הגיגי סתיו על צפון הודו והודו בכלל
-
כל פעם שאתם שניכם מוסיפים תמונות ודיבורים על טרק בהימליה – הלב שלי נסחב לשם מכל יעד אחר עליו אני חושבת – בשביל השינוי !
גם תמונות שלי שאני חופרת בהן או עולות מדי פעם ״ הימליה, הימליה,״ זה נשמע אולי אבסורדי , מוזר – אבל להימליה כוח משיכה אדיר !
זה מה שעלה היום … -
צילה
זו תמונה אלוהית מהסדרות של צביקה.
בהגיגי נפאל לעומת לדאק……..
אז קודם כל גם וגם
אחר כך אני חושב שמבחינת יופי אין על נפאל (וסיקים כמובן שזו אולי ״נפאל לעשירים״) אבל וזה היום אבל גדול אצלי החוויה האנתרופולוגית ובמיוחד בטרקים היא גדולה לאין ערוך בלדאק וכמה שיותר רחוק ונידח
כרגע הכי מושכת אותי ספיטי, גם כי לא הייתי אבל גם כי הבנתי שהיא בינתיים השתנתה פחות מלדאק.
אולי צביקה שהיה לאחרונה בשני האיזורים וגם בעבר יוכל להביע את דעתו בעניין
-
בחזרה ללה מנאלי
אז אחרי התאונה והלילה הקפוא שאחריו חזרנו לרכב ולכביש הקשה בחושך ותמרוני הנהג על הכביש מכוסה הקרח בברלאצ׳ה לה הגיע הבוקר והחלק היפה של הנסיעה.
אם בלילה כבר עברו בי מחשבות כפירה לחתוך הבייתה אם הנסיעה מסתיימת בשלום,
אז הבוקר בא ואיתו ההחלטה לוותר על ספיטי ועל הקור הצפוי בה
אבל לראות מה אפשר למצוא ממנאלי לדרום.
-
דרור שלום ,
אתמול היה לי מזל לצפות שוב בסרט על דולפו והתרבות הטיבטית שנשמרה שם – הסרט הוא מלפני 20 שנה …
הטיול הראשון שלי להימליה היה לפני 13 שנה – די מאוחר…
אבל גם במעט השנים שהייתי טירקתי במקומות שונים וזהים השוני הוא עצום !
כמות המטרקים, השבילים נעשו גרועים יותר . שלא לדבר על הלכלוך והזבל…
קשה למצוא היום עדיין טרקים נסתרים וחסרי מטרקים…
בספיטי הייתי ב 2009… בלאדאק פעם אחרונה ב 2015 … בטרק הסינגלילה השנה …… עצוב כביש סלול בעיקר מבטון – ג’יפים עולים ויורדים עם הודיות כבדות גוף- וסירחון של הבנזין נורא… אבל זה עדיין שביל לא גבוה ממנו ביום טוב ניתן לראות ת שרשרת ההימליה …
מה הלאה
️ נראה …שבת שלום
-
אי אפשר לעצור את הפיתוח כי רוב המקומיים רוצים בו וגם הצבא (בהודו) והממשלה.
מה שאפשר לעשות זה להעמיק ולהתרחק.
תאי עושה את זה עם הבחירה בפאדום סארצ׳ו וצביקה עושה גם יפה מאוד.
גם טיול בסוף העונה או בהתחלה יכול לשנות קצת.
כתבתי כבר לפני כן שבדרך לפאדום בכביש בזאנסקאר עדיין יש הרגשה של סוף העולם למרות הכביש.
אנחנו עשינו 3 ימים בלבד מטרק מאוד ידוע אבל בגלל שיצאנו בסוף העונה פגשנו רק 7 תיירים במשך כל ההליכה ורק עם 3 יצא לנו להחליף כמה מילים.
בחורף עצמו איזור הכפרים בלדאק חוזר עשרות שנים אחורה למעט אולי כיסויי סלולרי באיזורים שקרובים ללה. אנשים ומשפחות מתכנסים למאבק משותף בחורף.
