כבשים, כלבים ומה שבינהם.. סיפור טיול בדרום מרכז ווילס
-
מהמם! איזה קסום זה כל הירוק הזה!
-
באמת קסום!
6/7 יום שבת
קמנו לבוקר גשום וקר. הגשם ירד כל הלילה וקיווינו שבבוקר יפסק, אבל.. זה מה יש ועם זה נעבוד.
אז החלטנו לנסוע היום לעיירה ABERDARE, מזרחית למקום שלנו. קראתי על השוק המקורה שם והוא נראה לי שוק כלבבי, בפרט שיורד קצת גשם.
ניווטנו והגענו די בקלות. הגשם בא והלך, לא משהו להתרגש ממנו. בכניסה לעיירה הייתה חניה גדולה - מאד נוח, בלי צורך להתברבר בתוך המקום. החניה הייתה גם ליד תחנת האוטובוס המרכזית.
יצאנו מהרכב והתחלנו ללכת לכיוון תחנת האוטובוס. היה קר מאד. ממש קר. עד כדי כך שאמרתי שהדבר הכי חשוב זה למצוא איזה חנות בגדים ולקנות לעצמי איזה סווטשירט..
בסמוך לתחנת האוטובוסים היו שירותים ציבוריים. אני בדרך כלל אעדיף לשחות בשלג מאשר להיכנס לשירותים ציבוריים
, אבל נכנסתי בכל זאת והופתעתי לטובה! נקיים ונוחים. למדנו משהו..נבקר אותם גם בחזור
.הלכנו קצת לתוך פנים העיירה ומיד מצאנו את הכניסה לשוק המקורה - אחת הכניסות בעצם. שוק נחמד מאד, ומפלט מצויין מהקור והגשם בחוץ.
הסתובבנו שם, קנינו מאפים וולשים מסורתיים, בדקנו חנויות ענתיקות נחמדות, חנויות תיקים ועוד ועוד.
יצאנו החוצה והמשכנו לשוטט בעיירה המקסימה. אחרי כמה זמן שוב חזר הגשם אז מצאנו מסתור מתחת לכמה עצים באיזה גן.
נעשינו רעבים - בכל זאת שעת צהריים, ושיטוט בשילוב עם קור בהחלט גורם לך להיות רעב.
נעזרנו בגוגל לחפש בתי קפה מומלצים ומייד מצאנו אחד - Pop in cafe ונכנסנו פנימה. מסתבר שהמקום התמחה בארוחות בוקר אנגליות, בכל מיני ווריאציות והגשה במשך כל היום. בעלי הזמין אחת שמצאה חן בעיניו ואני הסתפקתי בקפה ועוגה. המנות היו כל כך גדולות שגם עם העזרה שלי היה לו קשה להשתלט
.כל זמן הישיבה שלנו בפנים ירד בחוץ גשם זלעפות שנראה שאפילו זקני ווילס לא זכרו כזה בקיץ. האנשים בשולחנות לידינו ממש נראו מופתעים.
סיימנו ויצאנו החוצה. הגשם קצת נרגע, וביקרנו שוב את השירותים הציבוריים שגרמו לי להבין שאפשר גם אחרת..
חזרנו לרכב, ואמרנו לעצמנו - היום עוד צעיר - לאן עכשיו?
שלט פסיפס שראינו באחד הרחובות. נחשו איזה דגל חסר שם?..
-
כאמור, חיפשנו מקום נוסף לטייל בו, בפרט שמזג האוויר השתפר. מסתבר, שממש קצת אחרי הקוטג' שלנו, שבעצם נמצא על אחד הכבישונים החוצים את השמורה מדרום לצפון (יש כמה כאלה ואלו דרכים נופיות מהממות), יש פארק נהדר השייך לקבוצת פארקים הנקראים Country Park. ניווטנו וחנינו בחניה הגדולה והנוחה שלו.חניה עולה 2 פאונד לשעתיים - נראה לנו זמן מספיק לשיטוט. בינתיים השמש יצאה כאילו כלום, האוויר נקי (הוא כל הזמן נקי האמת..) ומושלם לטיול רגלי בחוץ.
