כשהכוכבים נפלו עלי – הטיול הגדול למערב ארה"ב
-
נכון מאוד
תכננתי לכתוב גם את זה ושכחתי.
בהמשך הטיול אספר איך אנחנו התמודדנו עם החום ביוטה כי גם בספטמבר היה חם!
-
כמה אני אוהבת את החופים באולימפיק.
נהנית פה מהצד מכל מסלול, צילום וכוכב... -
פנינית יקירתי 🧡
שאפו ענק!! על התיכנון והביצוע!!! איזה טיול מטריף היה לכם והתמונות ממש גלויות, אחת אחת
כמה כיף לחזור לטייל ולחזור לסיפורים שלך.
המדדים המיתולוגיים – שודרגו 🤩 ונוספו 5+ ו-5++
. זה רק מראה כמה נפלא היה הטיולהרגת אותי עם מזמורי השירה
לשם הברחת הדוביםזה רק נדמה לי או שטיול לטיול המסלולים שלך מקבלים שינויי גובה גדולים יותר? אלופה! אבל מה יהיה, איך אעתיק ממך טיולים?
תודה על איזכור הבלוג שלי ועל הפירגון. מפרגנת לך מכל הלב לעוד ועוד טיולים כמו זה
נשיבוקים
לימור
-
תכננתי ק להציץ בשרשור ושקעתי בו למשך הרבה יותר משעה, נראה מדהים.
אני מבין שטיול כזה דורש זמן ארוך מאוד של תכנון מנהלות שרובן צריכות להתבצע זמן רב עוד טרם היציאה, לפעמים אפילו שנה, אני צודק?
-
@pninit1234 אמר:
יום 14 - אולימפיק – יערות גשם וחופי האוקיינוס האטלנטי
…
עם סיום הביקור ביער הגשם נסענו לאחד החופים המפורסמים של אולימפיק, RIALTO BEACH, חוף של האוקיינוס האטלנטי כמובן.
זהו כמובן האוקיאנוס השקט ולא האטלנטי
-
תודה ריני שאת מלווה אותי צמוד
-
לימור היקרה!
איזה כיף שבאת לפה!
אין על הפירגונים שלך!
ואין על הסיפורים שלך
מאחלת לכולנו עוד ועוד טיולים
-
תודה דוקטור
השנה לא הייתה שנה רגילה לטוב ולרע
את הזמנת המלונות התחלתי בינואר עבור טיול באוגוסט-ספטמבר.
למצוא מלונות בתוך הפארקים קשה מאוד “רק” שמונה חודשים מראש כי האמריקאים נוהגים להתנפל עליהם ברגע שנפתח הרישום שנה מראש
אבל עם התמדה וריפרוש כל יום הצלחתי למשל למצוא בזאיון מלון בתוך השמורה שהיה חשוב לי ללון דווקא בתוכה. במקומות אחרים לא התעקשתי.
את כרטיסי הטיסה עצמם – קניתי רק באפריל ….
וכן הייתה פה המון עבודת תיכנון, אבל כל אחד מן הסתם משקיע בזה כמה שהוא אוהב, אפשר יותר ואפשר פחות.
מה שאי אפשר היה “פחות” השנה היה לפשל בכל ההנחיות החדשות של הקורונה – לא להזמין מקום לכביש החוצה את גליישר או ליוסמיטי די הורס את הטיול…
או לא להבין שצריך להיות במקום שמאפשר בדיקת קורונה 72 שעות לפני הטיסה . אלה נושאים שגם דרשו ממני הרבה אנרגיה בבירורים וגם הלחיצו אותי בגלל הצורך לשבת על המחשב בשניה היעודה ולתפוס את המקומות.
-
-
אני מצטרף להתפעלות מהתכנון, הביצוע והתמונות הנהדרות ::) -
תודה סיילור
שכחתי לספר שבכלל היו לי שתי תוכניות חליפיות לתחילת הטיול –
רוקיז קנדיים שהיו השאיפה הראשונית שלנו השנה
או צפון מערב ארה”ב
כאשר שתי התוכניות התכנסו להמשך משותף מסן פרנסיסקו והלאה.
כך שהעבודה הייתה רבה...
