אתם לא מבינים כמה בא לי לטוס!
-
לא הייתי כאן כל כך הרבה זמן.
בערך שנה.
שנה שעברה עשינו טיול מטורף ברוקיז הקנדיים ובמערב ארה״ב.
טיול שעלה על כל הציפיות שלנו, שהיה יותר ממושלם, שהשאיר לנו טעם של עוד..
ומאז שחזרנו- אני רק רוצה לטוס שוב, להרגיש את הטבע העוצמתי הזה מסביבי, את האוויר הנקי, את מסלולי ההליכה היפים, את האנשים הרנדומלים שפוגשים תוך כדי מסלול הליכה, שאומרים לך שלום, ואתה מוצא את עצמך כל דקה אומר ״הי״ ״שלום״ כי לא נעים לך לא להתייחס.
רוצה לחזור לבאנף, לג׳ספר, לחזור ליוטה ולמונטנה,
לטייל ברחוב הראשי של עיירה יפה ולהיכנס לכל חנות מזכרות שקיימת, למסעדה רנדומלית שיש בה פיצה טובה, וסתם לקנות גלידה על הדרך.
להיכנס כל ערב לaccuweather ולראות מה מזג האוויר שמצפה לנו מחר, ללכת לישון בהתרגשות כי מחר קמים מוקדם לצפות בזריחה בגראנד קניון או שמחר סוף כל סוף אזכה לראות במו עיני את האגם הכי זוהר ברוקיז! זה שראיתי מיליון תמונות שלו לפני שטסנו אבל שום תמונה לא הכינה לרגע האמיתי, לצבע הזה!!
בקיצור, כפי שאתם מבינים, קשה לי נורא, אני תקועה בארץ, בחום הזה, לא יכולה לטוס לשום מקום, לא יכולה אפילו לדמיין מתי נחזור לטייל כמו פעם.. והלב שלי נשבר.
כשחזרנו חשבתי שאכתוב בבלוג סיכום עצום על כל מה שעברנו בטיול שלנו, אני עושה את זה תמיד אחרי כל טיול.
הפעם חזרנו ולא הצלחתי למצוא והזיכרונות מתחילים לדהות, ואני לא רוצה לשכוח… אני מקווה שבספטמבר כשסופסוף יהיה לי קצת זמן לנשום- אני אשב לכתוב הכל, ואולי, אולי איכשהו- זה יגרום לי להרגיש ששוב חזרתי למקום הכי יפה בעולם.
זהו,
הייתי חייבת קצת לפרוק…..
-
היי דנוש
אני יותר ממחכה לקרוא את קורותיכם בטיול החלומות ולראות כמה שיותר תמונות מהטיול הזה.
קצת לפני יציאתכם גם אנחנו חזרנו מהרוקיס , ( גם התכתבנו קצת בפרטי) , כתבתי סיכום טיול ובשנה האחרונה קראתי אותו מלא פעמים והגעגועים עזים מאוד , מזל שהספקנו לפני שהתהפך עלינו העולם.
-
היי שרה, מה נשמע?נכון אני זוכרת שדיברנו , זה היה ממש ביום הטיסה שלי, וכל כל התרגשתי.. שאלת אותי קצת לגבי איסלנד, וכל כך רציתם לנסוע. אני מתארת לעצמי שלא נסעתי בסוף בגלל הדבר הנוראי הזה שנפל עלינו…
אני כל כך הולכת לקרוא את הסיכום שאת רשמת על הרוקיז, ואני כבר מחכה לרגע הזה שיהיה לי טיפה זמן כדי לכתוב הכל וכך להיזכר שוב בכמה טוב היה!
-
מבינה מאד מאד.המרחבים, החופש, לנסוע שעות ברכב בנופים בלתי נגמרים.. גם אנחנו היינו בארה"ב לפני שנה בדיוק בטיול טרום בר מצווה של הבן. מתנחמים בכך שהחלטנו לטייל בקיץ לפני הבר מצווה ולא בקיץ אחרי.. ושהבן הספיק אפילו להגיע לעוד גיחה קצרה לניו יורק עם אבא ממש בבר מצוה בדצמבר, רגע לפני שהשמיים נסגרו.
