשוט פה
כמה יפה הוא (הילדים ממש מיצו הגדול אפילו לא ניסה לדוג) החצי ופיצי שלנו ירדו למטה לשכשך רגליים ולי הספיק פשוט לבהות בו מהחניה..
משם הצצנו בקרחון רגל העורב
וישר לאגם פייטו עצירה אחרונה לפני סיום היום הזה..
יש שמועות שהאגם מדהים אבל לא הצלחנו לראות כלום כי הבמה החדשה שבנו שם פשוט הייתה מפוצצת אנשים (הפתעה)
שוב תור להצטלם....לא ניסיתי אפילו פשוט הסתובבנו די זה מוגזם.
30 מטר חזרה מהבמה נזכרתי שאמרו שאם חותכים ימינה וממשיכים קצת ליער אפשר להיות לבד- האתגר התקבל!
למרות שנראה שהיה ניסיון למנוע את זה בדמות גדר שנמשכת עד הבמה, לא היו שלטים באזור שהיא נגמרת שאסור לעבור או ללכת לא בשביל
ואנחנו לא הגדלנו ראש (שוב).
ברגע שהגדר נגמרה באנו מהצד השני (לא עברנו מעליה) ואיתרנו בקלות שביל ..כמה דק והוא נגלה אלינו..
שוב צבע שצריך לשפשף את העיניים ולהוריד משקפיים כי הוא לא יכול להיות אמיתי …פשוט משגע!!! יפה יפה כל כך..קסם
כבר אמרנו שזה עונג לצפות באגמים מלמעלה והיום יום בהיר רואים עד האופק..ההרים נמשכים ק״מ קדימה קרחונים מהצדדים והוא פשוט מונח לו שם למטה עוצר נשימה!
הפעם הבאנו מחצלת (היא כבר שכחה מאיתנו) ושוקולד ותותים ונשארנו קצת..להרגיש ולהיות נוכחים ולא לתקתק במצלמה ולברוח.
שוב הסנאים באו לעזרתנו והעסיקו את הילדים…
אני והחצי תוהים אם אפשר לרדת למטה ואיך
ובטוח מישהו עשה את זה ולמה רק מלמעלה מצלמים אותו...
וזהו..יום קליל עבר עלינו סיימנו מוקדם.
הגענו לקמפ היפה הזה!! (rampart creek) הוא בלי חיבורים בכלל אבל בלב יער עם נהר זורם לידנו (מישהו התאושש והוציא חכה…) פרסנו מחצלת גדולה ונעקצנו מיתושים כל הערב.
זה הזמן לציין שאין תרסיס שלא ניסיתי או קניתי בכל וולמארט ותחנת דלק בדרך ..אני חושבת שהכתום של בן הכי מומלץ.
הגדול שוב התבאס שאין מדורה שכבר מעל שבוע יש סכנת שרפות ולא מסכימים להדליק בורות אש בכלל! קצת מבאס בעיקר בערבים שקריר וזה גם מוסיף לאווירת הקמפינג אבל זה מתקבל בהבנה מול הצורך לשמור על המקום הזה.
מחר נעלה לקרחון אטבסקה! מתרגשים מפעילות שונה !
לילה טוב
-
בוקר טוב מדרך הקרחונים! ישנו נהדר סוף סוף!
מזמן לא קמתי ראשונה…כולם ישנים ורק אני, הנחל והקפה מחוץ לקראוון.
זה אחד הקמפים שהכי אהבתי..קטן ואינטימי..המלצה חמה .
יש לנו הזמנה לשעה 11:30 לקרחון אטבסקה ויצאנו מוקדם יחסית כי עם ילדים הכל קורה איכשהו…
והנה הפעם לא קרה כלום והקדמנו בשעתיים השעה 9:40 והגענו.
השלמנו עוד אוכל לארוחת בוקר שהייתה חטופה+סיבוב בחנות בתוך המרכז מבקרים .
איכשהו קיבלתי את הרושם שהתצפית במרפסת השקופה היא כאן ותכננתי לעשות אותה לפני הקרחון כי ידעתי שאחריו יהיו עייפים (והיא לא…).
