צייר לי כבשה - ווילס משפחתי בסתיו
-
שלום לכולם!
חזרנו לאחרונה מטיול סוכות מקסים בווילס (במחצית ראשונה של אוקטובר) ,
בדגש על טיולי טבע כהרגלנו.
טיילנו בארבעה -
אני ואישי כמובן, פיקאצ'ו בן ה 14 ,
והסטודנט הבכור שנפגש איתנו לשמחתנו לטיול זה כפינאלה לטיול הקיץ שלו בפרו לפני שיחזור ארצה מחופשת בין הסמסטרים.
(הבן האמצעי מבלה בימים אלה בטיול-אחרי-צבא במקום אחר עתיר כבשים – ניו זילנד).
אשמח לשתף בחוויות ובתובנות,
אבל לפני הכל תודות –
לאוליב היקרה שעזרה לי אישית ותרמה רבות מנסיונה (אוליב אנחנו מחכים לטיול הבא שלך!!)
לשקד נציגתנו בבריטניה שעזרה גם בסיפור הטיול שלה וגם בעצות לאחרים
לחברתי סמדרולה שיש מאחוריה גם כן לא מעט נסיעות לאי הבריטי!
לעמיחי שכהרגלו כתב בלוג מפורט ביותר,
בכלל - לכלל מפרסמי הבלוגים בלמטייל (שעברתי על כולם!) וגם לדיונים הנפלאים שהיו פה בפורום אירופה והצלחתי למצוא
ולד"ר עדי ארמוני על כתבתו על פנינסולת Gower ועל עזרתו לפנייתי במייל.
אשתדל בסוף להוסיף לינקים נוספים שהשתמשתי בהם ומצאתי אותם מועילים.
בינתיים קצת תמונות...
Brecon Beacons National Park
Gower
Caernarfon Castle
Snowdonia National Park
Aber Falls
-
הטיסה
אז בואו ונתחיל!
טיסת לילה נרכשה ללונדון עם וויז לשדה גטוויק,
הרבה לפני תלאות הקיץ שבהן התקשה קצת הקו הזה לתפקד בצורה אמינה....
מה שהביא אותי לדאגות...
האם בכלל הטיסה תצא?
או שמא חלילה תבוטל/תידחה כשכבר נהיה במטוס?
החלטתי לקוות לטוב!
ובצד הפרקטי –
בחלוקת הכוכבים בין דרום ווילס לצפון ווילס,
החלטתי לתת מעט יותר זמן לכוכב הראשון (דרום) כדי לאפשר התמודדות טובה יותר עם מצב של דחייה ביום, בהנחה שזה מה שיקרה במצב של עיכוב.
אנחנו מגיעים לנתב"ג מוקדם, ערוכים לעומסים הצפויים...
אבל לא עמוס בכלל. איזה כיף
הבכור – שהרי הוא מומחה טיסות וארכיטקט כל הטיסות שלנו באשר הן -
דואג לנו גם מרחוק ומבשר לי מלונדון –
המטוס שלכם בדרך לנתב"ג, לא נראה שיהיו בעיות!
גם בלוח של נתב"ג אני רואה שהטיסות לפנינו ללא עיכובים, נמשיך לקוות...
ובכן לפעמים (רק לפעמים) מתגשמות להן התקוות,
ואכן הטיסה תיקתקה בצורה מופלאה,
יצאה בזמן, ואפילו הביאה את המזוודה ליעדה.
עייפים הגענו לטרמינל הדרומי בגטוויק לאחר אחת בלילה.
אני בשעות כאלה מעוניינת במינימום סיבוכים ומינימום דקות עד למיטה שלי.
בחרתי ללון בשדה במלון פרמייר אין בטרמינל צפוני, ואני בהחלט ממליצה מאוד.
המעבר בין הטרמינלים מהיר וזמין ברכבת פנימית קצרצרה בכל שעות היממה,
המחיר למשפחה אטרקטיבי יחסית לחלופות,
והמלון נמצא ממש מעבר לכביש.
לא זכור לי בשדות אחרים מלון כל כך קרוב לטרמינל שאיננו מלון יוקרה בסגנון סופיטל.
לילה טוב!
-
יום 1 – נסיעה לדרום ווילס וביקור בסטונהנג'
בוקר טוב, אנחנו בקושי קמים מאוחר...
קשה קשה.
אבל מה לעשות, צריך לפנות את החדר ובכלל יש גם תוכניות להיום,
אנחנו מתארגנים וחוזרים לטרמינל הדרומי, בו מתקיימת פגישה מרגשת עם הבכור שהגיע לגטוויק ברכבת מלונדון (תחנת ויקטוריה), ובו גם שכרנו רכב.
הכל מתקתק יפה...השדה משולט היטב וקל ופשוט להתמצא בו.
אנחנו מקבלים רכב אוטומטי סיני (MG) , צד שמאל כמובן.
בסוף היום נגיע לדירתנו בדרום ווילס,
וכעצירה הגיונית לשבור את הנסיעה בחרנו לנצל את ההזדמנות ולבקר ב Stonehenge, אותו מעגל אבנים מפורסם.
אני מדליקה את הוויז ו.. אופס,
הוא מראה שנגיע ליעד הראשון שלנו סטונהנג' רק רבע שעה לפני הכניסה האחרונה האפשרית לאתר.
אבל יוצאים לדרך. מותר לקוות.
הכביש עמוס, לא ברור לי למה...
פקקים מכל עבר, וזו גם הסיבה להפתעה שלי מסיכויי ההגעה שהפכו להיות כה גבוליים.
וכל זה תוך כדי נסיעה בצד שמאל . הבריטים האלה.
עצירות בדרך ברור שלא יהיו..
רק הלוואי שנגיע בזמן...
גם הפעם המזל היה לצידנו (וגם נהג מיומן במיוחד),
הפקקים השתחררו קצת והגענו בזמן.
תור ארוך לקופות (אבל תור קצר למי שהזמין מראש),
תור ארוך גם לקפיטריה שבמקום (ניצלנו את הזמן במקביל) וסופסוף הכרטיסים בידינו.
אז מה עושים עכשיו?
יש במקום מרכז מבקרים ויש הסעה של מספר דקות עד לאבנים עצמן.
