כל הג'ז הזה ושאר פרפראות - טיולינו הנפלא בדרום מזרח ארצות הברית 🎷 🚢 🥞
-
הלכנו והלכנו והגענו לאזור ממש נחמד ליד הנהר. פתאום קלטנו שאנחנו עומדים ליד הרכבל שעולה לפסגת ההר - אטרקציה שמאד רציתי אבל חששתי לקנות כרטיסים מראש. נכנסנו פנימה וראינו שהשד לא נורא והתורים קצרים. עלינו למעלה בנוף מהמם, הבחור שהעלה אותנו והפעיל את הרכבל ניסה להצחיק במבטא דרומי חזק מאד.
למעלה יוצאים למתחם סגור שיש בו מקומות לממכר אוכל, מתחם החלקה על קרח, חנויות, שירותים ועוד. יצאנו החוצה מהמתחם לנוף יפה. בחוץ היו מגלשות הרים מכמה סוגים, חלקן ממש מפחידות. קיר טיפוס לילדים. כיסאות נוח ונדנדה לשימוש חופשי. קנינו קפה ותפסנו 2 כיסאות אל מול השמש. תענוג. זה חופש!
אחרי כמה זמן, כשהרגשנו שאנחנו מתחילים להיצלות, לקחנו את הרכבל למטה. הפעם המפעיל היה מצחיק יותר, סיפר כל מיני עובדות מעניינות על מה שראינו בדרך. ואז הוא אמר " מכירים את דולי פרטון?" כולם התלהבו ואמרו שכן. ואז אמר "רואים את הבית הענק בצד ימין על ההר"? כולם רצו לימין הרכבל להסתכל. " אז דולי גרה 200 מייל מהבית הזה".. חחח הצליח לעבוד עלינו.
ירדנו מהרכבל וחזרנו למרכז העיירה. בעלי החליט שמתחשק לו סטייק אז מצאנו מסעדה מפונפנת. דווקא היה מחיר סביר. אני לא אוכלת בשר אז הסתפקתי בסלטים מהבופה (לא מתקרב אפילו לסלטים שלנו בארץ תיהיו בטוחים). המשכנו לשוטט וחזרנו למלון.
החלטנו שמחר על הבוקר ניסע לשמורת הסמוקיס, למסלול מיוחד שנקרא ROARING FORK MOTOR NATURE TRAIL. על מנת להימנע מכמויות של אנשים ורכבים הבנו שצריך להגיע יחסית מוקדם לשמורה. ומוקדם אצלנו זה 9:30.
יש למה לצפות!
-
10/4
קמים לעוד בוקר מהמם ושימשי. הפעם קצת יותר מוקדם ממה שאנחנו רגילים. שוב המסע לעבר ארוחת הבוקר. חזרנו לחדר, לקחנו הרכב ויצאנו לכיוון המסלול שלנו להיום. זהו מסלול רכוב היוצא מהכביש החוצה את גטלינבורג לעבר השמורה. מסלול מעגלי, חד סטרי. בכל המידע שקראנו נאמר שהכביש הזה עלול להיות עמוס והנסיעה בו איטית, וכן שאולי לא יהיו חניות פנויות לאורכו שבהן עוצרים כדי לצאת למסלולי הליכה או סתם לנוח. אז התפללנו חזק
. הדרך המובילה עצמה היתה מהממת. בדרך הרבה עצים בפריחה משגעת, פה ושם מקומות לאכול פנקייק וסתם אוכל עד שעזבנו את האזור הבנוי ונכנסנו לשמורה. איזה יופי
.מצאנו את הכניסה למסלול עצמו. היינו כמעט לבד לשמחתינו. החלנו בנסיעה איטית מתפתלת לאורך נהר , על גבי גשרוני עץ ובין עצים ירוקים. מידי פעם היו מפרצי חניה כדי לעצור ולהנות מכל היופי הזה. באחת העצירות ראינו שני במבים חמודים שהחלו לריב ביניהם.
מתוך המסלול הזה יוצאים מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות לעבר מפלים ועוד מפלים החניות למסלולים האלה היו כבר מלאות בשעה מוקדמת - מי שרוצה למצוא מקום סביר ולא ללכת קילומטר מהחניה רק עד תחילת המסלול צריך להגיע ממש מוקדם. אנחנו ויתרנו ונהננו מהנסיעה. מידי פעם היו מכוניות לפנינו שהאטו ומכך הבנו שיש מה לצלם - מפלים למשל. רוב הזמן היינו כמעט לבד.
לקראת סוף המסלול עצרנו ליד מקום עם מבני עץ ישנים ותחנת קמח ישנה.
נורא קיווינו לראות איזה דוב או לפחות דובי קטן. משהו
.. הסמל של שמורת הסמוקיס הוא דוב, על השלט של גטלינבורג מופיע דוב ובעצם בכל מקום ופינה בעיירה יש תמונות של דובים. מי שמגיע אליה חושב שיש דובים בכל מקום כאן .
אז התחלנו ללכת באיזה שביל ביער באחת העצירות ואז ראינו שלט קטן ונחמד שאמר שיש להיות בקבוצה ולהישאר מרחק 50 feet מהדובים
. זה הספיק לנו כדי להבין את הרמז ולעשות אחורה פנה 
מאד בזריזות. אנחנו גיבורים גדולים חח.סיימנו את המסלול המדהים וחזרנו לעיירה כשרוב היום עוד לפנינו.