היה נפלא!
בפארק ישנו אגם קטן מוקף צמחייה ומלא בברווזים, אז הקפנו אותו ועצרנו להפסקת תפוח על אחד הספסלים הפזורים בו. משם נכנסנו בשער לשביל מסודר לאורך נחל העובר שם, ועברנו מצד לצד, הולכים מתחת לעצים ענקיים ופוגשים בדרך אנשים המטיילים עם כלביהם. כאן המקום לציין שבאף מדינה בה טיילנו לא ראינו כל כך הרבה כלבים פר בן אדם..לעתים אתה רואה מישהו מטייל עם עגלת תינוק , אלא שבמקום תינוק יש כלב בעגלה.. לא פעם ולא פעמיים. כשכבר ראינו עגלה שבה באמת יש תינוק ממש הופתענו
.ודבר נוסף - כולם אומרים שלום לכולם. אתה מהלך לך במסלולים ואומר שלום לכל מי שאתה פוגש,זרים גמורים, וזה נראה כל כך טבעי ונכון. בכלל, הוולשים עשו רושם של אנשים מאד מאד נחמדים.
חזרנו לאיזור החניה, לידה כרגיל היה בית קפה שהיה בשלבי סגירה (בכל זאת קרוב ל17:00 - מאוחר מאד..), ובצד הייתה חנות לדברי אומנות של אמנים וולשיים. שאלתי את המוכרת אם היא סוגרת ואמרה שלא , והזמינה אותי להיכנס. הרבה דברים מקסימים. רכשתי פריט מזכוכית של אמנית שגרה לא רחוק משם ופטפטתי קצת עם המוכרת הנחמדה.
חזרנו לרכב ותוך 2 דקות היינו בבית, לעוד ערב רגוע, ולכביסות.
ראו את מי מצאנו נח מתחת לאחד העצים:
-
פוסט זה נמחק! -
-
7/7 יום ראשון
כרגיל קמים לבוקר קצת אפרורי וגשום. לא התרגשנו, כי ידענו שמזג האויר כאן משתנה במשך היום ומשעה לשעה. הנוף מחלונות המטבח נראה נהדר דווקא.
החלטנו שהיום עושים עוד מסלול מפלים הנמצא גם הוא ב - Waterfall Country .
שמו Alidir Trail.
אכלנו ארוחת בוקר טובה, ארזנו תיק גב ויצאנו לדרך, מרחק קצר של נסיעה ברכב. מצאנו חניה חינמית בכביש המוביל לנקודת ההתחלה של המסלול כי לא היינו בטוחים שתיהיה מספיק חניה קרובה, וניגשנו למצוא את השער שממנו נכנסים. השער נמצא ממש מאחורי הפונדק בו אכלנו לפני יומיים. נכנסים ומקפידים לסגור אותו. מזג האויר השתפר, הגשם פסק והיה פשוט מושלם לטייל כך. התפלאנו שאין אנשים. בכל זאת יום ראשון. אנחנו מתוכנתים שבימי שבת שלנו כל מקומות הטיולים מפוצצים וצריך להקדים למצוא חניה. כאן - כלום. מעט מאד.
המסלול הוביל אותנו לאורך הנהר, מתחת לחופת עצים גבוהים, והיה פשוט תענוג. פה ושם חלף מישהו על פנינו ואמר לנו שלום או בוקר טוב לבבי.
באיזשהוא שלה החל טיפטוף. דריזל מה שנקרא. אז נעמדנו מתחת כמה עצים, כל אחד מאיתנו בנקודה אחרת, וחיכינו שהדריזל יפסק ונוכל להמשיך.
לא רק שהוא לא פסק, הוא התגבר והתגבר, והבנו שאין לו שום כוונה להפסיק. מה עושים? אני הייתי עם מכנסי טיולים דוחי מים אבל בלי מעיל גשם, ובעלי היה עם מעיל גשם אבל עם מכנסיים רגילים. מה שנקרא השלמנו אחד את השני
.העצים כבר לא עזרו. אין ברירה - ממשיכים ללכת כמו גדולים. אז נרטבים קצת, מה קרה. המשכנו במסלול, עד שהגענו למפל הראשון. נחמד מאד, לא איזה שוס. בינתיים חלף על פנינו בחור שהיה לבוש כמו שצריך, וכמובן שהגשם לא הזיז לו בכהוא זה.