במצב נינוח יותר הייתי בוודאי מתחילה במרכז המבקרים,
אבל חששתי לפספס את ההסעה האחרונה ולכן התחלנו בביקור במעגל האבנים עצמו.
האוטובוס נוסע לו כמה דקות, ואני מבחינה בלא מעט אנשים שהולכים בשבילים בצד הדרך.
ההליכה הזו היא חינמית ולהבנתי לא מאפשרת להגיע ממש קרוב לאבנים אלא מעט רחוק יותר,
מה שבטוח שהפרש העלויות למשפחה הוא גבוה.
עם זאת למרכז המבקרים כמובן לא ניתן להיכנס ללא כרטיס.
על הביקור בסטונהנג' קראתי בפירוט באפקים מטיילים ,
ולחרוצים באמת ניתן להיעזר באודיו גייד באפליקציה חינמית רשמית של האתר.
כמה מילים על מה מדובר.
המעגל התחיל להיבנות לפני אלפי שנים, ומדובר בבניה שארכה מאות שנים.
הם לא מיהרו מסתבר.
צורת המעגל גם השתנתה עם הזמן.
מה הייתה המטרה של מעגל האבנים זו שאלה שהעסיקה רבים וטובים,
האם מדובר במקום קבורה או פולחן?
אני בטח לא מומחית בנושא.
ובכן ירדנו מהאוטובוס.. מתקרבים לאבנים.
קנינו כרטיס אז מתקרבים מאוד.
"חשבתי שהאבנים גדולות יותר" אומר לי הבכור באוזן אחת.
"חשבתי שהאבנים גדולות יותר" אומר לי אישי באוזן השנייה.
התפעלות גדולה לא נרשמה בקהל..
אבל בכל זאת סימנו וי.
החלטנו שהספיק לנו וחזרנו באוטובוס לאיזור הקופות, הגיע הזמן למרכז המבקרים.
שם התחלנו קצת יותר להבין מה היינו אמורים לראות ומה לחפש במקום עצמו...
אז השנקל הראשון שלי -בכל זאת לכו קודם למרכז המבקרים.
לא שזה מרכז מבקרים מצטיין,
בעיני אם רק היו מקדישים קצת מהתשלום הגבוה שגבו להפקת סרט של עשר דקות,
הערך של המרכז היה עולה פלאים, וחבל שאין כזה.
אבל יש פה בכל זאת שני מוצגים שווים –
הראשון הוא מסכי וידאו ענקיים בצורת מעגל שהמבקרים יכולים לעבור במרכזו.
במסכים האלה אפשר לראות בהדמיה איך המקום היה נראה פעם..
(ואם לא היה ברור- לא כל האבנים המקוריות שרדו את תלאות הזמן).
המוצג השני שמאוד מסייע להבין את סיפור המעשה הוא ארבעה דגמים של סטונהנג',
המראים איך הוא נראה בכל שלב התפתחות מתחילתו ועד המצב הסופי שלו (המושלם, לא זה שאפשר לראות בשטח).
ואחרי שהבנו את כל זה... לא תאמינו אבל החלטנו לחזור לאבנים!
הנסיעה כל כך קצרה, והאוטובוס האחרון עוד לא יצא לדרכו ולקח אותנו בהקפצת ספיישל לראות שוב.
הפעם כבר היה הרבה יותר מעניין.
מסתבר שהאתר החל את דרכו לפני כ 5000 שנה כמעגל של אבנים נמוכות יחסית,
אלה הן אבנים שנקראות bluestones והן הובאו מדרום ווילס, מרחק של 280 ק"מ, באמצעות סירות בים ובנהרות.
לאחר כ 500 שנה הובאו אבני ענק ששוקלות יותר מ 30 טון כל אחת, האבנים האלה נקראות sarsens ,
והן נגררו לפה במבצע של מאות אנשים ככל הנראה, לא מדרום ווילס אלא מאיזור קרוב בהרבה.
בהזדמנות זו – שונתה הקומפוזיציה של סטונהנג'.
האבנים הגדולות, ה sarsens , סודרו בצורה של פרסת סוס ובצורת מעגל,
כאשר בכל אחת מהצורות הן סודרו במה שנקרא trilithon - שתי אבנים אנכיות שמעליהן מונחת אבן אופקית כמו "גג".
את האבנים הקטנות יותר, ה bluestones , הזיזו ממיקום של מעגל חיצוני למעגל שנמצא בין מעגל האבנים הגדולות לבין פרסת האבנים הגדולות.
ופה אני מגיעה לשנקל השני שלי - אחרי שאתם יודעים את כל זה, אפשר להתבונן במבנה קצת יותר בפירוט.
זה לא "סתם מעגל"
אם תסתכלו טוב בתמונה אפשר להבחין במרכזה בצד הרחוק מאיתנו בכמה bluestones - האבנים הנמוכות.
ואפשר לראות בצורה ברורה שיש פה "מעגל חיצוני" ויש "מעגל פנימי" –
שהוא איננו מעגל שלם אלא בעצם אותה צורה של פרסת סוס.
עם השנים כאמור נפלו חלק מהאבנים העליונות, אבל במקור כל הבניה הייתה כך.
הקפנו את המבנה וראינו את הכיווניות שבה נבנה.
כולו הוקם לפי כיוון הזריחה של אמצע הקיץ והשקיעה של אמצע החורף,
ליד האבן הגדולה הזו בתמונה הבאה ישנו חץ המסמן את כיוון השקיעה באמצע החורף.
שמחנו שהספקנו לחזור ולראות שוב, הפעם עם הבנה טובה מעט יותר מקודם.
מדד הכוכבים לביקור בסטונהנג'
אני 4 אישי 4 ("שווה ביקור") הבכור 4 ("ללכת קודם למרכז המבקרים גם אם הוא לא מלמד הרבה") פיקאצ'ו 4
הגיע הזמן להמשיך בנסיעה לדירה שלנו בדרום ווילס , עוד כשעתיים.
וגם להצטייד בסופר גדול.
קרוב מאוד לאוטוסטרדה עצרנו בסניף Asda Cardiff Coryton Supercentre - התחליף הבריטי לוולמרט האמריקאי האהוב, וכולנו מרוצים.
בדרך "עברנו את הגבול" לווילס, ואי אפשר להתעלם מזה....
