טיול בפורטוגל - בלוג מתגלגל
-
יום ארוך במיוחד (!) של נסיעות. להערכתי כשש שעות במצטבר.
התחיל בשעה וחצי איחור מבחינתי, בעקבות ארוחת הבוקר של המלון הקטן שהייתי בו (Sun Set ) במונסנטו. הנוף והזריחה (סביב 8 בבוקר) פשוט הכריעו את הכף ולקחתי את הזמן שלי. נסיעה של 2.5 שעות הביאה אותי לאיזור הדואורו, אם כי לקח לי זמן לראות את הנהר עצמו.
כאן המקום לציין שהתמונות שראיתי עד כה, נראו נחמדות מאוד ובהחלט שוות טיול. אבל המציאות עולה על כל דמיון. ויותר מכך, לחובבי השלכת, הזמן הזה (אוקטובר) הוא שיא השלכת של הגפנים, והמראה הזה פשוט נפלא. אין דרך אחרת לבטא זאת. בחרתי מסלול שעובר בכבישים פנימיים לאורך נהר ה Tuaולאחר מכן הדואורו. שתי נקודות תצפית נהדרות שהייתי בהן – Miradouro Olhos do Tua – הלכתי ברגל כחצי קילומטר מפאתי הכפר הסמוך ורק בנקודה עצמה רואים את עיקול הפרסה הנהדר של הנהר (שלאחר מכן נשפך לדואורו). משם המשכתי עוד קצת לנקודת Miradouro do Ujo שאף בה יש עיקול נוסף של הנהר הקטן יותר עד שמגיע לסכר (שבמקרה "עבד" ושחרר מים לנהר בזרם אדיר). אגב, במקומות רבים ראיתי עשן מיתמר. המחשבה הראשונה הייתה שריפה, אולם זה קרה ביותר מדי מקומות, כך שעדיין זו חידה עבורי. בכל מקרה, הכבישים, שבחלקם היו למעבר רכב אחד בקושי, התפתלו סביב הכרמים שנעו מצבעי ירוק ועד אדום. אכן חוויה גדולה.
-
בשלב זה שמתי לב שזמני אינו בידי ועלי להזדרז. נסיעה נוספת של כשעה וחצי ללאמגו. הכנסייה שאת שמה לא באמת צריך להזכיר, כי פשוט אי אפשר לזכור אותו (Santuario de Nossa Senhora dos Remedios) או במילים אחרות, "הכנסייה הזו עם המדרגות האינסופיות ושאינה בום חזוס". הכנסייה הזו הייתה אחד הטריגרים המרכזיים להגעתי לפורטוגל. קשה להסביר למה, אבל היא שבתה את דמיוני מבעוד מועד. השעה שבה הגעתי אליה, שהייתה כבר התחלת השקיעה, לא הסבה לה חסד – שכן השמש הייתה בדיוק מאחוריה וסינוורה בכל פעם שהסתכלתי לכיוון. לאחר מכן, גם כשהיא שקעה מעט, כבר התאורה לא הייתה המושלמת לצילום. בכל מקרה, כנראה שכדאי להגיע בשעות אחרות. התחלתי מהחנייה במפלס הכנסייה וירדתי למטה עד לאמצע הגובה בערך (יש גישה לחנייה נוספת). בשני המפלסים הגבוהים יש גם אריחי קיר כחולים ויפים (לתומי חשבתי שיהיו יותר מסוג זה). תמיד במצבים מסוג זה, כאלו שעלי לחכות, או שקיימת אכזבה קלה, אני "מדליק" את היצירתיות בצילום. לסבלניים שביניכם, תוכלו לראות את התמונות באלבום בעתיד. בכל מקרה, אני מחכה לעשות את ההשוואה בעצמי בין הכנסייה הזו לבין בום חזוס.
