הודו הפכה לאומנית יותר – והרוצח של גנדי שנתפס כבוגד הוא עתה דמות נערצת...
-
לא רוצה להיכנס לפולטיקה ולעשות השוואות, אבל זה מזכיר לי משהו…
-
תאי.עדיף כאן בלי פוליטיקה מכוון שזה לא טוב לכאן או לכאן.
-
לא נפתח אבל הבנתי את הפרינציפ …
-
-
-
לגבי סובהאס צ’אנדרהבוסה – ההערצה והאהדה שיש כלפיו אינם דבר חדש בכלל. רק לדוגמא קטנה: שדה התעופה הראשי (והבינלאומי) של קולקאטה, נקרא על שמו. אז נכון שצ’אנדרהבוסה שיתף פעולה עם הנאצים – אבל הדבר היה במטרה מפורשת נגד הבריטים – מבחינת “האויב של האויב שלי הוא שותפי”
ורק להזכיר: יש גם טענות שמנהיגי הלח”י רצו לשתף פעולה עם הגרמנים כנגד הבריטים
. בקיצור – מי שעבור אחד נחשב לבוגד יכול להחשב ללוחם חירות גיבור עבור האחר
! ומשהו כללי לגבי צ’אנדרהבוסה: חלק גדול מההודים מתייחסים אליו בתור לוחם חופש המחשובים שהיו במאמבק לעצמאות הודו ורואים בו מנהיג דגול. הדבר נכון במיוחד בבנגל, שם פעל בוסה. המעריצים שלו כמעט ולא מכירים את הקטע הביוגרפי שכולל את שיתוף הפעולה עם גרמניה הנאצית – הם מכירים בעיקר את הסיפור של הצבא הלאומי – INA –Indian National Army שבוסה הקים בחסות היפנים כדי להלחם בבריטים. ועוד מילה אחת בעניין זה: בוסה לא היה אנטישמי! הוא לא הכיר כמעט את הסיפור של יהדות אירופה ובקושי הכיר את היהדות באופן כללי. אני מכיר חבר הודי שעוסק במחקר על חיילי ה INA ויחסם לנאציזם ולגזענות הנאצי וגם הוא טוען (-על בסיס מקורות מוצקים!) שהאנטישמיות בקרב ההודים כמעט ולא היתה קיימת ואפילו להיפך – לבוסה היו מספר חברים מהקהילה הבגדדית של קולקאטה!ולגבי גנדי – כבר התדיינו בנושא ואני לא חושב שיש מה להוסיף. אני רק אציין שוב שהמעמד המיתי של גנדי בהודו בא מכיון מסויים – ההנהגה הותיקה של מפלגת הקונגרס ששלטה בהודו במשך תקופה ארוכה. כיום שומעים יותר ויותר ביקורות על גנדי ועל המדיניות שלו. כמובן שלכל מטבע שני צדדים ויש כאלה שיטענו שחלק מהמדינייות שלו היתה מוצדקת לחלוטין. ואגב, אותה ביקורת שנשמעת על גנדי נשמעת גם על מנהיגים אחרים בהודו – למשל על נהרו, שהיה ראש הממשלה הראשון ועל עוד מדינאים הודים אחרים. כל הנושא הזה הוא מה שנקרא התפתחות של גישות ביקורתיות חדשות בהיסטוריה ובפוליטיקה
-
-
לפני כמה חודשים דיברתי עם הודית שנמצאת בארץ בגלל בנזוג ישראלי.והיא טענה שאז נפל לה אסימון למה המשפחה הישראלית, לא הסכימה שלילד משותף יקראו ארי (או מושג אחר קשור)
מושג שנתפס כחיובי בסנסקריט/הודית, קיבל משמעות שלילית בעקבות הנאצים
-
היו לו במקרה חברים עיראקים שהעריצו את עלי אל כּילאני ואת לאג׳ אמין אל חוסייני?
גם אתה מנסה להלבין את האדון בוזה, גם אם שיתף פעולה עם גרמניה הנאצית ויפן.
אז אפשר להתייחס אל היאג׳ אל חוסייני באותה צורה, אמנם העריץ את הנאצים, אבל עשה זאת כדי להבריח את הבריטים.