-
כאמור, כל היום עוד לפנינו. אז מה עכשיו? אני תמיד מגיעה עם בנק רעיונות הכתובים יפה במחברת הטיולים שלי, ובוחרת מה לעשות לפי מזג האוויר, זמן הנתון לרשותנו ומצב רוח.. בגטלינבורג יש קהילת אומנים רצינית, אז החלטנו ללכת לבקר אותם. .ישנו מסלול מעגלי בפאתי העיירה המתפתל לו בין העצים ומידי פעם יש סדנה או בית או חנות של אומן או אומנית. דרך יפיפייה. ניתן לקרא באתר של הקהילה על האומנים ועל יצירותיהם ותחום התמחותם. התחלנו בנסיעה היפה, נהנים מהיום היפה. לאחר כמה דקות הגענו למתחם שמרכז כמה חנויות של אומנים, בתי קפה עוד. עצרנו והתחלנו לשוטט בין החנויות. דברים מתחומים שונים, נחמדים. לאחר שסיימנו, חצינו את הכביש והלכנו לסטודיו לקרמיקה. עבודות חביבות במחירים לא חביבים בכלל
. וכל הזמן בעל המקום מסתכל עלינו. לא אהבתי.. המשכנו הלאה למתחם נוסף - עוד עבודות קרמיקה, לא נפלתי.. אבל נחמד להסתכל. המשכנו הלאה בכביש, נהנים מהטבע בעיקר עד שהרגשנו שמיצינו ויצאנו לכיוון העיירה.זכרנו שראינו בדרך הלוך בית פנקייק
, אז החלטנו שממש אבל ממש מתחשק לנו (בעיקר לי..) ונסענו לשם. מקום חמוד, כמו בסרטים. יושבים בתאים תאים. הזמנו כמה דברים ואני הזמנתי את הפנקייק שלי. הגיעו 3 פנקייקים ע נ ק יי ם. כבר לא התרגשנו מהגדלים האלה, אבל איך אני אשתלט על זה? אחד כזה מספיק לי לשבוע בדרך כלל
. בעלי עזר לי בהשתלטות, ואת האחרון החלטנו לקחת למלון. תוך כדי אכילה שמנו לב שהמקום קצת התרוקן. לא התייחסנו יותר מידי. ואז גם התחילו לנקות את הרצפה, ואת השולחנות ולסדר. אמרנו שאולי הם עומדים לסגור..כי לא אמרו לנו כלום. נתנו לנו להיאבק בפנקייק בנחת. שאלנו אחת המלצריות והיא אמרה שאכן המקום כבר סגור. מסתבר שזה מקום שפועל רק עד שתיים ולא שמנו לב. השעה היתה כבר שתיים וחצי. אופס.. אז באמת לא היה לנו נעים, שילמנו ויצאנו שבעים וטובי לב.חזרנו למלון, ואחרי זמן מה יצאנו לשוטט במקומות שעדיין לא הלכנו בהם. למחר בבוקר תיכננו ללכת לאטרקציה שנמצאת ממש מול המלון ושמה אנקיסטה . שמנו לב שיש שם תמיד תור ארוך להיכנס אז החלטנו להקדים כי למי יש כוח לתורים..
אחת החנויות ברחוב :
-
כרגיל קמים ליום יפיפה ונעים, נכון לשעת הבוקר.
הבוקר כאמור, החלטנו שנלך לאטרקציה הנקראת ANAKEESTA שעד שהגענו לגטלינבורג לא שמענו עליה, גם לא בזמן ההכנה שלי לטיול. הפתעות זה תמיד נחמד
. אטרקציה חדשה שנמצאת ממש מעבר לכביש. מקריאה הבנו שעולים לפסגה כלשהיא ושם יש כל מיני פעילויות ואיזה מבנה מעניין שמטפסים עליו.. מסקרן.קנינו כרטיסים מבעוד מועד (דהיינו יום לפני) כדי לנסות לקצר תורים. חצינו את הכביש וניגשנו לברר היכן עומד מי שקנה כרטיסים אונליין. מסתבר שהעלייה לפסגה היא בכיסאות סקי פתוחים של 4 מקומות. יש עוד שתי קרוניות סגורות למי שחושש או לבעלי מוגבלות. הייתה אופציה שלישית אבל על כך יסופר מאוחר יותר..
מיד נזכרנו בעליה להר באי קאפרי שבה עלינו, כל אחד לחוד, בכסא סקי. זה היה די מלחיץ. בעלי הגיע לפסגה ירוק מסכן. לאחר ששוטטנו בפסגת ההר, דחינו שוב ושוב את הירידה למטה עד שלא הייתה כבר ברירה
. דווקא בירידה נהניתי מאד. לך תבין.חזרה לעינינינו - החלטנו להיות אמיצים ולעלות בכיסא הסקי למרות שהקרוניות האדומות מאד קרצו לנו. עלינו על כסא כאשר ביני לבין בעלי ישבו אבא ובן, די צעיר (הבן..). העלייה היתה כייפית. ניכר שהאבא ובנו היו רגילים לכיסאות סקי. עלו בכזו שלווה, כשהבן מנדנד את הרגליים באויר, ואילו אנחנו ישבנו בלי לזוז וכמעט בלי לנשום ואחזנו את המעקה חזק חזק. אבל הדרך באמת היתה יפה, שלווה ונעימה.
הגענו בשעה טובה למעלה ונפלטנו יחד עם כולם למתחם גדול ומטופח, הומה אנשים וילדים. עשינו סיבוב כדי להבין מי נגד מי, מה האטרקציות השוות ובכלל.
למול הנוף היפה פוזרו המון כיסאות נדנדה (המומחיות של האמריקאים) בכל מיני אזורים.
החלטנו ללכת על האטרקציה של הגשרים התלויים בין צמרות העצים. מה שנקרא SKY WALK. איזה כיף זה היה!!! צריך להתרגל להליכה על הגשרים המתנדנדים האלה, והיו לא מעט כאלה אבל נהנינו מאד.
