סיכום טיול צפון מזרח ארה"ב עם ילדים קטנים - חגי תשרי 2019
-
יום 15 – יום רביעי ה-9.10.19
אז התוכנית להיום פשוטה. בקצרה: 10:00 שייט של שעתיים ב"אלף האיים", לאחריו מעבר גבול לקנדה, 3-4 שעות נסיעה עד לטורונטו, ואחה"צ-ערב בטורונטו כמה שנספיק.
ולפרטים: קמנו בבוקר והתארגנו מהר. ללילות הבודדים בטיול מהסוג הזה אנחנו מכינים מראש טרולי עם בגדים להחלפה וכלי רחצה, כך שיהיה קל לארוז ולפרוק, ואין צורך להתעסק עם כל המזוודות הגדולות. מכיוון שהמוטל אינו כולל ארוחת בוקר רצינו להספיק לאכול לפני השייט. הגענו לעיירה אלכנסדריה ביי בסביבות 9:00. מה אגיד לכם, במילה אחת – חור. כל המקום נראה ריק ועזוב. אין נפש חיה ברחוב. מחפשים מסעדה, כולל אלו שמומלצות ב-Yelp, הכל סגור. וזה לא שאנחנו מסתובבים בשש בבוקר. כבר תשע. לא מוצאים איפה לאכול. לא מוצאים עם מי לדבר. כבר חשבנו שיש איזה חג שלא סיפרו לנו עליו. בסוף החלטנו ללכת לרציף שממנו יוצא השייט ולראות מה קורה שם. הגענו לחניון של Uncle Sam, שזו החברה המומלצת באיזור לטיולי שייט בנהר. החניון הוא ללא תשלום. דברנו עם אדם, שאח"כ הסתבר לנו שהוא יהיה המדריך של השייט שלנו להיום, שאמר שיש שייט כמתוכנן היום ב-10:00 והמליץ לנו ללכת לאכול במסעדה שהייתה ממול. היחידה שהייתה פתוחה בשעה כזו. ובאמת היא הייתה עמוסה. כנראה כל התיירים שבאים בבוקר לשייט עוברים כאן. ישבנו במקום, שירות טוב, נוף של הנהר והספינות ואוכל טעים (לא חוסכים כאן בשמן וחמאה). בזמן שהמתנו לאכול יצאתי לקנות כרטיסים בדוכן שהיה ממול. לקראת 10:00 עזבנו את המקום והתקדמנו לעבר הספינה. מדובר בספינה גדולה יחסית, עם 3 מפלסים. התיישבנו בשולחן במפלס האמצעי, שהיה עם חלונות גדולים, כך שנוכל לראות את האיים עצמם. לאט לאט הספינה התמלאה ויצאנו לדרך. בחרנו בשייט של שעתיים, שנראה שהוא קצר וממצה את העניין. למען האמת אפשר למצות גם בזמן קצר יותר, אך יחד עם זאת השייט עצמו היה חוויה נעימה ומעניינת. השייט עובר בין האיים השונים, ולכל אי המדריך מספר את סיפורו. לעיתים היה קשה לעקוב אחרי כל הפרטים (וגם לא תמיד מעניין), אך בהחלט הדברים ששמענו היו מסקרנים ומתובלים בהומור. עברנו המון איים, בגדלים שונים, חצינו את הגבול הימי לקנדה וחזרנו לניו יורק בסיום, ומעבר להיסטוריה של כל אי, המדריך גם דיבר על החיים באי, איך בונים תשתיות (חשמל, מים וביוב למשל), הטבע באיזור, ארכיטקטורה, ספנות ועוד. בהחלט ניסה להיות מעניין ככל האפשר. ישנם איים קטנים, ואחרים מפוארים עם טירות ואחוזות עליהם. המקום מגניב לגמרי. הילדים נהנו גם הם מהשייט, אך אני ממליץ מאוד להביא לילדים עיסוקים נוספים לשייט כמו משחקים וחוברות צביעה, כי באיזה שהוא שלב הם השתעממו. בהמשך השייט יצאתי איתם לסיפון עצמו מחוץ לאולם להרגיש את הרוח, לראות את האיים קרוב יותר ולהצטלם, ואח"כ עליתי איתם לסיפון העליון שהיה פתוח לגמרי ונתן זווית צפייה אחרת על כל הנוף. בחלק אחר המדריך הזמין את כל הילדים שבספינה להגיע לתא הקפטן ולהשיט בעצמם את הספינה. במחווה מקסימה הקפטן הכניס ילד-ילד לחדרון שבו הוא מנווט את הספינה. נתן לכולם לגעת בהגה ולהרגיש בעצמם כמשיטי הספינה, ואף העניק לכל ילד תעודת קפטן צעיר, שהוא בה רשם בעצמו את שמו של הילד וחתם עליה באופן אישי. את הילדים זה הלהיב מאוד, ואותנו זה שימח על תשומת הלב האישית.
בסיום השייט נכנסנו לרכב ועשינו את דרכנו לנקודת הגבול הקרובה עם קנדה לאחר שעברנו גשרים עצומים מעל נהר הסנט לורנס, שלפני זמן קצר היינו מתחת לאותם גשרים בספינה. בנקודת הגבול היה פקיד שהשרה עלינו אווירה לא נעימה. הוא נזף בנו שעברנו סימון כלשהו שלא שמנו אליו לב, ענה לנו בציניות כתגובה לתשובותינו והיה לא נחמד כל כך. על אף כל זה, קיבלנו את אישור הכניסה ויצאנו לדרך ארוכה של 3.5 שעות (הנסיעה הארוכה ביותר בטיול). בבית מראש סימנתי לעצמי כל מיני נקודות עצירה ואף חשבתי לנסוע בתוואי הסמוך לאגם אונטריו כדי להנות ממראהו, אולם בפועל הילדים נרדמו מהר, ואנחנו רק רצינו להגיע כמה שיותר מהר לטורונטו, כך שהחלטנו לנסוע ישירות עד לעיר. רוב רובה של הדרך היינו על כביש אחד, מס' 401, לאורך כמעט 300 ק"מ. כדי לסבר את האוזן אנחנו נכנסו ביציאה 661 ויצאנו ביציאה 375. יש לציין שעם המעבר לקנדה, עוברים מספירה במיילים לספירה בקילומטרים, וצריך לתת לזה תשומת לב. כל התמרורים ומהירות הנסיעה ביחידות אחרות, וגם צריך לשנות ב-waze את היחידות כדי להיות עקביים עם הדרך למי שמעוניין. למרות אורכה, הנסיעה עברה די חלק, עם מוזיקה טובה, שיחה קולחת, קצת נמנומים גם מצידנו והחלפת מקומות בינינו, והגענו בשלום לטורונטו לקראת 16:00.