גם בלה עצמה זה לא ממש פיקניק בחורף.
תמונות מקיילונג
מהעליה
לרוטאנג
מהרוטאנג
ומהירידה
-
דרור, כבר הגבתי לשרשור הענק הזה (תרתי משמע) אבל אי אפשר שלא להגיב שוב.
מאוד שמח לקרוא עוד מהטיול המיוחד הזה שלך, ולראות עוד תמונות.
בעוונותיי, עדיין לא הייתי בחלק הזה של העולם.
מקווה להיות בו בקרוב ולהכיר את העם הטיבטי מזווית קצת שונה.שוב תודה רבה על ההשקעה!
-
הי גילי
אין על מה, אני חוזר קצת עם עצמי לטיול ולמראות כאן בפורום ושמח שיש אנשים נוספים שזה מעניין אותם.
-
מנאלי (אולד)
הייתה להפתעתי מקום נחמד ואפילו יפה להירגע בו מתלאות הדרך לה מנאלי.
הלכתי שני טיולים יומיים בני שעות ספורות
ונהניתי מהתפוחים
טיול לכפר גושאל
וטיול למפלים
שלא ממש מצאתי
כי לא הקצבתי מספיק שעות בכדי להגיע
אלו טיולי יום נחמדים שיכולים להוות קצת הכנה אם גם לא מספיקה להסתגלות לגובה עבור מי שמתכנן להיכנס לספיטי
-
מנאלי
הייתה שער הכניסה שלי לצפון הודו
שם חשבתי על המשך הדרך
הרבה צעירים מגיעים באוטובוס לילה מדראמסאלה שאז עוד לא חשבתי שאגיע אליה
ואחרי יום יומיים
ממשיכים לוושישט ששמעתי שהיא זולה יותר ממנאלי
חלק לא קטן נוסע משם לקאסול ולכפרים פולגה וקיריגנגה שמעל וגם אני התלבטתי אם לנסוע לשם (פארווטי).
-
זכרתי את המלצתו של תאי לדלג על פארווטי
התייעצתי גם עם צביקה וגם ממנו התרשמתי שעדיף לטייל בקינור…….
לפי המידע שהיה בידי אז, נדמה היה לי ש”הדרך המועדפת” לטייל בספיטי וקינור היא עם רכב צמוד ונהג אבל פגשתי בזוג ישראלי שהגיע למנאלי אחרי שטייל בקינור וספיטי ונאלץ לחזור על עקבותיו (700 ק”מ כך אמרו שרק היום אני מבין כמה הם שונים מ700 ק”מ על כביש 6) בגלל שמעבר קונזום היה כבר חסום.
היו חברה צעירים שיצרו איתי קשר וניסו לארגן ג’יפ לקינור אבל אחר כך וויתרו ונסעו לקאסול.
היה נוח ונעים במנאלי אבל לא מספיק מעניין בשביל להישאר יותר וחיפשתי דרך להגיע עצמאית לקינור. אוטובוס ישיר ממנאלי לראמפור היה אמור להגיע ב 16 שעות אבל חלק מהנסיעה אמורה היתה להיות בלילה ואני כבר מיציתי את עניין נסיעות הלילה אחרי המיניבוס מלה. הייתה גם אפשרות לנסוע דרך שימלה ביומיים אבל צביקה הציע לי לנסוע לקינור דרך מעבר ג’אלורי והכפר ג’יבי ואחרי מעט קריאה אימצתי את ההמלצה. הכפר ג’יהבי קיבל מספר המלצות חמות והתחלתי לפתח ציפיות.
בחור שלא הכרתי כתב בקבוצת הוואטסאפ של המטיילים במנאלי שהוא מתכוון לנסוע לג’יבי בלוקאלים והציע לי להצטרף.
לא סמכתי על עניין הלוקאלים בעיקר אחרי שקראתי שידרשו שתי החלפות בדרך והחלטתי לנסוע לבד במונית
אחרי ארבעה ימים רגועים במנאלי ירדתי לטרמינל האוטובוס בחלק התחתון של העיירה עם הערכה שמונית לג’יבי צריכה לעלות 3000 רופי ואכן זה מה שהנהג הראשון הציע לי ואחרי כמה בירורים נוספים מצאתי מישהו שהסכים לנסוע ב-2500 את הנסיעה של ה3 שעות לערך.
