סיכום טיול צפון מזרח ארה"ב עם ילדים קטנים - חגי תשרי 2019
-
אני חושב שבהחלט חלוקת הימים הייתה טובה ואופטימלית (עבורנו, יכול להיות שעבור אחרים הייתה צריכה להיות חלוקה אחרת). ואולי אני באמת בסוף אסכם את הכל.
אני מרגיש שלא רצנו מדי ולא פספסנו דברים, ומצד שני לא הגענו למצב שמיצינו מקום כלשהו והתחלנו להשתעמם (חוץ ממנהטן ששם אני יכול להיות גם חודשיים). ידענו לעזוב בזמן. לשאלתך, לא חושב שהייתי מאריך ימים במקומות מסויימים, כי כאמור הספקנו לעשות מה שרצינו בקצב שלנו, ורצינו לראות עוד מקומות. כמובן שגם במסלול שלנו מלכתחילה ויתרנו על מקומות שלא היה לנו מספיק זמן גם אליהם (למשל פארק אכדיה). להגיד לך שלא הייתי שמח לעוד כמה ימים בקייפ קוד למשל ? בשמחה הייתי מאריך, אבל זה היה על חשבון משהו אחר, ולכן אני חושב שהגענו לאיזה שהוא איזון נכון (עבורנו).
באופן כללי בנינו טיול רכוב ארוך (20 יום) ומתחנו את המסלול הסטנדרטי שנהוג לעשות. אני ראיתי בהרבה סיכומים אחרים שאנשים עושים תוואי דומה בהרבה פחות ימים, וגם בספר של נטע דגני המסלולים הם יותר דחוסים ופחות מרווחים. אני חושב שדווקא לטיול עם ילדים כדאי לא לרוץ יותר מדי, למעט בתכיפות הנסיעות, להתרגל ולהכיר מקום חדש ולהקדיש זמן מספק לכל נקודה.
-
לייק על כל מילה! גם אנחנו אוהבים לטייל בקצב כזה, להשאיר מספיק זמן כדי להתרגל למקום ולהנאות הקטנות – גן משחקים, ארמונות בחול, מזרקות שאפשר להתרחץ בהן… לאחרונה טיילנו עם קרובי משפחה, שחמש דקות אחרי שמגיעים למקום כבר שואלים “מה הלאה?” והיה לי ממש קשה להתאים את הקצב.
אהבתי את חווית היריד שלכם. כל שנה אני רואה פרסומים ומתלבטת, ואף פעם לא הלכנו… נראה כיף ממש, ובמיוחד עם ילדים!
-
יום 5 – יום ראשון ה-29.9.19
היום מטיילים בדאון טאון בוסטון. כפי שאמרתי מוקדם יותר, בערים הגדולות אנחנו טיילנו עם עגלת תאומים. לילדים זה היה נוח, וגם לנו כמובן היה עדיף לקבוע בעצמנו את הקצב ולהמנע מלגרור אותם או להרים בידיים כאשר הם מתעייפים. להבדיל מילדים אחרים בגילאים דומים שאנחנו מכירים שלא מוכנים להכנס לעגלה, הילדים שלנו רק חיכו להיות בעגלה והיינו ממש צריכים לשכנע אותם לפעמים ללכת קצת ברגל.
המלון היה ללא ארוחת בוקר, אז קנינו קפה ובייגלס בסטארבקס שהיה במלון ומשם המשכנו ישר לכיכר קופליי הקרובה והיפהפייה שביקרנו בה אתמול בערב. הבוקר ראינו את הכיכר באור יום, ללא הדוכנים והבמה שהיו שם אמש, והיא כאמור כיכר מאוד מרשימה ומיוחדת. משם המשכנו ברגל כרבע שעה עד ל-public garden שהוא למעשה הפארק במרכז העיר, שצמוד לפארק השני boston common. הם בעצם שני פארקים שונים, אבל הם מחוברים זה לזה ומפריד ביניהם רק כביש. איך שהגענו ל-public garden הילדים נתקלו פעם ראשונה בסנאים מתרוצצים על הדשא, שכ"כ אופיינים לפארקים בארה"ב. אז הם עזבו בריצה את העגלה ורדפו אחריהם משמחה במשך דקות ארוכות ואנחנו נהנינו מהשמש על אחד הספסלים. אח"כ המשכנו לטייל בגן – על גדת האגם, בין הפסלים והפרחים, מעל גשר, סמוך לברווזים והברבורים הרבים. זכינו להנות ממזג אוויר נעים בפארק מקסים ויפה, מלא ילדים ומשפחות כיאה לסופשבוע.
