חזרנו מאוסטריה - תובנות
-
חזרנו משבועיים באוסטריה. היה מאד חביב. תודה לכל מי שעזר לי לתכנן ונתן טיפים רבים.
כמה תובנות וטיפים מהטיול שלנו:
מי אנחנו ומה עשינו
משפחה עם 3 ילדים בני 14 עד 8. לא טיול ראשון שלנו. טיסות עם אוסטריאן לוינה, לילה בשדה, 8 ימים (ו-9 לילות) בזלבורגרלנד (עם לינה בפלכאו) ועוד 3 ימים (4 לילות) בוינה.
אוסטריאן
פעם היו רק חברות לגאסי, אחר כך נכנסנו חברות הלאו קוסט. ועכשיו הכל בבלגן וכל החברות משלבות אלמנטים מהלאו קוסט ומהלגאסי. אז לכאורה אוסטריאן חברת לגאסי, עם כמה טיסות ביום בשעות נורמאליות, מזוודה חינם, אפילו ארוחה קלה. מצד שני, בהזמנה של שנה מראש המחיר היה נמוך (200 אירו לאדם בקירוב), אין טיפת בידור בטיסה, על הזמנת מקומות ישיבה מראש צריך לשלם (והרבה), עשינו צ'ק אין באינטרנט, הפקנו לבד תגים למזוודה בקיוסק ומסרנו את המזוודה שלנו לרובוט ולא לבן אדם.
הטיסות היו מלאות משפחות, כמעט אך ורק משפחות עם ילדים, מה שגרר בעיה – גם בהלוך וגם בחזור אוסטריאן הקצו לילדים מושבים ביציאות החירום והצוות על המטוס ניסה למצוא מתנדבים להחליף. היות ורוב הנוסעים היו משפחות עם ילדים אף אחד לא רצה לעזוב את הילדים שלו, ואי אפשר היה להעביר משפחה שלמה כי זה לא יעזור (שוב יהיו ילדים ביציאת החירום). התוצאה הייתה שבמשך זמן רב המטוס עמד עדיין בגייט ולא יצא לדרך עד שנמצאו מתנדבים, וכתוצאה מכך אחרנו בנחיתה ברבע שעה. אנחנו שילמנו על מקומות ישיבה כדי להבטיח שנשב ביחד, וזה היה סכום מאד גבוה (15 דולר לאדם לכיוון – 150 דולר לכולנו הלוך ושוב), אז ביאס אותי שהינו צרכים להתעכב בגלל שאנשים אחרים לא רצו לשלם והחברה לא יכלה להתארגן על זה על הקרקע.שדה התעופה בוינה
השדה לא מרגיש ענק ורוב העניינים תקתקו מהר יחסית. לא זכורים לי תורים רציניים לא בהלוך ולא בחזור. החריג היחיד הוא התור להחזרי מיסים (בדרך חזרה כמובן). יש כמה עמדות. המרכז הגדול נמצא בכניסה לטרמינל ושם עמדנו בתור של חצי שעה בערך. יחד עם זאת נראה היה שיש עמדות נוספות אחרי הביטחון ששם התור היה קצר בהרבה.
בתוך השדה יש סופר מרקט בגודל סביר בהחלט. סדר גודל של סופר מרקט שכונתי (מגה בעיר / שופרסל שלי וכדומה). מספיק להצטיידות ראשונית למי שרוצה.
נחתנו בערב (21:30) ובחרנו לישון בשדה. יש שני מלונות – N-H ומוקסי. להבנתי למוקסי אין חדרים מקושרים, אבל ב N-H כן היו. המלון ממש צמוד לטרמינל (אותו מרחק כמו החניה לטווח קצר בנתב"ג). ביקשנו מראש שיפתחו לנו את הספה הנפתחת ואכן כך היה. ויתרנו על ארוחת בוקר במלון שהייתה יקרה ובמקום זה קנינו כמה מצרכים בסופר. במלון יש מיניבר קטן ומלא במצרכים. אין מקרר נוסף. בסך הכל המלון סביר בהחלט ללילה לפני/אחרי טיסה. לא פחות ולא יותר. הוא לא זול אבל סביר במחיר ביחס לרמה ולמיקום. המיקום שלו מדהים – צמוד לטרמינל וצמוד להשכרת הרכב, אז פשוט הלכנו כולנו עם המזוודות למלון, ובבוקר הלכנו כולנו עם המזוודות להשכרת רכב.השכרת רכב
שכרנו בשדה והחזרנו בעיר וינה. אבל הסתבכנו עם למצוא חברת השכרה ורכב מתאים. אני דורש רכב אוטומטי ומעדיף מיניואן. לא מצאתי באוסטריה רכבי 5+2 ורכב בגודל טרסנפורטר לא הצלחתי לקבל דרך סוכנים בארץ (הזמנה לא אושרה). כן הצלחתי בהזמנה ישירה אבל זה היה מאד יקר (200 אירו ליום). בסוף התפשרנו על רכב סטיישן פול סייז כדוגמת BMW 3 שהוזמן ישירות דרך סיקסט (לא דרך שלמה שלא הציעו את הדגם הזה). עוד יתרון של סיקסט (מעבר לעובדה שהיה להם אוטו) זה שתחנת ההחזרה בעיר פתוחה על 10 בלילה ולא עד 6 בערב כמו יורופקאר. בפועל קיבלנו מרצדס C סטיישן שהיה קטן מדי. הבאנו הרבה מזוודות (ציוד חורף) ולא היה מקום בתא המטען. אז בהלוך נאלצנו לדחוף טרולי אחד מתחת לרגליים של הילדים. בחזור עשינו סדר טוב יותר והצלחתנו לדחוס את המזוודות בתא המטען, אבל תיקי הגב נשארו מתחת לרגלי הילדים. לא סוף העולם אבל הרבה פחות נעים. מעבר לשני הנושאים האלה לא היתה בעיה. לא היה תור בלקיחה, היה פשוט להחזיר, הרכב היה תקין ולא "השחילו" לי שום עלות נוספת. בבוקר שלפני ההחזרה מצאתי תחנת שטיפה בשירות עצמי ותמורת אירו קיבלתי כמה דקות של שואב אבק תעשייתי שניקה את הלכלוך מהאוטו.
נסיעות
יש כבישים ראשיים וטובים שבהם אפשר לנסוע 130 קמ"ש. אבל לעומת זאת הכבישים הצדדיים חוצים עיירות וכך המהירות המותרת משתנה כל הזמן – 100 מחוץ לעיר, 80 בכניסה לעיר, 50 בעיר ו-30 במרכז העיר. לפעמים יש שתי עיירות צמודות ובמרחק של 100 מטר ביניהן המהירות עולה מ50 ל-100 ומיד יורדת חזרה ל-50.
בנוסף חלק מהכבישים היו בשיפוצים (כמו תמיד). למשל הכביש הראשי מפלכאו לזלצבורג שבו נסענו הרבה והמהירות המותרת ירדה מ 130 בדרך כלל ל-100 לאורך רוב הדרך ו-80 בשני קטעים, או הכביש להלשטאט שפשוט היה סגור ברובו. אגב גם מכשיר ה GPS וגם גוגל לא תמיד ידעו על השיפוצים והכבישים הסגורים, ולא תמיד ידעו מה המהירות המותר. למרות ששניהם היו מחוברים לאינטרנט. במובן הזה מכשיר ה GPS באוטו היה מדוייק יותר מגוגל.
מצד שני – היו כבישים שלא העזתי לנסוע במהירות המירבית המותרת – כביש חד נתיבי מתפתל שמותר בו 100 – אני נסעתי 80.
ולסיום היו פקקים - מעט בזלצבורג והרבה בכניסה לוינה (אפילו פקקים כבדים כמו כל עיר גדולה).