כמה מילים על התכנון שלנו לגבי טורונטו: חרף העובדה שכמעט ואין מסלולי מטיילים כאן בפורום שכוללים את טורונטו בטיולי השלכת, מאוד רציתי להגיע אליה לביקור. הסיבה הכי טריויאלית עבורי הייתה שאם אני כבר כאן, ומגיע עד למפלי הניאגרה, לא אצפין עוד שעה וחצי עד לאחת הערים הכי מרכזיות בקנדה ? לי זה היה נראה ברור, ובהמשך ראיתי שזה משתלב היטב בין אלף האיים לניאגרה במסגרת הזמן העומד לרשותנו, בהנחה שאני מוכן לעשות את הנסיעה הארוכה הזו. חוץ מזה אנחנו מאוד אוהבים ערים, בשילוב הטבע, והיה נראה לנו מתאים לעשות הפוגה עירונית קצרה בין איזורי הטבע השונים שאנחנו רואים (בדומה לעצירה שעשינו בבוסטון בהתחלה). מה עוד שמדובר באמת באחת הערים הכי מערביות שיש (תרבותית), מפותחת, הטרוגנית ומלאת קסם ועניין. ומתי ייצא לנו שוב להגיע לאיזור הזה, כי זו גם לא עיר שנגיע אליה במיוחד. אז הכנסנו את טורונטו למסלול. שימו לב שסיקור על העיר לא נמצא בספר "צפון מזרח ארה"ב" של נטע דגני (כי היא לא בארה"ב), וכדי לתכנן את הטיול (מעבר לחומר שאספתי ברשת) רכשתי מהאתר של נטע תמורת סכום סמלי קובץ סיכום על טורונטו של 15 עמודים והצעות למסלולים בעיר. קובץ זה ממצה ומסייע לגמרי לגבש מסלול. עוד מקור מוצלח שעזר לי לתכנן את הטיול היה הסרטון הבא:
https://www.youtube.com/watch?v=2cTtVxwP-CY
מדובר בזוג מטיילים (סמואל ואודרי) שחורשים את העולם ומעלים סרטונים קצרים אך ממצים עם המלצות מוצלחות על כל יעד. מודה שלא הכרתי אותם לפני זה, אך עבור טורונטו הם בהחלט עזרו וסייעו לי. בטורונטו היו לנו 2 לילות. קרי הערב שעומד לפנינו כעת, מחר יום שלם, ומחרתיים יום קצר שבסיומו אנחנו רוצים להגיע לצד הקנדי של מפלי הניאגרה. איך חילקנו אותם ? בהמשך תגלו.
אז בחזרה להגעה לעיר. החלטנו שישר ניסע למתחם ה- The Distillery District. זהו רובע עתיק מהתקופה הוויקטוריאנית שנראה כי שופץ והפך למרכז בילויים, מסעדות וחנויות בעיר, והביקור בו מומלץ בשעות אחה"צ-ערב. בדיוק בשעות שהגענו. מצאנו חניון ציבורי קרוב ולא יקר, ובהליכה קצרה נכנסנו למתחם. המקום מזכיר קצת את מתחם התחנה בתל אביב. מצד אחד מבנים ישנים ומשופצים, ומצד שני שיק חדש ומודרני. המון פסלי אומנות במדרחובים השונים, חנויות אופנתיות ומיוחדות, מזקקות בירה, בתי קפה ומסעדות. אחרי שיטוט ברחובות השונים החלטנו לאכול ב-Mill st. Brew Pub שהיה בעצם מין מסעדה-פאב-מבשלת בירה. אכלנו המבורגר, נקניקיה ופיש אנד צ'יפס, עם בירה מקומית טובה. לאחר מכן המשכנו לטייל ועצרנו לגלידה מוצלחת באחד הדוכנים שמצאנו. בהחלט כדאי לבקר במקום.
עשינו את דרכנו חזרה לרכב וניווטנו למלון שהוזמן מראש. מרכז העיר בנוי פחות או יותר שתי-וערב. כך שההתמצאות היא די קלה ופשוטה, והנסיעה הייתה קצרה עד למלון שהיה ממש במרכז. המלון נקרא The Saint James Hotel מרשת Ascend Hotel Collection מבית Choice Hotels שכולל מותגים מוכרים נוספים. המלון עצמו קטן, בוטיקי, ומצאתי אותו במבצע עם מחיר מעולה של 200$ ללילה (גם אחרי שהנחה קטנה שהשגתי דרך Pruvo). החדר היה גדול, מיטת קינג סייז כמו שקינג סייז צריך להיות, המקלחת הייתה הכי טובה שהייתה לנו כל הטיול. גדולה, מרווחת, משופצת וחדשה, עם ראש ברז ענק. השירות היה נהדר וסדרו לנו כל מה שביקשנו. יותר מזה, כשרצינו לעשות כביסה והיינו צריכים כסף קנדי מקומי (שלא הבאנו מראש) פקיד הקבלה באדיבותו הרבה הציע לתת לנו כסף מכספו הפרטי, ושאנחנו נוציא נחזיר לו למחרת. למלון אין חנייה, אבל יש להם הסדר עם חניון בבניין ממול, כך שתמורת סכום סביר אפשר להחנות את הרכב במקום מסודר וקרוב. בפועל, מרגע שהגענו עד שיצאנו מהמלון לא נזקקנו לרכב והוא המתין לנו בחניון. אז אחרי התארגנות קלה בחדר ומקלחות רצינו לצאת לסיבוב קצר. צעדנו ברגל למרכז איטון (Eaton Center) נמצא פחות מ-5 דק' הליכה מהמלון, ובדרך עוברים גם ב- Yonge-Dundas Square שהיא הטיימס סקוור של טורונטו. המון אורות ניאון, המון אנשים, המון תנועה. איטון סנטר הינו קניון ענק (!!!), אחד הגדולים שראיתי. כולל כל מותג וחנות ורשת שקיימת בצפון אמריקה. ואני אומר את זה בלי להגזים. המקום נסגר ב-21:00 בערך, מה שהספיק לנו לסיבוב קצר של כשעה וחצי, קצת בגדים וקצת גלידה. הזמן לא הספיק והיה ברור לנו שנחזור לפה גם למחרת. ביציאה חזרנו למלון מדרך אחרת, אבל כבר היה קר ופחות מעניין ברחוב, כך שעשינו את הדרך חזרה מהר לקראת המיטה הענקית שחיכתה לנו בחדר.
