איזה פרוייקט נפלא. תודה. וכבר התקבצו שם לא מעט משפטים  נהדרים.
רק שאני נתקפת אלם מול בחירות כאלו של מי הכי,   
אז עד שאכריע, אחד שממש לא טוען לכתר ובכל זאת חייב להשתחל בחיוך חתרני:

בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית
יושב ערבי עם נרגילה
אפילו אם זה מתחיל בסיביר
או בהוליווד עם הבה נגילה

מאיר אריאל אלא מי.

family5, בודאי שיש לך ולכל מי שטורח לספר את סיפור טיולו או לחלוק איזו תובנה או חוויה זכות מליאה ליהנות מכך שקוראים את פרי עמלו (וכן, לחלוטין מדובר בסוג של עמל). אלמלא רצינו בקוראים היו חוויות אלו נשארות בחשכת המגירה או  משמשות להעיק על הילדים בפורום המשפחתי.
ודוקא משום שכך, בשל אותם נימוקים בדיוק שהעלית, יש מקום לצפות שהספירה תהיה ספירת אמת ולא כזו שתספור כניסה בודדת כמאתיים וש"תתגמל" כתיבה אינסופית במתכוון שבהברקה שיווקית מחלקת כל יום טיול לעשרות הודעות שמשוחררות לאויר במרווחים כך ששוב ושוב יכנסו קוראים להיווכח שכלום לא קרה אבל תיכף, תיכף יתחיל, והמונה דופק...  (ולהסיר ספק, אני חובבת גדולה של סיפורים ארוכים ועשירים שאפשר להתלוות איתם לאן שלא יהיה ולהפיק מהם כל טוב, ורצו ועדיין רצים כאן לאחרונה לא מעט מאלו, כן ירבו ).

 אני לא נמנית על דור הוותיקים פה שמבכה (מן הסתם בצדק) את חלוף ימיו הגדולים של הפורום, אך חוששני שהעניין שהועלה בשרשור זה אכן מעורר תחושה לא נעימה של זילות הכתיבה, הכותבים והקוראים וחבל. 

המחצית השנייה של היום הוקדשה גם היא לעולם הים והפעם על קרקע יציבה.  

האקווריום של מונטריי עודנו יפה, מרשים וגדול כפי שזכרנו ובילינו שם ארוכות.

היפות ביותר היו כמובן המדוזות, אבל בכתר החמידות זכו בקלילות צמד לוטרות שהפגינו אישיות כובשת של סבתא פולניה מחד וילד היפראקטיבי ונודניק מנגד.  

 

 

התגלה כספיון, הדג הקטון

 

 

 

ביציאה כבר לא התחשק לאף אחד לנסוע את כל 17 המייל המפורסמים והסתפקנו בשיטוט עצמאי  לאורך חוף מונטריי ובנפתולי השכנה היפהפייה והמפונפנת, כרמל (ביי דה סי).

 

 

 

היה טיול גדול!

היה גדול בכל מובן. המספרים גדולים (הזמן (28 יום), הטווח (כ3000 מייל), העלות (הרבה...)),  הטבע היה גדול, הערים גדולות, הנופים גדולים, הכבישים גדולים, החוויות היו גדולות, אמריקה גדולה, הבנים שלנו (8,13,17) היו ענקים.

 

כבר כמעט שנה שהטיול הגדול הזה מלווה אותנו. 

 תירוץ בר-מצווה לאחד וגיוס בשנה הבאה לאחר הבהירו שזו הזדמנות שלא תחזור במהירה לחופשה ארוכה מהרגיל. די מהר הוחלט שארה"ב היא היעד ועליונות ברורה בסעיף הטבע מיקמה אותנו בצד המערבי שלה.

כיוון שהתכוונו לממן הכרטיסים בעזרת מצבור נקודות אלעל וכיוון שנדרשו 5 מהם לתקופה הכי מבוקשת בשנה, לא יכלנו להתמהמה עם רכישתם.

רק שהמערב כאמור, גדול הוא, ומגוון האפשרויות לטיול בו הוא אינסופי. הוחלט ללכת על בטוח ולטובת מקסימום גמישות בתכנון העתידי להזמין גם הלוך גם חזור מלוס אנג'לס.

 

-איך קרה שמכל שפע האפשרויות הקוסמות, המקוריות, המפתות, הלא-חומוסיות בעליל, יצא לנו בסוף "המסלול הקלאסי למערב"? 

