הליכה בגן עדן – טראק באנגליה: The Cotswold Way & The Monarch Way
-
הקדמה
הימים קשים מנשוא. מדינתנו בוערת, מותקפת ומוקצה, חיילינו נפגעים, חטופינו מתפוגגים בזה אחר זה, ועמם מתפוגג גם האויר בריאות של כל אחת ואחד מאיתנו, אני בטוחה.
אין לי שום טיול בקנה וגם לא חשק לתכנן אחד כזה. ובכל זאת חייבים להמשיך, לטובת ימי התיקון הטובים שעוד יבואו עלינו.
די גררתי את עצמי בשיערות, אני מודה, כדי לכתוב את סיכום הטראק הנהדר שהיה לנו בקוטסוולדס, גם כדי שתישאר מזכרת כתובה בנוסף לשפע התמונות שגוגל מקפיץ לי בנדיבותו, מילים תמיד צורבות את החוויות בנשמתי בצורה שונה לגמרי שאין לה תחליף, וגם כדי ששעת הכתיבה תעניק לי הפוגה מהמועקה שרובצת על לבי כמו שמיכת עופרת.
אני מתנצלת על ההקדמה המשחירה, כמו שילדיי אומרים, אבל פשוט לא יכולתי להתעלם מזה כאילו הטיולים הם עולם מקביל שלא נוגע בעולם האמיתי שלנו. וזה באמת סוג של עולם מקביל כרגע, לא נוגע ביומיום, אך תפקידו להזכיר לנו שהוא קיים – שיש בשביל מה לחיות ועל מה להיאבק. כדי שכולנו נחזיק מעמד ונגיע לימים הטובים שעוד יבואו שפויים וחזקים מתמיד.
אז נתחיל.
רקע
לפני שנה בדיוק, מאי 2023, יצאנו, אני ובני בן ה-18, לטראק בסקוטלנד, ה-WHW אליו הגעתי דרך ובהשראת ענבר המלכה. למי שמכיר אותי כבר הרבה זמן מהפורום, אזכיר שהטראק הזה בא להחזיר לי את האמונה ביכולתי לטרק אחרי ה"כשלון" של ה-TMB שגם עליו כתבתי כאן. הוא היה הצלחה גדולה, ועל הדרך לימד אותי כמה דברים על הקשר ביני לבין טראקים:
1. שאני כן אוהבת לטרק ולא מפחדת מזה! 2. שאני יותר נהנית מהליכה אופקית מאשר אנכית. כלומר, יותר מרחק ופחות עליות וירידות תלולות. 3. שאולי נופים אלפיניים הם הדרמטיים ביותר, אבל יש נופים נוספים שהם לא פחות יפים מהם. 4. למשל, באי הבריטי. 5. ולא רק בו, אולי, אבל עדיין לא מיציתי אותו – ובא לי עוד ממנו! 6. אין סיבה לסחוב המון ציוד על הגב, זה לא תורם להנאה ולא מקבלים מדליה בסוף. משכך, שירותי העברת ציוד (ועוד זולים!) יתקבלו בברכה. 7. לא רק אוהלים, אלא גם בקתות בהן ישנים ו/או מתקלחים במשותף זה כבר לא סבבה לי. מקומות לינה בסגנון B&B חמודים ונקיים בתוך פאב-מסעדה לעומת זאת – מתקבלים באהבה.
כל המסקנות הללו הובילו אותי כטיל שלוח לחפש את המסלול הבא שלי באי הבריטי מיד עם נגיעת גלגלי המטוס מאדינברו באספלט בן גוריון במאי 2023.
יש אינספור מסלולי הליכה נהדרים באי הבריטי, והשפע הזה בלבל אותי. בדקתי והתייעצתי, גם כאן עם ענבר ואיימשי, ובסוף הגעתי למסלול ידוע בשם The Cotswold Way. מיד נעמיק בו, אבל קודם כל אציין את השיקולים לבחירתו:
מעבר למאפייני היופי וה"אופקיות" כאמור, השיקול המכריע מבחינתי היה נגישות, או קרבה לשדה בלונדון: יש מסלולים נהדרים צפונה יותר, כמו בלייק דיסטריקט ועוד, אבל מכיוון שגם השותף למסע, בן הזוג הפעם, וגם אני, מוגבלים מאוד מבחינת ימי החופש שאנחנו יכולים לקחת מהעבודה, העדפתי שיהיה כמה שפחות "פחת" בזמן הנסיעות וההגעה לטראק וממנו. אני מזכירה שאנחנו מדברים על קיץ 2023, תקופה בה מטוסים של עשרות חברות ממריאים ונוחתים בנתב"ג מדי יום, נראה שהאפשרויות רבות מאוד (למשל לטוס עם איזיג'ט למנצ'סטר), ושכך יהיה תמיד עכשיו כשהקורונה מאחורינו. למזלי משהו בבטן שלי מתעקש להיצמד ללונדון, והקוטסוולדס נמצאים במרחק של כשלוש שעות נסיעה צפונית-מערבית לה בזמני תחב"צ.