בסופו של דבר כפי שכולנו יודעים קנדה לא נפתחה בזמן עבורי ונשארתי עם ארה”ב בלבד
הרוקיז הקנדיים עוד מחכים לי…
-
יום 16 - PARADISE - הר רייניר MOUNT RAINIER
היום טיול עם חברים באיזור פרדייז של הר רייניר.
ומה בתוכנית? כמובן מסלול הדגל של האיזור – ה SKYLINE.
ניסיתי לתאם ציפיות ורמות קושי עם החברים,
אבל הם אמרו "אנחנו נלך לאן שאתם תלכו". סבבה.
ובכל זאת, המסלול המלא היה נראה לי קצת קשה מדי עבור החברים שלנו שמצויידים בשלושה ילדים בגילאי יסודי
(בעיקר מבחינת שינוי הגובה 1900 רגל, פרושים על 6.2 מייל),
ותכננתי להיעזר בקיצור שהופיע בבלוג של שגב.
לא סתם קיצור, אלא קיצור מודולרי שכולל פיצול בין ההולכים-יותר להולכים-פחות ואיחוד מחודש לאחר מכן....
נשמע לי מתאים ביותר להרכב שלנו.
סוף שבוע של לפני לייבור דיי , מוקדם לא הגענו למרכז המבקרים אבל איכשהו הצלחנו לגרד מקום חניה.
הכיפה המושלגת של הר רייניר מרשימה כבר ממגרש החניה
אנחנו מתחילים ללכת במסלול שבתחילתו עוד כבוש , כדאי לפנות לפי השילוט ל MYRTLE FALLS
מהר מאוד מגיעים למפלים עצמם, ועד פה זהו מסלול קליל בפני עצמו גם אם לא ממשיכים הלאה
אנחנו כן ממשיכים הלאה, בשביל המקוצר שנקרא Golden Gate Trail.
גם פה עלייה, לא חשבתם אחרת נכון?
אבל המסלול פתוח לנוף מקסים משני צדדיו,
מזג האוויר נהדר,
אוויר טוב,
כיף !!
אנחנו פוגשים מרמיטה שמוכנה לדגמן
וממשיכים הלאה...
עושים עוד ועוד הפסקות פיטפוטים במהלך העלייה,
אבל אז מסתכלת החברה קדימה ורואה את ה SWITCHBACKS (עלייה בסגנון שביל הנחש) שבסופו של הגולדן גייט,
לפני שהוא מצטלב עם הסקייליין, ואומרת – עד כאן. לא בשבילי.
אנחנו נפרדים ממנה והיא חוזרת אחורה יחד עם אחד הילדים, וממשיכים עם החבר ושניים מילדיו.
עולים את כל "שביל הנחש".. ומגיעים להצטלבות עם הסקייליין.
ימינה – חזרה למטה בסקייליין,
שמאלה –עליה נוספת ל PANORAMA POINT ולאחריה ירידה בסקייליין בכיוון השני.
פה מציע שגב בבלוג שלו שחלק יחכו למי שממשיך לפנורמה פוינט ואחר כך הוא יחזור אליהם ויירדו ביחד.
אבל הילדים של החבר פוסקים שהספיק להם.
אנחנו נפרדים סופית, הם פונים ימינה לסקייליין חזרה לרכב ואנחנו פונים שמאלה, ממשיכים למעלה.
"רק" 0.9 מייל לפנורמה פוינט.
אבל קל זה לא.. בכלל לא.
אני מודה למזלי שאף אחד לא מחכה לי כי בקצב שלי זה לא היה נגמר טוב. זה לקח עוד הרבה זמן…
בדרך יש שלוגיות
ובסופו של דבר אנחנו מגיעים למנוחה ולנחלה, יושבים מול ההר המושלג....
היה שווה המאמץ!!
יש פה עוד מרמיטה דוגמנית ממש, תראו את המפל ממול בתוך השלג
מרתק לראות את ההתנהגות של המרמיטה.. כמה היא רגישה לכל רעש אפילו מרחוק.
מטיילת שהקישה במקל ההליכה שלה במרחק די גדול משכה את תשומת ליבה.