התוצאה של כל אלה שזמני הנסיעה היו גדולים בהרבה ממה שגוגל ציפה כשתכננתי את הטיול בארץ, וגם יותר מהזמן שמכשיר ה GPS כתב לי בזמן אמת. הרבה מעבר. בפועל הנסיעה מוינה לפלכאו וחזרה שאומרה לקחת ע"פ גוגל פחות מ-4 שעות לקחה למעלה מ-5 (אני מתייחס לזמן נסיעה, לא לעצירות שלנו). ובנוסף לכך נדרש ריכוז גדול בנהיגה בין היתר לזהות את המהירות המותרת בכל מקום.ישראלים, והספר המשפחה המטיילת
היו המון ישראלים בזלצבורגרלנד. כולל במלון שלנו (אליו הגענו פשוט דרך בוקינג ולא דרך המלצות), וברוב האתרים שבהם היינו. באופן מאד מובהק אתרים שהופיעו בספר המשפחה המטיילת היו מלאים בישראלים (לפעמים זה הרגיש שיותר מחצי מהנוכחים ישראלים). אבל במקומות שלא בספר היו פחות ישראלים. יותר מזה, מקומות שלא היו בכרטיס זלצבורגרלנד גם היו בהם פחות ישראלים. באופן די בולט באתרי הספר היו הרבה משפחות עם ילדים קטנים, הרבה משפחות עם סבא/סבתא, והרבה מקרים של חבורות של כמה משפחות. אז אם מעדיפים להתרחק מישראלים כדאי להתרחק מהספר ומאתרי החינם. לא מדובר על ישראלים קולניים במיוחד, לא היו סצנות מביכות או מבישות במיוחד וגם לא יותר מדי צעקות. אבל מבחינתי חלק מתחושת החופש זה ניתוק גם מעברית (יש לי מספיק מהמשפחה שלי). -
כרטיס זלצבורגרלנד ובחירת אטרקציות
לגבי כרטיס זלצבורגרלנד – לטעמי הכדאיות שלו גבולית. פחות או יותר יצאנו שקולים (כלומר אם לא היינו קונים את הכרטיס היינו מוציאים סכום דומה). ברור שאפשר "לחסוך יותר" אם מתמקדים רק באתרים של הכרטיס ומתרוצצים יותר. אבל אם מוסיפים גם כמה אתרים שלא בכרטיס, ולא עושים ימים מתישים שבהם רצים בין אטרקציות, אז הכרטיס לא סופר אטרקטיבי. אולי חוסכים קצת, אבל לדעתי לא בשמיים. לכרטיס יש חסרון מובהק – הוא מכוון לאטרקציות מסוימות ולא לאחרות. רכבל א' כלול וב' לא כלול. זה לא בהכרח אומר שב' פחות יפה, אבל זה כן אומר שא' יותר עמוס (בייחוד בישראלים אבל לא רק). סתם דוגמא – באחד הימים ניסיתי לעבור במגלשות הרים באבטנאו (כלול בכרטיס) והיה תור של למעלה משעה. ויתרנו ובאותו ערב הלכנו למגלשת הרים בפלכאו (22 אירו להרכב שלנו) עם תור של 10 דקות. אז יכול להיות שבאמת המגלשה באבטנאו היא משהו מיוחד (לא יודע כי בסוף ויתרנו), אבל לפחות מהשיקול הכלכלי – לא שווה לי שעה תור כדי לחסוך 22 אירו. מהצד השני – היו אטרקציות שנכנסנו אליהן בעיקר כי הן היו בחינם, ואם הן לא היינו בחינם היינו בקלות מוותרים. למשל מוזיאון הפנורמה בזלצבורג. סביר שלא הייתי משלם אפילו את ה-9 אירו לכרטיס משפחתי אלא הייתי מוותר (היינו במקום 10 דקות ברוטו).
גם הסיפור של ה-24 שעות בעיר זלצבורג קצת מקשה ודורש לתכנן את היום בצורה מסוימת. למשל מי שרוצה יומיים בעיר צריך לתכנן את האטרקציות מהבוקר מוקדם עד הערב ואז היום השני ללא אטרקציות, או צהריים עד צהריים, כולל הנושא של ארמון הלבורן וזה שנרטבים. בלי הכרטיס סביר שהייתי מקצה יומיים שלמים למרכז העיר ו/או עובר בארמון הלבורן בצהריים באחד הימים. במקום להילחץ קצת עם השעון ולהירטב בשעות הבוקר הקרירות יותר.
אז לפחות במקרה שלנו – בדיעבד הייתי יכול לוותר על הכרטיס ולבחור לעצמי אטרקציות. צריך גם לזכור ש 24 שעות מספיקים לאטרקציות הקטנות, אבל גן חיות ו/או מוזיאון הטבע יכולים לקחת חצי יום ויותר כל אחד (ויתרנו על שניהם).
לגבי בחירת אטרקציות – זמני הנסיעה לא קצרים. הזכרתי כבר את מהירויות הנסיעה. ברוב הימים בילינו לפחות שעתיים על הכביש ולפעמים גם שלוש. אפילו ביום שהיה קרוב לדירה בילינו למעלה משעה באוטו פשוט בגלל הזמנים בחציית העיירות. אז בדיעבד השילוב של מקום הלינה והאטרקציות שנבחרו לא היה אידאלי. תמיד אני לוקח ספיירים על הזמנים שגוגל מציע לי, אבל הפעם היה צריך להוסיף 50 אחוז ולא 20 אחוז.שעות פתיחה
כל אירופה סוגרת מוקדם, אבל פה זה הרגיש לי קיצוני במיוחד. אטרקציות נסגרות ברובן כבר ב-5 אחה"צ. כלומר אין למשל טעם לעלות ברכבל אחרי 2 בצהריים אם רוצים גם להספיק לטייל. אבל גם חנויות ברחוב נסגרות לא יאוחר ב-6 ברובן. הגענו להלשטאט ב-4 אחה"צ והסתובבנו קצת. לקראת 6 הכל התחיל להסגר. לא רק חנויות אלא אפילו דוכן הגלידה נסגר ב-6 בדיוק. הייתי מצפה שדוכן הגלידה יחזיק עוד חצי שעה כדי לנצל את התנועה החוצה של התיירים. אבל לא.
מסעדות בהחלט סוגרות בצהריים. לא כולן, אבל ברבות מהן אי שם בין 2 ל-4 המטבח נסגר (לא בהכרח המסעדה כולה) ונפתח שוב ב-5 או 6 בערב. היה יום שפשוט נתקענו בחיפוש מסעדה עם מטבח פתוח.
בפועל הספקנו אטרקציה וחצי ביום. בתחילת הטיול יצאנו לדרך לקראת 10 בבוקר, בהמשך הטיול ניסינו טיפה להקדים לסביבות 9 בבוקר. אם נוסיף נסיעה לאיזור הרלוונטי אז השעה כבר 10-11. חניה, קניית כרטיסים וכו' לוקחים את הזמן שלהם. נניח שלאטרקציה המרכזית של היום מקצים 4 שעות זה כבר מביא אותנו ל 2-3 בצהריים. ארוחת צהריים (אם מצאנו) + נסיעה ליעד הבא והשעה כבר בין 3 ל-5 אחה"צ ונשאר יחסית מעט זמן לאטרקציה המשנית של היום.תורים וזמנים
שאלתי לפני הטיסה לגבי תורים וזמנים של רכבלים. אז לא נתקלנו בשום תור רציני לרכבל – תמיד עלינו בקרונית הבאה ברכבלים עם שתי קרוניות גדולות (אחת עולה והשנייה יורדת), או מקסימום כמה קרוניות ברכבלים עם הרבה קרוניות קטנות. אף פעם גם לא חיכינו יותר מרבע שעה לרכבל כמו שמזהירים לפעמים וזה לרוב היה 2-3 דקות. זה נכון גם לפוניקולר ולא רק לרכבלים. אבל בפועל מהחניה דרך קניית כרטיסים והשירותים ועד שעולים למעלה ומבינים לאן ללכת זה לוקח חצי שעה בקלות. זה גם זמן כללי שהולך לאיבוד, ויותר חשוב במקרה של מגבלת זמנים (לקראת סגירה, מופע או אירוע בשעה נתונה וכו').מסעדות וקצב שירות
הזכרתי כבר את שעות הסגירה של מסעדות ומטבח. בכללי התרשמתי שהשירות גם מאד איטי. אולי זה בגלל העומס, אולי זה קצב החיים. זה בסדר גמור כשרוצים לשבת בנחת במסעדה ולהנות מהארוחה. אבל אם רוצים רק לאכול ולברוח כדי להמשיך ליעד הבא זה בעייתי. היו למשל מקרים של רבע שעה בין הזמנת חשבון לקבלתו, או יותר מחצי שעה עד שקיבלנו את האוכל. -
הליכה, צל ומרחקים
בכללי האוסטרים בכושר הרבה יותר טוב מאתנו. ראינו הרבה משפחות עם מכנסיים קצרים, נעלי הליכה טובות ותרמיל על הגב יוצאים לעשות הייקינג בהרים (עם או בלי מקלות הליכה) - לא המנטליות שלנו הישראלים. התוצאה היא שבהרבה מקומות יש מרחקי הליכה לא זניחים. למשל במתחם גרפנברג הפופולארי יש אומנם הרבה פינות מעניינות למשפחות (חוץ ממהאגם), אבל מרחקי ההליכה לא זניחים. מסלול פשוט באיזור שכולל כמה מתקנים לילדים יהיה 2-4 ק"מ שכוללים הרבה ירידות ועליות. בנוסף אין מסעדה ליד תחנת הרכבל אלא רק במרחק של כמעט קילומטר ובהפרש גובה של כמה עשרות מטרים. אז למי שלא בכושר (כמוני) זה דרש מאמץ והיו מקומות שויתרנו על המאמץ.
