סיכום טיול צפון מזרח ארה"ב עם ילדים קטנים - חגי תשרי 2019
-
מה זה קוביות אריזה???
-
קוביות מבד בגדלים שונים עם ריצ'רצ' שמאפשרות לארוז בכול אחת נניח פריטים מאותו סוג או כול חלוקה שטת מוצאת לנכןן. מאז התחלנו להשתמש בזה החיים שלנו בטיולים נהיו יותר קלים ונוחים. עושה סדר במזוודה.
-
אתה יכול להעלות תמונה של זה? ואיפה קונים? מטיילים הרבה ולא זוכרת שנתקלתי בזה.
-
אין לי תמונה ואשתי קנתה את זה. אם מישהו לא ירים את הכפפה בקרוב אצלם ואשלח לך וגם אשאל את אשתי איפה קנתה. כרגע אני פשוט לא בבית.
-
מרתק בכלל לקרוא על הטיול שלכם והכתיבה שלך זורמת ומעניינת! מקווה גם לעשות שימוש בהמלצות שלך. גם אנחנו התכוונו להגיע בטיול השלכת לקייפ קוד. כבר סגרנו מלונות ואז אמרו לנו שאמצע אוקטובר כבר לא עונה מומלצת שם ושהכי כדאי להגיע לשם בקיץ אז המקום שוקק אנשים ושמח יותר. אני רואה שאתם הייתם שם בסוף ספטמבר, זה בטח שונה. בכל מקרה, למרות שהצטערנו לוותר על קייפ קוד, זכינו בימים נוספים באכדיה ובהרים הלבנים. את ההמלצות שלך לקייפ קוד וגם לבוסטון (אותה קצת החמצנו ) נשמור לפעם הבאה. תודה.
-
@אירית-ר אמר:
אתה יכול להעלות תמונה של זה? ואיפה קונים? מטיילים הרבה ולא זוכרת שנתקלתי בזה.
חפשי בגוגל packing cube
או פה באתר https://shop.lametayel.co.il/350-%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AAהנה השרשור שהרצתי לפני כמה שנים בנושא:
בכל מקרה אנחנו משתמשים כבר כמה שנים, כולל לחו”ל, בארץ, ואפילו הילדים לוקחים למחנות שלהם (אלו שכוללים לינה באכסניה). מאד נוח לטעמי.
יש כל מיני גדלים, ויש גם כל מיני רמות. מהנסיון שלי הפשוטים והזולים לא שווים את הכסף. אבל מצאתי כאלה במחיר של 20-40 ש”ח ליחידה (כשקונים בסט) שבהחלט טובות.
-
עולם ומלואו כמעט. תודה. קראתי את כל השרשור… נשמע טוב.
ובנוסף, כשמוציאים מהמזוודה לארון/מדף, לפחות גם יודעים שהבגדים יושבים על מצע נקי שהבאנו מהבית ולא על מדף שאולי לא הכי נקי...
-
עוד טיפ קטם על הקוביות:
נורא קל לקחת את כל הקוביה כמו שהיא מחדר לחדר. למשל כדי לא להדליק אור בחדר אם מתלבשים מקודם בבוקר פשוט לוקחים את הקוביה לחדר האמבטיה. אם עושים כביסה בערב ומקפלים אחרי שהילדים הלכו לישון, פשוט נכנסים בשקט לחדר שלהם לקחת את הקוביות, מסדרים את הכביסה הנקייה באור בחדר שלנו, ומחזירים שוב בשקט לחדר שלהם.גיא – אני מתנצל אם אני מפריע לך בשרשור. זה נראה לי שרשור כלכך מעניין ואיכותי שיככב עוד הרבה זמן פה בפורום ולכן נראה לי חשוב לצרף גם את הטיפים קטנים האלה.
אני מאד אוהב סיפורים אישיים. לא רק רשימת מכולת של אתרים שהיינו בהם, אלא הזוית האישית של המשפחה, והפרטים הקטנים. נורא כיף לקרוא את מה שאתה כותב. ולפי התגובות של האחרים – נראה לי שכולנו מרגישים אותו דבר.
אז תמשיך – אנחנו במתח!
-
בכלל לא מפריע, להיפך, אלו עצות נהדרות ומועילות, לכולם וגם לי.
ותודה לכולם על המעקב וההערות המקסימות. מקווה להמשיך לעמוד בקצב הכתיבה
-
הערה שרציתי לכתוב ושכחתי בהקשר לפרידה מבוסטון:
היינו בבוסטון שלושה לילות, כ-2 וחצי יממות ואני חייב להגיד שאלו היו ימים מלאים ועמוסים, ויחד עם זאת יש לבוסטון עוד הרבה מה להציע, גם לקטנים וגם לגדולים.
מקומות שהיו ברשימה שלי ולא הגענו אליהם בסוף: מוזיאון המדע, סיור הברווז, האקווריום של ניו אינגלנד, סיור בנמל (מכאן ניתן גם לצאת לשייט לוויתנים כמו שעשינו בקייפ קוד), מוזיאון הילדים המומלץ, ספינת המלחמה הקונסטיטושן ואתרים ורעיונות נוספים. את חלקם עשיתי (רק אני) בעבר, ועדיין הייתי חוזר אליהם עם המשפחה.
