טיול למרוקו אפריל 2019
-
מוסיפה קצת מידע ותמונות לווארזאזאת- העיר שבה ממוקם מלון פינט, המלון שבו נפרדנו בצער מעודד ומנירה.
ווארזאזאת
ממוקמת בין הרי האטלס הגבוה לבין הרי האנטי-אטלס, על קו התפר בין ההרים למדבר . ניתן להגיע ממנה לקניון הדאדס ולקניון הטונדרה, ולכן הגענו אליה עם תום הטיול בהם. זו עיר שהוקמה על ידי הצרפתים ב-1928 עבור חיל המצב שלהם וכמרכז השלטון האזורי. לבתים בה צבע חום מיוחד עם קישוטים טבעיים.
נקראת גם עיר הסרטים של מרוקו, שכן בתחומה יש מספר אולפני סרטים, המשתמשים בתושבים הברברים המקומיים כניצבים.
מעלה שתי תמונות שצילמתי בה מסיור רגלי קצר שלי ושל בן זוגי בבוקר היום הבא .
נילי
-
היום התשיעי- ה-10.4
יצאנו בבוקר ממלון פינט לכיוון עיט בן האדו/ איית בן חדו, כפר הנמצא 30 ק"מ צפונית מערבית לווארזאזאת . ראשית, נסענו לתצפית על ואדי אונילה. שם פגשנו במרקיד נחשים מקומי.
חלק מעמנו התלהב, וחלק אחר היה מוכן למנוסה מידית.🤭
נילי
-
נפרדנו מהאוטובוס ועלינו על ג'יפים, שנהגיהם לקחו אותנו לאיית בן חדו.
Aït-Ben-Haddou
לב הכפר נמצא במעלה ההר. הג'יפים נשארים מחוץ לכפר, ואנחנו חוצים את הנהר רגלית על גשר בטון ומטפסים בסמטאות המשופעות בחנויות מזכרות לתיירים ובחנויות של אמנים מקומיים, לחלק העליון, הקסבה, שבה בתי אדמה צפופים, המוקפים בחומה ובמגדלים. (הקסבה הברברית היא מבצר או ישוב מוקף חומה, אשר הוקמה כדי להגן על יושבי הקבע בעיקר מפני פשיטות של נוודים.)
הגענו אל הקסבה המפורסמת ביותר בצפון אפריקה, שבשטח הצמוד לה צולמו סרטים מפורסמים על דמויות היסטוריות כגון: "לורנס איש ערב" (עם פיטר אוטול, עומר שריף ואנתוני קווין) "גלדיאטור"(עם ראסל קרואו) ו"אלכסנדר" של הבמאי אוליבר סטון.
תצפית על איית בן חדו
הגשר על הנהר המוליך אל החלק העתיק של הכפר
תמונות שלצערי לא ממחישות את יופיה של הקסבה...
נילי
-
נילי
ברכות על ההתחלה המוצלחת. נפגשנו לראשונה לא מזמן אבל וירטואלית אנחנו מכירים הרבה
זמן ולא היה לי ספק שההמשך יהיה מוצלח.
למעשה נעזרתי לגבי שלושת הימים האחרונים הרבה בבלוג של צביקה כדי לזהות מקומות קטנים שלא
זכרתי את שמם. מה שהיה יותר קשה זה לזהות לגבי חלק מהתמונות בדיוק איפה צולמו זה התמונות
מה- What’s up הקבוצתי כי יודעים מאיזה יום אבל לא את הסדר. מקווה שהסתדרתי לא רע גם לגבי זה.
וטיול השלמות בהחלט על הפרק מתישהו.
-
ירדנו מקסבת איית בן חדו. עזבנו את הכפר, ושבנו אל הג'יפים, שחיכו מעבר לנהר. אנחנו ממשיכים לקסבת טילואת.
בה נמצא הארמון המפואר של השליטים המקומיים הגאלאווים, אשר שלטו במשך מאות שנים בסוחרים שעברו בנתיבי השיירות מן הסהרה אל מרקש. בין היתר, התארחו בארמון בעלי הברית הצרפתים של הגאלווים, שזכו לאירוח מקומי, מפנק ויוצא דופן שכלל מתן עלמות מקומיות לקולוניאליסטים הצרפתים.
הארמון שנבנה בבסיסו במאות ה-18 וה-19, הורחב במאה ה-20.
