חזרנו מפראג היפהפיה

[or100]

לאוסי

הי אוסי,

ראיתי אותך שם במאסף .
את לא צריכה להתחבא אחרי אורי, יש מקום לכולם בשורה הראשונה .

ממשיכים...

אור

[or100]

היום השני

לאחר שיצאנו מכנסיית סנט ניקולס המשכנו להסתובב במאלה סטראנה. שכונת מאלה סטראנה ידועה בסמטאות היפות והציוריות שלה.

המשכנו לרחוב nerudova, אשר מוזכר בכמה מדריכי נסיעות כאחד הרחובות היפים בפראג.

מאלה סטראנה 2.JPG(גודל:38.01KB)	רחוב נרודובה - מאלה סטראנה.JPG(גודל:39.40KB)

[or100]

היום השני

בעבר, לבתים ברחוב nerudova ובסביבתו לא היו מספרים, ובמקום זה היו משתמשים בציור בכניסה לבית על מנת ליצור בידול בין הבתים. לכל בית ברחוב יש ציור משלו. ככה האנשים היו קובעים ביניהם: "אני גר בבית עם שלושת הכינורות" או "ניפגש ליד הבית עם הכלב" (בתמונות).

אם ממשיכים במעלה רחוב נרודובה, בסוף מגיעים למצודת פראג. אנחנו תכננו להקדיש למתחם המצודה את רוב יום המחרת, ולכן באמצע רחוב nerudova פנינו שמאלה במדרגות לכיוון רחוב trziste, ולסמטאות הצרות והציוריות שמסביבו.

הבית עם הכלב.JPG(גודל:38.01KB)	הבית עם שלושת הכינורות.JPG(גודל:39.57KB)

[or100]

היום השני

היעד הבא שלנו (עדיין באותה שכונה) היה "קיר ג'ון לנון" שנמצא ליד כיכר מלטה (Maltezske namesti). לאחר הירצחו של ג'ון לנון בשנת 1980 הקיר הפך למוקד עליה לרגל עבור צעירים ומעריצים, ששרבטו כתובות גרפיטי על הקיר. מנגד, המשטרה עסקה באופן תמידי בסיוד הקיר. בשנת 1989 הקיר הועבר לבעלות מסדר אבירי מלטה במסגרת תכנית להשבת נכסים. הסתבר שהם אפילו פחות אהבו את ג'ון לנון מאשר הקומוניסטים. כך נמשכו ה"מלחמות" על הקיר עד 1998, שאז חולל שגריר צרפת תקרית דיפלומטית. שגרירות צרפת נמצאת בדיוק מול הקיר, ושגריר צרפת פנה ואמר, שהוא דווקא אוהב את ג'ון לנון, ואת צלילי השירים שלו, שמנגנים המעריצים שבסביבה. מאז שגריר צרפת הצליח "להגן" על הקיר, והמשטרה לא שבה למחוק אותו.

תהינו וטעינו קצת בסביבת כיכר מלטה עד שמצאנו את השילוט לקיר ואת הקיר עצמו. מסתבר שכשמצאנו את הקיר אחזה בנו עייפות רגעית ולא צילמנו אותו.

יום אחרי שחזרנו מפראג, ראיתי שרבקה פתחה את אשכול הגרפיטי, והצטערתי שאין לי תמונות של קיר ג'ון לנון לשים באשכול. שמחתי כשראיתי שנירית צירפה שתי תמונות יפות של הקיר.

נירית, אם את נכנסת לאשכול פעם נוספת, את מוזמנת לצרף את התמונות של הקיר גם לפה.

במאלה סטראנה.JPG(גודל:40.33KB)	כיכר מלטה - מאלה סטראנה.JPG(גודל:38.97KB)

[or100]

היום השני

כבר התחיל להחשיך ואנחנו חצינו חזרה את גשר קארל, והמשכנו לכיוון העיר החדשה (נובה מסטו).

עברנו ליד הבניין הרוקד (Tancici Dum) - בניין חדשני, שבנייתו הסתיימה ב- 1996, ובנוי בצורה שמשווה לו צורה של תנועת ריקוד. הבניין מכונה גם "ג'ינג'ר ופרד" על שמם של צמד הרקדנים.
עמדנו ליד הבניין והסתכלנו. את צמד זוגות הרגליים ואת ה"שמלה" של ג'ינג'ר רוג'רס ראינו מייד. לאחר דיונים רבים ביננו, והפעלת הדימיון, הצלחנו לדמיין מדוע המבנה נראה כמו דמויות של שני רקדנים (היה כבר חשוך והתמונות מהאזור לא יצאו ברורות).

