מסענו אל סקוטלנד הסתווית
-
ובדיוק בגלל זה חוזרים
אלה הנעליים מחנות Trespass:
(עם שאריות עשבים עליהן
)
איני יודע כיצד הדגם נקרא. בהחלט עשו עבודתן נאמנה. עלו שישים ומשהו פאונד (לאחר 60% הנחה) שהם כ-270 ש"ח.
-
11/10 - מפלים וחברים אחרים
המשך
מגיעים חזרה לאוטו. מפות אופליין מודיעות לנו - כשעתיים נסיעה לשמורת האיילים. כבר זמן מה אחרי 12, וברור לנו כי לא נספיק להגיע עד השעה שתיים, זמן יציאת סיור Hill trip השני להיום (הסיור הראשון יוצא בשעה 11). אני מרגיע את הבנות - לא נורא, יש סיורים כל יום. מחר או מחרתיים נסע לשם.
אם כן, כבר שעת צוהריים, והנסיעה המיוערת מחניון מפלי פלודה לעבר הצומת הבינעירוני הקרוב אורכת לבדה כחצי שעה, כך שברור שהרבה כבר אי אפשר להספיק. מה כן?
אני בודק ברשימות שלי היכן מעניין ולא רחוק מדי. הפור נופל על מפל נוסף - Rogie Falls, הצמודים לכביש A835 המצפין לכיוון Ullapool, לא הרחק מאינוורנס ומהדירה שלנו בכפר Ruilick.
אנו מגיעים אל חניון מפלי רוג'י לאחר שעת נסיעה. כרגיל, המים נשמעים כבר מכאן.
הליכה קצרה בתוך יער מסוג אחר, הפעם אינו נשיר, מובילה אותנו אל פינת ישיבה מקסימה הצופה למפלים הגועשים.
מתיישבים על סלע נוח למדי, מכניסים לגוף סוכרים וסופגים את המראות. המפל אמנם נמוך, אך בזכות הגשמים האחרונים הוא מרשים בעצמתו ובסביבתו.
שלט במקום מסביר כי שוחים כאן סלמונים ולעיתים אפשר לראות אותם קופצים במעלה המפל. אנחנו לא הצלחנו לראות.
בעת התכנון בבית, שמחתי לראות בעדכונים של מפות גוגל כי הגשר התלוי מעל המפלים נפתח מחדש למטיילים כחודש לפני הגעתנו, לאחר שעבר במהלך הקיץ האחרון מקצה שיפורים ושיפוץ קל לשם הבטחת בטיחותו. מה, לא נקפוץ אליו?
חוצים את הגשר הצופה למפלים, מגיעים לגדה השנייה, ממשיכים קצת בתוך היער לאורך הנחל לתצפית מזוויות שונות, וחוזרים על עקבותינו לרכב.
-
11/10 - מפלים וחברים אחרים
סיום
שעת אחה"צ.
ובכן, הטיילת של אינוורנס לאורך נהר נס נראתה נחמדה מהאוטו, אך אנו מודאגים מכך שלא נמצא חניה, שהרי מדובר במרכז העיר.
אני מתייעץ עם הקהל מה כדאי לעשות כעת. הבנות באות אליי עם דרישה אקראית למדי, לראות סוסים. שלא לומר, רכיבה על סוסים.
הותקלתי. כאן כבר יש קליטה, ואני מחפש בגוגל מפס "horse riding". אני מצליח למצוא בסביבה איזה משהו שנראה כמו חווה אחת או שתיים, ומכוון לשם. חוזרים לכיוון אינוורנס ומדרימים לכיוון האזור הכפרי של Beauly. אני, בינתיים, בספק רב שאכן נמצא כאן מקום לרכב על סוסים - אבל ננסה, אין מה להפסיד.
נסיעה קצרה ואנחנו מתקרבים, לפחות כך אומר גוגל מפס, לאותה חווה איזוטרית שהזנתי כיעד ואיני זוכר את שמה. כדבר שבשגרה, מהאוטו רואים כבשים בשפע, ומדי פעם גם פרות וסוסים.
לפתע, אנו מבחינים באלפקות.
טוב, זה כבר יותר מעניין מסוסים. אמא היקרה, נדרש לחזור ולבדוק במה מדובר.
מנסים למצוא היכן אפשר להסתובב, מתקדמים קצת בכביש ומוצאים מפרצון. נוסעים חזרה ומגיעים לחווה בה הן רועות, ויש כאן גם חניה בשפע.