המשכנו הלאה, מדלגים מעל שלוליות שהלכו ונעשו גדולות יותר, מהלכים בבוץ, עש שהגענו למפל השני. כאן אין ירידות תלולות.. המפל נשפך לתוך בריכה גדולה והיה ממש מקסים. אותו בחור מדוגם שחלף על פנינו מקודם נכנס לבריכה וצילם.
המקום הוא ממש פינת חמד, בטח ביום שימשי יותר, עם מקומות מוצלים לשבת ולטבול רגליים ואפשרות להתקרב למפל.
בינתיים הגיע זוג מבוגרים עם הכלב שלהם וכרגיל אמרו שלום ועוד משהו, והסתובבו שם כאילו אין גשם. רגילים כבר, אין מה לעשות.
בשלב זה החלטנו לסוב על עקבותינו וויתרנו על המפל האחרון. בדרך חזרה פסק הגשם, וכשיצאנו מהפישפש פתאום הציצה השמש
. איזה אושר! נעמדתי ככה עם הפנים לשמש ופשוט ספגתי אותה כמה שיותר. שערותי טפטפו מים משל הייתי פודל רטוב, והנעליים נראו כמו הצרות שלי.לא נורא, היה ממש כיף.
כאמור, הפשפש נמצא מאחורי פונדק נחמד. ניגשנו לשם ושאלנו אם יש להם קפה. אמרו שלא, אבל יש שוקו חם.
רעיון מצוין! שוקו חם יחמם אותנו. ביקשנו שיביאו החוצה - מחוץ לפונדק יש שולחנות עץ לימים נדירים של מזג אויר נטול גשם. אז התישבנו שם והביאו לנו את השוקו.
כמובן שברגע שהביאו אותו נפתחו שוב ארובות השמיים. נו, מה יהיה??
. המלצרית הציעה לעבור לשולחן עם שמשייה, עברנו ופתחנו אותה, וככה שתינו לנו את השוקו בכיף מתחת לשמשייה, יבשים, ומחוץ לשמשיה גשם. גם זה בילוי..מה עכשיו? רעבים ורטובים.
חיפשנו משהו מהיר שאנחנו אוהבים, מצאנו סניף של KFC בכפר הסמוך לכפר שלנו. סניף חדש לגמרי, נחמד מאד. אכלנו, ואחר כך נכנסנו לסופר מרקט שהיה בסמוך. משם הביתה להחליף את הבגדים הרטובים ולנוח קצת.
לקראת ערב השתפר מאד מזג האויר, אז יצאנו להליכה נמרצת לאורך הכביש עד לכפר שאנחנו בעצם חלק ממנו. חלפנו על פני בתים חמודים, כנסיות ובית קברות, ופונדק אחד שהבנו שהאוכל בו מומלץ.
חזרנו לאכול ארוחת ערב. בסביבות 20:00 השמיים התבהרו לגמרי והבית הוצף אור. (יש אור עד 22:00 בערך). יותר טוב מאוחר מאשר לעולם לא..
נגמר לו עוד יום
שם הכפר "שלנו" וחברות שפגשנו בדרך
-
וואי, מאתגר הגשם הזה.. אבל חוויה מיוחדת:) היה לנו כמה ימים כאלו בטיול לשוויץ.. ממש לדלג בין הטיפות.. אבל בטוח עדיף משרב!!
-
וואי, מאתגר הגשם הזה.. אבל חוויה מיוחדת:) היה לנו כמה ימים כאלו בטיול לשוויץ.. ממש לדלג בין הטיפות.. אבל בטוח עדיף משרב!!
זה בדיוק זה: עדיף (בהרבה!!!!!!!) על שרב
מה גם של הירוק הרענן המחייה הזה לא בא בחינם... 
