תמונות מרשימות ועושת חשק לבקר…
תיקון קטן – המקדש הוא מזרם המהיאנה שגם הבודהיזם הטיבטי שייך אליו, אבל הוא לא מזרם הבודהיזם הטיבטי. הבודהיזם הגיע לטיבט במאה השמינית, כשהמקדש כבר החל להבנות. אם כבר הקשר הוא הפוך כאשר אחד המורים החשובים שהגיעו לטיבט מהודו (אטישה דיפמקרה) ישב ולמד באינדונזיה במשך כ 12 שנה, והעביר את השיעורים שלמד לטיבטים.
בגלל שיש לכם רשימה ארוכה של מדינות שמעניינות אתכם ומעט מדי זמן (יחסית לכמות היעדים) אני מציע שתתחילו לדרג איזה מהמדינות חשובות לכם יותר ומה במדינות האלה אתם רוצים לעשות (טרקים, פסטיבלים וכו’). לדוגמא: יפן – פריחת הדובדבן, נפאל – טרק למחנה הבסיס של האברסט. כך תבטיחו שאת הדברים החשובים לכם לא תפסידו.
אח”כ תבדקו האם עונות השנה כופות עליכם להגיע למדינה בתאריך מסוים, לדוגמא: פריחת הדובדבן היא באביב. החודשים המתאימים לטרק בנפאל הם מרץ – אפריל ואוקטובר נובמבר.
אחר כך תסתכלו על איזו מדינה קרובה לאיזו מדינה בשביל להוסיף מדינות שמעניינות אתכם אבל לא קריטי לכם להיות בהן. לדוגמא, תאילנד, לאוס, בורמה, קבודיה וויטנאם מרכיבות סוג של “גוש” מדינות שנוח לעבור מאחת לשניה. לנפאל והודו גבול משותף. יפן והפיליפינים הן מדינות איים אז בכל מקרה מגיעים אליהם בטיסה.
זו לדעתי הדרך הטובה ביותר להרכיב שלד. עכשיו אתם יכולים לקרוא על כל מדינה שנמצאת בשלד שלכם ולהחליט כמה זמן להיות בה.
יש לי תחושה שביקשתם לקבל שלד לטיול באסיה אבל אני לא מאמין בלהגיד לאנשים מה חובה בטיול כזה. לאחד החלום זה טרקים בהימלאיה ולשני חלום ילדות להיות בפסטיבל אנימה בטוקיו. החלומות הם אישיים וההגשמה היא תהליך אישי.
תודה תאי
לא ממש טיול, יותר לשבת במנזר ליד בודהנאת לכמה שבועות...
שמעון - לא הבנתי אם אתה ציני או רציני כי אתה מטייל לא מעט, אבל בכל מקרה למען מי שכמוני צריך את המידע לקראת עונת הטרקים הקרובה ארשום: את הויזה לנפאל מקבלים בשדה התעופה, מחירה נקוב בדולרים ומשלמים עבורה בדולרים. אם הסכום לא מדויק את העודף מקבלים ברופי נפאלי לפי שער חליפין די הזוי גם עבור שדה תעופה. מכיוון שחלפני כספים בנפאל והודו נותנים שער טוב יותר לשטרות גדולים, ולא מתעסקים עם שטרות קטנים כדאי להגיע עם שטרות של 100 דולר, ואפשר גם שטרות של 50 דולר. מי שלא אכפת לו לשרוף כמה שקלים סתם כי לא בא לו להתכונן לטיול וללמוד את הנושא אז זה לא נורא. יתן שטר של 50 או 100 דולר ויקבל עודף ביחס מצחיק לשער החליפין שמציעים החלפנים באזורי התיירים. אני מעדיף להגיע עם סכום מדויק.
הסדר שאתה מציע נכון גיאוגראפית אבל לא יעבוד בגלל מזג האוויר. לנפאל צריך להגיע במרץ – אפריל או אוקטובר נובמבר אם רוצים לצאת לטרקים. מרכז ודרום הודו רלוונטית לטיול בחורף, עד מרץ פחות או יותר. מעבר לזה חם מאוד ובסביבות יוני מתחילים המונסונים שהופכים את החוויה למורכבת יותר. חשוב לבדוק את מזג האוויר בכל יעד ברשימה ולראות מתי היעד רלוונטי מבחינת מזג אוויר (אתה לא רוצה להגיע לפיליפינים ולגלות שאתה בתקופת הטייפונים כשיכולת להיות שם כשמזג האוויר נהדר).