מחנים ויוצאים מהאוטו לכיוון האלפקות. הן נראות עוד צעירות, משחקות אחת (אחד) עם השנייה (השני) תוך חביטת הצוואר. פשוט מקסים! ואנחנו מאוד קרובים אליהן.
רואים מאחור שתי פרות היילנד. זו הפעם הראשונה שראינו כאלה, והמראה מרשים ומעט מרתיע, אם כי הן היו רגועות ואדישות למדי, והצלחתי אף ללטף אחת קלות בראשה.
אני רואה שאנחנו לא לבד, ובעלת החווה בדיוק מעבירה הסבר לזוג מטיילים שהגיע.
אני מתעניין גם ומצטרף להקשבה, בעוד הבנות מוצאות להן חתולה ידידותית ושובת לב. כמה הפתעות חמודות יש כאן!
אז כמה מילים על פרות היילנד, למעשה סמל ההיילנדס, ממה שהצלחתי לשאול - בעבר היו נפוצות הרבה יותר במרחבים הפראיים של ההיילנדס הסקוטיים. הן עברו סוג של ביות, וכיום הן פחות שכיחות בטבע, מגודלות בתוך חוות ומשמשות בעיקר לבשר. הן מגיעות לגודל מאיים בגיל צעיר למדי. לרוב לא קוטמים להן את הקרניים, וחוואים שאינם מעוניינים בגדילתן - מסתבר שישנו חומר כלשהו שאפשר למרוח על ראשן, המעכב גדילת הקרניים.
נחזור לחתולה הפרוותית משהו. ובכן, התאהבנו בה. בעלת החווה מספרת שהיא שייכת לשכנה ומרבה לקפוץ לביקור. בהתלהבות, שיחקנו איתה, ליטפנו, נשאנו כמו תינוק, והתמלאנו אושר. היא אף חטפה ממנוּ מספר נשיקות.
הנה היא, מלכת שבא, עם פרות היילנד ברקע:
חגיגת היצורים החמודים אינה מסתיימת כאן, ואליה מצטרפות גם עזים רעבות, אם כי לא ברור מדוע הן רעבות...
האכלנו אותן במיטב הדשאים הטריים שמילאו את הקרקע. היה זה משעשע למדי לראות אותן משוועות כל כך לדשא שקטפנו להן, מחסלות אותו בהתלהבות, בעוד יש להם די והותר דשא רענן בכר עליו מהלכות. כנראה, בעיניהן, הדשא של השכן ירוק יותר
בשלב מסוים, החליטה החתולה המשעשעת כי הגיע הזמן להתגרות בעזים, ובעזות מצח דילגה פנימה אל טריטוריית כר הדשא שלהן. ניסיון הלינץ' של העזים בחתולה הזריזה כמובן לא צלח; היא התחבאה מתחת למגלשת פלסטיק שתוכלו לראות בתמונה למטה (מסתבר שעזים סקוטיות מתגלשות בשעות הפנאי) - ולאחר מכן התחמקה מהן באלגנטיות.
גם עצי תפוחים יש כאן:
למעשה, את שארית היום לאחר הביקור במפלים בילינו כאן, דהיינו כל אחה"צ, יחד עם היצורים הפרוותיים האלה.
זוכרים את הסוסים המבוקשים? מהם כבר שכחנו
הערב המתקרב רומז לנו כי הגיע הזמן להיפרד מחברינו המקסימים.
להלן ניווט למקום בגוגל במפס: https://g.page/robertsonsfarmshop?share. בית הקפה וחנות המזכרות היו סגורים כשהגענו אחה"צ. על כל פנים, נהנינו מאוד ואנו ממליצים בחום לבקר שם, אפילו על הדרך. זו אחלה הפסקה מתודית מרעלת הטבע והמפלים (אשר אני חסין בפניה
).עציה קצרה באינוונרס בחנות ביוטי שאיני זוכר את שמה עבור אחותי (לצערה, לא פריימרק - כבר היה סגור), ונוסעים חזרה לדירה עייפים אך מרוצים. העלטה בדרך כבר פחות מלחיצה אותנו ואנו מתחילים להתרגל אליה.
אדגיש כי נסיעה איטית באזורים הכפריים והחשוכים היא הכרחית עקב החיות שמסתובבות באזור - פרות, כבשים ואיילים. ממש לא כדאי להתנגש באחת מהן (מה שעתיד כמעט לקרות לנו...).
זהו להיום. היה נהדר!
אוכל, התארגנות ולילה טוב
-
ניב היקר, אני עוד פה!
במפלי רוג'י לצערי לא הספקתי לבקר אבל אני מחכה לשמוע איך היה עם האיילים החמודים אותם אני זוכרת...