-
שייט באלף האיים (אלכנסדריה ביי) והתחלה של טורונטו:
-
תמונות מהממות. התאומים גונבים את ההצגה. תמונה מהממת שלהם סטייל טיטניק ומתחת הלב…
תודה רבה על השיתוף!
-
-
-
יום 16 – יום חמישי ה-10.10.19
היום הזה מוקדש כולו לטורונטו. קמנו בבוקר לארוחת בוקר במלון. הארוחה כאן פחות שגרתית. במלון יש סניף של רשת מסעדות (שאח"כ ראינו כמה סניפים שלה בעיר) שנקראת Freshii. מדובר במזון מהיר על טהרת הבריאות. סלטים, בוריטו, יוגורטים, שייקים ודברים בסגנון, עם טעמים והשראה אסייתית. לאורחי המלון יש תפריט מיוחד לארוחת בוקר שהם יכולים להזמין ממנו. אנחנו הזמנו בוריטו עם חביתה ותרד-פטריות / בייקון-עגבניה. לילדים הזמנו קערה עם חביתה, ובצד ירקות ואבוקדו לבחירתם. חם, טעים, משביע ובעיקר גיוון לארוחות הבוקר שהתרגלנו אליהם.
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו למסלול הרגלי. צעדנו מהמלון כ-30 דק' לאורך רחוב Yonge הראשי עד ל-Roundhouse Park, שנמצא באיזור הפיננסי והיוקרתי יותר של העיר (שם בתי המלון יקרים יותר) לא רחוק מאגם אונטריו הענק. זהו פארק קטן ונחמד מאוד. יש בו תערוכת רכבות ישנות קבועה, שהילדים השתעשעו לבקר ולעלות לכל אחת מהן. בנוסף יש במקום מבשלת בירה שמפורסמת בעיר, וגן שעשועים קטן וחביב שהילדים הוציאו גם בו מרץ. מי שרוצה יש מסביב לפארק 3 אטרקציות תיירותיות נחשבות: 1) מגדל CN שנחשב למגדל הגבוה ביותר בצפון אמריקה ואחד מסמלי העיר. ניתן להיכנס אליו לתצפית פנורמית על כל האיזור והאגם. 2) אקווריום שנחשב מוצלח מאוד מבית Ripley’s 3) מוזיאון הרכבות של טורונטו, שהוא בעצם המשך ישיר של הרכבות שנמצאות בפארק. אנחנו לא מצאנו לנכון להגיע לאף אחת מהן, אך הזכרתי אותם כדי שאנשים יוכלו לבחור בעצמם.
משם המשכנו לאיזור הנמל שהיה ממש קרוב, ובפרט לסניף של Beaver tails. מדובר ברשת קינוחים מושחתת ביותר של בצק מטוגן עם תוספות משגעות. התחלנו באחד, והיה כ"כ טעים שקנינו עוד אחד. המשכנו לסיבוב בנמל, לצד השחפים, הסירות והאגם שנפרש מולנו. מיצינו את איזור קו החוף ורצינו להגיע לאיזור אחר בעיר. בקלות ופשטות בעזרת גוגל מאפס, איתרנו תחנה של הרכבת הקלה, לא חיכינו הרבה והגענו במהרה לצידה השני של העיר. ברכבת התוודענו לנגישות המוחלטת בעיר. גם לנו עם עגלת תאומים היה קל ופשוט להיכנס לכל מקום, אבל הסיפור הבא ימחיש זאת ביתר שאת. תחנה אחרי שעלינו, נכנס לרכבת אדם נכה בכיסא גלגלים שנראה כחולה מאוד. יחד עם זאת הוא היה לבד ופשוט הצליח להסתדר בכוחות עצמו לגמרי בלי שום תמיכה. הכסא שלו מספיק משוכלל כדי שהוא ישלוט בו לבד ובכל תנועה שלו (והוא לא היה נראה אדם עשיר). אין בעיה של מקום בקרון. הדלתות נפתחות לבד, ויש גם כפתור נגיש שיפתח אותה. וזו תרבות שחזרה על עצמה בכל מקום בעיר. אין דלת בשום חנות, קניון, עסק או מלון, שאין עליה כפתור חיצוני גדול במקום בולט עם ציור של כסא גלגלים, שאפשר בעזרתו לפתוח את הדלת. בשום מקום אין צורך שיפתחו עבורך את הדלת. בכל מקום בו יש מדרגות, יש גם מעבר נגיש. הילדים כבר אוטומטית היו רצים ומחפשים את הכפתור שיפתח את הדלת. זה היה כל כך מקסים ונהדר לדעת שיש מקומות כאלו, ורק מוכיח שעם השקעה רצינית, מחשבה רבה וחינוך מגיל קטן, ניתן לעשות מהפכות גם במה שאנחנו הכי לא מאמינים שיכול להשתנות.
אז ירדנו כעבור כמה תחנות ב- Graffiti Alley. מדובר בסמטה של כ-400 מ' מלאה בציורי גרפיטי מיוחדים. אנחנו התרשמנו וראינו ציורים יפים, ואני בטוח שמי שמבין קצת יותר מאיתנו באומנות, ואומנות רחוב בפרט, יפיק יותר עניין. סמוך לסמטת הגרפיטי נמצאת הצ'יינה טאון של טורונטו, שבדומה לצ'יינה טאונס במקומות אחרים בעולם מציגה לראווה ירקניות, סופרמרקטים, חנויות פיצ'פקס, וחנויות מזון אסייתי, וכן מלאה בהמון מסעדות אסייתיות מסוגים שונים. בהמשך נמצא Kensington Market שהוא לא כ"כ שוק, אלא אוסף של רחובות שיש בהן מסעדות ובתי קפה, חנויות בגדים ומסחר נוספות. האמת שפחות מצאנו עניין שם, למרות הביקורות החיוביות. לא היינו רעבים כל כך, אז בחרנו לאכול ארוחה קלה במסעדת דים סאם, שהייתה יותר סוג של fast food רק של דים סאם. היה נחמד כנשנוש. יש שם מבחר גדול מאוד של מסעדות, אז כל אחד ימצא את עצמו בקלי קלות.