תוסיפו על זה את נושא הצל – נראה שהאוסטרים לא מאמינים בצל. אם נשאר במתחם גרפנברג הרי שחוץ מהמרחקים הגדולים אין שום צל. אז אם בחרתם יום מעונן – לא תהנו מהנוף. ואם בחרתם יום יפה – תשרפו מהשמש. והנושא חזר על עצמן גם במקומות אחרים.צלילי המוזיקה ומוצרט
ראינו את הסרט לפני הטיול ובהחלט נהנינו לראות אתרים רלוונטיים בטיול. אבל הייתה לי קצת תחושה של מסחור יתר. כל אתר שראו לכמה שניות בסרט מתהדר בתואר "צליל המוזיקה" עם מתחם וכמה תמונות. באופן דומה גם מוצרט שכמובן גדל בזלצבורג מככב בעיר קצת יותר מדי עם השוקולדים, שני מוזיאונים, כיכר עם פסל ותמונה של מוצרט על כל חנות שנייה בערך במדרחוב. זה לא מעיק, אבל כן מרגיש לי קצת מוגזם ופוגע בחוויה.מחירים ושופינג
אוסטריה לא הרגישה לי זולה במיוחד (אבל גם לא יקרה). כן, אפשר למצוא בסופר תואם מילקי בשקל ועוד כמה דברים. אבל בסופו של דבר המחירים היו פחות או יותר כמו בארץ. והיות וכתיירים אנחנו לא מגיעים לחנויות הזולות במיוחד (מסעדות באיזורי תיירות, סופר שכונתי בעיירת תיירות, חנויות במדרחוב וכו') אז שום דבר לא היה באמת זול. פיצה מרגריטה במסעדה עלתה 7-10 אירו, מנה עיקרית 10-15 אירו, והרבה מסעדות לא מציעות מי ברז בחינם. בקיוסק בקבוק חצי ליטר של מים יעלה כ-2 אירו וקולה כ-3 אירו (בסופר בקבוק ליטר וחצי של מים יעלה אירו ושל קולה 2 אירו, אין הנחה לשישיות). לא נתקלנו בחנויות בגדים מוזלות במיוחד. לא רק מבדרחוב התיירים אלא גם בקניונים וכאלה – מחירים דומים לישראל.אטרקציות גם לא זולות. אטרקציה כמו רכבל מכרה או מערה עולים סדר גודל של 20 אירו לאדם. כל מתקן בלונה פארק פרטר עולה 3-5 אירו לאדם, סיבוב במגלשת הרים ללא רכבל עולה 5-10 אירו לאדם, משחק מיניגולף יעלה 5-10 אירו לאדם וכו'. כרטיס זלצבורגרלנד כמובן מוריד את העלויות, אבל הוא בעצמו לא זול (שילמנו 270 אירו לכרטיס של 12 יום, אבל היינו רק 8 ימים ואפילו לא ניצלנו את הכרטיס בכולם). גם מקומות לינה לא היו זולים במיוחד – היו בהחלט צימרים בפחות מ-100 אירו, אבל גם ראיתי צימרים ב-400 אירו. בסופו של דבר על צימר מרווח במיקום אטרקטיבי צריך לשלם לא מעט. גם רכב אוטומטי לא היה זול (הכי יקר ששילמנו עד היום)
אז לטעמי זו לא מדינה יקרה במיוחד, אבל גם לא זולה במיוחד.מזג אויר, טמפרטורות, לבוש ומזגנים
לשמחתי לא היה לא שרב ולא גשם רציני. היו ימים של עד 30 מעלות (וזה היה מאד לא נעים) והיו ימים שבבוקר היה 12 מעלות (לא נורא). חווינו כמה זרזיפים של גשם אבל שום דבר מעבר.
עננות משחקת תפקיד רציני ברגע שעולים להרים. בגדול – כשמעונן מאד אין טעם לעלות להרים. כשאין עננים – כאמור הראות מדהימה אבל אין צל וחם. כשמעונן חלקית – זה עניין של מזל. לקחנו את נושא מזג האויר בקלילות. ולא מאד התבאסנו אם הייתה עננות שפגעה בנוף.
במערת הקרח (הקטנה) הטמפרטורה הייתה בסביבות האפס. הילדים השתמשו בכפפות ואנחנו ויתרנו. גם מעיל לא הכרחי אם יש סוויטשירט טוב. אנחנו בחרנו להשתמש בכובע שיחמם את האוזניים, אבל אני לא יודע אם זה קריטי.
במכרה המלח (בהליין) הטמפרטורה סביבות 10 מעלות. קריר אבל לא נורא. והיות ומקבלים בגדי כורים ללבוש מעל הבגדים הרגילים, אז וודאי שאין צורך במעיל. אפשר להסתפק בחולצה ומכנס קצר ואפשר ללבוש ארוך. לא נראה לי קריטי.
בשלוליות השלג בגרוסגלוקנר היה כדאי כפפות אטומות למים למי ששיחק בשלג וכמובן נעליים מתאימות – לא לשכוח בגדי החלפה.
מבחינת מזגנים – בוינה התעקשנו על מזגנים בדירה. בפלכאו כמובן שלא היו, אבל לא היה חם בדירה עם חלונות פתוחים. אבל מה שהפתיע אותי קצת היה החום באתרים הסגורים. ברוב המקומות אין מזגן ואפילו מאוורר - בהרבה מוזיאונים, חנויות ומסעדות. ברמה כזו שבחוץ יותר נעים מאשר בפנים כי בחוץ לפחות יש טיפה רוח. בהחלט היו מקומות שברחנו מהר בגלל שלא היה לנו אויר.מזומן ואשראי
יחסית הרבה מקומות סרבו לקבל אשראי. בראש וראשונה מקום הלינה בפלכאו (אבל זה ידעתי מראש). אבל גם פארק חבלים, כמה וכמה מסעדות חנויות ועוד. היו גם מקומות עם סכום מינימום לאשראי. בגדול אני מתנהל רק עם אשראי ומוציא 100-200 אירו במזומן בטיול של שבועיים. הפעם נאלצנו להוציא כמה מאות אירו במזומן (מעבר למלון).
-
פלכאו
יש בה כל מה שתייר צריך כולל 2 סופרים, שפע מסעדות, גינה ציבורית קטנה עם מיניגולף, אגמים לשחייה, מגלשת הרים ופארק לילדים, שני רכבלים, שפע השכרות אופניים ושפע פעילויות. יש כרטיס ללנים בעיר שמעניק הטבות ופעילויות מסוימות בחינם או במחיר מוזל. אבל היא לא מרגישה כמו עיירה אלא כמו כפר נופש. במובן זה שזה לא מרגיש שיש אנשים שגרים שם שלא עובדים בתעשיית התיירות. כאילו שאין אנשים רגילים, אין חנויות רגילות. אני לא נתקלתי בשום חנות של כלי כתיבה, מרפאה, חנות בגדים, כלי עבודה, בית ספר, או כל דבר אחר שצריך להיות באזור מגורים. אני לא טוען שאין, אבל לפחות באזורים שאנחנו היינו בהם לא היה. אז למי שמחפש כפר נופש – זה מקום נהדר. למי שמחפש עיירה עם נשמה – לא בטוח שזו הכתובת. אגב, צריך גם לזכור שכמו כל עיירה, מהרגע שהאוטו מגיע לכניסה לעיירה ועד שחניתם ליד הצימר יש כמה דקות נסיעה טובות במהירות עירונית.
המיקום של פלכאו זה קצת פשרה. למעט איזור גרפנברג היא לא קרובה לשום דבר. למי שרוצה לשלב הרבה איזורים אז המיקום שלה סביר יחסית, אבל אלו זרועיות ארוכות יחסית לכוכב. כך שאני לא בטוח שפלכאו זה מקום לינה אידאלי.זלצבורג
עיר יפה. המרכז ממלא יום שלם בקלות. ואם לא היה את הסיפור של כרטיס זלצבורג ל-24 שעות כנראה שהיינו מקדישים לו יומיים. יום אחד היה לחוץ ודרש הרבה ויתורים.גרוסגלוקנר
אני מודה שפחות התלהבנו. היה כמובן יפה ומרשים, אבל הקרחון מאד אכזב. ציפיתי לראות גוש קרח גדול ובמקום זה ראיתי שלולית מים רחוקה שמספרים לי שמתחתיה יש גוש קרח. באותה מידה יכלו לספר לי שמתחתיה יש גוש זהב ענק הייתי רואה אותו דבר... הירידה לקרחון תלולה וקשה (הפוניקלור מגיע רק חצי דרך) ואחרי כמה דקות הליכה פשוט ויתרנו ועלינו חזרה. היות והקרחון היה אמור להיות השיא של אותו יום זה השאיר טעם לא טוב ליום הזה. אז נהנינו מהנוף לאורך כל היום, והילדים נהנו לשחק בשלולית שלג שהייתה שם, אבל בסופו של דבר זה היה יום עתיר נסיעה וקצת מאכזב. לא מרגיש לי כמו אתר חובה.לונה פארק פרטר בוינה
ציפיתי למשהו יותר עלוב והופתעתי לטובה. יש שם לא מעט מתקנים. אבל מדובר על מתקנים בלבד, ואין שום אוירה כמו בפארק נושא. רוב המתקנים נחשבו בעיניי לאקסטרים, ובכללי לא הרגיש לי שמקפידים על בטיחות (גובה מינימלי וכדומה). למשל יש שם גלגל ענק בתא פתוח, בלי חגורות בטיחות ומעקה נמוך. אין שום בעיה לקפוץ ממנו, ואם ילד יעמד פתאום זה יכול להיגמר באסון (או לפחות ככה זה הרגיש). אז היה נחמד לבלות שם שעתיים באיזה ערב, אבל על הרוב הגדול של המתקנים ויתרנו.מצודת הוכנוורפן
קצת התאכזבנו, אולי בגלל ששנה שעברה היינו בעמק הלואר עתיר הטירות. מופע הציפורים היה מאכזב - חביב, אבל לא מרשים. בשנה שעברה בפוי דה פו ראינו מופע מרשים בהרבה. מעבר לזה הטירה דומה לכל הטירות האחרות ואין בה משהו מיוחד. אז בעיניי לא אתר חובה. למי שמתעניין יש שם אולם תצוגה קצר בנושא הסרט "הנשרים פשטו עם שחר" שצולם בחלקו בטירה. אותי זה דווקא עניין.וינה ותחבורה ציבורית
עיר יפה ולטעמי בהחלט יכולה למלא הרבה יותר מה-3 ימים שהקדשנו לה. בחרנו לישון מאד במרכז. כשהגענו לעיר הורדתי את המשפחה ליד הדירה ונסעתי להחזיר את הרכב. בכניסה לעיר היו פקקים גדולים, אבל בתוך העיר ולא והיה יחסית פשוט לנווט את שני הקילומטר מהדירה לתחנת ההחזרה.