וכמובן על החוויות מסקאי שעדיין מחכה לי לטיול חוזר בסקוטלנד.
תרשה לי שוב להצטרף להתפעלות הכללית מרמת התיכנון ומרמת הסיפור בגילך הצעיר!!
רק בסיפור הזה הבנתי שאתה עוד בצבא!
שני בני הגדולים כבר סיימו את הצבא וירשו את אהבת הטיולים - אבל את האהבת הסיפורים ממש לא
נחכה להמשך בסבלנות ובטוחה שהסיפור יועיל לי מאוד כי על סקאי ושאר השלמות לא אוותר!!
-
ניב,
איזה כיף לקרוא את סיפור הטיול שלכם ולראות את התמונות מסקוטלנד היפה!
תודה רבה לך על הדיווח המפורט.
נעזרתי במידע שפרסמת על הטיול הקודם שלך בצפון ווילס.
כל הכבוד לך על תכנון הטיולים בצורה טובה ומוצלחת! מרשים מאד בהתחשב בגילך הצעיר!
ישר כוח גדול לאמא הנהגת האמיצה!
מאחלת לכם עוד טיולים רבים ומהנים!
-
פנינית וסמדר היקרות,
כיף לקרוא את תגובותיכן החמות והלבביות, מודה לכן מאוד!
פנינית,
תודה על הקישור לסיפורך, בהחלט מעניין לקרוא אותו שוב בדיעבד.
סמדר,
שמח שהצלחתי לסייע.
לצערי לוקח לי זמן לכתוב הכל באופן מסודר עם הקישורים והתמונות, ולכן אני מתעכב.
מבטיח שאסיים את הסיפור ומקווה שיהיה גם הוא לעזר
-
12/10 - הפסגה החמקמקה
חלק א' - בדרכנו
מתעוררים לבוקר מעונן.
כהרגלי, אני מעיין באתרי מזג האוויר השונים ובמפות תחזית הגשם (כאן וכאן), וכולם מודיעים באופן ברור על התבהרות בשעות הצוהריים למזג אוויר שמשי (טוב, מעונן חלקית) שיתאים להעפלה אל הפסגה הנכספת של Stac Pollaidh במרחק כשעה וחצי נסיעה מכאן, לא רחוק מאולפול. השם מבוטא, באופן חמוד למדי, 'Stack Polly', ומעניין לדעת שמקורו בכלל בנורדית עתיקה (ולא בגאלית) ומשמעותו The pinnacle of the pool river. כפי שתראו בהמשך, זה בהחלט תיאור מדויק.
הבנות ספקניות למדי למראה מזג האוויר הקודר, אך אני מרגיע אותן ומציע שנתחיל לנסוע לכיוון ונחליט כבר לפי מזג האוויר בשטח.
אני מצרף כאן קישור לבלוג מפורט המסביר אודות המסלול להר סטאק פולי, שאמנם לא פשוט אך אינו ארוך ומתאים למשפחות אוהבות הליכה. בחרתי אותו מכיוון שהנופים הנשקפים ממנו ייחודיים ומדהימים, אפילו יחסית לסקוטלנד הכ"כ יפה, בזכות מקומו הנידח והמבודד של ההר בשממה הפראית של Inverpolly צפונית לאולפול.
אם כן, אנו יוצאים מהכפר, כרגיל פוגשים כבשים
ומתחילים בנסיעה צפונה על כביש A835, עליו כבר נסענו אתמול למפלי רוג'י. אנו חולפים על פניהם וממשיכים צפונה.
השמיים קודרים ומזרזפים.
לפתע אמא מבחינה באשדות שוצפים.
מסתובבים כדי לחזור ולראות במה מדובר.
מסתבר שאלו הם Black Water Falls, ובזכות הגשמים האחרונים גם בהם הזרימה משובבת נפש. אנו מחנים בסמוך לגשר האבן שנבנה מעליהם ושמו Silver Bridge ויורדים מהאוטו לצפות עליהם מקרוב. הזרזיף אפילו נחמד ואינו מטריד אותנו.
ממשיכים בנסיעה צפונה. צבעי החום דומיננטיים כאן - וניכר שהסתיו אכן מתחיל באזורים הצפוניים יותר.
רואים בדרך סכר הידרואלקטרי, אחד מני רבים באזור.
אז בטרם נגיע להר, תכננתי לנו עצירה בנקיק Corrieshalloch, והיא מתאימה מאוד שכן עדיין קודר ומזרזף בחוץ.