העמסתי עליו את התרמילים ויצאנו לדרכינו ב10 בבוקר בנסיעה מהירה על גבול הפרועה כשהשמש מאירה פניה. מוזיקה הודית שהתחלתי לחבב כבר קודם בדרך לה מנאלי התנגנה וליוותה אותנו
הבחור שנסע לג’יבי, כתב לי בוואטסאפ שהוא יצא בלוקאל בשעה 9:20 בבוקר
-
קודם כל כמובן שגם וגם…
ספיטי קטנה יותר מלדאק, ולא חושב שנשארו בה כפרים שאינם מחוברים בדרך רכב. בלדאק עדיין יש כמה. דרכי הרכב יחד עם החשמל מקלים מאוד על החיים, וגורמים לשינוי גדול באורח החיים בכפרים. מה שבלט בטיול האחרון הוא זניחת גידול היאקים בחלק מהכפרים, בכמה מקומות הם אף חזרו לטבע. בנוסף, הרבה מהילדים נשלחים ללימודים בבתי ספר מעולים במקומות מרוחקים, ובסיום הלימודים רובם לא מעוניינים לחזור לאורח החיים המסורתי.
בטיול האחרון אהבתי את “טרק הכפרים” מצפון לקאזה שבספיטי. אזור נידח וכמעט לא מתוייר בנתיים הוא עמק נהר הצ’נדרה בין קיילונג לקישטוואר, ממנו יוצאים כמה עמקי צד לתוך רכס ההימלאיה, עם כפרים הינדיים ובודהיסטיים.
דווקא בנפאל, שהיא מדינה ענייה בהרבה מהודו, אפשר עדיין למצוא אזורים גדולים שטרם חוברו לרשתות הדרכים והחשמל, ומשמרים את אורח החיים המסורתי כמעט במלואו. למשל איזור דולפו, גאנש הימאל, מנסלו ועמק צום, ועוד.
-
פרספקטיבה מעניינת לגבי לדאק וספיטי צביקה
אתה מביא בצדק את עניין הגודל היחסי וחדירת הכבישים…………..
אחרים איתם דיברתי התייחסו יותר לאנשים ואיזה שינוי הם עברו בעיקר בהיבט של התמסחרות. דיברו גם על שדה התעופה בלה לעומת הכביש הצר בחורף לספיטי אבל זה נכון גם להרבה כפרים בלדאק שמנותקים בחורף מלה.
מעניין כמה משקל יש לבודהיזם בהקשר לחוויה האנטרופולוגית שבוודאי חלק לא קטן ממנה הוא אישי. בעיקר מעניין אותי בהקשר של האיזורים הפחות מפותחים בנפאל שאינה בודהיסטית ברובה (?)
-
אין מה לעשות, אורח החיים במקומות הללו משתנה, וגם התיירות תורמת לכך. בקאלפה לא כל כך הרגשתי שינוי בהשוואה ללפני 20 שנה, בנאקו ובמוד כן – כבר כמעט אין הומסטייס, שהוחלפו במלונות ובמסעדות, והכפרים מוצפים ברוכבי אופנועים רועשים. אבל עדיין יש חקלאות בנוסף לתיירות. בלדאק, מחוץ ללה כמעט אין מלונות בנתיים, ובכל הכפרים יש הומסטייס. זנסקר עדיין נידחת מאוד, אבל זה כנראה ישתנה כשיסיימו לפרוץ את הכביש מדרצ’ה.
לגבי בודהיזם בנפאל – דולפו הוא איזור בודהיסטי למהדרין, ויש עוד כמה מובלעות בודהיסטיות קטנות באזורים הגבוהים. לטעמי גם האזורים הלא בודהיסטיים הנידחים, כמו גנאש הימאל, מעניינים.