לגבי תחבורה ציבורית – הרכבת התחתית די נוחה. אבל כתייר אני מעדיף תחבורה עילית (אוטובוסים, טראם) ולהנות מהנוף האורבני. למרות שיש כמובן בוינה גם אוטובוסים וטראם ברוב המקרים הם לא היו רלוונטיים לנסיעות שלנו (ביקשתי בגוגל להעדיף אותם אבל שוב ושוב הוא הפנה אותי לרכבת התחתית). אולי זה מקום הלינה שלי ו/או מקומות העניין שבחרתי וזה לא מייצג, ואולי זה כן מייצג. בכל מקרה בקיץ ילדים נוסעים חינם בתחבורה ציבורית בעיר, ולמבוגרים יש חופשי שבועי במחיר זול יחסית (17 אירו לאדם). את הכרטיס השבוע היה צריך לתקף פעם אחת בנסיעה הראשונה וזהו. מאותו רגע פשוט עולים לכל כלי תחבורה שרוצים בלי לחשוב.
הנסיעה לשדה הייתה פשוטה ולקחה כחצי שעה מונית מוזמנת מראש. -
הי אנשים טוביים
אין כמו הסיכומים שלך ורציתי לשאול באמת לגבי המחירים באוסטריה .היינו לפני 6 שנים ואז היא נחשבה זולה .
אני מבינה שזה כבר השתנה ? עד כמה ...מה מחירים של צימרים נניח? ארוחה במסעדה ? וכו
מקוה שנהנתם בסופו של דבר ...
-
-
גם אנחנו חזרנו בשבוע שעבר מפעם רביעית באוסטריה הנפלאה. שבועיים טיול שהתפרסו על פני 4 מקומות לינה. בכדי לעשות בדיוק את האתרים שמתאימים לנו כמשפחה.
האכזה שלך מהגרוסקלוקנר ומצודת וורפן מובנת לי
חשוב מאד בטיול לא ללכת לאן שכולם הולכים ומה שכתוב בספר המשפחה המטיילת
אלא לנתח מה מתאים לכם כמשפחה באופן פרטי לאור העדפותיהם של בני המשפחה.
לשתף את הילדים להראות להם את בנק האתרים, להראות להם תמונות מהרשת וקטעי וידאו מ YOUTUBE של כל אטרקציה
ולפי זה להחליט מה מעניין אתכם כמשפחה
היינו בגרוסקלוקנר לפני 13 שנה וגם אז כשהיה יותר שלג לא נהננו במיוחד
אני מאד אוהב את סיפורי הטיול שלך ומעריך את השיתוף שלך אנשים טובים
אבל אם להגיד לך את דעתי, אתה מתרכז הרבה הרבה יותר מידי בלוגיסטיקות
והרבה הרבה פחות מידי במחשבה לאיזה אתרים ללכת
-
תודה לכם
ברור שנהננו והיה סבבה.
האם אוסטריה יקרה או התייקרה? אין לי דרך להביע דעה. לא נתקלתי בשום תחום שחשבתי בו “וואו – איזה מחיר זול”. לא חזרתי עם מזוודה מלאה בשופינג, ולא הרשתי לעצמי להתפרע לא בסופר ולא במסעדות או באטרקציות. 15 אירו למנה עיקרית של דג או בשר במסעדה זה לא יקר, אבל גם לא זול במיוחד. פחות או יותר אלו אותם מחירים שיש בארץ (מדובר על ארוחה אפשקטיבית כדי לשבוע, לא על ארוחת שחיתות בערב). המחיר של מים/שתייה קלה במסעדה היו כמו בארץ, אבל בארץ אני בדרך כלל לא מזמין שתייה במסעדה ומסתפק במי ברז ופה לא היה ברוב המקרים. 100 אירו לכולנו לאטרקציה של תלת אופן במורד ההר (כולל הרכבל) זה לא יקר, אבל רחוק מלהיות חינם.
לא הלכתי רק לפי הספר המשחה המטיילת, ובהחלט התאמנו את האטרקציות למשפחה שלנו. האם אפשר היה להתאים טוב יותר? ברור שכן. אבל חלק מזה זה כמובן חוכמת הבדיעבד. אני לא חושב שזה טעות ללכת לגרוסקלורנר או למצודת וורפן. אני פשוט מדגיש שזה לא אתר חובה. לפני הטיול נכתב לי כמה פעמים שגורסקלוקנר זה שיא הטיול – אז מבחינתי לא. מופע הציפורים הוא חביב, וסביר שאם לא הייתי במופע כזה בשנה שעברה הייתי מתלהב יותר. התחושה שלי לפני הנסיעה הייתה שהמופע מרשים יותר.
אני מסכים שאני משקיע הרבה זמן בלוגיסטיקה. אבל זה לא במקום המחשבה על האתרים. למשל בחרנו במערת הקרח הקטנה של דיכשטיין ולא בגדולה של וורפן משיקולים של מה מתאים לנו. ויתרנו על איזור האגמים המרוחק יותר, ויתרנו כל אגם קפרון המרוחק יותר וגם על האיזורים הקרובים בגרמניה שוב מסיבות של מרחקי נסיעה. היה שלב ששקלנו גם לוותר על הלשטאט, אבל רצינו מאד לחוות איזושהי מערת קרח אז בלשטאט נכנס על הדרך. אחרי מערת הקרח עלינו להר למעלה לערפל גמור – אבל התייחסנו לזה כאל חוויה ולא כאל אסון (המטרה הייתה כאמור המערה, והתצפית הייתה אמורה להיות רק בונוס).
אני חושב ששיקולים לוגיסטיים משפיעים מאד על האתרים. לתלת אופנים במורד ההר בשלדמינג הגענו רק בגלל שזה הסתדר בדרך. אחרת לא הייתי שוקל בכלל. אם לא הייתי נערך למרחק בין המסעדה לתחנת הרכבל בגרפנברג היתה לנו בעיה. בסופו של דבר אם הילדים רעבים – גם את תהיה באטרציה הכי יפה תקבל בעיקר נהימות. אז זמינות ושעות של המסעדות באתר חשובות לפעמים לא פחות מהיופי של האתר. -
-
תודה על השיתוף ועל התובנות.
אני חושבת שאתה ככ מנתח את הדברים , שזה גורם לנו לפעמים לתהות אם בכלל נהניתם ? ...
והנה, אכן דפנה שאלה אם נהניתם...
אני זוכרת ששאלתי אותך את אותה שאלה באשכול קודם שתיארת, כי לא הייתי בטוחה ממה שכתבת אם נהניתם בכלל... אבל עכשיו אני כבר מבינה את הסגנון שלך ואני מעריכה גם את המבט הביקורתי ואת הניתוח שלא מייפה .
לגבי אוסטריה , קצת מצער אותי החסרונות שעליהם רשמת כי זלצבורלנד זכורה לי כמקום חלומי , בו כ"כ נהנינו שאף חזרנו בשנה לאחר מכן שוב.
זה היה די מזמן... הילדים היו קטנים יותר ולכן לא הפריע לנו שהכל נסגר מוקדם יחסית והקצב איטי.
אנחנו החלפנו מקום לינה כדי לקצר טווחים.
כמובן שיש לזה השלכות אחרות לעומת טיול כוכב.
אז זה היה בהחלט יעד זול ,
ולא היו ישראלים , ואולי בכלל אגיד שמה שכבש אותנו היה שבקושי היו תיירים באופן כללי, כך שלא הרגשנו עומס בשום מקום ולא תורים .
את המגלשות באבטנאו עשינו ברצף כמה פעמים…
אבל אני לא מופתעת ממה שאתה מתאר כי כל מקום שיש אליו ספר שכזה מוביל את הקהל...
(וזה קטע כי חבר אמר לי בזמנו שהנה יצא הספר ועכשיו הלך לנו על אוסטריה... וזלצבורגלנד תהפוך ליער השחור...)