יש במקום שתי כניסות: הימנית - הישר אל הנקיק, ואילו השמאלית - מסלול כלשהו הנקרא שביל השרכים, אם זכרוני אינו מטעני.
אנו נכנסים דרך השער הימני. ירידה קצרה בתוך יער משולך, השופע שרכים גם הוא, מביאה אותנו אל גשר תלוי והרפתקני מעל מפל שצונח אל נקיק דרמטי.
מגבלת העומס המותר על הגשר היא שישה מטיילים, כפי שמורים השלטים המוצבים בראש הגשר.
המראה ממנו מרשים מאוד. תמונות אינן עושות צדק עם המקום.
חוצים את הגשר לגדה השנייה ופונים שמאלה בשביל המיוער אל מרפסת תצפית, ממנה נשקף נוף פנורמי של הנקיק, כשברקע המפל והגשר התלוי מעליו.
שבים לאוטו, מצפינים לכיוון אולפול, ושמחים לראות כי הזרזיף פוסק וכי השמיים מתחילים להתבהר ואף חושפים קשתות. העננים הנמוכים שכיסו את הפסגות התפזרו, והן זוכות לקבל אור שמש.
מגיעים לאולפול כאשר השמיים מעוננים חלקית והשמש מחייכת מפעם לפעם. מזג אוויר נהדר להר!
אך בטרם נתקדם אליו, עצירה מהירה בטסקו להשביע את רעבנו.
אם כן, אנו מתקדמים לכיוון ההר. הנוף הופך יוצא דופן. מעין טונדרה משונה ובה לשונות ים, מפרצונים, גבעות, הרים ואיונים.
לא חולף זמן רב וההר סטאק פולי נגלה לפנינו באופק - את צורתו השולחנית והברורה קשה לפספס.
הנה הוא במרכז התמונה:
מתקרבים...
אמא מוטרדת מאוד מהעובדה שעל המפלצת הזאת נצטרך לטפס, ואני מרגיע אותה שאינו מפחיד כפי שנראה ממרחק.
בהגיענו אל נקודת החניה, ההר שגובהו כ-600 מטרים מעל פני הים הנישא מעלינו כבר אינו נראה מפחיד במיוחד, וגם לא כזה גבוה.
האמנם...?
-
12/10 - הפסגה החמקמקה
חלק ב' - מטפסים מעלה
לא צילמתי את השילוט ואת שער העץ דרכו נכנסים למסלול, אבל השביל ברור מאוד. כשמגיעים לחניה כבר רואים את השער ממול, מעבר לכביש, למרגלות ההר.
מתחילים בעלייה. השביל מסודר מאוד, סלעים-סלעים כמדרגות, תחילה בתוך היער ולאחר מכן מטפס במעלה מדרון ההר.
(שאפו ענק לאנשי רשות הטבע הסקוטית שעוסקים במלאכת הקודש ומנגישים את הטבע הנפלא למטיילים)
עולים,
עולים,
עולים,
עוד,
ועוד,
ועוד...
בשלב מסוים, אמא מוצאת עצמה מותשת לחלוטין, כנראה הלחץ לבל נתקע שם בחושך משפיע עליה והיא נשברת ומודיעה בתסכול ובדמעות - "אני עוצרת כאן!"
אני מסמן לאחותי להמשיך מעלה לכיוון הפסגה. היא עושה כן ומוצאת סלע ענק ושולחני להתיישב עליו.
בינתיים אני ואמא מעט למטה, עושים הפסקה קצרה, ובדרך נס משכנע אותה להמשיך, אוחז בה ומחזיק קרוב-קרוב אליי, ומושך את שנינו למעלה עד לאותו סלע.
מיד אמא נופלת שדודה על הסלע - וכולנו מתגלגלים מצחוק
נחים קצת, ואני מקבל "מחמאות" שאני משוגע ולמה למען השם הבאתי אותנו לכאן. אני שב ומבהיר שזה שווה את זה. אך לבינתיים הבנות עדיין נראות ספקניות...
ובכן, אנחנו כבר כאן, לא נחזור כלאחר שבאנו. ממשיכים למעלה.
אני עם אמא מעט מאחורה,
ולפתע אחותי, שמתקדמת לפנינו, נדהמת מהנוף שמתחיל להיפתח וזורקת לאוויר קריאות התפעלות (להן חיכיתי
) שמעודדת את הרוח הכללית.אני מצטרף עם אמא, ומודיע בהתרגשות שלמעלה יהיה אפילו יותר יפה.
