טיול סתיו למרכז ארה"ב
-
היום ה- 33 לטיול
היום הקודם הסתיים בנסיעה ל- Jefferson City, בירתה של מיזורי. העיר הקטנה נמצאת כבר באיזור הררי שבחלק המרכזי והדרומי של מיזורי. הנסיעה לא היתה קלה, כי הנווט בחר להשתמש בכבישים לא ראשיים (בדיעבד, הייתי נוסע בכביש המהיר, כביש 63 מקולומביה, שהוא גם ללא עליות וירידות וסיבובים מיותרים). הרבה עליות וירידות ומה שבעייתי, עליה וסיבוב, שרואים אותו רק בתום העליה. למזלי, הנסיעה נעשתה ביום. לא הייתי רוצה לנסוע על כבישים אלו בחושך. הלינה ב- Candlewood Suites בג'פרסון סיטי. אני מנצל זאת על מנת לעשות כביסה (ללא תשלום). הכביסה האחרונה לטיול.
לאחר ההגעה לג'פרסון סיטי החלטתי לעשות נסיון נוסף ולקבוע תור להחלפת שמן במוסך אחר (Big O Tires) ליום למחרת אחה"צ. הבוקר הג'פרסון סיטי רטוב. התעוררתי מוקדם והיה גשם די חזק, שנחלש עד שיצאתי כמה שעות אחר כך. נסעתי לכוון הקפיטול של מיזורי. בצמוד לקפיטול יש מקומות חניה למבקרים המוגבלים ל- 3 שעות. מאה מטרים משם, ברחובות מרכז העיר יש מדחנים ומגבלות של 90 דקות עד שעתיים, כך שאני שמח על כך. הנחתי שאני אסייר עצמאית בבניין, אבל דקה לאחר שנכנסתי הגיעה קבוצה קטנה של שני מורים ו- 5 תלמידי י"א לסיור מאורגן. אני מצטרף לסיור שלהם. הסיור שונה מהמקובל. הדגש על האומנות בקפיטול והמדריך שם דגש מיוחד על העלויות של דברים, שלדעתי היא מופרזת. היתרון של הסיור הוא שנכנסים גם לחדר קבלת הפנים שלהם שיש בו ציור קיר על 3 קירות הבית המתאר את ההיסטוריה של מיזורי. כמו כן, נכנסים גם לאולם בית הנבחרים. לסנאט לא נכנסים בסיור.
בקפיטול יש גם מוזיאון של מדינת מיזורי. לאחר הסיור אני עובר עליו וגם על פסלי ה- Missouri Hall Of Fame. אני מוצא שם רבים מוכרים (ורבים שלא): הארי טרומן, המייסד של J.C.Penny, וולט דיסני, רוברט היינלין, מארק טווין, ג'וספין בייקר, הגנרל פרשינג, הגנרל עומאר ברדלי (סגנו של אייזנהאור במלחמת העולם השניה) ועוד.
לאחר הביקור, הגיע הזמן לזוז לכוון המוסך. אני עוצר בדרך לצהריים ואחר כך ממשיך למוסך. הפעם, הכל הולך חלק וללא בלבולי שכל. אחרי שעה ורבע אני מקבל חזרה את הרכב.
אני נוסע משם למלון להלילה, Candlewood Suites בקולומביה.