אני לא לגמרי יודעת. שילוב של מגוון סיבות מצוינות יותר ופחות שהמכרעת ביניהן היתה ש...מה לעשות, זה פשוט מסלול מעולה!!!

הכל יש כאן ו..נו, ברור- בגדול! טבע במלוא הודו בתצורות של מדבר ויער והר ואוקיינוס, לצפייה פאסיבית או לטיול אקטיבי, ערים בשלושה טעמים מסעירים שממוקמות בדיוק במקום הנכון לגיוון כל הטבע הזה.

מנגד, רוטנת סוגיית העיתוי. אין להכחיש, אוגוסט הוא לא החודש המיטבי לטיול שחציו מדברי וחציו באתרים מוכי תיירים (מה עוד שזהו שיא פגרת הקיץ בnba…) אז נכון. חם. אבל החום יבש ובחיי שלא היה נורא. מן הסתם עניין של מזל, אבל ממש הופתענו לטובה. 

והצפיפות- אכן, צרה צרורה. נהיה צפוף בעולם. ברור שעדיף בלעדיה למי שיכול להתגמש עם קייטנות וכו', אבל בשום מקום היא לא הכבידה ברמות שמצדיקות ביטול תכנית.

ובאשר לnba...נו, כנראה שנצטרך לשוב.

 

התכנון כלל הרבה שעות  קריאה כאן. בדרך כלל אני בפורום טיולי משפחות ורק לקראת הטיול עשיתי הכרה עם המובלעת הנפלאה הזו של מוני בפורום צפון אמריקה. נעזרתי רבות בידע הרב שאצור כאן ובאנשים שחולקים אותו בנדיבות ובסבלנות ותענוג הוא לחזור ולהודות לכולכם.

חייבת לציין מספר סיפורי טיול ובלוגים נהדרים שחרשתי במיוחד:

מערבה מכאן יש דברים אחרים -של ליאור שהיה כה יעיל בתדלוק החשק לנסוע מערבה מכאן.

טיול משפחתי למערב ארה"ב - של לימור (myomer)

שוב פעם אמריקה - והפעם מערב ארה"ב- איילת

הסיפור של הזברה, חלק א’ ו-ב’, שכל כך מפתה לצאת לטיול קריר במערב שיאפשר עוד ועוד הליכות.

הבלוג של הדורבנים

הבלוג של עמיחי , ולא פחות מכך התשובות והמידע המועיל שחולק כאן במשרה כמעט מליאה.

ולבסוף, תיבת האוצרות של שירליץ וגם לה שלוחה תודה מיוחדת על שפע האינפורמציה העדכנית שמשתפת כאן, היישר מהתנור הקליפורני המשובח.

למה זה כל כך מסובך להבין שמה שאנשים מבקשים כאן ובכל מקום, זה קצת יחס מכבד. תחושה בסיסית שהם לא שקופים. שרוצים ושמחים בנוכחותם ושמוכנים להשקיע קצת בתמורה לנוכחות זו.

ברור שיש בעיות. בכל מקום יש ותמיד יהיו.
לא ברור בכלל שכך מתייחסים לבעיות ולמי שמצביע עליהן.
אם מכירים בבעייה, אנא התכבדו והודו בכך מפורשות.
אם טורחים על תיקונן, אנא עדכנו בתהליך ובצפי לפתרון.
אם הצוות הקיים לא מצליח להגיע לפתרון, אנא פשפשו וחפשו את מי שכן כשיר  למשימה וספרו לנו על כך.  כן, אפשר ורצוי בתוספת התנצלות.

אם לא, מה הפלא שאנשים מתייאשים מהנסיון לשכנע את עצמם שמה שמרטיב להם את הראש זה סתם גשם. יהיה כאן הרבה פחות כיף בלעדיהם.

שירת הנו

 

."היה נהדר," עונה התייר השב ממסעותיו לידידים השואלים איך היה

“נו," הם מפצירים בסקרנות, "איך היה?"

והוא, עדיין עייף מן המסע, מן החילוף המהיר שבין שם לכאן, מגייס בלי לחשוב את כל ההתלהבות שנותרה בתרמילו, ואומר בפשטות, כמובן מאליו - "היה נהדר." כי על נוּ שכזה, מול נו שכזה, אין בעצם ברֵרה אלא להציב נו שכנגד: כי נו, מה כבר יש פה לומר? – בוודאי שהיה נהדר. יתר על כן, הכרח הוא שיהיה נהדר. כי הנו הוא תובעני; איננו מוכן להסתפק בפחות מזה.