רעיונות נהדרים נוספים אפשר למצוא באתר המעולה https://mommypoppins.com/
לצערי הזמן דחק בנו ואני חושב שההספק שלנו בבוסטון היה מכובד לפעם זו עבור ההרכב שלנו. אף על פי כן, מרגיש לי שמטיילים רבים נוהגים להשאר בבוסטון פחות זמן, בין אם זה בגלל שהיא יקרה או שהם ממהרים לאיזורי השלכת והטבע, וכדי למנוע פספוס מסויים (לדעתי כמובן) היה לי חשוב להאיר עיניים שזו עיר מרתקת, עשירה באתרים ואטרקציות ויש הרבה מה לעשות בה, ולכן אם כבר מגיעים אליה רצוי להקדיש לה מספיק זמן (לטעמי 3 לילות זה המינימום) כדי לחוות ולהרגיש אותה, ולא רק לסמן וי.
-
גיא אני מסכימה איתך בנושא בוסטון.
יצא לי להיות בעיר מספר פעמים קצרות בשנים האחרונות ובכל פעם גיליתי קסם חדש אחר-
בטוחה גם שלא מיצינו ויש עוד הפתעות.
שרשור מאוד נעים וכייפי
סיגל
-
יום 8 – יום רביעי ה-2.10.19
אז היום הוא למעשה יום השלכת הרשמי הראשון שלנו בטיול. עד עכשיו ראינו רק ניצנים של שלכת פה ושם, והגיע הזמן לחוות את האירוע שלשמו התכנסנו.
אז קמנו בבוקר, ירדנו ללובי לאכול ארוחת בוקר במלון. כפי שכבר רשמתי המלון מרגיש ביתי ונעים, וכך גם הייתה ארוחת הבוקר, שהוגשה בלובי לצד אח בוערת. חרף הכותרת של continental breakfast בהחלט היה מבחר גדול של אפשרויות גם לגדולים וגם לקטנים, החל ממנות חמות, דגני בוקר, פירות, מאפים, מעדני חלב ועוד. הצוות היה מקסים, וכפי שהזכרתי ביום האתמול הילדים קיבלו מתנה בובות פינגווין שליוו אותם כל הטיול.
משם יצאנו לכביש 12, דרך הקנקמגוס, מרחק נסיעה של כ-10 דקות מהמלון, לא לפני שתדלקנו את הרכב, כי אין תחנות דלק לאורך הכביש הזה ולא כדאי להיות בלחץ. עוד דבר שכדאי לדעת הוא שלאורך הכביש הזה כמעט ולא הייתה קליטה סלולרית. לנו היו כרטיסי סים של AT&T, שהוזמנו מראש בארץ דרך חברת גלובל 012. מבדיקה ראשונית שלי ראיתי שזו החברה עם הקליטה הכי טובה באיזורים שבהם נטייל בכל החודש הזה, וכן זו חברה עם מוניטין טוב ופריסה גדולה של מוקדי שירות במידה ונתקל בבעיה. גם בטיולים הקודמים היינו איתם והיינו מרוצים. יחד עם זאת, בהרים הלבנים (וגם במקומות מרוחקים נוספים) כל החברות שבדקתי הציגו מפות עם קליטה חלשה. לכן לא כדאי להסתמך על רשת ואינטרנט ביום זה. מה כן אפשר לעשות ? על שיחות טלפון והודעות לא הייתי בונה בדרך הזו, ואם יש משהו חשוב אז כדאי לעשות את זה לפני שנכנסים לכביש. מבחינתי הדבר הכי חשוב בשימוש בטלפון בטיולים זה המפות והניווט, אך כאן זה בהחלט לא הכרחי שכן התוואי הוא די ברור ופשוט נוסעים על כביש 112 עם עצירות רבות לאורך הדרך. עם זאת ניתן מראש להוריד מפות offline ב-google maps, אפשר גם להיעזר בספר של נטע דגני או ספרים אחרים, וגם לקבל מפה במרכז המבקרים (מיד אפרט). בנוסף, במקומות שלא הייתה רשת והיינו צריכים מכשיר ניווט (לאו דווקא ביום זה) השתמשנו ב-navigation המובנה שהיה ברכב, שיש כמעט בכל רכב חדש, אשר הוכיח את עצמו כיעיל ואמין, למרות שהממשק פחות נוח (או שפשוט התרגלנו לתצוגה ועבודה עם waze).
