טיול למרכז ארה"ב בסתיו 2024 - הטיסות
-
-
היום ה- 30
קשה להאמין שכבר אני נמצא חודש בארצות הברית. הטיול הזה מתקרב לקיצו. נותרו לי שלושה וחצי ימים. הבוקר הארכתי את השהות במלון בלילה נוסף. מהמלון נסעתי לקפיטול של ארקנסו. לקח קצת זמן למצוא חניה, אבל מצאתי מגרש חניה לרשות הציבור. לא רציתי להמתין לסיור המודרך, אז קיבלתי חוברת קטנה ממשרד המבקרים והעובדת במקום נתנה לי טיפים לגבי הביקור. היום נערך טקס בקפיטול, בו נתנו שלטים (כדי שישימו אותם בכניסה לחווה, אני מניח) של Century Farm לכל משפחה שברשותה חווה שקיימת כבר 100 שנים. אני לא יודע כמה כאלו חוות יש, אבל הגיעו לא מעט אנשים לטקס. הטקס נערך ב- Rotunda בקומה השניה. בגלל הטקס, חדר קבלת הפנים של המושלת היה פתוח ויכולתי להציץ בו. לאחר מכן, על פי העצה שקיבלתי, הלכתי לבקר במשרד האוצר של ארקנסו (ה- Treasury). אחד העובדים לקח אותי לכספת, ואף צילם אותי עם ערימת שטרות ששווים 600,000 דולאר. זה בהחלט כבד. שוקל כמה ק"ג. הכספת פה וגם במדינות אחרות נבנו כאשר התשלומים היו בעיקר במזומן. כמובן שהיום כמעט הכל עובד דיגיטלית. המשרד של ה- treasury עוסק בהנהלת החשבונות של המדינה. בתום הסיור, ובמקרה, היה לי הכבוד לפגוש את שר האוצר (ה- treasurer) ואת ראש המטה שלו. הוא סיפר שביקר בישראל עם המושל לשעבר, מייק הקאבי והיה בארץ מספר פעמים. כמובן שהוא בירך אותי בברוך הבא לארקנסו. ביציאה, העובד שהדריך אותי טבע את החותם של האוצר על החוברת הדרכה שקיבלתי וגם נתן לי מזכרת. משם עליתי קומה. בקומה השלישית יושבים בית הנבחרים והסנאט. גם בית המשפט העליון שכן בו, אבל בינתיים עבר למשכן משל עצמו. החדר שוחזר לצורתו כבית משפט, אבל היום הוא משמש ועדות של הסנאט.
מקומה זו יכולתי גם להשקיף על הטקס. המושלת נאמה בטקס. המושלת היא הבת של המושל לשעבר מייק הקאבי אותו הזכרתי קודם. נראה שזה עסק משפחתי אצלם. סיימתי את הסיור בבית הנבחרים ובסנאט עליהם ניתן להשקיף מהגלריות בקומה 4.
סך הכל, הבניין צנוע יחסית מבחינת עיצוב הפנים. פחות מקושט מקפיטולים אחרים שראיתי. גם מבחוץ הוא נראה די סטנדרטי.
לקח לי קצת זמן להזכר איפה הרכב נמצא ויצאתי ליעד הבא, הפארק הלאומי Hot Springs המצוי בעיר ששמה כשם הפארק.