המשכנו לטייל בעיר החדשה ועברנו דרך כמה בניינים ידועים נוספים וגם דרך כיכר קארל, שבה פינות דשא נעימות.

בעיר החדשה לראשונה שמענו צפצופי מכוניות. מבחינתנו זה היה "הו, אנשים חיים פה!". בעיר החדשה לראשונה ראינו מכולות קטנות, מעדניות, בתי מרקחת שכונתיים וחנויות נוספות, שהראו שאנשים חיים ועובדים שם. אמנם היו גם שם מספיק חנויות מזכרות, היות ועדיין מדובר באזור מרכזי ולא בפרברים, אבל במינון אחר.

אני תמיד אוהבת בביקור בעיר גדולה לצאת טיפה מהמרכז הכי תיירותי, ולראות גם מקומות שאנשים באמת חיים בהם. המשכנו לטייל ברחובות העיר החדשה עד שהתעייפנו. הסתכלנו במפה, וראינו שאנחנו כבר ממש רחוקים מהמלון, והחלטנו לנסוע במטרו לכיוון המלון.

בפראג יש רק שלושה קווי מטרו. המטרו לא מגיע לכל הפינות של העיר, אבל הוא נוח לנסיעה למקומות שהוא כן מגיע אליהם. כל מי שנסע במטרו בעיר אחרת, יסתדר בקלות גם עם המטרו של פראג.

קנינו כרטיס תחבורה (מטרו, חשמלית, אוטובוס) ל-24 שעות, בגלל שידענו שגם למחרת נצטרך להשתמש בתחבורה ציבורית, בשביל להגיע למצודת פראג.

צריך לשים לב להעביר את הכרטיס בכניסה למטרו. במטרו של פראג לא היה "שער חשמלי" כמו שראיתי בערים אחרות, שבהן חייבים להעביר כרטיס כלשהו כדי להיכנס למטרו (לפני שלב המדרגות הנעות). בפראג קל מאוד לעלות למטרו (וגם לאמצעי התחבורה האחרים) מבלי לשלם. הבנתי שאם עולים פקחים, ותופסים על אי תשלום, הקנסות הם גבוהים, וזה אמצעי ההרתעה שלהם כנגד הקלות בה ניתן לנסוע מבלי לשלם.

במטרו 1.jpg(גודל:19.10KB)	במטרו 2.jpg(גודל:20.28KB)

[or100]

היום השני

ירדנו מהמטרו בתחנת כיכר הרפובליקה הקרובה למלון שלנו. מהתחנה היתה כניסה ישירה לקניון פלדיום הסמוך למלון. זאת היתה הפעם הראשונה שנכנסנו לקניון. מדובר בקניון גדול עם כמה קומות ומבחר גדול של חנויות מכל הסוגים, כולל חנויות מזון וסופרמרקט.

לאחר מנוחה קלה במלון יצאנו למסעדת Kolkovna Celnice שנמצאת ליד כיכר הרפובליקה בכתובת V Celnici 4, ואשר קראנו עליה המלצות.
המסעדה מגישה אוכל צ'כי מסורתי וגם אוכל מודרני. האוכל היה טעים, אבל לא מדהים. האווירה בהחלט היתה חמה ונעימה. המסעדה היתה תוססת ומלאה במקומיים. בהתחלה אמרו לנו שאין מקום פנוי. לאחר המתנה של מספר דקות, התפנה, לשמחתנו, מקום כיפי במיוחד בכורסאות שבפינת המסעדה. המסעדה מומלצת אם נמצאים בסביבה.

לילה טוב!

[hאורי]

היום השני-פרד וג'ינג'ר

http://www.migulski.com/Prague-Fred-Ginger-Building.jpg

הנה הבנין בכלל לא לענין אפילו בפראג "החדשה"
,גם מכוניות וגם לפנות ערב.

[or100]

היום השני-פרד וג'ינג'ר

הי אורי,
איזה יופי של תמונה הבאת!!!
ככה בחושך - בדיוק מתאים לסיפור ולזיכרון שלי

לא הבנתי מה התכוונת בכך שהבניין "לא לעניין".