-
צודקת מאד!
גשם זה דבר מאתגר לבוגרי קיצים שחונים כמונו, אבל בהחלט עדיף על טיול בחום. כל הזמן אמרנו שעוד נתגעגע למזג אוויר הזה (מה שקרה כמובן ברגע שיצאתי מהטרמינל בנתב"ג לכיוון הרכבת. חשבתי שאני מתה מהחום והלחות).
8/7 יום שני
התעוררתי וירדתי למטבח. הסתנוורתי
. מה זה השמש הזו ומאיפה היא באה?? שמש בוהקת ישר בפרצוף - חלונות המטבח פנו לכיוון מזרח ולכן כל החדר הוצף באור. התקשיתי לחתוך את הסלט ולרגע חשבתי לשים את משקפי השמש שלי שרוב הזמן נותרו ללא שימוש..ביודעינו שמזג האוויר כאן יכול להתהפך בכל רגע, השתדלנו לא להתרגש יתר על המידה, וזה היה זמן טוב לשתות את הקפה על המרפסת הפונה לנחל. תענוג.
היום נוסעים מערבה - ישנם גנים בוטאניים שבדרך כלל אנחנו מאד אוהבים, אבל משהו בתמונות של המקום פחות משך אותי, ולכן מצאנו בסמוך להם גנים בשם
יצאנו לדרך. הכביש שהוביל אותנו עבר בכל כפר אפשרי בדרך מערבה. מילא שהיה מה לראות, אבל ממש התאכזבתי - הכפרים היו אפרוריים ומשעממים,והנסיעה הייתה איטית. הזכיר לי את הכבישים ברומניה שעוברים דרך כל כפר וכפר ולוקחים שעות..
לבסוף הגענו למקום , וחנינו בקלות בחניה הגדולה.
כשנכנסנו בכניסה הראשית, ליד השלט עם התעריפים, היה שלט חשוב מאד - המקום מתנצל מאד, אבל הTea Room סגור היום בגלל הפסקת חשמל מתוכננת.
האמת, קצת התבאסתי
. מי שקורא את הפוסטים שלי יודע כמה אני אוהבת את המקומות האלה ואת הקפה שלי. במיוחד לאחר שיטוט בגנים.מילא. נסתדר.
גם כשנכנסנו למבנה הראשי בו מכרו את הכרטיסים לצד חנות המזכרות ההכרחית, הפנסיונר החביב שמכר אותם מיהר להדגיש שהוא מתנצל אבל חדר התה סגור שלא באשמתם. חדר התה הוא מוסד מאד חשוב לוולשים! בהמשך יזכירו לנו את העניין המצער שוב...
מחיר למבוגר 11 פאונד. קנינו ונכנסנו לגנים.
שוטטנו לנו ונהננו מאד מאד. אנחנו חובבי גנים רציניים, ולמרות שאחרי שהיינו בגני בודננט בצפון ווילס הכל מתגמד לידם, עדיין אין כמו הגנים הבריטיים. פשוט אין. חרשנו את שבילי המקום ובאיזשהוא שלב התיישבנו על ספסל ואכלנו את הפרי שהבאנו. חלף על פנינו אחד מעובדי המקום ואמר לנו שמזל שהבאנו אוכל מהבית כי חדר התה סגור היום.. עניין רציני כבר אמרנו?
בשיטוטים לפני המבנה הראשי ראינו מבנה נחמד ומרשים והבנו שיש בו תצוגה ומכירה של אומנים וולשיים אז כמובן שנכנסנו. היו הרבה דברים יפים ומענינים. התחדשתי בכמה דברים יפים.
חזרנו למבנה הראשי, הצצנו קצת בחנות המזכרות ויצאנו בחזרה לרכב.
משם החלטנו לנסוע לכפר בשם Llandeilo. מצאנו חנייה במרכז הכפר וניווטנו לבית קפה שמצאתי בגוגל. כפר חמוד מאד. לא מעט בתי קפה שנראו מענינים. חנויות מתוקות, שלטים יפים. ממש ציורי.