מסתבר שזהו הפארק הלאומי הראשון של ארה"ב, אלא שכאשר הקצו את האדמות לפארק ב- 1832, לא היה עדיין משרד הפנים האמריקאני, וכמובן שלא שירות הפארקים הלאומיים, שרק הוקם ב- 1916 (אם אני זוכר נכון את מה שהריינג'רית אמרה לי). לאחר רכישת לואיזיאנה מהצרפתים (1803), והסיור שעשו Lewis ו- Clark, הגיעה השמועה לוושינגטון על המצאות המעינות החמים במקום ויוחסו להם ערכים רפואיים. נשלחה משלחת שתחקור את העניין עם מדענים מאותה התקופה. הם אימתו את השמועה. בסופו של דבר, ב- 1832 נשמרה האדמה שנקראה Hot Springs Reserve. סיפור המעיינות החמים הופץ לציבור בעיתונות, ואז הגיעו לשם אנשים לראות במה מדובר. זה היה די קשה באותם הימים וגם לא היו שם תשתיות. יזמים הקימו שורה של בתי מרחץ שמשתמשים במים מהמעיינות החמים ולידם הוקמה עיר, שתספק שירותים למי שמגיע לרחוץ במעינות (מלונות, מסעדות וכו'). אף אחד מהממשל הפדרלי לא ניהל את ה- Hot Springs Reserve או הלך לבדוק מה קורה שם. זה קרה עשרות שנים אחר כך. כאשר הוקם שירות הפארקים הלאומיים (שבהתחלה נקרא שירות הפארקים הלאומיים וה- Hot Springs Reserve) בא לראות מה המצב ב- Hot Springs ומצא שנבנתה תשתית ליד המעיינות שמשרתת את הציבור והוא לא צריך להשקיע בכך כסף. עם השנים, ירד מספר המבקרים ובתי מרחץ נסגרו ומצבם הורע. שירות הפארקים הלאומיים שקל להרוס את בתי המרחץ כדי לחזר למצב ההתחלתי. לאחר שיקול נוסף, הוא קנה את בתי המרחץ. אגב, ה- Hot Springs Reserve הפך להיות פארק לאומי רשמי בשנות ה- 30 של המאה הקודמת. חלק מבתי המרחץ משמשים ישירות את הפארק (מרכז מבקרים, מבנה אדמיניסטרציה וכו') וחלקם מושכרים לעסקים העובדים מהם, לרבות שני בתי מרחץ שמציעים טיפולי ספא, מסעדה ועוד. בתי המרחץ היו ממוקמים אחד ליד השני והם נקראים היום Bath House Raw.
מלבדם, הפארק כולל שלושה הרים לידם. בביקור נסעתי ב- scenic drive בהרים האלו. יש תצפיות על הסביבה. יש גם מגדל תצפית שהחלטתי לא לעלות עליו.
לקראת 5 התחליתי בנסיעה חזרה לליטל רוק. מדובר בכשעה נסיעה לכל כוון. אגב, מי המעיינות החמים ראויים לשתיה (בסיור שעשיתי עם הריינג'רית היא נתנה לנו לטעום את המים) והם עשירים במינרלים.
מחר אני נוסע לצפון מערב ארקנסו ומשם אמשיך לכוון שיקגו.
-
@io במילה אחת - לא.
-
היום ה- 31
זה היה יום בעיקר של נסיעות. נסעתי מליטל רוק לכוון Rogers, שנמצאת בצפון מערב ארקנסו. הדרך היתה בעיקר על I-40. הייתי צריך לעבור ל- I-49 כ- 8 מיילים לפני גבול ארקנסו-אוקלהומה. במקום זה, במשכתי עד לאוקלהומה וגם נכנסתי פנימה כ- 10 מיילים ("נגעתי" באוקלהומה). לאחר תדלוק הרכב (המחירים כמו בארקנסו), חזרתי לארקנסו ופניתי לכוון Fort Smith הנמצאת על הגבול עם אוקלהומה. בעיר יש פארק לאומי היסטורי המספר על תולדות Fort Smith. מתחם צבאי הוקם שם לאחר רכישת לואיזיאנה וסקר של האיזור. לאחר מכן, העבירו לשם את האינדיאנים (trail of tears) בשנות ה- 30 של המאה ה- 19. מדובר בצ'רוקי מצפון קרולינה וטנסי, את הסמינולה מפלורידה, את ה- צ'יקטו וצ'יקסו מאלבמה וממיסיסיפי, את ה- Osage ועוד. עם ההעברה, התחילו שם מריבות בין שבטים והצבא התערב על מנת להשקיט. השטח שם היתה טריטוריה אינדיאנית והם ניהלו את חייהם. עם הזמן, התחילו להגיע לשם לבנים והם ניצלו את המצב שהשטח לא היה בשליטת ארה"ב והיה שם הרבה פשע. בזמן מלחמת האזרחים, Fort Smith עבר לקונפדרציה למשך כשנתיים, עד שעבר חזרה לארה"ב בשנת 1863. לאחר המלחמה, ולקראת הפיכתה של אוקלהומה לטריטוריה ולמדינה אחר כך, התחילו לעשות שם סדר. הסדרה law men: Bass Reeves מספרת על השופט שישב ב- Fort Smith ושפט את הפושעים ועל המרשלים (כמו Bass Reeves) שהביאו אותם לדין (תמורת תשלום, כמובן). הסדרה מתבססת על ההיסטוריה, אם כי זה לא אומר שהעלילה באמת קרתה.