ויש גם סנאי צ'יקמנק, כאלה שאנחנו קוראים להם "מקולקלים" כי מספיק אנשים האכילו אותם כנראה עד שאיבדו את הפחד מבני אדם (לא אנחנו כמובן מהמאכילים!)
מבט אחרון להר
-
יום 16 - PARADISE - הר רייניר MOUNT RAINIER – המשך
אנחנו מתחילים את הירידה מטה בסקייליין (לא מהכיוון שהגענו דרכו).
הנקודה הזו דרך אגב היא בכלל לא פנורמה פוינט...
נקודת פנורמה פוינט היא נקודה מרשימה הרבה פחות שפונה לכיוון ההרים ונמצאת קצת אחרי התצפית הנ"ל.
אין מה לומר, מסלול מהמם!!
אורכו של המסלול הנ"ל 4 מייל בלבד אבל שינוי הגובה כ 1700 רגל – מה שעושה אותו ללא קל.
הירידה בסופו של הסקייליין מהכיוון המתואר נעשית תלולה וקשה , לא היה נעים לרדת אותה בקטע האחרון.
בוודאי שלא נעים לעלות מהכיוון הזה אם עושים את כל הסקייליין "עם כיוון השעון" ולא את הגולדן גייט טרייל כמו שאנחנו עשינו.
לגבי עליה בסקיילון "נגד כיוון השעון" במקום בגולדן גייט טרייל – העליה מן הסתם ארוכה יותר ותלולה פחות לעומת גולדן גייט טרייל,
אבל כמובן לא ניסיתי כך שלא יודעת מה עדיף.
שאנסה פעם הבאה?
מדד הכוכבים למסלול הסקייליין (בשילוב גולדן גייט טרייל)
אני 5 בן הזוג 5 הבכור 5 האמצעי 5 פיקאצ'ו 5
ועכשיו לא מגיעה לנו ארוחה טובה?
ברור שכן.
מצוידים בהמלצה החמה של איילת אנחנו מגיעים למסעדה Wild Berry
שמפנקת אותנו במטעמים הודיים בנוסף לבורגרים הרגילים,
והכי חשוב – עוגות פירות יער מלאות בכל טוב...
היה טעים!!
יש עוד איזורים ברייניר ועוד מסלולים שרשמתי לעצמי, אבל ליום אחד באמת שהספיק לנו.
הרבה מה לעשות עוד באיזור בשעות הערב אין , מטבח בבקתה שלנו אין,
וכך אנחנו מוצאים את עצמנו במנוחה מוחלטת בחדר משבע בערב.
לילה טוב.
לינקים לקריאה נוספת – הר רייניר (כולל איזור סנרייז שביקרנו בו בתחילת הטיול)
מה הכי טוב לעשות בהר רייניר – EARTHTREKKERS
מסלול הסקייליין – EARTHTREKKERS
המסלולים הכי טובים ברייניר – EARTHTREKKERS
עליה לתצפית ברכבל – הרי קריסטל
הכי טוב בוושינגטון – THE MANDAGIES
-
המפל לפני המרמיטה הראשונה, אולי לא גול, אבל יפה במיוחד. -
התיאור הסיפורים והתמונות של השרשור הזה יוצאים מן הכלל
גם עברנו בהרבה מקומות בהפרשי זמן של לפעמים שבועיים ולפעמים יומיים אבל להבנתי בכיוונים מנוגדים וזה מעמיד את מצלמת הטלפון שלי שהוא די חדש וטוב באור אחר לגמרי.
הינה התמונה שלי משם כנראה יומיים לפני
לגבי הדעות על פארקים ומסלולים והעדפות אני חושב שזה לגמרי סובייקטיבי ותלוי במשפחה ולכן אשמור את דעותי לעצמי כי הילדים שלי כבר גדולים
-
העין של הצלמת, יותר מרמת הציוד, עושה את ההבדל. הזוית והפריים שלה הרבה יותר מוצלחים, שטפו פנינית. -
יום 17 - צפון חופי אורגון
היום נסיעה ארוכה לפנינו, מהר רייניר שבמדינת וושינגטון ועד לניופורט במרכז חופי אורגון ,
270 מייל אם נוסעים לאורכם של החופים כפי שנעשה.