כל זה בהחלט אינו מפתיע: הרי הידידים שנשארו בארץ לא שלחו אותך כך סתם לחו''ל. גם הם רוצים ליהנות מן הטיול, שהרי טרחו עליו לא מעט: הם קינאו בך לפני צאתך; הם עודדו אותך בתוקף לנסוע; לחמו בעוז נגד כל ספק וכל פקפוק, הטעימו עד מה שמחים היו לנסוע עתה בעצמם, גם הם, לשם, ודאי, עכשיו, הרגע, ומה שפר חלקך – הו, ממזר, שכמותך! – שהנה סוף־סוף בא היום, ואתה נוסע. ייתכן כי מדי פעם זכרו אותך גם בהיעדרך, העלו סברות והשערות מה אתה עושה שם ממש עכשיו, היכן הולך, היכן יושב, ומה לוגם, טועם...

...ובנצנץ גלויה מחשכת תיבת דואר, ובה גיבוב גגות תכול-אפור, ומעליו שמים בלי ציפור, הם עיינו בה עיין היטב, חָקור כל תג וגג. ברור כי עתה, כשחזרת, רוצים גם הם להצטרף בדיעבד וליהנות קצת מן המסע. להתענג - על דרך הכיסופים וההיזכרות והכמיהה מרחוק – על מראות הקסם הרחוקים.

גם אין זה קשה ביותר. העיר מוכרת. בעיני רוחם הם רואים היטב את הרחובות האהובים, שאותם ראית אתה רק אתמול, ורק – אבוי - בעיני הבשר שלך. המראה הנגול לעיניהם הוא, לפיכך, מקיף יותר, מייצג ומדויק יותר. גודש הפרטים, המעיב עדיין על ראייתך, אינו מעיק על מבטם. הם רואים את העיר הרחוקה במיטבה, בצדודיותיה האופייניות והיפות ביותר, ובלא שום תלאות דרך. - דרושים להם אפוא רק כמה אישורים, המחשות, תזכורות, וברור שאינך יכול, אינך רשאי בעצם, לאכזבם. כי, כמובן, כתמיד – העיר נהדרת. וּודאי - היה נהדר. כל תשובה אחרת היא בגידה, ולא תתקבל. כל תשובה אחרת תהיה, בעצם, חוצפה. ואם כך, עמוֹד, או מוטב שב - וספר! נו? איך? איך היה?

 

העומד שם הכל על מכונו, כבימים ימימה? המוכרים עדיין גלידה משובחת, של בית־המסחר בָּרְתִיוֹן בְּאיל-סן-לואי? גברים חפותי שרוולים, מוזחי מגבעת, משחקים עדיין בכדורת באותו משולש חבוי, אותה כיכר קסמים שוקטת, פּלאס דופין? ושח-מט בביסטרו שבפינת רספאיי? נו, והשדרות, הגנים, העצים? - השלפו כבר עצי הדולב את שרביטי הפריחה המוזרים, הלבנים בשרניים שלהם? העומדים עדיין האלונים בעירומם? הו כן, ואיך הקפה בדה-מאגו? עודנו טוב כשהיה? בכמה? 18 פרנק?! לא יכול להיות! אתה צוחק!

ומן הדה-מאגו אל כנסיית סן-ג'רמן, או אל השוק הסמוך, ומשם אל גדות הנהר ואל הגשרים. אבל משם, במעוף הזכרון, אפשר לקפוץ אפילו אל פַּרק מונסורי המרוחק, אי־שם בדרום העיר - ירוק ומרהיב-עין בקור מקפיא של אחר צהריים, כשהברווזים מנערים פלומה על גזע עץ מעלה ירוקת, הנטוי שם מעל למים. אבל הידידים המקשיבים לך אינם, חשים בקור חוטמך שלך הוא שקפא שם למענם, בפַרְק מונסורי, "על הארץ שהיא כוכב". פרק מונסורי מן השיר של פרוור, מסרטו של רומר.

 

ואתה מספר. לוקח את שומעיך, בהתאם לנטייתם וחקירותיהם, ממקום אהוב אחד למשנהו. אבל ברגעי הביניים, הרגעים הרבים והארוכים שבין לבין – אתה נותר לבדך. אותם אין ידידיך מחלקים עמך. כשם שאינך רואה אותם גם במסדרונות המשמימים של נמל התעופה, בהמתנה למזוודות, או בנסיעה דרך פרוורים מדכדכים. בתלאות הנסיעה אין הם נוטלים חלק, אתה אומר לעצמך, ותרעומת קלה עולה בך. הם אינם שם ברגעי העייפות – ברגעי השממון – ברגעים שבהם מתנשאת העיר וננעלת לפתע מול פרצופך - ברגעי הזרות – ברגעים שבהם, מותש מיופי בסופו של יום, או סחרחר מאפשרויות בתחילתו, אתה עומד נבוך ברחוב בלי דעת לאן תפנה. או אז אין הם נוגעים בכתפך ובפיהם עצה טובה. ואולי, לפעמים, כן.