אנחנו דווקא חשבנו שהכרטיס נהדר כי עלינו בהמון רכבלים (שאנחנו באופן אישי מאוד אוהבים ) שבטח היינו חוסכים ולא עולים בהם בלי הכרטיס כי הרכבלים די יקרים .
ממה שאני זוכרת , בכל פסגה היו פעילויות לילדים ( ודווקא זכור לי אותנו יושבים בסבבה במסעדה על משקה/אוכל / קינוח בזמן שהילדים שיחקו ונסעו במכוניות משחק, והיו שמשיות. אולי זה היה בפסגתו של "הר הרוחות" ? לא בטוחה ממרחק הזמן , אבל מניחה שאלו פעילויות לילדים קטנים יותר , ובטח אלו לא האתרים שבחרתם אתם) .
ממש מסכימה איתך ש 24 השעות של זלצבורג העיר שבכרטיס ממש לא ממצות/מספיקות.
גם התתחברתי לדעתך שדרך הגרוסגלוקנר לא היתה השיא של הטיול .
דרך נוף יפה, בטח כשיש שנה עם יותר שלג , אבל גן החיות שבכניסה לכביש האגרה והמשחקים/מתקנים על המטבעות שהיו שם הלהיבו את הילדים יותר , והקרחון עצמו בסוף באמת קצת אכזב לעומת הדרך עצמה ...
אבל מבחינתנו גם מפלי קרימל שכולם מהללים לא נכנסים לרשימת החובה.
-
תודה על התובנות המפורטות.
בחלק מהדברים שציינת נתקלנו גם אנחנו.
לגבי השכרת רכב בוינה - גם לי היה חשוב לא להתפשר על רכב מיני ואן אוטומטי, ועכשיו אני מבינה שבאמת צדקתי. לכן שכרנו (בפעם היחידה אי פעם) רכב מחברה סלובקית - car one, שאיפשרה את זה במחיר שפוי.
נסיעות - אנחנו נסענו בתחילת יולי וכנראה היה פחות עמוס. אבל עבודות בכביש היו גם היו, ודוקא ביום עם הנסיעה הארוכה ביותר למפלי קרימל היו עיכובים משמעותיים. בכניסה לוינה פחות, בטח מכיוון שהיה יום שבת בערב.
ישראלים - היו רבים (שוב אולי טיפה פחות מבאוגוסט), הכי בולט במרחצאות שם היתה כמעט בלעדיות.
שלא כמונו הילדים דווקא מאד אהבו את זה. ובכלל הסתבר שהטעם שלהם שונה משלי בעוד כהנא וכהנא, בין היתר התלהבו מאד מהמסחריות ובעיקר מהיפנים המצלמים שגדשו את הלשטאט
כרטיס זלצבורגכרד - השנה המחיר שלו עלה משמעותית. ובשילוב זה שלקחתם כרטיס ל 12 יום ולא ל 6, אני בהחלט מבינה את מסקנותיך. בשנה שעברה הוא היה משתלם ממש, וחבל שהמחיר עלה. עוד תוצר לוואי של ההמונים…
אטרקציות ושעות פתיחה - גם אנחנו מצאנו את עצמנו עם אטרקציה וחצי ליום. אנחנו מהאיטיים, אבל היו פעמים שהתאכזבתי שלא הספקנו עוד, ושלמעשה לא היה ביקוש לעוד מיתר המשפחה(למשל לא הגענו לאף נקיק).
המרחצאות היו פתרון מצויין לעניין שעות הפעילות, שכולנו נהנינו ממנו בסופי הימים. בשאר הפעמים ראינו משחקי מונדיאל בשידור חי בגרמנית
מסעדות - דאגתי שתמיד יהיו איתי כריכים וחטיפים כדי לא להילחץ עם ארוחת הצהריים ולפעמים אכן היא התאחרה, אך לא נתקלנו במסעדות סגורות בשום מקום. אולי יועיל אם תציין היכן.
פלאכו - בגלל כל מה שציינת, ובעיקר מכיוון שאינה נקודה מספיק מרכזית כפי שקראתי מראש כמה פעצים בדיווחים כאן בחרתי שלא ללון בה. היינו בדירה בוורפנוונג עם נוף חלומי (ליד וורפן), שהיתה בדיוק במרכז המקומות שהגענו אליהן, אך יש לקחת בחשבון מינוסים אחרים (עליה של מספר דקות, אין את כל השירותים שניתנים בפלאכו כמו מסעדות ואטרקציות קטנות וכו...).
גרוסגלוקנר - קראתי מספר חוות דעת שהביעו דעה דומה לשלך (נכון שלא הרוב). זה, והעובדה שנסיעה ארוכה ומפותלת במיוחד אינה חביבה על אף אחד מאיתנו גרם לי שלא לכלול אותה בטיול. כמו שאמרת - שום דבר לא חובה וצריך להתאים למשפחה. כמובן שיש דברים שניתן לדעת רק בדיעבד.
מצודת וורפן - אהבנו במיוחד את המדריך הקולי של הילדים (גם הם וגם אני), והמדריכה בגרמנית היתה מאד חביבה כך שהיתה חוויה טובה. לא היינו לפני כן במופע ציפורים ולכן גם לא היו לנו ציפיות ולא התאכזבנו ונהנינו מהציפורים על רקע הנוף היפה.
וינה - טסנו לוינה ולא למינכן כי אני מאד רציתי להגיע אלה
בדיעבד בהרכב המשפחתי וינה היתה פחות להיט. יודעת שבזוג הייתי נהנית מאד, אבל לילדים לא היתה סבלנות כמעט לכלום (מניחה שמזג האויר שהתחמם גם הוא לא תרם). מפארק פראטר גם אנחנו הופתענו לטובה, וזה היה השיא מבחינת הילדים בעיר, שביקשו לשוב ערב נוסף.
-
ושוב תודה לכם על ההתייחסות
אני חוזר לסוגיית המחיר
אוסטריה לא מדינה יקרה משום בחינה. בסופו של דבר גם המחיר תלוי במה שעושים, וגם המונחים של זול ויקר תלויים בנקודת ההשוואה שלכם. היות ולרבים מהמטיילים אוסטריה מתחבר עם טיול טבע יחסית, והיות ובאופן כללי טיול טבע הוא זול יותר מטיול אטרקציות, אז בכללי טיול באוסטריה עשוי להיות זול יותר מטיול במקומות אחרים.
הרכבלים לא זולים. אבל אם כל יום בערך עולים על ראש של הר אז הכרטיס האיזורי בהחלט עושה אתם זולים יחסית. ואז על יום לעלות לראש הר ולטייל שם בחינם (או כמעט חינם) זה שילוב כלכלי טוב. אנחנו ניסינו לשלב. אז הסתפקנו בפעמיים בראש ההר ושילבנו גם דברים יותר נמוכים.
מחירי צימרים זולים ביחס לישראל, אבל זו לא חוכמה. אבל אם רוצים צימר שממוקם טוב יחסית (ולא בכפר נידח עם 20 דקות נסיעה בכבישים מפותלים) מרווח (שהילדים לא ישנים על ספות בסלון) ועם ביקורות טובות, המחירים שאני ראיתי לא היו זולם, ודומים למחירים שראיתי ושילמתי בצרפת לפני שנה למשל.
15 אירו לארוחת צהריים זה לא יקר בכלל. אבל כשכופלים ב-4-5 מנות (כי הילדים כבר אוכלים מנות של גדולים אז אי אפשר להזמין 2 מנות לכל השולחן) ומוסיפים טיפ ושתייה זה כבר 60-90 אירו. סכום לא זניח כשמדובר על ארוחת צהריים יומיומית “על הדרך” ולא על ארוחה שהיא חוויה. אני לא מדבר על העוגה שאכלנו בבית הקפה בארמון שנבורן ששם המחיר המופקע שלה היה חלק מהחוויה של לאכול בארמון, אלא על הארוחה הפשוטה.
טילון או מגנום בתחנת דלק או קיוסק ב-3 אירו או גלידה בגביע ב 3-4 אירו זה מחיר סביר ולא זול במיוחד. ומחירי העוגה והעוגיות בחנויות שברחוב היו דומים.
בקיצור – אותו סדר גודל של מחירים ששילמתי בשאר מדינות מערב אירופה בשנים האחרונות. לא יקר יותר ולא זול יותר (לא נריב על 10%). ההבדל העיקרי הוא התחבורה הציבורית בוינה שהייתה זולה יחסית. שאר הדברים היו סבירים.
עוד לגבי שעות פעילות:
זה לא רק שעות סגירה אלא גם שעות פתיחה. כלומר אי אפשר להגיד – “נקום מוקדם כל יום ב-6 ונתקתק עניינים עד הסגירה”. אתרים ברובם נפתחים ב-9 או אפילו 10. אפילו הסופר בפלכאו נפתח רק ב 7:30 בבוקר (ולא ב 6:30 כמו המכולת ליד הבית שלי פה בארץ) כך שמי שרוצה להצטייד בלחמניות טריות לארוחת בוקר לא יוכל לצאת מוקדם במיוחד.
