תודה על התובנות לגבי קרוגר. ההחוויה שלנו מהספארי קצת שונה כי היינו בשמורה פרטית ודווקא לא הרגשנו תחושת מיצוי. היינו שם שלושה לילות, מה שאומר שני ימי ספארי מלאים ועוד שני חצאי ימים (ביום ההגעה וביום העזיבה), חלקינו הרגיש שזה בדיוק היה מספיק וחלקינו היה שמח להמשיך עוד.
לטובת המטיילים העתידיים לאפריקה (נראה לי שיש פוטנציאליים כמה אחרי הסיפור שלך) אני חושבת שהשוני בין שמורה פרטית לקרוגר נובע מכמה פרמטרים:
1. הנהג המשפחתי יכול להינות הרבה יותר כי יש את הרינג'ר שנוהג.
2. הילדים נהנו גם מעצם הנסיעה בשטח ברכב פתוח, עברנו הרבה פעמים בתוך מים (פעם אחת אפילו הגיפ נתקע והביאו רכב אחר לחלצו), בין עצים נמוכים, החליפו מקומות (לשבת מקדימה ליד הרינג'ר היה השוס הגדול...) כך שלא היה משעמם בהיבט הזה גם כשלא ראינו חיות.
3. הרינג'ר סיפק לאורך כל הנסיעה הסברים רבים על החיות, התנהגותם בטבע, מה הן אוכלות, מי צד את מי וכו וענה על כל השאלות שלנו בענין.
4. ישנו מתח (חיובי) מסוים בצפייה באריות או צ'יטות מרכב פתוח לגמרי במרחק של מטרים בודדים מאיתנו, תוך שאנו מתבקשים לשבת בשקט, ללא דיבור בקול רם או תנועות חדות, בהחלט תורם לחוויה.
5. ישנה יותר הרגשה שהולכים באמת לחפש את החיות המעניינות ופחות נתקלים בהם באופן מיקרי. מחפשים עקבות באדמה, הפרשות שלהם, קולות וכו על מנת לנסות לאתר אותם. למרות שהריינג'ר וה-TRACKER עושים את העבודה, אתה עדין מרגיש באופן מסוים שותף לענין.
6. במהלך הנסיעה עצרנו להפסקות קפה בשטח, פינקו אותנו בקפה, את הילדים בשוקו או שתיה קלה, קצת חטיפים או עוגיות כדי לחלץ עצמות מהישיבה ברכב.
מצד שני, להישאר בשמורה פרטית הרבה זמן זה נזק כלכלי רציני וגם תוספת של כמה ק"ג למשקל. כמו כן נראה לי שכמותית בקרוגר יש יותר חיות ורואים יותר להקות נודדות - סוג של כמות מול איכות. נראה לי שהכי הגיוני לשלב בין השניים נגיד יומיים כ"א.