ואז גיליתי שיש בעצם שרשרת חיול כדי להגיע לקרחון:
אוטובוס כחול להגיע לאזור הקרחון>אוטובוס אדום עם גלגלי טרקטור לעלות על הקרחון עצמו> סיבוב בקרחון> אוטובוס טרקטור>אוטובוס כחול ורק אז התצפית..
ושוב > אוטובוס כחול לחזור מהתצפית למרכז איפה שהשארנו את הקראוון.
המווווון מעברים.. דמיינתי את הכל פשוט יותר.
הילדים איבדו את זה אבל לא יותר מדי או שאנחנו למדנו להכיל יותר (בכל זאת עברנו כבר דרך איתם הטיול הזה)
האוטובוס האדום היה חוויה! גם הגודל,החלונות הענקים והדרך שהייתה משובשת הוסיפו לא מעט..
את הקרחון כבר רואים מהכביש ומהמרכז ולא נקלט כמה הוא גדול עד שרואים כמה קטנים האוטובוסים עליו.
קיבלתי את הרושם שממש קפוא שם אבל בדיעבד היה ממש בסדר..
לא צריך כפפות/חמצוואר וכדומה לנו הספיק מעיל ונעליים לא מחליקות.
(למזג אוויר שאנחנו נפלנו עליו סביב 10 מעלות).
בארץ עוד התלבטנו אם לעלות עליו או לראות מרחוק ואני ממש שמחה שעלינו בסוף..
הילדים התלהבו ממש! עם כל הכבוד לאגמי התכלת והטורקיז קרחון זה באמת משהו מיוחד!
הם התרגשו כל כך (גם אנחנו) קפצו, אכלו קרח והחליקו לא מעט - חוויה!
נותנים 20 דק על הקרחון וזה מספיק בדיוק..
גם המדריכים באוטובוס היו נהדרים ונתנו המון מידע שלא הכרנו על האזור ועל הקרחונים.
הקרחון לא היה עמוס מדי אולי 50 אנשים? קצת יותר..
היו המון שהלכנו מלמטה ברגל....לא יודעת אם מטעמי חסכון או לא מצאו מקום באוטבוס אבל מי שרוצה נראה שהאופציה קיימת.
החזור כצפוי היה יותר מאתגר,כבר היינו אחרי הדבר המרכזי ולמרות שהמרפסת נחמדה יכולתי לוותר עליה.
היה עדיף שתהיה בהתחלה כי הכל חיוור ליד הדבר האמיתי, בכל מקרה חוויה מומלצת ושוברת שגרת אגמים אנחנו מאוד אהבנו.
משם המשכנו למפל האטבסקה המוכר, אין לי הרבה מה להוסיף..יפה מאוד כמו כל דבר פה אבל לא חובה בעיני בטח לא אחרי מפלי טקקאו (הם חובה).
עשינו השלמת קניות בג׳אספר והלכנו לקמפ לישון..
כמו שרשמו לי גם פה (היי רונה צדקת!) ג׳אספר ובכלל האזור הרבה פחות מתויר (תודה לאל!) אנחנו הרבה יותר נהנים ..
מחר בתכנון יום רגוע וקליל קניון מלין + מעיינות חמים.
לא נעים לי להגיד אבל גם אנחנו צריכים הפסקה מהאגמים..
מקצרת כי עייני נעצמות..
לילה טוב
-
וואי איזה כייף. את מתארת בדיוק את אותן תחושות שהרגשנו לגבי כל המקומות לפני פחות מחודש... גם לנו הקרחון היה 'שובר שגרת אגמים' וגם אנחנו בפייטו זזנו הצידה מהמוני האנשים במרפסת. וגם אני נישארתי באגם bow בקרוואן ופשוט נהניתי לצפות בו מהחניה... בול אותן תחושות בכל מקום. שתי המלצות יש לי עבורך בג'ספר: 1. אם בא לכם תצפית יפה לשקיעה : Old Fort Point יש מדרגות עץ שעולות למעלה וכייף פשוט לשבת שם בשקיעה. 2. סעו לפנות ערב (או אצלכם מוקדם בבוקר) בכביש לכיוון אגם מלין (מספיק חצי דרך בדר"כ) ויש המון בעלי חיים לאורכו (כולל תצפית על קינון של איגל). ואם בא לכם בירה טובה של מי קרחונים Jasper Brewing Company מקום מעולה.