בית הקפה היה בסימטה נחבאת, עם שולחנות בחוץ. מקום פשוט מקסים. היה טעים ונעים מאד. השמיים היו מאד אפורים אבל אף אחד לא נראה מודאג, אז למה שאנחנו נדאג? ישבנו ונהננו מהשלווה.
סיימנו והמשכנו לשוטט, ולבסוף חזרנו לרכב. החלטנו לחזור הביתה בדרך שונה העוברת לאורך החלק הצפוני של השמורה. דרך נוף יפיפיה.
שוב ערב נעים בקוטג'.
-
איזה טיול נהדר!
אוהבת את התמונות ואת התיאורים שלך.
שומרתי לי לטיול עתידי.
כבר היינו בטיול בסקוטלנד ובצפון וויילס, והתאהבנו באי הבריטי.
גם מהטבע הירוק, וגם מהאנשים הלבביים המטיילים עם הכלבים.
כמו שתיארת, גם אנו הרגשנו שיש שם כל כך הרבה אתרי טבע וחלקם הגדול לא מלא במטיילים בימי חול ולא בסופ"ש.
אבל במקומות הכי מפורסמים יש הרבה אנשים בכל הימים.
למשל, אגם ULLSWATER ומפלי AIRA FORCE.
-
תודה סמדר!
זה נכון שבמקומות מפורסמים יש הרבה יותר תיירים, אבל בטיולים האחרונים שלנו הגענו למקומות יפים שלא היו מפורסמים ומאד נהננו מחוסר ההמולה..
מזכיר לי שלפני שנתיים טיילנו באיסלנד, והכבישים היו ריקים. שאלנו את עצמנו כל הזמן - איפה כולם? אנחנו לבד על הכביש. ואז כשהגענו לאחד המפלים המפורסמים למשל - היה מפוצץ שם.. ואז חוזרים לכביש וממשיכים לנסוע לבד וחוזר חלילה.. דווקא אהבתי את זה.. אח איסלנד איסלנד..עוד נשוב לשם בקרוב..
9/7 יום שלישי
היום נוסעים ברכבת!
כאן המקום לספר שלא רק גנים בריטיים אנחנו אוהבים, אלא נסיעה ברכבות, במיוחד רכבות קיטור.בצפון ווילס נסענו ברכבת שהקיפה את אגם בלה המקסים ואהבנו מאד את כל החוויה (כולל מוזיאון חביב המופעל על ידי פנסיונרים שמאד שמחו שסוף סוף יש משפחה שמתעניינת בסיפורה של הרכבת
).אז חיפשתי רכבות גם בדרום מרכז ווילס והפור נפל על הרכבת של השמורה ברקון ביקונס. - The Brecon Mountain Railway
כרטיסים הזמנתי יום לפני (לא רציתי להזמין מוקדם יותר כי לך תדע מה יהיה מזג האוויר ובכלל - עין ערך הרכבת בהר סנודון שקניתי אליה כרטיסים מוקדם עקב מספר מקומות מוגבל, ואז ביום הנסיעה נפלנו על יום סוער וחורפי, לא הגענו לפיסגה וראינו הכל מבעד מעטה הגשם).
הרכבת יוצאת 3 פעמים ביום: 11:00, 13:00, 15:00. זה מספיק
.הזמנתי לשעה 11:00 ובהזמנה התבקשנו להגיע כחצי שעה קודם.אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו די מוקדם כדי שיהיה מרחב תימרון על כל מקרה. הוויז הראה זמן הגעה סביר (40 דקות).
זוכרים בתחילת הסיפור שסיפרתי שיש בניית כבישים ומחלפים מטורפת בגודלה צפונית לקרדיף? אז הדרך עברה משם... אז וויז אמר 40 דקות. אז אמר..
נתקענו שם בפקקים איומים והתנועה זחלה. לא ראינו את הסוף. למרות שיצאנו ממש מוקדם היינו בטוחים שנאחר. נשמתינו יצאה, אבל בעזרת מחשבות חיוביות ואלוהי הפקקים הגענו בזמן ואפילו לפני הזמן. החנינו בחניה הגדולה שם ומיהרנו להיכנס למבנה בו מקבלים את הכרטיסים הפיזיים. הקופאי אומר לך את מספר הקרון ומספר הכיסאות. הכל מסודר.