מעבר לזה, אמנם 7 חודשים נשמע הרבה, אבל העולם גדול… גם בלי הנושא של הבודהיזם יש לך בעיני יותר מדי מדינות ופחות מדי זמן.
קח בחשבון שגם בצפון הודו אפשר לעשות טרקים מרהיבים, חפש ביוטיוב טרקים ב לדאק (LADAKH) ואם אתה רוצה לשבור לי את הלב שלח לי תמונות שלך מטרק פין פרוואטי אותו אני חולם לעשות יום אחד – להתחיל בפרוואטי ולסיים בספיטי.
לגבי טרקים בנפאל, אני לא חושב שצריך לפחד מזה או להשתפשף לפני שמתחילים. צריך להיות חכמים אבל אין בעיה שהטרק הראשון יהיה למחנה הבסיס של האוורסט, לגוקיו או סובב אנאפורנה. כשתסיים את הראשון תוכל להחליט מה הלאה.
ואם תחליט שהיית רוצה גם ללמוד בודהיזם ולא רק לראות מנזרים ונזירים אז בוודאי שתצטרך לצמצם יעדים. יש בתאילנד מרכזים ומנזרים בהם אפשר לשבת בריטריטים למתחילים ומתקדמים, וגם בנפאל ובהודו. במדינות האחרות שציינת אני מאמין שיש אבל לא מכיר. דרמקוט הצמודה לדרמסלה שבצפון הודו יכולה להיות מאוד נוחה להתחלת הרומן עם הבודהיזם (שיכול להפוך לחתונה...) כי יש שם מרכז ויפסנה על פי גוונקה בו יש קורסי מדיטציה של 10 ימים למתחילים ומתקדמים (וגם ריטריטים של 20 יום למנוסים) ובצמוד אליו את מרכז טושיטה (TUSHITA) בו מלמדים במסורת הבודהיזם הטיבטי וגם שם יש ריטרטים של 10 ימים למתחילים וקורסים נוספים למתקדמים. לא רחוק משם יש את הספריה הטיבטית בה יש שיעורי בודהיזם יומיומיים. אז הנה, אם אתה רוצה ללמוד קצת בודהיזם חודש עובר מבלי שטיפסת על הר אחד…
בנפאל יש את מנזר קופאן (KOPAN) שמעביר קורסים למתחילים ומתקדמים ואת IBA ( ראשי תיבות של International Buddhist Academy) בו יש קורסים ארוכים לצד שיעורים יומיים בנושאים הקשורים לבודהיזם (מדיטציה, חמלה, החכמה הבודהיסטית ועוד), שניהם בעמק קטמנדו. IBA נמצא במרחק הליכה מהסטופה של בודהנאת וקופאן קצת יותר רחוק. על כל המקומות הללו אתה יכול ללמוד דרך גוגל.
רק אגיד בעניין טרקים, שאם תצא לטרקים אחרי שלמדת קצת בודהיזם טיבטי, ובמיוחד אם תבקש הסברים על האייקונגרפיה (הציורים ומשמעותם) המנזרים, הסטופות ואבני המאני שתראה בדרך יקבלו משמעות הרבה יותר עמוקה. זה קצת כמו ללכת בספריה יפה בלי לדעת לקרוא לעומת לאחר שלמדת לקרוא...
זה הזמן להתחיל לקרוא על המקומות (גם פה באתר), להחליט מה יותר מעניין או חשוב לך ומה פחות ולתכנן את הטיול כך שאתה לא מפספס את הדברים שחשובים לך, ואז לחזור עם שאלות ממוקדות.
ehudze – תוכל בבקשה לשלוח הפניה למחקרים שתומכים במה שאתה אומר בעניין זה שרוב הטיבטים היו על גבול העבדים? כחלק מהתואר השני נברתי במספר מחקרים הקשורים לטיבט ובשום שלב לא הצטיירה התמונה שאתה מצייר, גם לא קרובה לה.