אבל אין הם הולכים אתך על הרציף, כאשר הגשם מכה בפנים ואין מסתור קרוב, אין אוטובוס בנמצא, מוניות מלאות חולפות בשריקה, וכבר שעת אחר צהריים מאוחרת, הערב יורד ויורד, הנהר הסמוך סואן, אפור-בז', עכור ועוין, והמון של זרים צועד סביב לענייניו הזרים, כשאתה חותר ומבקיע בעייפות קדימה, לאורך הרציף ועל־פני הגשר העתיק כשהמלון במעלה הרובע נראה רחוק כל־כך. רק מחצית השעה שאותה אמנם עברת בקלילות בבוקר, מפרידה בינך ובינו. אבל עכשיו כבדות הרגליים על מַרצפות האבן.

הרגעים האלה נעדרים מסיפורך; ידידיך אינם נוטלים בהם חלק. אבל אין אלה הרגעים הקשים ביותר, כי מה תעשה עם העוגמה העמוקה עוד יותר, העולה היישר מתוך היופי עצמו? – כן, אתה מדווח, עדיין יפה שם הכל לאין שיעור; הדור ונהדר; אבל כשעמדת שם מול היופי הזה, או בתוכו ממש – מה יכולת בעצם לעשות?

הלכת בפסיעות אטיות, מתענג על חריקת הקרקע הצהבהבה, ההדוקה - והבטת בו. וישבת על הכסא הירקרק, בצל עץ עטוי עלוות אביב - והבטת בו ונשמת לרווחה, ונאנחת אנחה, ועצמת עיניך, ופקחת אותן - ושוב הבטת בו. ובכן, אתה כאן, שוב כאן. הגעת. ומה עכשיו? זהו? נקום ונלך? הלאה? כבר? וזה כל מה שתוכל לעשות ביופי הזה שמסביבך, ברקיע העצום, בכיפת הפנתיאון שמשמאל, בברֶכה העגלגלת שהילדים משיטים עליה, בצווחות מתוקות, ספינות מפרש, כמו פעם, כמו בכל התמונות שתלה הזכרון על לוח לבבך? – זמן כה רב התכוננת לפגוש אותן שוב, אך מה מהיר הוא המבט התָאֲו, הבולע אותן מחדש. מה קצרה היא הפגישה. ועכשיו מה?

ביופי הזה אפשר כנראה להציץ רק במצודד, אלכסונית, מזווית העין. רק כבדרך אגב, רק בַּדרך – למסעדה, לחנות או לקולנוע. כרקע. כי אם אתה בא לכאן למענו, לכבודו, ומתיישב מולו חזיתית, להביט בו – הוא נסוג, נסגר, ואז מקניט אותך דומם בהיותו הרחק מעבר למגעך, להשגתך. מדי פעם, באחד מעיקולי השביל, אתה יכול לנסות לבוא עליו במפתיע – להיעצר, להביט ארוכות ולומר לעצמך שהנה הנהו, וזה המקום, ואולי גם זהו הרגע. אחר־כך תוכל לרשום, במחברת או בגלויה - עברתי אחר הצהריים על פני גני לוכסמבורג. היה יום יפה.

למען האמת הפעם קידם אותי הגן בחידוש. הוא היה ירוק מאוד, ירוק מִתָּמִיד. מעולם לא ראיתיו ירוק כל־כך. לא ידעתי מה פשר השינוי. כשבאתי אליו שוב, בבוקר הבא, כבר הבנתי: לפתע זהרו פרחים, באדום ובצהוב, מסביב למדשאות הגן; למראם תפסתי כי אתמול עדיין עטה הגן את בגדי החורף הפשוטים שלו: מדי שנה, עם בוא הקור, עוקרים הגננים את ערוגות הפרחים ומאחסנים אותם בחממות. עתה, ביומו הראשון של האביב, ה־22 במרס, הם שבים ושותלים אותם. בבת אחת נמלא הגן בצבע. אבל גם הירוק החורפי הכהה הלם אותו.