אז אחרי שסיימנו שיחת וידאו עם סבתא וסבא בארץ נכנסנו לדרך הנופית והתחנה הראשונה הייתה ה-Saco Visitor Center על מנת לקבל המלצות איפה כדאי לטייל ולעצור היום בהתאם להרכב שלנו, למזג האוויר ולעונה. ירדתי עם הקטנה ואת פנינו קיבלה אישה מבוגרת נחמדה מאוד. אמרתי לה שאנחנו עם שני ילדים בני 4 ושאלתי אותה מה היא ממליצה לנו לעשות היום איתם. אני חושב שזה שהקטנה הייתה איתי היה רעיון טוב, כי באופן אינטואיטיבי יותר קל להמליץ על פעילות לילדים כשרואים אותם בעיניים ומבינים מה גילם וגודלם, וכך להמליץ על מה שמתאים להם. היא הייתה אדיבה מאוד, ישר הביאה לי מפה קטנה של הכביש וסימנה לי נקודות עצירה מתאימות. הדריכה אותי בדיוק איפה יש מסלולים קצרים שמתאימים לילדים ונתנה לי הכוונה מדוייקת. אני בהחלט ממליץ לשאול כי חלק מהדברים שהיא אמרה לא מופיעים בספרים או בהמלצות אחרות שליקטתי, והיא קלעה בול למה שחיפשנו. בנוסף, שילמתי 5$ עבור חנייה יומית בכל נקודות העצירה בדרך הנוף, וקיבלתי כרטיס שצריך לשים בשמשה הקדמית. יש אפשרות גם לתשלום עצמי בחלק מנקודות העצירה עצמן (מכניסים כסף למעטפה, משלשלים בתיבה, ולוקחים כרטיס).
התחלנו בנסיעה. להבנתי, השלכת עדיין לא בשיאה (לא שיש לי למה להשוות כי זו פעם ראשונה שאני פה) אך בהחלט עצים רבים כבר שינו את צבעם, וחלקם כבר עומדים עירומים. יחד עם זאת חלק גדול וניכר עדיין ירוק. עצירה הבאה: הגשר המקורה Albany. גשר עץ רחב שנבנה לפני כ-150 שנה כדי לאפשר תחבורה מעל הנהר. המון מטיילים יחד איתנו נפעמים מהנוף המהמם. נהר רחב שוצף וקוצף, על רקע של סלעים חלקים ויפים והמון עצים ירוקים עם נקודות צבעוניות. הילדים ראו עץ שכולו ורוד והתלהבו. כל אחד אסף עלה שאהב. בהמשך הטיול אספנו עלים רבים (רק שלמים ויפים שעברו סלקציה) והבאנו אותם לארץ כדי להראות לחברים בגן, כי זו העונה שבדיוק מלמדים על סתיו ושלכת. הגננת כל כך התלהבה שביקשה מאיתנו לשמור את העלים ולניילן אותם, כדי שתוכל להשתמש בהם גם בשנים הבאות.
נקודה הבאה: Lower falls. הנוף מרהיב. מקבץ גדול של סלעי גרניט גדולים על הנהר שניתן גם לקפץ עליהם, ובסופם נוצרים כמה מפלונים קטנים ויפים שיוצרים מעין בריכה במרכז הנהר. המים קרים מאוד, והזרימה בנהר חזקה.
נקסט, Rocky Gorge. שביל קצר מהחנייה מוביל אותנו לגשר מעל הנהר הגועש. משם נכנסנו לדרך מקסימה בתוך היער. הילדים רצים, משתוללים ואוספים ענפים. כל אחד מהם מצא "מטאטא" - ענף ארוך ובסופו "פונפון" ממחטי אורן. כך הם טיאטאו את הדרך מהענפים והעלים, ושיחקו זה עם זו, וגם איתנו. מדי פעם אנחנו מגלים פטריות שונות ומשונות בין העצים והסלעים, נהנים מיופייהן ומזהירים את הילדים לא לגעת בהן. בסוף השביל מגלים פינה קטנה ומופלאה הצופה על אגם מדהים המוקף בעצים שהשלכת החלה להופיע בהם. Falls Pond שמו. לוקיישן נהדר לצילומים. התמוגגנו מיופי הבריאה בנקודה הזו. ניתן גם לצעוד סביב האגם אך ויתרנו על התענוג הזה הפעם, וחזרנו לרכב באותה דרך שבאנו.
אנחנו ממשיכים בנסיעה ושמים לב שיש מקטעים בדרך שבה השלכת הרבה יותר חזקה וצבעונית, ובאיזורים אחרים הירוק עדיין דומיננטי, אך מנוקד בכמות משתנה של עצים כתומים, אדומים וצהובים. בכל אופן הדרך מרהיבה ומקסימה, ואני בטוח שיפה כאן גם לא בעונת השלכת.