כל השילוט בשתי שפות , גם בתי הספר מלמדים רשמית באנגלית ובוולשית
והפטריוטיות הלוקאלית בולטת מכל פינה – קנו תוצרת וולשית!
עם אוטו מלא וגדוש בקניות המשכנו עוד קצת בנסיעה לבית הראשון שלנו - בדרום ווילס,
במקום שנקרא Cefn-coed-y-cymmer, ליד (או חלק מ-) Merthyr Tydfi , במיקום נוח לכמה טיולי כוכב שתיכננתי.
בית בריטי אופייני עם שתי קומות ומדרגות קצת תלולות ביניהן. פחות מתאים למשפחה עם ילדים קטנים או למבוגרים.
אבל היתרונות כוללים שלושה חדרי שינה, שני שירותים/מקלחות,
מכונת כביסה ומייבש, מטבח משופץ וחדיש לחלוטין (החדרים פחות חדישים),
כל זה במחיר סביר בהחלט, וסך הכל – אני ממליצה.
ועכשיו אפשר ללכת לישון..
לילה טוב
-
יום 2 - מסלול ארבעת המפלים ב Brecon Beacons National Park - חלק א'
בוקר טוב
שנצא כבר לטייל?
ווילס מקדמת את פנינו ללא גשם אבל ביום מעונן.
מיד השתלבתי בתרבות המקומית בבדיקה אובססיבית של התחזית.
מחר עלולים להיות כמה ממטרים..
לא כדאי יהיה להיתקע כך על הר ולכן אני מחליטה לנסוע דווקא היום כשעוד אין גשם להר הגבוה של האיזור pen-y-fan
(במסגרת לימודי הוולשית המהירים שחוויתי אני שמחה לבשר לכם ש y באמצע מילה יש לבטא כמו "אה" עם סגול).
אנחנו חונים ליד גבעה מלאת כבשים.
אחת מני רבות..
הרבה הרבה כבשים יש בווילס והן בכל מקום.
אני מניחה שהמקומיים חדלו מלהתלהב,
זה שכיח לא פחות ואפילו יותר מאשר חתולים אצלנו ברחובות,
אבל אני אהבתי מאוד לראות אותן ולא נמאס לי גם כשהגענו לסופו של הטיול.
אנחנו מתחילים לעלות על ההר אבל מהר מאוד אני מבינה שכשכתוב בתחזית "מעונן" - זה בהחלט מעונן.
אפילו בגובה נמוך מאוד אנחנו לעיתים לא מצליחים להבחין בגבעות שממול...
כנראה שבגובה לא נזכה לראות משהו פרט לעננים.
אני מחשבת מסלול מחדש ומחליטה שניסע היום למסלול אחר ידוע – מסלול ארבעת המפלים.
הלינק שצירפתי הוא של אחת האפשרויות לעשות את המסלול,
זה תלוי מאיזו חניה התחלתם.
כסדר גודל מדובר בכ 6.5 ק"מ עם 220 מטר שינוי גובה. זה נראה לא הרבה אבל חכו לפירוט בהמשך.
מתחילים לנווט לאחת החניות – לזו שרשמתי קוראים בגוגל מפס Four Waterfalls Car Park , מה שנשמע לי כשם מבטיח
, במפות של הפארק היא נקראת Cwm Porth (ועוד שיעור בוולשית – ה w הוא אות ניקוד ומבוטא כמו שורוק).
הכביש עובר בין הגבעות, נסיעה ממש יפה.. עוד ועוד כבשים.
הוא הולך ונעשה צר עד לרמה ממש מגוחכת שקשה להאמין שיש כזה כביש.
אבל כולם אמרו שהכבישים בווילס מאוד צרים אז אני לא מופתעת.
ומדי פעם מגיח איזה שלט עידוד עם חץ שכתוב עליו Waterfalls parking.
אז כנראה זו הדרך הנכונה.
נוסעים...
פתאום נשמע בום קטן.
הרכב לא מתריע על כלום ואנחנו ממשיכים הלאה.
אישי מבחין במראה האחורית ברכב שנראה כמו רכב משטרתי.
אההממ... אנחנו בצרות?
הוא נוסע אחרינו,
הבכור מדווח שעל הרכב כתוב WARDEN - לדעתו זו מילה שמשמעותה מנהל בית כלא.
אוקיי...
אנחנו ממשיכים עוד כמה דקות, חונים בחניה המובטחת.
נקישה בחלון.
זה אותו ה- Warden.
רציתי לומר לכם... שיש לכם פנצ'ר...
אופס.
אופס גדול.
לא שאני באמת מופתעת...
כל כך הרבה פנצ'רים דווחו בבריטניה בשנותיו של הפורום.
למה שאצלי יהיה אחרת.
אין גלגל רזרבי אני כבר יודעת. זה ההיגיון הבריטי.
ועם המזל שלנו – ברור שהיום יום ראשון.
מצד שני מסתבר שהמילה warden בבריטניה מקבילה לרנג'ר בפארקים האמריקאים.
ואיזה warden זה היה... פשוט מלאך.
במקום לא הייתה לא קליטה סלולרית ולא אינטרנטית.
אבל היה לנו את ה warden שניהל את המשבר,
התקשר לחברת ההשכרה ועשה את כל הבירורים.
בזמן הזה היה לי פנאי להתעמק במה שמוכרים בבקתה שלו...
קקי של כבשים???
(טוב נו זה לא באמת קקי
).בסופם של הטלפונים בישר לנו ה warden שביום ראשון אין באמת פיתרון ,
נצטרך לחכות לגרר!!
שיגרור אותנו לדירה והפנצ'ר יתוקן רק למחרת ביום שני.
בינתיים הוא דואג לנו,
בשעה וחצי עד שיגיע הגרר לכו לפחות לראות מפל אחד.
יש משהו אחר לעשות?
אנחנו יוצאים למסלול.
מהחניה יוצא שביל שמחבר לשביל המפלים המרכזי..
בינתיים "סתם שביל" בחיק הטבע הוולשי.. כל כך יפה פה!
אנחנו מגיעים למפל הקרוב ביותר שנקרא Sgwd Clun-gwyn (המילה Sgwd פירושה מפל).
ירידה במדרגות לא מרובות מביאה אותנו לתצפית למפל,
סביבותיו אנחנו רואים גם מטיילים ברגל וגם כאלה שככל הנראה עושים קניונינג באיזור, אבל אין מעבר מהצד שלנו.
