חזרנו מסין,אם ובת, כמה תובנות
-
שם ההוסטל בלויאנג – Buling Buling Youth Hostel Luoyang
שאלתי בקבלה אם ניתן לטייל באותו היום גם למערות לונגמן וגם למקדש שאולין, שהוא מולדת הקוג פו. נאמר לנו שכן, אך הומלץ לנו להצטרף לסיור מאורגן הנוסע לשני האתרים. ביקשנו להצטרף לסיור זה ביום המחרת.
העלות הייתה נמוכה ביותר, כ 290 יואן לאדם. כשלוקחים בחשבון שהכניסה לכל אחד מהאתרים עולה כ 80 = 90 יואן, ושרק הנסיעה למקדש שאולין לוקחת מעל לשעה, ברור שהמחיר זול במיוחד. עם זאת, למחרת ב 08:20 הסתבר שהיינו חלק מקבוצה של אוטובוס מלא ורק כ 10 “זרים”. המדריך הסיני לא דיבר מילה אנגלית ואנחנו הזרים נאלצנו לסבול הסבר ארוך מאוד ברמקול של המדריך בסינית, למעשה כל הדרך למקדש שאולין. כמו כן, לא הוסבר לנו דבר – לא שקודם נוסעים למקדש שאולין ורק אחר הצהריים למערות, שהעצירה הפתאומית בדרך חזרה מהמקדש הייתה לארוחת צהריים (לא ירדנו מהאוטובוס, נמסר לנו שעצרנו ליד מסעדה מאוד לא מזמינה, הסינים אכלו בזריזות ותוך רבע שעה היו כבר חזרה על האוטובוס) ולא שחלק צריכים לרדת עם הגיענו חזרה לעיר כדי לעלות על אוטובוס אחר שהחזיר אותם לאכסנייה מכיוון שהם יצאו לסיור רק לחלק של מקדש שאולין. בסוף הכל הסתדר והספקנו גם את המקדש וגם את המערות, אבל לא היה מי שיסביר לנו ופשוט נאלצנו לסמוך על היעילות הסינית וההמלצה של ההוסטל.
כאמור הנסיעה למקדש שאולין ארכה כשעה. המקדש יושב על הר מוקף צמחייה, סוף סוף אוויר נקי. נפרדנו מהקבוצה לאחר קבלת הכרטיסים, ונאמר לנו לחזור לאוטובוס באחת וחצי. בהתחשב בכך שאתר מערות לונגמן נסגר בחמש ויש נסיעה של מעל לשעה חזרה לעיר, הכניס אותנו קצת ללחץ. אחרי הכל, הגענו ללויאנג בשביל המערות. מבחינתנו המקדש היה רק בונוס. בדיעבד מסתבר שאין ברירה אלא לבצע את התכנון בסדר הזה, כי במקדש יש(במרכז הלימוד של קונג פו) הופעת טעימה של קונג פו המבוצעת על ידי תלמידים נבחרים – רק בבוקר. אמנם רק חצי שעה, אבל סוף סוף הבנתי מה כל כך מסעיר באומנות העתיקה הזו, והטעימה שקיבלנו הבהירה לנו כמה הנערים הצעירים האלה מקצועיים ומיוחדים. המקדש עצמו גם מעניין, וכאמור מוקף בנוף יפה.
-
אחר הצהריים, לאחר שנפרדנו מכל הזרים שהצטרפו לטיול ומחלק גדול מקבוצת הסינים, הגענו סוף סוף למערות לונגמן המרשימות. בדיעבד, סדר הדברים היה מעולה, מכיוון שהגענו למערות בשעות אחר הצהריים, האור הרך והקרירות רק הוסיפו לחוויה, המערות חצובות על הר וושתרעות לאורך קילומטר בלבד, אך כדי לראות אותן יש לעלות ולרדת באינסוף מדרגות התלויות לאורך ההר. חוויה. לדעתי לא צריך יותר משעתיים למרות שאחד ה”זרים” בקבוצה אמר לנו באוטובוס שבילה במערות יום שלם.
-
הי תומר, אין לי מושג איך יוצרים בלוג, מקווה שמי שמתעניין ימצא את השרשור הזה – בין אם עכשיו ובין אם בעתיד...
-
לאחר יומיים מרתקים בלויאנג, חזרנו לתחנת הרכבת (ברגל, מגלגלות את המזוודות על המדרכה….) ויצאנו לנסיעה של כשש שעות לצ’ונצינג. נסענו אל העיר הענקית הזו, מכיוון שמשם יוצא קרוז של 3 לילות על נהר היאנגצה. לא מצאתי המון חומר על הקרוז, ודי התלבטתי אם לצאת. מעולם לא הייתי בקרוז ועקרונית אני נגד ספינות הענק שמשייטות לאורך חופים ונהרות, מקיאות לאתרי התיירות העמוסים בבת אחת מאות נוסעים בקבוצות מסוגרות, לביקור חטוף של כמה שעות, אחריו התיירים לרגע חוזרים לאנייה המפנקת ולא זוכים להכיר כמעט כלום מהאופי האמיתי של המקומות בהם סיירו.
אבל – מקריאה של מעט התגובות והסיפורים שכן מצאתי, נראה היה לי שהשיט על היאנגצה שונה, עיקר החוויה היא השיט עצמו בנהר, המעבר בנקיקים, וסיורי החוף למעשה משניים. כמו כן, היה נראה לי שההפסקה הזו באמצע הטיול, תהווה עבורינו פינוק ומנוחה, ידאגו לכל צרכינו, יקבעו את לוח הזמנים, נוכל סתם לנוח, לישון, לקרוא – וכך אכן היה.