תחנה הבאה – בהמלצתה של הגברת ממרכז המבקרים שפגשנו בבוקר הייתה Russell-Colbath Historic Site. מדובר למעשה בבית חווה היסטורי מ-1832 שמשמש כמוזיאון ולצידו אסם גדול פתוח המציג תערוכות ובית קברות עתיק. בבית ובבית הקברות לא ביקרנו, אך נכנסנו לאסם כי הגברת הסבירה לנו שלצד האסם יש נקודת כניסה למסלול מעגלי קצר בתוך היער הנקרא rail and river trail(פחות מקילומטר בודד) שיתאים ברמתו לילדים. פרט אלינו ולמשפחה ישראלית נוספת שפגשנו שם, היינו לבד בשביל. התחלנו לצעוד במזג אוויר קריר ונעים שהורגש עוד יותר תחת העצים, בדרך מישורית ופשוטה, עם עשרות עצים בשלבי שלכת מתקדמים, גזעים המונחים על הקרקע שניתן לקפץ עליהם, מרבדים של עלים חומים שנפלו מהעצים וציוצי ציפורים למכביר. מגרש משחקים מהטבע לילדים. בשלב כלשהו מצאנו את עצמנו לבד ביער ושמנו מוזיקה בטלפון שגרמה לילדים ולנו לרקוד ולשיר במעבה היער עם עצמנו. חוויה משפחתית מקסימה. מה שהוסיף לקסם היה משב רוח קל שהופיע פתאום וגרם לעשרות עלים ליפול מצמרות העצים באופן מסונכרן בחלקים שונים של החורש, כאילו היו קונפטי טבעי והצטרפו לריקוד שלנו.
הילדים כבר החלו להרגיש עייפות, ואולי גם אנחנו, אבל לא יכולנו לוותר על עצירה במפלי סבאדי (Sabbaday Falls). מדובר באחד הלוקיישנים הפופולריים לאורך דרך הקנקמגוס ואכן היה עמוס מטיילים, אך עם זאת לא הרגיש צפוף. הליכה קלה של כ-15 דק' (בעלייה) מובילה לסדרת מפלים מקסימים ויפים שזורמים בין נקיקי סלעים. הצפייה במפלים עצמם מתחילה במפלס נמוך, ומשם עולים על גשרי עץ קטנים לראות את המפלים מנקודה גבוהה יותר. צריך קצת להיזהר כי הקרקע והסלעים שהולכים עליהם עלולים להיות רטובים ומחליקים. הדרך לא הייתה קשה לילדים והעצירה בהחלט מומלצת ומצדיקה את הפופולריות של המקום.
משם ל- Sugar Hill Overlook, עצירה אחרונה בהחלט להיום, ורק כי היא הייתה ממש קרובה, קצרה וללא הליכה. מדובר בתצפית פנורמית על ההרים באיזור והעמק שנוצר בהם, ושם כבר השלכת הייתה יפהפיה (ואולי לזה קוראים שיא השלכת? קשה לדעת, כי לאורך כל הטיול נתקלים בעוד שיא ועוד שיא). תצפתנו בהנאה גדולה על הנוף, צילמנו תמונות יפות והתרגשנו מהנופים המיוחדים.
נכנסנו לאוטו, והגיעה השעה לארוחת צהריים מאוחרת. לפני כן, אני חייב להגיד מילה טובה על האופן בו האמריקאים מנגישים את הטבע לציבור הרחב ודואגים לתשתיות מתאימות, ויחד עם זאת לא פוגעים בנוף ובטבע, ומעצימים את החוויה לצד נוחות רבה. בכל אחת מנקודות העצירה יש מספיק חנייה לרכבים בכל הגדלים. בכל מקום היו שירותים מסודרים ונקיים עד כמה שאפשר (מין סוג של בול פגיעה), שבילים מסודרים, גדרות שמשתלבות עם הנוף (ולא מתכת רעועה ופשוטה), שילוט רב, פחי אשפה, ניקיון ותחזוקה. אין ניסיון למסחר את המקומות. אין קיוסקים, דוכנים או גזלנים למיניהם. נראה שהושקעה מחשבה רבה, והכל נעשה בצורה מקצוענית מאוד ולא חובבנית כמו שלעיתים אנו רואים במחוזותינו. כמובן שברור שהתקציבים שהושקעו ומושקעים שם גדולים, והלוואי עלינו להגיע לשם. פשוט תענוג לטייל כך!
החלטנו לחזור ל-North Conway בדרך שבאנו ולחפש מסעדה אסייתית שכל כך היה בא לנו (הז'אנר האהוב עלינו). האינטרנט עדיין משובש, ולכן רק במהלך הנסיעה כשהתקרבנו לעיירה הצלחנו להיכנס ל-yelp ולאתר מסעדה. בחרנו בתאילנדית שמדורגת גבוה, להפתעתנו הייתה ממש קרובה למלון שלנו. המקום נקרא Thai Nakonping Restaurant. נכנסנו למסעדה לקראת השעה 15:00, בחור תאילנדי קיבל את פנינו, ומלבדנו סעדו במסעדה רק עוד משפחה אחת. תהינו אם זה אומר משהו על המקום, אבל הוא היה נראה טוב והחלטנו ללכת עם ההמלצות החיוביות שקראנו, וחשבנו שאולי בגלל השעה המאוחרת לצהריים אין הרבה לקוחות עכשיו. הזמנו כמה מנות לנו (קארי מסאמן ונודלס) ולילדים (שיפודי עוף) והאוכל הגיע מהר מאוד, אותנטי וטעים. בהחלט הייתה ארוחה מוצלחת והרגיש לנו קפיצה קטנה לתאילנד.