לא לדאוג, לא השתעממנו בערב. קודם כל כי תמיד יש מסכים וספרים. אבל גם ירדנו לגינה הציבורית בפלכאו, או שהכנו ארוחת ערב משפחתית וכו’. הבעיה בעיניי היא לא שעמום אלא הספק. קשה להספיק שתי אטרקציות ביום וכמעט בלתי אפשרי להספיק שלוש.
מסעדות עם מגבלות שעות נתקלנו בפלכאו, בזלצבורג, בהלשטאט ובעוד מקומות. אגב בחלק מהמקרים המסעדה ממש סגורה. אבל בחלק אחר המסעדה פתוחה לתורך שתייה וקינוח אבל המטבח סגור. כך שמרחוק / מבחוץ לא יודעים את זה ורק אחרי שנכנסים פנימה מגלים את המצב.
דלק וחניה
שמתי לב לשונות גבוהה במחיר הדלק (למעו הדיוק הסולר). בתוך העיירות הסולר היה מהותית יותר זול מאשר על הכביש הראשי. ההפרש הגיע עד 30 סנט לליטר – סדר גודל של 1.05 אירו בעיירה מול 1.3 ויותר מכבישים הראשיים. אם צריך דלק משלמים כמובן, אבל אם אפשר לחסוך – אני בעד. בכל מקרה מילאנו דלק כ-3 פעמים בכל הטיול בסדר גודל של 100 אירו.
חניה – ברוב המקומות הייתה חניה זמינה וחינמית. לא הגענו לחניונים מרוחקים. בהלטאט ע”פ ההמלצות פשוט חיכינו פחות מ-5 דקות כדי להכנס. גם בזלצבורג בחניון מרכזי היה תור (הפעם של 10 דקות) כדי להכנס. חניה בתשלום הייתה בהלשטאט (לא זוכר מחיר), מרכז זלצבורג (יום שלם זה קצת יותר מ-20 אירו), ובארמון הלבורן (לא זוכר בדיוק אבל זול למדי). אם אני לא טועה לא שילמנו בשום מקום אחר.
חניה ברחובות בעיירות בעייתית קצת. לא תמיד ברור האם מותר לחנות, מגבלות זמן (גלגל כחול וכו’). בהרבה איזורים לא היו חניות זמינות או שהיו רק לאורחי המקום. אז למשל בעיירה ווגרין רצינו לעצור לאכול ובסוף ויתרנו כי לא ידענו איפה לחנות.
גרמנית
כן, הרבה גרמנית ומעט אנגלית. כמו תמיד. שילוט רחוב תמיד יהיה בגרמנית. שילוט באטרקציה יהיה בעיקר בגרמנית עם תקציר באנגלית. אתרי האינטרנט של האטרקציות חלקם לא כוללים אנגלית בכלל (או גרסא שתורגמה אוטומטית ע”י גוגל), חלקם כוללים תקציר באנגלית, ורק חלקם כוללים מהדורה מלאה באנגלית. הדרכה היא בגרמנית ואחר כך גרסא נוספת (לא בהרבה יותר קצרה) באנגלית (למעט באופרה שוינה ששם כל שעה יש קבוצה לאנגלית בלבד).
לעומת זאת לא נתקלתי באנשים שלא דיברו אנגלית. חלקם דיברו אנגלית טובה מאד וחלקם אנגלית רצוצה, אבל הרמה הייתה מספיק טובה כך שלא הייתה בעיה מהותית לתקשר ולא נזקקנו לשום תנועות ידיים או “שיחונים”. גוגל טרנסלייט שימש בעיקר לתרגום של שלטים.
אגב, למרות שהזכרתי הרבה ישראלים לא נתקלתי במקומיים שדיברו עברית (מעבר ל”שלום”). כולל אנשי מכירות אגרסיביים שמנסים לתפוס תיירים. דווקא אלה האחרונים בדרך כלל לומדים כמה מילים כדי לנסות לתפוס אותך. גם לא נתקלתי בשילוט בעברית (למעט שלט אחד של “עצור” בסוף מגלשת ההרים בפלכאו). ביער השחור כבר ראיתי שלטים בעברית בסגנון “שברת שילמת” או “אין פה חזיר”. אז כנראה שהישראלים עוד לא השתלטו לגמרי על אוסטריה.
עומסים
לא היו עומסים נוראיים. כאמור בשום מקום לא עמדנו בתור ארוך במיוחד. במצודת וורפן הגענו יחסית מוקדם לתפוס את המופע הראשון של 11. היה עומס קל במופע ותור קצר לקניית הכרטיסים אבל לא משהו דרמטי. אבל לקראת הצהריים כשעזבנו בהחלט היה עומס וראיתי תור מאד ארוך למזנון (נראה כמו חצי שעה אבל לא ניסנו) והיו הודעות ברמקול שכדאי לתפוס מקום מוקדם למופע הבא. בהלשטאט היה כמובן עומס של תיירים (למרות שהגענו ביום סגרירי יחסית, לא רוצה לחשוב מה קורה ביום יפה), ובמדרחובים בזלצבורג ובוינה כמובן שהיה עמוס, אבל לא משהו לא הגיוני. הזכרתי את המגלשה באבטאנו.
התורים למגלשות בתרמה אמדה היו סבירים (2-5 אנשים בתור), במגלשות בפלכאו היה תור של 10 דקות בערך, המיניגולף בפלכאו היה מלא אך לא עמוס ולא הייתה בעיה לבוא מתי שרוצים, במתקני השעשועים בגרפנברג למעלה היו קצת ילדים (כמעט כולם ישראלים) אבל אל משהו ברמה של תורים רציניים.
אז לא היה עומס. אבל היו מספיק אנשים שלא תהיה תחושת ניתוק. וברוב המקומות היה כלכך הרבה עברית ברקע שגם לא הייתה מספיק תחושה של חוץ לארץ.
ולגבי ישראלים – המדד הכי טוב שלי הוא שפגשתי בטיול כמה וכמה אנשים שאני מכיר (ולא ידעתי שהם שם). אומנם כמו רוב המבוגרים אני מכיר כמה אלפי אנשים (צבא עבודה וכדומה- זה מצטבר), ועדיין להצליח לפגוש אותם בחו”ל זה אומר עד כמה היעד פופולארי בקרב ישראלים. אז כבר יצא לי לפגוש מכרים בכל מיני מקומות בעולם אבל לא כלכך הרבה בטיול אחד.
תסביך שואה ומלחמת העולם.
לא נתקלנו בשום אתרים שהתייחסו לנושא. האזכור היחיד שנתקלנו למלחמה היה באופרה בוינה ששם המדריכה הזכירה שהבניין די נהרס במלחמה, אבל בלי שום פרשנות. בראש שלי רצו כל הזמן מחשבות. כל בניין קלאסי עולה בדמיון עם צלב קרס (אפילו אם הבניין חרב ונבנה מחדש מאז המלחמה), רכבות מעלה תחושות ועוד. למשל במכרה המלח נכנסים עם רכבת קטנה ואז היא עוצרת באמצע המכרה והמדריכה אומרת בגרמנית “החוצה” וזה כר פורה לדמיונות (מה גם שאני מניח שיהודים עבדו במכרות האלה) .אבל כל זה הגיע ממני. לא נתקלנו בשום דבר אמיתי מחוץ לדמיון שלי.
סיכום וכללי
אוסטריה בכללי זה לא יעד רע ואני לא פוסל אפשרות לחזור אליו. אני לא קיבלתי תחושה של וואו איזה מקום מדהים/זול/אטרקיבי/אקטיבי שחייבים לחזור אליו. אבל גם לא קיבלתי תחושה אחרת. אם יתגלגל מתישהו דיל טוב – אפשר לשקול לחזור. אם לא – אז לא.
אני יודע שנשמע שאני ביקורתי ולא נהנה. אז אני אכן ביקורתי, אבל כן נהנה :). אנחנו מטיילים עם הילדים כל שנה מאז שהם נולדו. אז אולי קשה קצת להתלהב מדברים כי בסופו של דבר כל העולם חוזר על עצמו. ארמונות, טירות, פארקי חבלים ולונה פארקים. מה לעשות שמול דיסני כל לונה פארק קצת מחוויר. ומול ארמון ורסאי כל ארמון מרגיש קטן. הדבר שהכי בלט לי זו חנות טייגר (והחנות הדומה פיילונס). למי שלא מכיר אלו חנויות “שטויות”. לפני 4 שנים כשהגעתי אליהן לראשונה מאד התלהבתי. אבל אחרי שכל שנה מגיעים לחנויות האלה, ואחרי שפתחו את כל המקס סטוקים בארץ (לא בדיוק אותו דבר אבל יש דמיון) אז זה כבר פחות מלהיב.
הזכרתי פעם שמבחינתי המטרה בחופשה המשפחתית זה המשפחה ולא היעד. לכן אני לא מתחבר לאלה שטסים בהרכב של כמה משפחות, ולא רוצה לפגוש ישראלים אחרים. אני רוצה להיות עם המשפחה, בטוב וברע. ברור לי שאחרים אוהבים דברים אחרים. בתנאים שלי כל יעד הוא יעד טוב לחופשה כי בכל יעד אני עם המשפחה.