 

והנה, אחרי הכל עליך להיות אסיר תודה לידידיך, גם אם לא היו שם לידך ברגעי עייפות או עצב שעיר זו שולפת על נקלה מאינספור שרווליה.

כי בכל זאת כשאתה מספר להם על מסעך, נפרש מעטה ראשון של פיוס גם על הקושי. גודש הפרטים הולך ושוקע. עוד מעט וימוג, התמונה תצטלל, והעיר תשוב להתנוסס בנפשך במלוא הדרה, כמקודם. הקור, הרגליים הכואבות, העמידה המהססת בקרן הרחוב, הישיבה הלֵאָה בבית הקפה, הצער הישן הניעור תמיד מחדש למראה הנוטר-דאם המוארת בלילה – כל אלה יהיו שוב לזכרונות, והזכרונות - לגעגועים.

 

שוב מתברר כי שיאי המסע הם היום שלפניו, שבו, ארוז ופטור מכל, אתה דרוך ושוקק ליציאה, והימים שאחריו, שבהם, אחרי שנחת מעט וסקרת את מוצאותיך, אתה מתחיל באמת לחוש, להבין, שאחרי הכל, בסך הכל, היה - באמת! – נהדר.

אמנם, בין היום שלפני לימים שאחרי משתרעת, כידוע, הנסיעה עצמה. כיוון שלא הומצאה עדיין הדרך ליהנות מהם בלי להוציא אל הפועל גם אותה, הרי שלמרבה הצער, אין, לפי שעה, ברֵירה: מדי פעם מוכרחים לנסוע.

 

 

יום 1- 31.7.19- 

קצת פחות מ14 שעות מתישות מעל חצי עולם, במהלכן פיתח הקטן חום מרקיע שחקים, ואנחנו נוחתים בל"א.

כנראה הקדמנו  והערנו את המארחים כך שנאלצנו להמתין עוד כ40 ד' במטוס עד שיפתחו את שדה התעופה. 

מכאן והילך הכל זרם בזריזות ובקלות ובמהירה מצאנו עצמנו ברכבנו השכור, תוהים אנה פנינו.

 התכנית המקורית היתה לעשות סיור-רושם לפתיחה בלוס-אנג'לס (אליה נשוב בקצרה בסוף), לנסוע דרך בברלי-הילס לביקור ותצפית בפארק-גריפית' ולהמשיך לקראת הצהריים לכיוון Joshua-Tree... אבל התכנית לא לקחה בחשבון ילד קודח ממולא נורופן.

כך שכמו עוד פעמים רבות בהמשך, נאלצנו לקצץ בבשר החי, לוותר על הפרומו ולצאת ישר לדרך.

ישר אחרי ארוחת בוקר כמובן.

אז זהו. שזה לא כזה פשוט. האיזור סביב שדה התעופה הוא לא מהמלבבים. ארוחת בוקר קסומה של "ברוכים הבאים לאמריקה" זה לא כאן. ניסינו דוקא לדגום כמה אפשרויות אבל סבנו מיד לאחור ("יש פה ריח!"). שימוש ראשון באפליקציית YELP העניק לנו בכל זאת סוג של סיורון בעיר, לאו דוקא באיזורי התיירות המקובלים אבל גם מעניין. בסוף הגענו לשכונה מפונפנת בCulver-City, שם, בבית קפה מקסים, מעל ערימת פנקייקים מעולים במיוחד, הרמנו סוף סוף כוס מיץ תפוזים לחיי החודש הבא.

 

הדרך לג'ושוע-טרי אמורה לארוך כשעתיים וחצי. בדרך עוצרים לקניות בסיסיות (צידנית, מים, אוכל, סים, …כדורסל).

חוץ מהקטן שקורס מיד, כולם מתודלקי אדרנלין ומראות אמריקה בחלון והנסיעה עוברת במהירות.

 

 

קצת לפני המלון בTwentynine Palms, הנוף כבר מזמן הפך מדברי ופתוח ואנחנו פונים לדרך צדדית בין בתים וקראוונים היפיים הפזורים בדלילות בשממה. מקום הזוי ומעולף חום. אנחנו נוסעים לבדנו בשומקום על כביש שהופך לדרך עפר, אל יעד שנראה שכוח-אל אבל הוא לא.

 

 

מדובר ב"מוזיאון" פתוח (וחינמי) שהקים פסל בשם Noah Purifoy שנראה כלונהפארק נטוש ופרוע של פסלים שיצר מגרוטאות ופסולת. מלבדנו לא היתה שם עוד נפש חיה והשקט המוחלט, האור המסנוור והחום היבש שרובץ על האזור המבודד הפכו את השוטטות בין העבודות לחוויה מוזרה ומקסימה מאד. 