רכשתי, אם כן, את ספרו של קו ריינולדס (הזכור מספרי ה-TMB ועוד בהוצאת סיסרון), והתחלתי לבנות על בסיסו מסלול עבורנו. The Cotswold Way הוא מסלול הליכה מוכר ומסומן היטב, שאורכו כ-164 ק"מ. הוא מתחיל בעיירה צ'יפינג קמפדן ומסתיים בבאת', כשהוא עובר דרך כפרים פסטורליים ועיירות עתיקות, שטחי מרעה יערות ושדות. יותר מרגיע ממנו אין. עוד לא ידעתי אז כמה נזדקק לרוגע הזה.
אני תכננתי ללכת 5 ימים, כ-20-24 ק"מ ליום, אבל לא כולם על המסלול הזה דווקא. בקוטסוולדס יש עוד מסלולים רבים, והיתה עיירה אחת ספציפית בה רציתי לבקר – Bourton on the Water, שנחשבת "ונציה של הקוטסוולדס" (תנחשו למה) ויפה במיוחד. כך ישבתי עם מפות ותפרתי לנו מסלול שמתחיל בבורטון כאמור, ומגיע לתחילת הקוטסוולד וויי בצ'יפינג קמפדן באמצע היום השני. בפועל גם זה השתנה, ואתאר את זה בתיאור הטיול עצמו, אבל לפני זה קצת מנהלות.
-
מנהלות
טיסות נרכשו באיזיג'ט, הלוך-חזור ללוטון (רמז מטרים: גם זה ישתנה, ביחד עם עוד שינויים לא מעטים).
הלינות הוזמנו ברובן דרך בוקינג, חלקן ישירות ממקום הלינה, כמו תמיד – אני בודקת ומשווה הכל בבוקינג ולרוב גם מעדיפה להזמין דרכם אפילו אם קצת יקר יותר, כי הפלטפורמה מאוד נוחה לי ואמינה, בעיקר אם יש הרבה הזמנות לטיול אחד. כמובן שכל ההזמנות היו עם אפשרות ביטול בחינם עד לסמוך למועד השהייה.
שירותי העברת ציוד – יש כמה חברות שפועלות באיזור, אני בחרתי בחברת The Volunteer Inn שנתנו לי את המחיר הכי זול – 66 ליש"ט לשני תיקים במשקל עד 20 ק"ג ל-5 מקטעים (התשלום הוא פר תיק למקטע). שירות אמין ונוח. שימו לב! כשמזמינים לינות צריך לבדוק עם חברת העברת הציוד שהם פועלים עם הלינה שהזמנתם. יש מקומות לינה עם צ'ק אין עצמאי ובלי קבלה, שאין באפשרות חברות ההובלה להשאיר ולאסוף מהן את התיקים. אני החלפתי מקום לינה אחד מהסיבה הזאת.
תחב"צ – בקוטסוולדס יש אוטובוסים שנעים בין הכפרים והעיירות, חלקם בתדירות גבוהה יותר וחלקם פחות. בסך הכל נוח מאוד אבל כן דורש תכנון מוקדם כדי שלא תתקעו שעות באיזה מקום. העלות היא לרוב סביב 3 ליש"ט וניתן לשלם לנהג במזומן או במה שהם קוראים contactless – כרטיס אשראי או טלפון. שימו לב שבלונדון המכשיר באוטובוס לא נתן לי לשלם עלי ועל האיש מאותו מכשיר! צריך אמצעי תשלום נפרד לכל נוסע. רכבות מלונדון וחזרה – כמובן נוחות מאוד, אבל!!! עם נטייה לשבות... וגם זה קרה לנו ויסופר בהמשך. לרכבת כדאי לקנות כרטיסים כמה ימים מראש, במיוחד אם כמוני אתם לא רוצים לשבת הפוך לכיוון הנסיעה.
מזומן – לא צריך. הוצאתי 100 ליש"ט מראש בארץ שיהיה וחזרתי עם עודף.
ציוד לטראק – לא באמת צריך ציוד מיוחד, אם לומר את האמת. ברור שחובה נעלי הליכה טובות (תמיד). אני אוהבת נעליים מסוג boots, גבוהות שמחזיקות את הקרסול, בעלי מעדיף נעליים "יחפות" אבל הוא מורגל אליהן. צריך בגדים נוחים, אבל לא שום דבר מיוחד. במאי מזג האויר נוח ולא קר. אני לקחתי לנו שכמיות ניילון שיכולות לכסות גם את התרמיל למקרה של גשם כפי שהשתמשנו בסקוטלנד – בסוף לא נזקקנו להן. לקחתי איתי במזוודה מקלות הליכה אך לא השתמשתי בהם. המדרך לאורך כל הטראק הוא מאוד נוח, אין בולדרים או דרדרת, האתגר היחידי היה מקטע בוצי מאוד שהיה לנו יום אחד, אבל גם הוא לא היה ארוך במיוחד. אפילו התרמיל צריך להיות "תרמיל יום" שסוחב בעיקר מים – בכל יום עוברים בכפרים ועיירות שאפשר לאכול בהם במסעדות ואין צורך לסחוב כמויות של מזון או מים.
ניווט – השתמשנו ב- AllTrails ו- Wikiloc רק כגיבוי, ברוב המוחלט של הדרך הסימון המצויין של השביל הספיק, כמו ב-WHW.
תקשורת – אי-סים של חברת Multi Travel. זאת הפעם הראשונה שאני משתמשת באי-סים ועבד לי מצויין! נוח לשימוש והרבה יותר זול מרכישת חבילה.
בפרק הבא – יתחיל סיפור הטיול עצמו...