מפורט סמית חזרתי מזרחה למפגש של I-40 עם I-49 והמשכתי למלון. Homewood Suites ב- Rogers.
-
@dhz היום ה-32
לאחר היציאה מהמלון פניתי למתחם Crystal Bridge ב- Bentonville. זהו מוזיאון לאמנות אמריקאנית הממוקם במתחם שתוכנן על ידי משה ספדיה. המימון להקמה ולתפעול המוזיאון ניתן על ידי וולמארט. מסתבר שהחנות הראשונה של וולמארט נפתחה ב- Rogers, ארקנסו. אינני יודע אם המשפחה משם, אבל העסק התחיל שם. הכניסה למוזיאון ללא תשלום. תשלום נקבע עבור כניסה לתערוכות משתנות או עבור סיורים מאורגנים מסוימים. המוזיאון איננו גדול מבחינת כמות העבודות המוצגות. היום עובדים על הרחבת המוזיאון. יש פעילות בניה ליד המתחם הקיים, שתיצר תוספת שתתחבר למתחם הקיים.
Bentonville שוכנת בהרי האוזרק והמתחם משתלב בטבע.
-
המשך תאור היום ה- 32 (בגלל בעייתיות האתר)
Bentonville שוכנת בהרי האוזרק והמתחם משתלב בטבע. הוא כולל גם שבילי הליכה וגם בנין של שיכון למשפחה של פרנק לויד רייט שהועבר מניו ג'רזי לשטח המוזיאון.
למרות התחזית שחזתה עננות ללא גשם, גשם ירד. גשם קל, על הסגנון האירופאי, אבל שוטף. לכן, צימצמתי את ההליכה בשבילים בחוץ. בסביבות 13:00 יצאתי משם. המשך היום היה נסיעה לסיינט לואיס, שם אני מתכנן לבקר מחר. רוב הנסיעה היתה בגשם קל או ללא גשם, אבל המגבים עובדים בגלל הלכלוך שהמכוניות האחרות מתיזות. הדרך עברה כולה בכבישי אינטרסטייט:
I-49 צפון -> I-44 מזרח -> I-270 דרום -> I55 דרום. שני המקטעים האחרונים היו כבר באיזור סיינט לואיס והיו קצרים. הנסיעה היתה ארוכה ומתישה. הגעתי למלון ב- 18:30 (החלק האחרון בחושך ובגשם). המסלול עובר בהרי האוזרק, כלומר ירידות ועליות וסיבובים. במהלך הנסיעה עברנו על פני אתר תאונה ב- I-44. לדעתי, תאונה עם נפגעים ואולי הרוגים, כאשר בעצם נתיב אחד נסגר כי היו שם צוותי חירום.
הלינה בהמפטון אין ליד I-55.
-
היום ה- 33
זהו יום הטיול האחרון. מחר אני מחזיר את הרכב וטס לאירופה בדרך לארץ.