-
נסיעה ארוכה נוספת הביאה אותי לגימארייש. אגב, כאן עשיתי ניסוי נוסף עם מערכת כבישי האגרה. ברובם, אין צורך לעשות דבר והחיוב מגיע אוטומטית, בדומה לכביש 6 שלנו. אולם מדי פעם (כי שהיה לי ליד ליסבון) יש בכל זאת עמדות בהן לוקחים כרטיס ומספר קילומטרים לאחר מכן משלמים עבורו. לתומי חשבתי שאם יש לי את הVia Verde הרי שאין צורך לעשות דבר ואפשר לעבור בנתיב המהיר. בכנסיה לגימארייש הבנתי שטעיתי ושילמתי את המחיר המירבי / קנס בסך כמעט 20 אירו על כך שלא היה לי כרטיס. לסיכום, לא לגמרי ברור לי, אבל כנראה שהיכן שיש עמדה ללקיחת כרטיסים =- יש לקחת כרטיסים. כאן נתקלתי בפקק התנועה הראשון שלי והתגלגלתי למגרש חנייה חינמי שנמצא ממש במרכז ההיסטורי של העיר. מצאתי את אחת החניות האחרונות והגלגלתי משם למלון הבא שלי Casa do Juncal מרחק 300 מטר משם. המלון מנהל קבלה בשעות מצומצמות בלבד והכול התנהל בהודעות דרך בוקינג. האמת, קצת פחות לטעמי, כמו גם החדר שהוא בסדר גמור אבל הייתי מעדיף התנהלות יותר אנושית, במיוחד כשאני מטייל לבד. ההגעה המאוחרת שלי לעיר (19, כבר חשוך) גרמה לכך שככל הנראה לא אראה את העיר באור. בכל זאת הלכתי להסתובב. גיליתי מרכז עתיק דיי קטן אבל נעים מאוד. מואר, מספר אנשים מסתובבים (מקומיים ותיירים). בשיטוטי הגעתי עד לטירה העתיקה ויפה (והסגורה) וממנה חזרה לאחת הכיכרות של העיר העתיקה עם המון מסעדות ואווירה נעימה.
מחר מצפה לי בוקר מוקדם במיוחד (מעריך שסביב 6 אצא לדרך לאיזור פנדה-גרש וסוף סוף לקצת טיולים רגליים.
-
איזה כיף לשמוע! תודה רבה
-
נהנית מהתיאורים והתמונות – נהדר! -
לשם שינוי, היום היה עמוס במיוחד, אבל קצת פחות בנסיעות (לא שהיו מעט מהן – סה"כ 4 שעות נסיעה סה"כ) אבל בעיקר במסלולי הליכה מגוונים.
היום הוקדש לשמורת פנדה-גרש בצפונה של פורטוגל, בסמוך לגבול עם ספרד. השמורה היפה, מיוחדת בשני דברים. הראשון – עושר אדיר ובלתי נתפס של מפלים. אפשר בקלות לקרוא לה ארץ המפלים. ובנוסף, גם כפרים עתיקים עם מעין ממגורות עתיקות. אותן אראה מחר. בנוסף השמורה בעלת הרים של כ 1000-1300 מטרים שקצת קצת קצת הזכירו לי את ההרים של איזור האגמים באנגליה, אם כי האיזור מאוכלס יותר ונין לראות הרבה יותר "תכסית".
בחיפושי אחר מסלול מיוחד באיזור הגעתי לכפר Pitoes de Junias . בכפר, מעבר לעובדה שיש בו כלבים אימתניים, יש גם מספר אתרים סמוכים באופן יחסי. הראשון כנסייה עתיקה (Santa Maria כמה לא מקורי) בת ה- 500 שנים. אני ידוע כחובב חורבות במצב טוב בכל מיני מסלולי טיול והיום זו הראשונה מבין שלוש. והיא לא מאכזבת. יש מגרש חנייה קטנטן בקצה הכפר (וגם כאן, ממליץ לא לנסוע דרך הכפר, כפי שגוגל ניסה). ממגרש החנייה מדובר על הליכה של כ 500 מטר בירידה (לא חדה מדי) עד לכנסייה החרבה והשלווה. ליד הכנסייה זורם נחל קטן וחמוד. אחלה מסלול קצרצר לפתוח איתו את היום.