-
יום 1 – ועוד לפני...
יום ההמראה נקבע ל-7 במאי. כשלושה שבועות לפני זה, אם תסלחו לי על הצרפתית, the shit hit the fan, וחברות תעופה זרות התחילו לבטל (חלקן שוב) טיסות לישראל על ימין ועל שמאל. בבוקר במשרד הבוס (ששותף לאהבת הטראקים שלי) הודיע לי שקיבל פוש מגלובס שאיזיג'ט מבטלים טיסות לישראל. בשלב הזה עוד לא קיבלתי מהם מייל על הביטול, אבל כשנכנסתי להזמנה שלי באפליקציה כבר הופיעה ההודעה הצהובה Interruption. בהלוך וגם בחזור. לא בזבזתי זמן, הבנתי שעכשיו תהיה התנפלות על אל על, וזה מה שעשיתי גם אני. ידעתי שזה יעלה לי הון, אבל נפשית לא הייתי מוכנה לבטל את הטיול (למרות שמבחינה כלכלית נטו יכולתי לבטל את הכל מבלי להנזק באגורה). קיבלתי אור ירוק מהאיש והזמנתי לנו כרטיסים ללונדון באל על במחיר השערורייתי של קרוב ל-700$ לנוסע. יותר מכפול מכרטיסי איזיג'ט (שלפחות היו אמינים כתמיד והחזירו את כל הכסף בקליק על הלינק תוך כשבוע). התנחמתי בזה שהשעות של אל על הרבה יותר נוחות והוסיפו לי עוד יום בלונדון (ובלי טיסת החזור ב-7 בבוקר הנוראה!), וגם הנחיתה בהית'רו פתחה אופציות תחב"ציות חסכוניות.
אבל בזאת לא תמו כל תלאותינו. התוכנית המקורית היתה לנחות בהית'רו, לקחת את קו האליזבת' ללונדון, להעביר בה ערב ולמחרת בבוקר לצאת ברכבת ובאוטובוס לבורטון און דה ווטר. כשבוע לפני הנסיעה ניסיתי להזמין כרטיסים לרכבת, וגיליתי שב-8 במאי יש שביתת רכבות! אמנם אפשר להשתמש גם באוטובוסים בלבד, אבל בהתייעצות עם שקד המקסימה הבנתי שהאוטובוסים ביום שביתה יהיו עמוסים מאוד, הנסיעה הארוכה ממילא תהיה ארוכה ומייגעת עוד יותר ללא רכבת, ולכן קיבלתי את עצתה לשנות את התוכנית כך שביום הנחיתה, מהית'רו ניסע באוטובוס ישיר לאוקספורד (שנמצאת באמצע הדרך לקוטסוולדס), נלון בה, למחרת נטייל בה קצת, ואז המסע ממנה לבורטון באוטובוס כבר קצר וקליל יותר. וכך עשינו!
המראנו, אם כן, בצהרי היום בטיסת אל על שנחתה בהית'רו בארבע אחה"צ. הטיסה היתה טובה, המריאה ונחתה בזמן שזה הכי חשוב. הנוסעת השלישית בשלישיית המושבים שלנו היתה מקסימה וניהלנו עמה שיחה במשך חלק לא מבוטל מהטיסה, מה שהעביר אותה בנעימים. שתי אזהרות בנוגע לטיסה: 1. אל תזמינו מושבים בשורה 28 במטוס 737!!! מדובר בשורה שמאחוריה יציאות החירום, מה שאומר שמצד אחד לא ניתן להטות בה את המושבים אחורה, ומצד שני כשנוסעי השורה שלפניך מטים את מושבם, את מקבלת קוועץ' של טוסט גבנ"צ. לא נעים. 2. למרות שמדובר בטיסה לא קצרה בחברת לגאסי, ולמרות הפרסומות של אל על "תבואו רעבים כי אסף גרניט יבשל לכם", בפועל תקבלו סנדביצ'ים מגעילים במיוחד (ללא שתיה).
להית'רו יש לי דווקא מחמאות הפעם: הטפסים שנדרשנו למלא פעם נעלמו, וכך גם התורים הארוכים למעבר הגבולות שזכרתי מהעבר. יצאנו מהר הגענו בקלות לתחנת האוטובוס, ונסענו באוטובוס נעים ונוח לאוקספורד. 10 דקות הליכה מהתחנה הסופית והגענו למקום הלינה הראשון שלנו, שסימן את סגנון הלינה שיאפיין את כל לינות הטיול: חדר חמוד בקומה השניה של בר/מסעדה בסגנון B&B. אין מעליות במקומות האלה, וצריך לסחוב את המזוודות במעלה המדרגות הספירלי והצר עד לחדר (המארחים עוזרים), אבל היחס נעים וגם האוירה והמקום: The Porterhouse grill & rooms.
התארגנו ויצאנו לאכול ארוחת ערב. היינו רעבים, ולמרות שמקום הלינה שלנו קרוב למרכז, היתה תחושה שהמסעדות מתחילות להסגר ולכן נכנסנו למקום הראשון שנקרה בדרכנו ונראה שוקק - מסעדה הודית אותנטית וצנועה (עם וייב של מסעדת פועלים). אוכל הודי הוא האוכל האהוב עלי ויצא לנו להיות בשלוש מסעדות הודיות בטיול הזה – וזו היתה הפחות מוצלחת משלושתן. עדיין, היא עשתה את העבודה, שבעים ונרגשים הלכנו לישון בלילינו הראשון באנגליה.