באופן כללי, לגבי התגובות שלך ושל תומר, צריך לזכור שהמונחים שאנו מדברים בהם היום רלוונטיים להיום ולא מתאימים לתיאור היסטוריה, גם קרובה יחסית. זכויות אדם ודמוקרטיה בכלל כפי שאנו מכירים אותה היא יישום צורת שלטון חדשה מאוד. החוקה של ארה”ב נפתחת ב: “we the people” ומצוטטת פעמים רבות אך המצטטים שוכחים שהילידים (“אינדיאנים”), העבדים (אלו שנחטפו מאפריקה, וצאצאיהם) וגם נשים לבנות לא זכו לזכויות הללו ולא יכלו להצביע בשביל שיהיו להם נציגים שיעבדו בשבילם וישנו את מצבם. במושגים של היום, ארה”ב של המאה ה 18 וה- 19 היתה מדינה נוראית ובוודאי שלא היתה דמוקרטיה. אירופה של המאה ה 19 היתה יבשת אלימה, והשיא כמובן הגיע בחצי הראשון של המאה ה 20. אז צריך להסתכל על הדברים בהקשר המתאים. מי שחושב שאיפשהו בעולם מימשו חוק חינוך חובה חינם גם באמצע המאה העשרים מוזמן ללמוד קצת על עבדות ילדים באירופה של המהפכה התעשייתית ויפקחו לו העיניים. אז זה לא שבטיבט היתה איזו תופעה ייחודית.
כשמטיילים לא חייבים ללמוד היסטוריה, אבל אם לומדים היסטוריה צריך לזכור את ההקשר. זה עוזר להימנע מלצייר תמונות בשחור ולבן.
ועוד הערה שממש חשובה לי: לכתוב שמה שהטיבטים עברו זה עצוב אבל שהאחריות מוטלת גם על כתפיהם זה סינדרום האשמת הקורבן. “זה נורא מה שהנערה עברה אבל אם רק היא לא היתה מתלבשת חשוף...”, “זה נורא מה שעברה אבל אם רק היא לא היתה יוצאת לבד מהבית בלילה...” הטיבטים לא הכריזו מלחמה על הסינים. הם לא עשו דבר שקשור למה שעבר עליהם בזמן מהפכת התרבות (לא רק הם סבלו בתקופה הזו כמובן) ולהגיד שהאחריות מוטלת גם על כתפיהם מסיר חלק מהאחריות מהשלטון הסיני שהוביל את זה, ואת זה אסור לעשות.
מנסיוני מרץ בדרמסלה זו אחלה תקופה מבחינת מזג אוויר, עד כמה שאפשר להבטיח כזה דבר. השנה סדר פסח יוצא בסוף מרץ אז גם יהיו לא מעט ישראלים שיזרמו לשם כדי לחגוג בבית היהודי\בית חבד\ במסעדה הישראלית בדרמקוט או סתם עם ההורים שקפצו לבקר, וכנראה תפגשו גם משפחות שמנצלות את חופשת פסח לטיול משפחתי בהודו. שומם לא יהיה שם.
ב – 2 למרץ הדלאי לאמה אמור ללמד בדרמסלה, ועשרה ימים אחרי זה (12 או 13, לא בטוח) חג ההולי (HOLI) ההודי – חג הצבעים. שווה לקרוא על זה קצת, שתדעו למה אתם נכנסים אם במקרה אתם כבר בהודו.
לגבי פיצול הטיול לשלושת המקומות צריך לזכור שלא מדובר בטיסות ישירות. למשל מרישיקש לדרמסלה זה בעצם טיסה לדלהי ואז לדרמסלה. כמובן שגם מדרמסלה לאנדמן זו לא טיסה ישירה. אם אני לא טועה יש רק טיסות יום בין היעדים הללו, מה שאומר שלמעשה תפסידו יום על כל מעבר ממקום למקום.
אני הייתי מאמץ את הצעתו של תאי.
לגבי החלפת רישיקש במנאלי – שימי לב שזה מרחיק אתכן מאגרה\ורארנסי. רישיקש\הארידוואר לא רחוקות מדלהי (במושגי הודו) ויש שם תחנת רכבת די גדולה. מנאלי נמצאת כ 12 שעות נסיעה מדלהי ואין תחנת רכבת סמוכה. אפשר לטוס ממנאלי (למעשה מבונטר שליד קולו) לדלהי אבל הטיסות לא יוצאות בכל יום ואינן זולות.