מאחלת לך ולכולם עוד טיסות רבות בעתיד ומחכה לסיכום טיול שלך
-
מבינים, ממש מבינים, מבינים טוב
דכאון.
-
-
קודם כל הזמן מתעתע בך- כי לפני מספר חודשים שמת כמה תמונות מדהימממות בשרשור התמונות שפתחתי בפורום מרכז אמריקה ( ואת מוזמנת לשים עוד!).חוץ מזה לא יכול להוסיף הרבה- מניח שכל מי שפה כבר מחכה לחזור לטייל איפה שהיא- טיול שכבר הוכן ונדחה לאור המצב או משהו חדש לגמרי ( אולי גם לאור המצב). אז כולנו מזדהים איתך באופן זה או אחר...
אני באופן אישי לא אסע עד שאני לא ארגיש שהעניינים ממש נרגעו, ולא יספק אותי סתם פתיחת ערוצים למדינות ירוקות.. אז אני כבר מחשב לאפריל 2021 בתקווה שזה יהיה ריאלי ליישום.. בינתיים מאוד עוזר לשמוע סיפורי פורום, לראות תמונות שונות שמעלים פה.. ואנשים גם התחילו לחזור אחורה לתמונות וסיפורים עתיקים מהזיכרון ושם יש כבר חוויות מפתיעות לגמרי...
-
אני מצטער אם זה ישמע כמו כפירה, או ביאוס, אבל לא, מה שחסר לי זה לאו דווקא לטוס
לשמחתי לא פוטרתי (בינתיים) ומצבי הכלכלי לא הדרדר משמעותית (תודה לאל שימשיך ככה), וכמובן שאף אחד בסביבתי הקרובה לא חולה.
אבל מה שחסר לי זה לא לטייל בחו”ל בטבע ולפגוש אנשים אקראיים ולהגיד שלום.
לפני שאני מדבר על אנשים אקראיים, אשמח להפגש בנחת עם המשפחה המורחבת
לפני שאני רוצה להגיד לאנשים בחוץ שלום, אני רוצה לראות אנשים ברחוב או בגינה ולעבור לידם בלי לעשות עיקוף של כמה מטר כדי להתרחק מהם, ובלי לבדוק האם המסיכה יושבת להם 100% על האף או שהם מנסים להרוג אותי. ואני רוצה להזמין את השכן המבוגר ליד לקפה אצלי בבית, ולא רק לדבר איתו ממרחק בטוח מהמרפסות
לפני שאני רוצה לחזור לבאנף או ג’ספר (לא הייתי) אני רוצה לחזור לכנרת, לירושלים, או ואפילו לבאולינג
לפני שאני רוצה לטייל ברחוב הראשי של עיירה יפה ולהכנס לחנות מזכרות, אני רוצה סתם לשוטט ברחוב של העיר הקרובה ולהכנס לחנויות סתם לראות אם יש משהו מעניין, ולא רק לעשות כניסות תכליליות לחנויות, לקנות את מה שחייבים לברוח מהר החוצה. אני רוצה להכנס למכולת לקנות בגט, ולא לדחות את זה עד שיהיו כמה מצרכים שמצדיקים את הסיכון
אני רוצה לאכול גלידה על הדרך, וגם לאכול אותה על הדרך, ולא לאכול אותה באוטו (כי שם אפשר להוריד מסיכה)
אני רוצה לקום לראות את הזריחה במצדה, או בארבל בלי למצוא לעצמי פינה קטנה רחוקה מכולם ששם אפשר לעמוד בלי לחשוש מהדבקה
אני רוצה לשוטט בחוץ בלי לחשוב האם חם מדי למסיכה, או האם המקום הזה צפוף והומה ועדיף לוותר
אני רוצה ללכת לבריכה או לים פה ליד הבית, ולהנות שם בנחת, ולא להרגיש שזה סיכון מחושב כי חייבים לתת לילדים קצת לפרוק.
ואני רוצה ללכת למקומות סגורים בלי לחשוב האם הם באמת מקפידים שם על כל הכללים
אני רוצה לנסוע ברכבת או אוטובוס בארץ, בלי לפחד, הרבה לפני שאני רוצה להכנס למטוס בלי לפחד.
ואני רוצה לראות את הילדים שלי חוזרים לבית הספר, לפני שאני רוצה איך אני מוציא אותם משם לטיול בלי שיורידו להם ציון על העדרות.