-
יום 2
בשל הג'טלגון הבריטי (שעתיים הפרש) התעוררנו מוקדם מדי לארוחת בוקר, ולכן החלטנו לצאת לטיול בוקר קליל באיזור ירוק בקרבתנו, שלאחריו נאכל במקום הלינה (א. בוקר כלולה), נעשה צ'ק אאוט ונטייל בעוד כמה אתרים באוקספורד שסימנתי לי בתוכנית עד שנצא בשעת אחה"צ מוקדמת לבורטון און דה ווטר.
התחלנו לפסוע במורד הרחוב השקט, ותוך זמן קצר הגענו לפארק ירוק, ריק כמעט לגמרי למעט הציפורים, והרוגע הזה הזין אותנו באויר נקי כמו מים צלולים לנשמה. פשוט פסענו בשקט ולגמנו בשקיקה את השלווה שכבר שכחנו ממנה בשבעת החודשים השחורים שקדמו להגיענו לכאן.
ראינו מרחבי דשא, עצים, נחלים קטנים וגשרי עץ, ראינו פרחי בר ופרחי נוי בגינות של בתי אבן עתיקים. דיברנו מעט, צילמנו מעט, ובעיקר נשמנו.
כשחזרנו למקום הלינה ישבנו לארוחת הבוקר, וגם כאן יש שטאנץ די קבוע שלמדנו להכיר: על הבר מונחים כמה פירות, מיץ תפוזים ותפוחים, יוגורט ו-2-3 סוגי דגני בוקר – זה הבופה הצנוע ממנו לוקחים חופשי. ומזמינים שתיה חמה ומנה מבושלת מהתפריט – יש ארוחת בוקר אנגלית של ביצים, בייקון, הדבר השחור המוזר שלהם, שעועית, עגבניה צלויה וטוסט, יש גם דיסה חמה, אבל אנחנו הזמנו הבוקר ביצים עם רוטב הולנדייז ותרד (לי) או בייקון (לאיש) על לחמניה. היה צנוע אך טעים.
ארזנו ועשינו צ'ק אאוט, ואז החלטנו לוותר על הטיול בחלק העירוני של אוקספורד (את המבנים היפים של הקולג'ים, המגדל והספריה הספקנו לראות אתמול דרך האוטובוס, וממילא היינו כבר יותר במצברוח של לצאת לאיזור הכפרי), ולצאת מוקדם יותר לכיוון בורטון און דה ווטר. החלטה שהוכיחה את עצמה!
ב-11 יצאנו בשני אוטובוסים לבורטון און דה ווטר – נסיעה של כשעתיים בסך הכל. זו היתה נסיעה קסומה! המרחקים לא היו ארוכים, אך מדובר בנסיעה איטית ורוגעת בין שדות עם מלא עצירות בכל מיני נקודות בתוך כפרים ועיירות קטנים. רובם המוחלט של הנוסעים היו פנסיונרים חביבים, מה שהתחיל אצלנו את הרושם שהתגבש בהמשך כאילו הקוטסוולדס זה בית האבות של אנגליה. ואם לא – הוא צריך להיות. ובכל מקרה – שווה לשקול לעבור לכאן בפנסיה.
הכל כל כך נעים ורגוע, הקשישים מטיילים להם בטבע בשבילים האינסופיים והמטופחים, עם תחב"צ נוחה וידידותית, גם במובן שבו נהג האוטובוס עוצר בתחנה, ואז יורד מהאוטובוס כדי להוציא את עגלת הקניות/הליכון של הנוסעת הקשישה מהבגאז', מסייע בעדינות לקשישה לרדת מהאוטובוס ומגיש לה את ההליכון שלה. ניכר שקשישים בני 90 יוצאים מהבית לא רק לסידורים, אלא חיים כאן את החיים, והסביבה כל כך יפה וטובה להם.
האוטובוס הראשון הוריד אותנו בעיירה שוקקת שממנה יצא האוטובוס השני, שהתברר כמיניבוס מיוחד שנוסע רק יום אחד בשבוע, ומסתבר שכולם בו (חוץ מאיתנו) הכירו זה את זה. אבל רק בדקה הראשונה לנסיעה, כי מיד צירפו אותנו לחבורה העליזה של בני ה-80-90, שבכל פעם שהמיניבוס עצר ומישהו ירד ממנו ערכו לו טקס פרידה שלם.
הגענו למקום הלינה שלנו על הרחוב הראשי של בורטון און דה ווטר בשעה 13:00. החדר שלנו עוד לא היה מוכן, אז השארנו את המזוודות והלכנו לשוטט בעיירה. כפי שהזכרתי היא נקראת ונציה של הקוטסוולדס, וזאת על שום התעלה הפוטוגנית העוברת לאורך רחובה הראשי, ומשני צידיה מעין טיילת עמוסה מאוד בתיירים, שיושבים בבתי הקפה והמסעדות. הסתובבנו, אכלנו פיש אנד צ'יפס, וחזרנו למקום הלינה, The Lansdowne Guest House לעשות צ'ק אין ולהתרענן.