-
היום ה- 34 לטיול
הטיול מתקרב לקיצו. את קולומביה אני עוזב בסביבות 9:00.ממילט היא היתה רק נקודת מעבר. אני בדרכי לעיר הקטנה (כ- 11,000 תושבים) Hannibal שבמיזורי. עירה זו נמצאת על נהר המיסיסיפי. כאשר עוברים אותו לצד השני מגיעים לאילינויס. בכל מקרה, לא בגלל המיסיסיפי אני מגיע ל- Hannibal. עירה זאת מפורסמת כעיירת ילדותו של מארק טווין. הוא הגיע אליה בשנתו הרביעית וגדל בה. הנקודה בה אני מתחיל את היום היא בית ילדותו של מארק טווין במרכז העיירה. הבית הפך למוזיאון שנתיים בלבד אחרי מותו. המוזיאון כולל מבפר מבנים נוספים בעיירה, שרובם באותו מתחם. למשל, ביתה של "בקי תאצ'ר". בספריו של טווין היתה התיחסות לאנשים שהוא הכיר בפועל המהלך ילדותו, כאשר שמם וגם דברים נוספים שונו. למשל, לטווין היתה "בקי תאצ'ר" משלו, שגרה בבית ממול. אימו הפכה לדודה פולי, וכו'. המוזיאון פורס את משנת חייו של טווין וכמובן שמדבר גם על משפחתו. תקופה מסוימת הם התגוררו בבית של דר' גראנט ואשתו. מסתבר שיוליסס גראנט הוא קרובו של אותו דר' גראנט. הוריו של טווין החזיקו עבד אחד או שניים ששימשו כמשרתים (כלומר, עסקו במלאכות הבית), וכשטווין היה צעיר העבדות נראתה לו טבעית. בגיל מאוחר יותר הוא שינה את דעתו. בבית נוסף של המוזיאון, שנמצא כשני בלוקים מהמתחם, יש תצוגות מהספרים של מארק טווין לרבות תצוגת ציורים של נורמן רוקוול שעשה כמאייר של ספריו תום סוייר והרפתקאותיו של הקלברי פין.
אני קונה כריך לארוחת הצהריים. אחריה אני ממשיך בסיור במרכז העיר. ראשית, עליתי בסדרת גרמי מדרגות עד למגדלור על שמו של מארק טווין (יש הרבה דברים שם הקרויים על שמו). בדרך יש גם תצפיות על המיסיסיפי. אחר כך, אני פוהנה לטיילת קצרה לאורך הנמל של העיירה (על המיסיסיפי). אניה גדולה עוגנת שם. זוהי ספינת קרוז שעושה את הדרך מסיינט פול (מינסוטה) ועד ניו אורליאנס וחזרה. משמיעת שיחה של מבקרים אחרים בבית מארק טווין אני מבים שכרטיס לכלל המסלול עולה לפחות 2,000 דולאר. כנראה שניתן לקנות כרטיס גם לחלק מהדרך. ספינת הקרוז עוגנת בחניבעל ונוסעיה ירדו לטיול בעיר. אני רואה את חלקם חוזרים לספינה.
לאחר זאת, חזרתי לרכב ונסעתי למערת מארק טווין. למי שזוכר, יש קטע בספר תום סוייר שבו בקי והוא נוהגים לשחק במערה, ופעם הנר כבה וכו'. גם במציאות הוא וחבריו נהגו להכנס למערה. המערה התקבלה עוד ב- 1819, הרבה לפני הולדתו של מארק טווין. היו בה הרבה מבקרים וניתן לראות את הגרפיטי שלהם במערה. חלקם חתמו עם העשן (כמו ב- Mammoth Cave בקנטאקי, בה סיירתי ב- 2019). המערה היא ברובה מערה יבשה, אבל יש פה חלק קטן פעיל. ביציאה אנחנו רואים עטלף חרקים בודד שנכנס כבר לתרדמת החורף. בדרך כלל יש עוד מספר עטלפים שנכנסים שם לתרדמת החורף. הסיור עורך כשעה.
משם אני נוסע למלון שלי הלילה, הולידיי אין ב- Hannibal
-
אגב, במיזורי אני מוצא ישובים בשמות מוכרים: פאריס, לואיזיאנה, קליפורניה ועוד.
-
היום ה- 35 לטיול
זהו בעצם יום הטיול האחרון. מחר אני צריך להיות בשדה התעופה של שיקגו ב- 16:00 ואין לי תוכניות לגבי יום זה (חוץ מסידור המזוודות והתרמיל שאני עולה איתו למטוס).
עזבתי את מיזורי וחציתי את הגשר הארוך מעל המיסיסיפי לאילינויס בדרך לספרינגפילד, בירת אילינויס. הנסיעה לא ארוכה במיוחד. אילינויס יותר שטוחה מהאיזור בו הייתי במיזורי. מסביבי שדות בהם מגדלים חיטה או גידולים אחרים. הדרך, על I-72, חוצה גם את נהר אילינויס. כן, גם מדינה זו קרויה על שם נהר.