היום הוא נראה מבחוץ כארמון מתפורר, אבל בפנים ניתן לראות שרידים המעידים על תפארתו בעבר. כאן זכינו לראות את הניגודיות המרוקאית המדהימה- פאר יצירה של אומני תקרות וקירות למול חלקים הרוסים.
הארמון המפואר ניטש ותכולתו נשדדה, מאחר שתמי אל גלאווי, הפאשה של מרקש, הימר על הקלף הלא נכון לשעתו. הוא בחר לכרות ברית עם הצרפתים הקולוניאליסטים נגד השולטן המרוקאי.
ב-1956 הצרפתים עזבו את מרוקו ומשפחת גאלאווי איבדה את נכסיה.
מצרפת סרטון מן היוטיוב.
https://www.youtube.com/watch?v=G7a9jvWeK2E
נילי
-
הייי נילי ושאר החברים
חתיכת הרפתקה הייתה לכם,עושה רושם
בינתיים עברתי על התמונות היפות מאוד מאוד ובהמשך אקרא את התיאורים.
באופן אישי ומכיוון שאיני חסיד הטיולים בקבוצות,מענינת אותי סוגיית הבטחון האישי והאפשרות לטייל שם לבד (כמובן עם מדריך)
והאם לא היו חששות אחרי המקרה המצער שהיה עם שתי התיירות שנרצחו לפני חצי שנה בהרי האטלס ?
כל הכבוד לכם
-
לא הרגשנו אפילו לרגע חשש לביטחון האישי. להיפך, המרוקאים היו מאד חביבים, עוזרים כשצריך ושירותיים מאד.
לגבי טיול לבד – תראה את האשכול של רובי
גם אני לא חסידה של טיולים מאורגנים (למעשה זה הטיול המאורגן השני שלי, הראשון היה ב-1996 לירדן), אבל ההרכב המיוחד של הקבוצה בנוסף למדריך המדהים גרמו לי ליהנות מאד מהטיול, למרות החסרונות של הקונספט של טיול מאורגן. -
תודה לכם ליאור וריקי!
נפרדים מנהגי הג'יפים וחוזרים אל האוטובוס שלנו, אשר פניו לכיוון מרקש.
הנסיעה מערבה למרקש הובילה אותנו למעבר ההרים טיזי נ טישקה, שגובהו 2260 מ'.
בין נובמבר למרץ המעבר יכול להיות סגור בשל השלג, והיו מעט חששות למצבו בשל השלג המאוחר השנה, שעוד ראינו באיפראן, אך למזלנו המעבר היה פתוח.
נסענו בדרך נופית מדהימה ועוצרת נשימה תרתי משמע. המזל שפר עלינו, שנסענו עם נהג האוטובוס המנוסה והמצוין, שעבד כבר בעבר עם מקסי, והיה קשוב לכול בקשותיו.
נילי
-
הגענו למרקש. התאכסנו 3 לילות במלון הבוטיק המפנק
לנו בו 3 לילות.
המלון מומלץ ביותר!
הוא ממוקם ברובע המלונות של מרקש. חדריו ענקיים ומבריקים בניקיונם והארוחות בו משובחות ביותר!
נילי
-
לאחר ארוחת הערב במלון, יצאנו לסיור לילי לג'מע אל פנע, הכיכר המרכזית, שליד מסגד הכותביה.
קיבלנו הסבר מפורט על המסגד הגבוה (77 מ'), שמי שאינו מוסלמי לא יכול להיכנס אליו.
לא בדיוק קלטתי מה מקסי הסביר, אבל תובנה מרכזית אחת נשתמרה בזיכרוני- המינרט של המסגד נראה מכול פינה, ואם אלך לאיבוד בכיכר העצומה עם המוני האנשים, אגיע אליו.
ג'מע אל פנע היא כיכר ענקית בגודלה עם מרכבות וסוסים, סחורות והמוני אנשים, המוכרים, קונים וצופים במופעי רחוב שונים ומשונים של נגנים, רקדנים, קוסמים, מרקידי נחשים, קוראים בקלפים ועוד. היא האטרקציה מספר אחת של מרקש.
הפגישה הראשונה עימה בלילה הייתה מפחידה במידת מה, וזאת בשל המוני האנשים ואווירת “האלף לילה ולילה”.