לגבי המעבר מרישיקש לואראנסי – יש טיסות, הן פשוט לא ישירות אלא עוברות דרך דלהי. מכיוון שמדובר למעשה בשתי טיסות אז זה לא זול, אבל זה חוסך זמן ויש כמובן גם את עניין הנוחות. שדה התעופה נמצא בין רישיקש לדרה דון (Dehradun) ויש מספר טיסות שעושות את הדרך כולה בחמש עד שש שעות. לדוגמא, אתן יכולות לעלות על טיסה של jet airways ב 7:35 בבוקר בדהרדון וב 12:30 לנחות בואראנסי.
כרטיסי רכבת אפשר לקנות במשרד הכרטיסים לתיירים בתחנת הרכבת של ניו דלהי. שימי לב שמדובר שמשרד הרשמי בתחנת הרכבת ולא באחד מהמוני משרדי הנסיעות בסביבה שינסו לשכנע אתכן שהן המשרד הרשמי או שהמשרד נשרף\עבר\בוטל\סגור. הרכבת ההודית שומרת מכסת כרטיסים לתיירים עד מספר שעות לפני מועד יציאת הרכבת. זה אמנם יבזבז כמה שעות ביום הראשון שלכן בדלהי אך יש סיכוי לכרטיסים לרכבת שאתן רוצות ובמחלקות טובות (חייבים להגיע אישית ועם דרכון). אתן יכולות להזמין כרטיס עכשיו דרך סוכן, ובמידה ואתן משיגות כרטיס טוב יותר לבטל את זה שיש לכן ביד בעלות די נמוכה. עד 48 שעות לפני היציאה העלות ממש זניחה, ועולה ככל שמתקרב מועד הנסיעה.
הייתי באוגוסט האחרון חודש בנפאל, כולו בעמק קטמנדו. השתמשתי בסים prepaid של NCELL. ברגע שהגעתי לגסט האוס שאלתי על זה, הבחורה בקבלה של הגסט האוס לקחה ממני תמונת פספורט וחזרה אחרי 5 דקות עם סים, לקח לי משהו כמו חצי יום עד שהפך לפעיל (אז אל תלחץ אם הוא לא עובד מיד), אם אני לא טועה זה היה 100 רופי לכרטיס סים. קליטה מצויינת באזור עמק קטמנדו ודאטה די מהיר (בכל זאת עולם שלישי). עלות דקת שיחה לישראל 60 רופי נפאלי. (בסביבות שני שקלים). כל פעם שהקרדיט עמד להסתיים הטענתי עוד 200 רופי, זה די פשוט ויש הרבה נקודות מכירה בהן אפשר להטעין.
ברגע שאתה יוצא מהעמק הכיסוי הסלולארי הרבה פחות טוב, וככל שאתה עולה בגובה הוא הופך לדי לא קיים. אבל אם אין קליטה אז אין קליטה. גם אם תרכוש חבילה מהארץ השימוש הוא על בסיס התשתיות הנפאליות אז זה לא שיש יתרון לחבילה מהארץ על פני השימוש בסים מקומי מהבחינה הזו.
למעט שיחה אחת, כל השיחות שלי לארץ היו בעזרת ווטסאפ והיו באיכות די טובה.
לגבי אפליקציות כמו ווטסאפ או וויצ’אט – אלו אפליקציות שמותקנות על המכשיר ועובדות בלי קשר לסים שיש במכשיר, וגם בלי סים בכלל.
באוגוסט יהיה קשה להנות מהטבע במקומות כמו דרמסלה או רישיקש בגלל המונסון. עדיף להתחיל בלדאק, לאהול ו/או ספיטי. לשם הגשם לא מגיע. אפשר לעשות שם שילוב של טיולי טבע ומנזרים, ואם אני לא טועה אפשר לעשות גם קורסי מדיטציה קצרים בלה.
אוקטובר זמן מעולה בדרמסלה, שום דבר לא סגור. למעשה זו תקופה די עמוסה בישראלים שבאים לחגוג את חגי תשרי סביב בית חב”ד והבית היהודי. מבחינת קורסים (יוגה, מדיטציה, רייקי וכו’) הם ממשיכים גם בנובמבר, מסעדות וגסטהאוסים כמובן שאין בעיה. רישיקש די חמה, ואפשר להיות שם גם בנובמבר בכיף.
