צייר לי כבשה - ווילס משפחתי בסתיו
-
יום 4 - פנינסולת Gower - חלק ב'
כפי שהסתבר בהמשך.. היה עוד המשך לא קצר בכלל עד לצ'ופצ'יק של הקומקום....
המשך שדרש הליכה אפשרית אומנם אבל לא קלילה, בין סלעים
המסלול דרך אגב – אינו מסומן, קשה לסמן בקרקעית האוקיינוס...
כך שבחירת הנתיב האופטימלי היא בהתאם לשיקול הדעת של המטייל.
בכיוון הזה (הלוך) אני והילדים בחרנו ב"חוכמה" בדרך הזו,
שהסתברה כעתירת סלעי ענק, הרבה יותר ממה שהיה נדמה לנו בתחילה,
ואישי התקדם מכיוון אחר.
לא אומר מיד מי צדק אבל בדרך חזרה חזרנו בדרך שלו..
מעניין למה...
אישי הספיק לטפס על גבעה ולהמתין לנו..
אתם יכולים לראות אותנו פה בתמונה אחרי שסיימנו להיאבק בסלעים
המשכנו לעוד טיפוס אחד אחרון...
וזהו, אנחנו על גג העולם!
רק אנחנו באמצע האוקיינוס!
המצלמה לא יכולה כמובן לקלוט את כל המרחבים...
אבל מקווה שהצלחתי לתאר את התחושות במסלול.
ואחרי שנחנו
ושוב סנדביצ'ים וצ'וקולוקים
– כמו אתמולאנחנו מזדרזים להתחיל את הדרך חזרה,
חס וחלילה שלא ניתקע פה בגאות....
הפעם אנחנו צייתנים,
כולנו הולכים אחרי אישי בתקווה לדרך קלה יותר.
בדרך יש איזור שטוח יחסית שנראה רטוב – זה המקום לעבור בו....
גם בדרך הזו צריך לעבור סלעים גדולים, אבל יש פחות מהם.
בתמורה זה הזמן ליהנות מהסלע שהענקתי לו את השם המקורי "הלב של פנינית"..
ממש לב!!
-
יום 4 - פנינסולת Gower - חלק ג'
מבט לאחור, לצ'ופצ'יק..
לא להאמין שעלינו עד לשם!
ואנחנו ממשיכים לסיום המסלול בזריזות יחסית.
עוצרים לשיחה נעימה עם האחראית בתחנת הבקרה ביציאה למסלול
חוזרים ל"טיילת" ומשם לרכב עם הרבה חוויות בלב.
אני לא יכולה לומר שככה דמיינתי את המסלול או שהייתי מודעת לאופי שלו עד הסוף,
אבל בשבילנו זו הייתה חוויה נהדרת ויוצאת דופן ואני בהחלט ממליצה למי שמסוגל.
ולמי שלא מסוגל לכל ההליכה הזו –
מומלץ לפחות להגיע לאיזור הקליל ולהתרשם מהנופים.
מדד הכוכבים ל Worms Head
אני 5 אישי 5 ("נהדר ביום שמשי") הבכור 5 פיקאצ'ו 5
ומה עכשיו?
כולנו רוצים להספיק ולראות עוד חוף ידוע בגאוור - Three Cliffs Bay
בעצתה הטובה של אוליב אנחנו מגיעים לחוף מחניה שנקראת בגוגל מפס Three cliffs bay holiday park,
יש שם גם חנות של הקמפינג שבמקום אם רוצים להתפנק בגלידה
או בקפה 
... (ניתן גם להגיע במסלול ארוך יותר ותלול פחות מחניה שנקראת Three Cliffs Bay Carpark והמסלול באולטריילס מתייחס אליה).
הדרך לא ארוכה ודי פשוטה,
ובכל זאת יש ירידה קצת תלולה, והנה החוף נשקף אלינו מלמעלה עדיין, עוד לפני שירדנו עד הסוף
מתחילה להתפתח לה הגאות...
אבל עדיין קיימים איזורים יבשים בחוף וכך נוצרות להן הטבעות המקסימות,
ואתם יכולים להבחין כמובן גם בשלושת הצוקים שהעניקו את שמם לחוף.
בני המשפחה יושבים לנוח על איזו דיונה
אני מתרוצצת לכל הכיוונים..
רודפת אחרי שחפים...ונהנית מכל רגע...
השמש מתחילה לשקוע.
הנה הצוקים קצת יותר מקרוב,
לו היה עכשיו שפל אפשר היה לעבור אליהם ולהיכנס ב"חור" שביניהם.
אבל גם כך זה מקסים.
תיכף נגיע למדד הכוכבים..