את סיום היום הקדשנו לאאוטלט המפורסם Settlers Green Outlet Village שנמצא בליבה של העיירה, שזה בעצם אומר 3 שעות עד לסגירה. מילה כללית על שופינג: בעקרון אנחנו ישנים פה 3 לילות והתכנון היה לסגור כל יום בשופינג קצר. אנחנו מאוהבי הקניות בחו"ל (בשילוב עם דברים אחרים כמובן) ובהחלט מקדישים זמן לקניות, גם כי נהנים מזה וגם כי צריך להחליף מלתחה, לילדים ולנו, ובאופן כללי אנחנו תמיד מרוצים מהמחיר ומהאיכות שאנחנו מוצאים בארה"ב (אם כי לא תמיד מוצאים זול). באופן כללי אנחנו מאלה שפחות קונים בארץ, יותר קונים בחו"ל. ברור לנו שעם ילדים יותר קשה לעשות שופינג במשך שעות ארוכות ולכן התוכנית הייתה לנצל כל יום את סוף היום לכמה שעות במתחם. לא עבד לנו בדיוק. אתמול לא הספקנו והיום נותרו לנו רק שלוש שעות.
ואיך עושים שופינג עם ילדים קטנים ? בהחלט שאלה שנשאלנו עוד בארץ, ולמרות שידענו שנסתדר לא הייתה לנו עדיין תשובה טובה ומלאה. כשהם היו קטנים היינו משתדלים לעשות קניות כשהיו נרדמים בעגלה בשנת צהריים. כעת הם גדלו ואחרי שחזרנו יש לי כמה תובנות: בגלל ההליכה המרובה, ועוד באאוטלט פתוח, כדאי לבוא עם עגלה (למי שמטייל עם עגלה). כך הילדים נחים בעגלה ולא מקטרים על ההליכה הרבה. כמו כן, בד"כ לפני שאנחנו מגיעים לאאוטלט אני מסתכל מראש באתר שלו איזה חנויות יש במקום כדי לתכנן מהלכים בהתאם, ולא לבזבז זמן ולפספס את מה שמעניין אותנו. על אחד כמה וכמה שהילדים מתלווים אלינו. המפתח הוא להמנע משיעמום של הילדים. גם כאן תיק הפלא של כל אחד מהילדים (ראה יום 1) עזר מאוד. הם הוציאו בעגלה או בפינה בחנות חוברות צביעה, מדבקות, משחקים והעסיקו את עצמם במשך זמן רב. במקומות אחרים שעשינו קניות בטיול הילדים לעיתים העדיפו לרוץ ולשחק זו עם זה בחנות. כל עוד זה היה בגבול הטעם הטוב ולא הפריע לאף אחד אחר, זרמנו עם זה. שהיה צריך להשתיקם ולהרגיע אותם, פעלנו בהתאם. לעיתים אחד או אחת מאיתנו ההורים (בעיקר אחד...) היה איתם בהמתנה שהשני (בעיקר השנייה...) יסיים (תסיים...). אסטרטגיה אחרת הייתה להפריד כוחות: כל אחד מההורים הלך עם ילד/ה אחד/אחת לחנות אחרת, וכך לילדים היה קל יותר לא להשתולל. הרבה פעמים הם בעצמם השתתפו בחוויית הקנייה והתלהבו לבחור לעצמם פריטים, לעזור לאמא ואבא לבחור ולהיכנס איתנו לתאי ההלבשה. כמובן שזה תלוי גם בילדים עצמם, במזג שלהם ובמידת הסבלנות שקיימת אצלם. כל אחד מכיר את ילדיו ויידע להתאים את הגישה שעובדת במקרה הפרטי שלו.
ספציפית לגבי האאוטלט בנורת' קונווי – די מאכזב יחסית לאאוטלטים אחרים שהיינו בהם (וגם לזה שנהיה בו בהמשך הטיול). אמנם רשימת החנויות גדולה והרבה מהן פופולריות ואהובות עלינו, אבל הסחורה עצמה בחנויות שדגמנו (גם ביום זה וגם בביקור נוסף שערכנו בהמשך) לא הייתה מוצלחת. הרושם שקיבלנו הוא שהרוב ישן, לא לטעמנו ואף פגום במקרים מסויימים, המבחר לא היה גדול, היו חסרות מידות בהרבה דברים, והמחירים לא היו אטרקטיביים כפי שציפינו. ברור לנו שזה אאוטלט, אבל גם יחסית לאאוטלט הרמה כאן הייתה נמוכה.
בדיוק כשסיימנו החל קצת לטפטף. חזרנו למלון. הילדים צפו בסרט קצר. אני קפצתי להביא מגש פיצה האט לכולנו, לא לפני שהתחממתי עם כוס מסיידר התפוחים המצויין שהמלון מציע. סיימנו יום גדוש ונפלא, והגיע הזמן לצבור כוחות למחר. כי מחר הולך להיות יום עוד יותר עמוס, גם בפעילויות, גם בהפתעות וגם בריגושים.