כדבר ראשון נסעתי לראות את הקפיטול של אילינויס. הוא פתוח גם בסופי השבוע, אבל בצורה מוגבלת. נכנסתי ויכולתי לראות את הכיפה מהקומת כניסה. אין אישור לעלות לקומות גבוהות יותר בסופי השבועץ את הסיור המאורגן פיספסתי בדקות ספורות, כך שלאחר מספר דקות, יצאתי מהבניין ולא חזרתי אליו. ההניין מבחוץ הוא מרשים והאלמנטים היווניים-רומיים בו בולטים יותר מבבניינים אחרים. מחוץ לכניסה הראשית יש שורת עמודים. הכיפה היא הגבוהה ביותר בארה"ב (על פי מדריך הסיור בקפיטול של קנזס). בראשה מתנוסס דגל.
יתר היום הוקדש לאברהם לינקולן שעיר זאת היתה ביתו עשרות שנים, עד שנבחר לנשיאות. הוא לא חזר לעיר יותר כאדם חי, אבל הוא ומשפחתו קבורים בה.
מהקפיטול נסעתי מרחק קצר עד לפארק הלאומי ההיסטורי של ביתו של אברהם לינקולן. בסוף שבוע זה, שהוא גם מחוץ לעונת התיירות לא היתה בעיה למצוא חניה ברחוב (לא צריך לשלם למדחנים ביום ראשון) וגם קיבלתי כרטיס לסיור בבית שיצא 5 דקות לאחר הגעתי. תוך הבית די דומה לתוכם של בתים אחרים שראיתי בארה"ב מאמצע המאה ה- 19. אברהם לינקולן התחיל כאדם עני, אבל עיסוקיו כעורך דין הניבו הכנסה טובה והוא שדרג את הבית והם חיו כמשפחה מהמעמד הבינוני הגבוה. הם אפילו החזיקו משרתים לאורך השנים.
מעבר לבית עצמו, הפארק כולל שורה של בתים נוספים באותו הרחוב, אבל לא ניתן לבקר בהם. במרכז המבקרים יש גם סרט על חייו של לינקולן מרגע הגיעו לספרינגפילד כאדם צעיר ועד עזיבתו לוושינגטון.
משם אני המשכתי ברגל מספר בלוקים וראיתי את הבניין בו שכן משרד עורכי הדין בו לינקולן היה שותף וקרוב אליו, בניין הקפיטול הישן של אילינוייס. הבניין נמצא כרגע בשיפוצים ולא ניתן לבקר בו. גם מרכז המבקרים בבניין בו שכן משרד עורכי הדין של לינקולן סגור בימי ראשון, כך שלאחר מכן חזרתי לרכב ליד ביתו של לינקולן. משם, נסעתי לבית הקברות בו קבורים לינקולן ומשפחתו. קבר לינקולן הוא בעצם מין מוזיליאום די מפואר. זהו מבנה עם עמוד גבוה ופסלים. גם בפנים יש פסלים של לינקולן. זהו לא המקום הראשון בו הוא נטמן. הקבר המקורי היה צנוע הרבה יותר. המוזוליאום הזה הוקם בשנות ה- 30. שרידיו ושרידי משפחתו הועברו לפחות פעמיים ממקום למקום בבית הקברות. כל המיקומים קרובים זה לזה. נסעתי גם לחלק אחר של בית העלמין שם נמצאות מצבות לזכרם של תושבי אילינוייס שנפלו במערכות ארה"ב ממלחמת העולם הראשונה ועד מלחמת וויטנאם.
המקום האחרון בו ביקרתי הוא המוזיאון של אברהם לינקולן, הצמוד לספריה הנשיאותית של אברהם לינקולן. המוזיאון מודרני וכולל גם תצוגות בשני אולמות. האחת מדברת על חשיבותם של הארכיונים והשמירה של הכתבים והחפצים של לינקולן (ושל אחרים). השניה מתרכזת בלינקולן ובמלחמת האזרחים.
גם יתר המוזיאון הוא מודרני. לא הספקתי לבקר בכולו, למרות ששהיתי שם שעתיים עד הסגירה.
משם המשכתי למלון, הולידי אין אקספרס בבלומינגטון-נורמל. שתי ערים מחוברות, כשבנורמל ישנה האוניברסיטה של אילינוייס. בחרתי בנקודה זו כנקודת ביניים בדרך לשדה התעופה. אין מה לעשות שם מבחינה תיירותית.