זיכרו מי ראה את כל החוף ומי נשאר על הדיונה
....התוצאות בהתאם.מדד הכוכבים ל Three Cliffs Bay
אני 4.5 אישי 3.5 הבכור 3.5 פיקאצ'ו 4 ("חמוד אך לא הכרחי, מיותר למי שהיה באורגון")
המשכנו מפה לחלק התיירותי של הכפר Mumbles, זמן למסעדה.
לא כל המסעדות פתוחות עד מאוחר,
בחרנו ב The Mermaid Café Bar & Restaurant .
ביום יפה אפשר ככל הנראה לשבת בשולחנות שלה על הטיילת לחוף האוקיינוס, אבל כבר ירד החושך וישבנו בפנים.
האוכל היה חביב אבל לא יותר מזה,
בחלקו הדגים את החולשות של הבריטים שאוהבים להגיש ירקות מבושלים חסרי טעם כתוספות.. היזהרו.
היה יום באמת מקסים, ועכשיו נותר רק לחזור לדירה,
ולהתחיל להתארגן לאריזה... מחר עוברים הלאה.
לילה טוב.
-
פנינית יקרה, מקסים ביותר!
אני זוכר כי ראש התולעת כבר הוזכר כאן בעבר בפורומים; עניין אותי באמת כיצד נראה המקום. תודה על הדיווח הנפלא.
גם אני תכננתי לנו מערות חופיות הנגישות בשפל, אך לצערי לא הספקנו להגיע אליהן.
באשר להיעדר סימון המסלולים - אני מתרשם כי על אף שברובם המוחלט הם אינם מסומנים (מלבד בודדים כמו West Highland Way בסקוטלנד), המסלולים הבריטיים הם מאוד ברורים, מסודרים וקשה ללכת בהם לאיבוד. אני אף מוצא קסם מיוחד בלצעוד כך בשביל, בטבע הפראי, ללא סימני התערבות אדם.
מחכים להמשך
-
מקסימים הסנאים האלה.
רציתי להודות גם לך על ההסברים ועל התמונות. תמיד כיף לעיין בדברייך ולהשכיל
-
פניני ת התמונות ניראות כל כך יותר מדהימות בגדול מאשר בטלפון ואת מספרת נהדר כרגיל
-
תמונות נהדרות כרגיל וסיפור מרתק. ממתינה להמשך
-
ניב - תודה על המשך המעקב הצמוד
לגבי השבילים - דווקא הצלחנו ללכת לאיבוד בסקוטלנד.. העמק הנעלם נעלם גם מאיתנו בזמנו.
בכל מקרה פה כוונתי היתה שבאיזור שמכוסה מים בגאות מן הסתם קשה לדעת איפה בדיוק ללכת
אבל בשבילים האחרים הפעם לא זכורה לי שום בעיה
איילת, K.amit - יופי שהצטרפתן ותודה על הפירגון!
-
יום 5 - נסיעה לצפון ווילס וטירת Caernarfon
הגיע הזמן לעבור לכוכב שלנו בצפון ווילס.
כמה תוכניות שהכנתי ליום המעבר הזה..
המון אפשרויות יפות.
אבל הבוקר מעונן מאוד.
והתחזית מבשרת על גשמים.
אני מסתכלת בשמיים..
מבינה שהפעם הם צדקו.
וכדאי בעיקר לנצל את הזמן להתקדם הלאה,
ואחר כך נראה מה לעשות...
אנחנו מתחילים בנסיעה.
האמת – זו נסיעה כפרית מאוד יפה.
גבעות מקסימות,
כבשים כמו תמיד...
באמת שהיה יפה.
אבל במקום המסלול שתיכננתי,
עצרנו באתר קצת פחות מסעיר לשבור את הדרך – סטארבאקס Dolgellau
אחלה סניף לשבת בו בגשם דרך אגב.
ואחרי המנוחה החלטתי שזה יהיה היום בו נבקר באחת מהטירות הרבות שבווילס.
אנחנו לא חובבי טירות גדולים, כבר ראינו מספיק מהן עם השנים.
אבל בכל זאת.. ווילס וטירות..
זה כמו סטארבאקס ו Pumpkin Spice Latte בעונה הזו לקראת ה Halloween.
אי אפשר בלי.
בחרתי בטירה גדולה ויפה - טירת Caernarfon.
אפשר לקרוא עליה גם פה.
עד שנגיע אני מקריאה לבני המשפחה את המידע ששמרתי עליה.
מסתבר שזו הטירה שבה מכתירים את "הנסיך מווילס".
נו אז הגענו בזמן להכין את הטירה לוויליאם!
אנחנו חונים בחניון סמוך לטירה ולנהר שנקרא Slate Quay ונכנסים לטירה (בתשלום).
אנחנו נכנסים לאחד המגדלים ,
בו יש חדר "משחק המלכים" ובו מוקרן בלופ טקס ההכתרה של הנסיך צ'רלס כ"נסיך ווילס".
זה היה לפני אי אילו שנים אתם יודעים... ב 1969.
