זכרונות בימי קורונה, או: TMB - סיפור הטרק שנכשל
-
-
תודה רבה רבה גדליהו, ענבר, ו-imeshy. ריגשתם מאוד מאוד!!!
ענבר, ברשותך, אני מציגה בפנייך את תוכנית המסלול ל-TMB2.
אני מציינת שמאז, כאמור, הורדתי את הקילוגרמים העודפים, ולמרות שעדיין לא חזרתי לאימון המדרגות (אני אעשה זאת רק כשיהיה לי כבר תאריך יעד, כי די מבאס לעלות ולרדת במדרגות מחניקות של בניין מגורים), הייתי מאז כבר בכמה וכמה טיולים די מאתגרים בנגב ובצפון, וכבר הבחנתי בשיפור ניכר ביחס למצב בו הייתי לפני TMB1 ובכלל. היה לי ממש קל אפילו בעליות שבהן גיסותיי המטיילות בטיולי שטח ארוכים כמעט בכל שבת התעייפו הרבה לפני. פתאום אני נהייתי העוקפת, וזאת שיושבת על סלע ומחכה לאחרים
בעלי אומר שזה הרבה בראש. אני בטוחה שמה שקרה ב-TMB1 קשור גם למצב הפיזי הרעוע שנקלעתי אליו – השיעול העמוק, האנמיה הקשה (לקח לי כשנה להרפא ממנה), וכמובן המשקל העודף. אבל גם בעלי צודק במידה מסויימת לפחות. אני חושבת גם שאחרי היום הראשון של בונאטי נכנסתי, או יותר נכון נכנסנו, בעלי ואני, לסוג של בהלה ממצבי, שאולי בדיעבד היתה קצת מוגזמת. אבל ידעתי שמעבר ההרים בין בונאטי ללה פולי הוא יום קשה יותר מקודמו, ובאמת שלא הייתי עומדת בו.
אז הרעיון ל-TMB2 הוא, שמצד אחד אני אבוא כשירה יותר פיזית ומנטלית, אבל מהצד השני גם אכין מסלול מעט יותר, בואו נאמר, מותאם לי. והרי הוא (אשמח להערות ולחוות דעת):
יום 0: הגעה לשאמוני אחה”צ (טיסת איזיג’ט לג’נבה + שאטל לשאמוני)
יום 1: יציאה מאוחרת בבוקר משאמוני: עליה ברכבל לפלג’ר, ומפלג’ר טיפוס לאגם הלבן (כזכור, בשלט שלהם כתוב שעתיים, לנו לקח ב-2016 שלוש וחצי שעות, אני מניחה שכעת יקח לנו פחות מבפעם הקודמת אבל אולי קצת יותר משעתיים). לינה באגם הלבן.
יום 2: הליכה מהאגם הלבן לטרה לה שאמפ (עם ירידה בסולמות!). זה מסלול שרובו המכריע בירידה. לינה בטרה לה שאמפ.
יום 3: הליכה מטרה לה שאמפ לטריינט. זה יום קשה יותר עם מעבר הרים, אבל! – מעל טרה לה שאמפ יש 2 רכבלים שמכסים את רוב העליה למעבר ההרים, ואנחנו נעזר בהם כדי להפוך את היום מקשה לבינוני. לינה בטריינט.
יום 4: עליה מטריינט לקול דה לה פורקלז (עליה של כ-45 דקות), ומשם בתחב”צ לשמפה. הגעה לשמפה בצהריים, צ’ק אין במלון המקסים “שלנו”, בילוי בעיירה ובאגם שלה. לינה בשמפה.
יום 5: הליכה משמפה ללה פולי (יום קליל – ירידה משמפה לאיסרט ואח”כ הליכה מישורית עד לה פולי, אפשר בשלב הזה אפילו לקחת אוטובוס). לינה בלה פולי (באכסניה “שלנו” כמובן!).
יום 6: גולת הכותרת… מעבר ההרים לה פרט. מלה פולי לבקתת אלנה. לינה בבקתת אלנה.