Same Same
-
אני אסביר שוב: אני לא מנסה להלבין את מעשיו של בוסה ולא מעריץ אותו
! מה שציינתי זה שהרבה הודים כיום מעריצים אותו, אבל זה לא אומר שאני אחד מהם! ובנוסף ציינתי (וזאת עובדה!) שבהודו עצמה כמעט ולא היתה כל אנטישמיות – ובוודאי שלא בקרב השכבות הלא משכילות שלא הכירו את היהדות כלל. דבר זה נכון גם לרובם של המוסלמים בהודו! מי שהכיר בהודו את הנושא של הציונות (וכפועל יוצא את היהדות) היו המשכילים בלבד והם היו מועטים ובוודאי שבקרב המוסלמים!אז אני לא מהלל את בוסה, אלא רק מציין את העובדות לגביו. העובדה שלא היה אנטישמי בעצמו היא נתון! – וזה מופיע בכתבים שלו ובכל החומר שנכתב ונחקר אודותו (ואני מכיר קצת את החומר הזה!). אז אפשר להתווכח על הנושא הזה – אבל זה בעיקר עניין של גישה לפרשנות!
ועוד משהו: גם היפנים שנלחמו מול הבריטים לא היו אנטישמים! אמת היא כי היפנים היו אכזריים ואוי היה לו לחייל בריטי שנפל בידי היפנים, אבל האנטישמיות שהיתה אצל הנאצים לא היתה אצל היפנים! לאחר שהיפנים כבשו את סינגפור ומלאיה הגיעו הגרמנים וביקשו להחיל את תורתם בסינגפור ובמלאיה (פנאנג – שם היתה קהילה יהודית קטנה) היפנים התנגדו לכך ומנעו זאת!
-
לא דיברתי על *אנטישמיות*!
דיברתי על אנשים ומנהיגים שתומכים באידיאולוגיה של הנאצים והפאשיסטים – זה לא רק שנאת יהודים.
וזו הבעיה כיום בהודו.
על מעשי היפנים במדינות שעבדו, אין צורך להרחיב(אני משערת שאתה בקיא בנושא).
-
-
בלי להבעיר אש- תלוי אם אתה מתייחס ב’אנטישמיות’ כ’שנאת יהודים’, או כגזענות באופן כללי. לפעמים זה מתערבב.היפנים אולי לא היו אנטישמיים (למשל, גטו שנחאי לא חוסל כדרישת הגרמנים) אבל תשאל את הסינים על טבח נאנג’ינג וכו’, ואת הקוריאנים והטייואנים על תקופת הכיבוש היפני.
ישנו גבול דק יחסית, בין לאומיות ללאומנות, בסך הכל גם גנדי היה לאומי- הוא דרש מההודים בגדול “לעמוד על שלהם” (החיפוש אחר האמת התיחס במידת מה למזה “שלהם”) ומאבק לעצמאות דורש לאומיות, אפילו עם מנוהל ב’אי-אלימות’ (אפילו שיש שיגידו ש’פאסיב אגרסיב’ כזה הוא תוקפני לכשעצמו).
-
נזכרתי-בלונלי פלנט על סין, ברובריקה על גזענות, מספרים שעשו איזה סקר/ מחקר,
ותשובה של אחד הסטודנטים הסינים היתה- “אין בסין גזענות כי אין כאן שחורים”
-
מספר נקודות:
אנטישמיות היא כשמה כן היא – שנאת יהודים (למרות שבאופן רשמי השם מרמז גם על שנאה של ערבים, שהם גם שמיים) ולכן כשאני מציין אנטישמיות אני מתייחס ספציפית לשנאת יהודים. לגבי גזענות בכללה – קיים גם קיים, ובכל העולם
האפרטהייד בדרום אפריקה היה גזענות צרופה, אבל היהודים בדרום אפריקה, לשם שינוי, נחשבו ללבנים ולכן לא נפגעו מהאפרטהייד. האם זה אומר שהייתי תומך של האפרטהייד או של הגזענות האפריקנרית? – לא ולא! (ד.א: הלאומנים האפריקנים תמכו בגרמניה במלחמת העולם השנייה והובילו קו בדלני ונוקשה!) אבל כעובדה אציין שהפעם היהודים לא נפגעו. אז נכון שהאפרטהייד היה נורא, אבל עם כל הצער לגבי כל עמי העולם – במקרה הספציפי המדובר, עניי עירי (קרי היהודים) קודמים! ושוב – זה לא שאין גזענות ולא צריך להלחם בה, אבל כיהודי שחלק ממשפחתו נפגעה על ידי הנאצים (בלשון עדינה...) – אני קודם כל דואג לבני עמי.ולגבי היפנים ואכזריותם: מוכר גם מוכר