-
תמונות מדרך הקנקמגוס:
-
פוסט זה נמחק! -
יום 9 – יום חמישי ה-3.10.19
ממשיכים לטייל בהרים הלבנים. הרבה תוכניות להיום – נצא לדרך.
לאחר ארוחת בוקר במלון נסענו מרחק נסיעה קצר עד לאגם אקו (Echo Lake State Park) שנמצא בסמוך לנורת' קונאווי. שילמנו כניסה (רק למבוגרים) שכללה גם את העלות לתחנה הבאה שלנו, ונכנסנו לפארק. בדיוק כשהגענו לאגם, משפחה אחרת עזבה אותו ויצא שהיינו במקום לבד, והשקט הוסיף לתחושת השלווה. מדובר באגם יפהפיה ומרשים שמימיו צלולים ונקיים, ובסמוך אליו יש חוף נחמד. יחד עם תפאורת העצים המרהיבים והסנאים המקפצים בין השיחים, הפסטורליה בעיצומה. יש מספר שולחנות פיקניק, ואפשר למצוא המון פינות חמד לשבת בהן. בתוך המים יש איזור מתוחם לרחצה, למרות שהמים קרים מאוד בעונה הזו. אני מניח שבקיץ המקום הזה אידאלי לבילוי יום שכולל טבילה באגם. הילדים נהנו כמונו מהיופי והעוצמה, ואפילו טיפסו לעמדת המציל הגבוהה שהייתה בחוף וממנה ניתן לתצפת על כל האיזור. מדהים ומקסים. עצירה מומלצת!
נסיעה של כמה דקות במעבה היער, תוך כדי שמרגישים שעולים מעט בגובה, והגענו ל- Cathedral Ledge Lookout. מדובר בנקודת תצפית שחולשת על כל האיזור, עם נוף מגוון ויפהפייה. ניתן לראות ממנה את האגם שהרגע היינו בו, מדשאות עצומות, יערות ונחלים, הרים באופק, וגם את העיירה עצמה ויישובים נוספים. צבעי השלכת מופיעים בכל פינה ומוסיפים חן אמיתי ליופי הזה. אנחנו זכינו ליום יפה עם שמיים כחולים מנוקדים בעננים. בעוד אנו צופים בנוף אנחנו שמים לב שממש מתחתינו, על גבי המצוק הגבוה שאנחנו עומדים עליו, מטפסים מקצועיים עושים את דרכם לפסגה. מאותו רגע זה הדבר העיקרי שעניין את הילדים והם היו מרותקים במעקב אחר המטפסים.
משם עשינו את דרכנו להר וושינגטון. זו נסיעה של כשעה שבדרך הנופים מקסימים והשלכת הפגיזה לאורך כל הדרך. בדרך עברנו ליד פארק Story Land. זהו פארק שעשועים מושקע עם ביקורות טובות ברשת שמיועד בעיקר לילדים קטנים. בול בשבילנו! לצערנו בעונה הזו הוא פתוח רק בסופי שבוע ולכן היה סגור, ובהמשך החודש סגור לגמרי עד האביב. בכל אופן אם אתם עם ילדים קטנים כדאי לברר אם הוא פעיל בימים שאתם שם, כי המקום נראה מבטיח.
מגיעים לנקודת הכניסה להר. משלמים כניסה עבור רכב+נהג. בעקרון אמורים לשלם על כל מבוגר נוסף, אבל קיבלנו קופון מהמלון לכניסה חינם. כדאי תמיד לברר במלונות אם יש קופונים או הנחות. האיש בכניסה הנחה אותנו לנסוע רגיל בעלייה, ואילו בירידה לשלב להילוך הכי נמוך של הרכב ולעצור מדי פעם כדי לתת לברקסים לנוח. זו הנחייה שחוזרת על עצמה לאורך כל הדרך. בכניסה מקבלים מעטפה עם דפי הסבר + מדבקה גדולה שאומרת שעשיתם את הדרך להר + דיסק שאפשר לשים ברכב ולשמוע הסברים על המקום. הדיסק היה נחמד ולא מעיק מדי. הסביר על הדרך עצמה, כללי בטיחות, ההיסטוריה של המקום, הטבע ובעלי החיים מסביב וסה"כ היה מעניין מאוד. מדובר בפסגה הגבוהה ביותר בחלק הצפון-מזרחי של ארה"ב (במערב יש מאות הרים גבוהים ממנו). לעיתים המקום ממותג כאטרקציית אקסטרים, וכבר נתקלתי בדיונים שמתייחסים לשאלה עד כמה הטיפוס מפחיד ומסוכן. אז דעתי היא שמדובר בנסיעה ארוכה בעלייה, עם לא מעט סיבובים, ואמנם עם מקטעים חשופים לתהום, אך בכל אופן ההרגשה היא שהכל מסודר ובטיחותי, ובסיכומו של דבר אין פה הרגשה של אקסטרים יותר מדי. הדרך בהחלט מרהיבה ומרגשת. היא עצמה