יום 7: מבקתת אלנה, דרך בקתת בונאטי, ירידה לואל פרט, ומשם באוטובוס לקורמאייר. לינה בקורמאייר.
אופציה שכרוכה ביום נוסף, אם תחשוק נפשי בחוויה מתקנת גם ליום הראשון של TMB1:
יום 7: מבקתת אלנה לבונאטי, לינה בבונאטי.
יום 8: מבונאטי לקורמאייר, הליכה באותה הדרך בה הלכנו רק בכיוון ההפוך, כך שהעליה הגדולה מקורמאייר תהפוך לירידה. את הטיול נסיים, אם כן, בקורמאייר. אולי נשהה בה עוד יום וניסע למרחצאות. מקורמאייר בשאטל לשדה”ת בג’נבה, והביתה.
עוד אופציה היא לסוע מקורמאייר באוטובוס (3 שעות) למילאנו כדי “לקנח” בטיול עירוני של איזה יומיים (תחביב ותיק שלי), ולטוס חזרה ממילאנו (איזיג’ט) הביתה.
מצרפת עוד כמה תמונות מהטיול….
-
אנחנו עשינו את המקטע משמפה לשאמוני, כלומר הפוך לסדר ההליכה שאת מציעה כאן
-
זה בדיוק המקטע שביטלנו ב-TMB1. שמפה-קול דה לה פורקלז, קול דה לה פורקלז-טרה לה שמפ, וטרה לה שמפ-האגם הלבן (ומשם לשאמוני). הסיבה שהפכתי כיוון ל-TMB2 היא כי זה מאפשר לי לדלג על קטעים שאני עדיין חוששת שהם מאתגרים מדי בשבילי, או למתן את הקושי תוך ניצול אמצעי תחבורה קיימים בחלק מהמקומות – רכבלים, אוטובוסים ורכבות.
-
וואו חתיכת ספור ואת מתארת נפלא את כל מה שחוויתם שאפו ענק על הכתיבה !!! מה שמדהים שעברתי ממש חוויה דומה וממש באותו קיץ 2018. אנחנו נסענו לטיולי יום לקראת סוף יוני בתקווה שהכל יפתח אבל יוק..אגווי דה מידי כולל המעבר לאיטליה היה עדיין סגור עקב תקלה, האגם הלבן המסלול עדיין היה חסום בשלג ולא ניתן לעבור בו...מאד נהנו במסלולים אחרים שכן נפתחו וזה היה טיול מופלא אבל השאיר טעם של עוד על מה שפספסנו.
ובנוסף בתחילת מרץ לאחר שהיו כבר כרטיסים ולינות שברתי את הקרסול בשני מקומות..נזקקתי לניתוח והחלמה ממושכת.
לאחר שיכולתי לדרוך באמצע מאי...התחלתי בפזיו תוךאמונה שנעשה טיול נסיעות בנופים ללא יכולת הליכה בכלל. אממה במכון עודדו ואמרו שיהיה בסדר ואכן לא יאומן אבל הצלחתי ללכת כמה מסלולי יום לא קצרים בכלל אבל לא פשוט.
עושה חשק ממש לחזור ואולי הפעם לטרק בינוני .
רק שיפתח כבר !!!
בהצלחה עם התוכנית כל הכבוד לך !!
-
תודה רבה גל!
אכן דמיון רב בין הסיפורים – אתגרים מכל הכיוונים…
יש לי חברה שרצתה לעלות לאגם הלבן באמצע-סוף יוני, 2018 אכן היתה שנה יוצאת דופן מבחינת כמות השלגים שירדו עד אמצע מאי בערך (כותבת רק מזכרון, עקבתי אז בדריכות אחרי המשקעים באיזור אבל עברו כבר שנתיים). היא ובנזוגה כבר התחילו לטפס, למרות שהיה כל-כך מושלג שאפילו את השביל הם לא ראו. היא פשוט היתה באובססיה על האגם הלבן. ברור שאחרי זמן קצר נאלצו לוותר.