משעשע להביט בהקרנה של ה BBC ולראות את הילדון החמוד צ'רלס ,
נרגש ולחוץ, עובר את כל הטקס.
הנה הענקת הכתר מידי אמו אליזבת ז"ל
בהמשך היא מעניקה לו טבעת, שרביט וגלימה.
והקהל מריע...
מעניין יהיה לעקוב ולראות איך וויליאם יתנהג לכשיגיע תורו.
יש לו עוד זמן להתכונן,
קודם צריך לעבור את טקס ההכתרה של צ'רלס עצמו למלך,
ובינתיים..
בינתיים הטירה קצת בשיפוצים...
גם לה יש זמן להתכונן.
שווה לעלות למעלה באחד מהמגדלים,
נוף מקסים לכל הכיוונים, הנה הנהר שחנינו לידו.
אחרי שירדנו מהמגדל ניגשנו למוזיאון הצבאי שיש במקום.
המוזיאון נקרא The Museum of the Royal Welch Fusiliers.
אנחנו מתיישבים לראות סרט פתיחה לפני שנכנסים..
אבל בינתיים בכל זאת זמן לשפר את האנגלית – מה זה Fusiliers?
שואלים את גוגל טרנסלייט והוא משיב בביטחון ומתרגם ל "עברית" – Fusiliers.
מעולה. התקדמנו רבות.
מפה לשם אני מוצאת שאלה חיילים שיש להם fusils.
ומה זה ?
גוגל טרנסלייט משיב – אבניים. נו באמת!!
טוב נו... אז לא בדיוק.
בהמשך המוזיאון מסתבר שבסך הכל מדובר בסוג של רובה.. זה הכל. למה לאתגר אותנו ככה?
אז מה למדנו מהסרט?
אין כמו החטיבות הוולשיות והחיילים הוולשים.
נאמנים לממלכה ותורמים בכל המלחמות ובכל החזיתות תוך שהם שומרים על היחוד שלהם.
אוקיי...
נשמע קצת כמו פרופגנדה אבל לא נפריע...
החלק היותר מעניין היה לראות את העז המלכותית.
כן יש תפקיד כזה!!
ומדובר באמת בעז (יותר נכון תיש אבל לא נתקטנן) בעלת מספר אישי צבאי!!
בסרט אפשר היה לראות את אחת העיזים היותר מהודרות שראיתי בחיים שלי,
כולה לבנה ומבריקה וצועדת במצעד ביחד עם אחד המפקדים.
מסתבר דרך אגב שלא תמיד העיזים ממלאות את תפקידן כראוי,
ואחת העיזים שלא צעדה במצעד כמו שצריך ביום הולדתה של המלכה ואף נגחה במתופף - נענשה במשפט צבאי והורדה זמנית בדרגה.
ובכן נכנסנו להמשך התערוכה במוזיאון...
למעוניינים לעשות דוקטורט על נושא זניח כמו הגדודים הוולשים אתם מוזמנים להעמיק.
אבל לי נראה שפשוט היה הרבה שטח פנוי בטירה והרבה רצון להאדיר את שמם של הגדודים הוולשים, אז הם עפו על העניין...
במוזיאון עצמו ניתן לראות פוחלץ של עז נוספת אם התאהבתם בקונספט.
סיימנו את ביקורנו במוזיאון,
ומאחר והטיפוס למגדל הקודם הותיר אותי עם סחרחורת קלה כאילו הסתובבתי בקרוסלה,
החלטתי שבזה תש כוחי למדרגות הלולייניות והגיע הזמן לצאת מהטירה ולהסתובב קצת בחוץ.
יצאנו לרחובות המקיפים את הטירה... חמודים מאוד!!
אבל בשעה ארבע וחצי – הכל הכל היה סגור.
אפילו מאפיה שהיה רשום עליה שפתוחה עד חמש – לא הסכימה למכור לי.
הנה למשל כמה חנויות מרחוב Palace St.,
יש ברחוב חנויות ממש כיפיות וגם גלידות, פנקייקים ושאר מעדנים שנראו שווים ממש
(siop זו חנות בוולשית)
מי שכן היה פתוח היה פאב וולשי די אותנטי בהמשך של אותו רחוב –Black Boy Inn Restaurant & Bar
ואנחנו באנו לאכול בו , ואפילו קיבלנו בשעה הזו צהריים עסקית...
איך נסכם את האוכל?
פאי וולשי – לא להיט... ממש לא.
יש גבול לאותנטיות.
שלא לדבר על האפונה חסרת הטעם.
בכל זאת מדובר פה באוכל בריטי באמת.
ומצד שני אם יש בקינוחים Sticky Toffee Pudding
עופו על זה!! יאמי!!
הסתובבנו עוד קצת והתרשמנו מהכיכר הראשית
ובזאת תם ביקורנו.