משם המשכנו לפארק ה-boston common הצמוד. על אף הסמיכות שלהם, שני הפארקים שונים לגמרי במראהם. ה- public gardenהוא יותר מטופח, ירוק, עם פסלים ופרחים, והאגם הגדול שבטבורו הוא גולת הכותרת שלו. ואילו ה-boston common הוא עם מרחבים גדולים יותר, מדשאות רבות, נראה פתוח יותר ועם סמליות היסטורית רבה. זו התחנה הראשונה של ה-freedom trail המפורסם, אותו שביל החירות התיירותי שמסומן בקו אדום ועובר בתחנות שונות בעיר המציגות את ההיסטוריה של בוסטון ושל הקמת ארה"ב, ואותו התעתדנו לעשות בהמשך היום. אך לפני כן רצינו להנות גם מפארק זה. לקחנו את הילדים לקרוסלת סוסים חמודה שהייתה במרכז הפארק (3$ לסיבוב), ומשם המשכנו לגן שעשועים סמוך. גני שעשועים היו פעילות פנאי שחזרה על עצמה הרבה פעמים בטיול. מבחינת הילדים שלנו זו אטרקציה מושלמת. הם לא צריכים יותר מזה, והם נהנים לשחק ולפרוק אנרגיה. עבורנו זה זמן שאפשר לנוח בו קצת, לשבת על ספסל ולהנות מהשמש, מהעיר ומהאנשים שסביבנו, וגם לשחק ולהשתובב עם הילדים. יש גני שעשועים בכל מקום, גם בעיירות קטנות ובמקומות שהם לא נגלים לעין. הרי בכל מקום יש ילדים. הדרך הפשוטה ביותר היא לחפש playground ב-google maps ולקבל את התוצאות הקרובות ביותר למיקומכם. אנחנו עשינו את זה כמה וכמה פעמים במהלך הטיול שלנו, וגם במקומות סואנים וצפופים שמו הסוהו בניו יורק מצאנו גני שעשועים. הילדים תמיד נהנו מאותם רגעים ולא רצו ללכת.
ביציאה מגן השעשועים קלטנו בזווית העין התקהלות גדולה במרכז הפארק. כשהתקדמנו לשם ראינו שיש שם תערוכת מכוניות ישנות ומיוחדות (אבל לא רק), ועשינו סיבוב קצר בין הרכבים. כל בעל רכב עומד בגאווה ליד הכלי המבריק והמצוחצח שלו, מכסה המנוע פתוח כדי שיראו גם מה יש שם, והכל באווירה אמריקאית טיפוסית לגמרי. משם התחשק לנו משהו טעים, וסניף של דנקין דונאטס בצבץ לו מהעבר השני של הכביש. זה היה הרגע שבו הילדים הכירו לראשונה מהם דונאטס, ועד סוף הטיול הם כבר יאכלו לא מעט מהם (גיוונו בין ה-vanilla frosted ל-strawberry frosted)...
משם המשכנו למרכז הפארק להתחיל את שביל החירות. הילדים נהננו מזה והפכו את העקיבה אחרי הקו האדום למשחק. לא התעכבנו בתחנות השונות, אלא בעיקר התרשמנו מהמבנים והקראתי להם מתוך הספר מה קרה בכל מקום. הגענו לקווינסי מרקט. ברחבה הגדולה היה מופע רחוב מוצלח, של 2 בחורים שעשו דברים אקרובטיים מופלאים תוך שיתוף הקהל ותיבול בהומור שנון למדי. בסיום נכנסו לשוק. יש מבחר רב ולקח לנו כמה דקות להתאפס מה בא לנו. בחרנו מכמה דוכנים, התיישבנו בשולחן בפינת ההסעדה במקום, סעדנו את ליבנו ושוחחנו עם זוג אמריקאיות ששמחו לשמוע שאנחנו מישראל והתלהבו מהילדים. בסיום הארוחה קפצנו לחנות יוניקלו שהייתה במרכז לקנות כמה פרטים ומשם המשכנו לטייל ברחובות הסמוכים. בנקודה כלשהי ראינו שחזור של החלפת משמר עם חיילים, תלבושת ורובים. הילדים נפעמו, והמצחיק הוא שבסיום החיילים פשוט החלו ללכת ברחוב כאחד האדם, לבדם, כאילו הם לא שמים לב למדים שהם לובשים מלפני 200 שנה. הגענו לחנות מבית רשת פריימרק שהגיעה לאחרונה גם לארה"ב. אנחנו אוהבים לקנות שם בגדים לילדים, מרמת התחתונים ועד לבגדים לאירועים, ולכן בילינו פה זמן מה ובהחלט יצאנו עם סחורה מרובה.