מה יש במקום הזה שמושך אותנו כמו פרפר לאש, ואז שובר את לבנו? זה טריק שיווקי או משהו?
-
סיימתי לקרוא ...תודה ענקית על השיתוף הכנה. התכווץ’ לי הלב ביחד איתך כשמחקת מהמחשב את קבוצת הפייס והלינק…
22 קילו?? וואו! ממש הרווחת מכל העניין ובטוחה שהפעם הבאה תהיה קלה הרבה יותר!
הזדהיתי מאד עם הנקודה של לתת לעצמך להרגיש את הכאב והאכזבה, זה חלק מהריפוי ובלי זה אי אפשר להשלים ולהמשיך הלאה.
-
@יונה-וקשת אמר:
ענבר, ברשותך, אני מציגה בפנייך את תוכנית המסלול ל-TMB2.
אגיב בפירוט מחר.
בינתיים: מאמינה בך!
-
אנחנו גם לקחנו את הרכבל (בעצם שני רכבלים בזה אחר זה) כדי לקצר – אבל את הירידה.
משום מה, העליות יותר קלות עבורי – בעיקר מנטאלית.
למה?
כי בסיומה של עלייה יש “שיא” – נוף מדהים, מנוחה וכדומה.
זה מדרבן אותי מאוד בעליות.
הירידות, פשוט לא נגמרות .. שמחנו לקצר אותן עם הרכבל הזה.
-
יונה וקשת תודה רבה על סיפור מדהים, שנכתב בכישרון ומעורר השראה רבה!!
-
יסמין היקרה,
Long time
ציפור יקרה מאוד לחשה לי על האירוע הזה כאן בפורום וכמובן שבאתי וכמובן שנהניתי כמו כולם כאן מסיפור מרגש שמסופר בכישרון גדול של מי שצריכה לספר עוד הרבה סיפורים.
והעיקר בעיני הוא המסר -
אני לגמרי מסכים עם קודמיי שלא נכון לראות בטיול הזה כישלון.
עשית את מסלול ה TMB – רק שכמו ברציף תשע ושלושת רבעי – הוא לקח אותך למקום אחר, משמעותי במיוחד ומלא בטוב.
אז כמו ששר אהוד - השביל הזה אכן התחיל שם, הוא אכן היה לא סלול, לא היה מסומן, לא גמור, לא תמיד מכוון – אבל ללא ספק יצאת בו לאור , בין ועם אנשים – לחיים חדשים.
אז לחיי מסלולים בונים ודרכים לא סלולות המובילות למחוזות נפלאים.
שמוליק
-
- הערה כללות: כשאני אומרת ״יום קל״ או ״יום חלקי״ זה כמובן לגמרי סוביקטיבי ובעיקר ממש לא ביקורת אלא אך ורק ציון עובדה! אני לגמרי בעד ימים קצרים וקלים כשזה מתאים ומעבר לזה, כמו שכבר אמרתי, כל סגנון הליכה הוא לגמרי מקובל עלי (לגמרי!) ואמור לשרת את מי שבחר בו ולא אותי…
@יונה-וקשת אמר:
יום 1: יציאה מאוחרת בבוקר משאמוני: עליה ברכבל לפלג’ר, ומפלג’ר טיפוס לאגם הלבן (כזכור, בשלט שלהם כתוב שעתיים, לנו לקח ב-2016 שלוש וחצי שעות, אני מניחה שכעת יקח לנו פחות מבפעם הקודמת אבל אולי קצת יותר משעתיים). לינה באגם הלבן.
מצוין! מיותר לציין אבל אציין בכל זאת
שאת תלויה בפעילות הרכבל (עונה, לוח זמנים) כדי להוציא לפועל את התכנית. אז כשיתקרב המועד, לא לשכוח לבדוק קודם כל את הנושא הזה.לא סביר אבל… אם יקח לכם 3.5 שעות… אז יקח לכם 3.5 שעות! זה מקטע פתוח עם נופים כל כך מטריפים בכל הכיוונים, כל דקה שם בחוץ היא רווח.