הייתי במוזיאון בנאנג’ינג וראיתי את מה שנעשה שם. האכזריות של היפנים היתה ידועה גם עמים אחרים באסיה סבלו מנחת זרועם (פיליפינים, בורמה וכן הלאה). וד.א: אם כבר מדברים על רצח עם – אז אזכיר עוד דוגמא ממקרה שאני עכשיו עוסק בו במסגרת המחקר שלי: רצח העם הבנגליעל ידי הצבא הפקיסטני ב-1971 במסגרת מלחמת העצמאות של בנגלדש (מלחמת הודו-פקיסטן השלישית). גם שם היתה אכזריות ומעשים של פשעי מלחמה וכו', וזאת במסגרת של סוג של לאומנות פקיסטנית. ואפשר עוד להמשיך ולהביא עוד דוגמאות…אז כן – לצערנו הרב הלאומנות קיימת בהרבה מקומות ובחלק לא מועט מהם היא מתבטאת באלימות ואכזריות. אבל זהו עולמנו הקט
אז לא צריך לתמוך בכל מיני רודנים ולאומנים קיצוניים, אבל מצד שני צריך לזכור שגם לנו יש אינטרסים, ואם האינטרסים שלנו לא בסכנה – אז אולי לא צריך לתמוך – אבל גם לא לרוץ ישר בראש המגנים בכל מקרה... -
מלחמת העולם השניה, יפן, כן אנטישמיות או לא אנטישמיות… לי הספיק מזה בפורום. אבל אם אתם מגיעים לטוקיו מציע להקדיש שעה לביקור במקום הזה המוקדש לצִ'יאוּנֶה (סֶמְפּוֹ) סוּגִיהַארַה. זה קרוב לתחנת הרכבת “טוקיו” בעיר (התחנה הגדולה ביותר בעיר גם לרכבות בין עירוניות וגם של המטרו) ולדעתי שווה את הזמן (אותי זה ריגש). אם יצא לכם להשחיל איכשהו אז מוזמנים גם לבקר במקום הזה.
-
@ranamitai אמר:
"...אז לא צריך לתמוך בכל מיני רודנים ולאומנים קיצוניים, אבל מצד שני צריך לזכור שגם לנו יש אינטרסים, ואם האינטרסים שלנו לא בסכנה – אז אולי לא צריך לתמוך – אבל גם לא לרוץ ישר בראש המגנים בכל מקרה..."
הזכרת לי את קשריו של “יאיר” שטרן עם המשטר הנאצי.
-
מעשיו ידועים.
-
בגלל צדיק אחד גם סדום לא ניצלה (בראשית יט)היפנים ביצעו פשעי מלחמה איומים בכל המקומות שכבשו ולכל האנשים ששבו או עצרו (חיילים ואזרחים) והצדיק היחיד שהבאת לא מבטל את הפשעים.
-
לגבי הלחי ויאיר שטרן – כבר כתבתי זאת מקודם באחת הפיסקאות על כך שהלחי היו מוכנים לשתף פעולה עם הנאצים
. אז כן – לאומנים הם לאומנים, אבל זה המצב – אם אני תומך בזה או לא (ואני לא!). וד.א: יצחק שמיר היה גם הוא כמובן בלחי והיה ידוע בדעותיו המיליטנטיות ובמעשים שעשה בהיותו בלחי. ועדיין – 40 שנה מאוחר יותר הוא היה ראש ממשלה מצויין! טוב סליחה – היו הרבה שלא הסכימו עם דעותיו, ואני בינהם, ועדיין – האיש היה ישר, לא פגע באף אחד (בתקופת היותו ראש ממשלה) וידע להבליג כשצריך (במלחמת המפרץ – בדיוק לפני 30 שנה). היום פוליטיקאי כמו שמיר נראה זכר לימים של יושר ותום, ללא קשר לדעותיו הפוליטיות, אבל 40 שנה קודם לכן הואנחשב לטרוריסט ולאומן!ולגבי היפנים: אין צורך להוסיף – הפשעים שעשו בכל אסיה ידועים ואכזריותם היתה ידועה (ושוב – אני מזכיר שליפול בשבי היפני היה הרבה יותר גרוע מאשר ליפול בשבי של הגרמנים באירופה!) ואחרי המלחמה עמדו הרבה מהמנהיגים היפנים למשפט בבית דין בי”נל וחלקם נידונו למוות – בדיוק כמו בגרמניה. אבל היום רובם של היפנים מכים על חטא על הפשעים של מלחמת העולם, ולדעתי הרבה יותר מאשר באירופה.
ולגבי סוגיהרא: אני מכיר את הסיפור די מקרוב – מהסיבה הפשוטה שאחד מהמנחים שלי בדוקטורט חוקר את הנושא
פרופ’ רותם קובנר (שבוודאי מוכר אצל מי שמתעניין ביפן) הוא אחד החוקרים הישראלים שעוסקים כיום בנושא של יפן ויהדות אירופה. לא מזמן (לפני כשנה פלוס) הוא היה מספר חודשים בליטא כדי לשבת בארכיונים ולאסוף חומר בנושא
. 