זהו, הגיע הזמן לחזור לחניה ולראות אם הגרר מגיע.
הקדמנו בכמה דקות, התיישבנו לנוח ולחכות.
לא הרבה..
הוא באמת בא.
אבל זה לא היה גרר.
הגיע רכב שירות ובו מכונאי. עוד מלאך.
המחשב שלו לא עבד (מעניין למה.. אין קליטה הרי משום סוג..)
אבל הוא היה מספיק מנוסה כדי להצליח למצוא לנו מתאם לצמיג משלל המתאמים שיש לו ,
צמיג חלופי, וללוות אותנו לפנצ'ריה שזכר שעובדת בשעה הזו ביום ראשון.
קנינו צמיג חדש (במקרה היה לנו הרחבת ביטוח ונקבל החזר בארץ),
החזרנו את הצמיג למכונאי,
איזו הקלה שלא נצטרך להיות תקועים בלי רכב עד יום שני!
ו.. מה עכשיו שאלתי את בני המשפחה?
הם לא הבינו מה השאלה..
ברור שחוזרים למפלים.
אז חזרנו,
אבל הפעם הגענו מכיוון שונה מאשר קודם ולמעשה לא היינו צריכים לעבור שוב בכביש שבו אירע הפנצ'ר (איזה מזל!)
בהזדמנות זו החלטתי לעצור בחניה אחרת שהתהדרה בשלטים הגורסים כי היא החניה הקרובה ביותר למפלים.
האם היא קרובה יותר מהקודמת? לא באופן משמעותי.
לחניה הזו קוראים Comin y Rhos במפות הפארק ,
ובגוגל מפס היא נקראת Small Car Park - Comin Y Rhos אבל זה שם מגוחך ביותר – מדובר בחניה גדולה למדי (דווקא החניה הקודמת הייתה קטנה).
אפשר לראות את החניות ואת המפלים של המסלול במפת הפארק הבאה:
מהחניה הזו מתחברים בשביל אחר מאשר קודם אל השביל הראשי בין המפלים (השביל האדום במפה) שממנו יוצאים שבילים ירוקים למפלים השונים.
ובכן יוצאים לדרך,
וגם מהכיוון הזה המפל הראשון הוא זה שראינו בפעם הקודמת - Sgwd Clun-gwyn .
חשבנו שנדלג עליו ונמשיך הלאה אבל להפתעתנו הגענו אליו הפעם מצד המפל ולא ממולו...
הרבה הרבה יותר יפה,
וזו סיבה מספיק טובה לדעתי להעדיף את החניה הנוכחית כנקודת פתיחה למסלול.
לצערי התמונה די עושה לו עוול..
מדובר במקום ממש קסום, ואפשר להגיע לתחתית המפל מהתצפית העליונה.
אנחנו ממשיכים הלאה בלולאה ה"אדומה"
בדרך ממשיכות הפטריות למיניהן....ממש כמו זר פרחים על העץ
-
יום 2 - מסלול ארבעת המפלים ב Brecon Beacons National Park - חלק ב'
אנחנו מגיעים למפל הדרומי ביותר – Sgwd yr Eira
לא מעט מדרגות מובילות מטה אליו..
והן יחכו לנו כעליה להמשך המסלול.
המיוחד במפל הזה שלא רק שניתן להתקרב אליו, אלא ניתן גם לעבור מאחוריו.
רק שימו לב – אתם תצאו די רטובים!!
הנה הוא כשהתקרבתי..
כבר ניתן לראות בתמונה את השפעת הרסס באוויר, עוד לפני שהייתי ממש מאחוריו.
לאחר שהתרטבנו כמו שצריך ועלינו את כל המדרגות בחזרה מעלה,
ישבנו לאיזור פיקניק נרחב בסמוך למדרגות.
השעה הייתה כבר אחרי הצהריים המאוחרים, והמסלול התחיל להתרוקן ממטייליו,
אבל לנו נותרו עוד שני מפלים לבקר בהם ולא התכוונו לוותר!!
מפה התחלנו לחזור צפונה,
בדרך ישנה סטיה המובילה לשני מפלים –
גם פה ישנה ירידה אליהם, אותה יש צורך לעלות אחר כך בחזרה לשביל הראשי.
בדרך סימני הסתיו....
הסטיה הירוקה מובילה תחילה למפל Sgwd y Panhwr
מפל יפהפה ומרשים
המשכנו הלאה בשביל,
כשהשביל נגמר טיפסנו קצת לגובה כדי להגיע למפל האחרון Sgwd Isaf Clun-Gwyn
מפל מקסים במיוחד שלא ניתן לקלוט במצלמה את כל המשך הזרימות ממנו אבל הוא ממשיך לעוד קסקדות ומפלונים
חזרנו לשביל הראשי (בעליה) ומשם חזרה עד לחניה.
היה מקסים וממש לא מובן מאליו שעם כל הרפתקאות הבוקר הצלחנו לסיים את המסלול במלואו היום.
יש במסלול כאמור לא מעט מדרגות ולכן הוא אינו מסלול קליל.
מעבר למפל הראשון שברור שמגיעים אליו,
ניסיתי לחשוב ולשאול את בני המשפחה מי המפל הפייבוריטי שלהם,
כדי לעזור למי שרוצה לקצר את המסלול.
אישי בחר במפל שהולכים מאחוריו - Sgwd yr Eira
הבכור בחר במפל Sgwd y Panhwr
אני התקשיתי מאוד לבחור אבל עם אקדח לרקה.. אולי דווקא Sgwd Isaf Clun-Gwyn.
מה אפשר לעשות...
כולם יפים!!
מדד הכוכבים למסלול ארבעת המפלים
אני 5 אישי 5 הבכור 5 פיקאצ'ו 5
עייפים מכל היום עצרנו להשלמות סופר זריזות בטסקו אקספרס (ביום ראשון הסופרים פתוחים לשעות מקוצרות)
ארוחת ערב טעימה במסעדה הודית,
שממוקמת לא פחות ולא יותר ברחוב שלנו... Mango House Restaurant.
ונלך לישון....
-
איזה כיף שיצאתם לטיול הזה! וויילס!