נסי לצאת רגועה לגמרי, למרות הנטייה למדוד ולהשוות, יש לכם תכנית לגמרי מרווחת מבחינת זמנים.
יום 2: הליכה מהאגם הלבן לטרה לה שאמפ (עם ירידה בסולמות!). זה מסלול שרובו המכריע בירידה. לינה בטרה לה שאמפ.
נפלא! אמנם הלכתי את המקטע הפוך (ואז המשכתי לפלג׳ר) אבל המסלול הוא אותו מסלול וזה שוב קטע שכולו נופים מדהימים ופרט לתשומת לב רבה – בכל זאת סולמות וירידה מעט תלולה לעיתים – אין כאן שום קושי. זה יהיה יום קצרצר נוסף, לחימום.
יום 3: הליכה מטרה לה שאמפ לטריינט. זה יום קשה יותר עם מעבר הרים, אבל! – מעל טרה לה שאמפ יש 2 רכבלים שמכסים את רוב העליה למעבר ההרים, ואנחנו נעזר בהם כדי להפוך את היום מקשה לבינוני. לינה בטריינט.
שימי לב שיש 2 רכבלים מ- Le Tour, הראשון – גונדולה סגורה, השני – רכבל כיסא פתוח. עליתי ברכבלים האלו ב 2011 בדרכי משאמוני ל-Col de la Forclaz ביום הראשון שלי ב- WHR (את מוזמנת לקרוא את החלק הרלוונטי בפוסט).
השימוש בשני הרכבלים יביא אותכם כמעט לסוף העלייה. עד לטריאנט זה ישאיר רק ירידה (משמעותית!), בנוף נהדר, באחד משני ואריאנטים. הראשי – של ה- TMB; ושני – דרך בקתת Refuge Les Grands המאוד בסיסית. הפיצול הוא כמה דקות הליכה בודדות אחרי בקתת de Balme.
הלכתי את הואריאנט דרך Refuge Les Grands הקטנטן במסגרת ה- WHR (בירידה, בכיוון שלכם) ואת השביל הראשי עליתי במסגרת ה- TMB.
אתם יכולים לגמרי לעשות את הואריאנט שעובר בבקתת Les Grands ואני בהחלט ממליצה עליו. אמנם צפויה לכם ירידה ארוכה ומעט שוברת ברכיים (כ- 1000מ׳! דרך הואריאנט, כ- 800-900מ׳ דרך השביל הראשי של ה- TMB) אבל בכיוון שלכם ועם דילוג על העלייה – זה עדיין יום יחסית קל וקצר! גם בואריאנט. בעצם, בשימוש בשביל הראשי – זה לא יהיה יום הליכה, בתכנון הזה, גם למי שהולך ממש ממש לאט; זה לא יקח יותר משעתיים-שלוש (אחרי הרכבלים, דרך השביל הראשי; לדעתי – 3 זה כבר הגזמה). כך שאם תצאו בשעה סבירה בבוקר אתם תגיעו מוקדם ליעד ואתם יכולים להרשות לעצמכם לבחור בואריאנט, בלב שקט (זה כמעט מכפיל את המרחק אבל לא כל הזמן תלול, כך שהירידה מתחלקת קצת), מה גם שהיום הבא שלכם יאפשר לא מעט מנוחה.
אגב, מכיוון שהיום הקודם קצר – אם אתם רוצים לקחת את הואריאנט ואת עדיין חוששת, אתם יכולים גם להתקדם ללינה ב- Le Tour, בהנחה שתמצאו מקום לינה שם שמוצא חן בעינכם. זה יחסוך מעט מיום 3 (משהו כמו שעה הליכה, בהערכה גסה, בשיפוע מתון).
יום 4: עליה מטריינט לקול דה לה פורקלז (עליה של כ-45 דקות), ומשם בתחב”צ לשמפה. הגעה לשמפה בצהריים, צ’ק אין במלון המקסים “שלנו”, בילוי בעיירה ובאגם שלה. לינה בשמפה.