-
גברת הופמנית היקרה
כמה כיף לשןב לפוסט היפיפה שלך ולצפות באגם לואיז כפי שלא היה בעת שביקרתי אותו לאחר שריפות ועם אובך נורא.
רואה את התמונות היפות ושמחה שסוף כל סוף פיצי הבריא.
אטבסקה מראות נפלאים ומזכירים עבר רחוק משנת 1981 עת עלינו עליו לראשונה ואת השוני הרב שחל מאז ועד ימינו אנו
ביקרתי לפני שנים ספורות.
נפלא ועוקבת ואל תפסיקי לכתוב.
הנאה צרופה.
רחל לבון
-
איזה המלצות נהדרות וכמה חבל שפספסנו
אלה בדיוק מסוג הדברים שאנחנו אוהבים...והחצי חובב בירה רציני התבאס מרחוק. -
תודה רחל! האמת אנחנו כנראה לוקחים כמובן מאליו את מזג האוויר פה ..באמת מדהים מדהים.
בשוויץ היינו צמודים לאפילקצית מזג אוויר, ולא מעט פסגות פספסנו כי תמיד ישבו שם עננים...
פה טפו טפו נהדר מהבחינה הזו.
-
ממשיכה..
היום לקחנו את הכל באיזי, עשינו בוקר של מנהלות וכביסות ועד שהמייבש יסיים קפצנו לגן שעשועים סמוך.
יום ראשון היום ויש אווירת שבת (שלהם) הילדים משחקים בייסבול וההורים ביציעים קטנים על ספסלי עץ כמו כל סרט שמישהו ראה אי פעם.
ישבתי על ספסל וניסיתי לדמיין את החיים פה …שיא הקיץ ויש אוויר..ממש אוויר הרים קריר ומאוד נעים..הרי ענק סביב וים עצים שלא נגמרים לכל אשר נביט…
ואז מישהו קרא לי והתנתקתי מהבועה…
יצאנו יחסית מאוחר לקניון מלין משהו כמו 12:00 החניה מלאה אבל כולם ישנו אז יכולנו לחכות בצד עד שאיזה קראוון יתפנה .
קראתי להתחיל מהגשר הראשון ליד המסעדה ואמרתי שנזרום עד שימאס ,היה לנו מקסים לאו דווקא בגלל המקום כמו מצב הרוח הטוב שכולם היו בו.
הילדים טיפסו ועלו על עצים,פיצי שלנו אהוב הנפש היה מבסוט במנשא ואנחנו בעיקר היינו מאושרים מהם.
בגשר השלישי הרגשתי שמיצינו וחזרנו חזרה
המקום באמת יפה מאוד אבל בעיני לא חובה כנראה עדיף את מסלול חמשת האגמים (אבל כזכור שבענו קצת מהם).
קניון מלין התאים לנו כי רצינו משהו אחר אבל זה בעצם קצת דומה להכל 🫣
אם אני משווה לנקיקים בשוויץ אז הם לוקחים בגדול (והם גם הגדילו ראש ועשו טרמפולינת ענק באמצע מחבלים לשמחת הילדים (וההורים ..).
משם המשכנו למעיינות החמים בmitte לקבל תיקון למעיינות בבאנף..קודם כל רק בגלל הדרך שווה לנסוע לשם..זה חלום.
אתה חושב שאחרי דרך הקרחונים הכל יהיה חיוור אבל הנה הופתענו..האזור מדהים ביופיו (ודי ריק).
המעיינות יותר מרשימים, 4 בריכות בטמפרטורות שונות (מזל) אחת חמה כמו המרק בבאנף, השנייה הגדולה בטמפרטורה מושלמת ושתיים קרות מדי למבוגרים ולא מדגדגות לילדים..
גם המקום יותר גדול והנוף…הנוף..עדיין עמוס אבל לפחות יש כמה מוקדים והכל הרבה יותר מאורגן..והפעם באנו בערב שקריר בחוץ.
למי ששבע מנקיקים ואגמים זאת אטרקציה נחמדה .
מחר יום אחרון באזור ואנחנו מתחילים להדרים חזרה לכיוון ארצות הברית..
סוף הטיול כבר מורגש באוויר ולמרות שנשאר יותר משבוע כבר עצוב לי
(כנראה רק לי כי כל השאר די מתגעגעים לחיים שלהם)
אני בכיף הייתי מעבירה את שלי לפה
כל תרבות החוץ והטבע הזאת מרחיבה את הלב..החוויה מבחוץ היא שכולם עם טנדר, אופניים וגם סוחבים איזה קנו..