אני כבר מקנאה בכם ומחכה להמשיך לקרוא. -
וואי וואי...איזה כיף!
-
היי פנינית, איזה תענוג לי לשוב ולקרוא מפניני טיולייך אחרי זמן כה רב!!! מקסים ביותר, מחכה להמשך...
-
שקד ברוכה הבאה! את באמת לא צריכה לקנא...
imeshy2 - יופי שבאת!
צפנת - כיף לראותך שוב ותודה על המחמאות!
-
יום 3 - מסלול Pen-y-fan ב Brecon Beacons National Park - חלק א'
בוקר טוב
דבר ראשון מה מצב התחזית?
הממטרים שאתמול הטרידו את מנוחתי להיום – נעלמו ממנה.
עננות – אין
יש!!
אז אפשר לחזור למקום הפשע ולטפס על ההר Pen-y-fan.
אפשר לעלות על ההר מכיוונים שונים,
אני בחרתי במה שנחשב מסלול "פשוט" יחסית ,
והוא כולל למעשה טיפוס על שתי פסגות – הראשונה היא של Corn Du,
והשניה הגבוהה ממנה אך במעט היא של ההר ה"שיאן" Pen-y-Fan .
אורכו של המסלול 7.4 ק"מ ושינוי הגובה 545 מ'.
(אפשר לעלות גם ממיקום קרוב מאוד במסלול טיפה קל יותר – 6.3 ק"מ עם 490 מ' שינוי גובה – בסך הכל מדובר במסלולים די דומים.).
השמש אכן חייכה אלינו,
יום יפה היום. ממש יפה.
איזה מזל ששינינו תוכניות בזמן וחזרנו היום!
המסלול מתחיל בעליה די תלולה.
בדיקת רצינות אפשר לקרוא לה..
רציתם לעלות על הר אז קדימה.
הדרך נראית כאמצע שום מקום, רק אנחנו וגבעות הברקון ביקונס.
זהו השביל,
מימין עטוף בעננים ההר הראשון עליו נעלה – ה Corn Du.
ולמה אמרתי שרק אנחנו והגבעות פה...
זה לא מדוייק - רק אנחנו, הגבעות והכבשים כולנו פה ביחד.
אי אפשר אחרת פה.
ככל שמתקרבים ל Corn Du עצמו הדרך נעשית תלולה יותר ויותר,
נעשה קר ורוחות נושבות.
כדאי להגיע לפה ביום יפה כמו שלנו,
אני לא רוצה לדמיין אפילו מה המצב פה ביום פחות יפה.
בתמורה הנוף נעשה מגוון יותר...
אנחנו מגיעים לפיסגת ה Corn Du אבל לא מתעכבים,
ממשיכים הלאה מרחק קצר ל Pen-y-fan , וכך נראית לה הדרך
מגיעים לפיסגה... איזה כיף לנוח פה.
אפילו השמש משתפת פעולה.
נוף 360 מעלות.
יושבים עם הסנדביצ'ים מהבית ועם הצ'וקולוקים.
כן כן.
הירידה - קלה בהרבה...
שוב אנחנו עוברים בתצפית לאותו אגמון ,
מהמפה נראה לי שזהו Llyn Cwm Llwch – אבל אני לא בטוחה.
דרך אגב האגם הזה ניבט דווקא מהמסלול שלנו ולא מהמסלול האלטרנטיבי שמגיע ל Corn Du מצידו השני.
אנחנו חוזרים לרכב עייפים אך מרוצים.
מדד הכוכבים למסלול Pen-y-fan
אני 5 אישי 4.5 ("נוף סקוטי, העלייה מונוטונית מעט") הבכור 4.5 פיקאצ'ו 5
מה עכשיו?
לא ידעתי מראש מתי נסיים והכנתי לעצמי "בנק" אתרים לסיום היום,
למרות שרובם של האתרים נסגרים מוקדם באיזור 17 כך שהרבה זמן לא נותר לנו.
החלטתי לנסוע לכיוון קרדיף, פיקאצ'ו ביקש לבקר בעיר הבירה הוולשית,
וידעתי שהיום זו ההזדמנות האחרונה מבחינת מסלול הטיול.
אבל לפני שנגיע לעיר עצמה, עצרנו במוזיאון פתוח St. Fagans National Museum of History.
אם יש מקום שבו באמת ניתן להכיר את התרבות הוולשית – זהו המוזיאון הזה.
והוא אפילו בחינם.
יש במוזיאון תצוגות גם בבנין הראשי עצמו,
אבל זמננו היה מועט והעדפנו להתמקד באיזור הפתוח, אליו הובאו בתים ששוחזרו מרחבי ווילס,
ויש בו הדגמות של בעלי מלאכה כמו שפעם עבדו באיזור.
ביררנו במודיעין מה פתוח כעת (הנפח וה clog maker) ויצאנו החוצה.
חוץ מהבתים יש בחוץ גם כבשים. ברור.
בדרכנו למצוא את הנפח עברנו במקרה ליד בית הספר של המוזיאון הפתוח.
הוא כנראה היה לקראת סגירה...
אבל נמשכנו לשיחה עם ה"מורה",
וגם הוא למרות שהתכונן לסגור כבר, בכל זאת די שמח לדבר עם תיירים מישראל.
בבית הספר למדו באותה כיתה ילדים מגיל 4 עד 14,
הבנות ישבו רחוק יחסית מהמורה, הבנים ישבו קרוב יותר למורה כדי שתשגיח עליהם מקרוב.
ה"מורה" סיפר לנו משהו מאוד מעניין על היחס לוולשים ולשפה הוולשית באותם ימים
(המאה ה 19 ואפילו עד לאמצע המאה ה -20).
כבר סיפרתי שכיום השפה הוולשית היא שפה רשמית בווילס במעמד שווה לאנגלית, ובבית הספר לומדים בשתי השפות.
אבל פעם..
פעם אסור היה לדבר בוולשית בבית הספר!
אם מורה הייתה תופסת בהפסקה ילד שהעז לדבר וולשית עם חברו,
היא תלתה עליו את שרשרת Welsh Not.
ומה היה עושה הילד?
היה מחפש ילד אחר שאשם באותו "חטא"...
ואם נמצא ילד כזה הוא היה מעביר לו את השרשרת.
בסוף היום הילד האחרון שהשרשרת נמצאה עליו קיבל עונש מכות במקל.