(בשלב זה עודני מקווה ומאמין שנספיק לעלות לפסגה המזרחית. אדגיש כי הפסגה המערבית מיועדת למטפסי הרים מקצועיים בלבד, כפי שמפורט בבלוג)
חולפים על פני מטייל שבדיוק יורד באותו שביל (אפשר הלוך-חזור ואפשר מעגלי)
שעת אחה"צ והוא מזהיר אותנו לשים לב לזמנים שמא ניתקע בחושך.
פתאום, המראה אולי היפה ביותר שראיתי בחיי נגלה לעיני כאשר קשת חלקית נוצרת לה מעל האגמים שלמרגלות הר Cùl Mòr.
אני קורא בהתרגשות "!Rainbow! Rainbow over the lake" ותופס את ראשי נדהם למראה הפלא, כאילו הבריאה מתרחשת לנגד עיני.
המטייל, כנראה מקומי, אינו מניד עפעף, כנראה חושב שאני משוגע. כל שנותר הוא לקנא בו שכנראה רגיל למראות כאלה.
יש לציין שזו הייתה הקשת המרשימה הראשונה שראינו בטיול, והראשונה שראיתי אחרי זמן רב שלא ראיתי בישראל. בכל זאת, קשתות לא כל כך נפוצות במחוזותינו.
(זאת אינה הקשת המרהיבה האחרונה שנראה)
בכל אופן, אנחנו ממשיכים למעלה, וכבר שעת אחה"צ מאוחרת. בשלב מסוים מתיישבים לנוח על סלע, אל מול הנוף החלקי:
הר Suilven וקשת חלקית לשמאלו:
אמא מציעה שאנסה להגשים את הפנטזיה ובזריזות אנסה להגיע לפסגה הנישאת ממש מעלינו.
אני פותח בריצה כמו עז הרים מעלה-מעלה (מזל שיש לי נעליים מתאימות), ואני מאוד קרוב לפסגה,
אלא שרואה שלא מגיעים "ישר" אליה, והשלב האחרון הוא למעשה דרך חתחתים טרשית וסלעית מאוד (לחילופין, ניתן להקיף מהצד, אך לא ברור לי כמה זמן זה ייקח). הדרך אמנם קצרה אך אני לא רוצה לעשות שם שטויות ולמהר לבל אפול חלילה, ואם אטפס לאט ובזהירות זה ייקח עוד זמן ואני עלול להדאיג את הבנות שמחכות לי למטה, שהרי צריך לחזור את הדרך לאוטו. לכן, בלב כבד חוזר על עקבותיי מטה מבלי שראיתי דבר...
הירידה למטה לוקחת לנו הרבה פחות זמן - מחצית, אף שליש מזמן העלייה. ייתכן שזה אפקט פסיכולוגי כי עכשיו כבר מכירים את הדרך.
השמש יורדת באופק לאט לאט, כאשר במקביל נכנסים ענני גשם ואני מבחין במסכי גשם מקומיים שמתקרבים אלינו.
הדיכאון שאני חש מפספוס הפסגה נמוג מהר מאוד, כאשר ברד מתחיל לרדת עלינו ברקע השמש הכתומה.
הירידה הופכת לחווייתית, משעשעת ומהנה,
אני מחפש לי קשתות (כן, הפכתי מכור) ואכן לא עובר הרבה זמן עד שמוצא אחת נוספת, שאח"כ מתחזקת:
טיפ: קשת תמיד תופיע בצד הנגדי לשמש.
מגיעים לאוטו עייפים אך מרוצים. מסדירים דופק ונשימה,
ורואים מהכביש שקיעה מקסימה שמסיימת לנו את היום בטעם טוב.
בדירה אנחנו אוכלים, נרגעים ומתקלחים.
לילה טוב,
מחר עוזבים ונוסעים לסקאי!
אחרית דבר
המסלול אינו מסוכן ואינו קשה מדי.
העלייה תלולה ומאתגרת, נכון - אך מסודרת, נגישה ואפשרית לחלוטין! פשוט כדאי לעשות הפסקות מתי שרוצים במהלכה.
מזג האוויר הקודר בבוקר הביא לכך שלא יכולנו להגיע למסלול מוקדם יותר (נאמר לפני הצוהריים), וכפועל יוצא היינו בלחץ שהשפיע עלינו מאוד לבל נתקע בעלטה (יש לנו טראומה מהרי הטטרה הסלובקיים...).
גם כשראינו רק חלק ממנו, אני ממליץ על המסלול בלב שלם ומשוכנע כי הוא מספק נופים מטורפים. הוא אחד היפים שעשיתי בחיי. מתחרה עם האי סקאי ויפה כמוהו, אם לא יותר. יש בו משהו מיוחד.