סך הכל היה נחמד ופיתרון חביב ליום גשום וסוער.
ממליצה לבוא מספיק מוקדם כדי להספיק גם להסתובב ברחובות שליד הטירה.
מדד הכוכבים ל טירת Caernarfon והאיזור
אני 3.5 אישי 3.5 הבכור 3 ("מאכזב") פיקאצ'ו 4 ("הנוף מהטירה נחמד אבל זה לא כזה שווה ומסלול בטבע עדיף").
עכשיו קצת סידורים.
סופר כמובן.
צריך לתת הזדמנות גם ל Tesco המקומי (ולאקמול ב 30 פני, זו לא בדיחה).
וגם קצת שופינג בעיר הגדולה Bangor...
למי שזקוק לציוד טיולים אני ממליצה על רשת GO Outdoors שיש לה סניף פה ברחוב ראשי שיש בו לא מעט חנויות גדולות,ביניהן גם חנות נקסט וגם חנות TK Maxx.
שם מצאנו את האייטם הבא מוכן לחנוכה,
ואם חתול עם כיפה וטלית עושה לכם את זה אתם יודעים לאיפה לגשת
. (וגם כמנהג הגולה סביבון "נס גדול היה שם" על הדרך)
בשעה טובה הגענו לדירה השניה בטיולנו ששכנה ממש על המרינה בכפר Y Felinheli.
זה לא כפר שוקק חיים כמו מקומות אחרים שראינו אבל יש במקום בית קפה ומסעדה למי שמעוניין, לא יותר מזה.
המיקום של הכפר – היה נפלא עבורנו כפי שתראו בהמשך.
והדירה כמו הקודמת לה –
למעט נושא המדרגות התלולות שלדעתי קיימות בהרבה בתים בבריטניה (פה מדובר היה בשלושה מפלסים!) –
היתה מצויידת באופן מושלם ומתאימה אפילו למשפחה גדולה משלנו.
4 חדרי שינה, שני שירותים/מקלחת, חדשה לחלוטין, מכונת כביסה ומייבש.
אני ממליצה.
לילה טוב
-
העמק הנעלם תסבך גם אותנו, ללא ספק... פירוט בהמשך, בפוסט המקביל שלי כאן. מוזמנת לבקר
אנחנו דווקא אהבנו את טירת Caernarfon בביקורנו ביולי 2016 (אצלנו לא ירד גשם, והטירה לא כוערה קלות משיפוצים). אפילו מצאנו את המוזיאון הצבאי מעניין למדי; היה (עדיין?) הרבה מה לראות.
מצטרף להמלצה החמה לעלות לתצפיות מהמגדלים.
-
-
איזה יופי של סיפור ותמונות.
אני מזדהה עם החוויות, כולל הצרות - גם לנו היתה בעיה ברכב באמצע הברקון-ביקונז ביום הראשון על ההתחלה.
עוד אופציה שכדאי להזכיר כאן: אנחנו בחרנו להגיע ל-Three Cliffs Bay דווקא מהחניה ב-Southgate. זה היה Cliff walk נהדר, והנוף על 3 השפיצים מיוחד מהזוית ההיא.
-
-
-
יום 6 - עליה להר Snowdon בSnowdonia National Park - חלק א'
בוקר טוב עולה על הכפר שלנו, היום צריך לעמוד בזמנים....
אחד מהמסלולים הכי-הכי בווילס מתוכנן להיום – הר סנודון ,
אליו אפשר לעלות ברגל אם אתם מאוד בכושר (אבל מאוד – כי עלי 1000 מ' שינוי גובה זה קצת גדול, בטח בשילוב 14.5 ק"מ),
אבל אפשר גם להיעזר ברכבת לעליה ולרדת ברגל.
אלא שיש פה כמה פרטים שהצריכו תשומת לב מיוחדת –
ראשית מזג האוויר.
ברור שכדי ליהנות מהנופים רצוי יום שמשי ויפה.
אז אל תשכחו לארגן לכם אחד כזה.
שנית – היום הזה צריך להופיע בתחזית מבעוד מועד, מכיוון שאת הרכבת כדאי להזמין מראש.
כמה מראש? בשיא העונה אני מניחה שכמה ימים.
אני הסתפקתי באוקטובר ביום קודם (על הבוקר, כשודאתי שלא שינו לי את התחזית!) -
אבל יש לי תחושה שהקניה שלי הייתה בין הכרטיסים האחרונים של הרכבת.
קניתי את הרכבת של 10 בבוקר.
ושלישית – כרגע הרכבת נמצאת בשיפוצים ואיננה ממשיכה עד הפיסגה.
את החלק התלול ביותר של העלייה היא משאירה לנו לעשות ברגל...
ענין של כמה מאות מטרים שינוי גובה.