בגלל שהתעייפנו מההליכה וההתגברות על הפחדים חח, הלכנו לעבר כיסאות הנדנדה ופשוט התנחלנו עליהם, אל מול הנוף המרהיב. איזה תענוג. התחיל להיות טיפה חם, אז הקמנו עצמנו בקושי והמשכנו לשוטט בפארק. הגענו למין מגדל שסובבות אותו מדרגות ועליהם מטפסים למעלה לראות את הנוף. טיפסנו ואכן הנוף היה מרהיב. כשירדנו למטה, חשקה נפשינו בכוס קפה אמיתי. יענו קפוצ'ינו. ראינו מקום קטן בתחתית המגדל שבו ניתן היה לקנות שתייה והיה שלט שכאן יש קפוצ'ינו. אז נכנסנו וביקשנו קפוצ'ינו. שאלנו בפירוש אם אכן יש להם ונענינו בחיוב. קיבלנו את הכוסות ועל החשבונית שקיבלנו היו כרגיל הצעות לטיפ המתחילות ב - 18% ומטפסות למעלה.
יצאנו החוצה, לקחנו לגימה ומיד ירקנו.. איחס. מה זה?? טעם של שוקו בכלל או יותר נכון סוכר עם קצת שוקו. מתוק זוועה. חזרתי אל המוכרת ואמרתי לה שביקשנו קפה וזה לא קפה אלא שוקו. הסתכלה עלינו כמו על שני הזויים אבל לקחה את הכוסות, שפכה לכיור ומילאה שוב באותה מכונה ולחצה על אותו כפתור. לקחנו את הכוסות והבנו שנפלנו אבל זה מה יש. הצלחנו לשתות רק כמה לגימות עד שהמתיקות הכניעה אותנו וזרקנו את הכוסות. הגענו למסקנה שאין כמו הקפה בארץ או באירופה..
אחרי עוד סיבוב במתחם החלטנו לרדת למטה. אבל בטח לא בכיסאות סקי.. מיצינו את החוויה.. מסתבר שהיה מעין רכב ספארי שירד למטה כל כמה דקות בכביש צר. חיכינו לו עם עוד משפחות וכמה מבוגרים שכמונו לא רצו לחזור על החוויה. גם מזה נהנינו כי ראינו שוב נופים, עד שהגענו למטה בשלום.
עשינו עוד סיבוב בעיירה, שוב ברחובות אחרים, שקטים יותר, בין בתי המגורים של האנשים, חזרנו לרחוב הראשי ומצאנו מקום נחמד לאכול.
היה אחלה!
-
12/4
בוקר טוב עולם! איזה מזג אויר סידרו לנו
היום עוזבים את המלון ואת גטלינבורג ונכנסים לשמורת הרי הסמוקיס. כמה מילים על השמורה: הכניסה אליה חופשית ואומרים שהיא השמורה הכי מטוילת בארצות הברית.
יש לה כמה מרכזי מבקרים. אנחנו עברנו ליד שניים מהם. התיכנון היום לטייל במפלי לורל שנמצאים בתוך השמורה, להיכנס למרכז המבקרים ולהמשיך הלאה לכיוון צ'ירוקי תוך חצייה של רכס ההרים.
אז יצאנו לדרך יחסית מוקדם מחשש לא למצוא חניה לפני המסלול. עזבנו את העיירה המקסימה ונכנסנו לשמורה, תוך נסיעה בין עצים ירוקים משגעים וליד נהרות. תוסיפו לזה יום שימשי ויפה והרי לכם מתכון לשמחה בלב. חלפנו על פני מרכז המבקרים והמשכנו על פי וויז לכיוון תחילת המסלול למפלים. תוך כדי נסיעה נתקלנו בשלטים שאמרו משהו על הצגת תוו חניה בכל פעם שחונים. התעלמנו באלגנטיות והתקרבנו לאזורי החניה. ברגע שראינו מכוניות לצד הכביש אמרנו "אוי" כי זה בדרך כלל אומר שבחניה הרשמית כבר אין מקום. בכל זאת היינו אופטימיים והגענו לחניה העיקרית וראה זה פלא - הצלחנו למצוא מקום פנוי. חנינו, ואז ראינו שלט נחמד שממנו הבנו שחייבים לקנות תו חנייה לכל החניות ושאפשר לקנות אותו במרכז המבקרים (כן, כן.. ההוא שחלפנו על פניו). איזה בעסה..
יצאנו מהחניה וחזרנו על עקבותינו לכיוון מרכז המבקרים Sugarlands Visitor Center
זהו מבנה גדול ויפה עם חניה ענקית כרגיל. בכניסה אליו ניתן היה לקנות את כרטיס החניה המיוחל (בסך הכל 5$) לכל החניות. נכנסנו פנימה. בפנים יש תצוגה יפה של בעלי החיים והצומח בשמורה. מאד מעניין. כמובן שיש גם חנות ודווקא קניתי בה ספר קריאה על חיי האנשים בהרי הסמוקי לפני הרבה שנים.
יצאנו שוב לדרך תוך הבנה שכנראה כבר לא נמצא חניה בחניה הרשמית אבל שמרנו על אופטימיות. ברגע שהתחלנו לראות חניות החלטנו להחנות אפילו שזה היה רחוק מתחילת המסלול. התחלנו את המסע יחד עם עוד משפחות לעבר תחילת המסלול - קצת עלייה והרבה מסלול.
המסלול למפלים היה נחמד, לא קשה מידי, אבל התחיל להיות לנו חם. הולכים והולכים ואייה המפלים המובטחים? לפחות הלכנו בנוף יפה. לבסוף הגענו לארץ המובטחת - כמובן ה מ ו ן אנשים שם, כולם מצלמים ומצטלמים, יורדים למים וסתם נהנים. מפלים נחמדים מאד. קצת קשה להתרגש ממפלים לאחר המפלים שראינו בקיץ באיסלנד, אבל לא נעליב את אלה האמריקאים
.חזרנו על עקבותינו ולאחר המסע הצפוי למכונית הממוזגת, המשכנו בדרכינו - חציית ההרים לכיוון דרום.