קצת כמו משחק הכסאות המוזיקליים של ימי ההולדת בילדותינו,
אבל בצורה כל כך מזעזעת וכל כך לא חינוכית,
גם לא מקבלת את השונה וגם מעודדת אנטי-סוציאליות, הלשנה והאשמת האחר במקום לכידות חברתית.
די נחרדתי מהסיפור הזה.
אבל מסתבר שלפחות בבית ספר אחד הייתה ילדה גיבורה שהצליחה לשבור את המערכת.
הילדה הזו הייתה לוקחת את השרשרת לעצמה, מסובבת אותה כך שלא יראו את ה " WN " כדי לשדר שמבחינתה אין דבר כזה,
והיא לא הייתה מעבירה את השרשרת הלאה...
והייתה מוכנה לספוג את המכות שיגיעו בעצמה, מדי יום.
בדרך הזו היא הגנה על כל שאר ילדי בית הספר מהשיטה האכזרית,
ולמעשה די הוציאה את העוקץ ממנה.
עוד סיפור של גיבורה קטנה-גדולה.
המשכנו לשוחח עם ה"מורה" בכלל על ווילס ועל היחס שלו ל UK.
כבר כשתיכננתי את הטיול הרגשתי שהנושא מאוד "חם" בווילס וחשוב להם להדגיש שהם Country לכל דבר וענין ,
גם אם למשל אין דבר כזה דרכון וולשי...
אתם מוזמנים להשתכנע פה.
ובאמת הוא אמר שמבחינתו בית המלוכה למשל – איננו מייצג אותו.
הייתה שיחה מרתקת מעין כמוה והיה שווה להגיע למוזיאון ולו בשבילה.
תודה רבה לאוליב על ההמלצה.
אז מה עם הנפח באמת?
ומה זה בכלל Clog maker ?
ובכן Clog maker הוא בעל מלאכה שמייצר קפקפי Heavy duty בהם השתמשו למשל במכרות המרובים שבווילס.
פתחנו איתו בשיחה.. ניסינו לפחות...
אבל בניגוד לבית הספר – השיחה פה לא זרמה,
וכל שאלה שלנו נענתה בתשובה קצרה ביותר עם חוסר רצון בולט להמשך השיחה מצד בעל המלאכה.
הנפח שכן בסמוך - גם איתו היה קשה מאוד לתקשר וראינו שהוא לא מעוניין לספר ולהרחיב על עבודתו.
התאכזבתי בחלק הזה,
מאוד מוזר לי ואין לי הסבר מדוע הם התנהגו כך....
מן הסתם חלק ניכר מעבודתם הוא גם לדבר עם התיירים שמגיעים כדי שיכירו ויבינו מה שהם רואים,
אבל בזמן שאנחנו ביקרנו זה לא היה כך ובאופן מאוד בולט.
נכנסנו כמובן גם לחנות הממתקים (עוד לא ראיתי מוזיאון פתוח שאין בו כזו
).נכנסנו גם לחנות ה "עתיקה" ,
הנה מטחנת קפה מימין ומאזניים משמאל
התרשמנו מסניף דואר שהובא בשלמותו מדרום מערב ווילס.
הוא נבנה במקור בשנת 1936 ושימש כמרכז תקשורת בזמן מלחמת העולם השניה.
וסיימנו את הביקור בגן השעשועים המקומי... כן כן גם בגיל 14!
אינני יודעת כמה מדד הכוכבים שלנו מייצג את הביקור האופייני יותר במוזיאון,
לא באנו לזמן רב ואין לנו ילדים צעירים, ובכל זאת....
מדד הכוכבים למוזיאון הפתוח St. Fagans National Museum of History
אני 3.5 (למוזיאון בכללותו, לבית הספר הייתי נותנת 5!) אישי 3.75 ("בזכות WN") הבכור 3 פיקאצ'ו 4 ("בגלל ה"מורה" המעניין וגן השעשועים")
סיימנו את הביקור אפילו לפני סגירת המוזיאון,
והמשכנו לביקור קצרצר בקרדיף עצמה.
-
יום 3 - מסלול Pen-y-fan ב Brecon Beacons National Park - חלק ב'
הייתה לי רשימה חביבה ביותר לקרדיף..
(אפרט בהמשך כל מה שהיה בה) אבל כמעט הכל נסגר בשעה מוקדמת מאוד ולא יכולנו להגיע לפני הסגירה.
חנינו ליד הטירה Cardiff Castle,
ולגמרי במקרה עברנו בפארק העירוני Bute Park הצמוד אליה....
ווי איזה כיף של הפתעה!
מיני סנטרל פארק פה.
יש ברווזים,
הרבה דשא,
השלכת בעיצומה..
הסנאים גם חיכו לנו ,
הנה אחד יורד על עץ עם הערמון שאסף עוד בפה
הטירה עצמה דרך אגב לא יפהפיה מבחוץ .
חצינו את הפארק והגענו לשדירת החנויות המקורה Castle Quarter Arcades, אחת מכמה שדירות ידועות בקרדיף.
הספקנו להתרשם ממנה,
אבל למרות שהיא הייתה "פתוחה" - החנויות עצמן היו סגורות כמעט כולן.
מומלץ לבוא מוקדם יותר...
השלמנו את החסר בחנויות המזכרות של הרחוב בעל השם המקורי Castle St .
ומשם לארוחת ערב בפאב Tiny Rebel Cardiff -
ארוחת ערב מומלצת מאוד שלא תישכח! (המבורגרים מכבש כמובן –סוף הדרך!)
חזרנו לרכב דרך מדרחוב High Street,
השעה עוד הייתה יחסית מוקדמת אבל נראה היה שהעיר כבר הולכת לישון...
במדרחוב הזה נמצאת גלריית חנויות נוספת High Street Arcade שהייתה כבר סגורה על מנעול ובריח,
וגם השוק המקורה נמצא פה - Cardiff Market – גם הוא נסגר כבר ב 17.
בסך הכל נהנינו מאוד מהקפיצה לקרדיף, גם אם הייתה קצרה למדי,
ולאחריה - שוב – השלמות סופר ב asda האהוב (ואפילו באותו סניף נגיש על הדרך), וחזרנו לדירה.