למי שלא מעוניין לרדת ברגל – הרכבת של 9 בבוקר מאוד מוזלת בכרטיס של הלוך ושוב,
רק שימו לב שהחזרה ברכבת היא לאחר חצי שעה של שהיה ולא בכל רכבת חזור שמתחשק לכם,
וכמו כן 9 בבוקר בווילס... שעה פחות שמשית...
ובכל זאת יום קודם גם באוקטובר – הרכבת של 9 בבוקר כבר הייתה מלאה.
ונחזור לענייננו.
השמש זורחת.
השמיים כחולים.
יש!
בני המשפחה שיתפו פעולה וקמו בזמן,
אם כי אתגרי במיוחד זה לא היה - מיקום הכפר שלנו נמצא במרחק די קצר מהעליה להר וזו אחת הסיבות שבחרתי בו.
חנינו מול תחנת הרכבת, בחניון שהיה נראה לי יחסית די ריק.
גם פה השיטה pay and display, והמכונה אפילו הואילה בטובה לקבל כרטיסי אשראי.
החלפת כרטיסים אינטרנטיים לכרטיסי נייר,
עוד קצת המתנה,
ואנחנו מתיישבים בקרון המיועד לנו יחד עם משפחה נוספת. בכל קרון – 8 נוסעים.
בעודי יושבת ברכבת חשבתי לעצמי שלא פלא שקשה להשיג כרטיסים..
מדובר ברכבת קטנה למדי ואין בה הרבה מקומות.
מתחילים לעלות, נופים מפה ומשם... יש הסברים בדרך,
וסך הכל היה נחמד למרות שאני לא חובבת גדולה של נסיעות כאלה כשלעצמן והתייחסתי לרכבת יותר כאמצעי תחבורה.
אנחנו יורדים בתחנה האחרונה בשנה זו עד שיסתיימו השיפוצים ברכבת – תחנת Clogwyn Station,
הנמצאת בשלושת רבעי הדרך מבחינת קילומטרז' אבל אולי בשני שליש הגובה.
מזג האוויר נפלא פשוט.
העלייה תלולה למדי, אבל מי ממהר?
אני בטח שלא.
מתחילים לעלות לאט לאט...
הנה מסלול הרכבת מאחורינו לאחר שהספקנו להתרחק קצת
ופתאום מעבר לסיבוב מופיע לו אגם..
עוד כמה צעדים ועוד אחד..
והיי יש פה עוד אחד...
מדהים!
אנחנו ממשיכים עד לפיסגה,
ונוף האגמים נשקף לו מכל הכיוונים.
אני אהבתי יותר את הצד הזה של הנוף:
אישי טען שדווקא הצד השני יפה יותר....
שלא לדבר על השחפים ושאר העופות שהסתובבו פה..
זמן לסנדביצ'ים וצ'וקולוקים
בנוהל. אפילו שיש קצת רוח ואפילו שקר, למרות השמש.
ואחרי מנוחה נעימה שכזו.. התחלנו לרדת מטה.
עוד מילה לגבי השבילים מטה- יש פה לא מעט אפשרויות ,
אנחנו בחרנו בשביל הפשוט יותר - הוא ארוך יותר אבל בזכות כך מתון יותר,
ומגיע לנקודת המוצא של הרכבת בה השארנו את הרכב. אבל יש גם מסלולים אחרים אם בא לכם.
האגמים חיכו לנו, גם הכבשים
תחילתה של הירידה תלולה יחסית - עד התחנה המדוברת וקצת אחריה,
אחר כך נעשה השביל מתון יותר כמובטח.
הרכבת הקטנה חלפה לידינו בדרכה מטה
אפשר לעצור לפינוקים ב Half way café ,
אני מקווה שברור היכן הוא נמצא...
עברנו פה ושם ליד זרימות למיניהן
ובכלל היה נעים מאוד לטייל בין ההרים... מומלץ!
לקראת סופו של המסלול הגענו לחווה המחזיקה עדר כבשים,
זו הייתה הזדמנות לראות מופע חי של כלבי רועים..
ממש כמו בסקוטלנד..
עייפים ומרוצים הגענו לרכב.
הלו"ז הנינוח שלנו כלל רכבת שיוצאת ב 10,
תחילת עלייה ברגל לפיסגה ב 11, הפסקה ארוכה ,
תחילת ירידה ב 13
וסיום הירידה ב 16 (כולל הפסקות).
מדד הכוכבים להר סנודון
אני 5+ אישי 5+ הבכור 5 פיקאצ'ו 5 ("מומלץ לרדת בלי הרכבת")
-
יום 6 - עליה להר Snowdon בSnowdonia National Park - חלק ב'
ומה עכשיו?
כרגיל במחוזותינו או-טו-טו הכל ייסגר...
עקב כך בחרתי להמשיך לאחד האתרים המאוד סמוכים לתחנת הרכבת –
מוזיאון הצפחה הלאומי National Slate Muesum,
אתר מאוד וולשי (בווילס משתמשים ברעפי-ציפחה וזה בולט בנוף) ואפילו אתר חינמי.