משתנה מאיזורים יותר מיוערים בחלקים הנמוכים, לאיזורים חשופים, קרירים ומסולעים ככל שמעפילים לפסגה. גם התנועה לא הייתה רבה ונסענו בחופשיות נהנים מהנוף המטריף ללא עצירות או עומסים, כפי ששמעתי בדיווחים אחרים. בפסגה עצמה קר! אפילו קר מאוד, ויש רוח חזקה. יש מתחם סגור עם קפיטריה ושירותים, וגם מוזיאון שלא נכנסנו אליו. בחוץ יש איזור מסודר לתצפית בכל הכיוונים. בדיסק נאמר שרוב הזמן יש הרבה עננים סביב, ובפסגה בטח תרגישו שאתם בתוך ענן או שאתם אפילו מעל העננים. אנחנו היינו מעט יותר ברי מזל הפעם. לא שלא היו עננים, אך הם היו גבוהים ומרוחקים יותר בכיוון ההרים השכנים, ולא הפריעו לתצפית. אפילו היה אפשר לראות שמיים כחולים מדי פעם, וניתן היה לתצפת בצורה מעולה על כל האיזור. הכל נראה קטן כל כך ויערות הענק בהרים הסמוכים נראים כנקודות קטנות. על הפסגה בסמוך למרפסת התצפית תפס את עינינו מבנה קטן שמחובר לקרקע בשלשלאות ברזל, כדי שלא יעוף ברוח. מי שלא מעוניין להגיע ברכב פרטי להר, יכול להגיע ברכבת קיטור שמגיעה ישירות אל הפסגה. כאשר מיצינו את הסיבוב התחלנו בירידה מההר. פעלנו על פי הכללים. נסיעה איטית על הילוך נמוך, ומדי פעם עוצרים בצד (במקומות עצירה ייעודים לכך, ויש לא מעט) כדי לתת לבלמים לנוח, ותוך כדי ליהנות מהנוף המשכר.
התחלנו בנסיעה לתחנה הבאה בסדר היום שלנו. הפעם פנינו למיין! טוב נו, לא ממש לטייל במיין, אלא לעיירה Fryeburg שנמצאת כרבע שעה מנורת' קונאווי. אבל בכל זאת חצינו את הגבול בין ניו המפשייר למיין (-: שם מתקיים היריד הענק שסיפרו לנו עליו זוג האמריקאים הנחמדים במלון, שפגשנו ביום שהגענו. החלטנו לא לפספס את האירוע שנקרא Fryeburg Fair, והוא למעשה היריד החקלאי השנתי הגדול ביותר במיין. בהגיענו לעיירה, נראה שכל המקום עוסק רק ביריד. המון שוטרים וסדרנים בכבישים מכוונים אותנו למרכז העיירה שם מתקיים היריד. אי אפשר לפספס, לפי כמות האנשים ומתקני השעשועים שרואים מרחוק. מסתבר שזו השנה ה-169 שבה מתקיים היריד. במרכז העיירה ישנו מתחם מגודר, עם מבני קבע ותשתיות מוכנות, הכל עומד שם בשביל אותו יריד שנתי שנערך במשך שבוע ימים בתחילת אוקטובר מדי שנה. רף הציפיות שלנו בשמיים. ובדרך אנו מבחינים בתופעה מעניינת – לאורך כל הכביש המוביל ליריד עומדים בעלי הבתים הסמוכים עם מקל וסרט בקצהו, מנופפים לרכבים ומציעים חנייה בחצר ביתם בתמורה ל-5$. השטחים מסביב לכל בית גדולים ורחבים, וכל אדם הפך את ביתו וגינתו למגרש חנייה למשך שבוע ימים שבו מתקיים היריד. ואני תהיתי אם לא חבל על הדשא המטופח והיפה שלהם ?! כשראינו שאנחנו קרובים חנינו אצל אחד האנשים האלה והתחלנו להתקדם לכניסה. בשלב כלשהו תעריף החנייה הפרטית עלה מ-5$ ל-10$, אך המרחק שאנחנו הלכנו היה קצר מאוד ולא שווה את התוספת. עלות הכניסה ליריד עצמו הייתה 12$ למבוגר, חינם לילדים. נכנסנו, והרגשנו לרגע ילדים מאושרים בעצמנו. המון המון מתקני לונה פארק שווים, ושאני אומר לונה פארק אני מתכוון לכך ממש. ממש הזכיר לי ולאשתי את מתקני הלונה פארק בתל אביב, אבל בתקופה שאנחנו היינו קטנים, לפני שהכל היה ממותג וממוסחר. גלגל ענק, ספינת פיראטים, מבוך מראות, ומתקן שדומה לטה-גה-דה, ומתקן "התמנון", ומתקן אחר שמעיף לשמיים. באמת המון מתקנים מלהיבים ומפחידים. עשרות רבות של דוכני משחק שצריך לקלוע למטרה או לירות בבלון או גלגל מזל ודומיהם, עם בובות