יצאנו שוב לטייל לאורך התעלה, והגענו ל-Birdland – גן חיות חמוד של ציפורים. לא מקום שהייתי הולכת אליו במיוחד ללא ילדים, אבל בעיתוי הזה הוא בא לנו ממש טוב. משם המשכנו לשוטט בעיירה ולחפש חנות טיולים כדי לקנות בלון גז לערכת הקפה שהבאנו מהארץ – מחר מתחילים את הטראק! להפתעתנו ולצערנו, למרות שהאזור כאמור מלא בשבילים ובמטיילים, לא מצאנו ולו חנות מטיילים אחת. כנראה שבאמת מדובר בסוג אחר של טיולים ומטיילים מאשר ב-WHW...
אכלנו ארוחת ערב במסעדה נחמדה על גדות התעלה, והלכנו לישון נרגשים לקראת הטראק שיתחיל מחר.
-
נשמע מבטיח יונה….
-
וואו ! איזו פתיחה. כואבת, יפה, מעוררת ציפייה, מרגיעה...
-
נהנית מכל מילה ותיאור! ממש תענוג. שנים אני אומרת שאין על האי הבריטי. מחכה להמשך!
-
ברוכה הבאה! אני מאוד שמחה שהקדשת את הזמן לספר וכמובן עוקבת מקרוב, עוד לא עשיתי אף טראק רב-יומי ואולי זה יתן לי השראה איך לעשות את זה בקלות.
-
וואו, יונה, האי הבריטי בהחלט איפשהן בתכנית בעתיד, והסיפורים שלך תמיד מרתקים ועושים חשק! מחכה להמשך!
לגבי הפתיחה, מזדהה מאוד.. אכן אין אוויר.. אבל מנסיון , ומכיוון שהמצב הזה לגמרי לא בשליטתנו, מציעה לך אולי כן לתכנן טיול כלשהו, אפילו קצר, זה ממש ממש מחייה וממלא באנרגיות בתקופה הקשה הזאת..
-
@שמחת-הפרטים-הקטנים תודה רבה לדרור, ענבר, מירב, פנינית ושמחת. טוב לראות אותכם כאן!
מחר יגיע היום השלישי לטיול, הוא היום הראשון לטראק. מקווה שתהנו.
-
@יונה-וקשת, אני כל כך שמחה שבחרת לחזור לכתוב את הסיפור, קיוויתי שתכתבי! הכל כל כך קשה כרגע וגם הדחקה זה מנגנון התמודדות.
אני מחכה לשמוע איך היה הטרק!
-
@שקד תודה שקד! על תגובתך ובעיקר על הייעוץ לפני היציאה לדרך.
-
@pninit1234 פנינית אני חושבת שאת תעופי על זה. מאז שטעמתי לראשונה את עולם הטראקים ב-TMB ש"נכשל" ב-2018, ובכל זאת נדבקתי בחיידק, הבנתי שיש כל מיני דרכים לטרק, והן משתרעות על פני קשת רחבה מאוד של אפשרויות הנעות בין גולנצ'יקים בני 21 שסוחבים 20 ק"ג על הגב, הולכים 30 ק"מ ביום בהרים וישנים באוהל באיזורים שכוחי-אל, לבין אופציות הרבה יותר קלות וידידותיות לאנשים "בוגרים", שהן היכולות והן הציפיות וההעדפות שלהם נמצאות כבר במקום אחר.
אישית עוד לא מיציתי את מגוון האפשרויות לטרק אפילו לא בקירוב - הרעיון הבא שלי ושל האיש הוא לנסות לעשות טיול הליכה בקבוצה מודרכת באיזור שפחות מתאים להליכה עצמית כמו באי הבריטי. בעבר רעיון הטיול הקבוצתי המאורגן היה מעורר בי פלצות, וכיום אני רואה אותו אחרת כי הוא פותח בפני אפשרויות חדשות להגיע, כאמור, למקומות, שלבד הם כנראה לא נגישים לי. ואולי עם השנים נהייתי גם קצת פחות מיזנתרופית
-
יום 3
גם הבוקר קמנו בשעה מוקדמת יחסית, אכלנו ארוחת בוקר באותו קונספט של אתמול, אלא שהפעם השארנו את המזוודות במקום הלינה לחברת ההובלות, ויצאנו לדרך עם תרמיל ובלי מקל ליום הראשון בטראק! אני מזכירה שאנחנו עדיין לא על ה-Cotswold Way . חיפשתי ומצאתי באפליקציית Wikiloc את המסלול מבורטון ל-Moreton in Marsh, העובר דרך העיירה Stow on the Wold בערך באמצע היום, מה שהופך אותה ליעד טוב לארוחת צהריים וחוסך את הצורך בנשיאת אוכל בתרמיל. אורך המסלול לפי האפליקציה הוא 21.36 ק"מ, והוא נחשב די קל.
הכביש היוצא מבורטון הוביל אותנו תוך זמן קצר לשביל הליכה לאורך שדות, דרך יערות ועל כרי דשא. שפע של פריחה אביבית ליוותה אותנו, נחלים וחוות סוסים. כפריות אנגלית כמו שדמיינתי (וגם ראיתי בכל מיני סרטים וסדרות טלויזיה). תוך כדי הליכה התחלתי לשים לב לשילוט מעניין, שגילה לנו שבעצם אנחנו נמצאים על טראק אחר שלא שמעתי עליו קודם – The Monarch’s Way.