יכולה לדמיין את ההתרגשות בהגעה למלון האהוב שלכם! איזה כיף
יום 5: הליכה משמפה ללה פולי (יום קליל – ירידה משמפה לאיסרט ואח”כ הליכה מישורית עד לה פולי, אפשר בשלב הזה אפילו לקחת אוטובוס). לינה בלה פולי (באכסניה “שלנו” כמובן!).
טוב, את מכירה את המקטע בדיוק כמוני. אני מניחה שלא תזדקקו לדילוגים. ושוב – נחמד לחזור למקום אהוב ומוכר בסוף היום
יום 6: גולת הכותרת… מעבר ההרים לה פרט. מלה פולי לבקתת אלנה. לינה בבקתת אלנה.
זה בעצם יום ההליכה המשמעותי הראשון שלכם. הוא בסה״כ דומה ליום ההליכה הראשון שלכם ב- TMB1 מבחינת האתגר בעלייה. כך שמצד אחד את כבר יודעת מה זה מקטע עלייה אלפיני, ומצד שני – מכיוון שלא היית ממש כשירה בפעם הראשונה – זו קצת פעם ראשונה בשבילך...
ההמלצה היחידה שיש לי היא לצאת מוקדם. לא בהיסטריה, תאכלו כמו שצריך ותתארגנו בלי לחץ – אבל מנסיוני יציאה מוקדמת נותנת יותר בטחון וכמובן את האפשרות לנוח הרבה בדרך.
פה העבודה המנטאלית היא קריטית עבורך! (אני מאוד מסכימה עם אישך לגבי הצד הזה של הספורט)
נסי לא להתעסק במי משיג אותך ואת מי את משיגה ומי ממתין למי (נטייה טבעית, אני יודעת). תאמיני שאת מסוגלת להגיע למעלה – והזמן ממש לא חשוב!!! המון (המון!!!) אנשים – בעלי יכולות שונות מאוד – עולים למעבר ההרים הזה בכל קיץ. הוא לא מיועד רק לסופרמנים!!! לחלק קשה יותר ולחלק קשה פחות. גם אם את תהיי מאלו שיהיה להם קשה קצת יותר – זה לא ממש חשוב. את תגיעי למעלה! אז נשאר לך רק לעשות את זה ״נכון״ – שזה אומר, עם כמה שפחות לחץ ומקסימום הנאה.
נסי לא להתמקד ב״סוף״. מעברים אלפיניים יכולים לפעמים להראות ״לא הגיוניים״, מאיימים, מייאשים. גם לי קרה פעם או פעמיים שעמדתי בתחתית איזה מדרון וקצת נבהלתי (קרה לי גם בירידה, אגב). תעצרי ותנשמי ותתרכזי בכמה צעדים קטנים בכל פעם. אם את יכולה להגיע לסלע הבא – אז את תגיעי בסוף למעלה (ביותר או בפחות זמן). תרשי לעצמך לעצור המון! גם לכמה שניות, כדי ״להסדיר נשימה״ ולבחור את ה״סלע הבא״ ובעיקר: כדי להנות מהנוף – בכל הכיוונים! לא לשכוח גם להסתכל לאחור – בשביל זה את שם, תתרכזי בנוף!
אני לא יודעת מה איתך אבל אני כבר יכולה לדמיין אותך עומדת שם למעלה!
ואחרי החגיגות, כפרס – נשארה לך ירידה לא זניחה (כ 500מ׳ על כ 2 ק״מ). בנוף המהמם של… טוב, משאירה לך לחוות את זה לבד
למיטב זכרוני יש גם חדרים פרטיים בבקתת אלנה(אגב, אם תלכו בואריאנט של Refuge Les Grands ביום 3 אתם תזכו להציץ ולראות מה זה בקתת בסיסית באמת – ואז תעריכו יותר, אני חושבת, את התנאים בבקתות המפוארות האחרות).