-
עוד באותו הכפר – המסלול המיוחד שאותו חיפשתי. יש לציין שהמסלול אינו מסומן, וכמעט ולא ניתן למצוא אודותיו מידע אודותיו באנגלית (גם בפורטוגזית היה לי קשה). ועם זאת, השביל ברור לחלוטין, יפה מאוד ומיוחד כך שאני ממליץ עליו בחום. מומלץ לחנות במגרש החנייה בכניסה לכפר (שונה ממה שציינתי קודם) וללכת לכיוון המסלול (מוסיף עוד כמה מאות מטרים במקום לטייל ברחובות הצרים). המסלול מוביל לקפלה קטנטנה בראש הר ממול לכפר. אגב, הקפלה לבנה לחלוטין! כ- 9 ק"מ הלוך וחזור (סה"כ) עם גובה מצטבר של כ 500 מטרים. בסופו של דבר מדובר על ירידה חדה ולאחריה עלייה חדה אף היא ולאחר מכן לחזור את המסלול. מבחינתי גם הדרך חזרה הייתה מרתקת. הנוף מהקפלה נפלא. לקח לי סה"כ כ 3.5 שעות (הליכה מהירה לשני הכיוונים פלוס מנוחה של חצי שעה בפסגה). הכלב המפחיד בסיום המסלול גרם לי לעשות עיקוף קטן. שמה של הקפלה הוא Sao Joao de Fraga. מסלול מקסים ומומלץ.
-
כעת הגיע זמנם של המפלים. כאמור השמורה מלאה במפלים (למדתי מאתר נהדר של זוג פורטוגזים שמטילים בכל המדינה ומפרטים בצורה נהדרת את המסלולים שלהם. תודה לך גוגל טרנסלייט). ממש היה קשה לבחור את המפלים. יש בשמורה כ- 10 מפלים ובריכות שכשוך נהדרות. המפל הראשון שבחרתי לא רחוק מPiteos ונקרה Cela Cavalos. חשוב , שוב, לא לנסות ולגיע לנקודת ההתחלה דרך הכפר Cela – שוב מדובר על דרכים לא עבירות לאנשים סטנדרטיים (שאינם תושבי המקום). ניתן להגיע למסלול דרך פנייה בכביש שליד היישוב לקפלה נוספת באמצע שומקום (פחות ציורית משתי הקודמות). אני עצרתי מייד לאחר הירידה מהכביש, אולם בעלי רכב גבוה וביטוח טוב יכולים להגיע רחוק ממני בקשוי לא גדול מדי. לי העצירה המוקדמת הוסיפה 500 מטר לכל כיוון. המסלול מתחיל מקפלה נוספת כאמור ויורד בירידה תלולה עד שמגיע לחיבור עם הנחל. משם הליכה קצרה בצד השני בכיוון הנגדי מביאה למפל הנהדר. אם במסלול הקודם לא הייתי לבד (פה ושם היו אנשים), כאן הייתי לחלוטין לבד, והאמת, פשוט לא ברור לי למה. הדרך עצמה אמנם "בסדר" אבל המפל עצמו נפלא ממש. נמנמתי לידו כחצי שעה ,טיפסתי לראש המפל (בזהירות) וחזרתי למעלה. סה"כ כ- 4 ק"מ ושעתיים (שוב, הליכה מהירה יחסית). תחת המפל ישנה בריכה שפשוט דרשה להיכנס לתוכה. מזג האוויר הקריר והמים הקפואים מנעו זאת ממני. אבל חשוב לציין, השמורה הזו היא גן עדן למשפחות אקטיביות שמטיילות בחופשת הקיץ. יש שלל אדיר של מקורות מים שאפשר להיכנס אליהם ובחלקם הגדול תהיו לבד! מפל נהדר ומומלץ מאוד.
-
התחנה האחרונה להיום הייתה עוד מפל. והפעם גם אחד פופולרי ששואב אליו הרבה מבקרים (שוב, במימדים של פורטוגל..). שם המפל Fech Bajas והוא נמצא בחלקה הדרומי של השמורה. מדובר על מפל רב מפלסי, יפהפה שהמסלול הקצרצר בהחלט מוסיף לפופולריותו. מגרש החנייה קטנטן וניתן לחנות על הכביש בסמוך. כאן המקום לציין שאעפ"י שהמסלול קצר מאוד (אולי 200 מטר) והמפל מרהיב (על כל מפלסיו, ובריכותיו) חשוב לציין שמדובר על ירידה מעט מסוכנת ותלולה מאוד. יש מספר מקומות שעשיתי בזהירות רבה מאוד ובהחלט יכלו להיקרא מעט מסוכנים. זה לא הפריע למרבית המטיילים האחרים (כולל כאלו בנעליים מאוד לא מתאימות) אבל קחו בחשבון שזה לא מפל שהייתי לוקח אליו ילדים קטנים. וגם מבוגרים צריכים להיזהר. בכל מקרה- עוד מפל מקסים ממש.