ומהפסגה עצמה הנוף השלם עוד יותר מטריף, פנורמה משוגעת של 360 מעלות, אותה לצערי פספסנו.
ההר הזה כמובן נוסף לרשימת הסיבות לחזור אל סקוטלנד,
ואין לי ספק שביום מן הימים אחזור לשם לעשות את המסלול המלא.
ומי יודע, אולי אהיה מטפס הרים עד אז ואוכל להגיע לפסגה המערבית
ממליץ בחום להגיע בבוקר, במזג אוויר טוב, ולהקדיש להר לפחות חצי יום נטו (ולא מספר שעות).
ללכת בקצב האישי שלכם, לאט, ליהנות מהנוף ולעצור אם וכמה שצריך.
-
ממש סיפור מתח העליה על ההר...(וכל הכבוד על העידוד לאמא!)
תמונות (וקשתות) מדהימות!
אני עוד פה נהנית..
-
אני אהבתי במיוחד את התמונות של ההר הנגדי, עם קרני השמש,מבצבצות. תענוג לקרוא
-
תודה רבה, חברים יקרים.
השמיים בסקוטלנד אכן, לרוב, מרתקים ויוצרים תופעות אופטיות נפלאות.
-
13/10 - יום המעבר לאי סקאי
הבוקר זוהי ההזדמנות האחרונה לראות את עדר איילי הצפון, Cairngorm Reindeer Herd, כי הלילה אנו כבר צפויים ללון באי סקאי.
אולם, הם נמצאים בצד השני, מזרחה, ומדובר בסטייה מהדרך לסקאי שתאריך לנו אותה בכשעה לכיוון, כלומר כשעה מזרחה אל Cairngorms National Park, שאותה גם נצטרך לחזור.
כבר אתמול התייעצתי עם הבנות - והן אמרו כי מבחינתן אין בעיה עם כך וכי הדרך שווה את האיילים שאנו מאוד רוצים לראות (ולהאכיל. וללטף...).
הזמנו דרך הנייד באתר הרשמי סיור Hill Trip עבור שלושתנו בשעה 11:00 (עד סוף חודש אוקטובר מתקיימים שני סיורים ביום, כאשר השני בשעה 14:00). העלות, נכון לסתיו 2022, 20 פאונד לאדם (שילמנו באשראי), כאשר נדרש להזמין מראש באתר שלהם (ראו קישור).
שימו לב כי גם כשהזמנו יום לפני, לא בעונה, נותרו מקומות בודדים בלבד לסיור שהתאים לנו בשעה 11:00.
בעונת התיירות, דהיינו בקיץ, יש להזמין שבוע-שבועיים מראש, אם מעוניינים בתאריך ובשעה מסוימים.
אם כן, אנו עוזבים את הדירה בכפר Ruilick, מעמיסים את הציוד באוטו ומתחילים בנסיעה.
מגיעים אל מרכז המבקרים, שם מקבלים מדבקות סימון של משתתפי הסיור וכן ברושור.
אנו מונחים להמשיך עם הרכב בכביש מספר דקות נוספות עד לחניה (הברורה) ממנה יוצא המסלול המטפס בתוך היער אל רכס Cairngorms.
שמורת האיילים היא שמורה סגורה הנועדה להגן על האיילים, לטפח את העדר ולהגדיל את מספר פרטיו.
העדר מסתובב על הגבעות שברכס החשוף.
ניתן להגיע לשם, באופן חוקי, באמצעות אותו סיור בלבד.
המדריכות מובילות את הקבוצה בתוך היער ולצד נחל זורם מעלה, אל הגבעות.
בהדרגה הנוף נפתח, לצד ירידת הטמפ' והתחזקות הרוח.
בדרך שערי עץ, כיאה לאופי השמורה.
מגיעים אל אזור ההאכלה על אחת מגבעות ה-Cairngorms. האיילים החמודים נראים מבויתים לחלוטין.
הם מתקרבים אלינו ומתאספים סביבנו, מתוך ידיעה שכעת הגיע זמן הארוחה
.
מקשיבים להסבריי המדריכות וכל אחד מהמטיילים מקבל לידיו חופן יחיד של מזון יבש כלשהו (איני יודע במה מאכילים אותם, אולי תוכלו להאיר את עיניי).
לצערנו, סבב ההאכלה יחיד והוא קצר מאוד. תוך שניות, האיילים מחסלים מכולם את המזון.
כמו כן, ההוראה היא לא ללטף את האיילים.