יום 7: מבקתת אלנה, דרך בקתת בונאטי, ירידה לואל פרט, ומשם באוטובוס לקורמאייר. לינה בקורמאייר.
קטן עליך! מכאן והלאה – הכל הוא בונוס בעצם.
ברור שאני ממליצה לך להמשיך לבקתת בונאטי ולמחרת לקורמאיור. אבל לא בשביל ה״תיקון״ – כבר עשית המון תיקונים גם בלי לחזור ל- TMB בכלל. אלא מכיוון שזה מסלול כל כך נפלא…
זהו בינתיים
אין גבול לכמה שאני יכולה לדון בנושא של טרקים אז תפני אלי (את יכולה גם בפרטי) לכל שאלה או עניין ואשמח לעזור אם אני יכולה או סתם לעודד/לשמוע.ויש גם פורום מדהים באתר הייק (hike.co.il אם את עדיין לא מכירה) עם הרבה אנשים נוספים שהלכו את השביל הזה (חלקם מאוד מנוסים – הרבה יותר ממני).
-
הגעתי קצת באיחור אבל עם אפשרות לקרוא את כל הסיפור המרתק הזה בנשימה אחת. התמונות ממש גורמות לגעגוע עמוק לאיזור המופלא הזה ולטיולים בכלל
לא שאני אגיע לטרק כזה אי פעם, אבל אני חושבת שהידיעה ש”כל תכנית היא בסיס לשינויים” חייבת להיות בפינה במוחנו בכל תכנון שהוא, אבל בעיקר בתכנון של טיולים. לפעמים זה בעיה בריאותית, לפעמים בעיה עם מזג אויר ולפעמים תקלה טכנית כל שהיא.
מאחלת לך שתגיע מתי שהוא חוויה מתקנת (לא שאני חושבת שזה היה כשלון, אבל זו תחושה סובייקטיבית לחלוטין). חזרי לספר ולהעלות תמונות. -
יונתי היקרה
כמו ששמוליק אמר Long time… – הוא גם זה שגילה לי את הסיפור הנפלא הזה שלך ותודה לו. והכי תודה לך, מזמן לא קראתי סיפור כל כך מרגש בפורום.
בקיץ 2016 נסענו שתינו, כל אחת ומשפחתה, לטיול באלפים הצרפתיים. בהפרש של שבועיים. אחד החלומות הכי נלהבים בטיול הנפלא הזה, עבור שתינו, היה האגם הלבן (בצדק רב!!). את הקדמת אותי. אויי כמה ששיגעתי אותך לגבי העליה הרגלית אם הרכבל באינדקס לא יעבוד. חפרתי לך על כל צעד וכל מאמץ. בניגוד האליך, אצלי זה לא היה רק הקושי הפיזי שלי אלא הכרות עם הנפשות הפועלות. אין מצב שאני מעלה אותם את זה. אז חפרתי. ושיתפת פעולה וסיפרת עוד ועוד. לא רק על הקושי אלא גם על הסיפוק הענק שלך מצליחת העלייה. אותו סיפוק שראיתי כבר מאז איך הוא הולך ומתגבש למטרה – ה TMB.
והנה, עשית זאת! ואני מעריצה אותך עד מאוד!!
מעריצה אותך על הנחישות המדהימה בהכנה לטיול. 84 קומות?? אמאלה!, וחדר כושר ועוד ועוד. רק להעריץ.
מעריצה אותך על ההחלטה מתי ואיך לפרוש גם כשלא מצליחים להגשים המטרה, כדי להגיע הביתה בשלום.
מעריצה אותך שהצלחת לארגן מעכשיו לעכשיו המשך טיול נפלא
מעריצה אותך שיש חלום TMB2 ואף יש שלד של מסלול.
יחד עם זאת, מבינה את הכאב ואת האכזבה ויש דברים כמו האנמיה והשיעול שלא תמיד בשליטתנו. ממש אל תקחי את זה ככישלון
תודה רבה רבה על השיתוף.
