עד היום איני מבין את קציני התב”ע (תכנון בנין העיר) בויאטנם. כיצד הם מאשרים מבנים רבי קומות ברוחב של חדר אחד?
הרי מי שמתגורר ומתהלך בבתים האלו, עךיו ללכת כמו סרטן על הצד! הרהיטים תופסים את רוב חלל החדרים! ובכלל, בית ברוחב 4 מטרים ובאורך של 25 נטרים שהם בעל כוון אויר אחד, צר מאוד. (זאת במידה ויש 2 דיירים בקומה) עם שרותים או מטבח (או שניהם ללא אוורור??? ומה על בתי ציבור? (במקרה דנן, מקדש בודהיסטי) מה קורה בזמן חירום? מהיכן ואיך מתפנים הדיירים?
הנה, צרפתי כמה צילומים של בתים שבעיני, אסור אפילו שיעמדו על תילם.
סירות הדייג למים עמוקים עוגנות ליד הבתים ממש בתוך הדלתא של הנהר. 
חלק מהבתים שעל המים בנויים מלבנים ובעלי גגות רעפים. אחרים הם רק פחונים. חלקם מחוברים לבתים שעל החוף וחלקם עומדים בפני עצמם. 
תצוגה ‘מלאה’ של כלי הבית והכביסה. הכביסה ושטיפת הכלים נעשית כמובן במי הנהר שבעת הגאות הם מלוחים 
כמובן שיש עציציפ (אפילו פורחים) ויש מתלה לייבוש כביסה. אבל אם האשה אומרת ‘תעשן בחוץ’, פשוט מתיישבים בסירה 
צפיפות המבנים שלאורך הנהר היא בלתי תאומן עד שרואים אותה. 
שדות האורז האין סופיים של ויאטנם. אתם צריכים לזכור, שהירוק הירוק הזה, מתחלף בסוף העונה לזהוב.
כאשר ‘חתול’ כזה קופץ עליך פתאום מהעץ, אתה מתחיל להבין מה פרוש ‘גשם של חתולים’
אם חשבתם ש’פסטיבל הים האדום’ מתקיים רק באילת, אז הנה פסטיבל ים אדום שמתקיים כל ערב ליד האי קאט-בה בויאטנם. ובכדי ‘לאזן’ מעט עם כחול, אז הנה, בקרבת מקום, במפרץ האלונג (הדרקון), שעת בוקר מוקדמת, מעט לפני התפזרות ערפילי הלילה. 
האוקיאנוס הדרומי. מהחוף הזה, ישר לחוף אנטארטיקה. המים בו תמיד תמיד קרים וסוערים. ימים נעימים על החוף הם בודדים ממש במשך השנה
אגמי ‘נין-בין’ בצפון ויאטנם, לא רחוק מהעיר בעלת אותו השם. האגמים ‘תקועים’ בין הררי הסלע התלולים הללו ובעת השייט מאגם לאגם, יש לחלוף לפעמים במחילות תת קרקעיות תחת ההרים הללו. 
’רכבת האיחוד’, בקטע המחבר את צפון עם דרום ויאטנם. באזור שבזמן נמלחמה היה האזור המפורז, נוסעת בתוך הג’וינגל הויאטנמי הירוק. ‘רכבת האחוד’ נועדה לסמל את איחוד שני החלקים של ויאטנם והיא נעה על קטע מסילה שהצרפתים הניחו כבר לפנה כמאה שנה.