-
היום ה- 36 לטיול
הפוסט הזה היה צריך להיכתב מהארץ, אבל לא. הוא נכתב במלון בציריך. התכניות המקוריות שלי השתנו בעקבות המלחמה עם החמאס. חברות התעופה יונייטד אירליינס (ממנה רכשתי את כרטיס הטיסה) וסוויס (שהיתה אמורה לבצע את הטיסות משיקגו לארץ דרך ציריך) החליטו לבטל את טיסותיהן לישראל בשלב זה כאשר אין ידיעה מתי הן יחזרו. בלית ברירה, רכשתי כרטיס טיסה מציריך לארץ באל על. הוא כמובן מעבר לכרטיס הטיסה המקורי שלי. בשל הבדלי תאריכים, אני נאלץ לבלות יומיים וחצי בשוויץ בציפיה לטיסה חזרה לארץ. מבחינת ארה"ב, היום ה- 36 הוא היום האחרון לטיול.
בבוקר עסקתי באריזה מחדש של המזוודות לקראת הטיסה, ויצאתי מאוחר מהמלון. לא היתה לי תוכנית מוגדרת ליום הזהף והחלטתי לעצור במקום בדרך, בעיירה בשם פונטיאק. עיירה בשם זה נמצאת גם במישיגן, ושם נמצא מפעל המכוניות של פונטיאק. לעיירה באילינויס אין קשר למפעל זה, אבל יש בה מוזיאון קטן המוקדש למכוניות פונטיאק. הכניסה ללא תשלום. המוזיאון קיים בשל אהבת מייסדיו למכוניות פונטיאק. חלק מהמכוניות בתצוגה הן בבעלותם. חלק הושאל על ידי אנשים אחרים. סך הכל היה מעניין ולא ארוך. מרכז העיירה עצמו נראה די מת, בגלל שלפחות חלק מהחנויות סגורות בימי ראשון ושני. גם מספר המבקרים בעיירה קטן, שלא כמו בקיץ. העיירה היא על תוואי כביש 66, ולכן זה מושך מבקרים. בעיירה יש גם מוזיאון הקשור לכביש 66, המדבר על העיירות באילינויס בהן עובר הכביש.
עזבתי את העיירה בערך ב- 13:00. מעבר לעצירה קצרה בדרך לאוכל, המשכתי בנסיעה לשדה התעופה במסלול שלא כולל כבישי אגרה (כי אין תשלום במזומן וגם אין תשלום פשוט באינטרנט. צריך לרשום את לוחית הזיהוי וכו'). החזרתי את הרכב, שעבר איתי 6,375 מיילים במהלך 31 הימים בהם החזקתי אותו. אני חושב שזה שיא אישי שלי. עברתי בעבר את ה- 5,000 מיילים, אבל לא הגעתי למרחק כזה. העובד שקלט את הרכב המוחזר לא האמין. לא פלא שנאלצתי לגשת לטיפול ברכב. עליתי לטיסה לציריך ונחתתי בעיר. ביום חמישי בערב אני מקווה לעלות לטיסה הבייתה.
-
זהו. אני בבית בארץ.
-
ברוך הבא ותודה על ההשקעה בדיווח.
-
גם אני נתקעתי בספרד לעוד כמה ימים וחזרתי רק ממש לסוף סיפור הטיול שלך.
אשמור ואקרא בהמשך. תודה על ההשקעה.
-
תודה על הדיווח המפורט על אזור פחות מוכר (לי).
-
תודה רבה על ההשקעה והתיאור המעניין של הטיול . בהחלט אסקפיזם לתקופה הנוכחית .
-
ברוך השב הביתה!
תודה על ההשקעה בתאורים ובתמונות, גם במצבים לא פשוטים.
הבטחתי לעצמי לחזור ולקרוא זאת שוב בראש יותר שקט, כי אני מכיר ומוקיר את איכות הדיווחים שלך.
-
@karnielr גם עבורי זו הפעם הראשונה ברוב איזורי הטיול (המקומות בהם ביקרתי בעבר היו במדינות דקוטה הדרומית - בחלקה המערבי, וויומינג וקולוראדו. גם בוויומינג, הדרך מקודי לשאיין עברה בחלק של המדינה בו לא עברתי בעבר).
-
תודה על השיתוף וההשקעה בסיפור. אני בטוחה שאשתמש בדיווח שלך כמו כמעט תמיד בכל טיול שיצאנו אליו לקנדה וארה״ב
-
הוזכר על-ידי
dhz -
הוזכר על-ידי dhz
-
הוזכר על-ידי dhz