איך שיצאנו מהחנות והתחלנו ללכת, הילדים נרדמו בעגלה. אנחנו המשכנו לטייל ברחובות, נהנים מהזמן הזוגי שלנו יחד. הגענו חזרה לפארק שבו התחלנו את היום וישבנו קצת על ספסל מול האגם. משם צעדנו חזרה למלון, כשמדי פעם היא נכנסת לחנויות ואני נשאר עם הילדים הישנים עד שהתעוררו.
הערב היה ערב ראש השנה ואמרנו שנלך לאכול ארוחת ערב בציז' קייק פקטורי שנמצא במרכז פרודנשל. אז עשינו את דרכנו חזרה למלון, התארגנו לארוחת ערב ויצאנו. היתרון של מעבר מהיר מהמלון למרכז שירת אותנו נאמנה שוב. הגענו למקום, הזמנו לנו קוקטיילים מיוחדים, אוכל טעים שמגיע במנות גדולות, וחגגנו את השנה החדשה בדרכנו שלנו. לחיי טיולים רבים בהמשך ושנה טובה לכל עם ישראל!
-
תמונות מבוסטון:
-
שבוע חדש… ממשיכים בסיפור…
יום 6 – יום שני ה-30.9.19
ממשיכים לטייל בבוסטון. אחרי קפה ומאפה של הבוקר הלכנו דרך רובע ה-back bay עד לפארק Esplanade שהוא מעין טיילת נחמדה על גדות נהר צ'רלס. איך שהגענו ראינו ישר גן שעשועים מיוחד. כל הגן שעשועים הוא על טהרת הטיפוס. מתקני חבלים, סולמות, טיפוס על קיר, טיפוס על סלעים, אומגה. מאוד מוצלח. הילדים (וגם אנחנו) עבדו קשה, אבל נהנו ביותר. משם המשכנו למעין רציף שנכנס אל תוך הנהר, ויש עליו פינות ישיבה. קצת נחנו שם, עשינו שם תמונות משפחתיות נהדרות, והילדים התלהבו מהאווזים. לקראת הצהריים החלטנו להמשיך הלאה.
המשכנו עוד קצת בטיילת עד לתחנת ה—Tube הקרובה. לקחנו רכבת לקיימברידג' הסמוכה, לתחנת Harvard Square. עכשיו תזכרו שלנו זה טריוויאלי לנסוע ברכבת תחתית, לילדים זו הייתה פעם ראשונה שהם על רכבת, ועוד כזאת שנכנסת מתחת לאדמה. ההתרגשות הייתה גדולה. בכלל, כל הטיול הם חוו שימוש בכלי תחבורה רבים (רכבת תחתית ורכבת עילית, אוטובוס, סירות ומעבורות בגדלים שונים, אוטו חדש, מטוסים, רכבל), חלקם בפעם הראשונה אחרי שנתקלו בציורים שלהם במשחקים ובתוכניות רבות, וזה היה מרגש מאוד מבחינתם. הגענו להרווארד סקוור די רעבים. החלטנו ללכת על shake shack. בסוף הארוחה ניגש אלינו האיש שממנו ביצעתי את ההזמנה והביא לכל ילד כוס ענקית מלאה בגלידה וניל עם סוכריות מתנה. נחמד מאוד מצידו.
הודנו לו ויצאנו להמשיך לטייל באיזור הכיכר. האווירה היא מצד אחד מאוד סטודנטיאלית, מצד שני קצת תיירותית. אבל האיזור שוקק חיים, צעיר וחיוני, ובהחלט מקום נהדר להסתובב בו כמה שעות. בגלל שהיה קר יותר ממה שחשבנו שיהיה והילדים לא היו לבושים מספיק, נכנסנו ל-GAP וקנינו להם סווצ'רטים ארוכים במחירים טובים. משם נכנסנו דרך Johnston Gate ל-Harvard Yard שזה למעשה הקמפוס העיקרי של אוניברסיטת הרווארד. מדובר באוסף של בניינים, עם המון מדשאות ופינות ישיבה, קבוצות תיירים רבות שהולכות אחרי מדריכים צעירים שמסבירים על המקום ותנועה רבה של אנשים. אתה רק נכנס לשם ומרגיש יותר חכם (-: מה הבעיה? לא נותנים להיכנס לבניינים למי שלא סטודנט או עובד באוניברסיטה. אפילו לא לשירותים...