המוזיאון מצוי במקום בו היה בעבר מכרה צפחה.
אפשר לראות במקום את קרונות הרכבת ששימשו להובלת הציפחה ואת הלוחות,
וגם עוד שלל איזורים תיפעוליים שונים.
יש סרט הסבר (האחרון ב 16) והדגמה של שבירת צפחה (האחרונה ב 1615) –
אליה נכנסנו וזכינו להדגמה ספיישל עבורנו
כשאתה יודע מה אתה עושה...
"פק" קטן ולוח הציפחה מתחלק לשניים דקים יותר...
שמענו על איכות הציפחה הוולשית (ברור),
ויש עדיין ייצור וולשי מקומי "בצד השני של ההר".
מן הסתם חציבת הציפחה התרחשה מאוד בסמוך לפה ואפשר לראות את סלעי הציפחה מהכניסה למוזיאון ליד החניה
סיימנו את הביקור הקצר, בוודאי לא ראינו הכל אבל הספיק לנו.
מדד הכוכבים למוזיאון הציפחה הלאומי
אני 3 אישי 3.5 הבכור 2.5 פיקאצ'ו 3.5
השעה 1700, נסגר המוזיאון – אבל עדיין יש אור ועוד רוצים למצות את היום..
לא הספיק לנו.
החלטתי לנסוע לאי אנגלזי Isle of Anglesey , ממש קל"ב עבורנו וזו הייתה סיבה נוספת לבחירת הדירה בכפר שלנו.
אל האי מחברים שני גשרים,
הנה הנוף מגשר מנאי Menai Suspension Bridge
ובהמשך הגענו לנקודת תצפית ממנה ניתן לראות את הגשר עצמו
קרוב מאוד לגשר נמצא האתר הסופר-תיירותי-מונפץ-לחלוטין בדמותו של "הכפר בעל השם הארוך ביותר".
בכל זאת באתי לראות הכצעקתה.
ואכן על תחנת הרכבת (וגם בעוד כמה מקומות בכפר) ניצב שלט עם אותו שם הגיוני .
האם כל בני המשפחה לגלגו עלי על העצירה הזו?
בהחלט כן.
האם הבנים בכל זאת הצטלמו פה כאחרוני התיירים?
כן.
תסיקו את המסקנות בעצמכם.
בנקודה זו היה צריך להחליט לאיפה הלאה...
לשקיעה מדהימה ביופיה בקצה השני של האי ב South Stack Lighthouse – מרחק חצי שעה נסיעה לכיוון ההפוך מהדירה?
או אולי לאכול?
שקלתי היטב את המצב ו...
מה לעשות.
הבנתי שגדול עלינו להמשיך הלאה,
נגמרו הכוחות לכולנו (אפילו לי!), המגדלור יחכה לפעם אחרת...
ונסענו למסעדת המבורגרים מקומית
(אחרי הפאי הוולשי של אתמול אף אחד לא רצה לשמוע על מסעדה וולשית!)
Tom's Hamburger House. נחמד.
דוגמים את סניף טסקו העצום בעיר הגדולה בנגור
וזהו... הסתיים לו יום מוצלח במיוחד!
לילה טוב
-
יום 7 - Cwm Idwal walk ב Snowdonia National Park - חלק א'
בוקר טוב מהמרינה הביתית שלנו,
כך נראה הרחוב בו גרנו (באחד הבניינים בצד ימין בתמונה).
ואם אתמול עמדנו בלו"ז,
ברור לכם שהיום לקחנו את הזמן קצת יותר באיזי..
מה שהותיר לי זמן קצת להסתובב (ולבדוק את בית הקפה!
)
כמו שאפשר לראות היום התחזית לא הכי-הכי....
אני מנסה לעקוב ולהסיק מסקנות איך להתחמק מהגשם הצפוי
אבל ככל שאני מתחכמת לי ,
התחזית משתנה שוב ושוב.. מאבק אבוד.
ובכל זאת – כולם בעד ללכת למסלול גם ככה, אז יצאנו לדרך.
היה נראה שמבול לא יירד עלינו.
בתוכנית אחד המסלולים הקצרים האהובים בסנודוניה ושגם נדגמו על ידי כמה וכמה מחברי הפורום, אז באתי גם אני לראות...
Cwm Idwal walk חמישה ק"מ, 250 מ' שינוי גובה.
אתם זוכרים שבוולשית w זה שורוק?
ו cwm - עמק.
תיכף נראה האם אכן זה כך.
על המסלול אפשר לקרוא גם פה ופה.
בינתיים עוד בדרך ולפני שהגענו - נוף נהדר
והנה הגענו למגרש החניה . pay and display - כרגיל.
הוולשים לא מתרגשים ממזג האוויר האפרורי ואנחנו לא לבד פה.