כשתכננתי את הטיול, המחשבה על חציית רכס ההרים קצת הלחיצה אותי - מהיכרותי עם כל מעברי ההרים באירופה, הם תמיד תלולים, צרים ומפחידים, למרות הנוף הנפלא. לא ידעתי למה לצפות כאן. כמובן שכל חששותי התבדו - הכביש היה רחב ונוח, לא תלול וכמובן יפיפה. לכביש החוצה מצפון לדרום קוראים
אורכו 31 מיילים, בנופים מהממים.. תיכננתי את המסלול כך שנגיע לאזור ההרים לקראת אמצע אפריל כדי לוודא שמזג האוויר יהיה נוח ושהכבישים יהיו פתוחים. בדיעבד זו היתה החלטה נכונה כי זוג הישראלים שפגשנו בתחילת הטיול עבר בשמורה באמצע מרץ והיה להם קפוא. לא יכלו לצאת מהמכונית. אנחנו זכינו למזג אויר נפלא למזלינו. דבר נוסף - בהמשך הכביש ישנו כביש נופי המוביל לנקודה הגבוהה ביותר בשמורה. אותו בכלל לא ספרנו כי היינו בטוחים שהוא בטוח לא יהיה עביר וכן שיהיה ממש תלול.
בקיצור, המשכנו בכביש ופתאום חלפנו על פני הפנייה לנקודה הגבוהה ביותר Clingman’s Dome. עצרנו ועשינו אחורה פנה כי היה ברור שהכביש פתוח לחלוטין. נסענו במעלה הכביש, כרגיל הכל יפה מסביב, והגענו לסופו בחניה עצומה מפוצצת במכוניות. מצאנו חניה ויצאנו לשוטט ולצפות בנוף המרהיב. ליד החניה היה שביל סלול רחב ועליו שלט האומר שמכאן עולים לנקודה הגבוהה ביותר בסמוקיס. אמרנו " יאללה, עולים". בהתחלה היה נחמד, עולים, רואים כל מיני אנשים. לאט לאט מבינים שמתחיל להיות ק ש ה מאד. הדרך הזו בשיפוע גדול, ממש קשה לנו ברגליים. מסביב אנשים נעצרים, מיוזעים ואדומים כמו עגבניות, מוצאים מקום לשבת. זרים גמורים מעודדים אחד את השני ומריצים בדיחות על עצמנו. מאחורינו נגררה משפחה עם ילדים קטנים. האבא כל הזמן זרק משפטי מוטיבציה לילד שלו, ממש חפר לו (ולנו..). מתחשק לוותר אבל מה פתאום! אנחנו עוד נגיע לנקודה הכי גבוהה. אז המשכנו וטיפסנו והדרך לא נגמרת, רק הרגליים נגמרות
.בסוף הגענו לאיזה ישורת במסלול, נשמנו לרווחה ,אבל אז הבנו שזה ממש לא הסוף.. השביל עולה לכיוון מגדל תצפית, בצורה ספירלית ותלולה. משכנו עצמנו בכוחותינו האחרונים עד שהגענו למעלה ואמרנו עשינו זאת
. ולא רק אנחנו - כל מי שהגיע אמר בסיפוק we did it!! כאליו כולנו כבשנו את האוורסט חח.למעלה נוף נפלא - אומרים שרואים משם 7 ארצות (ב - 5 מהן כברנו בטיול).
ירדנו מהמגדל וחזרנו בקלילות למטה לעבר המכונית. המשכנו בנסיעה לכיוון צ'ירוקי, ועל כך בפעם הבאה.. עזבנו את מדינת טנסי ונכנסנו לצפון קרוליינה.
-
המשך היום - כאמור המשכנו בנסיעה בכביש הנופי החוצה את הסמוקיס, ומידי פעם עצרנו בתצפיות שונות עם הסברים. בסוף הכביש הזה ישנו עוד מרכז מבקרים של השמורה - לצערי אינני זוכרת את שמו. הוא נמצא קרוב לצ'ירוקי CHEROKEE ויש בו מעין מוזיאון פתוח של בקתות המגורים של המתיישבים. החלטנו לדלג עליו והמשכנו בכביש. משני צידי הכביש היו מוטלים שונים וחנויות מזכרות צעקניות וצבעוניות. הוויז הוביל אותנו כרגיל בנאמנות למוטל שלנו שנמצא ממש מעל הנהר העובר שם. המוטל נראה כמו המוטלים הצנועים שרואים בהמוניהם ברחבי ארצות הברית ושאני נמנעת מהם בדרך כלל. מבנה מוארך עם חניות לרכבים מול כל דלת. אילולא חיפשתי אותו בבוקינג, אני משערת שלא היינו מחליטים לישון שם. אבל - בבוקינג הוא קיבל ביקורות מעולות, בעיקר על רמת הניקיון, השירות, והמרפסת שעוד ידובר עליה - מעל הנהר.
חנינו מול הקבלה ונכנסנו - קיבלה אותנו בחורה צעירה ונחמדה. החדר היה ממש בהמשך הבניין עם חניה מולו. נוח מאד. בפנים אכן היה נקי מאד, אמנם ללא ארוחת בוקר, אבל היה שולחן נחמד וכיסאות לאכול, והבונוס העיקרי - מרפסת ממש מעל המים.
השארנו את הציוד ויצאנו בעקבות וויז לחפש סופר לקניית מצרכים שוטפים (ירקות ופירות, לחם מלא וגבינות). בדרך חלפנו על פני פארק יפיפה שנמצא ליד הנהר עם גשרוני עץ כמו שאני אוהבת והחלטנו שנעצור בו בחזור, וכן ראינו את מוזיאון הצ'ירוקי שנראה מחר בבוקר. הגענו למרכז קניות נחמד, ערכנו קניות של אוכל ונכנסנו לאכול באחת מהרשתות שעדיין לא ניסינו בטיול הזה. טעים וזול.