הלכנו בטור עורפי אחרי מקסי במהירות שיא כדי לא לאבד את דרכנו ואת הקבוצה. המהירות נשמרה גם לאורך כול הסיור בסמטאות השוק הצפופות. לא צילמתי כלל, למעט תמונת הכותוביה, מה שאינו מאפיין אותי. אולי היה זה גם הלם תרבותי.
התמונות הבאות באדיבותו של אורן.
בראשונה תוכלו לראות את מקסי צועד בראש.
נילי
-
היום העשירי לטיול ה-11.4
היום הוקדש למרקש. אמנם היו לי חששות מסוימים בבוקר לאחר ההלם של הערב הקודם, אך מהר מאוד הם התפוגגו, והיה יום נהדר!!!
ממליצה מאוד לטייל במרקש הממגנטת כפי שעושים זאת המוני תיירים מכול העולם. ניתן לנחות בנמל התעופה של מרקש ולטייל בה ובסביבתה בכיף.
הבוקר החל בביקור ב"מלאח" הישן של מרקש בבית הכנסת צאלאת לעזמה, בית הכנסת של היהודים המגורשים.
ה"מלאח" הוא המונח המקביל ל"גטו" האירופאי, שאין לו קשר שואתי. היה זה הרובע היהודי, שבו גרו היהודים , רוב הזמן מבחירה, שכן הם היו מוגנים באמצעות חומות משכניהם הגויים, וברובע היהודי היו להם את כול השירותים הנחוצים לשמירה על אורח חיים יהודי –דתי כמו: בתי כנסת, בתי ספר, שחיטה יהודית, הנהגה רבנית ומוהל שמל את בניהם.
ה"מלאח" של מרקש הוקם כבר ב-1557.
נכנסים אליו וצועדים בסמטאות עד שמגיעים לבית הכנסת אלעזמה שהוא עתיק יומין .
בית הכנסת הוקם בעת גירוש היהודים מספרד (1492), כאשר המגורשים הגיעו למרקש, ונזקקו לבית כנסת, המתאים לנוסח תפילותיהם ומנהגיהם. בית הכנסת פעיל גם בימינו, כאשר במרקש חיים רק כ-200 יהודים. בעבר חיו בה עשרות אלפי יהודים. זו הייתה הקהילה הגדולה ביותר במרוקו עם 35 בתי כנסת.
בית הכנסת בנוי לצד חצר פטיו פנימית. חלק מחדריו של המבנה שימשו לתלמוד תורה, והיום יש כאן מוזיאון יהודי.
שתי התמונות הבאות צולמו מן הפטיו.
בית הכנסת
ו”הגית בסמרטפון יומם וליל”
מן המוזיאון היהודי
שיעור בעברית
נילי
-
סמוך ל"מלאח" נמצא בית הקברות היהודי של מרקש. צעדנו אליו.
מאחר והיינו בפס בשבת ולא יכולנו להיכנס לבית הקברות היהודי ולהגיע לקבר המפורסם של ללה סוליקה, מקסי "פיצה" אותנו בביקור כאן. אותי- בתי קברות, בעיקר יהודיים, מרגשים.
בבית הקברות הגדול קבורים כ-20,000 יהודים. רוב המצבות ללא כיתוב, אבל אלה שחודשו- מרגשות.
נילי
-
בתום הסיור בבית הקברות חזרנו לסייר בשווקי מרקש, כאשר פנינו מועדות בסוף הסיור לחנות צמחי המרפא והתבלינים של חסן פיללי, ברחוב הקסבה 57.
שם זכינו למופע סטנדאפ מושלם של המוכרת המרוקאית, דוברת העברית הרהוטה, שאותה רכשה מן המבקרים הישראלים. בזכותה רכשנו קרמים, שמנים, תבלינים ואבקות קסמים למיניהן
.אין לי יכולת לתאר במילים את מגוון הצבעים והריחות, שראינו ונשמנו בסיור זה.
נילי
-
נפרדנו בצער משוק התבלינים ונסענו עם האוטובוס לגני מז'ורל, אשר בצפון מרקש.
הרחק משאון השווקים של מרקש נמצא הגנים הקסומים של הצייר הצרפתי, ז'ק מז'ורל, אשר בנה ויצר את ביתו, הסטודיו שלו והגנים המיוחדים החל מ-1923. במשך קרוב ל-40 שנה הוא טיפח את הגנים ונטע ושתל בהם שתילים מ-5 יבשות. ב-1961 נאלץ למכור הכול לאחר שנקלע לקשיים כלכלים , ומספר חודשים אחר כך נפטר בצרפת.