אפילו תינוק במנשא לוקחים לטיול.
מתחילים ללכת במסלול הדי-קליל...
את פנינו מקבל מפל,
בשמיים – שפע עננים...
עוד קצת ואנחנו פוגשים בקנדידט לתפקיד העז המלכותית
ממשיכים עוד.. לא הרבה וכבר הגענו לאגם.
אנחנו יושבים לנוח... לא שהתעייפנו במיוחד..
חושבים מה לעשות הלאה.
עקרונית אמורים להקיף את האגם,
אבל זה משהו שלרוב משעמם למוות את אישי...
בכל זאת התחלנו ללכת, לכיוונם של כמה מפלים שראינו מרחוק.
לאט לאט הסתבר למה יש פה במסלול 250 מ' שינוי גובה...
המסלול עולה לגובה וממש לא "רק" מקיף את האגם,
בהזדמנות זו מספק לנו נוף מקסים
פה ושם מטפטף אבל ממש לא משהו רציני.
אם כי ברור שהיינו מצויידים במעילי גשם.
ממשיכים..
והמסלול עולה עוד ועוד..
ועוד..
הנה הגענו לשיא הגובה, עם ההתחברות למפל.
מאוד אהבתי את הנקודה הזו.
מתחילים לרדת (מעגלי, מצידו השני של האגם),
פיקאצ'ו גורס שמדובר באגם בצורת גמל, הנה תראו בעצמכם
מפה בערך התחיל הגשם להתחזק...
לא נורא התגברנו, קצת נרטבנו,
בווילס התנהג כוולשי!
היה מסלול נהדר!
מדד הכוכבים ל Cwm Idwal walk
אני 4.5 אישי 5 הבכור 4.5 פיקאצ'ו 5
את המסלול סיימנו בשעה 14, ניצלתי את ההזדמנות לבקר בבית קפה ידוע באיזור – Ty Hyll - או בעברית – "הבית המכוער" , כן כן....
זהו בית קפה השייך למעשה לארגון שנקרא Snowdonia Society,
שכן מדובר בבית היסטורי מיוחד במינו.
אין יודעים מי בנה את הבית ומתי, אבל ידוע שכבר ב 1900 גר בו רועה מקומי.
הוא נקנה לשימור ושופץ על ידי מתנדבים וכעת ניתן לשבת בו לתפריט מצומצם ביותר.
מה שבטוח – מכוער הוא ממש לא!!
הגענו קצת רעבים מדי אחרי המסלול..
אולי נזמין מרק? (במחיר מופקע כמו כל שאר התפריט)
אז הזמנו.
המקום זעיר במיוחד,
אחרי מספר דקות הגיעה המלצרית עם בשורה – נותרו לנו רק שתי מנות מרק.
אוקיי.. מה לעשות..
הסתפקנו בהן והוספנו עוד כמה מהמטעמים המקומיים.
ו.. אולי תחלקו לנו את המרק שנותר לארבע קערות? שאלנו את המלצרית.
התדהמה הייתה ברורה.
We don’t do that!
איך באמת יכולנו לחשוב על הצעה שכזו??
אז המרק הגיע.
"אמא המרק הכתום שלך טוב יותר" (כבר היה שווה לבוא לפה
).עוד הגיע טוסט צ'דר (פאונד וחצי אקסטרה כדי להפעיל את הטוסטר ולהפוך סנדביץ' לטוסט, בכל זאת מחירי האנרגיה מאמירים)
והגיע גם scone בודד עם חמאה, ריבה והשמנת האלוהית clotted cream.
אני חייבת לומר שיש לי חולשה לענין הזה..
חלקתי את הסקון עם הבכור וזה היה פשוט מושלם.
בטעות הזמנתי גם עוגת פירות יבשים וולשית bara birth, שכחתי שכבר טעמנו אותה ,
בעלי הדירה השאירו לנו עוגה מתנה ואיך לומר – Don’t hold your breath. דומה לעוגת דבש יבשה.
לפחות לא הזמנתי את מה שנקרא עוגיות וולשיות . חבילה שלהן קיבלנו במתנה מבעלי הדירה הקודמת. וגם במקרה הזה – מספיק לדגום פעם אחת.
אז שבעים לא יצאנו, מרוששים (קצת) כן יצאנו
יחס הכי זועף וגרוע שראיתי בבית קפה (כנראה ככה זה כשהבעלים הם איזה ארגון ואולי המלצרית הייתה בכלל מתנדבת??)
ספגתי הרבה "אמא למה הבאת אותנו לפה??? זה בית הקפה הגרוע ביותר שבחרת!!"
אבל... העיקר שלמדנו משפט לחיים – We don’t do that .
תזכרו להשתמש בזה מתישהו.