יש לציין כי הנ"ל אכן מצוין באתר שלהם, כאשר המדיניות הזאת די חדשה, ובעבר שלפני הקורונה ההאכלה הייתה ארוכה יותר ואף היה מותר ללטף את האיילים הפרוותיים.
בכל מקרה, האיילים מהממים והאווירה על הגבעה כשהם מסתובבים מסביבנו כל כך קרובים מיוחדת מאוד, על רקע נוף ההרים.
המדריכות ידידותיות מאוד וניתן לשאול אותן שאלות.
עובדה אחת שזכורה לי היא קול ה"קנאקים" של מפרקי האיילים כאשר הם הולכים. איילי הצפון הם בין הבודדים בכך בעולם החי (יש עוד סוג או שניים של איילים בעלי תכונה זו).
אל דאגה, האיילים אינם פורקים את ברכיהם בכל צעד וצעד שהם עושים, כך הם פשוט התפתחו אבולוציונית.
ההיגיון הוא חסכון אנרגיה ושימור חום.
כאשר העדר צועד בחורף בתנאי ראות גרועה ובקור מקפיא (דמיינו Blizzard), במקום לבזבז אנרגיה וחום בלקרוא בקול אחד לשני כדי לזהות את חבריהם ואת מיקום העדר, רחשי ה"פריקה" מהסחוסים שבברכיים מכוונים את האיילים, וכך הם הולכים בקבוצה אחד אחרי השני מבלי ללכת לאיבוד.
אז איך נסכם את סיור האיילים?
ביקורנו ארך כשעה וחצי.
למרות שנרשמה אכזבה מ"סבב" ההאכלה הכה קצר, אנו כן ממליצים על סיור Hill trip שכן מדובר בחוויה מאוד מיוחדת. רואים את האיילים ממש מקרוב מסתובבים בטבע וזה מרשים.
הסיור נועד להימשך שעתיים והעזיבה מהמקום חופשית. עזבנו ברגע שהרגשנו תחושת מיצוי (מטיילים עזבו לפנינו וגם אחרינו), ולא שכחנו לסגור אחרינו את השערים.
גם ברווז תועה היה שם:
-
13/10 - יום המעבר לאי סקאי
נוסעים לסקאי
שבים בחזרה לאוטו, ומתחילים בנסיעה ארוכה מערבה לכיוון סקאי.
לא מצאתי מקום כלשהו בדרך לשבור בעזרתו את הנסיעה, אך הנופים היפים, כרגיל, הצליחו להעביר לנו את הנסיעה בעניין (יחסי... קשה להאמין, אך בשלב זה אנו כבר מתחילים להתרגל לטוב).
בעודנו מתקדמים מערבה, השמיים מתקדרים ומתחיל גשם, ולאחר כ-3 שעות נסיעה נגלית בפנינו טירת Eilean Donan המפורסמת (במראה עגמומי למדי), והרי חייבים לעצור כאן בחניה לתצפית כמו כולם, לא?
ובכן, הטירה לא נראית יפה או מעניינת במיוחד (
) , ויחד עם הגשם והרוח אנו מסתפקים במבט חטוף מתוך הרכב, וממשיכים הלאה אל גשר סקאי.בטרם תעלו אותי על המוקד, רק אגיד כי מהתרשמותי, סקוטלנד אינה מצטיינת בטירות; זה כנראה יותר הקטע של אנגליה ו-וויילס, ובנוסף - הנה תמונה שתראו שכן צילמנו כאחרוני המטיילים
.
אם כן, אנחנו חוצים את גשר סקאי ונכנסים פנימה אל תוככי האי. הגשם נחלש, אך השמיים נותרים קודרים ועטורי מסכי גשם, כאופייני לאי.
בזכות הגשם, מפלים רבים נוטפים מכל עבר, חורצים גבעות והרים, והמראה מלבב.
במהרה, מפל גדול יותר נראה במרחק, בהמשך הכביש (כל העת אנו על הכביש הראשי של סקאי, כביש A87). שמו הגאלי, המסובך למדי, Eas a' Bhradain, ופירושו 'the waterfall of the salmon'.
בטרם יחשיך, אני מבקש לעצור את הרכב בנקודת החניה על מנת שאוכל להתקרב למפל ולצפות עליו מקרוב. למזלי, בשלב זה, הגשם כבר פוסק.
הבנות ממתינות ברכב החמים, ואני, משוגע המפלים, יוצא, חוצה את הכביש בזהירות רבה (אין מעבר חציה) ומדלג לעבר המפל. מגפי הטיולים החדשים עושים עבודתם נאמנה, ואינני נרטב כלל למרות שהקרקע כולה בוצית מאוד וספוגת מים. כעת אני מבין לראשונה את משמעות הביטוי 'boggy ground'.