מדד הכוכבים לסיבובון בקרדיף
אני 4.5 אישי 4 ("נחמד") הבכור 4 ("נחמד") פיקאצ'ו 4.5 ("חמודה")
-
-
גם אני מצטרף לעוקבים בהנאה.
כרגיל, תענוג צרוף לקרוא את סיפורך. התיאורים מרתקים והתמונות נפלאות!
איזה כיף לכם שזכיתם לראות סנאים. אנחנו סנאים לא ראינו, אך כבשים, פרות היילנד, עזים, חתולים, איילים ואף ארנבים חמודים שמנתרים להם במדשאות וברחובות - כן.
טרם ביקרתי בדרום וויילס, אך בצפונה כן, בפארק סנודוניה. אני נזכר ומזהה את התמונות היפות ממפל Aber, טירת Caernarfon והעמק הקרחוני, Cwm Idwal.
תודה על הבאת המידע המעניין אודות השפה הוולשית. משום מה, עדיין נוח לי לחשוב על הגיית y באמצע מילה כמו ו' החיבור בספרדית ("ee"). נדמה לי שהיו תולים אותי על זה בכיכר המוזיאון הפתוח...
כעת אני מאתגר אותך להכין עבורנו מדריך - כיצד יש לבטא את המילה הוולשית הארוכה מכולן:
Llanfairpwllgwyngyllgogerychwyrndrobwllllantysiliogogogoch
בהצלחה
-
פנינית, הוולשים לא ״מתעקשים״ שהם ארץ נפרדת, זה נכון. הממלכה המאוחדת כוללת 4 ארצות - אנגליה, וויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד. השלטון הבריטי המרכזי הוא גם השלטון של אנגליה, אבל לוויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד יש בתי פרלמנט משלהן עם אוטונומיה על רוב מדיניות הפנים שלהן. אני משערת שכמו בכל מקום אחר, כל אדם מרגיש קצת אחרת עם הזהות שלו, ויכול להיות שזה גם דינמי ומשתנה עם הזמן. על כל פנים, זה לא איזה סיפור שהם מספרים לעצמם, יש להם פרלמנט ויש להם ממשלה, ויש להם אפילו מערכת משפט שמתנהלת באופן קצת שונה מאשר זו האנגלית (אותו דבר נכון גם לסקוטלנד ולצפון אירלנד).
למה אני מקנאה? כי אני מאוד מאוד אוהבת את וויילס וכי לא יצא לי לחזור לברקון ביקונס המהמם מאז שהייתי שם לפני 3 שנים (בגאוור דווקא הייתי לפני כמה חודשים). אזור נפלא שהייתי חוזרת אליו בשניה.
ניב, אני קצת מצטערת לבאס, אבל המקורות הוולשיים יודעי הדבר שלי (שיודעים להגות את השם הזה!) טוענים שהשם הארוך והבלתי אפשרי זו המצאה בשביל הפרסום ובשביל התיירים ושזה לא השם המקורי. אם אתה רוצה לראות סנאים כדי להתנחם על הבאסה אתה יכול לבוא לגינה שלי: עכשיו זו העונה ששותלים פקעות פרחים לאביב וגם העונה שהסנאים מחביאים אוכל לקראת החורף, אז אפשר לראות אותם חופרים בעציצים ומחפשים מה לגנוב. טוב מאוד שהאפורים עוד לא השתלטו על כל השטח בסקוטלנד, זו הסיבה שלפעמים כן אפשר לראות שם את הסנאים האדומים, הסנאים המקוריים של האי, שהפכו למאוד נדירים בגלל שהאפורים הפולשים דוחקים אותם החוצה.
-
וואלה, הייתי בטוח שהמילה קיימת
אז פנינית צילמה סנאי אפור או אדום? מתקשה לקבוע...
חחח הלוואי, אשמח לבוא לבקר. תודה על ההזמנה. את גרה בלונדון?
-
ניב - כיף לראותך...
מודה שגם חזרה לסקוטלנד הייתה על הפרק כי בפעם הקודמת לא היה לנו מספיק זמן גם לסקאי, אבל לא הסתדר וסקוטלנד תחכה לנו.
לגבי המילה הארוכה ביותר - אכן זה תיירותי כפי שאמרה שקד אבל בבלוג של עמיחי הוא טרח להביא יוטיוב של אנשים המבטאים אותה...
שקד - תודה על ההסברים לגבי הסנאים
ולגבי ווילס - אני יודעת שיש להם פרלמנט משלהם, וגם לסקוטלנד.
גם דיברנו עם אותו מדריך במוזיאון על ההצבעה שהייתה בסקוטלנד האם לצאת מה UK וההחלטה שהייתה לא לצאת,
ועל כך שצפוי בקרוב (אם אני זוכרת נכון תוך שנה) שתהיה הצבעה נוספת בנושא, ויתכן שבעקבות הברקסיט ההחלטה תשתנה...
לא התכוונתי לרמוז שהם מדמיינים שיש להם זהות משלהם, והרי כפי שציינת היא אפילו נתמכת על ידי מוסדות עצמאיים והתנהלות פנים משלהם..
אבל לפחות בגוגל טרנסלייט התירגום של country הוא מדינה (ולא ארץ שזה נשמע משהו פלואידי יותר, למרות שאינני יודעת אם גוגל טרנסלייט הוא סמכות למשהו...)
ואני חושבת שאם תשאלי הרבה אנשים האם ווילס היא מדינה - הם יחשבו שזה חלק של בריטניה הגדולה אבל לא מדינה.
משהו שיותר דומה למחוז, או לסטייט בארה"ב .
גם בכתבה שצירפתי הוולשים מוכיחים למה הם עונים להגדרת country למרות שבתחושה האינטואיטיבית מדינה ללא דרכון משלה איננה מדינה.
וזו הנקודה העדינה שרציתי להדגיש ואותי הפתיעה.
בכל מקרה - זה היה מעניין מאוד דווקא לראות את הגישה של המיעוט, ועוד מיעוט קטן כמו הוולשים,
ובוודאי את ההתפתחות שחלה במהלך השנים ביחס אליהם ואל התרבות היחודית שלהם.
ואני בעדם אם זה לא היה ברור....
הסיפור עוד יתקדם ונגיע בהמשך להצגה ה"רשמית" של ווילס והיחס שלה ל UK והיא שונה ממה שאותו מדריך תיאר לי כאדם פרטי (מניחה שזה גם שונה מאדם לאדם).