ומכיוון שכך, אנחנו לא עוצרים בדרך ונוסעים ישירות לעצירתנו הבאה שתהיה כבר באורגון –
העיירה אסטוריה Astoria שבצפון אורגון.
אנחנו עוברים על גשר מרשים החוצה את נהר הקולומביה ובאמצעו שלט – Welcome to Oregon.
נתחיל את הביקור בעיירה באתר הידוע שבה עמוד אסטוריה Astoria Column הנמצא על גבעה .
אז מה יש לנו פה על העמוד הזה?
הפיסול על העמוד מתאר את ההיסטוריה של אסטוריה,
ובעיקר בכל הקשור למסעם של לואיס וקלארק Lewis and Clark משנת 1804 .
בזמן זה ארה"ב רכשה מצרפת שטחים במרכזה שנקראו "טריטוריית לואיזיאנה",
והנשיא ג'פרסון שלח את לואיס, שצירף אליו את חברו קלארק,
למשימת מיפוי הדרך אל האוקינוס השקט – שאסטוריה נמצאת ממש לידו.
זה לא היה כל כך קל
, ובדרך כמו שאתם מתארים לעצמכם היה צורך גם בכמה קרבות עם הילידים המקומיים.
כקוריוז אספר שאם בכל מקום בימינו כבר לא פוליטיקלי קורקט להשתמש במונח "אינדיאנים" אלא ב Native Americans,
בשלט ההסבר שבמקום קצת “שכחו” את זה
ומסתבר שכשיש קרבות בהיסטוריה המשותפת, כשלא כולם שכנו ביחד בשלום ובשלווה,
הם חוזרים להיות סתם אינדיאנים....🤨
(לדוגמא בשלט : Clash with Blackfoot Indians July 1806).
מי שרוצה להעמיק עוד יכול לעקוב אחר Lewis and Clark National Historic Trail, אפשר להסתכל גם פה וגם פה.
עד כאן שיעור היסטוריה מקוצר.
אבל אם נחזור לעמוד..
כן העמוד שבראש הגבעה..
בפועל עיקר תהילתו היא אותם דאוני-עץ-בדולר,
שניתן לקנות בחנות המזכרות ולהעיף ברוב טקס מראשו.
אבל למה להעיף רק דאון אחד?
ולמה רק מראש המגדל?
הבנים שלי לא התעכבו הרבה...
מגרש החניה בעצמו נמצא בראש גבעה הצופה אל נהר הקולומביה.
נוף נפלא ואוויר מצויין.
עוד לפני שעלינו למגדל, הבנים פצחו בטורניר העפת דאונים בגבעה,
ואם שגב סיפר שהדאונים נעלמים –
כנראה שכולם נמצאו על ידי הבנים שלי ,
שאספו לעצמם דאונים מכל מיני מקומות נידחים שהדאונים נחתו בהם בדרכם מראש המגדל
(אל דאגה, אלה לא דאונים טריים שמישהו חיפש אחריהם..)
אתם יכולים לנחש שנשארנו פה הרבה יותר זמן ממה שחשבתי.
הרבה הרבה יותר.
אי אפשר היה להזיז אותם מפה!!
אז זרמתי…
מדד הכוכבים לעמוד אסטוריה
אני 4 בן הזוג 3.5 הבכור 4.5 האמצעי 5 פיקאצ'ו 5
-
יום 17 - צפון חופי אורגון – המשך
ועכשיו כבר היינו רעבים.. אבל ממש.
נראה לי שכבר הגיעה השעה 15.
אז נסענו לרחוב הראשי של אסטוריה, רחוב יפה ונעים על שפת האוקיינוס.
התחלתי במסעדה המומלצת Astoria Brewing.
ארבעים וחמש דקות המתנה – מה זה ביני וביניכם...
ועוד ליום ראשון של סופ"ש לייבור דיי!
כאמור בשלב זה של הטיול עוד לא הבנו את המסר, לא חיכינו, והלכנו לחפש מקום אחר.
המשכנו למקומות אחרים ברחוב אבל כולם בישרו לנו שעכשיו הפסקת צהריים. המטבח סגור.
בליבנו מלמלנו –
השתגעתם??
אנחנו בצרפת או בארה"ב??