 

 

בשלב זה טרם נזכרנו כראוי במפח הנפש הכרוך בקפה האמריקאי ולכן הרשינו לעצמנו לדלג על עצירה נוספת בדרך למלון בJoshua Tree Coffee Company. טעות. יעבור עוד הרבה זמן עד שנזכה לכוס קפה נורמלית. 

אם אתם באיזור, אומרים ששווה. 

 

המלון שלנו, פשוט, סימפטי ונקי. במאבק יעיל מול הג'ט לג הבנים קופצים לבריכה ואח"כ אנחנו חוצים את הכביש לארוחת ערב מוקדמת. נכנסנו למסעדת בשר לצד הכביש המאובק.

אלמלא היה זה מקום אמיתי בעליל, היינו משוכנעים שנקלענו לתפאורה של "מסעדה אמריקאית בעיירה קטנה במערב". כל הקלישאות מכל הסרטים קמו שם לתחייה באותנטיות מזהרת. היה טעים ומשעשע עד שהקטן המותש נרדם לתוך הצלחת.

 

שמוליק, הנה עוד אחת לאוסף השורות העצובות היפות והחמות
(יכול להיות שבגלל שככה זה פה, כולנו מוצאים את עצמנו בסוף בפורום טיולים?):

והייתה לי שהות רבה להרהר בצער
מראשית הסתיו עד סוף הקיץ הצהוב

דליה רביקוביץ.

ואחת לעידוד של ערן צור בפרפרי תעתוע:

פתאום את אומרת חבק
וקיר השתיקה מתפרק
 

רוח נוסטלגית חמימה עולה פה מבחירות השירים היפהפיים הללו, ומתבקש כל כך להתרפק על השפה העשירה הזו ש"כבר לא מייצרים יותר" אבל שוב ושוב מסתבר שעדיין יש לה ביקוש ולמזלינו היא עוד לא נכנעת ולא נשכחת ומצליחה להתגמש ולבצבץ גם כשמסביב יהום הסער...

עדיין לא מצליחה להשתתף במשחק השורה האהובה, אבל כיף לשלות שורות יפות שיעבירו בשבילי את המסר:

לא תקופה של מילים בוערות
לא תקופה של מילים יקרות
הכל בזול
אבל
יש אוצר חבוי
למי שלא שותה את השיקוי
למי שלא רודף אחרי הסיכוי.

יהלי סובול. מתוך השיר אוצר.

ומכיוון אחר אבל אותו רעיון ואותו הסובול:

החלום שנרקם לא הכזיב באמת
רק החוט שנקרע הסתבך וכעת
כבר קשה להתיר וקשה לשרטט
את הלב על מפית שהעט מקמט

 

מתוך בנאליה לפני השקיעה. (שם שכשלעצמו הוא שורה נהדרת).

 

 

כמה מנהלות לפני שמתחילים:

טיסה- אנחנו כאמור ניצלנו נקודות אלעל ויצא לנו מחיר מצחיק אז קשה להתלונן. הטיסה ארוכה להחריד וכל אחד שורד כמיטב יכולתו. נקודה אחת משמעותית להורי ילדים צעירים: התברר שלמעט צדיק יחיד, כל סירטי הילדים במערכת הבידור המפורסמת של הדרימליינר, מוצעים ללא דיבוב או אפילו כתוביות בעברית. באל-על, כמו בבית, מדברים אינגליש ופרנץ' בלבד. הכינו מראש.

רכב- שכרנו דרך דולר, הזמנו מיני-ואן 7 מקומות.

כל חברות ההשכרה ממוקמות במרחק נסיעה עם שאטל של שדה התעופה. התהליך היה זריז ויעיל, גם בהחזרה (וגם באמצע כשביקשנו להחליף בשל ריח שבקע לפתע מהמזגן).

המבחר במגרש כלל כ-10 מכוניות מ-3 דגמים דומים וברמת נקיון שלא מהמעולות. בחרנו בקרייזלר פסיפיקה. כהה וסולידי. לא אוטו החלומות הפתוח לדהירה בדרכים אל האופק, אבל.. נו, נוח לישיבה גם לבוסטר גדול מהבית ולצמד מתבגרים ארוכים. לקראת הסוף, כשהתרבו הקניות (נעלי כדורסל במידות עוג תופסות מלא מקום!!) נהיה קצת יותר צפוף במושב האחורי אבל לא נורא. 