אור

[יולימה]

תמונות מקסימות.אתה מוזמן לפתוח אלבום תמונות

ולהעלות את כולן לשם.

• אלבומי תמונות

[or100]

ליעל מצוות למטייל

האם זה היה רמז מהנהלת האתר, שהייתי אמורה להבין אותו?

[hאורי]

היום השני-פרד וג'ינג'ר

היי אור
העיר החדשה לא ממש חדשה ובנויה בבניה קלאסית.פתאום מופיע הבנין הזה הצעקני משהו,שנמצא כמעט על שפת נהר רגוע עם ברבורים ובדרך לעוד מצודה ובית קברות של גדולי האומה-לטעמי סתם לא מתאים.אצלנו בעיר באזור תעשית ההי טק הייתי שם אותו ופותח כמה מסעדות.

[or100]

היום השני-פרד וג'ינג'ר

אורי, אני מסכימה איתך. הרי גם בעיר החדשה רוב הבניינים הם בסגנון בניה עתיק. בולט במיוחד אזור כיכר ואצלב, עם המבנים הקלאסיים שלו, שאליו הגענו ביום האחרון של הטיול.

הבניין הרוקד נחשב למבנה שנוי במחלוקת גם בקרב המקומיים, ודי ברור שהוא לא משתלב. אני חושבת שזה תלוי איך "משווקים" אותו. היום הוא מוגדר כאטרקציה, ואז מראש כשעוברים באזור מצפים לראות אותו. באופן כזה הוא גורר תגובה של "איזה בניין מעניין" או משהו כזה, במקום לראות אותו בהפתעה ולהגיד "זה ממש לא מתאים פה". הכל עניין פסיכולוגי.

[hאורי]

היום השני-פרד וג'ינג'ר

האמת, שלנו הבנין נפל בתפתעה.למדנו עליו יותר ממש במקום.כל כך הרגיז אותנו שנכנסנו מאחוריו למסעדת דגים בכדי להרגע.אבל הכי הפתיעה, המלצרית שהצביעה לכוון הבניין ואמרה מעצבן- לא ככה? כנראה שהמסעדה שם מתפרנסת מכל אלו שלא אהבו את הבניין.

[נירית]

היום השני

אור, עדיין כאן, בעקבותייך, ממשיכה להנות בפראג (אתמול המחשב היה ב"אשפוז" קצר, אז משלימה היום).

הנה התמונה של קיר ג'ון לנון, וגם של הבניין המרקד (לא מתחרה עם מקצוענים, אבל שיהיה ).

הוא באמת קצת לא במקום, אבל מצד שני, שמחתי לפגוש כאן את האדריכל שתכנן את המוזיאון בבילבאו (הבניין הוא פרי שיתוף בין פראנק גרי לאדירכל יליד זגרב-ולדו מילוניק.
הוא מעניין, מעורר מחלוקת, ובמקור תוכנן להיות מרכז תרבותי, לכן גם נשיא צ'כיה דאז תמך בהקמתו. זה כמובן לא יצא לפועל, והיום יש בו משרדים ובגג-מסעדה, שממנה אמורים להיות נופים יפים (לא עלינו).
בכל מקרה, לא גורע מהיופי של הרחוב, לדעתי. אולי מבליט את היופי והשוני של הבנינים מסביב.. במקום היה בניין שנהרס במלחמת העולם השניה, ולא ניתן היה לשקמו בקלות.

הבניין המרקד.JPG(גודל:14.19KB)	הקיר של ג'ון לנון.JPG(גודל:21.45KB)

[or100]

לנירית

היי נירית,

תודה רבה על הוספת התמונות היפות

כהרגלך, את גם מוסיפה לי מידע מעניין נוסף

מוזמנת להצטרף אלינו גם לביקור במצודה...

[or100]

היום השלישי

בוקר היום השלישי שלנו בפראג. בדרך החוצה מהמלון שאלנו בקבלה איך הכי נוח להגיע למצודת פראג. התברר, שחשמלית מספר 8, שהתחנה שלה נמצאת מטרים ספורים מפתח המלון, מביאה אותנו למצודה.

מצודת פראג היא מתחם שמרכז בתוכו אתרים רבים, בניהם: כנסיית סנט ויטוס, ארמון המלוכה הישן, סמטת הזהב ותערוכות שונות. מצודת פראג משמשת כיום גם כמעון הרשמי של נשיא צ'כיה וכמקום מושבה של הממשלה.