היום הוקדש לביקור בעיר סיינט לואיס. זה הביקור הראשון שלי בעיר זו. כמובן שהפארק הלאומי Gateway Arch, המונומנט שהוא סימלה של העיר, עומד במרכז הביקור. לדבריהם, גובהה של הקשת גבוה מכל מונומנט אחר בעולם, למעט מגדל אייפל, שהוא גבוה יותר.
הביקור התחיל במציאת חניון לרכב. אמנם יום ראשון והחניה ברחוב היא ללא כסף, אבל בחרתי בכל זאת להכנס לחניון (גראז') מתוך דאגה שהרכב לא יפרץ. דאגה שאולי היא מוגזמת, אבל בכל זאת. הגראז' בו בחרתי לא רחוק מה- Gateway Arch. הוא היה ממש ריק. רק מספר מכוניות חנו בו היום. התענוג עולה $1 לכל 20 דקות. מחיר לא נוראי.
ב- Gateway Arch יש מספר אטרקציות שנמכרות לציבור (ההפעלה על ידי חברות חיצוניות), כשהמשמעותית ביותר, זו בה בחרתי, היא עליה לראש הקשת. ברגע שרוכשים את הכרטיס מקבלים שעה שבה ניתן לעלות למעלה. העליה היא בשרשרת קרונות, כשכל קרון מכיל 5 כסאות. סה"כ 40 אנשים יכולים לעלות בכל אחד מהצדדים של הקשת (הדרומי והצפוני). היות והייתי בודד, קיבלתי כרטיס ל- 10 דקות לאחר הרכישה. "סופחתי" למשפחה של שלושה (זוג + ילדה). הקרון קטן וצפוף. לא מתאים לאנשים גבוהים. למעלה, קיבלנו 10 דקות שבהן יכולנו לצלם את הנוף מהצד של העיר ומהצד השני (נהר המיסיסיפי ומדינת אילינוי בצד השני שלו).
אגב, על מנת לרדת למוזיאון ולעלות לראש הקשת עוברים בידוק בטחוני דומה לשדה התעופה (מלבד הורדת הנעליים, שעדיין נדרשת בארה"ב). המוזיאון מתאר את ההתפשטות של ארה"ב מערבה מזמנו של ג'פרסון ועד לסיומה. באתר יש גם מסעדה של מזון מהיר בה אכלתי צהריים. אגב, לאחר היום הרטוב של אתמול, קיבלתי היום יום שימשי וטמפרטורה נוחה.
לאחר סיום הביקור, התיעצתי עם העובדת בדוכן התיירות העירוני שנמצא במתחם הקשת. יצאתי החוצה ופניתי לכוון הקתדרלה הישנה. זו קתדרלה עוד מימי הצרפתים. ניתן היה להכנס ולראותה מבפנים. לאחר מכן הלכתי לכוון המיסיסיפי, כאשר יש שורת מדרגות בה ניתן לרדת מהפארק שבו נמצאת הקשת לאיזור הנהר עצמו. על המדרגות ישב אדם, ניגן בגיטרה ושר. למטה, היה קבוצה של אפריקאים אמריקאניים שתרגלה ריקוד. ברחוב למטה היו גם כרכרות עם סוס שהמתינו למי שיחפוץ בסיור.
לאחר מכן, המשכתי לכוון השני, מתרחק מהנהר. יש שורה של גינות שמתחילה בקשת וממשיכה מאות מטרים החוצה. אחד מהם הוא גן פסלים. מאוחר יותר, ליד עיריית סיינט לואיס (הממוקמת בבניין במראה אירופאי קלאסי), יש גן זיכרון לתושבי העיר שמתו בשירותם הצבאי. ליד פארק זה יש מוזיאון זיכרון המדבר על השתתפותם של תושבי העיר ושל אנשי מיזורי במלחמות השונות בהן היתה מעורבת ארה"ב, מתחילתה ועד לימינו. כמו כן, היתה שם גם תערוכה מתחלפת שעסקה ב- Ghost Army, יחידה של הצבא האמריקאני שעסקה בהטעיית האויב.