ענקיות המוענקות כפרסים שתלויות לראווה. כל אחד ימצא את עצמו כאן. כמו בפסטיבל האבירים שהיינו, גם כאן זה מרגיש כמו אמריקה האמיתית, שלא מיועדת לתיירים כמונו. היריד הזכיר בדיוק ירידים דומים שתמיד רואים בטלויזיה ובקולנוע המשקפים את התרבות האמריקאית היומיומית. זכינו לטעום מהחוויה. והכל מתוקתק ומסודר, שירותים נקיים בכל פינה, דוכני אוכל, קינוחים ושתייה מכל עבר, והמון המון משפחות וילדים בכל הגילאים. כדי להשתמש במתקנים צריך לקנות שוברים, וכל מתקן דורש כמות שוברים שונה. אפשר גם לקנות צמיד שמקנה כניסה חופשית לכל המתקנים, אך זה פחות התאים לנו. החלטנו להתחיל עם הגלגל הענק כולנו יחד, בשביל החוויה המשפחתית. היה מצחיק ומהנה, ומאוד נוסטלגי עבורנו. המשכנו להסתובב במקום, התרשמנו מכל המתקנים והדוכנים וקנינו אוכל לכולנו. לאחר ארוחה טובה (תפו"א אדמה אפוי ענק עם המון תוספות לגדולים, שניצלונים וצ'יפס לקטנים), המשכנו לאיזור המתקנים של הקטנטנים. גם כאן היו לא מעט מתקנים והילדים בחרו כמה מהם ונהנו פעילות האקסטרים עבורם. בשלב כלשהו התחיל לטפטף ואנחנו עברנו לחלק השני של היריד. התחלתי בכך שזה יריד חקלאי, והוא למעשה מציג מאות חיות משק, שחלקן גם משתתף בתחרויות יופי או גודל וכיוב' ואפשר לראות אותם בשיאם. התחנה הראשונה נקראה Old Macdonald’s Petting Zoo. פינת ליטוף. אבל איזו פינת ליטוף, ברמה הכי גבוהה שנתקלתי בה. גם מבחינת הגודל, הרווחה שיש לבעלי החיים, מבחר החיות הגדול שמציגים שם והאספקט החינוכי-הדרכתי שמודגש באופן בולט. מרשים ומקסים, והילדים נהנו מאוד. אבל זו הייתה רק ההתחלה. מפה בעצם התחילה שרשרת של ביתנים שכל אחד מהם מוקדש לחיית משק אחת, ובתוכם עשרות חיות מאותו סוג, בגדלים וצבעים שונים, עם תעודות וסרטים, מסבות גאווה רבה לבעליהן. התחלנו בביתן החזירים, וא"כ ראינו כמה ביתנים של פרות ושוורים מסוגים שונים ומשונים, סוסים רבים ויפים, כבשים, עיזים, תרנגולות, ברווזים ואפילו ביתן של לאמות. הילדים לא יכלו להפסיק ורצו לבקר בכל ביתן וביתן. בסופו של דבר מיצינו את העניין וחזרנו לסיבוב אחרון באיזור השעשועים, גלידה אמריקאית טעימה לקינוח ומשם בחזרה לרכב עד המלון (עם עצירה בוולמרט על הדרך). מוסר השכל – לפעמים הדברים הספונטניים שלא כתובים בשום ספר או אתר, הם אלו שיפתיעו ויצליחו להלהיב ולרגש בטיול, וחייבים להשאיר מקום לאותה ספונטניות בטיול כדי להשאיר את הדלת פתוחה להפתעות כיפיות כאלו.
-
תמונות מיום 9:
-
גיא אם היה ספק, אני עוקבת כאן באדיקות.
מורידה בפניכם את הכובע על הייכולות המרשימות לטייל עם ילדים קטנים, לשלב כל כך הרבה חויות ופעילויות (כולל שופניג ! ) וכל זה שהאושר ממש נראה נוזל מהחיוכים של הילדים – שאפו.
נראה לי אחרי השירשור הזה אתם צריכים לפתוח ביהס להורים המטיילים.
יום 9 של הטיול שלכם מקסים ממש – חלקים ממנו אף אנחנו חווינו כשהגענו לאיזור (מספר ימים אחריכם).
אנחנו בנתיים מתקדמים בכיוון ההפוך, אולי בסוף עוד נפגש,
טל
-
תמונות מהממות. כיף לקרוא. !!
-
@taldar תודה, זה לא באמת קשה לטייל עם קטנים, אלא רק עניין של גישה והכנה מנטלית מקדימה לדעתי. זו אחת מהמטרות שבגללה החלטתי לפרסם את סיכום הטיול שלנו. גם אני עוקב אחרי השרשור לך ונהנה ממנו מאוד. כייף לקרוא על חוויות דומות לשלנו באותו זמן טיול. מחכה להמשך!
@אירית ר. תודה רבה!
-
אשמח לדגם של עגלת הילדים:-)