אני לא אוהב לייפות את המציאות. כי כשמייפים לא לומדים לקח. אם יש בעיה במסעדות הלקח יכול להיות להצטייד בסנדוויצים. אם אף אחד לא יספר לי על זה, אני אפול בפעם הראשונה שזה יקרה כי יהיו לי ילדים רעבים. ואם אמשיך לטמון את הראש בחול אני אפול גם פעם שנייה. ואם אחזור למקום עוד שנתיים אפול גם פעם שלישית ורביעית.
אז ברור שכל אחד הוא אחר מבחינת הצרכים שלו, ההעדפות שלו, והקשיים שלו. לא חייבים ליישם את הלקחים שלי או של אף אחד אחר. אבל כן כדאי לחשוב – מה מכל זה רלוונטי גם אלי?
-
הי אנשים טובים,הסיכומים שלך כרגיל מעולים וחיכיתי לקרוא את ההתרשמות שלך על אוסטריה.
מעניין אותי אם הייתם מטיילים באגמי קפרון, באגם הלבן, באגם המלכים והמראה, ברכבת להר שפרברג, הייתם מתרשמים שאוסטריה היא קצת יותר ‘וואו’ (אתרים אלו היו מבחינתינו היו שיאי הטיול)
וסתם מסקרן אותי – אלו יעדים שטיילתם היו מבחינתכם וואו? האם יותר בארה”ב או שהיו גם בארופה?
ולגבי שעות סגירה של האתרים – יש מספר קניוני מים באזור שנסגרים בשש ואפילו שבע בערב (למשל לאמרקלאם) ואיתם סגרנו 3 ימי טיול.
-
מעניין לקרוא את הסיכום שלך, שמנסה להציג את הדברים כמו שהם בלי ייפוי.
מעניין שלאחרונה, במסגרת שיחה על היעד הבא, נזכרנו בטיול שלנו לאוסטריה (ממרחק של 5 שנים) וניסינו לזקק מה אהבנו. רוב האתרים לא מיוחדים דווקא לאזור הזה. מופעי ציפורי טרף ורכבות הרים יש בכל מקום, רכבלים\נופים\קניונים נפוצים מאוד בכל האלפים וכו. מסתבר שמה שאנחנו הכי אהבנו באזור זלצבורגלנד זה המקומות שמיוחדים לזלצבורגלנד: ארמון הלברון ומכרה המלח. עוד לא נתקלנו בטיולים שלנו במקומות שדומים ל2 אלה. -
כתבת נהדר. מאוד נהניתי לקרוא. ומכיוון שאני שוקלת את היעד לעתיד, יצאתי עם המון תובנות מהסיכום שלך.
אישית, אני מעדיפה ביקורת כנה ואמיתית ולא כזו שמייפה את המציאות. כתבתי בעבר ביקורות דומות פה באתר וגם קצת חטפתי על הראש. מה לעשות שלא כל אגם הוא עוצר נשימה ולא כל עיירה היא ציורית, ויש מלכודות תיירים ואטרקציות מוערכות יתר על המידה גם בארצות הכי יפות והכי פופולריות.
-
ורק כדי לאזן קצת את התמונה, ובנוסף לביקורת הכנה והבונה, פרט לכך שכל האיזור יפה ופסטורלי, מבחינתי בזלצבורג יש בהחלט כמה וכמה אתרים שהם לגמרי וואו גדול ובראשם הסכרים בקפרון. בנוסף אהבתי מאד את הרכבל עם הגשר התלוי בבאד גסטיין. בעלי אהב מאד את מפלי קרימל (גם אני אך לא בראש הרשימה).
אנשים טובים, לא יודעת אם התרשמותך היתה מעט שונה אם היית מגיע גם לשם. לפי תאוריך התרשמתי שבסופו של דבר נהנית הכי הרבה מהערים - זלצבורג ווינה, ויתכן שאתה פשוט יותר "עכבר עיר"??
-
אני רק רוצה לאזן ,לטובת מי שיקרא את השרשור הזה ויחליט שלא כדאי לנסוע לגרוסקולנר.
שבעניי זו היתה הפיסגה של הטיול והנופים שם מדהימים ברמות על ( ואני ראיתי אי אלו מקומות מדהימים )
הקרחון בסוף באמת לא מרשים אבל הוא כלל לא המטרה, המטרה היא הנופים שבמעבר הרים ולמי שאוהב נופים בראשתיים, מרחבי ענק , אגמים ומפלים המקום הזה הוא סוף הדרך. -
שרשור מעניין, כרגיל.
אתן את השני שקל שלי למען הדורות הבאים שמתעניינים...אוסטריין:
אנשים טובים, אנצל את ההזדמנות לשאול אותך מה המצב הנוכחי שם מבחינת כבודה? כפי שכתבת, יש שם מין שילוב בין חברת לגאסי ללואו-קוסט. לכאורה אין בעיות כבודה כמו בלואו-קוסט אבל כשמסתכלים באותיות הקטנות באתר, מסתבר שיש המון הגבלות, כולל על גדלים של מזוודות עליה למטוס ומזוודה למטען. אני זוכרת מטיסות קודמות שתמיד עשו לנו בעיות דווקא במקומות שלא ציפינו אצלם (תיקי גב?), ואילו במקומות שחששנו (למשל טרולים שלא היו בגודל שכתוב באתר) לא התייחסו בכלל. אז איך היה לכם מהבחינה הזאת?
נסיעות:
5 שעות מוינה לפלכאו נשמע באמת שלא היה לכם מזל בכבישים. כתבתי כאן לא פעם (ואולי אפילו היה לנו דיון על זה?) שבנסיעה אל/מ שדה”ת כדאי תמיד להניח שהדרך עלולה להתארך. לנו זה קרה כשהיתה תאונה בכביש המהיר, אבל יש גם עבודות בכבישים ולפעמים סתם פקקים. מעניין שלנו כנראה כן היה מזל כי בכל הפעמים הרגילות הדרך מוינה לאזור זלצבורגלנד לקחה באופן מפתיע בערך לפי ההערכה המקורית של גוגל, כ-3.5 שעות.
ישראלים:
מנסיוננו אפשר להבחין בבירור בקו החומוס. באתרים שעל מסלול החומוס המוכר יש המון ישראלים, והתחושה היא לפעמים כאילו רק ישראלים באים לשם. באתרים אחרים המצב אחר לגמרי.
כרטיס זלצבורגלנד:
אנחנו לא קנינו אותו מעולם כי בכל חישוב שעשיתי הוא לא השתלם לנו בתמהיל הטיולים שלנו. אם אני זוכרת נכון הוא משתלם במיוחד למי שאוהב ללכת למרחצאות. שם רואים בהחלט את ה-Return on investment. כדאי מאוד לעשות תחשיב מראש ולהחליט בהתאם.
הליכה, צל ומרחקים:
אי אפשר לעשות כאן הכללות. יש מקומות עם צל ויש בלי, יש מקומות עם הרבה הליכה ויש עם פחות. לכן חשוב לעשות הכנה מראש ולבחור את מה שמתאים. אני, למשל, מעדיפה אגם עם יער מוצל על פני אגם בראש ההר שחשוף לגמרי לשמש. מצד שני, אולי אלך לאגם החשוף ביום עם עננות מתאימה. לכן אני תמיד ממליצה על בנק אתרים הרבה יותר גדול מהימים הקיימים, כדי לשבץ את האתרים לפי מזג האויר בפועל.
עוד לגבי צל מול שמש – קודם כל לדעתי השמש באזורים האלפיניים חזקה אפילו יותר מאשר בישראל, כנראה בגלל הזוית שלה, אבל מה שמעניין תמיד זה שכל האירופאים תמיד מתיישבים בשמש, ואילו אנחנו מחפשים את הצל. כנראה שאין להם מספיק שמש במצטבר, ולנו יש די והותר.
מחירים ושופינג:
זה נכון שבאופן כללי מסעדות, אטרקציות וגם חנויות בגדים לא זולות במיוחד, אבל כן יש רשתות זולות, וכן יש מבצעים מעולים ברשתות הגדולות (ברור שלפעמים זה עניין של מזל). בסופרמרקט בהחלט יותר זול מאשר בארץ בסדרי גודל על לא מעט מוצרים בסיסיים. לדוגמא: אנחנו קונים לזניה מוכנה, כולל בשר טחון וגבינות (לא לאוכלי כשר) במחיר מצחיק, יוגורטים זולים בהרבה וכו’.
פלכאו:
פלכאו אכן לא ממוקמת אידאלית בכלל. היא הפכה לעיירת הישראלים מסיבות היסטוריות וגם בגלל שיש בה הרבה מאוד היצע, אבל באמת צריך למקם את הלינה לפי האתרים ולא להיפך. אני תמיד אומרת שלדעתי המיקום האידאלי לטיול החומוס היא העיירה גולינג. הבעיה שאין שם הרבה היצע.