בדרך חזרה כפי החלטנו, עצרנו בצד הדרך מול הפארק ויצאנו לשוטט בו. מקום כייפי, עם שבילי הליכה, ספסלים ושולחנות פיקניק, גשרוני עץ מעל המים, שלטים עם הסברים על האזור ועל שבט הצ'ירוקי . בכלל, כל שלטי הרחוב היו בשתי שפות - אנגלית וצ'ירוקית.
תוך כדי צעידה בשבילים פתאום ראינו מעין חורשה של עצי במבוק ענקיים. איזה יופי! אפשר היה ללכת בתוכה אבל ויתרנו.
סיימנו את הטיול וחזרנו לחדר. זכרנו שאפשר לבוא לקחת קפה מתי שרוצים מהקבלה, למרות שיש מכונת קפה גם בחדר, אז לפני שסוגרים שם קפצנו. הבחורה הנחמדה היתה שם. פצחנו בשיחה ערה איתה. מסתבר שהיא מורה גננת, עובדת בבית ספר, וחוץ מזה במלון ובעוד עבודה + סטודנטית אונליין.. קינאה בנו על החופש הארוך שלקחנו ואמרה שלהם אין הרבה חופשות במשך השנה (חוץ מחופשת הקיץ כמובן), ובכלל שאלה באיזה מדינות כבר טיילנו במשך השנים. בחורה חמודה מאד.
נפרדנו בידידות וחזרנו לחדר להעביר את הערב בנעימים.
מבט ממרפסת החדר (בשעת הקפה של הבוקר
) רק בשביל המרפסת הזו היה שווה לישון שם 
-
13/4
קמנו לבוקר נפלא כרגיל. הסטנו את הוילון ואז הבנו כמה המרפסת של החדר שווה - הרבה יותר יפה בבוקר. שתינו את הקפה כשאנחנו יושבים מול או בעצם מעל הנהר. פשוט מרגיע שאין לתאר. אתה מתנתק מהכל ופשוט בוהה במים ובעצים. הכנו ארוחת בוקר נחמדה, נפרדנו מהמלון ויצאנו לעבר המוזיאון. זהו מוזיאון לתולדות שבט הצ'ירוקי. קנינו כרטיס במחיר סביר ונכנסנו פנימה. קראנו היכן שהוא שהמוזיאון מספק חוויה ייחודית ושונה - וזה היה נכון לגמרי. אתה נע מחדר לחדר, קצת חשוך, נכנס לאווירה מיוחדת. קראנו וחווינו את תולדות השבט, ממה חיו, איך חיו, מה לבשו, התרבות, מנהגים, חפצים מיוחדים, ברקע מוזיקה שמכניסה אותך לאווירה. כל מיני אגדות שסיפרו. פשוט מרתק.
בסוף הביקור יצאנו החוצה וחצינו את הכביש לעבר חנות ענקית שניתן לראות וכמובן לרכוש בה עבודות אומנות של השבט. הכל נראה כמו מוזיאון. עבודות מאד יפות אבל המחירים
! יקר אש מה שנקרא. אז הסתפקנו במראה עיניים, ויצאנו לעבר המכונית. יצאנו מהעיירה המקסימה ובהחלט יכולנו להיות כאן עוד יום. כל כך יפה! נסענו בתוך יער לאומי - אנסה למצוא את שמו - אחת הנסיעות הכי יפות שלנו. נוסעים בין העצים, וכל הזמן מלווה אותנו נהר. פשוט יפה שבא לבכות. פה ושם רואים בתים, ומה שמעניין שהרבה מהם היו די עלובים. ניגוד גמור בין היופי של הטבע מסביב לבין הבתים המטים לנפול. אפילו קצת עצוב.
אני עושה קצת הפסקה בכתיבה לצערי ( ותודה לכל מי שעדיין איתי ולא התייאש מהסיפור הארוך) עקב נסיעה קצרה לסופ"ש בסלוניקי. עדיין חיכתה לנו חוויה שרק בארצות הברית כנראה יכולה לקרות.. וכל זה בדרכנו דרום מערב לעבר BLUE RIDGE.
מתוך המוזיאון - למי שיש סבלנות לקרא את האגדה - מעניין ומחכים:
חורשת הבמבוק מאתמול:
-
אלופה שכמוך
באמת שיש מעט דברים שממש משמחים אותי בימים אלו... הבלוג שלך הוא אחד כזה. תודה על ההשקעה בכתיבה ועל התמונות הנהדרות !
תהני מלא בסלוניקי
ממתינה בסבלנות להמשך... -
תודה רבה! מילאת אותי בשמחה! שמחה לשמח! אכן בהתחלה התנצלתי מראש שלא אפרט כל כך כי חשבתי שלא יהיה לי כוח , אבל כל כך נהנית מזה וחיה מחדש את הטיול. כרגע נהנים לנו בסלוניקי המקסימה. מומלצת בחום! נשברו לנו הרגליים מההליכה אבל לא נישבר! אולי אכתוב גם על הטיולון הזה. חג שמח לכולם!
-
היי
זה מסוג הדיווחים, שאתה לא יכול להמתין עד לסיומו
בכדי לרשום לכותבת מילה טובה על השקעתה.
אז אם אפשר לסייע לך לשמור על כוחך להמשיך ולתאר את חוויותיכם-
אומר לך שנית (ראי מה כתבתי כשהתחלת לדווח) ,יש חשיבות מרובה למסלולים במדינות הדרום!,
ואם הייתה לי היכולת שניטלה מאתנו בעידן הניהול החדש, הייתי כבר כעת עוד בטרם סיימת ,ממקם
את הטיול שלכם ברשימה המכובדת של סיפורי גולשים בפורום צפון אמריקה בצד השמאלי של דף הפורום,
ואפילו לצדו של ספור הטיול הוותיק והמעולה של טניה במדינות הדרום ,וזה היה פשוט מושלם!