משם המשכנו לרחוב Queen. זהו רחוב הקניות הראשי של טורונטו. דיזנגוף שלהם אפשר לומר. חניות מעצבים לצד חנויות רשת, מותגי יוקרה מול מותגים פשוטים יותר. המון אנשים והמון עניין. אז שוטטנו לנו קצת ברחוב, נכנסנו לכמה חנויות והמשכנו לאורך הרחוב עד שהגענו לכיכר גדולה הנקראת Nathan Phillips Squareשסמוכה לבניין העירייה (כיכר רבין שלהם?!). בכיכר הזו יש בריכה עם מזרקה ויש את שלט Toronto התלת מימדי שכל כך זועק לצילום משותף. בנוסף הייתה בכיכר תערוכה מיוחדת שבה תחמו איזור עצום בחול כחול ועליו הניחו פסלים גדולים יפים של עץ, שעון, טלפון ועוד. מיצג יפה מאוד שמעלה שוב את המודעות לנושא ההתחממות הגלובלית. משם בקו ישיר הגענו למרכז איטון להשלמות של הקניות מאתמול. בין היתר ביקרנו בחנות דיסני שבה הילדים כל כך התלהבו מכל מה שהיה שם, וקנינו שמיכה נעימה לשים על הילדים בעגלה כי כבר נהיה קר בשעות הערב, ולפנינו עוד ימים רבים, ובעיקר ניו יורק. לארוחת ערב ירדנו לקומה התחתונה ל-Food court של המקום. מה אגיד ומה אומר – food court זה לא. זה נקרא Urabn eatery וזה מרכז ההסעדה העצום ביותר שראיתי. מבחר אינסופי גם של הרשתות הגדולות והמוכרות, וגם של דברים מקומיים. מעל ל-30 עמדות הסעדה. בחרנו במקום שנקרא Liberty Noodle והזמנו מנת נודלס ומרק ראמן. האוכל היה מושלם, ברמה של מסעדה אסייתית בארץ, ולא הרגיש בכלל שאכלנו בקניון. מרוב שהיה טעים לנו ולילדים הזמנו מרק נוסף, בטעם אחר. מאוד ממליץ על המקום. מלאי חוויות, עמוסים בשקיות שופינג, שבעים מארוחה טובה, נגמר היום שלנו וחזרנו בשמחה למלון.
תיאור המסלול בגוגל מאפס:
-
יום בטורונטו:
-
יום 17 – יום שישי ה-11.10.19
היום אנחנו נפרדים מטורונטו וממשיכים ליעד הקנדי הבא (והאחרון) – מפלי הניאגרה.
קצת לוגיסטיקה על הבוקר: אריזות אחרונות בעקבות הכביסות של ליל אמש, שוב ארוחת בוקר בריאה ומגניבה ב-freshii במלון, צ'ק אאוט, הבאה של האוטו מהחניון לדלת המלון ואנחנו יוצאים לדרך. היום הלכנו לביקור בגן החיות של טורונטו. כיאה לטיול עם ילדים קטנים שכדאי מאוד לשבץ בו אטרקציות כמו גני חיות, וכחובבי גני חיות בעצמנו, ידענו שלא נוכל לסיים ביקור בטורונטו מבלי לבקר בגן החיות שלה. גן החיות של טורונטו נחשב לגדול ביותר בקנדה, והוא בהחלט עשיר בבע"ח, תצוגות ומרחבים, מודרני וחינוכי להפליא. גן החיות ממוקם כחצי שעה צפון מזרח למרכז העיר (בעצם מהכיוון שהגענו אתמול). הנסיעה הייתה פשוטה ולא פקוקה כפי שחששנו שיהיה. למרות העומס, בגן החיות עצמו יש המון חנייה. החנייה עולה כסף ומשלמים עליה בעת רכישת הכרטיסים. אציין שרגע לפני שעזבנו את המלון ראינו בקבלה דלפק קופונים שעל אחד מהם היה קופון של 15% הנחה לגן החיות. אז חסכנו עוד כמה דולרים, ואפילו נתנו קופונים עודפים לאנשים אחרים שהיו בתור. תמיד כדאי לחפש קופונים.
לא אעמיס בפרטים על גן החיות עצמו רק אומר שהוא ענק. היינו בו כמה שעות טובות. למטיילים עם ילדים מומלץ להגיע עם עגלה למי שיכול, וכך לתת לילדים את האפשרות להתרוצץ ברגל וגם לנוח בעגלה כשרוצים. יש המון מבנים סגורים (Pavilions) שהם בעצמם גן חיות קטן ומתאימים גם לימים קרים וגשומים (ואז משאירים את העגלה בחוץ). הגן עצמו בנוי מאזורים גיאוגרפיים (אפריקה, אסיה, אמריקה וכו'), והוא עצום לגמרי. קשה מאוד להספיק את הכל בטווח של כמה שעות, ולכן כדאי להסתכל במפה ולתכנן מה רוצים לראות ע"פ סדר עדיפות. התצוגות גדולות מאוד ומדמות את הסביבה הטבעית של בעלי חיים. ארוחת צהריים אכלנו שם באחד ממתחמי המזון. בגן עצמו המון אטרקציות שלא התנסינו בהם (למשל רכבת פנימית, גני שעשועים, קרוסלה, Air-Ride וכו'). אני רק יכול לסכם בכך שהילדים התלהבו ונהנו ממש לאורך כל היום, והיינו שם כמעט 4 שעות. שווה ממש!
משם נסיעה של כשעתיים לעיירה Niagara Falls בצד הקנדי של המפלים. גם הפעם היה לנו בנק עצירות בדרך, בעיקר בשביל התרעננות וחילוץ עצמות (למשל הפארק והתצפית לאגם אונטריו ב- Spencer Smith Park), אבל לא היה לנו צורך בזה כי הילדים נרדמו די מהר, וכבר השעה הייתה מאוחרת ורצינו להספיק להגיע למפלים באור יום. בשלב מסויים בדרך נתקלים בשילוט מרובה המציין שבאזור יקבים וכרמים, עובדה שהייתה ידועה לנו, אך היה מרגש ויפה לראות לאורך כל הדרך גפנים רבים, ועל הדרך הילדים למדו מה זה כרם, גפן, יקב ויין ואיך הם קשורים לענבים. ליקב לא יצא לנו להגיע בטיול הזה, אך יש באזור הזה הרבה מקומות להגיע אליהם. החלק האחרון של הנסיעה לקח יותר זמן מהצפוי עקב פקקי תנועה רבים ותמרונים של הוייז לנסות לעקוף אותם דרך הכבישים הצדדיים.