לנסיעות- בתכנון הטיול לא הצלחנו להמנע משני ימי נסיעה ארוכים שתכליתם פשוט להגיע לנקודה הבאה.  הנסיעות הללו לא קלות אבל כבר גילינו שאנחנו מסתדרים איתן לא רע. הפעם, בנוסף למוזיקה שאין כמוה לסייע במשימה, הצטרפו לפסקול גם קומץ פודקאסטים(!). 

הורדנו כמה פודקאסטים רלוונטים- בעיקר בהסטוריה אמריקאית, כי בכל זאת... (יש גם מוצלחים מותאמי ילדים, למשל של "קטעים" בהגשת יואב מלחי) והם עשו עבודה ממש מעולה בגיוון שעות הכבישים והיו ממש מעניינים ומחכימים.  אפילו הילדים אהבו.

לינות- נקודה כואבת (מנק' מבטו של ארנק). בתחילת התכנון חשבנו לשלב לינות בקמפינג (טוב, אני חשבתי. הוא חשב ש:חחחח). משהובהרה נקודה זו, נאלצנו להכיר בעוד שני נתונים שחברו אליה לייקור דראסטי של הסעיף: א. אם אנחנו רוצים לשמור על יחסי רעות ונועם בין המשתתפים במהלך כל 28 הימים והלילות הבאים, כדאי לדאוג למיטה לכל פועל. ב. גם אנחנו בחופש ורצויה כאן הפרדה דורית. המסקנה- לפחות 2 חדרי שינה ו2 חדרי שירותים בכל לינה… יקררר! ובעינינו, מאד שווה את זה.

עיקר ההוזלה טמונה מן הסתם בהזמנה מוקדמת- את רוב המלונות הצלחנו לסגור חודשים מראש (אפשרות לביטול מאוחר-חובה) ונותר לנו רק לעקוב בנחת אחר המחירים המטפסים והמלונות המתמלאים. 

תקשורת- לבוגרים חבילות חו"ל מהארץ. למתבגרים: סים ללא הגבלת גלישה למשך 30 יום. 50$ בT-mobile .בפארקים אין קליטה, לא משנה עם מי. בדרכים מחוץ להם... גם לא משהו  (אבל לא באמת היתה בעיה לאורך זמן).

  קניות- דבר ראשון צידנית! צידנית הקלקר הגדולה שקנינו בוולמארט הראשון (3$) שרדה בהתאם לעלותה. אם הסבלים שלכם מעודנים יותר אולי תצליחו יותר. החלפנו אותה בצמד צידניות קשיחות ששבו איתנו הביתה אחרי שירות מסור ואינטנסיבי בדרכים.

-ברשת הסופרים SAFEWAY מציעה הקופאית כרטיס חבר (חינם). מאד השתלם בהמשך.

-כרטיס AAA- עשינו באיסתא תמורת 99 ש"ח שמקנים גם רשיון בינלאומי שממילא נדרש לנו. זכרנו לו חסד נעורים מטיולי עבר שאז התגלה כנכס חשוב. כיום, לא מצאנו בו תועלת- לא בהנחות למלונות (מקבילות להנחות אחרות) ולא במקומות אחרים.

-לעומת זאת, כרטיס המנוי השנתי לפארקים הלאומיים- America the Beautiful-National Parks & Federal Recreational Lands Annual Pass נמצא רב תועלת. ניתן לרכשו בכל מרכז מבקרים ובכניסה לכל פארק לאומי ברחבי ארה"ב (השמורות לאורך HW1 לא כלולות). כדאי כמובן לעשות זאת בהזדמנות הראשונה. עלותו 80$, יש מקום ל-2 חתימות מאחור כך שניתן לחלוק בשימוש ובעלות עם אחרים (..מישהו מעוניין?) ויש להציגו בצירוף תעודה מזהה. בהתחשב בכך שרוב הפארקים הגדולים דורשים כ35$ דמי כניסה, קל לחשב כדאיות. לנו היה כדאי.

 

זהו, יוצאים לדרכים.

 

@יונה-וקשת

נאלצתי לשמור את ההמלצה המצוינת על סיפורך בהמתנה קלה, אבל בסוף הגעתי וגם קראתי והתמלאתי געגועים ומאד מאד נהניתי.