אחזור כמובן פעם נוספת לשרשור כשתסיימי.
נ.ב
אודה לך אם תתני לנו קישור לתיאור סוף השבוע שלכם בסלוניקי מהפורום שתרשמי אותו.
מוני
-
בשמחה מוני! תודה על כל מה שכתבת. כבר לא זוכרת אם קראתי את הסיפור של טניה, אבל בסוף השירשור אכתוב את הבלוגים או סיפורי הטיול שכן נעזרתי בהם ( ובאמת אין הרבה..). חג שמח וטעים
-
הי לכל קוראי הנאמנים!
ויאסוחזרנו היום בבוקר מסלוניקי - נהנינו עד הגג. אספר בשרשור אחר..
אז איפה היינו? בדרך לבלו רידג'.. אז אחרי הנסיעה הנהדרת בתוך היער הירוק ירוק ומדהים, חשקה נפשינו בכוס קפה (אם הייתי יודעת שבמאי אהיה בעיר שיש בה יותר בתי קפה מבני אדם דהיינו סלוניקי, אולי הייתי פחות כמהה לכוס קפה נרמאלית חח). החלטתי לחפש בגוגל סטארבאקס בסביבה הקרובה למסלול הנסיעה.
האמת, לא יודעת מה נדבקנו לרשת הזו. המחירים שלהם היו בשמיים והקפה נחמד, לא יותר. אבל מה עוד יש?
.אז מצאתי סניף וכיוונתי את הנסיעה אליו. בשלב מסוים גוגל הוריד אותנו מהכביש הראשי לכביש כפרי שהוביל לאחת העיירות בסביבה. נוסעים ונוסעים ומחכים כבר לראות משהו שדומה לבית קפה. פתאום רואים מול עינינו שלט גדול המכריז על מלון - קזינו
.הכביש מוליך אותנו לעבר מלון פאר ענקי, לתוך החניה.. בודקים שוב בטלפון - הגוגל מתעקש שהביא אותנו לסניף של סטארבקס... אבל אין סטארבקס - יש מלון וקזינו! מה קורה כאן? נכנסנו לחניה המפוארת, חלפנו על פני השומר בבוטקה והיינו מבולבלים. החלטנו לצאת כי כנראה יש טעות, אבל בעלי החליט לשאול את השומר, ליתר ביטחון - האם יש סטארבקס בתוך המלון.. השומר אישר שכן
איזה קטע.. אם לא שואלים, לא יודעים - מסקנה חשובה!חנינו ונכנסנו מהוססים למלון הענק. נכנסנו למתחם עצום ומפואר, מהלכים לנו כאחד האדם.. הלכנו יותר פנימה ופתאום מימיננו ראינו אולם ענק מלא במכונות משחק, קצת אפלולי אבל בקטע טוב, עם מוזיקה כייפית ומלא אנשים. בהמשך פתאום ראינו את מחוז חפצינו - מתחם אוכל שבתוכו גם סטארבקס! אז כמובן שקנינו קפה במחיר עוד יותר מופקע מהרגיל, ישבנו ונהנינו מהאווירה והמוזיקה. אחר כך קנינו אוכל באחת המסעדות וישבנו לאכול בנחת. לא הזיק שהיו גם מלא שירותים בכל מקום.
.איזה חוויות לא צפויות. אתה אף פעם לא יודע על מה תיפול. מהקומה שהיינו בה היו מדרגות נעות ומעליות לקומות העליונות שנראו כמו המלון עצמו.
הזזנו עצמנו בקושי כי אין ברירה וצריך להמשיך.
המשכנו בנסיעה לכיוון העיירה המתוקה BLUE RIDGE. הגענו אליה אחר הצהריים, ישר למלון המפטון אין. המלון נמצא ממש במרכז הקטן של העיירה, סמוך למסילת הרכבת המיוחדת והנופית שלה, שעליה אספר בהמשך - למרות שלצערי לא נסענו בה
. המלון נחמד ונעים מאד. מומלץ מאד. התרעננו קצת בחדר ויצאנו לסיבוב ברחוב הראשי החמוד. סימנו לנו מקומות שנבקר מחר בבוקר.המשך יבוא..
-
-
כאשר תיכננתי את הטיול, ראיתי שישנה רכבת קיטור היסטורית במרכז העיירה BLUE RIDGE אבל משום מה על פי האינטרנט, היא פועלת רק בסופי שבוע, כך שלא יכולנו לנסוע עליה. כשהגענו למלון וראינו שהוא ממוקם ממש במרכז העיירה ומול הרכבת עצמה, שאלנו את פקידת הקבלה האם הרכבת נוסעת מחר. היא אמרה שבהחלט כן. שמחנו מאד, אבל החלטנו לבדוק בעצמנו את העניין וניגשנו למשרד שבו קונים את הכרטיסים, ממש בסמוך למסילה. כמובן שהוא היה כבר סגור, אבל היו עלונים עם לוחות הזמנים. אז למי שמתעניין - הרכבת נוסעת במשך שעה בתוך יער יפה. עוצרת לשעתיים בשתי עיירות קטנות ואז ניתן לשוטט בהן, וחוזרת בחזרה. כלאמר מסלול של 4 שעות. יש גם מסלול מקוצר, ללא העצירה כך שנוסעים הלוך ושוב במשך שעתיים. העדפנו את המקוצר כי לא היה לנו הרבה זמן. לצערינו, הרכבת המוקדמת הייתה זו של ה - 4 שעות, כך שנאלצנו בצער לוותר עליה. שישאר משהוא לפעם הבאה
.BLUE RIDGE הוא גם שמה של שרשרת הרים שנמצאת בסמוך ועובר בה כביש נופי. גם את זה נדחה לפעם הבאה.. נראה מדהים!!