רוצה לציין שהיו מספר מקומות נהדרים (סכר ענק, פסלי חיות בנקודות תצפית יפות, ועוד) שחרטו את השמורה הזו טוב בזכרוני. שמורה מיוחדת וכדאית מאוד לחובבי הליכות רגליות. נסיעה חזרה לגימארייש (שעה וקצת) וארוחה מסורתית (סוף סוף) פורטוגזית – עם מרק Calo Verde (עשבי מדי לטעמי) ומנה מיוחדת בשם Franceninha – מעין כריך עם בשר עם פרמזן ורוטב וביצה ועוד. ואוו. טעים.
-
מהמם !!!!!!! עירא אתה אלוף !!!!
-
קימה מוקדמת נוספת בגימארייש לעוד יום ארוך מאוד של נסיעות ופעילות.
התחנה הראשונה הינה הכפר Lindoso בקצה הצפון מערבי של שמורת פנדה-גרש. כן כן, חזרתי ממנה אתמול לגימארייש וכעת אני חוזר לשם שוב. לזכותי יאמר שהמרחק של האיזור הזה מהצד שבו הייתי אתמול הוא כמעט אותו דבר כמו לגימארייש, כך שהעדפתי לא לשנות את מקום הלינה הלילה. הכפר לינדוסו הוא עם שתי אטרקציות (לא כולל את גוגל שניסה שוב להכניס אותו לתוך הסמטאות שלו ..) הראשונה הינה הטירה של הכפר – טירה בת 500 שנים ושמורה במצב טוב. אמנם היא הייתה סגורה למבקרים בחלקה הפנימי (הקטן) אבל ניתן ללכת מסביבה בתוך החומות. בהחלט נהניתי, כחובב טירות ידוע. ממש מתחת לטירה ישנו אוסף הממגורות (Granaries ( מהזן המיוחד שקיים רק בשמורת פנדה-גרש . מדובר על מבני אבן קטנים (בגדלים משתנים) שמוגבהים מהקרקע על עמודי אבן קטנים שמעליהם אבנים עגולות. כל זה כדי למנוע מהעכברים גישה לתבואה שאוחסנה שם בעבר. בכפר לינדוסו יש את המצבור הגדול ביותר שלהם – כ- 60 מבנים ציוריים אלו. אגב בכפר הסמוך Soajo יש עוד כמה עשרות כאלו (הוא השני בגודלו). בכפרים רבים יש עוד מבנים כאלו אבל בכמויות קטנות. כדאי מאוד להתאמץ ולבוא, עקב היות הדבר ייחודי לפורטוגל ולגרש בפרט.
-
עוד נסיעה ארוכה ואני בבום חזוס. מדובר על כנסייה גדולה העומדת בראש הר שאליו מובילות מדרגות רבות. מזכיר משהו? בהחלט. את הכנסייה הדומה בLamego . אז מה ההבדלים ביניהם? בזו שבלאמגו בחלק מהקומות יש את אריחי הקרי הכחולים והיא מעט יותר גבוהה. בבום חזוס זו אימפריה (ללא אריחים). מרשים מאוד, מפואר מאוד , מסעדות, חנות מזכרות וכדומה. אני חושב שבום חזוס הרשימה אותי יותר. שפר עלי מזלי להגיע ביום ראשון, כך שאפשר לצפות לדבר שבכל טיול ללא הכנה מוקדמת אני זוכה לראו, – חתונה. אז הכלה אנגליה והחתן פורטוגזי והמשפחה צבעונית ופוטוגנית מאוד. למתקשים בהליכה, בבוס חזוס יש פוניקולור שמעלה ומוריד אורחים.