הכניסה למתחם המצודה היא חופשית, אך עבור כניסה לרוב האתרים בתוכה נדרש תשלום. כרטיס משולב לחלק מהאתרים עולה 250 קורונות וכרטיס משולב לכל המתחם עולה 350 קורונות (במועד הנסיעה שלנו שע"ח היה: 4.7 קורונות שווים שקל אחד. לשם נוחות, לאורך הטיול כל פעם שאמרו לנו סכום בקורונות חילקנו ל- 5, כדי להגיע לסדר גודל של סכום בשקלים).

לאחר הכניסה למצודה הגענו לקופת הכרטיסים. המוכר סיפר לנו שבאותו יום הארמון המלכותי סגור למבקרים עקב היערכות לטקס ממשלתי, שמתקיים בו ביום המחרת. בגלל שהארמון היה סגור, כרטיס הכניסה המשולב לכל האתרים הפתוחים במתחם עלה באותו יום 250 קורונות. המוכר הציע לנו לקחת גם מדריך קולי לשנינו ב- 800 קורונות נוספות. הוא ניסה לשכנע, והסביר לנו שאם ניקח את המדריך הקולי, נחסוך תור של שעתיים בכניסה לכנסיית סנט ויטוס. מכיוון שלא היינו מעוניינים בהסברים של המדריך הקולי, התשלום בעבורו רק בשביל לדלג על התור היה נראה לנו גבוה מדי. קנינו רק את כרטיסי הכניסה לאתרים במתחם. הבחור נפרד מאיתנו בחיוך באומרו: "שעתיים תור לכנסיית ויטוס. זה בדוק. אחרי שתראו את התור הארוך לכניסה, אתם עוד תחזרו."

התחלנו בסיור שלנו במצודה: הלכנו לראות את שער הכניסה הראשי למצודה (גילינו שנכנסנו דרך כניסה אחרת), ואת הכיכר הרחבה בכניסה למצודה.

הכניסה הראשית למצודה.JPG(גודל:40.29KB)	מצודת פראג - הכניסה הראשית.JPG(גודל:34.72KB)

[or100]

היום השלישי

המשכנו דרך השער לחצר הראשונה, לחצר השניה ולחצר השלישית, בה נמצאת כנסיית סנט ויטוס המרשימה.

החצר השניה של המצודה.jpg(גודל:21.38KB)	קתדרלת סנט ויטוס.JPG(גודל:39.56KB)

[or100]

היום השלישי

הסתכלנו לכיוון הכניסה לסנט ויטוס. יש תור. התחלנו ללכת לראות מאיפה מתחיל התור, וגילינו שאכן יש תור מאוד ארוך, שמכסה כמעט שני צדדים מהכנסיה. הבחור בדלפק הכרטיסים, שאמר בבטחון מלא שהתור לסנט ויטוס לוקח בערך שעתיים, כנראה ידע מה שהוא מדבר. מה עושים? ממשיכים הלאה. לכנסיית סנט ויטוס היפה עוד נחזור בהמשך.

קתדרלת סנט ויטוס 1.JPG(גודל:39.79KB)	קתדרלת סנט ויטוס 2.jpg(גודל:23.03KB)

[or100]

היום השלישי

הגענו לבזיליקת סנט ג'ורג'. נכנסים. כנסייה חביבה, לא יותר מזה. ממשיכים הלאה לכיוון סמטת הזהב.

סמטת הזהב היא סמטה קטנה עם בתים קטנים וצבעוניים. היא קרויה כך מכיוון שבעבר המלך שיכן בבתי הסימטה אלכימאים, וציווה עליהם להפוך מתכות לזהב. כמובן שהם מעולם לא הצליחו במשימה.

בתחילת המאה ה- 20 גרו בסימטה סופרים ואנשי רוח. בית מספר 22 מפורסם בכך שבמשך מספר חודשים התגורר בו פרנץ קפקא. היום בית מספר 22 משמש כחנות מזכרות.

הסימטה הקטנה אכן מאוד חמודה, ובהתאם לכך גם מוצפת בתיירים.

בזיליקת סנט ג'ורג.JPG(גודל:35.12KB)	סמטת הזהב 1.JPG(גודל:39.78KB)

[or100]

היום השלישי

סמטת הזהב 2.jpg(גודל:21.94KB)	סמטת הזהב 3.jpg(גודל:21.26KB)