-
14/4
בבוקר קמנו, נהננו מארוחת הבוקר הנחמדה יחסית, עשינו צ'ק אאוט, שמנו את המזוודות ברכב (החניה של המלון היא בתשלום ליממה כך שניתן היה לנצל אותה) ויצאנו לשוטט קצת. נכנסנו לחנות עתיקות מקסימה, חלפנו על פני כמה גלריות וחנויות קרמיקה יפות וחזרנו לרכב.
בצמוד לבתי העיירה יש שמורת טבע קטנה ששמה Mineral Springs Nature Trail בה כמה מעיינות קטנים, שנאמר שהמינרלים בהם הם בעלי סגולות מרפא, אז הלכנו לטייל שם. הוויז מוביל אותך לאזור כפרי מקסים, ירוק ושליו. טיילנו שם קצת, נהנים מהשלווה והשקט, וקראנו איזה שהוא שלט שהסביר על המקום. נחמד, ללא ספק.
עזבנו בצער את העיירה המתוקה והמשכנו לכיוון אטלנטה - יעדינו האחרון לטיול.
-
המשך 14/4
יצאנו מבלו רידג' כאמור בדרך לאטלנטה. הדרך הייתה פשוט מדהימה ביופייה. כל האזור מהמם. נסענו בתוך יערות ולצד נחלים, ראינו הרבה פרות
(שחורות בלבד משום מה..). כל האזור מלא בשמורות טבע. אפשר לבלות שם שבועות. אתה לומד לשחרר ומבין שאין מה לעשות. מפסידים הרבה ואי אפשר לראות אפילו פסיק, במסגרת הזמן שיש. האזור בהחלט שווה ביקור ארוך נוסף. בנוסף, היו הרבה מטעי תפוחים, וראינו הרבה מקומות שהציעו טעימות סיידר 
. רציתי לחפש נעלי ספורט של אדידס (לא בכל אאוטלט יש אדידס אז חיפשתי בנרות ומצאתי אאוטלט ממש בדרך שלנו.). לצערי אינני זוכרת את שמו ולא מוצאת ברשימות שלי.. הגענו אליו והתחלנו לשוטט בו. מצאתי את מבוקשי למרות שהמבחר לא היה מי יודע מה. אצלם הנחה זה הנחה. לא ישראבלוף
. אכלנו באחת המסעדות שם והמשכנו הלאה. אני לא חובבת מרכזי קניות באופן כללי, אז אני מחפשת רק דברים ספציפיים - בדרך כלל בגדי ספורט. הכי כיף!הגענו למקום הלינה שלנו ליומיים הקרובים והאחרונים (
) בטיול - בפרברי אטלנטה. לא רציתי ללון בתוך העיר. המלון הוא TRU מרשת הילטון. נמצא בתוך שכונה חביבה למראה, ליד מלון המפטון אין ומול מה שנראה כמו מרכז קניות גדול. מלון חדש יחסית. נחנו קצת בחדר ויצאנו לשוטט כרגיל בסביבה. לא היה הרבה מה לראות אז חזרנו למלון להכין לעצמנו קפה ולשבת בלובי. היו הרבה אנשים בלובי, בעיקר אפרו אמריקאים שכנראה אוהבים את המלון מאד - ישבו וקישקשו בקולי קולות, היה שולחן ביליארד שכל הזמן רחש אנשים וקולות צחוק, ובכלל הייתה תחושה של מלון שכונתי שבאים אליו להיפגש. מחר יום כיף באטלנטה!
-
15/4
לא ישנו כל כך טוב בלילה
. מלון מוזר.. בהתחלה היו מלא קולות צחוק כאילו אנשים נמצאים בסלון הבית שלהם. אחר כך השתרר שקט והצלחנו להירדם ואז שוב.. כל מיני קולות שקשורים לחדר המיטות כנראה
מאד מביך. בסוף נרדמנו איכשהוא. אמרתי לעצמי "אני אראה להם מה זה שם בקבלה בבוקר". אצל האמריקאים אפשר וכדאי להתלונן. ניגשתי בבוקר לפקידת הקבלה ואמרתי לה שלא ישנו טוב בגלל כל מיני רעשים מוזרים. אז התגובה הייתה שהיא מצטערת ושאין לה לאן להעביר אותנו כי המלון נמצא בתפוסה מלאה, ושהיא תדבר עם האנשים בחדרים הסמוכים.. לא יודעת מה היא באמת עשתה, אבל בלילה השני ישנו מצוין
. התוכנית להיום הייתה לנסוע לאטלנטה ולבקר באקווריום העצום שנמצא בה שנקרא בכלל האקווריום של ג'ורג'יה. את הכרטיסים קנינו יום או יומיים מראש. שכחתי לציין שכבר כשהגענו לבלו רידג' נכנסנו שוב למדינת ג'ורג'יה ובעצם סגרנו מעגל.
כיוונו את הוויז לחנייה העצומה והמקורה של האקווריום והגענו די בקלות, כולל מציאת מקום חנייה, שזה נס בהתחשב בכך שהיה יום שבת. התשלום הוא ליום (נדמה לי 17$) כך שיכולנו להשאיר שם את הרכב ולהמשיך לשוטט בעיר. יצאנו מהחניה לעבר המבנה . כבר בהליכה לעבר הכניסה מלווה אותך מוזיקה שמכניסה אותך לאווירה.