הודו מלאה בחוויות אנתרופולוגיות שונות ומשונות. מעניינות במיוחד אפשר למצוא ב”שבע האחיות” (כולל נופי הימלאיה בארונצ’ל פרדש), וגם באזורי השבטים באוריסה ובצ’טיסגאר.
-
בכל האזורים של הודו בהימליה בהם ביקרתי – ממזרח למערב ; יש שינויים עצומים … עלייתה רמת החיים של מהמעמד הביניים התחתון – שהביא לתיירות פנים ארצית … והרצון שלהם גם להתפתח בכיוון תיירותי …
חזק ביותר ראיתי זאת בלאדאק – בלה …
הבעיה שההתפתחות והתשתיות הן לא מאורגנות ומסודרות … אלא נעשות בלי התחשבות בעומס שיעד יכול לעמוד בו …
מקום נוסף שמתפוצץ מזה שנים – דרג׳ילינג …
צפון ארונצ׳אל בה ביקרתי השנה. עדיין די פראי … ואותנטי…
אני שמחה זכיתי לטייל ולטרק במקומות כמו ספיטי , לאדאק וסיקים לפני ״המבול״ הגדול… אפילו בנגלאנד שהיום כל ישראלי/ת צעיר/ה שמחשיב את עצמו/ה רוצה לטייל בה…
מקומות משתנים בכל מקום , גם בארצנו הקטנטונת ;
בהימליה לא תמיד לרווחת המקומיים לצערי …
שם קודם בונים ואז מתחילים לדאוג איך לספק דברים כמו ביוב וכבישים – כי אכסניות ובתי מלון קמים תמיד ראשונים:
לכן אני תומכת בצורה בה בוהטאן שומרת על גבולותיה … למרות שגם שם עקב כניסה יחסית חופשית של אזרחי הודו… הכמות של התיירות הנכנסת גדלה…
-
@cillam אמר:
צפון ארונצ׳אל בה ביקרתי השנה. עדיין די פראי … ואותנטי…
לעתים משתמשים במילה 'אתנטיות' כמילה נרדפת ל'חוסר פיתוח'/'לא מודרני/לא מתקדם'.
פיתוח תשתיות תיירות לא בהכרח אומר 'לא אותנטי'. קשה לי לחשוב שאכסניות/מלונות בהודו יהיו 'לא הודיות' בהוויה שלהם.
-
צביקה וצילה
תודה על האינפורמציה והפרספקטיבה.
אני צריך קצת לשבת ולקרוא על המקומות שהזכרתם…
תומר
אני גם חושב שאותנטיות נתונה לפירושים אישיים וגם משתנה בזמן.
מה שאולי יראה לי אותנטי כי נתקלתי בו רק היום, יכול להיראות לאחר ממוסחר והרוס כי הוא הכיר אותו ״פעם״ או שיש לו חוויות ובסיסים אחרים להשוואה.
-
כשהייתי בשלבי התכנון של הטרק האחרון בלדאק , ישבתי וקראתי סיפורי דרך של מטיילים שעשו מסלולים דומים כדי לתכנן את מיקומי עצירות הלילה.
היה לילה בזינגצ׳ן שבו כולם הזכירו לינה בקמפינג אבל המפות הראו שיש שם כפר?. נועצתי בצביקה בכדי לדעת למה אנשים לא ישנים בכפר והאם לדעתו הכפר קיים באמת. צביקה היה בטוח בקיומו של הכפר אבל אמר שלא עבר בו.
כשהתחלנו את הטרק שאלתי את דורג׳ה הסייס על הכפר והוא אמר שהוא קיים במרחק 2 קמ מה קמפינג ולא על ציר הטרק אבל הוא מונה שני בתים בלבד ואין בו הומסטיי.