בגלל שציינת רוחניות, ממליץ לך לקרוא קצת על ווראנסי ובודגאיה, אולי תרצה לבקר גם שם. אמנם מקומות פחות נוחים לקורסים אבל אלו הערים הקדושות ביותר להינדים ולבודהיסטים, והאינטנסיביות בהתאם. טבע לא ממש תמצא שם, חוץ מאשר לגלות דברים על טבע האדם אולי...
מלחמת העולם השניה, יפן, כן אנטישמיות או לא אנטישמיות… לי הספיק מזה בפורום. אבל אם אתם מגיעים לטוקיו מציע להקדיש שעה לביקור במקום הזה המוקדש לצִ'יאוּנֶה (סֶמְפּוֹ) סוּגִיהַארַה. זה קרוב לתחנת הרכבת “טוקיו” בעיר (התחנה הגדולה ביותר בעיר גם לרכבות בין עירוניות וגם של המטרו) ולדעתי שווה את הזמן (אותי זה ריגש). אם יצא לכם להשחיל איכשהו אז מוזמנים גם לבקר במקום הזה.
כתבתי ש“הוא בהחלט לא היה איש מושלם וגם לא טען על עצמו שהוא מושלם. אפשר לבקר אותו. גם חבריו למאבק ביקרו חלק מצעדיו ולדעתי בחלק מהפעמים בצדק.” זה נראה לך להעלות אדם לדרגת אל? מעניין מה היית כותבת אם הייתי כותב משהו יותר מפרגן עליו.
לגבי הקישור שצירפת – חוקרי הודו שלמדתי מהם ושקראתי מהחומרים שלהם טוענים שלא היה מגע גופני בינו לבין נשים מהרגע שלקח את הנדר שלו. זה לא אומר שזה בסדר להכנס לאותה מיטה עם בחורה שאין לה את החופש להגיד שהיא לא רוצה להכנס למיטה איתו גם אם מצידו הוא לא מתכוון לקיים מגע מיני איתה. זה מאוד לא בסדר. למעשה, הרבה מהפרקטיקות שנקט בהן גנדהי היו שנויות במחלוקת. מאוד. הוא היה איש קשה לסובבים אותו, ואם בתקופה שלו לראש משפחה היה המון כוח על שאר בני המשפחה, עם המעמד החברתי והפוליטי שלו זה הועצם הרבה יותר. יש דברים שהוא כותב על עצמו בביוגרפיה (שפורסמה גם בעברית – סיפור ניסויי עם האמת) שלי לפחות קשה לעכל ובוודאי אלו דרכי פעולה שאני דוחה וחושב שצריך לגנות וכתבתי גם בתגובה הראשונית שלי שחלק מהביקורת עליו צודקת והיא נאמרה גם בתקופתו על ידי הודים שליוו אותו כך שאי אפשר לנפנף את זה כפערי תרבות או פערים שנובעים משיפוט בתקופות היסטוריות שונות. העניין הוא שלא צריך להחליט שלוקחים אותו כחבילה שלמה ומעריצים כל פרט בחייו או שזורקים הכל לפח כי היו לו מגרעות וכי עשה מעשים קשים. אפשר להתייחס להגות ולנסיון שלו להוביל מאבק חברתי לא אלים כפי שהוגים מערביים בתחום יישוב סכסוכים שואבים רעיונות מההגות שלו מבלי להתעסק בזה שהוא היה אדם טוב או רע. כי אם נלמד רק מאנשים שחיו חיים ללא רבב לא נלמד מאף אחד.
בסופו של דבר הוא מת כבר יותר מ 70 שנה, ועבור מי שאינו הודי המורשת של גנדהי היא בעיקר הנסיון להבין מהי אי- אלימות. כמי שחיים בחברה אלימה ובמרחב אלים אני חושב שהרעיונות שלו מאוד מרעננים והלוואי שיותר אנשים היו פתוחים לשמוע על שיטות לא אלימות למימוש מטרות.