אבל לא הייתה ברירה, אין איפה לאכול.
טוב נו, ברור שאפשר למצוא איזה מקדונלדס..
אבל אני עוד הייתי אופטימית שלא חייבים להתפשר עד כדי כך.
אמרתי לכולם –
הנסיעה עוברת בין הרבה עיירות, בטח נמצא משהו באחת מהן.
רעיון נהדר.
חמש דקות לקח לי להישבר.. חלקית.
אנחנו עוברים ליד KFC בשולי אסטוריה ופיקאצ'ו מתלהב...
אני נזכרת שהבטחתי שפעם אחת בלבד אסכים לארוחה שם.
אז מילא.. שיהיה עכשיו..
עדיף על ילדים רעבים, לא?
הילדים אוכלים, אני לא מצאתי שום דבר ראוי לאכילה שם ועדיין מחכה להתפתחויות חיוביות בהמשך!
ממשיכים הלאה לאורך חופי אורגון,
עוברים את העיירה התיירותית Seaside אבל שום מסעדה אטרקטיבית לא נראית באופק והעיירה נראית די עמוסה.
על Ecola State park וויתרתי מראש מקוצר זמן,
העדפתי לטייל בהמשך הדרך בעיירה Cannon beach .
יש שם מסלול ידוע ויפה לסלע Haystack Rock, ועד אז נתקדם עוד קצת בנסיעה שלפנינו.
בדרך נקודות תצפית נהדרות..
כמו זו :
או זו,
באמת יש המון!
אנחנו מגיעים לקנון ביץ' אבל היא עמוסה בטירוף.
לייבור דיי או לא לייבור דיי.
התיירים מעמיסים את הרחובות,
אין סיכוי למסעדה והאמת שגם ללכת על החוף נראה הרבה פחות קוסם כרגע.
לברוח זה יותר הוייב.
אבל לא אלמן ישראל...
תיכף נגיע ל Tillamook Creamery,
ואיילת ממשיכה לומר לי לא לוותר על הגלידה שם.
יש שם גם קצת אוכל וגבינות. נסתדר.
אנחנו מגיעים לרמזור ממש ליד החנות ופתאום..
מבחינים בזווית העין בתור אינסופי של אנשים על המדרכה. מחוץ לבנין.
כן , הם גם רוצים גלידה...
לפנות ברמזור כבר לא פנינו אתם מבינים.
אההממ... בשלב זה אני מוותרת על הרעיון למצוא מסעדה.
לייבור דיי אתם יודעים.
זה לא שבאמת נגווע.. יש לנו באוטו המון נישנושים.
אנחנו פונים לכיוון דרך שלושת הקייפים ופתאום...
וואו!
מסעדה עומדת פנויה לנגד עינינו, Pelican Brewing – Tillamook ,
זהו למעשה סניף של רשת מקומית ששקלתי ללכת אליה אבל במיקום אחר.
לא יודעת אם כולם עסוקים בגלידה ופינו לנו אותה,
או שאולי השעה המתאחרת גרמה לכך,
אבל בכל מקרה ישבנו לאכול ואני יכולה להמליץ.
(דרך אגב,זה היה אחד המקומות הבודדים שאיפשר החלפת צ'יפס בסלט) .
-
יום 17 - צפון חופי אורגון – המשך 2
ועכשיו על בטן מלאה
אנחנו נוסעים לקייפ הראשון שבו בחרנו להתמקד – Cape Mears.נוסעים.. נוסעים
והנה הגוגל מפס מכריז שהגענו ליעד.
ברור.
המגדלור שבקייפ מירס נמצא ליד איזה בית באמצע רחוב.
לכן יש פה שלט מוכן ליד הבית הזה–
There is no lighthouse here, google is wrong!
טוב…
נחפש בעצמנו?
זה לא היה קל.
שאלנו אנשים באמצע השום מקום הזה,
אבל הבעיה היתה שהדרך ה"רגילה" לקייפ הייתה בשיפוצים ולכן השלטים הרגילים שבדרך לא היו מועילים.
היו גם שלטים זוהרים "לזמן השיפוץ" אבל לא הצלחנו לעקוב אחריהם לאורך זמן.
ובינתיים.. זמן השפל מגיע!