הנחישות שלך להגשים חלומות נפלאה והטיול נפלא והסיפור נפלא, והמסר הכי ברור שאני קוראת ממנו הוא, שעד כמה שזה קשה, אסור באיסור נחרץ למדוד טיולים לפי סרגל התכניות להם!  כבודן של התכניות במקומו מונח, אבל הכרחי שיידעו את מקומן ולא יחרגו ממנו להחמיץ תחושות וזכרונות.

 

מקווה בשבילך (ובשביל כולנו), שהזדמנות לסיבוב נוסף תגיע במהרה, בבריאות מושלמת ובכושר על, ושהוא יהיה נהדר ומספק (אבל עם מספיק חסכים להבטיח גם את הבא...).

 

תודה שכתבת. היה תענוג לקרוא. החזרת קצת מתחושת הכיף של טיול...נוסטלגיה שכזו...

 

 

@פירו

מקסים! התמונות מרהיבות!

@Dana-dayan

היי דנה,

לא ציינת מה מסגרת הזמן לטיול ומה אוהבים ומתכננים לעשות, אבל בתור מי שעשתה סיבוב די דומה (מצרפת לך גם את הטיול שלנו, -אולי יועיל), אני דוקא לא חושבת שזהו בהכרח מסע כומתה.

ספציפית לשאלת הלינות- אלא אם מדובר במקום שקוסם לכם כשלעצמו, הרי מיקום הלינה אמור להיגזר מהפעילות שברצונכם לעשות באזור, והיות ולא ציינת מהי (טיול בהרי רילה?), קשה מאד להתייחס ולנסות לעזור.

@gillp2

אני עם איילת ועדי(:

הפלח הקליפורני שגזרתם הוא ללא ספק יפהפה, אבל דומני שבמסגרת כזו, הפארקים המדבריים הם אלו שבאמת נותנים ערך מוסף לתוספת הטיסה למערב.

והערה קטנטנה לגבי מפלי קרלון- המלון שלנו היה מאד קרוב אליהם והם לגמרי היו בתכניות. ירדו בעקבות שיחה רבת משתתפים בחדר הכביסה בה עלתה אזהרה גורפת מצפיפות מאד לא נעימה במקום ומאכזבה כללית. לא היה לנו עודף זמן לקחת את ההימור ולבדוק בעצמנו, כך שמדווחת רשמיהם בהסתייגות.

 

@rinisco

יופי שחזרת. אני ממש נהנית מהתיאורים שלך. גם כשלעצמם וגם על תקן תזכורות מענגות.

השייט בפאוול הוא אחד הנימוקים המוחצים לטובת טיול קיץ לעומת סתיו וצפונה, אבל יפה שהחבר’ה שלך לא נתנו למעלות לבלבל אותם. זה אכן יום נפלא במיוחד.

מקווה שמעכשיו את כאן כדי להשאר...

@eden24h

היי
חזרתי להשלמות ולסיכומים, ובעיקר לומר תודה רבה על הסיכום המושקע.
הזדהיתי עם רוב מסקנותיך, לרבות האחרונה בעניין הקראוון. במבט מהצד וללא שמץ נסיון לביסוס התרשמותי הלא מלומדת, נראה לי שמעלותיו באות לביטוי ממשי בעיקר בטיול מאד ארוך ומאד נינוח.
אבל בכל מקרה- חלומות צריך להגשים, ויצא לכם, איתו ובלעדיו, טיול נהדר.

@adivelednizki

 

ולחשוב שכמעט פיספסתי את הסיפור הזה

כרגיל אצלך - ההנאה מדבקת. הכל נראה כל כך מפתה (חוסה דוקא לא משהו...) וטעים ושמח. תענוג.

 

 

@rinisco

היי ריני,

מאוד שמחתי לגלות שהתחלת לכתוב, ולא, לא נראה לי שיש חשש לעודף סיפורי המערב. מועיל כל כך לקרוא כשלפני ותענוג לקרוא כשאחרי- וכאן נראה לי שמובטח שפע מהשניים.

אנחנו ממש לא מועמדים לטיולי קראוון (אולי, פעם, בפנסיה, בזוג...), אבל בטוחה שהפירוט שלך הוא נכס לאלו שכן. נשארת בכיף גם לכל מה שסביבו

@ayeletback

נו, לא במקרה אחד המשפטים היחידים שאני יודעת באיטלקית זה La Vita è bella...

תודה על התזכורת היעילה.

@nilih

מאד נהניתי לקרוא, ואפילו יותר מכך, לצפות בתמונות המרהיבות.  טיול נפלא היה לכם ותודה רבה שהתעקשת והצלחת לשתף בו, על אף כל החופשות האחרות שנדחפו להן באמצע...