אני בעצמי אקדמאי אז אין מצב שאגיד כזה דבר. אבל זה שאתה מכניס לי לפה מילים שלא אמרתי ולא אגיד ואז מגיב כאילו אמרתי אותם אומר עליך ועל תרבות הדיון שלך מספיק. תכתוב מה שאתה רוצה ותן לי מנוחה
תומר – זו לא הפעם הראשונה שאתה זורק רפש (עשית את זה לפני מספר חודשים גם עם הדלאי לאמה וטיבט). הבעיה איתך זה שאתה מפזר שקרים כדי שיתאימו לסיפור שלך כמו שיוכו של גנדהי לקאסטה שהוא לא שיך אליה והיחס שלו לבני קאסטות נמוכות. צא ולמד ואולי תשנה את דעתך. ובהקשר של הקישור ששלחת – אם תלמד על חיו של גנדהי אז אולי תבין שגנדהי לקח על עצמו את נדר הברהמצ’אריה לאחר סיום הקמת המשפחה, מה שאומר שלא קיים יחסי מין כלל – לא עם אשתו ולא עם אחרות ולא עם אחרים. זה לא אומר שלא היו לו תשוקות, זה אומר שהוא לא פעל כעבד להן. ואכן גם בכתבה ששלחת לינק אליה (ואני מניח שלא קראת בה כלום מלבד הכותרת הצעקנית וההומופובית) רשום שלא קיים יחסי מין לא עם השרירן היהודי ולא עם אחייניתו או צעירות אחרות. בצורה לא מאוד מפתיע תוכן הכתבה הפוך מהכותרת. מציע לך לגבש תפישות עולם לא רק על בסיס כותרות בווינט.
ותנוח דעתך – אין פה רומנטיזציה של הודו. גם לא של גנדהי. הוא היה איש מרשים בעיני אבל הוא בהחלט לא היה איש מושלם וגם לא טען על עצמו שהוא מושלם. אפשר לבקר אותו. גם חבריו למאבק ביקרו חלק מצעדיו ולדעתי בחלק מהפעמים בצדק. אבל בשביל לייצר דיון צריך קצת ידע ורצון ללכת אל מעבר לפופוליזם ולצעקנות. ראה בזה הזמנה אישית.
גנדהי לא היה ברהמין. באופן כללי הוא היה מקאסטה של סוחרים. חלק מחברי האשרם של גדהי היו מקאסטות נמוכות, כולל בני קאסטת הטמאים כשגנדהי התעקש שהם יאכלו עם כולם ויגורו עם כולם.
בהודו יש מכסות לימודים לבני קאסטות נמוכות ויש רופאים מקאסטות נמוכות. לפני שאתה זורק רפש על מדינות אחרות צא ולמד על מצב המוביליות החברתית בישראל. גם לנו יש לא מעט עבודה בעניין.
אם טרקים זה אחד מהדברים החשובים עבורך בטיול אל תוותר על נפאל. תקרא על טיולי צד ותוספות לטרקים המרכזיים, זה יכול להוסיף גיוון ולהרחיק קצת מהמסלולים שלעיתים מרגישים עמוסים. לדעתי, עבור מי שאוהב ומחפש טרקים אין מה להשוות טרקים של שבועיים – שלושה בהם עוברים בין נהרות, מפלים ואזורים ירוקים בתחילת הטיול ובאמצעו מטפסים למעברי הרים בגובה של יותר מ 5000 מטר וצועדים למרגלות קרחונים והפסגות הגבוהות בעולם לטיולים של יומיים – שלושה – ארבעה במדינות כמו קמבודיה, לאוס ותאילנד. בכל מקרה, בחצי שנה אפשר להספיק לטעום גם מזה וגם מזה.
לגבי מעבר מנפאל לסין דרך טיבט – תקופת הטיול שלך היא החורף. נראה לי שהחורף בטיבט (כולל הבק-דור לצורך העניין) הוא קר מאוד מאוד מאוד. לא יודע מה אפשרויות הטיול באזורים הללו בתקופה הזו.
טיול בנפאל מאוד “רגיש” למזג אוויר. לכן אם רוצים לטרק בנפאל צריך לכוון לאוקטובר נובמבר (תחילת הטיול שלך) או מרץ – אפריל (סוף הטיול).