ב-1980 קנו את הגנים, הווילה והסטודיו איב סאן לורן ובן זוגו פייר בורגה. הם התקינו מערכת השקייה אוטומטית בגנים, הוסיפו צמחים מזנים שונים והעסיקו 20 גננים בטיפוח הגנים והבריכות. את הסטודיו של מז'ורל הם הפכו למוזיאון לתרבות הברברית.
נילי
-
איב סן לורן נפטר בפריז ב-2008 ואפרו פוזר בגן. בן זוגו ,פייר בורגה,הנציח אותו בגן ובעמוד זיכרון, ותרם את הגנים והמבנים לקרן בפריז שתנהל אותם. לאחר מותו של פייר בורגה,שמו הוסף למצבת הזיכרון.
קיבלנו כשעה ורבע לשוטט במקום. לי ,כחובבת מוצהרת של גנים, הזמן לא הספיק, ולא הצלחתי להגיע למוזיאון, אבל היו אחרים, שמיצו את המקום כולו, כולל חנות המזכרות היוקרתית של איב סן לורן.
מלבד הגנים ששבו את לבי, הצלחתי בחטף לראות את תערוכת הכרזות של איב סן לורן.
שתי תמונות נבחרות מן התערוכה
נילי
-
תודה רבה על ההשקעה
תודה רבה על השיתוף
תודה רבה על זה שהייתם איתנו בחלק גדול מהטיול
כייף היה לטייל איתכם גם במציאות וגם בפורום
צביקה
-
צביקה שמח שנהנית.
אנחנו גם מודים לך, לנילי ולכול משתתפי הטיול שהיו עמנו. עם כול אחד ואחד הייתי מטייל שוב ובנוסף
אנחנו גולשי למטייל סוף סוף נפגשנו לאחר הכרות וירטואלית של שנים (רק את ריקי פגשתי קודם).
גם לי היה כיף לכתוב את השרשור וממש לחוות את הטיול מחדש ועכשיו אני יכול לשבת רגל על רגל
ולצפות במנות היומיות של נילי מהחלק שלא היינו:)
-
מוזיאון מרקש
הדובדבן הנוסף שזכינו לטעום ממנו לאחר הביקור בגני מז’ורל היה הביקור במוזיאון מרקש.
המוזיאון שוכן בארמון דר מנבחי, ארמון שנבנה במאה ה-19 בסגנון אנדלוסי, והוא נקנה על ידי קרן Omar Benjelloun כדי לשחזרו ולהפכו למוזיאון.
הארמון הוא פרי מלאכת מחשבת.
במרכז המוזיאון אולם עם מנורה ענקית מיוחדת במינה, המורכבת מלוחות מתכת מעוטרים בגזרות גיאומטריות ואפיגרפיות.
החדרים המכילים חפצים מרוקאים מסורתיים, אוסף קדרות, נשק, ספרים הסטורים ואמנות מודרנית.
מומלץ ביותר!!!
נילי
-
לסיום היום המגוון הזה, נשארתי לשוטט בשווקי מרקש הצבעונים, המכילים הכול!
כיכר ג'מע אל פנע, כבר לא נראתה מאיימת, כפי שנראתה בלילה הקודם
.
נילי
-
היום האחד עשר ה-12.4
בבוקר יצאנו לטיול ג'יפים, כאשר היעד הוא הכפר אימליל.
זה היה טיול הג'יפים השלישי שלנו בטיול זה. היו לנו ויכוחים באשר לטיולי הג'יפים. היו חברים שהיו מעוניינים במספר רב של טיולי ג'יפים, ואחרים- שכלל לא רצו בכך. הפשרה הייתה 3 טיולי ג'יפים. החוששים התבדו לחלוטין. הג'יפים היו רכבי 4 על 4 מודרניים ונוחים עם נהגים מקומיים מיומנים.
התצפית הראשונה הייתה לעבר LAKE TALLA TAKERKOUST
מאגר מים מלאכותי למרגלות הרי האטלס, שנוצר בתקופת השלטון הצרפתי להפקת חשמל ולהשקיה. היום משמש גם כמשאב תיירותי.
נילי