בהגיענו למלון החלטנו לא להסתבך עם חנייה ושלחנו את הרכב עם valet בעלות של 30 דולר קנדי. קראתי בכל מיני מקומות על חניונים מוזלים יותר, אבל השעה כבר הייתה מאוחרת, קר, הגשם עמד להגיע, ולא רצינו להתעכב. המלון שבחרנו היה Marriott Fallsview & Spa שנמצא בקו ראשון למפלים (צמוד למלון ה-Embassy). כבר בגישושים הראשונים ולאחר קריאה של המון סיפורי מטיילים, היה ברור לי שאנחנו רוצים לישון במלון הצופה על המפלים. כמה שיותר קרוב ועדיף קומה גבוהה. היה ברור לי גם שהתשלום על כך מכובד מאוד. זה היה נראה לי כסוג לינה שמשדרגת את כל הביקור בניאגרה והופכת את הלינה לחוויה חד פעמית מיוחדת במינה. מתי עוד אוכל לשבת בחדר במלון בערב מול מתנה כזו גדולה של הטבע ולהשתהות מהיופי והעוצמה ? אז אחרי סקר שוק קצר והתלבטות בין שלושה מלונות, בחרנו במלון הזה שקיבל ביקורות מצוינות והזמנו דרך אתר המלון חדר בקומה הכי גבוהה. המחיר (כ-8 חודשים מראש) לאחר רישום כחבר מועדון (זה כדאי כי זה גם חינם, גם נותן הנחה, גם צובר נקודות, וגם קדימות בתור ושירות VIP) והנחת AAA היה 360 דולר קנדי שהם כ-270 דולר. זהו המלון הכי יקר שהיה לנו בטיול, אחרי מנהטן. אני יכול להגיד שכחודשיים לפני הנסיעה המחיר קפץ בעשרות אחוזים, ואני ממליץ על הזמנה מוקדמת ככל האפשר עם אופציה לביטול ללא עלות. החדר עצמו היה מקסים. גדול ומרווח, 2 מיטות קווין, אמבטיה גדולה – וגולת הכותרות נוף פנורמי למפלים, בדיוק מעל מפלי הפרסה. מול החלון מסודרים באופן מתבקש 2 כורסאות מחוברות ושולחן קטן לידם, כך שאפשר להתרווח בכייף ולהתענג על הנוף. יש בחלון זיז קטן שאפשר לפתוח כדי לשמוע את שטף המים, ולסגור אם רוצים דממה. הוקסמנו והתפעלנו דקות ארוכות מול הנוף המקסים!
מכיוון וכבר ירד הערב, נהיה קר והיה צפוי גשם קל, החלטנו לא להגיע למפלים היום אלא להסתובב ב-Clifton Hill St., שהוא הרחוב התיירותי המרכזי של העיירה, ולחפש ארוחת ערב. לקחנו UBER בנסיעה קצרה (לא רצינו להגיע עם רכב ולהתחיל לחפש חנייה) שעבר גם סמוך למפלים עצמם והגענו למלכודת התיירים המפליאה. בשנייה הראשונה הלם. לאס ווגאס של הניאגרה. המון רעש, אורות, אנשים, בכל פינה אטרקציה כלשהי, אנשים מחופשים, גלגל ענק, בובות ענק, חנויות מזכרות, ממש מרגיש כמו קרקס עצום. הילדים היו המומים, האמת שגם אנחנו. בכל פינה גירוי אחר לעיניים ולאוזניים. בהתחלה חשבנו ללכת ל-rainforest cafe שמעבר למסעדה זו חוויה בפני עצמה לילדים, אבל החלטנו לוותר כי היה תור והמחירים היו מאוד יקרים. חיפוש קצר ב-yelp ושיטוט רגלי של כ-10 דק' הוביל אותנו למסעדה איטלקית נהדרת העונה לשם Sandstone Grillhouse. היא קצת יותר מרוחקת מכל הבאלגן, ואפילו יש לה חניה חינם (חבל שלא ידענו מראש איך הדברים יתגלגלו). המקום היה מפוצץ ומסתבר שצריך להזמין מקום מראש. בכל זאת חיכינו כמה דקות וסדרו לנו שולחן. היה קצת יקר (אך הכל בניאגרה פולס הרגיש יקר) ויוקרתי (הרבה חליפות), ויחד עם זאת שירות נהדר של מלצר מאוד סבלני ואוכל טעים מאוד. בהחלט ממליץ על המקום.
הזדרזנו לסיים עד 21:00 (והמסעדה כבר התרוקנה... בכלל זו תופעה לאורך כל הטיול שמסעדות נסגרות מאוד מוקדם יחסית למה שאנחנו רגילים בישראל, וקרה כאן לא מעט שנשארנו אחרונים איפה שאכלנו), כדי שנספיק להגיע למלון ולסיים מקלחות עד שעה 22:00. כי ב-22:00 היה מתוכנן מופע זיקוקים מעל המפלים, שאותו ראינו מחלון החדר. המופעים מתקיימים מדי ערב בקיץ, ובעונות המעבר התדירות יורדת לסופ"ש וחגים בלבד. המופע הזה היה בסופ"ש האחרון לשנה זו שבה יתקיימו מופעים (עד קולומבוס דיי). כדאי לברר מראש בגוגל. המופע היה חביב מאוד, אך לא הכרחי, ולמי שלא יצא לראות אותו, ממש לא נורא. מכיוון שהיינו בקומה גבוהה הזיקוקים היו נמוכים ורחוקים מאיתנו, ונראו קטנים. למרות זאת היינו כולנו מרותקים והמחזה של האורות מעל המפלים, שהם עצמם זה ה-דבר המרהיב לצפות בו, היה מקסים מאוד.
-
גן החיות של טורונטו ומופע זיקוקים מעל מפלי הניאגרה:
-
עוקבת בעניין
איזה כיף של סיפור ואיזה אחלה טיול!!עם נופי שלכת נהדרים, פסטיבלים, הרים וערים, מפלי ניאגרה מפוארים ושני חמודים שכאלה
-
יום 18 – יום שבת ה-12.10.19
קמנו בבוקר ודבר ראשון פתחתנו את וילון החדר. איזה תענוג להתעורר עם נוף המפלים מולנו. לצערנו היום צפוי יום סגריר. שמיים אפורים, קר, גשם קל מטפטף מדי פעם. הבנו שבמזג אוויר כזה לא נוכל לטייל קרוב למפלים היום, ובין כה לא התכוונו לעשות אטרקציות תיירותיות כגון maid of the mist בהרכב הנוכחי שלנו. בנוסף, לא הגיעה לנו ארוחת בוקר במלון, ולכן היינו צריכים לדאוג לאחת בעצמנו. החלטנו שנתענג על הנוף המושלם וננצל את הזמן בחדר המיוחד שלנו לארוחת בוקר טייק אווי. למזלנו במלון שלנו היה סניף של סטארבקס ובמלון הסמוך סניף של iHop שזו רשת שמתמחה בפנקייקים וארוחות בוקר. ירדתי ללובי והבאתי קפה, בייגלס עם גבינת שמנת, פנקייקים ופירות. וכך בחדר, בעודנו עדיין עם פיג'מות והילדים משחקים בצעצועיהם על חלון החדר עם הנוף הפסיכי והבלתי שגרתי הזה, ישבנו בניחותא בכורסאות המפנקות מול המפלים ופתחנו את היום.