אז הסתובבנו קצת בין הבניינים, שלחנו תמונות למי שנשאר בארץ, וסבא וסבתא ישר ראו תמונות בוואטסאפ ובירכו את הילדים שבטוח יתקבלו להרווארד בעתיד. משם המשכנו למוזיאון הטבע של האוניברסיטה. זהו מוזיאון הרבה יותר קטן ממקבילו הניו יורקי, אך עדיין עשיר מאוד. הילדים, כצפוי, התלהבו מאוספי הפוחלצים הרבים, כי חיות, ועוד בגודל טבעי וקרוב כל כך, תמיד מעניין ומלהיב. מה שעוד עניין אותם מאוד היו כל מסכי המגע והמדיה האינטרקטיבית שיש שם, גם אם הם לא מבינים מילה ורק צופים בתמונות ובסרטונים. אנחנו ניסינו להסביר על חלק מהדברים, והילדים הפגינו ידע וזכרון רב. בנוסף יש במקום אוסף קבוע של פרחים וצמחים ששוחזרו מזכוכית עם דיוק מופתי! פשוט רואים דגמים של עשרות צמחים, פרחים ופירות ששוחזרו בעבודת זכוכית מדהימה. במוזיאון אומרים שזהו אוסף ייחודי ואין כמוהו בכל העולם. בהחלט מרשים מאוד. בחדר האחרון יש אוסף גדול ומיוחד של מינרלים ואבנים מופלאות, שפשוט לא להאמין שקיימים בטבע. צבעים ומרקמים כל כך מיוחדים ומוזרים ששווה להעיף עליהם מבט.
משם עשינו את צעדנו חזרה לבוסטון. הקטנה נרדמה ביציאה מהמוזיאון, לאחיה לקח עוד כמה דקות. הפעם הדרך למלון ע"פ גוגל הייתה קלה יותר באוטובוס מאשר בתחתית. ואיזו נסיעה זו הייתה. כשהאוטובוס הגיע הוא היה כמעט ריק, ואנחנו נכנסנו עם העגלה למרכזו, והילדים ישנים בה. אחרי כמה דקות נכנס בחור, התיישב בספסל מולנו, לא ברור לי אם היה יותר שיכור או פסיכוטי, וכל הנסיעה הוא דיבר וצעק, כמעט ותפס בחורות על סף ההטרדה, ברמה שחלק רב מהנוסעים פשוט ברחו. אחד קם ואמר בחצי צחוק חצי רצינות "אני לא יכול יותר עם בית המשוגעים הזה". אחרים ניהלו איתו שיחה באי נוחות, רק כי הוא התחיל לדבר איתם. והאוטובוס מתמלא מתחנה לתחנה, עד שהיה מפוצץ לגמרי. והעגלה שלנו תקועה באמצע. בשלב מסויים אנחנו מבינים שתיכף אנחנו צריכים לרדת, אבל אנחנו די תקועים ולא יכולים באמת להזיז את העגלה, וכל זה בזמן שהצעקות של האיש נמשכות. נאלצנו להגיד לנוסעים שתיכף נצטרך לרדת, וכולם ללא יוצא מן הכלל אמרו שאין לנו מה לדאוג, וכשהגענו לתחנה פשוט ירדו מהאוטובוס לפנות לנו מקום, ואז חזרו. אדיבים ונחמדים מאוד.
ירדנו ברחוב newbury הסמוך למלון, הילדים התעוררו. קנינו להם בננות ממכולת סמוכה. נכנסנו איתם ל-h&m לקנות להם כמה דברים שראינו אתמול כאשר הם ישנו. הגיע שעת ערב, חשוך וקר. החלטנו ללכת ל-eataly שראינו בערב הראשון. במקום עצמו הזמנו כמה סוגים של פיצות מיוחדות בטעמים שונים, שהיו נהדרות. קינחנו בקופסא עם פירות יער ותותים טריים והמשכנו דרך מרכז פרודנשל למלון. מחר בבוקר עוזבים ורצינו קצת לארוז ולארגן את הדברים. באופן כללי אף פעם לא פרקנו את המזוודות. תמיד פתחנו אותן איפה שהיה אפשר (על הרצפה, על שולחן, על דלפק) והשתדלנו להוציא מינימום דברים כדי למנוע באלגן. הרי עוברים מקום כל יומיים-שלושה וזה מיותר ומבזבז זמן להתחיל להתעסק עם אריזות כל פעם מחדש. לכן ניסינו בכל מקום להגיע לאופטימיזציה של פריקה מול אריזה מחדש, ואני חושב שכל משפחה תמצא את השיטה שלה להגיע לזה, אחרת חבל על הזמן והעצבים. בכל מקרה כדי לדעת את המובן מאליו - משקיעים זמן ומאמץ בפריקה וטעינה מהאוטו לחדר ולהיפך, בכל מעבר מחדש, וכדי לקחת את זה בחשבון בחישובי הזמנים או בתכנונים אחרים שלכם.