מדד הכוכבים לבית התה Ugly House
הבכור 2 פיקאצ'ו 0
-
יום 7 - Cwm Idwal walk בSnowdonia National Park - חלק ב'
המשכנו הלאה לעיירה שמשתתפי הפורום נוהגים לקרוא לה בחיבה "בטסי" ,
אבל שמה האמיתי Betws-y-coed.
(לפי הידע המתקדם שלי בוולשית נראה לי שמבטאים בטוס-אה-קואד).
עיירה כל כך נחמדה.. על שפת נהר...
באמת שאני מבינה למה נעים כל כך להתמקם בה ככוכב.
(למרות שלא הייתי מוותרת על הבית המרווח שלי ועל המיקום שלו בשביל לעבור אליה)
עצרנו במרכז כי אתם מבינים שכולנו נותרנו רעבים,
וטרפנו כמה פיצות גורמה ב Hanging Pizzeria - מקום מומלץ!!
בינתיים אתם מוזמנים לבהות בעיצוב הפנים של המקום עד שתבחינו מה מוזר בו...
(פרסים לפותרים את החידה
)
יכולנו להישאר פה,
יש בעיירה כמה וכמה מקומות בולטים לבקר בהם כמו המסלולון Fairy glen Gorge , מפלי Swallow , או מסלול באיזור הנהר
אבל רצינו להספיק עוד אחד מהאתרים הידועים בצפון ווילס – משהו אחר לגמרי...
כפר הנופש Portmeirion שנבנה כריזורט בסגנון איטלקי המיועד לעשירים, והוא למעשה עד היום מתפקד ככזה.
ניתן להיכנס אליו לביקור ולהתרשמות מהארכיטקטורה והעיצוב .
אנחנו מגיעים כהרגלנו די מאוחר, אבל עדיין בשעות הפתיחה...לפני חמש,
כאשר באתר רשום שהכפר פתוח עד שש וחצי, כניסה אחרונה בחמש.
השומר מקבל את פנינו בהודעה שניתן לקבל רק שתיה קרה כעת בכפר. אפילו לא קפה.
וואו....
איזה מזל שהחלטתי לאכול בבטסי ולא לחכות לפה.
וזו רק ההתחלה.
אז קפה ועוגה , שלא לדבר על ארוחה בשלל המסעדות שבכפר – אין.
החנויות - נסגרות בחמש וחצי.
רכבת פנימית לסייר בה - כבר לא קיימת.
על מה בדיוק אתה לוקח את הכסף שאלתי את השומר בישראליות? באתר כל זה לא היה כתוב
תתפלאו אבל הסגנון האיטלקי של הכפר כנראה השפיע גם על המנטליות..
והגענו לעמק השווה למחיר מופחת של משפחה.
עצם המו"מ כמו בשוק טורקי שיעשע אותי, כל כך לא וולשי...
אנחנו נכנסים פנימה, ומהר מאוד אומר לי הבכור – "איטליה מעלי אקספרס פה"
ופיקאצ'ו אומר "הכל פייק"
ופה הזמן לגלות שכבר ביקרתי פה.. כנערה.. חלפו כמה שנים מאז.
קרה לכם פעם שחזרתם לבית הספר היסודי וגיליתם שהוא בכלל לא גדול כמו שזכרתם אותו?
אז משהו כזה.
נכנסתי..
ואני לגמרי יכולה להבין למה זה היה מרשים כשהייתי נערה.
לא נעים לגלות אבל זה היה אז עולם ללא אינטרנט, ללא סלולר, ללא וויז, ללא גוגל מפס..
אנחנו חיינו בכלל???
כנראה הסתובבתי פה עם הדינוזאורים.
אבל היום.. בעולם שלנו... הרגיש לי כל כך מיותר.
ובאמת כמו שהוסיף לי הבכור –
יש לך כל כך הרבה וילות אמיתיות באיטליה, למה צריך לבוא לפה?
אז הצלחה גדולה לא הייתה פה אתם מבינים.
אבל היי חוויה דווקא הייתה...
מדד הכוכבים לפורטמיירון
אני 2 אישי 2.5 הבכור 0 פיקאצ'ו 2 ("זיוף מיותר")
חזרנו לעוד סיבוב חיפוש מזוודה בעיר הגדולה Bangor (ללא הצלחה)
וסיימנו את היום בערב אחרון בדירה....כן כן.
-
פנינית, תדעי שגם בקפיטריה שאצלנו בעבודה יש סנדוויצ׳ים שנועדו להכנס לטוסטר וכאלה שלא. אלה שלא - אין אפשרות לחמם אותם, הטוסטר הוא רק עבור כריכים שהוגדרו כך מראש. We don’t do that.
-
פנינית, באת לי בזמן.. בדיוק מתכננת טיול לצפון ווילס ביולי. תיאורים נהדרים - תודה!!
-
נו, אז למה באמת תלויות שם קופסאות שימורים בעברית?!
