סיכום סופש בדולומיטים
-
שתי המלצות:
בטווח הקצר – לעזוב הכל ולנסוע לדולומיטים (כל מקום סביב הסלה רונדה). גלשנו שם חמישי-שבת, ביום האחרון ירדה כמות חולנית של שלג, קצב של כ-10 ס”מ לשעה, סביב השעון. באמת יוצא דופן.
בטווח הארוך – לפנטז במשך שנים על היום שבו יסתדר להגיע לשם עם הילדים – ואז לעשות את זה. קשה לתאר את הסיפוק, כשהם מחכים בסוף המסלול ודורשים, בעיניים בורקות, “עוד סצ’דה!”.
התמזל מזלנו והיה מקום פנוי בRifugio Fermeda ביקתה הררית בגובה 2100 מטר, הרחק מעל סנטה כריסטינה, בין פסגת Col Raiser לבין פסגת ה-Seceda. אין כביש גישה, אין חנויות, אין כלום, רק שלג, כתר של צוקים ושמיים נהדרים. ניצלנו את הימים האחרונים של pre-season וכשעזבנו, המקום כבר היה בתפוסה מלאה.
-
מתכנן ליסוע לקאנזיי,אך מעולם לא גלשתי בינואר,
יש למישהו ניסיון מה המצב בדולומיטים בינואר מבחינת עומס קור,ריבוי גולשים וכו’?
-
-
לא היה קר מדי?
-
לי לא
-
הייתי שם בסוף ינואר האחרון. שלג נהדר, אין תורים והטמפרטורה היתה סביב מינוס 10. ארבעה ימי שמש מתוך השישה.
-
נשמע חופשה מעולה ועוד איזה כייף עם הילדים, מגניב. המון זמן לא הייתי בדולומיטים ( מאז החופשה שזכיתי בה בתחרות למטייל. פעם ראשונה ואחרונה שאני טסה מאורגן. היה נחמד, אבל לא בשבילי). נראה לי שלהגיע לשם אחרי 8 שנים של ותק וכמה קפיצות אמיתיות ברמה יכול לקחת את החוויה למקום אחר לגמרי. אני זוכרת את המוגולים במרמולדה שהיו הרבה מעבר ליכולתי דאז ב 2011. עדיין יש מוגולים באיזור הספציפי הזה?
-
כרגע אין שם מוגולים בשום מקום, אפילו לא בקליניקות למוגולים. נפלו איזה 2 מטר שלג תוך יומיים. הכל שטוח וצמרירי.
לא הגענו למרמולדה – גרנו רחוק משם ובחרנו יעדים אחרים.
-
זה מוזר.. 2 מ' שלג ביומיים אחרונים היה אמור ליצור מוגולים. שכבה עליונה אוורירית ועדיין לא דחוסה מספיק אל תוך השלג הישן.
פלוס גולשים ששוברים כל הזמן ימינה שמאלה כדי להתמודד עם השלג העמוק. כאן באוסטריה זה מייצר מיד מוגולים
-
אני ממש לא מבין במוגולוגנזיס, אבל כשעזבנו שם כמעט לא היו גולשים על ההר. כמעט כל טרק שהשארנו היה חדש. לפי כמויות האנשים שנכנסו כשיצאנו, ולפי המנגנון שתיארת, יש שם עכשיו מגה-מוגולים. -
רוזמאר – התשובה חיובית . נוהגים לומר על המסלולים באיטליה שאדומים שלהם הם כמו הכחולים בצרפת ואוסטריה , ויש בזה הרבה מהאמת . אבל יש יוצאים מן הכלל , והחלק הראשון ( העליון ) של הירידה מהמרמולדה הוא כזה . הוא יחסית תלול , אם כי רחב מאוד , והם לא מהדקים את המסלול . אז יש שם מלא מוגולים , וגם סתם ערימות באי סדר. ההמשך נוח יותר , והחלק האחרון עד לתחתית מתון מאוד, כבוש ומשעמם . מה שנחמד בירידה הזאת – שהיא ארוכה, כי רוב המסלולים בסלה רונדה קצרים יחסית , אם כי בואל גרדנה יש כמה ארוכים, כולל הסאסלונג המפורסם. בפעם האחרונה הייתי שם לפני 3 שנים . השנה חוזר שוב – בראשית מרץ .