-
בוסטון – פארק אספלאנדה ומוזיאון הטבע בהרווארד:
-
@gm165 אמר:
באופן כללי אף פעם לא פרקנו את המזוודות. תמיד פתחנו אותן איפה שהיה אפשר (על הרצפה, על שולחן, על דלפק) והשתדלנו להוציא מינימום דברים כדי למנוע באלגן. הרי עוברים מקום כל יומיים-שלושה וזה מיותר ומבזבז זמן להתחיל להתעסק עם אריזות כל פעם מחדש.
סתם הערה (אולי לטובת קוראים אחרים – לכם זה כבר מאוחר יותר) – בשנים האחרונות גיליתי את הנוחיות של קוביות אריזה. בשימוש נכון זה מאפשר לפרוק מזוודות בתוך דקות. קוביה עד שלוש לבגדים של כל אחד. פשוט מוציאים מהמזוודה ומניחים על המדף בחדר. באופן דומה אפשר להשתמש באריזות נוחות גם לדברים כמו כלי רחצה (כך שקל לפרוק ושוב לארוז את האמבטיה), “מטבח” , “מטענים”. קוביות פחות מתאימות לדברים האלה בגלל שהן עדינות מדי, אבל תיק כלי רחצה או משהו בסגנון כן מתאים.
בטיול של כוכב של שבוע זה פחות דרמטי (אם כי עדיין נוח ושמיש לי מאד). בטיול מתגלג זה שדרוג מהותי.
בנוסף, לדברים הגדולים יותר מתאימות מזוודות יעודיות. למשל הטרולי של השינה (פיג’מות, מברשות שיניים ומטענים) שהיא הראשונה שפורקים מהרכב בערב (מאפשר להתארגן לשינה עם הילדים מהר, ורק אחרי זה להתעסק עם שאר המזוודות על פי צורך), הציידנית של ה”מטבח” (אם רלוונטי), מזוודה יעודית לשופינג שכעקרון לא פורקים בכלל (רק מדי פעם מסדרים מחדש כי נגמר המקום) וכו’.
-
תודה @אנשיםטובים , הערות מעולות וחשובות. לאחרונה נחשפתי לשיטת ה”קוביות”. טרם קניתי והשתמשתי בכך אבל זה נראה בהחלט חכם ושימושי.
את שאר הטיפים די יישמנו בדרכנו – הייתה לנו מזוודה אחת לדברים של הילדים ומזוודה שנייה לדברים שלנו, שבכל מזוודה צד אחד היה בגדים וצד שני כל השאר (כלי רחצה, מתנות, נעליים, מטענים, לפטופ וכו’). בטרולי אחד שמנו כביסה ובטרולי השני שופינג, וכמובן מדי פעם היינו צריכים לעשות רה-ארגון (בד”כ אחרי השהיות היותר ארוכות).
-
בטיולים ארוכים ומשפחתיים גם אני עברתי לאריזה בקוביות אריזה , זאת אחרי הדיון המעניין שהיה פה בפורום בעבר והטיפים של שירלי.קניתי לכל אחד מבני המשפחה סט בצבע שונה , וכשאני אורזת לכל אחד יש במזוודה 3-4 קוביות משלו , בצבע שלו.
אני חייבת לומר שזה באמת מאוד מקל ומשדרג , בעיקר בטיול ארוך ורב משתתפים (אצלי כבר יש ילד גדול שהבגדים שלו די בגודל של אבא… ולפעמים קשה להבחין מה של מי) ובמקום המצב שהיינו בו פעם , שהבגדים נוטים להתבלגן אחרי כמה זמן במזוודות , ואז לא מוצאים כלום פתאום…עכשיו נוח מאוד שלכל אחד יש את הקוביה בצבע שלו – ואז זה פשוט בשליפה.
עוד טיפ : אני אף פעם לא עושה מזוודה לנו ומזוודה לילדים , אלא מחלקת את הבגדים של כולם ל- 2 מזוודות . כך אני יכולה להיות רגועה שאם מזוודה אחת לא תגיע, עדיין לכולם יש מספיק דברים/בגדים במזוודה האחרת כדי להתחיל בטיול , עד שתגיע המזוודה האבודה או נצליח להתארגן ולהשלים קניות.
גיא, סליחה על ההפרעה.
תמשיך בבקשה
-
@adivelednizki אמר:
עוד טיפ : אני אף פעם לא עושה מזוודה לנו ומזוודה לילדים , אלא מחלקת את הבגדים של כולם ל- 2 מזוודות . כך אני יכולה להיות רגועה שאם מזוודה אחת לא תגיע, עדיין לכולם יש מספיק דברים/בגדים במזוודה האחרת כדי להתחיל בטיול , עד שתגיע המזוודה האבודה או נצליח להתארגן ולהשלים קניות.