שתמיד תמשיכי לחלום ולנסות ליישם
לימור
-
וואו, כמה תגובות מחממות לב!! גם מחברים ותיקים ויקרים
תודה לכולכם! עונה לפי הסדר:
dinz: אכן, כל תהליך של ריפוי מתחיל מנקודת הכאב. לכן, כפי שניכר בסיפורי, הקפדתי לא לטשטש אותה
ענבר: אין מילים. כמה השקעה בתגובותייך, כמה עידוד והעצמה במילותייך! את מטיילת מעוררת השראה בכל מובן, וכמובן שהעתקתי ושמרתי את הערותייך המפורטות למסלול המתוכנן ל-TMB2. שמחתי לשמוע שמעבר ההרים הראשון (מצרפת לשוייץ) אינו קשה, ונראה לי שנאמץ את הוואריאנט שהצעת. עולה בי מחשבה שבהתאם לביצועיי בשלושת הימים הראשונים, ייתכן ונקבל החלטה נועזת לעשות את המקטע טריינט-שמפה ברגל במקום בתחב”צ. עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי אפילו אעביר את הלינה מטריינט לקול דה לה פורקלז, כך שהעליה בת ה-45 דקות תוקדם ליום בו נגיע מטרה לה שמפ, כדי שהאופציה להמשיך לשמפה ברגל במקום בתחב”צ תהיה נגישה יותר. תודה לך על הכל, ואני בהחלט אתייעץ איתך כשנתחיל לראות את האור שבקצה מנהרת הקורונה
פו הדב – תודה על המחמאה
שמוליק!!! בהחלט עבר זמן… כמו תמיד אני מסכימה עם כל מילה ממילותייך. מקווה להפתיע בעתיד הלא רחוק עם עוד מילים ומסעות, לאו דווקא כאלה שמגיעים אליהם במטוסים...
ריקי יקרה, טוב לראותך! אכן כל תוכנית היא בסיס לשינויים, וכפי שאת מכירה אותי, אני כבר מיומנת בהכנות שלוקחות בחשבון גם את זה, תמיד יש לי “בנק תוכניות ב’” בקובץ שמגיע איתי לטיול, ותמיד אני מגיעה אחרי שעשיתי מספיק שיעורי בית על האיזור כדי להיות מסוגלת גם לאלתר על המקום. פה הסיפור הוא קצת שונה. כי כשתוכנית נאלצת להשתנות, לדוגמא, בגלל גשם שפתאום החליט לרדת דווקא כשתכננתי טיול פסגות נופי, זה אמנם מבאס, אבל אני לא לוקחת את זה באופן אישי. כאן הבסיס לשינויים הייתי אני. אבל גם עם זה צריך ללמוד להסתדר. אגב, ב-2015, בטיול בצפון תאילנד, נפצעתי באומגות, נזקקתי ל-2 תפרים ביד, בילינו שעה וחצי במיון מקומי (חוויה כשלעצמה) ונאלצנו לוותר על טראק קצר שהיה מתוכנן – שוב, לא הזיז לי, קיבלתי באהבה. הפעם זה היה שונה.
לימורי!!!! נו, איך אפשר לשכוח את קיץ 2016, והרכבת האוירית של הפורום לאלפ”צים??? (יש מצב שמאז פריצת דרך בורמה לא היתה פלישה כה משמעותית לעם היהודי היושב בציון, כמו סימון שביל החומוס החדש לשאמוני
). סיפור הטיול שלך בלתי נשכח כשלעצמו, הוא היה כל כך ארוך ועשיר ומרתק (ועם המון גלידה
). ובוודאי שאני זוכרת את חפירות הווטסאפ האינסופיות שלנו בנוגע לאגם הלבן ולדרכי הגישה אליו – “רכבל הפלג’ר או האינדקס? זאת השאלה”, שאל המלט, ובטעות התפלק לו משפט קצת פחות משמעותי כמו “להיות או לא להיות”. וכמובן את הלחץ אליו הכנסתם אותי כשסיפרתן לי ערב קודם שפנינית ניסתה היום לעלות לאגם הלבן ואפילו דרך הפלג’ר היתה חסומה בשלג…תודה על הזכרונות המתוקים, ועל הפרגון העצום.