אורכו של המסלול הזה הוא מעל 1000 ק"מ(!), והוא עוקב אחר מסלול בריחתו של המלך צ'ארלס השני אחרי שהובס ב-1651 בקרב וורצ'סטר. הוא נפתח לקהל ב-1994, וכמו מסלול הקוטסוולד וויי עמו הוא צפוי להיפגש מחר ואף לחפוף אותו בתחילתו, הוא מתהדר בסימון מיוחד משלו.
מזג האויר חייך אלינו, כפי שניתן לראות בתמונות. שמים כחולים עם ענני נוצה מזדמנים, תועפות של ירוק, עצים ענקיים, מבנים עתיקים, חומות אבן, ופרחים בשפע.
בסביבות 11 הגענו לעיירונת המתוקה Stow on the Wold. הסתובבנו ברחוב העתיק עם הגלריות וחלונות הראווה המגניבים, ונכנסנו לחנות שכולה treats לכלבים (וגם כמה בצד לחתולים שלא יעלבו) ממש פאטיסרי להולכים על ארבע! כמובן שקניתי הפתעות לבאגס שלנו, והאיש שאיתי ציין שהוא הראשון מכל בני המשפחה שקנינו לו מתנה בטיול הזה. פייר? מגיע לו.
היה עוד מוקדם לארוחת צהריים, אבל האיש התוודה שארוחת הבוקר הבריטית המאופקת במקום הלינה שלנו לא באמת השביעה אותו, אז נכנסנו לבית קפה מקסים ונהננו מבראנץ' אנגלי כהלכתו. בשל קצב ההליכה הטוב שלנו והשעה המוקדמת לא מיהרנו לשום מקום, ונהננו מהשהייה במקום היפה עם השירות הידידותי והחם. בכלל, מה קרה לקור הצנוני האנגלי המפורסם? לא נראה בשום מקום! כולם חמודים בהגזמה. פחד לדבר עברית? לא בבית ספרנו. דגל אדום-ירוק-שחור? לא כאן. פרום דה ריבר טו דה סי? לא נתקלנו לאורך כל הטיול (נחזור לזה כשנגיע ללונדון בסופו).
למי שתוהה: המשולש הפוטוגני הזה הוא סקון מלוח עתיר גבינת אמנטל, ולצידו חמאה וריבת בצל מתקתקה. היה גם קפה מצויין.
אחרי מנוחה טובה בבית הקפה המשכנו הלאה למחצית השניה של המסלול להיום, שמסתיים ב-Moreton in Marsh. ההתחלה היתה מקסימה ועברה בכמה כפרים קטנים. באחד מהם קצת התברברנו. הסיבה העיקרית היתה שהוטעינו על-ידי סימונים צהובים על מוטות עץ שהיו דומים לסימוני ה-Monarch’s Way, אבל לא הדבר האמיתי - אלא כאלה שמסמנים סתם שבילים שנועדו להליכת הציבור הרחב – כי זאת השיטה כאן: האיזור מלא באחוזות, שדות ואיזורי מרעה המצויים בבעלות פרטית, וביניהם שבילי הליכה מסומנים שנועדו לציבור הרחב. כך מצאנו את עצמנו מסתובבים כה וכה כחצי שעה. האיש ענד שעון ספורט מהסוג שרושם את המסלול אותו הוא הולך ואח"כ אפשר לראות אותו בסרטון קצר, והאמת היא שזה די משעשע לראות את "חוט" המסלול שלנו ביום הזה מתפתל ומסתבך לקשר קטן בנקודה הזאת, כמו סבך בשערה של ילדה בת 5.
שכחתי לספר משהו על מקור השם "קוטסוולדס": קוטס באנגלית עתיקה = כבשים, וולדס = גבעות. לא קשה לראות את הלימת השם למקום, ולמדתי שעיקר פרנסת תושבי האיזור הגיעה בעבר מתעשיית הצמר, האריגה והבדים. בשנים האחרונות נראה שזה הוסב לתיירות. בתמונה רואים חלון ראווה של חנות שכולה מזכרות וכבשים, שהאיש לא נתן לי להכנס אליה כי אחרת הייתי פשוט נכנסת לכל החנויות המתוקות בעיירה הזאת עד הערב.
אחרי שנעקרתי מחלונות הראווה חזרנו למסלול והמשכנו את דרכנו בבטחה עד שהגענו למחוז חפצנו באזור 16:30, למלון באותו הסגנון שכבר הכרנו אבל עם מארח חמוד במיוחד, בריטי מבוגר עם הומור של ילד. כמו שקורה הרבה פעמים ביום ההליכה הראשון, אחרי כ-23 ק"מ הליכה (כן, ההתברברות האריכה לנו את המסלול בקילומטר וחצי, אליבא ד'שעון הספורט של בעלי), כשחולצים נעליים ומתקלחים מתחילים להרגיש את התוצאות בכל הגוף ובעיקר ברגליים.
אחרי מנוחה קלה יצאנו לארוחת ערב ברחוב הראשי בו היה גם המלון שלנו. בחרנו במסעדה סינית שהיתה די ריקה כי היה עוד מוקדם יחסית. הזמנו מנות וחיכינו. לפתע כבו כל האורות. המלצר ניגש לשולחננו, התנצל ואמר שעקב עבודות תשתית במורד הרחוב כל החשמל נותק והמטבח לא יכול לעבוד – אבל אמרו להם שזה ייקח רק 10 דקות. אז חיכינו. וחיכינו. וחיכינו. אחרי 40 דקות נשברנו. שילמנו על המשקאות שהוגשו לנו בינתיים והלכנו לחפש מסעדה אחרת. מעברו השני של הכביש, איפה שלא היתה הפסקת חשמל. אגב, בעיתוי מעניין קיבלנו הודעות ווטסאפ מהבנים שלנו שגם בבית בישראל יש עכשיו הפסקת חשמל. מה??