בתום הביקור, נאלצתי לחזור לרכב ולנסוע למלון האחרון בו אלון בארה"ב. מלון זה נמצא בעיר Bloomington באילינוי, מרחק של יותר משעתיים נסיעה מסיינט לואיס ובערך בחצי הדרך לשדה התעופה של שיקאגו, אליו אני צריך להגיע מחר בצהריים. הלינה במלון Hampton Inn Bloomington West.
-
הסיום
הטיסות חזרה היו במתכונת דומה לזאת בדרך הלוך. טסתי במחלקת עסקים של KLM (מטוס 787-10, עם כסא די דומה לזה ביונייטד. שירות מעולה של הצוות) לאמסטרדם ונחתתי בסביבות 7 בבוקר של יום שלישי. השארתי את המזוודות במלון הילטון של שדה התעופה בו לנתי גם בתחילת הטיול, ונסעתי לבקר ב- Utrecht. גם זו עיר בהולנד שבה זה ביקורי הראשון. מדובר בכחצי שעה נסיעה ברכבת מ- Schiphol. העיר המרכזית בהולנד לפני שאמסטרדם הפכה להיות העיר המרכזית. היא הוקמה על ידי הרומאים שבנו מאחז גבול על הריין. לאחר מכן היא הפגה להיות מושב ההגמון ונבנו בה קתדרלות. כשהראשונה נהרסה, הוקמה הנוכחית. גם זו נהרסה בסופה חזקה מאד, והיות ולא היה להם כסף, היא עמדה בהריסותיה כ- 150 שנה עד שתוקנו כל הנזקים. ביקרתי בחפירות שעשו מתחת לכיכר domplein בה גם עומדת הקתדרלה, וגם במוזיאון הרכבות (Utrecht היא אחת מצמתי הרכבות של הולנד). וכמובן שגם טיילתי ברחובות העיר, ביניהם אלו שליד תעלותיה. בעיר שוכנת האוניברסיטה הגדולה בהולנד.
ביום רביעי בבוקר יצאתי מהמלון והלכתי לשדה התעופה עצמו, שם עליתי לטיסת אל על לארץ. הגעתי הביתה בערב וכך הסתיים לו הטיול.
-
דורון ידיד יקר
תודה על עוד דיווח ממחוזות ביבשת, שהם לא ברשימות הקבועות לתיור.
סגנון הביקורים בהם הם ייחודים ,ושלך בלבד!!, אך לבטח יהיו לעזר לאלו שירצו לשנות מהמסלולים הידועים.
בברכה.
מוני
-
דורון,
היה לי מעניין לעקוב אחרי המסע שלך. למדתי על מקומות שברובם לא ביקרתי ועל חלקם אף לא שמעתי.
תודה רבה
-
סיכום קצר של הטיול, מבחינתי.
הטיול הזה הוביל אותי למקומות חדשים במדינות בהן ביקרתי בעבר ולמדינות בהן טרם ביקרתי. המקום היחיד שבו היה זה ביקורי השני הוא Mammoth Cave בקנטאקי, שם ביקרתי לפני 5 שנים במפעם הראשונה.בסך הכל נהגתי קצת מעל 5,000 מיילים בטיול זה, שזה המרחק שיצא לי לנהוג גם בטיולים אחרים באותה מסגרת זמן. המדינות בהן ביקרתי לראשונה הן: מיסיסיפי, אינדיאנה וארקנסו. בטנסי "חרגתי" מאיזור צ'טנוגה- נוקסוויל - גטלינבורג בו ביקרתי יותר מאחת לחלק המרכזי והמערבי של טנסי. בקטנטאקי הגעתי לראשונה ללקסינגטון. בוויסקונסין ביקרתי לראשונה במילווקי, העיר בה העבירה גולדה מאיר את ילדותה. הסתבר לי כי בשנות העשרה שלה היא "ברחה" מהבית לבית אחיה בקולוראדו, ומסתבר שבית זה שרד. בביקור הבא בקולוראדו, צריך יהיה לחפש אותו. במיזורי הגעתי לביקור קצר בסיינט לואיס שעיקרו היה מוניומנט הקשת הגדולה, השער למערב.