המשכנו בהתארגנות ליציאה, והשלמנו עם זה שלא נוכל לסייר בטיילת מול המפלים במזג האוויר הזה. לאחר העמסת הרכב החלטנו שנעבור לפחות עם הרכב בכביש ממול המפלים כדי לקבל תחושה קרובה יותר, לשמוע את המים הגועשים, ולהרגיש את רסס המים על פנינו שהתערבב עם טיפות גשם. זה היה באמת מהיר כי אין שם שום אפשרות לעצור את הרכב בצד ולו לדקה בודדת. נשלים זאת פעם אחרת.
כעת פנינו בחזרה לארה"ב. אנחנו נוסעים למעבר הגבול ליד באפלו, שהיה לחלוטין הרבה יותר עמוס מזה שהיה באלף האיים. יחד עם זאת, למרות עשרות המכוניות, התור תיקתק ומסלולים רבים נפתחו, כך שלא עמדנו יותר מ-10 דק' בתור. הפעם טיפל בנו פקיד אדיב ונחמד ולאחר כמה שאלות שגרתיות נכנסנו שוב למדינת ניו יורק.
פנינו ל-Letchworth State Park. נסיעה של כשעה וחצי ממעבר הגבול. סטייה לתחנת דלק מהכביש הראשי בילבלה את הוייז, שכן הוא בחר להמשיך את הנסיעה דרך עיירות קטנות ולא דרך הכביש הראשי. וואו, איזו טעות מוצלחת. ראינו מקומות מקסימים. בתים יפהפיים. כנסייה מקומית מטופחת כמו בסרטים. חוות, חיות, כרמים ופרדסים. וכמובן שלכת רבה, הרבה ירוק של דשא ויער, והרבה כחול של אגמים ונחלים. מאוד נהנתי מהדרך, רק שאני לא לגמרי זוכר את התוואי עצמו...
בכל מקרה נכנסנו לפארק דרך Castile Entrance. לא עשינו יותר מדי הכנה מוקדמת לפארק הזה, רק שמענו שהוא יפה. אבל לא ידענו כמה... הבחורה בכניסה נתנה לו הנחיות כלליות לאן כדי להגיע עם הילדים, ופשוט הבנו שכדאי לנסוע על הכביש ולאורך הדרך יש הרבה עצירות עד שנגיע למפלים עצמם. בדיעבד אני יכול להגיד שהפארק הזה מתאים לסוגי טיולים שונים. מי שרוצה לטייל במסלולים רגליים ימצא מבחר רב של טיולים כאלו, קצרים וארוכים. מי שמעוניין אפשר גם לטייל ברכב וליהנות מהיופי שיש לפארק להציע, תוך כדי עצירות תכופות במספר מוקדים. כדאי לעבור ב-Visitor Center כדי לקבל מפה מסודרת והכוונה מה כדאי ולמי. הפארק נגיש מאוד, מטופח ומהוקצע היטב. לא סתם במרכז המבקרים תלוי פוסטר גדול בו כתוב שהפארק נבחר ב-2015 כפארק הטוב ביותר בארה"ב ע"י קוראי ה- USA today. רק חבל שמזג האוויר לא היה לטובתנו, השמיים היו אפורים, קר מאוד וזה היה רק עניין של זמן עד שיתחיל להיות גשם.
עצירה ראשונה הייתה ב-Archery Field Overlook. עוצרים במפרץ החנייה, יורדים ומתקרבים לגדר האבן – ואז נגלה לפנינו נוף מדהים של גיא בו זורם נחל, מוקף בהרים צבעוניים ומצוקים סלעיים, מקסים ומטריף. מעלינו בשמיים חגים עופות דורסים שהוסיפו לאווירה. ריינג'רית מקומית העמידה במקום דוכן עם דוגמאות לפרוות וגולגולות של בעלי חיים שחיים באיזור: שועל, בונה, לינקס ובואש, שזכו לליטוף מהילדים והסבר קצר מאיתנו. לאחר מכן המשכנו ל-Nature Center שהינו מוזיאון קטן אך משובח מאוד, שמציג את חיי הטבע במקום, באופן אינטראקטיבי, חדשני ומעניין. הילדים מאוד נהנו, למדו ואף קיבלו סיכה של שומר יער. ואנחנו זכינו לקרוא ולשמוע הסבר מדעי סופסוף, מדוע עלי השלכת נצבעים בצבעים יפים כל כך. תחנה הבאה שעצרנו הייתה ה-inspiration point, מדובר בנקודת תצפית יפה על העמק, הנחל ובעיקר על המפלים האמצעיים היפים.
המשכנו עם הכביש היפה. מסתבר שיש במקום כמה בתי הארחה ומלונות. נראה חוויה מופלאה לישון פה. ירדנו עם הכביש לאיזור המפלים. אפשר לעשות כאן פיקניק נחמד מאוד, הרבה מדשאות וגם קיוסק קטן. היינו רעבים והאופציה הטובה ביותר הייתה נקניקיה בלחמנייה. לאחר מכן צעדנו לראות את המפלים מקרוב – בקצה אחד המפלים העליונים ובקצה השני המפלים האמצעיים.
בזה תם ביקורנו בפארק ויצאנו לדרך לכיוון אית'קה. מהר מאוד כל יושבי הרכב מלבד הנהג נרדמו, וכך עברו להן שעתיים שקטות ושלוות, חלקן בכביש המהיר וחלקן בדרכי נוף, כששלמה ארצי מלווה אותנו ברקע. לקראת ערביים הגענו לאית'קה וחשקה נפשנו במסעדה אסייתית. ה-Yelp המליץ על מסעדה ויאטנמיית במרכז העיירה העונה לשם הגנרי " Saigon Kitchen". אי אפשר להזמין מקום, וצריך להגיע ולחכות בתור. הלכנו על זה. המקום היה מפוצץ, אך כעבור 10 דק' מצאו לנו שולחן. מהר מאוד השולחן התמלא במרקים, נודלס ונשנושים מעולים, והאוכל היה ממש טעים. מומלץ בחום!