חשוב להפריד בין מצב המזוודות בטיסה (פיצול כדי שאם אחת המזוודות לא תגיע עדיין יהיו לנו דברים) לבין מצב המזוודות במעברי לינה בנסיעה (שאז אין סיכון לאבדן ולעומת זאת הנוחות ומהירות האריזה ופריקה מאד חשובים).
למשל אם ישנים בחדרים מקושרים אז דווקא מזוודה להורים ומזוודה אחרת לילדים מאפשר לקחת כל מזוודה ישר לחדר הנכון
-
טיפים נכונים וחשובים. אשתמש בהם בעתיד. תודה.
-
-
יום 7 - יום שלישי ה-1.10.19
אנחנו כבר סוגרים שבוע בטיול וזהו היום האחרון שלנו בבוסטון, למעשה השעות האחרונות שלנו, כי לפנינו נסיעה ארוכה עד להרים הלבנים ותכננו לעשות גם משהו בדרך. החלטנו שנלך בבוקר לארוחת בוקר בדיינר אמריקאי טיפוסי, כי טרם היינו בארוחת בוקר מהסוג הזה והתחשק לנו אגז בנדיקט. מצאנו ב-yelp מקום שקיבל ביקורות טובות לא רחוק מהמלון (Thornton's) ובאמת היה טעים ומוצלח מאוד.
משם למלון. צ'ק אאוט, העמסת כל הציוד על הרכב ויוצאים לדרך. לגבי הרכב – לא אמרתי עדיין אבל כל הימים האלה החנינו אותו בחניון מתחת למלון, שזה בעצם החניון של מרכז פרודנשל. יש מעלית ישירה למלון ולקומות החדרים גם. העלות הייתה הכי גבוהה ששילמתי אי פעם על חנייה – 124$ ל-3 יממות!! אבל – מכיוון וחייבים למצוא חנייה לאוטו, אז פשוט לקחתי את זה בחשבון כחלק מעלות החדר. החנייה בכל בוסטון יקרה. אפשר למצוא חנייה אולי טיפה יותר זולה (לא פחות מ-30$), אבל אז היא תהיה רחוקה מהמלון והעדפנו בשביל הנוחות והקרבה לשלם טיפה יותר. כמובן שהמלון ישר מציע חניית valet אבל סירבנו לכך.
במהלך תכנון הטיול החלטנו שננסה כמה שיותר לשבור נסיעות ארוכות בעצירות, אטרקציות ופעילות מעניינת ככל האפשר. כך עשינו לפני בוסטון עם פסטיבל המלך ריצ'רד. היום בחרנו לעצור בחווה לקטיף תפוחים. יש המון מקומות כאלו ואפשר למצוא ברשת אחלה מקומות (אתר מאוד מוצלח נקרא https://mommypoppins.com/ שאפשר למצוא בו המון רעיונות לפעילות עם ילדים בהמון מדינות בצפון מזרח ארה"ב). המקום שבחרתי מראש נקרא parlee farm שבנוסף לקטיף תפוחים סטנדרטי הציע גם פינת חי גדולה לילדים וקטיף של יבולים נוספים. הגענו לחווה אחרי שעת נסיעה (הילדים נזכרו להירדם רבע שעה לפני שמגיעים) וקודם כל הלכנו לפינת החי כדי להתעורר ולהיכנס לאווירת המקום. במקום עצמו היו המון ילדים שהגיעו מגנים ובי"ס באיזור (חנייה גדולה של yellow school buses הייתה מלאה), כך שהמקום היה רועש ושוקק. יש דיר גדול של כבשים ודיר גדול של עיזים, ובנוסף מתחם של המון ארנבונים ולול תרנגולות. אפשר לקנות ממכונות אוטומטיות אוכל יבש כדי להאכיל את החיות. הילדים התלהבו, התרגשו ונהנו להאכיל ולצפות בחיות. אחר כך נכנסנו למבוך שהורכב מקוביות חציר ותפאורה של דלועים ו-Halloween . משם המשכנו לשדה דלועים, שהכיל מאות דלועים בעיקר בצבע כתום (אך גם בצבעים אחרים) במנעד רחב של גדלים, החל מגודל של כדורי טניס ועד לענקיים ממש. הוצאנו שם המון תמונות מהממות של הילדים, והם שמחו להסתובב ולשחק עם כדורי הענק. בסמוך לשם ניתן לצאת לקטיף של פרחי נוי וחמניות (בתשלום). אנחנו ויתרנו. המשכנו לקטיף התפוחים. משלמים 25$ עבור שק גדול וכניסה לכולנו לפרדס התפוחים. יש שם עשרות שורות, וכל