והקראוונים..וואו עולם שלם של סוגים וגדלים ואני מדמיינת מה היינו קונים ומה הייתי עושה שונה בטיול הבא.. (איכשהו עולה לנו תאילנד...אולי בקרוב נעבור פורום)
כבר אמרתי שאני מאוהבת בקראוון?
קופסת פח בגודל 6 מטרים שהיא הבית שלנו כבר מעל 3 שבועות…
וברגע שאתה פותח את הדלת הגינה הכי מדהימה בעולם נמצאת במרחק צעד..
מה עוד צריך? סבתא שתעזור מדי פעם
אז בקיצור מחר עוזבים את האזור (סיכמנו עם עצמנו לחזור בעונה מושלגת רק שנינו).
שמרתי את הר אדית קאוול לסיום כי הוא נראה באמת מדהים!
ואולי קצת מזכיר את המסלול לקרחון גרינל בגליישר שלנו....
-
יום אחרון ברוקיז וסגרתי עם עצמי לקום מוקדם כדי להגיע לפני ההמונים להר אדית קאוויל..
גם פה רשמו שהדרך בעייתית עם קראוון אבל לפי האתר עד 25 פיט אפשרי ובאמת לא נתקלנו בבעיה.
קמתי מאוחר מאוד ביחס אל עצמי (8) ודי חששתי כרגיל מעניין החניה אבל כנראה שכולם היו בקניון מלין כי לא הייתה בעיה (לשמחתנו).
דרך מקסימה כרגיל, ועליה קצרצרה ופשוטה (אפשר גם עגלה אם היא שטח או מנשא ) ומגיעים לגן עדן .
אחד המקומות שהכי הכי אהבתי בטיול..ואולי כי היינו לבד למטה?
הר מושלג וקסום עם קרחון שנמס מול העיניים למפלים קטנטנים…בריכה בעוד צבע ממניפת טמבור של הכחולים וקרחונים..
קרחונים קטנים וגדולים צפים במים והייתה כזאת רוח נעימה..אוויר…אוויר!! לא להאמין שאוגוסט בצד הזה של העולם ואיך מתקבלים לפה?
ירדנו למטה לבריכה (לפני שהבנו שעדיף שלא) והיינו רק אנחנו -
הגדול צד קרחונים
האמצעית מקטרת כי קר לה ( לא קר!!!!!! נעים!)
פיצי שלנו שקט ושמח לו
ואנחנו בעננים!
לי זה הזכיר את קרחון גרינל בפארק גליישר רק בלי הליכה של 15 קמ ..מקום חובה.
בשעה 11 החניה כבר כן הייתה מלאה אבל אנשים באים ויוצאים כל הזמן..
אנחנו עדיין שבעים מאגמים (מצטערת) ודבקנו במנטרה לא לנסוע לאף אגם באזור ..
וכמובן איך שירדנו למטה מאותו ההר קלטנו אגם אחד ירוק ומקסים אבל הקטנים נרדמו (מרפי) ולא יצאנו .
עשינו עצירת מנוחה איפשהו על נהר האטבסקה והספיק לנו , שמש בשמיים ירוק וכחול בעיניים באמת לא צריך יותר..
שהם קמו החלטנו לטייל בג׳אספר למרות שעקרונית נמנעים מערים כי זה פחות אטרקטיבי עם ילדים.
בסוף העיריה הייתה נחמדה ונעימה וכולם היו ממש מתוקים.
המשפט ״לא נוגעים רק מסתכלים״ נאמר כל חצי דקה בממוצע אבל הצלחנו להימנע מתקלות .
בגדול ההרגשה היא שזו אותה חנות ששיכפלו אותה- בכולן פסלים וחולצות של האזור..
לקח לנו זמן למצוא מזכרת אותנטית הביתה (אם היא בכלל אותנטית..).
זהו אנחנו יוצאים..
ישנו היום בקמפ בהר רוברסון (מקסים!!!) ממש מרגישה שהמקום התפספס לי והייתי אוהבת אותו ..
וביומיים הקרובים יש לנו רק נסיעות בלי יותר מדי בדרך..