ביום השני שלנו להליכה מספר שעות ממחנה הלילה, ראינו בחורה מקומית שהלכה מולנו שהייתה לבושה די יפה וכשהתקרבה ראינו תינוק בין יומו קשור לה על הבטן. היא הלכה ללא מיים או מזון ויצאה באותו היום מלינגשט וכבר הייתה אחרי פאס לא פשוט (הנומה לה). דרך המדריכה שלנו הבנו אחר כך שהיא הייתה בדרכה לכפר זינגצ׳ן (עם שני הבתים) ושהיא חוזרת מלה שם ילדה. היא הייתה אמורה ללכת ביום אחד את מה שאנחנו הלכנו ביומיים אחרי לידה ועם תינוק עליה.
לא הבנתי איך היא שורדת אבל אחרי מספר דקות ראינו את בעלה עם חמור ועם משא עליו.
שמחתי לראות שיש כאלו שחוזרים לכפר אפילו אם הוא קטן מאוד.
התופעה של עזיבת הכפרים מוכרת לי עוד מהטרק הראשון בלדאק ב2017.
גם המדריכה שלנו בעצם עזבה את הכפר ללה אבל היא חוזרת בחורפים לעזור לאמא. היא גם מתחתנת בשנה הקרובה (ראינו את המיועד) ואז תחזור לכפר (שלו) לצמיתות דבר שניכר בה שהיא לא ששה אליו.
היא לא באמת ״הדריכה״ אותנו בטרק הזה (מכירה טוב יותר את מארקה והקרובים ללה) אבל בהחלט שמשה מתורגמנית וטבחית בימים של הטרק והיה די מדהים להכיר לה דרך וכפרים שמרוחקים לפעמים 50-100 קמ בקו אווירי מכפר הולדתה שהיא אפילו לא שמעה על קיומם (יש כמה פסגות שמפרידות זה נכון).
-
@ehudze אמר:
נאקו שייכת קינור, הגבול עם ספיטי עובר מעט צפונה ממנה במקום שנקרא malling שם יש גם את הקטע הבעייתי למעבר בכביש שחווה מפולות קבועות (malling nala)
נהר הספיטי הוא “נחל קטן” שמתחיל קצת מצפון ללוסאר וקונזום פאס ומגיע עד לקונפלואנזה שלו עם נהר סוטלאג’.
מצפון לספיטי, מעבר לקו פרשת המים עובר נהר האינדוס שעוד נתחבר אליו.
נהר הסוטלאג’ Sutlej River עצמו מתחיל בסין, קצת מזרחה לקונפלואנזה הנ”ל Khab Sangam.
לכן עמק ספיטי מגיע עד לנקודת מפגש זו, מדרום לנאקו.
הסוטלאג’ עצמו (שבחלקו המזרחי עובר בעמק קינור) הינו נהר אדיר שמנקז כ 400000 קמ”ר ומגיע בסופו של דבר לפקיסטן, מדרום לאמריצר ופוגש שם
את ידידנו האינדוס וביחד נשפכים לים הערבי, מדרום להיידראבאד, על יד קראצ’י.
סכימה מדהימה של האינדוס ואגן הניקוז שלו (1.2 מיליון קמ”ר) שהסוטלאג’ והבפיטי הם חלק ממנו.
דרור, משתדל לא להתערב עם התובנות שלי.
אתה פשוט מפליא בתאורים ובתמונות. תמשיך.
-
רוני תודה
אין לי איזה ״סיפור״ מיוחד לספר ואני לומד הרבה מהתערבות של אחרים ובטח מתמונות משנים קודמות מקומות שלא הייתי בהם והתנסויות שונות.
תרגיש חופשי.
גם ההסבר שלך על הנהרות מאוד מעניין
לי ״סיפרו״ שחלק גדול מהאינטרס ההודי בקשמיר סובב סביב מקורות מיים ועכשיו מעניין אותי איך ההודים ״נותנים״ לאינדוס ולסוטלאג׳ לזרום לפקיסטן.
נדמה לי שנהר הקולורדו כבר מזמן לא נשפך לאוקיינוס השקט ושמקסיקו מקבלת משהו כמו 13% מהמיים שלו בלבד
-
תודה רוני – המפה הזו מביאה אותי להיסטוריה של עמק האינדוס מתקופת הברונזה – מדוע הייתה שם התישבות וציווילזציה מפותחת מאד …תרבות Harappan