אז צר לי שאני משבית שמחה, אבל מה שחסר לי זה לא החו”ל, ולא ארה”ב, אלא פשוט היומיום שלי פה בארץ.
-
למה צר לך? למה משבית שמחה?
כתבת יפה והרבה מאיתנו, אני בטוחה ,מזדהים לפחות חלקית, אולי יותר, גם איתך
החיים לא נורמליים וכולנו מתגעגעים להמון דברים, גם בחיי היומיום פה. זו לא תחרות ולא ויכוח מי מתגעגע למה. גם לא נראה לי שהיה פה נסיון לסדר את הגעגועים לפי סדר עדיפויות זה או אחר. הבחורה בסה״כ קצת פרקה את כאבה. לכולם יש מקום וכמובן שהעיקר הבריאות.
אז הרבה בריאות
מקדישה לך כמה תמונות ממקטע ה- PCT שהלכתי ב 2015 בין אגם טאהו ליוסמיטי:
-
מבין אותך ואת התשוקה לחופש ולמרחבים,
לנופים חדשים, לאנשים חדשים, לאוכל אחר.
תרבות אחרת.
אדם צריך גם אוכל לנשמה, לא רק למלא את הבטן.
מאחל לכולנו שבקרוב העולם יחזור לשפיות ונוכל לחזור להנאות של הטיולים
-
מזדהה איתך כל כך….פחות קשה לי על הטיול הספציפי שהתבטל לנו השנה, בעיקר קשה לי שלא יודעת מתי נחזור לטייל באופן נורמלי, בלי בדיקה לפני טיסה ואחרי טיסה ולחץ שלא ניכנס לבידוד בדיוק לפני הטיסה…
ושלא נחלה בדיוק בחו”ל וניתקע שם...אוף, ממש אוף!!
-
אכן תקופה הזויה, אנחנו חיים בתקופה היסטורית, מעניין מה הילדים שלנו ייקחו כצידה לדרך מהימים המוזרים האלה.
אני נמצאת בתקופה שבה אני רוצה שגרה של מה שהיינו לפני שהקורונה הגיעה- משפחה מורחבת, מסיבות עם חברים, חופש גדול נורמלי, ילדים בשגרת לימודים ועוד ועוד…
אבל עד אז אני פשוט חולמת- הרצון לשוב לטייל קיים ובגדול, אז אנחנו כמשפחה מעלים זכרונות, מכינים לופה, ובעיקר התחלתי לתכנן את הטיול העתידי שלנו בתקווה שנוכל לטייל – למזרח קנדה או אלסקה. (עוד לא החלטתי- בקרוואן). זה נותן לי קצת אוויר לנשמה.
גם אני כמו גדליהו מהגרעין לא אסע עד שלא ארגיש בטוחה לחלוטין ומקווה שזה יהיה קיץ 2021, אבל ראלית יש מצב שאצלי זה יהיה רק בקיץ 2022 בגלל הפחדים.
-
מזדהה מאוד עם הגעגוע לטיול שהיה, אנחנו היינו בסתיו האחרון בטיול שלכת מדהים בניו אינגלנד -עם בוסטון וניו יורק, ובמהלך הקורונה (בעיקר בסגר שהיה בהתחלה) העלנו במשפחה המון זכרונות והלב צבט.
גם אני, כמו גדליהו, לא אזנק על המטוס הראשון שאוכל, אני אחכה בסבלנות שהעניינים קצת ירגעו והוודאות לגבי כל משתני הטיול השונים (ביטוח, התנהלות ביעד, סיכונים וכו’) תעלה.
יש לנו אמנם טיסה זוגית לברלין בסוף מרץ 2021 שנדחתה (זה היה זה או להפסיד אותה לגמרי), ואני מקווה שתתקיים, אבל אני די אדישה אליה, לא “נקשרת רגשית” ולא מתלהבת כמו בתכנון טיולים קודמים (בעבר גם מסופ”ש בנאנט התרגשתי חודשים מראש).
הכל נראה אחרת היום, הפרספקטיבה השתנתה.
אני אופטימיסטית חסרת תקנה, אולי הארמגדון הזה יסתיים דווקא בסוף טוב. אמן.