-
על המקום הבא, אני בספק שרובכם שמעתם עליו. מדובר על העיירה Agueda. העיירה הזו בהחלט לא הייתה צריכה להיות על מפת התיירות אלא לפסטיבל המטריות שלה. יתרה מכך, הרחוב הראשי שלה מקבל באתרי האינטרנט את הכינוי המחייב – הרחוב הכי אינסטגרמי בעולם. אז עם הצהרות כאלו מפוצצות לא אגיע, במיוחד שזה יחסית על הדרך? אז הגעתי. ובואו נגלה את האמת. אז הנחתי שכך יהיה אבל רציתי לראות במו עיני. לא, אני לא מדבר על אכזבה מהפסטיבל עצמו, אלא העובדה שפשוט היה פסטיבל ואינו. כלומר בשנים רגילות (לא יודע לגבי הקורונה) יש פסטיבל מרשים מאוד (באמת) ברחובות העיירה המלאים במטריות ועוד אלמנטים צבעוניים במיוחד התלויים במספר רחובות. אבל הנ"ל מתרחש רק באוגוסט-ספטמבר. אני כעת באוקטובר. אז אין? לא לגמרי. אין אטרקציה מדהימה, אבל עדיין יש רמזים אליה בצורת מטריות שתלויות בכיכר המרכזית, על עמודי תאורה וכדומה. בתור צלם חובב (אני יודע, התמונות שאני מעלה, מהטלפון, לא איכותיות במיוחד, לכשיהיה אלבום מסודר, אשתף) העיירה הוציאה את הצד היצירתי שלי, וממש נהניתי להסתובב ברחובותיה, כאלו המקושטים במטריות וכאלו שאינם. והאמת, שממש נהניתי מהטיול ברחובות ובסמטאות. אז האם שווה להגיע לשם? בזמן הפסטיבל, בהחלט. בזמן אחר? סובייקטי.
בחזרה עברתי, לבקשת האישה בקוימברה (כלומר, בפרימארק) לקנות בגדים לילדים ומקץ 5.5 שעות נסיעה מהבוקר נחתתי בטומאר.
-
הייתי בעיירת המטריות באוקטובר- והיו אכן קישוטים פה ושם...אבל מאד התאכזבתי (כן, ידעתי שלא יהיו אבל…..)
לגבי הממגורות על עמודים- נתקלתי במבנים דומים בחבל וואלה או ואוד במערב שוויץ, וגם בנורבגיה- רק שהמבנים היו בניית עץ ורק החלק התחתון היה אבנים. כאן אני רואה שכל המבנים מאבן.
-
תודה על שיתוף טיול נפלא ביעד פחות מוכר.
נופים מקסימים, תמשיך ליהנות! -
Agueda אכן הוציאה את הצד היצירתי שלך – אהבתי מאוד את התמונות!
-
כנראה עניין של מלאי זמין, גם בצפון מע’ ספרד, אותו פטנט(לא נהרס מהלחות והגשם?).
ו”imeshy”, אנחנו פה לעודד להביא עוד יצירות.
-
תודה על התגובות החמות. כיף לכתוב ולשתף כשאני יודע שיש מישהו שקורא בצד השני. תודה לכם.
היום שינוי מרענן. יום עם הרבה נסיעות
אבל, בלי קשר, יום עם אופי קצת שונה- בעל אופי יותר תרבותי מאשר טבע. נקודה אשר השפיע רבות על תכנון היום הייתה בדיקת הקורונה שנאלצתי לעשות באמצע היום. אספר על כך בהמשך.