אוהבת את כולכם!
-
@יונה-וקשת אמר:
שמחתי לשמוע שמעבר ההרים הראשון (מצרפת לשוייץ) אינו קשה, ונראה לי שנאמץ את הוואריאנט שהצעת.
המעבר אינו קשה תודות לשימוש ברכבלים… (רק כדי להדגיש את הנק׳, לטובת כל מי שקורא). אחרת העלייה בהחלט משמעותית!
עולה בי מחשבה שבהתאם לביצועיי בשלושת הימים הראשונים, ייתכן ונקבל החלטה נועזת לעשות את המקטע טריינט-שמפה ברגל במקום בתחב”צ.
מצוין! רק קחי בחשבון שיש 2 ואריאנטים, והאחד מהם – Fenetre d'Arpette נחשב לקשה במסלול! עליתי אותו בדיוק בכיוון הזה – מ- Col de la Forclaz לכיוון שאמפה, ביום השני שלי ב- WHR – משאמוני לצרמאט; הוא בהחלט מאתגר! גם תלול וגם מאוד סלעי.
לכו את ה- Alp Bovine החמוד. הוא יחסית קליל.
מהמקטע שבין אגם שאמפקס ל- טריאנט/קול-דל-לה-פורקלאז (דרך Alp Bovine):
-
וואו איזו תמונה מפתה!!!!
ברור שלא נתקרב לוריאנט ה-Fenetre d'Arpette הידוע לשמצה (וגם לטובה – יש בו בוודאות נוף מרהיב, אבל הוא בנוי אך ורק למטיילים סופר-מנוסים ובכושר שיא ובמזג אויר מושלם). הזכרתי אותו בתחילת השרשור בהקשר של המטייל הישראלי שנהרג שם בתחילת העונה של קיץ 2018
הבנתי שבקתת ה-Alp Bovine חמודה ושווה ביקור. אני מתחילה לחמם מנועים… שוב תודה לך
-
יונה וקשת,
קראתי בנשימה עצורה את סיפור הטיול שלך, התבאסתי איתך כשלא הכל הלך עפ"י התכניות ונדקרתי בלב עם המשפט שהישראלי זרק בנונשלנטיות לכיוונך.
אבל כמו שכתבו לך לפניי, הכל בסוף יצא לטובה. ואם בסוף גם ניהניתם מהוריאציה שלכם ל TMB, גם עשית שינוי אישי עצום (מעריצה אותך על זה!) וגם את כבר מתכננת את TMB2 אז נראה שהרווחת מכל הכיוונים.
שרק נוכל כבר להוציא לפועל את כל החלומות שלנו
-
נאלצתי לשמור את ההמלצה המצוינת על סיפורך בהמתנה קלה, אבל בסוף הגעתי וגם קראתי והתמלאתי געגועים ומאד מאד נהניתי.
הנחישות שלך להגשים חלומות נפלאה והטיול נפלא והסיפור נפלא, והמסר הכי ברור שאני קוראת ממנו הוא, שעד כמה שזה קשה, אסור באיסור נחרץ למדוד טיולים לפי סרגל התכניות להם! כבודן של התכניות במקומו מונח, אבל הכרחי שיידעו את מקומן ולא יחרגו ממנו להחמיץ תחושות וזכרונות.
מקווה בשבילך (ובשביל כולנו), שהזדמנות לסיבוב נוסף תגיע במהרה, בבריאות מושלמת ובכושר על, ושהוא יהיה נהדר ומספק (אבל עם מספיק חסכים להבטיח גם את הבא...
).תודה שכתבת. היה תענוג לקרוא. החזרת קצת מתחושת הכיף של טיול...נוסטלגיה שכזו...
-
פוסט זה נמחק!