אני חושב שטיסות לפעמים הן פתרון טוב יותר מנסיעות ארוכות. אולי כי לי נסיעות הן קשות ולכן אני מוכן להשקיע עוד קצת כסף ולסיים בארבע שעות (שעתיים טיסה + שעתיים הגעה לשדה התעופה והמנהלות שלפני) מה שבנסיעה לוקח יום שלם, וצריך לזכור שגם נסיעה ברכב\רכבת עולה כסף. בוודאי שטיסה כמו בנגקוק – קטמנדו \דלהי שהיא יחסית קצרה וזולה היא לא סיבה להוריד יעד כמו ההימאליה למי שאוהב לצעוד ומחפש טרקים.
בין נפאל והודו יש מעברים קרקעיים. אם רוצים לראות גם את מרכז הודו אז עדיף לעשות זאת לפני התקופה החמה שמתחילה במרכז הודו בסוף מרץ – אפריל. אפשר לעשות את הטיול בהודו בתקופה זו כמסע לא ישיר מדלהי דרך רג’טאסטאן, מאדיה פרדש לסיים בוואראנסי ואז נסיעה לא ארוכה למעבר הגבול או בכיוון ההפוך אם אתה מתחיל את הטיול בטרקים בנפאל (ואז מתחילים בנפאל, ממשיכים להודו ומשם טסים למדינות דרום מזרח אסיה).
“מצאנו נהג ריקשה שבשבילו הכנסת בירושלים והקמפוס של ורנסי זה אותו הדבר. אין לו מושג היכן הם אבל יש לו מחיר לנסיעה לשם.”
התיאור המדויק ביותר שאי פעם ניתן לנהגי ריקשה בהודו.
כתוב נהדר, והתמונות… priceless. יש קסם בתמונות הסרוקות הללו.
ehudze – תוכל בבקשה לשלוח הפניה למחקרים שתומכים במה שאתה אומר בעניין זה שרוב הטיבטים היו על גבול העבדים? כחלק מהתואר השני נברתי במספר מחקרים הקשורים לטיבט ובשום שלב לא הצטיירה התמונה שאתה מצייר, גם לא קרובה לה.
באופן כללי, לגבי התגובות שלך ושל תומר, צריך לזכור שהמונחים שאנו מדברים בהם היום רלוונטיים להיום ולא מתאימים לתיאור היסטוריה, גם קרובה יחסית. זכויות אדם ודמוקרטיה בכלל כפי שאנו מכירים אותה היא יישום צורת שלטון חדשה מאוד. החוקה של ארה”ב נפתחת ב: “we the people” ומצוטטת פעמים רבות אך המצטטים שוכחים שהילידים (“אינדיאנים”), העבדים (אלו שנחטפו מאפריקה, וצאצאיהם) וגם נשים לבנות לא זכו לזכויות הללו ולא יכלו להצביע בשביל שיהיו להם נציגים שיעבדו בשבילם וישנו את מצבם. במושגים של היום, ארה”ב של המאה ה 18 וה- 19 היתה מדינה נוראית ובוודאי שלא היתה דמוקרטיה. אירופה של המאה ה 19 היתה יבשת אלימה, והשיא כמובן הגיע בחצי הראשון של המאה ה 20. אז צריך להסתכל על הדברים בהקשר המתאים. מי שחושב שאיפשהו בעולם מימשו חוק חינוך חובה חינם גם באמצע המאה העשרים מוזמן ללמוד קצת על עבדות ילדים באירופה של המהפכה התעשייתית ויפקחו לו העיניים. אז זה לא שבטיבט היתה איזו תופעה ייחודית.
כשמטיילים לא חייבים ללמוד היסטוריה, אבל אם לומדים היסטוריה צריך לזכור את ההקשר. זה עוזר להימנע מלצייר תמונות בשחור ולבן.
ועוד הערה שממש חשובה לי: לכתוב שמה שהטיבטים עברו זה עצוב אבל שהאחריות מוטלת גם על כתפיהם זה סינדרום האשמת הקורבן. “זה נורא מה שהנערה עברה אבל אם רק היא לא היתה מתלבשת חשוף...”, “זה נורא מה שעברה אבל אם רק היא לא היתה יוצאת לבד מהבית בלילה...” הטיבטים לא הכריזו מלחמה על הסינים. הם לא עשו דבר שקשור למה שעבר עליהם בזמן מהפכת התרבות (לא רק הם סבלו בתקופה הזו כמובן) ולהגיד שהאחריות מוטלת גם על כתפיהם מסיר חלק מהאחריות מהשלטון הסיני שהוביל את זה, ואת זה אסור לעשות.