המפל, הנופל בשתי מדרגות, זורם יפה גם הוא, והמראה הכללי יחד עם ההרים ברקע והשמיים הקודרים דרמטי למדי.
לאחר ספיגת המראות, אני שב לאוטו ואנו ממשיכים הלאה לכיוון החוף המערבי של האי, שם ממוקמת הדירה הבאה (הכוכב שני), במיקום נידח ומבודד במיוחד.
לפני זה - עצירה אחרונה להיום בגשר Sligachan, אליו נחזור מחר. רק אני ירדתי מהאוטו והלכתי קצת לאורך הנחל. לא לקחתי את הנייד ולכן אין תמונות. מתחיל להחשיך, לכן איני מתעכב שם הרבה.
מתקדמים מערבה, עוד, ועוד ועוד...
מהר מאוד אנו שוב מוצאים את עצמנו נוסעים בעלטה גמורה, אבל לאן בדיוק?
לאחר שידור חוזר של ניסיוננו למצוא את הדירה הקודמת, אנו מאתרים לבסוף את הדירה אי-שם בקצה הכפר Struan אשר לחופו המערבי של האי, בעזרת הוראות ששלחה בעלת הדירה והקואורדינטות בגוגל מפס ("קבל הוראות הגעה" בעמוד הדירה ב-Airbnb).
השוס בדירה הזאת הוא שלושה חתולים יפים ופרוותיים שמחכים להתפנק ולהתכרבל עם האורחים ואף לישון איתם (יש דלתות חתולים והם מסתובבים בסביבה, באים והולכים).
חסרונות הדירה - מבודדת ומנותקת לחלוטין. בהתאם לכך, אין קליטה והחיבור לרשת ה-Wi-Fi בפועל אינו קיים. כמו כן, הסופר הקרוב נמצא במרחק כחצי שעת נסיעה.
יתרה מזאת, לחתולים יש מעט קרציות פה ושם (כפי שמזהיר ספר ההסבר לאורחים שבדירה). הם זוכים לטיפול קוסמטי אישי מאתנו (בעלת הדירה משאירה לאורחים פינצטה חד-פעמית להוצאת קרציות).
אנו משתעשעים עם החתולים, נרגעים, אוכלים ומתארגנים לשינה.
לילה טוב.
-
ניבוש היקר שלי,
איזה טיול יפה שעשית לנו
נהנינו מכל רגע ורגע עם אין סוף של חוויות ואתגרים, מראות ותמונות שנזכור וניזכר בהם בכל פעם מחדש.כתיבה מדהימה, סוחפת, מצחיקה ומסקרנת; כמותה גם העריכה.
כל הכבוד על היסודיות (כהרגלך) והטיפים החשובים.
ממתינה בסקרנות להמשך שיבוא (למרות הטיול המשותף) ומאחלת לנו עוד הרבה טיולים ושלל חוויות לאין סוף.
זכיתי!
אוהבת וגאה בך המון המון,
אמא
-
״אמא״ יקרה, גם אנחנו קצת זכינו בו
-
תודה ניב שאתה ממשיך בסיפור המפורט!
חבל שקיצצו את זמן האכלת האיילים.. אבל עדיין שווה לפגוש אותם גם במתכונת המקוצצת.
(ולגבי קרציות החתולים הותרת אותי SPEACHLESS! - יש לכם עמידות!(
-
תודה רבה לאמא של ניב, באמת יש לך בן מיוחד ומוכשר וכיף לשמוע על החוויות המשפחתיות שלכם דרכו!
-
כבוד לאמא של ניב!
מעריכה מאד את קור הרוח שלך לנהוג בצד שמאל ולעמוד בגבורה בכל האתגרים, כולל נהיגה בחושך.
אני מלאת התפעלות מהדיווח של ניב בפורום.
עד הדיווח של טיול זה, לא ידענו כמה הוא צעיר.
הכתיבה שלו ברמה גבוהה, ותורמת מאד בפורום.
שתזכו לטיולים מהנים נוספים, ושאנו נזכה כאן לדיווחים.
-
@niv3267314 יופי של תמונות, וכל הכבוד על הדרבון למבוגרים
-
@niv3267314 אז גם אני הצטרפתי וקראתי עד כאן, יופי של טיול ואיזה כיף שבאת לספר.
היינו בסקוטלנד לפני הקורונה וזה היעד המשפחתי הראשון שלנו כמשפחה אחרי, והתמונות עושות חשק.