גרוסגלוקנר:
לא ברור לי מאיפה קיבלת את הרושם שעיקר האטרקציה בדרך הגרוסגלוקנר הוא קרחון כלשהו. למרבה הצער, קרחון פסטרצה מת כבר לפני כמה וכמה שנים, וכל מה שנותר ממנו זה קצת כיפה לבנה. גם השלג על רכס הגרוסגלוקנר עצמו כבר נדיר עד לא קיים, בטח באוגוסט. מה שיפה כאן זה הדרך הנופית המרשימה, ובכל זאת גם הטיילת שמול רכס ההרים בפרנץ-יוזפס-הוהה, אם כי הנוף הולך והופך מנוף מושלג לנוף סלעי. לכן, מי שלא נהנה מנסיעות נוף בכבישים מתפתלים לא יאהב את הדרך הזאת. מי שאוהב נוף מושלג, כדאי להגיע בסוף יוני או ביולי, ולא באוגוסט.
הערת אגב לאנשים טובים – מישהו כתב לך שאתה מתעמק יותר מדי במנהלות ופחות בתכנון הטיול. אני חושבת שהרושם התקבל לא בגלל שזה כך, אלא בגלל שהפעם התייעצת איתנו הרבה בענייני מנהלות ולא התייעצת איתנו כמעט בכלל על בניית הטיול עצמו.
אולי בדיעבד בכל זאת התייעצות כזאת היתה עוזרת להציף בעיות שלא הוצפו בשאלות כלליות, ולשנות קצת את הציפיות או את תמהיל האטרקציות.לשאלה האם אוסטריה מלהיבה או לא – אני חושבת שאוסטריה הכי קוסמת לאוהבי טבע, נופים ונסיעות בכבישי נוף, ומנסיוני, שהתפתח עם השנים, ההנאה מוכפלת אקספוננציאלית כשגם הולכים בטבע ולא רק מבקרים בו. מי שאדיש יחסית לנופים, מי שמעדיף ערים, או מחפש אטרקציות נופש במנותק מהנוף הספציפי לא יתלהב מאוסטריה יותר ממקומות אחרים.
-
לא התכוונתי לפגוע בכבודה של אוסטריה. מכרה המלח אכן היה חוויה מעניינת, וגם ארבון הלבורן היה חביב ביותר.
הנופים בגרוסקלוקנר מהממים ומאד הופתענו מהמפליפ הרבים והגבוהים. יתכן שאם לא היינו חושבים שהקרחון זה השיא היינו נהנים מהנופים בדרך יותר. ניסיתי לחשוב עכשיו על מה הפריע לי, ונראה לי שזה אותו דבר שקורה במקומות אחרים – אין שיא. כלומר כבר מהדקות הראשונות (או מרגע שעולים למעלה) הנוף מהמם, את המפלים רואים ומרגישים אפילו בדרך לפני שמשלמים. אבל ממשיכים בדרך כי רוצים להגיע לאן שהוא. אופי הנסיעה הוא נסיעה של 10-15 דקות, עצירה לראות את הנוף, ושוב נסיעה. באיזשהו שלב כבר לא היה כח לעצור כל פעם. אולי אם היינו עוצרים ליותר זמן, ועושים טיול רגלי היינו מרגישים אחרת (כלומר עצירות של חצי שעה עד שעה) אבל הנסיעה הרגישה כאילו שיש למה מטרה בסוף וזה הקרחון. אולי היינו צרכים להסתפק במועט. השיא מבחינתנו היה תחנות 5 שבה באמת עשינו עצירה ארוכה, ותחנה 9 ששם היו שלגיות. אז אולי אם היינו ממשיכים מ-5 ישר ל-9, ואז פשוט מסתובבים וחוזרים היינו נהנים יותר מהנוף ופחות מתאכזבים
בדרך כלל למסלול (הליכה או נסיעה) יש שיא. הולכים עד השיא, מתפעלים ממנו, ואז מתחילים לחזור (הלוך חזור או מעגלי, אבל בהחלט יש תחושה של חזרה). מדי פעם נתקלים במסלול שאיו לו שיא ולמעשה בכל נקודה אפשר פשות להסתובב. אני זוכר שלפני כמה שנים במפלי טריברג שביער השחור הרגשתי אותו דבר. יש שביל שעולה למרומי המפלים, וכל הזמן יש תחושה שעוד מעט יהיה משהו מרהיב. אבל בפועל השביל פשוט עולה עד מגרש החניה. ואני זוכר כמה התאכזבתי מזה.
ואגב למי שלא הבין – ברור שאנחנו עכברי עיר.
איפה כן הרגשתי וואו בעולם כולו?
ארצות הברית אכן מככבת עם דיסני,ומנהטן, מפלי הניאגרה, המול של וושינגטון וכנראה גם פסל החירות. אבל גם הארמונות בורסאי ובוינזדור, מגדל אייפל, הלובר, אפטלינג, הותיקן והקולוסיאום, פארק חבלים שהיינו בצרפת שהיה משהו מיוחד ועוד. גם בטיול הזה הסיור בבית האופרה בוינה בהחלט הרגיש וואו.
הרבה פעמים הוואו מגיע בפעם הראשונה. שנה שעברה בגן חיות בצרפת ראינו לראשונה פנדה אז היה וואו. הפעם ראינו פנדה בגן חיות בוינה, אבל זה כבר היה פחות וואו. לא כי הפנדה היתה פחות יפה, אלא כי זה לא היה פעם ראשונה...
-
אוסטריאןעם המזוודות לא הייתה בעיה. יש לי מזוודות בגודל “רגיל” הקפדתי כמובן על המשקל (23 קילו). בוינה בפקדת המזוודות הייתה בשירות עצמי, אז אני לא יודע איך המחשב היה מתייחס למשקל עודף של חצי קילו למשל.
את הטרולים בארץ שקלו בשלב הצ’ק אין. היה כבד מדי בקילו אז קיבלתי נזיפה, והסברתי שחצי מזה יעבור לתיק הגב בשלב הטיסה (מה שאכן קרה). לא עשו בעיות מעבר לנזיפה.
בוינה במפורש דרשו מכל בעלי הטרולי להכניס לכלוב ולשקול. זה היה אחרי מסירת המזוודות כך שכבר אי אפשר לעשות מניפולציות.אבל לא הייתה לנו בעיה. לא בקשו לשקול את תיקי הגב.
נסיעות – אכן אני התלבטתי אם לנסוע מזלצבורג ישר לטיסה בוינה וכולכם שכנעתם אותי שזו טעות וצדקתם.
כרטיס זלצבורג – זה לא שלא התשלם לנו אלא שהיה גבולי. עשיתי את הניתוח לפני וידעתי שיהיה גבולי. חלק מהיתרון של כרטיס כזה הוא פסיכולוגי – קל יותר להוציא את הכסף מראש ואז לשכנע את עצמך שכבר שילמת אז כדאי לנצל. אם לא משלמים מראש יותר קל לוותר על אטרקציה כי אין כח. אז למשל הלכנו 3 פעמים למיניגולף בפלכאו בערב. זה לא שבלי הכרטיס זה יקר (2 אירו לאדם למי שישן בפלכאו, 4 אירו לאורחים), אבל בחינםהיה לילדה קל לשכנע אותי לצאת מהדירה. גם למרחצאות בסוף היום (הלכנו רק פעם אחת) היינו כבר קרובים לוותר כי היינו עייפים. ואם לא היה בחינם יכול להיות שהיינו מוותרים לעצמנו וחבל.
צל – אני מסכים שכנראה שאגם ביער מוצל יהיה יותר נעים מאגם בראש ההר. גם גינת המשחקים בצל למטה עדיפה על גינת המשחקים בשמש למעלה, וגם מסלול הליכה בנקיק המוצל יותר טוב ממסלול הליכה בראש ההר. אבל אם לא נטייל באגם/גינה/מסלול למעלה אז מה? רק נעלה, נצלם את הנוף רבע שעה ונרד? דווקא הגינה האגם והמסלול הלא מוצלים יוצקים תוכן לעלייה להר.
ברור לי שהאוסטרים לא מחפשים את הצל. זה מזכיר לי כשהיינו בשטוקהולם לפני כמה שנים וראינו המון שבדים משתזפים בגינות ציבוריות. בשבילם כל יום שיש מספיק שמש להשתזף זו חגיגה ולא צריך להגיע לים בשביל זה. אולי חלק מזה זו המנטליות או ההסברה הרחבה אצלנו לגבי סרטן עור. לא יודע, כי בסופו של דבר הם כן נשרפים. אבל לנו לא חסרה שמש וכן חשוב לי צל. זה לא שאין בכלל צל בשום מקום, אלא שזה פחות נפוץ ממה שהייתי רוצה.
הלזניה בסופר לא תהפוך את הטיול לזול. לא רק כי אני לא אקנה אותה (כשרות), אלא בגלל שזה יחסוך גרושים ממחיר הטיול. בהנחה שאוכלים פעם ביום בערך במסעדה, אז חשבון הסופר הוא 20-40 אירו ליום ברוב המקומות בעולם. הלזניה והיוגורט הזולים באוסטריה יגלחו 5 או 10 אירו מזה – לא משהו שיהפוך את הטיול לזול במיוחד. ברור שפה ושם נתקלנו במחירים אטרקטייבים הן בסופר, הן בחנות המזכרות והן בחנות הבגדים. אבל זה באמת עניין של מזל, וזה שוב נכון לכל מקום בעולם.