לפני הקרוז, היו לנו יומיים בצ’ונצינג, ולא התחרטנו על כך. העיר גדולה, מודרנית, לנו בסטודיו מפנק במחיר לא יקר במרכז העיר. קצת תמונות. כמובן הסדר הפוך הפעם… בטוחה שתסתדרו
1. הנוף מהרכבת, סין החקלאית, כל חלקה פנוייה משמשת לחקלאות. הסינים גם שותלים המון המון עצים, מתוך תקווה לנטרל קצת את נוראות זיהום האוויר.
2. זו הארוחה שניתן לקנות ברכבת. כמובן כמו סיניות טובות, גם לנו היו תרמוסים עם עלי תה (כל אחת הסוג האהוב עלינו), שמילינו במים חמים שיש בכל קרון ובכל תחנה.
3. הדמפלינגז מעשה ידיה של טבחית מסעדת הרחוב ליד המלון בצ’ונצ’ינג, חזרנו אליה ואל המרק החם כמה פעמים...
4. והמרק...
-
בתמונות למטה:
- פינה בכיכר ליד בית העם – הפנסיונרים של צ’ונצינג במשחקי קלפים סוערים.
- בית העם
- תמונות ממזיאון 3 הנקיקים – הסינים בנו סכר עצום על נהר היאנגצה ובכך פתרו כמה בעיות: מנעו שטפונות שהציפו חלקים נרחבים אחת לכמה שנים, הפכו את נהר היאנגצה הסוער לנהר שקט המאפשר העברת סחורות ופיתוח הערים שלאורכו – ראו ערך צ’ונצ’ינג שתפחה במהירות על מעיירונת קטנה לעיר הרביעית בגודלה בסין עם מעל ל 30 מליון איש, ובנוסף, סדרו לעצמם מקור אדיר לחשמל. עם זאת, עליית מפלס הנהר אילצה מעל למליון איש לעזוב את ביתם, את האדמות החקלאיות שעיבדו במשך מאות שנים, והעתיקה אותם, לערים מודרניות, שחלקן הפכו לערי רפאים, ועל כך בהמשך. במוזיאון הנקיקים מדברים על החיים הקשים לאורך היאנגצה לפני בניית הסכר, ומהללים את הפליטים שגלו “מרצון” ומתוך תחושת שליחות.
-
- מרכז העיר המודרנית, עם כל חנויות המותגים
- ה”מערה” בניין עתיק יחסית, על 11 קומות לאורך צלע ההר, משמש היום כמוקד בילוי ליד הנהר
- אחד הדוכנים ב”מערה”
- גם למוכרת הפירות ברחוב יש ברקוד של וויצ’ט.
-
- Ci Qi Kou (Porcelain Village) אמור להיות שריד של הכפרים של פעם באמצא צ’ונצינג. היום לא יותר מכמה רחובות צפופים עד מחנק, מלאים באותם דוכני אוכל ומזכרות.
- הטבחית מכינה טופו טרי
- גם למוכר צעצועי הפלסטיק יש ברקוד של וויצ’ט
-
לאחר שני ימים עמוסים בצ’ונציניג, עלינו סוף סוף על אוניית הקרוז.
1. הסבל ששכרנו לעזור בהעברת המזוודות לאנייה שייך לארגון סבלים, זה שמדבר קצת אנגלית עומד ליד הכביש “ודג” לקוחות. לאחר כמה מטרים, מעביר את הכבודה לסבל התורן, שסוחב על המוט (למרות הגלגלים שכל מזוודה מצויידת בהם...) את המזוודות ולא מבקש יואן אחד מעבר למה שסוכם מראש.
2. החדר הבסיסי מפנק דיו על הספינה
3. הקפטן וצוותו
4. להתראות צ’ונצ’ינג, יוצאים להפלגה
-
על ספינת הקרוז סיור חוף בכל יום, ועוד סיור אופציונלי בתשלום נוסף. אנחנו בחרנו שלא לצאת לסיורים האופציונלים, נשארנו על הספינה לנוח, לקרוא, ופעם אחת גם יצאנו עצמאית לעיירה בעת החנייה וטיילנו קצת בעיר. מה שברור, הערים והאתרים שוממים לגמרי וחיים לחלוטין על תיירי הקרוז. למשל, בתמונות למעלה “הפגודה האדומה” שנצלה מעליית פני הנהר בעזרת חומה שנבנתה סביבה. העיר לידה היא עיר רפאים, נבנתה ל 20 אלף איש וחיים בה בקושי 6000 מכיוון שהעיר מנותקת לחלוטין ממקורות פרנסה. החקלאים שאיבדו את אדמותיהם קיבלו דירות גדולות, שעומדות ריקות. התושבים נדדו לערים הגדולות למצוא עבודה. אלה שכן חיים בעיר, מחכים לתיירי הספינות, ואיך שאלה מסתלקות מהעיר, החנויות המעטות שפתוחות, מגיפות את התריסים והדממה חוזרת. אנחנו היינו הספינה האחרונה באותו היום, והקבוצה של “הזרים" דוברי האנגלית הייתה האחרונה לחזור לספינה. ממעלה הפאגודה הכל נראה חשוך וערפילי. עד שירדנו מהפגודה, החל לרדת גשם זלעפות וחזרנו ספוגי מים לספינה.
-
ממש כייף לקרוא את מה שכתבת
ממש הרגשתי שאני בטיול איתכם
כמה שווה היום 100$ ?
אני מגיע בתחילת ינואר בטיול מאורגן ל8 ימים לבבייגין , אני מגיע עם הילד שלי (בן 10 )
יש מה לעשות בשעות הערב שהקבוצה חוזרת למלון?