ביקרתי בשלושה בתים של פרנק לוייד רייט - Talyesin באיזור בו הוא גדל בוויסקונסין. הוא נמצא ב- Spring Green, בפלורנס, אלאבמה, הבית היחיד שלו באיזור. בית שתוכנן לטובת זוגות צעירים ומחירו היה יקר ממחיר בתים אחרים באזור, אסל לא בסדרי גודל. הבית השלישי הוא במקור מניו ג'רזי, אבל הועבר למוזיאון Crystal Bridge בצפון מערב ארקנסו, בעיר Bentonville. אגב, המוזיאון עצמו והמתחם שלו תוכננו בידי האדריכל משה ספדיה, יליד חיפה.
חציתי את טנסי ומיסיסיפי (וגם קטע קטן מאלבמה) בכביש Natchez Trace Parkway שבניהול שירות הפרקים הלאומיים. עברתי בעיר הולדתו של אלביס, Tupelo, וגם בעיר מגוריו, ממפיס. עברתי באיזור הדלתא של המיסיסיפי, מולדת הבלוז.
מזג האויר האיר לי פנים. פרט ליום גשום וסוער בו ביקרתי בממפיס, ולעוד קצת גשם, בעיקר בלילה, היו לי ימים ללא גשם וברובם ימים שמשיים ודי חמים. לא התקרבתי לשימוש בבגדי ואביזרי חורף שהבאתי איתי.
הסיכום שכתבתי הוא קודם כל בשבילי, על מנת לזכור מה עברתי בטיול, למשל כשאסדר את התמונות. אם מישהו ימצא בו תועלת, מה טוב.
הכתיבה של הודעות בפורום כאשר נמצאים מחוץ לישראל הופכת קשה משנה לשנה. הפעם נאלצתי בכל פעם להתנתק מאתר למטייל ולהתחבר אליו מחדש על מנת שאוכל לכתוב את ההודעה. לפעמים הניתוק הלא רשמי קרה באמצע כתיבת הודעה. לקחתי את מה שכתבתי ל- clipboard, התנתקתי והתחברתי מחדש, ואז הכנסתי את תוכן ה- clipboard לתגובה החדשה. אני מבין את הצורך להגן על אתר למטייל, אבל הגענו למצב של פגיעה בשימושיות של האתר כאשר נמצאים בחו"ל.
-
שאפו על הסבלנות הירידה לפרטים תחומי העניין המיוחדים ועל היציאה משביל החומוס. הבן הגדול שלי בדיוק עבר לטנסי מסן פרנסיסקו לפני שבועיים וחיכיתי לראות אם תעבור בנוקסוויל או oakridge שם הוא עובד וגר אבל המסלול לא עבר שם…..
-
@dregev03 ביקרתי ב- Knoxville וב- Oak Ridge בטיולים קודמים.
-
תודה דורון. קראתי וגם על החוויות בסמוקי מאונטיין. היה משעשע לחזור בזמן ל2019 ולקרוא על היכולות הבטיחותיות של הרכב ששכרת. למעשה גם אני התוודעתי לקרוז קונטרול אדפטיבי בארה״ב עם רכב שכור בבוסטון בערך באותו הזמן אבל זו הייתה טויוטה קורולה. השנים האלו טסו…..
-
מניח שעוד אגיע לאואקרידג נוקסוויל וסמוקי מאונטיין. אתמול הגעתי בפעם הראשונה לג׳ושואה טרי והופתעתי לטובה. פשוט יפיפה.
-
הוזכר על-ידי
dhz -
הוזכר על-ידי dhz
-
הוזכר על-ידי dhz
-
הוזכר על-ידי dhz