מצאנו מסעדה איטלקית שוקקת והתיישבנו בה. היא היתה מעולה ממש – גם האוכל וגם השירות. גם הפסקת החשמל בקרית אונו הסתיימה בינתיים. הכל משתבש לטובה, כפי שבני נוהג לומר. עייפים וגם קצת כואבים ברגליים אבל מאוד מרוצים הלכנו לישון. מחוץ לחדר היתה הילולה בחצר של הפאב/מסעדה, כולה שוקקת וחוגגת, אבל הרעש לא הפריע לשינה העמוקה שלנו.
-
יום 4
התעוררנו עם שרירים מכווצים וכואבים. לא התרגשנו מזה – בעלי עוסק בטיפול בכאבים כמקצוע, הוא בקיא ברזי הגוף ובטח יותר בכושר ממני, וגם אני זכרתי מה-WHW בשנה שעברה שבכל בוקר קמים עם הרגשה שאי אפשר לזוז אבל ברגע שמתחילים ללכת הכל משתחרר מיד. ובכל זאת, בארוחת הבוקר (בפורמט הקבוע) עשינו "ישיבת צוות".
על הניר, התוכנית להיום כללה המשך הליכה על ה-Monarch’s Way עד לצ'יפינג קמפדן, העיירה בה כזכור מתחיל מסלול ה-Cotswold Way, וממנה על שני המסלולים בעצם (יש ביניהם חפיפה במקטע הזה) עד לעיירה ברודוויי – סה"כ כ-22 ק"מ עם כמה עליות וירידות. האיש הציע שבמקום זה נעלה על אוטובוס לצ'יפינג קמפדן ונלך רק את המקטע שממנו עד לברודוויי (כמחצית מהמסלול שתוכנן). זה לא שלא יכולנו ללכת את כל המסלול. אבל האיש טען, ובצדק, שאנחנו בסך הכל בחופש ולא במסע כומתה, גם הליכה של 10-12 ק"מ היא מכובדת, ויהיה נחמד גם להגיע בשעה מוקדמת יחסית לעיירה הבאה ולשוטט קצת גם בה.
לא היה קשה לשכנע אותי, אני מודה. את הקטע של "להוכיח לעצמי שאני יכולה להשלים את כל המסלול" מיציתי כבר בשנה שעברה ב-WHW, ועכשיו אני כאן כדי להנות. בנוסף, אני חייבת לציין, נסיעות האוטובוס באזור הזה הוכחו כמענגות, הרבה יותר מסתם אמצעי להגיע מנקודה א' לנקודה ב', ואני ככלל די שונאת אוטובוסים. רק שכאן הנסיעות הללו כל כך רגועות ופסטורליות, איטיות, עם הרבה עצירות, וכולן כמובן על כבישים כפריים ושקטים בתוך כל היופי שמסביב. למעשה זה חלק מהטיול, ודי דומה להליכה, רק בישיבה... נסענו, אם כן, לצ'יפינג קמפדן, וממנה התחלנו את המסלול הרשמי של ה-Cotswold Way.
בתמונה: נקודת ההתחלה הרשמית של ה-Cotswold Way בצ'יפינג קמפדן
המסלול מתחיל בעליה מעט תלולה ודי ממושכת ביציאה מהעיירה ואחר-כך על גבעה ירוקה בשם Drover’s Hill שמפסגתה נשקף כל העמק היפה הפרוס מתחתיה. רכס הגבעה ארוך ודי שטוח, מצופה בדשא רך ולאורכו ניצבים ספסלים וסימונים שונים. שינוי התוכנית שקיצר את המסלול שלנו להיום עשה לנו איזה סוויץ' נעים בראש, שאפשר לנו, במקומות עתירי נקודות תצפית שכאלה, לקחת את הזמן ברוגע, בלי לחץ. לשבת על ספסל, לצלם, לנשום. גילינו שהקצב הזה מתאים הרבה יותר גם למקום וגם לנו.
הלכנו לאורכו של הרכס וירדנו למטה לשביל שנמתח לצידו של שדה חרדלים צבוע בצהוב עז. מתישהו על השביל גיליתי לפתע תינוק, או שמא עובר, של חיה קטנה ולא מזוהה. הוא שכב על השביל וכשהתכופפתי כדי לראות אם הוא חי הבחנתי שהוא נושם ברכות. נגענו בעדינות ברגליו והן קפצו קלות. הלב נכמר – הוא היה חי לגמרי אבל כל כך עוברי שקשה לי להאמין שהוא בר הישרדות. בינתיים הגיעו בעקבותינו קבוצה של מטיילות. הן ראו אותנו רכונים על השביל ושאלו אם הכל בסדר. הצבענו על הגור הקטן ואחת מהן אמרה שאולי זה baby shrew – חדף. צילמתי אותו למזכרת קצת עצובה.