משם המשכנו למקום הלינה, והפעם Airbnb (היחיד בטיול הזה). בגדול – התנסינו כמה פעמים ב-airbnb והיה מעולה. החלטנו שגם בטיול הזה נזמין דירה כזו פעם אחת, גם כדי להוזיל עלויות וגם כדי לגוון את הלינה. הפנטזיה שלי הייתה דירת גן חביבה בסגנון כפרי סמוך לאגם. ובאמת, כ-8 חודשים לפני הטיול מצאתי דירה בדיוק כפי שרציתי. משופצת, חדישה, נקייה, ביקורות טובות, חצר גדולה, מתקנים לילדים, ואפילו נחל עם מפלון שזורם בשטחה, 5 דק' מאגם קיוגה. והמחיר היה לגמרי הפתעה - 116$ ללילה. זול בהרבה מכל מלון אחר בסביבה. סגרתי את המקום. לצערי, כמה חודשים לאחר מכן קיבלתי הודעה שבעלת הנכס ביטלה את ההזמנה, בלי הסבר. פניתי אליה והיא אמרה שהיא עוברת לרילוקשיין באירופה (היא מרצה בקורנל) וביטלה את כל ההזמנות. מבואס טילים התחלתי לחפש חלופות. מלונות בשלב הזה היו יקרים מאוד עבורנו (זה יצא גם בסמיכות לקולומבוס דיי, ככה שהמחירים האמירו עוד יותר). ב-airbnb לא הצלחתי למצוא דירה בסגנון של הדירה הקודמת שמצאתי. בסוף, מצאתי דירה שאמנם לא נמצאת סמוך לאגם או לנחל אבל במיקום מעולה במרכז העיירה, מרחק של דקת הליכה ממפלי אית'קה. הביקורות היו מעולות, וראיתי שהרבה מן המבקרים ישראלים, ככה שהנחתי שיש בביקורות האלו גם טעם ותרבות דומה לשלנו. גם המחיר היה זול 127$ ללילה. אז למרות שהיא לא הייתה דירת חלומותינו, היא הרגישה לי פתרון טוב. כשהגענו לדירה קיבלנו הלם. הבית עצמו היה ישן. הדירה הייתה בקומה השנייה והיה צריך לעלות במדרגות עץ חשוכות. הדירה עצמה מרווחת, אך מאוד פשוטה, מיושנת ואקלקטית. אין טלויזיה או נטפליקס, רק מדף של סרטיDVD ישנים. הבעיה המרכזית הייתה האמבטיה הקטנה שהייתה עטופה בשלל וילונות ניילון שנצמדו אליך, עם זרם איטי ולא נעים. וואו, האמבטיה הכי גרועה שהייתה לנו. באין ברירה, החלטנו לזרום עם מה שיש ולהנות מהיתרונות של המקום. בראש ובראשונה המיקום המנצח שלו. מול הבית היה גן שעשועים ענק, ובמרחק דקה מהמפלים היפים. אני גם חייב לציין לטובה את המארחת, חנה, שהייתה איתנו בקשר רציף וענתה לכל שאלה שלי במיידי. הלקח מהסיפור הזה הוא שכמו שאתה כאורח יכול לבטל הזמנה ב-airbnb, צריך לקחת בחשבון שגם המארח יכול לבטל לך הזמנה, ואף אחד לא יפצה אותך על זה. להבא כדאי לחשוב על תוכנית גיבוי מתאימה. יחד עם זאת, השהות לא הייתה נוראה. אמנם לא בסטנדרטים של המלונות שהתרגלנו אליהם עד עכשיו, ולא כפי שציפינו לשתות את קפה הבוקר בגינה סמוך לנחל, אך בכל זאת נקי, מסודר ונוח.
-
נפלאות הבוקר מול המפלים:
ושאר היום:
-
-
חזרתי להשלים קריאה ,
התמוגגתי מתמונות התאומים ( והמחווה לטיטניק ) ,
והעלית בי המון זכרונות מטורונטו והמפלים , מטיול שעשיתי עם הוריי עוד בעודי נערה ... (לפני המוני שנים....)
עד שכתבת , נראה היה לי ששכחתי מ"לאס וגאס" של המפלים... ופתאום הערת את הזיכרון הזה אצלי , והצלחתי ממש להיזכר גם בהלם שלנו ... ממש אנטי תיזה לטבע המופלא.…
נראה לי שמאוד אהבתם את טורונטו והאנרגיות שם היו ממש טובות , אז אולי אני צריכה לשקול לחזור לאזור, עכשיו כבר עם ילדיי שלי …
אם זה יקרה, לגמרי שכנעת אותי שאני חייבת חדר עם נוף למפלים !
מחכה להמשך
עדי
-
תענוג לקרוא את הסיפור שלך והתמונות מהממות! -
תודה על השיתוף.
גם אנחנו נהגנו לטוס לטיולים עם כל 4 ילדינו.
במהלך השנים עם התבגרותם עם 3, אחר כך שתיים , בת זקונים...והיום אנחנו כזוג. ותמיד היה תענוג.
הזכרת את אתר Priceline המציע מלונות מוסתרים.
נכנסתי לאתר ולא ראיתי כיצד מוצאים אותם אשמח אם תוכל להסביר .
תודה
-
@rinisco גם אנחנו אהבנו מאוד את הפארק הזה, והתרשמתי ממנו עוד בהכנות לטיול ומאוד רציתי להגיע אליו.
@adivelednizki תודה עדי. טורונטו הייתה נהדרת ואני ממליץ מאוד, אתם תהנו בטוח!
@chenRoz תודה רבה, שמח שאת נהנית!
@doritnu לגבי priceline: אחרי שאת עושה חיפוש יש לך עמודה של Express Deals, שם מוצגים מלונות באופן אנונימי, אבל עם מספיק פרטים שאם תעשי הצלבה אז תוכלי לדעת די בביטחה לאיזה מלון הם מתכוונים. יש גם אתרים שעוזרים “לנחש” את המלון.
-
יום 19 – יום ראשון ה-13.10.19
לפנינו יום טיול באיזור אית'קה ואגמי באצבעות. החלטנו שלא ניסע ל-Watkins Glen משום שלא היינו בטוחים שהמסלול יתאים לילדים, ואולי יהיה ארוך וקשה מדי בשבילם. באיזור אית'קה עצמה לא חסר דברים אחרים שאפשר לראות ולעשות.