לא בא לי להפסיד אותו...
ובכלל נמאס כבר להתברבר.
אני רואה בצד הדרך חוף שאני לא מכירה ולא שמעתי עליו, בשלט כתוב Symons state view point.
מספיק טוב.. לא?
מרחבי ענק,
מעט מאוד אנשים,
שקט,
רוח,
ציפורים..
פשוט נהדר.
האמצעי ובן הזוג מתחילים במשחק פריזבי
אני משוטטת במרחבי החוף לאיזורים נוספים
פוגשת שחפים
והשמש מתחילה לשקוע לה..
היה כיף אבל אנחנו ממשיכים הלאה.
פיקאצ'ו מתעקש לדרג – 5.
והטיפ שלי – יש המון חופים יפים באורגון, המון.. על כל צעד ושעל.
אל תינעלו על חוף ספציפי, לפעמים חוף אחר משתלב במסלול טוב יותר גם אם הוא פחות "ידוע".
ממשיכים הלאה, אולי נספיק לפני החושך לקייפ השלישי Cape Kiwanda?
גם פה גוגל “בא לעזרתנו”, מכוון אותנו לאיזה נקודה נידחת על גבעה, בחניה של אנשים פרטיים,
כנראה שזו הנקודה הכי קרובה גיאוגרפית למה שרשום לו כנקודת הקייפ (אבל בכל זאת בים לא ניסע
).איזה כיף, פה צילמתי את התמונה הזו, מלמעלה:
אבל עוד כמה מטרים על הכביש הראשי ואנחנו מגיעים לחוף עצמו.
מלא אנשים.. ממש מלא.
לייבור דיי כבר אמרתי מספיק פעמים?
והמון מדורות.
וזהו... זמננו תם והחושך הגיע.
היו לי רשומות אינספור נקודות אפשריות לעצירה על המסלול הזה,
ולו בגלל שבאמת יש פה הרבה מאוד חופים ונקודות תצפית.
ידעתי שנספיק רק מעט, רק לא ידעתי במי מהן נבחר בפועל...
ולמרות הבירבורים אני חושבת שהיה לנו יום יפה.
הלינה הייתה בניופורט (אורגון כמובן, יש ניופורט גם בוושינגטון) ,
בדירה חלומית ליד הים שלא רציתי לוותר עליה למרות מרחק הנסיעה היום.
המקום נקרא little creek cove . מומלץ להתמקם לכמה ימים בשקט...
-
יום 18 - שיט לוויתנים וספרינגפילד
בוקר יום שני של לייבור דיי הוקדש לשייט לוויתנים מעיירה סמוכה לניופורט - DEPOE BAY.
אני קמה לבוקר מלא בערפל..
מה יהיה? יש טעם לצאת בכלל? נקווה לטוב...
מעולם לא חשבתי על שייט לוויתנים כאטרקציה אטרקטיבית,
נראה לי מוגזם לשוט שעות בתקווה לראות זנב.
אבל קראתי את ההמלצה של שגב לשיט של Whale Research EcoExcursions ,
ומצאה חן בעיני ההזדמנות להתנסות בשיט קצר יותר מאשר כרגיל (שעה וחצי ולא שלוש שעות),
ועוד עם חוקרת לוויתנים,
והבנתי שגם אם לא נראה לוויתן נוכל ליהנות מבע"ח ימיים אחרים כך שבידיים ריקות לא נצא.
כרטיסים כמובן הוזמנו מראש, לא מוקדם מדי בבוקר כי הערכתי (בצדק) שנגיע מאוחר יום קודם אחרי הנסיעה הארוכה מהר רייניר.
בתיק - תרופה נגד בחילה , דרממין שרכשתי בארה"ב בהמלצת איילת.
אבל העדפתי להאמין לאמירה באתר שהסירות הקטנות של השיט הזה גורמות לפחות בחילה מאשר הגדולות "הרגילות",
והכדורים נשארו בתיק. מה עוד שבדקתי את ההנחיות של התרופה והגעתי למסקנה שהיא לא מתאימה לכולנו.
הקדמנו למשרדי החברה, ובשעה היעודה התחלנו (יחד עם שאר התיירים בשעה שלנו) בצפיה בסרט הסבר.