המשכנו ללכת בין שדות עד שהגענו לאיזור ירוק עם שולחנות קק"ל, ועשינו שם הפסקת צהריים ומנוחה. מכאן השביל החל לטפס בנוף שונה שהתחיל כמיוער והמשיך על גבעת ברודווי שכולה דשא, עצים ופרחים – עליה טיפסנו לעבר מגדל ברודוויי המפורסם שהחל להתגלות לעינינו. המבנה המרשים מהמאה ה-18 נמצא כיום בבעלות פרטית אבל פתוח למבקרים (בתשלום כמובן). כשהגענו נאמר לנו שיש לנו מזל כי עוד מעט צפויה להגיע קבוצה גדולה של מטיילים שהזמינה מקומות מראש, ואנחנו הגענו ממש בזמן כדי להספיק להכנס עוד לפניהם. טיפסנו על המדרגות הספירליות ובקרנו בכל שלוש הקומות של המגדל שמבפנים יש בו חדרים ממש, ומלמעלה חדרי הרחצה(!) וכמובן תצפית מרהיבה על העמק ועל עיירת ברודוויי.
אחרי שירדנו מהמגדל ועוד קצת במורד הגבעה לכיוון ברודוויי, גילינו עוד נקודת תצפית יפה עם ספסלים, ומכיוון שזמננו בידנו, עצרנו כדי לעשות קצת תרגילי יוגה ומתיחות על הדשא מול הנוף המרהיב הפרוס למרגלותינו. הוויקנד האנגלי כבר היה בתחילתו, והיו שם לא מעט מבקרים, חלקם עלו ברגל מהעיירה (עליה לא טריוויאלית!) וחלקם הגיעו עם רכב למגרש החניה הנמצא בסמוך למגדל מהצד השני שממנו אנחנו הגענו (כך שהשביל לא עובר בקרבה לכביש, לשמחתנו).
המשכנו לרדת במדרון התלול והלא קצר, חצינו מרעה כבשים עתיר טלאים חמודים שפעו וינקו מאמותיהם, צילמנו והלכנו עד שהגענו למקום הלינה שלנו בברודווי, גם הוא על הרחוב הראשי (אגב לכל עיירה כאן יש רחוב ראשי שקוראים לו High Street, פשוט וקל להתמצא). ראסל'ס היה באותו פורמט של שאר מקומות הלינה – מסעדה ובר עם חדרים מאחורה – רק ברמה יותר גבוהה ומפנקת, שבאה לידי ביטוי בכמה מובנים, בראש ובראשונה במזגן עוצמתי שהיה מבורך מאוד באותו יום. הגענו די צלויים.
החדר היה מרווח ומפנק עם מקלחת ענקית שכללה גם אמבטיה מפוארת (לא השתמשנו בה אבל איכשהו היא העניקה לנו גם ככה, מעצם היותה, תחושה של בני אצולה). עוד גילינו שהמסעדה של ראסל'ס היא מסעדת שף, והחלטנו, לראשונה בטיול, לאכול בה גם את ארוחת הערב ולא רק את הבוקר הכלולה במחיר הלינה – כי למה לא להתפנק בארוחת שף? זה היה תענוג יקר, אבל שווה כל שילינג וכל פנס. אולי מיותר כבר לציין, אבל גם פה האירוח היה ידידותי ונעים מעל ומעבר.
-
@יונה-וקשת ועוד קצת תמונות שלא נכנסו בפוסט של היום הזה:
אמבטיה מוגזמת וקינוח ארוחת שף עם הומור בריטי של טראט פופקורן-קרמל
-
את קצת מזלזלת בעצמך, תכננת לעצמך לבד מסלול הליכה ואת חושבת שיש איזורים שהם לא נגישים לך? ולדעתי גולנצ'יק שאורז 20 קילו זה אחד שלא יודע לארוז.... מה האיזור הבא שעובר לך בראש?
-
@תומר תודה תומר.
יש כמה רעיונות שנזרקים ביני לבין בעלי. אבל מה שהיה לי בראש כשכתבתי על טיול מסוג שפחות נגיש לי לבד זאת הודעה שקיבלתי לווטסאפ על טיול מאורגן של הליכה באיים האזוריים. זה כולל מעבר בין איים, אחד אפילו עם טיסה - לוגיסטיקה קצת מורכבת שאולי באמת מתאימה יותר לקבוצה.
-
יצאתי לטיול/טרק מאורגן היחיד שלי בירדן ב2019. יש לי הרבה ניסיון בתכנון טיולים וטרקים ולפעמים אני אפילו קצת עף על עצמי אבל אין סיכוי שהייתי יכול לארגן טיול כזה. למזלי אירגנתי את הגרעין לקבוצה והמצטרפים הנוספים היו אחלה. על המדריך והמסלול קיבלתי והיה נפלא.
-
@dregev03 בעלי הצטרף (בלעדי) לטיול מאורגן בירדן כמו שתארת לפני כמה שנים - וזה בעצם אחד המקומות מהם הגיע הרעיון לעשות משהו דומה, הוא ממש נהנה והתלהב שם. מבלי לגרוע מכישורי הארגון שלי (שאני כן די גאה בהם), יש טיולים מסוג שפשוט יותר נוח ומתאים לעשות בקבוצה, גם מבחינה לוגיסטית, וגם מבחינת הערך המוסף החברתי שיושבים ביחד בערב, שותים קפה, אולי סביב מדורה, וכיו"ב.