אחת זה זן אחר של תפוחים. בחווה יש מעל 20 זנים שאפשר לקטוף, אבל בכל יום הם מסבירים איזה שורות וזנים זמינים ופתוחים היום (אפשר גם לדעת מראש באתר שלהם). מאוד נחמדים ושירותיים. כשאנחנו הגענו אז היו 3 זנים של תפוחים ב-8 שורות שאפשר היה לקטוף בהם. נכנסנו לשורה הראשונה, בהתחלה כל אחד קטף תפוח יפה, טעם ואכל. הזן הזה היה משגע, מתוק במידה וטעים מאוד. התחלנו לקטוף ממנו ולמלא את השק. הילדים כל כך נהנו גם מהקטיף, גם הפרדס עצמו, גם מעצם זה שהם רואים לראשונה בחייהם עץ תפוחים. והכל נגיש וזמין, העצים והפירות בגובה של הילדים, השבילים נקיים, מרווחים ומסודרים, אין עומס של אנשים, יש מלא פירות, ויש נחל יפה שזורם בסמוך. היה נפלא. המשכנו לשורות נוספות וטעמנו את שאר הזנים. הראשון היה הכי טעים אז מילאנו את השק בעיקר בו. עכשיו יש לנו מלאי תפוחים עד לסוף הטיול בערך (ואפילו יותר מזה). שימו לב שבימי חול ניתן להגיע לחווה כבר בבוקר, אבל היציאה לקטיף היא רק משעה 12:00 כי לפני זה המקום נשמר לילדי הגנים ובתי הספר. לפחות זה מה שרשום באתר שלהם (https://parleefarms.com/). בסופי שבוע אין את זה. בנוסף באתר שלהם יוצא ניוזלטר יומי שבו מתארים מה יש באותו יום בחווה, מה אפשר לקטוף, שעות ומחירים וכל מה שצריך לדעת. בעונות אחרות יש גם אפרסקים, פירות יער, דובדבנים, תותים ועוד. כשאנחנו היינו היה רק דלעת, תפוחים ופרחים.
היעד הבא North Conway. התכנון היה לנסוע דרך אגם ויניפסוקי. חשבנו בהתחלה אולי לעצור בדרך (אפילו היו לי כמה נקודות מסומנות לעצירה), אך מכיוון שהיה כבר מאוחר והילדים נרדמו בתחילת הנסיעה החלטנו לא לסטות יותר מדי מהדרך ולנסוע ישר למלון. בדרך כבר התחלנו להרגיש את השלכת המדוברת. עצים בודדים החלו לשנות צבעם מירוק לצבעים מיוחדים, ומדי פעם אפשר היה לראות הפתעות נעימות בדרך שהשתלבו עם נוף האגם. הנסיעה סמוך לאגם והמעבר בעיירות קטנות הייתה מדהימה. מצד אחד אני חושב איזה נופים, איזה כייף לגור כאן, איזה מרחבים וכמה מים וירוק יש מסביב. מצד שני כאדם עירוני כל חייו אני לא מסוגל לתאר לעצמי חיים שלמים כאן, שקט ורחוק מהעיר הגדולה. זו מחשבה שחזרה על עצמה כל הטיול.
הגענו לעיירה. רחוב ראשי עליו המון מלונות, מסעדות וחנויות. במרכז יש מתחם outlet ענק עם המון חנויות, שגם בו נבקר בהמשך. נראה שנסתדר פה. המלון שהזמנו הוא comfort inn & suites ל-3 לילות במחיר של 226$ ללילה. המחיר די יקר אבל מדובר על שיא העונה בהרים הלבנים, ואם לא הייתי מזמין כמה חודשים מראש, אז המחיר היה הרבה יותר גבוה. המלון עצמו היה מצויין. קודם כל כבר בחנייה רואים שהמלון מפעיל מיני גולף חביב, עם המון דמויות צבעוניות. פיראט שהיה שם תפס את עיני הילדים וקיבל ברכת שלום בכל פעם שעברנו שם. בתוך המלון קבלת הפנים הייתה נעימה והאווירה במקום חמימה וביתית. הצוות היה מקצועי וחברותי מאוד. באחד הבקרים אחד מאנשי המלון שהיה אמון על ארוחת הבוקר שאל אותנו אם הוא יכול לתת לילדים הפתעה, והביא לכל אחד מהם בובת פרווה קטנה של פינגווין. כמה נחמד מצדו גם ששימח את הילדים, וגם שביקש מראש את הסכמתנו. הילדים שמחו מאוד והבובה ליוותה אותם כל הטיול ("איפה פינגי