הסרט כולל ראיונות עם מנהלת מכון המחקר, קארי.
בסרט מסבירה קארי על להקת הלוויתנים האפורים המתמקמת דווקא פה בדיפו ביי כתחליף לשחייה ארוכה עד לאלסקה.
הלהקה נמצאת פה באורגון עד אוקטובר.
קארי מכירה כל לוויתן בשמו.. אין מה לומר שזה ממש פרוייקט חיים שלה.
לאחר הסרט מתבשרים באיזה מהסירות נשוט –
אנחנו בסירה "הגדולה" של 16 איש, עם קארי!
יש גם סירות קטנות יותר של 6 איש.
מתחילים בשיט, והגלים... וואו הגלים איזה גובה!
בתמונה אתם יכולים לראות (אני מקווה) את עוצמת הגלים,
ואת ההתרכזות של הערפל רק באיזור החוף (איזה מזל).
הסירה עולה ויורדת על הגלים ,
איתנו גם הכלב של קארי שיודע לנבוח כשהוא מזהה לוויתנים
קארי מזהה שהלוויתנית מליסה פה בסביבה..
מליסה אומנם נותנת אות חיים (רחוק) בדמות סילון עולה מעלה כשהיא נושמת,
ואפילו צילמתי את הגב שלה (כן כן
)אבל האירוע הדרמטי ביותר היה זנבה של מליסה שהגיח לרגע קט, כמובן שלא הספקתי לצלם.
מאכזב שזה הכל? כן.. קצת.
כמה שבאתי עם ציפיות נמוכות בנושא הלוויתנים בכל זאת קיוויתי שנראה קצת יותר..
אבל אני לא מצטערת שבאנו.
ומה עוד ראינו בדרך?
להקות של ציפורי ים, קרובי משפחה של פאפינים
אריות ים שואגים על מצוף
ופתאום.. בן הזוג מתחיל להרגיש לא טוב.
עוברת פחות מדקה והוא גם מקיא.
בטח לא תתפלאו לשמוע שבסירה הם ערוכים היטב לעניין.
לא נותר עוד זמן רב לשיט, חוזרים לנמל הקטנטן של דיפו ביי.
קארי מבטיחה לבן הזוג תה ג’ינג’ר על חשבון הבית,
אבל בית הקפה שלה סגור והוא מסתפק בסוכרית ג’ינג’ר.
ולאט לאט מרגיש טוב יותר..
איזה מזל.
מדד הכוכבים לשיט לוויתנים מדיפו ביי
אני 4 בן הזוג – 4.5 ("כשאין בחילה"), הבכור 4.5 ("קשה לראות את הלוויתנים עצמם אבל ראינו בע"ח אחרים. הסיור אינפורמטיבי"), האמצעי 3.5, פיקאצ'ו 4.5
ועכשיו צהריים.. נוסעים חזרה לניופורט.
אנחנו נוסעים לאיזור המקסים Newport Historic Bayfront, על קו המים,
מתמקמים במסעדה תאילנדית Thai port, כולה מרושתת חלונות הפונים לנוף.
מבסוטים שאין פה איזה סיאסטה או משהו כמנהג אסטוריה
, ואפילו לא צריך להמתין, למרות לייבור דיי.
לא צריך להמתין לשולחן התכוונתי.
לאוכל דווקא צריך להמתין ועוד איך.
אז יצאנו החוצה, לקורס מזורז בדייג סרטנים.
הנה הדייג , נראה לי שזו הבת שלו לידו.
לידם הכלוב בו נלכדים הסרטנים.
הפיתיון – פולקע של עוף
אחר כך שולפים את הסרטנים החוצה.
יש זנים מהם אסור לדוג נקבות והן מושלכות חזרה לים ואנחנו צופים גם בזה.
כל הכללים מוסברים על שלט במקום, כמה מותר ומאיזה סוג.
ואחרי שהשכלנו...
הגיע גם האוכל.
היה שווה להמתין ,טעים מאוד.
עוד הפסקה קצרה בפארק הסמוך Yaquina Bay State Recreation Site אבל הערפל מהבוקר עוד כאן..
ואנחנו ממשיכים.