מעלה תמונה מלייק פלאסיד… סתם כי בא לי.
-
חברים יקרים, תודה לכל מי שהגיב והזדהה איתי, כולנו רוצים לצאת קצת לחופש וכולי תקווה שבקרוב זה יקרה.התמונות שהעלתם כל כך יפות...
אנשים טובים- רציתי להגיב לתגובה שלך ספציפית,
אני מסכימה איתך שלפני הכל אני מתגעגעת לחיים הנורמליים אצלנו כאן בארץ ולדברים הבסיסיים, וכמובן הטיולים בארץ היפה שלנו.
אך זה לא סותר את מה שרשמתי. ובחרתי להתייחס לחוויות שלי בחו״ל משום שזה פורום שקשור לחו״ל ..
וכמו שרשמו, אין פה תחרות בין הארץ לבין חו״ל.
אני פשוט מתגעגעת לאווירה שיש שם, לחוויות שחוויתי, לזכרונות היפים שמלווים אותי, לטבע השונה ולנוף היפה.
נראה לי דווקא משהו חיובי בסך הכל ומאוד טבעי.
עובדים מאוד קשה במשך השנה ופעם בשנה רוצים לשנות אווירה ולנסוע למקומות אחרים. מכל טיול שנסעתי צרובים אצלי זכרונות מאוד טובים וחזקים, שמתקשרים אצלי לתחושת חופש ושמחה.
אז לא רואה שום דבר רע במה שכתבתי או ניסיתי להעביר
-
דנוש, אני שוב איתך בכל מילה.
אין סתירה בין הגעגוע לטיולים שכולנו כל כך אוהבים (ובגללם אנחנו כאן), לבין תחושות קשות אחרות הנוגעות לארצנו המיוסרת, בדיוק כפי שאני בטוחה שבמקביל לכל מיני נושאים שאנחנו מעלים כאן בימים רגילים בנוגע לטיולים לחו”ל, לכל אחד מאיתנו יש עניינים כאלה ואחרים גם בחייו הפרטיים.
האם תסכול שחווינו מחברת תעופה שאיכזבה אינו ראוי לדיון, כי לאנשים יש צרות גדולות יותר בחיים?
מזכיר לי שכשהיינו ילדים היו אומרים לנו לגמור את כל האוכל מהצלחת, כי יש ילדים רעבים בביאפרה ובהודו (ספויילר: זה שבלעתי בכוח את הקציצה המגעילה מעולם לא השביע אף ילד רעב ביבשת אחרת).
אז התמונות היפות האלו מניו אינגלנד, סתיו 2019, כנראה לא יפתרו את המשבר הקשה שנקלענו אליו במדינה, אבל בטח ימתיקו לנו רגע אחד קצרצר של אסקפיזם, שאולי יטעין בנו קצת כוחות לעבור גם את הפרעה הזה.
-
באמת מה היה עדיף- שתבלעי את הקציצה המגעילה כי יש רעבים בעולם ולכן לא זורקים או בגלל שלא נעים כי “הכנתי במיוחד בשבילך”? או סתם כי אחרת יבוא שוטר לקחת אותך.. התשובות מחכות בנסיעה הבאה לקרקוב ( פוסט קורונה..) -
לפחות כולנו יושבים עכשיו לבד בחושך
ישנה סברה לפיה אם נאנח ממש עמוק אל תוך הריאות ומכל הלב, תוך השמעת “אוייייייי” מיוסר – פיה בקרקוב תפרוש כנפיים
-
דנה תודה על שרשור מהלב
.מסכימה עם כווווולם.
ואת מתארת את התחושות בכזה דיוק מרהיב!
מחכה לסיכום שלך,אני ממש ממליצה לך לעשות כזה. עם התמונות יעלו הזכרונות ו…
אין לך ברירה עכשיו שכולנו מחכים🤩
סיגל
-
מזדהה לגמרי. אני תכננתי (רק עקרונית) לבקר בארה”ב הקיץ (בצפון מערב ארה”ב) או בסתיו (ואז אולי לדרום מזרח או למרכז). בפועל, מעבר לקורונה, גם מסיבות אישיות אחרות אני אאלץ להמתין ל- 2021 (בתקווה שהקורונה תפסיק להיות בעיה עד האביב או הקיץ הבא).