שלי?") . בוקר אחר שאל אם אפשר לתת להם סוכריה על מקל. מאיש צוות אחר בקבלה ביקשנו בקשה מאוד לא שגרתית – כבל hdmi כדי לחבר את המחשב לטלויזיה, כי רצינו להקרין לילדים משהו בערב. הוא ישר הביא לנו בשמחה וזה בכלל לא היה נראה לו מוזר. בצ'ק אאוט כשהחזרנו את הכבל הוא שאל אותנו אם אנחנו רוצים לשמור את זה אצלנו להמשך הטיול כי זה יוכל לעזור לנו. הודינו לו וכמובן שסרבנו. הנקודה שלי היא שהמקום היה מקסים ושירותי. מאוד אהבנו. הפתעה נוספת היא שבלובי היה תמיד סיידר תפוחים חם טעים, טעים! בכל פעם שעברנו בלובי לקחנו לעצמנו כוס ממנו. החדר היה גדול ומרווח. הפעם הייתה לנו מיטת קינג ענקית ולילדים ספה שנפתחה בקלות למיטה. הנחנו את הדברים ויצאנו לאכול. נכנסו ל-applebee’s. הזמנו כמה מנות מהתפריט, היה די טעים והיה קל למצוא לילדים דברים שיאהבו. אח"כ רצינו לעשות סיבוב באאוטלט, אבל הוא כבר נסגר. נשלים ביום אחר. גם ככה תכננו לעשות היום כביסה שהצטברה כבר (במלון היו מכונות אוטומטיות לכביסה וייבוש). בדרך חזרה לחדר נכנסנו למעלית עם זוג אמריקאי חביב בשנות ה-50, הם פנו לילדים ושאלו "אם כבר היינו ביריד ?". לא ידענו איזה יריד והם התחילו לספר לנו שבמרחק רבע שעה מכאן יש יריד גדול שהילדים מאוד יהנו בו, עם מתקנים, תחרויות ובע"ח, ואנחנו חייבים להגיע לשם. הם הלכו לחדר שלהם והביאו לנו את העלון משם והפצירו בנו ללכת. אני בליבי חשבתי איפה אני מכניס בלו"ז העמוס שלנו את היריד הזה, אבל הבנתי שזה כדאי ונצטרך למצוא זמן לשלב אותו, שכן דווקא הדברים הספונטניים מהסוג הזה יכולים להיות מוצלחים מאוד ולהותיר חוויות בלתי נשכחות.
-
קטיף תפוחים ועוד הפתעות ב-Parlee Farms, MA:
-
אומנם אני כבר מאוד רחוקה מגילאי הילדים שלך אבל נשאבתי לסיפור שלך.
אתה כותב מקסים והתמונות משגעות. במיוחד הילדים.
בטוחה שהפירוט הרב יהיה לעזר למשפחות רבות.
תודה על השיתוף.
טל
-
אכן אי אפשר להישאר אדיש לכתיבה שלך.
והתמונות בהן מככבים הקטנים!!
ריגשה אותי במיוחד התמונה בה מצולמת הקטנה מאחור קוטפת תפוח -
היישר לתערוכת צילום.
מוני
-
גיא
תמונות נהדרות ועושה רושם שהצמד חמד שלכם
הם אחלה לטייל איתם!!!
אתה כותב בקצב מעולה-לאט לאט והכל טוב
סיגל
-
-
הי גיא,
אכן צמד חמד חמודים ממש , כיף לראות.
עוקבת בעניין רב, כי הרבה מהאפשרויות שאתם בחרתם, כולל קטיף תפוחים (קייפ קוד, לוויתנים, פסטיבל אבירים...), היו אצלי ברשימות – אבל בשל תיעדוף אחר לא מומשו.
אז נחמד לחוות דרכם את האפשרויות שאצלנו נותרו רק ברשימות.
-
מסכימה בהחלט עם כל מילה. גם אנחנו מרבים לטייל עם ילדים ויש לזה כיף אדיר. אני חייבת להגיד שגם כישורי ההורות שלנו שודרגו נוכח האתגרים בטיול כזה בו אתה 24/7 עם הילדים , כשעיקר הקושי היה לעיתים בזמן הנסיעה… מהכל צמחנו. והילדים -בודאי שצמחו מכל השפע שניתן ללמוד בטיול.
מסכימה גם שהטיול ב- LOST RIVER היה מקבל עוצמה אחרת אם היינו עם הילדים. לפני כמה שנים טיילנו עימם במסלול דומה של גשרי עץ. אני התלהבתי כמו ילדה קטנה יחד איתם והיה אדיר!
כיף לקרוא את החוויות כאן, באמת זה נותן לנו עוד קצת זמן של טיול...אשליה מתוקה כזאת.
יאלה, מרימה קלאצ’ ויוצאת לדרך ...בקריאה