כאמור ישנתי בעיירה טומאר . המקום הראשון שביקרתי בו, היה האקוודוקט של טומאר. מדובר על אקוודוקט מרשים ביותר, עם שתי קומות מסביבות המאה ה- 15 (כלומר "לא" רומאי). אורכות כ- 750 מטר להערכתי. האקוודוקט הוביל מים למנזר/מבצר הענקי שנמצא בעיר (אבקר בו בהמשך היום) ונותרו ממנו שרידים מרשימים ביותר. נסיעה של כחמש דקות ממרכז העיר הובילה אותי למגרש חנייה קטן מתחת לאקוודוקט הגבוה. שם ניתן לטפס עליו וללכת לכל אורכו. כאן פחד הגבהים שלי הזהיר אותי ונמנעתי מלעשות יותר מכמה מטרים. כפי שכבר ראיתי במספר מקומות במדינה, אין מסחור של האתרים הללו ויחד עם זה גם אין מעקה הגנה. מי שרוצה ללכ – ניתן ללכת ממש עד לקצה השני , אולם מדובר על חוויה מפחידה ומסוכנת בהחלט! מקום זאת, הלכתי למרגלות האקוודוקט, במרבית הדרך (500 מטר בערך) ניתן ללכת במסלול נוח וקליל. ובשאר, יש ללכת בזהירות לצד הכביש. ובסיום, יש לטפס בעלייה חדה ותלולה עד שמגיעים לקצה השני. לטעמי, זו אחת ההפתעות הגדולות של הטיול הזה. האקוודקט מרשים ביותר, והעובדה שאפשר קצת לעמוד עליו וללכת (כמה שהמצפון שלך מאפשר) מוסיפה מאוד. לדעתי, אם נמצאים בטומאר – זהו אתר לא כדאי לפספס.
-
נסיעה של כחצי שעה הובילה אותי למגרש החנייה מול טירת אלמורול. מדובר על טירה טמפלרית עתיקה מאוד – מאמצע המאה ה- 12. ייחודה – היא נמצאת על אי קטנטן באמצע נהר רחב. מראה ציורי מאין כמוהו (לדעתי, חובב טירות כאמור). תכלס, יש מקום שאפשר לדלג מעל אבני נהר ולהגיע לטירה, אבל קשה משם לעלות לטירה עצמה ולכן כדאי להשתמש בשירות סירת המנוע ששטה מסר דקות ומביאה לרציף (!) ממנו נוח לעלות לטירה. מחיר – 4 אירו. כל החוויה מצאה חן בעיני מאוד. הטירה קטנה יחסית אבל ציורית ביותר ובמצב מצויין. נגם כאן יש חומה קטנה ללא מעקה (זהירות) ונוף מקסים. המקום הזה נכנס לתודעתי בעקבות תוכנית על הטמפלרים שראיתי בעבר, ואני שמח שבסוף יצא לי להגיע אליה. הביקור בהחלט לא אכזב אם כי יש לדעת שלא מדובר על מקום גדול במיוחד
-
את בדיקת הקורונה שלי עשיתי במעבדת Synlab אשר בעיר הקרובה (יחסית) Santarem. מעבדה קטנה, בפרבר של העיר, עם חנייה נוחה. מילאתי טפסים, שילמתי (מזומן בלבד או לשלם מראש באתר) 90 אירו ועשיתי את הבדיקה. לשמחתי , אעפ"י שהמטוש הוכנס עמוק עמוק לתוך האף שלי, הדוגמת הייתה מאוד עדינה ונינוחה וכמעט ולא כאב כלל. התוצאה אמורה להגיע מחר למייל שלי. נקווה שאני שלילי
כעת נסעתי חזרה לטומאר וביקרתי במבצר/מנזר הצלוב. ומה אני אגיד, שמרתי את הטוב לסוף. מבצר ענקי (!) ממש, עם חומות שמורות ומרשימות (כאן היה מעקה!) פנים המבצר מלא בעצי פרי, שלכת יפהפיה ומראות ציוריים בכל צעד ושעל. בקצה המבצר עומדת הכנסייה. אחת הכנסיות המרשימות שביקרתי. מעין מתחם של כנסייה, מספר קלוייסטרים, קישוטים מנואלינים מרשימים, והכול גדול ומרשים מאוד. באיזהשהוא שלב אפילו הרגשתי שקצת הלכתי לאיבוד בתוכה. המתחם היה טמפליר ונבנה אף הוא באמצע המאה ה- 12 והיה אחד המרכזים החשובים של המסדר המרתק הזה. גם המתחם הזה, כמובן, הוא ביקור מומלץ ביותר בטומאר, ויותר מזה, כדאי להכניס את טומאר למסלול עבורו. לאחריו ירדתי בסמטה נחמדה לעיירה וטיילתי בה (כולל מזכרות טמפלריות לילדים שבבית).
מכאן נסעתי לכפרי הצפחה. וזו אכן חוויה מיוחדת להיות כאן. אבל אשלים אותה מחר.