ראשית, הגענו ב-10 בבוקר עם הפתיחה לשוק האיכרים של אית'קה. השוק עצמו ממוקם בדרום האגם, באיזור שהוא הופך להיות צר. זהו שוק מסודר יחסית, כלומר הוא פעיל רק בימי שבת וראשון, אבל המבנה עצמו מקורה וקבוע, והדוכנים עצמם בנויים כבר בתוך המתחם. יש חנייה, אבל היא התמלאה די מהר (הגענו ממש בהתחלה). השוק עצמו בנוי מהמון דוכנים של כל מיני. ארוחות בוקר, תוצרת חקלאית, אומנות, יין ועוד הרבה דברים טובים. פתחנו את הבוקר עם קפה מעולה, עוגיות ענק לילדים וסינבון תפוחים מושלם לנו. השוק עצמו סמוך לגדת האגם, ויש המון ספסלים ומקומות ישיבה מפוזרים לאורך הגדה. איזה כיף להתחיל את היום עם קפה ומאפה טעימים בשמש החמימה מול האגם. אחרי הפתיחה הקלה עשינו סיבוב מעמיק יותר בשוק וכל אחד בחר ארוחת בוקר. אני לקחתי פיתה עם חביתה ומלא דברים טובים, אשתי לקחה חביתה מיוחדת שמוגשת על סלט, והילדים בחרו טוסט-חביתה. חזרנו לשבת מול האגם, זללנו ונסכם שהכל היה טעים!
מכאן, מרחק של 5 דק' נסיעה, המשכנו ל- Ithaca Children's Garden. זוהי גינת משחקים מיוחדת, חינמית, ששוכנת בדיוק בצד השני של האגם ב-Cass Park, מול שוק האיכרים. זו לא סתם גינת משחקים, אלא גינה עם תחנות שונות לילדים שכל אחת מהן מיוחדת והדגש הוא חיבור לסביבה. יש גינת משחקים שכולה מגרוטאות, צמיגים וקופסאות. יש מבוך נחמד. יש גינת פרחים וגן ירק. יש פסל ענק של צב מגניב שאפשר לטפס עליו. נדנדנות מיוחדות. המקום נראה שהושקעה בו המון מחשבה ויצירתיות, וכולו כוונה טובה לעורר מודעות והשראה בילדים. יחד עם זאת, היו חלקים שהרגישו לא מתוחזקים מספיק, אך עדיין המקום שווה ביקור עם ילדים. צמוד לגינה יש גם גן שעשועים סטנדרטי, שגם בו הוצאנו קצת מרץ.
החלטנו להמשיך צפונה ולנסוע לאורך אגם קיוגה, ולעצור איפה שנראה לנו. המשכנו עם הכביש ישר, מחפשים פינות לעצור ליד האגם. הכל שטחים ובתים פרטיים ולא ניתן לעצור. בשלב כלשהו הייתה פנייה ימינה שהובילה לחניון קטן ולגינה ממש על שפת האגם. איזה מקום חלומי! מסתבר שזה Ithaca Yacht Club, וכנראה מכיוון שהיה יום ראשון המקום היה שומם. במקום הייתה גינת שעשועים מקסימה, שכולה בנויה כיאכטה, עם נוף מדהים של האגם. צחקנו ואמרנו כבר שהילדים מתרגלים לסטנדרטים גבוהים של גני שעשועים עם נוף מהסרטים. אח"כ עשינו טיול קצר על הרציף, ראינו המון שחפים ושאריות של סרטנים. המקום יפה מאוד ופוטוגני. אגב, ממש בצידו השני של הכביש (אלמלא היינו פונים ימינה) יש מסעדה בשם Glenwood Pines שבעלת הדירה המליצה לנו עליה בחום ואמרה שהיא מתאימה למשפחות. כמובן שאחרי ארוחת הבוקר שזה מכבר אכלנו, ויתרנו עליה.
המשכנו בנסיעה והתחברנו שוב לכביש 89. הגענו ל- Taughannock Falls State Park. ויתרנו על מסלול ההליכה עד למפלים ונסענו ישירות לתצפית בכביש הפנימי של השמורה. התצפית עצמה היא בדיוק ממול המפל, ונותנת זווית צפייה מעולה על המפל הגבוה והמרשים. מלמעלה רואים את אלה שבחרו לצעוד עד למפל. רק כדאי לדעת שגם מי שבחר להגיע קרוב למפל, לא יכול להתקרב למפל עצמו ולבריכה שהוא יוצר, כי השביל עצמו מסתיים כמה עשרות מטרים לפני זה.
חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה בכביש 89 הפעם ללא מטרה מוגדרת, אלא רק ליהנות מנופי הסביבה והאגם. בדרך רואים הרבה שטחים חקלאיים, חיות משק ושלטים המכווינים ליקבים. בשלב כלשהו הכביש מתרחק משפת האגם ואנחנו מתחילים להיות עייפים ו/או רעבים, ועל כן החלטנו להסתובב בחזרה. הילדים נרדמו ואשתי רצתה לנצל את המצב לקפוץ לחנות ענקית בשם Party City שכולה מוקדש למסיבות ואירועים שהייתה בצדו השני של האגם, סמוך לעיירה עצמה. בתזמון מושלם, היא סיימה את הסיבוב שלה כשהם התעוררו והלכנו לאכול צהריים בסניף פיצה האט הסמוך.
אנחנו כבר מגיעים לשעת אחה"צ וטרם היינו במפלי אית'קה עצמם, שקרובים כל כך לדירתנו. אז חזרנו לדירה ומשם צעדנו דקות ספורות עד למפלים עצמם. הם בהחלט מצדיקים את הסיפורים, יפים וגדולים. הרבה אנשים סביבם, פה ושם יש דייגים שמנסים את מזלם. הריגוש שמפלים אלו מעורר לדעתי, הוא בעיקר בשל מיקומם בלב העיר, סמוך כל כך לבתי התושבים. אצלנו נוסעים שלוש שעות עד לרמת הגולן לראות זרזיף מים, בשעה שהם יוצאים עם הכלב לטיול, סמוך למפלים עוצמתיים כל כך.
החלטנו לסיים את היום בגן השעשועים הענק שמול הדירה. שהינו שם כשעה עד לשקיעה. תמיד כייף להתרחק מעט מהאזורים התיירותיים ולהיטמע לרגע בתושבים המקומיים, וגן שעשועים הוא מקום נפלא לכך. סבתא שלוקחת את נכדיה לגינה ומתנדנדת בעצמה, ילדים אחרים שמשחקים עם ילדינו, הורים שיושבים על ספסל סמוך.
ואם כבר אווירה ביתית, החלטנו שנתפנק לנו היום בארוחה זוגית בבית אחרי שהילדים ילכו לישון. איתרנו מסעדת סושי מומלצת, הזמנו משלוח שהגיע צ'יק צ'ק, והתענגנו לנו בכייף בסלון. מחר היום האחרון שלנו לפני ניו יורק.
-
יום באית’קה וסביבתה:
-