ותמשיכו לקרוא ולהגיב
-
אני לא רוצה לסטות יותר מדי מהנושא של טיולים, בטח לא לנושאים שיכולים להיות טעונים, לכן אני אגיד רק שאני מסכימה איתך שזה ניכר שהזהות הוולשית מאוד נוכחת בחיים שלהם, ושהם אכן מקפידים לבדל את עצמם ולהדגיש שהם לא אנגלים. אני משערת שכשתגיעי לספר על צפון וויילס זה יהיה אפילו ניכר יותר. אני חושבת שמה שמתבקש מאיתנו זה בעיקר להשתדל להיות מודעים ולהיות רגישים סביב העניין הזה, שעבורם הוא משמעותי, אפילו אם לנו קשה להבין את זה.
ניב, זה לא שהשם הזה הוא לא אמיתי, הוא אמיתי, הוא פשוט יחסית חדש ולא היה ככה באופן מסורתי.
לגבי הסנאים, אלו סנאים אפורים. האדומים הפכו מאוד נדירים בבריטניה, ובד״כ רואים אותם רק ביערות, אם בכלל. אתה יכול לראות את ההבדלים כאן -
אני מצרפת גם סדרת תמונות מתוך וידאו שצילמתי בשנה שעברה, שבו תפסתי על חם סנאי שבא לחבל בגינה שלי (באוקספורד, לא בלונדון):
-
מבטיח לקרוא ולהגיב בקרוב. נראה נהדר
-
-
יום 4 - פנינסולת Gower - חלק א'
בוקר טוב
כהרגלי אני ממשיכה במנהגי הבריטים,
בודקת היטב שהתחזית לא השתבשה לי..
איזה מזל!
יום שמשי ומושלם לטיול בחוץ!
מי היה מאמין שאנחנו בווילס הירוקה אך גשומה??
היום תיכננתי קצת להרחיק לכת ממקום המגורים שלנו,
ובמקום לטייל קל"ב בפארק ברקון ביקונס, נסענו לחצי האי Gower, לשאוף קצת אוויר מהאוקיינוס האטלנטי...
מרחק הנסיעה הוא כשעה לחלק הקרוב של גאואר,
אבל אני תכננתי להתחיל את היום בחלק המרוחק יותר כך שנסענו כשעה וחצי.
הנסיעה בתוך גאואר בכבישים צרים,
איזור כפרי ומקסים שרק עצם הנסיעה בו היא חוויה בפני עצמה...
ראו את מי פגשנו בדרך
וגם עדר כבשים שחשבו לעצמן שהן ביזונים בילוסטון...
בסופו של דבר הגענו ליעדנו - Worms Head Car Park ליד Rhossili.
המקום מוזכר בכתבה של ד"ר עדי ארמוני , אחד מהחופים היפים של האיזור,
ובשיחה עם אוליב היא הזכירה לי מה שהספקתי לשכוח - שיש פה מסלול שניתן לעשות אותו רק בשפל.
תודה אוליב!
אם מעוניינים במסלול כדאי לברר מראש את שעת השפל - פה וגם פה ,
מותר לטייל בו רק שעתיים וחצי לפני השפל ועד שעתיים וחצי אחריו, וזו הסיבה שהיינו צריכים להתחיל את היום דווקא פה ולא להיפך.
אנחנו חונים במגרש החניה,
כרגיל – Pay and Display - אבל המכונה לא מקבלת כרטיסי אשראי ואני נכנסת לשלם בחנות הסמוכה.
יש פה שתיה, עוגות, שלל מוצרים מתבקשים ליוצאים לטיול,
ויש גם – את זה
נותרתי Speechless !!
אין לי מושג אם היו קונים לגלידה לכלבים,
אבל זה המקום לציין את אהבתם הרבה של הבריטים אליהם.
בכל מסלול בו טיילנו היו כלבים רבים שטיילו עם בעליהם,
זה במיוחד בלט לי מכיוון שבארצות הברית ברוב מסלולי הפארקים הלאומיים לא מתירים כניסת כלבים (בניגוד לאתרי רשות היערות),
ואילו פה גם בפארקים הלאומיים – מותר, והבריטים בהחלט מנצלים זאת!!
רק התחלנו ללכת ו... וואו!!
איזה נופים!!
וברור שמצאתי לי איזה כבשה מתחרדנת לה בשמש...
בכל זאת לא כל יום ככה בווילס...
תענוג צרוף עם אפס מאמץ בשלב הזה.
חשוב לי להדגיש שתחילתו של המסלול היא בעצם סוג של טיילת.
אפשר לבוא בכל שעה לחלק הזה – אין מגבלת גאות ושפל –
יש מדשאות והילדים יכולים להתרוצץ חופשי כמעט (בכל זאת כדאי לא ליפול מעבר לצוק), ואפילו ניתן עם עגלה...
ומי הוא אותו Worms Head שהעניק את שמו למסלול ולחוף?
בתמונה הבאה תוכלו לראות את האי המתחבר ל"טיילת",
יותר נכון לומר שיש אפילו שני איים כאלה.
רואים שם רחוק רחוק בקצה?
לשם נגיע...
ולא סתם לקצה, אלא נטפס עד למלוא גובהו של הסלע הרחוק ביותר.
המשכנו לטייל באיזי, המשפחה כבר התחילה לגחך שמדובר בטיול של שבת...
אז לא בדיוק.
בשלב מסויים - מתחיל המסלול עצמו,
זה שמותר להיכנס אליו רק סביב השפל,
ומדי יום מעודכנת הטבלה לידיעת המטיילים- ממתי מותר לצאת לדרך ועד מתי לחזור - ראו בתמונה
ובכן אנחנו יורדים לכיוון האוקיינוס, ומגיעים למעשה לאיזור הסלעי של מעמקיו.
זה מרתק לראות, וחוויתי,
אבל קל להליכה – זה לא, בטח לא לילדים.
באופק- היעד שלנו....
כמה צדפות שיש פה.. לא ייאמן!!
אנחנו ממשיכים הלאה, מתבוננים סביב בהשתאות....
ולבסוף מטפסים בגאווה על האי הראשון.
הגענו.
או לפחות ככה חשבנו.