נכנסנו פנימה. כמות האנשים שהייתה שם הייתה מטורפת. מעולם לא הייתי במקום עם כל כך הרבה מבקרים. .אבל זה מה יש. מקום ענק, מלא חדרים, מדרגות, גשרים, מוזיקה, מתחם אוכל, נושאים שונים, אטרקציות חוויתיות,. התחלנו לעבור ממתחם למתחם, משתדלים לא לפספס כלום. מאד מרשים ויפה. נכנסנו גם למנהרה שבה אתה הולך מוקף מכל הכיוונים ומעליך במים מלאים בכרישים
ושאר מיני שרצים.איכשהוא התגלגלנו למתחם של הדולפינים
. מסתבר שעמד להתחיל מופע שלהם. בעיקרון, אני ממש נגד הרעיון הזה - לאלף דולפינים או כל בעל חיים אחר לעשות כל מיני פעלולים. אבל אתה כבר בתוך האווירה ונגרר עם נחילי אנשים, לא יודע בדיוק למה לצפות.. אז זרמנו. נכנסנו בסדר מופתי לתוך מתחם ענק וכוונו למקומות הישיבה.אחרי שכולם כבר ישבו ומילאו את כל המקומות, הכרוז הודיע כמה פעמים שמי שיושב בעשר השורות הראשונות צריך לקחת בחשבון שעומד להירטב מאד. אופס.. מיד ספרנו ובדקנו איפה אנחנו בסדר השורות ומסתבר שנכללים בעומדים להירטב
. ראינו מתחתינו אנשים עם תינוקות אז היינו בטוחים שסתם מתבדחים איתנו.המופע החל, הדולפינים היו חמודים מאד, אבל כל הזמן הייתה תחושה של אי נוחות. התקרב סוף המופע ושמחנו שנשארנו יבשים. כמובן שבסוף עשו פעלול עם הדולפינים כך שהם זינקו מהמים והשפריצו עלינו כמויות מים מלוחים עד שנרטבנו לגמרי. נראיתי כמו פודל רטוב. בסיום המופע יצאנו והרגשנו שמיצינו את המקום אחרי כך וכך שעות. ההמולה הזו מעיקה בסופו של דבר.
כשיצאנו החוצה למעין רחבה גדולה עם ספסלים, ראינו שממש ליד נמצאת האטרקציה השנייה שנוהרים אליה באטלנטה - עולם קוקה קולה. ממש לא רציתי והרגשתי שמיציתי את מכסת האטרקציות ליום אחד. עכשיו רצינו פשוט לשוטט בעיר ולהתייבש. התחלנו ללכת לעבר פארק גדול ויפה שנמצא ליד. משם המשכנו לשוטט ברחובות הסמוכים, נהנים ממזג האוויר הנהדר והשימשי. בשלב מסוים הרגשנו רעבים אז נכנסנו למסעדה איטלקית בשם אמלפי מסעדה יפה ומעניינת. אכלנו ונהנינו, והחלטנו לחזור למכונית שלנו, לא לפני שתפסנו שלווה על אחד הספסלים בפארק. הרגשנו שמיצינו.
בדרך חזרה למלון החלטנו לחפש עוד איזה מקום בטבע לטייל בו לקינוח היום. על כך בהמשך.
-
כאמור, חיפשנו מקום להירגע בטבע ומצאנו מקום מקסים. נסענו בתוך פרבר של אטלנטה ברחובות קטנים מלאי עצים ובתים מתוקים שמתחבאים ביניהם. חלום של מקום. בקצה אחד הרחובות חנינו ונכנסנו לתוך שמורת טבע קטנה CLYDE SHEPHERD. ממש בחצר האחורית של האנשים. הלכנו במסלול בתוך היער. האדמה הייתה קצת רטובה כי יום לפני ירד קצת גשם אז היה צריך להיזהר לא לשקוע בבוץ. המסלול הוביל לאגמון קטן ומקסים. אחר כך הקפנו אותו ויצאנו מרוצים מאד. סיום נהדר ליום הזה. חזרנו למלון לעוד קפה בלובי הרועש והשמח. התחלנו להתרגל
.מחר בעשר וחצי בלילה הטיסה חזרה הביתה (שוב דרך הית'רו) כך שלפנינו יום נוסף של טיול. התלבטנו מה לעשות, כיוון שלא התחשק לנו להיכנס שוב לאטלנטה. ראינו שיש באזור אטרקציה שנקראת STONE MOUNTAIN אבל נראה שהיא מיועדת בעיקר למשפחות ויותר מידי ממוסחרת. אז הגדלנו את מפת גוגל של אזור המלון ומצאנו לא מעט שמורות טבע יפות. בחרנו שתיים כדי שנסיים את הטיול בטעם של עוד.
-
אוף , לא מאמינה שמחר חוזרים
בא ״לי״ להשאר עוד ! 
-
ממש מרגישה לא נעים... אבל כל דבר טוב מגיע לסיומו.. איזה כיף של תגובה!
16/4
קמים לבוקר האחרון שלנו בארצות הברית. תחושה מעורבת של עצב ושמחה.
הפעם ישנו כאמור הרבה יותר טוב. בערב ארגנו את כל המזוודות - משימה לא פשוטה בתום טיול של כמעט 3 שבועות. לא קנינו הרבה אבל בכל זאת צריך לחלק בצורה שווה בין כל המוודות. מזל שהמזוודות לא שקלו הרבה כשיצאנו מהארץ. ידענו שנכבס מתי שנוכל כך שאין צורך לקחת הרבה בגדים. הנחמד הוא שבכלל לא השתמשנו במכבסות ציבוריות אלא במכבסות ביתיות. גם נחמד וגם חסכוני.
עשינו צ'ק אאוט, העמסנו הדברים, כולל קצת מזון שנשאר לנו, ויצאנו לשמורה הראשונה. שוב נסענו ברחובות קטנים טובלים בעצים גבוהים. הכל ירוק ושליו. עיירה קטנה שנקראת TUCKER. מקום ממש מקסים. הגענו לחניה של השמורה. חניה די ריקה. אולי תתמלא אחר כך - בכל זאת יום ראשון, והפארק ממש בתחום העיירה.
שם השמורה / פארק HENDERSON PARK.