יש במקום כמובן שירותים וחדר תה נחמד. ביקרנו את השירותים ויצאנו לרציף.
כולם התלהבו מהרכבת והצטלמו לידה.
נכנסנו לקרון וישבנו במקומות המיועדים - אחד מול השני. הכיסאות כיסאות עץ. לא הכי נוחים בעולם, אבל רצינו אותנטי אז קיבלנו אותנטי
.תוך דקות התמלא הקרון באנשים ובליל שפות. סוף סוף שמענו שפה שאיננה אנגלית - אלא גרמנית. החלטנו שהמשפחה הזו היא משוויץ. לא יודעת למה.
מה שתפס לי את העין הוא שלאף אחד מהילדים שם לא היה טלפון ביד! בכלל, לא בהתחלה ולא לאורך כל הנסיעה.
התחלנו לנסוע , עם תרועת הקיטור, והכרוז בירך אותנו ואמר שהנסיעה הלוך תארך כחצי שעה, שבסופה נרד מהרכבת לחילוץ איברינו הדאובים מהכיסאות הלא נוחים. הדרך הייתה מקסימה ונעימה בסך הכל, עם נופים משגעים.
בתום כחצי שעה אכן עצרנו וירדנו כולנו מהרכבת. המטרה הייתה לסובב את הקטר לאחורי הרכבת לפני הנסיעה חזרה. זה מחזה מאד מעניין ומיוחד. הקטר מנותק מהרכבת, נוסע על מסילת לולאה ומוסע לאחורי הרכבת. מטפלים בו ומוציאים קצת קיטור. חוויה.
עלינו בחזרה ולאחר זמן מה הודיע הכרוז שתיכף נעצור בדרך בקפיטריה. חשבתם שיוותרו על זה?
עצרנו ממש מול אגם יפה. בצד אחד היה מקום עם מתקני שעשועים לילדים ואכן הילדים שעטו לשם, ובצד השני היה קרון רכבת ישן שהוסב לקפיטריה ובה שולחנות בפנים. כמובן היו גם שירותים (לא ניסינו) ושולחנות פיקניק מול הנוף.
בעלי רץ לעמוד בתור הארוך בתוך הקרון ואני תפסתי שולחן בחוץ. לא הספקתי לומר לו מה לקנות יחד עם הקפה, אז כתבתי לו בווצאפ. הבעיה היתה שלא היתה שם קליטה.. מה עושים? עמדתי מחוץ לאחד החלונות של הקפיטריה/ קרון והצמדתי אליו את הטלפון עם הודעת הווצאפ. בעלי בדיוק עמד בתור ליד החלון הזה. המסר הועבר והוא חזר עם קפה ומאפה טעים.
ישבנו לנו בכיף ואחר כך עשינו סיבוב בחוץ להנות מהנוף.
עלינו לרכבת וחזרנו לתחנה. ביקור נוסף בשירותים ויצאנו לכיוון הרכב.
היה כיף!
מה עכשיו?
סיפרתי שיש כמה כבישים שחוצים את השמורה מדרום לצפון, אז תחנת הרכבת הזו בעצם נמצאת על אחד מהם.
ראינו שבהמשך הכביש לכיוון צפון ישנו מרכז מבקרים ששווה לבקר בו.
שוב מציינת שהדרכים בשמורה הזו פשוט יפיפיות. טבע מדהים. מרחיב לב.
המשך יבוא..
-
נסענו צפונה על הכביש המוביל לצפון השמורה כשהכיוון מרכז מבקרים בשם Garwnant
הגענו לשם - הייתה המון חניה. . רובה ריקה
. מסתבר שיש במקום מתחם של בקתות נופש, מרכז מידע וחנות, קפיטריה נחמדה מאד, שירותים, מתקנים לילדים.דבר ראשון, נכנסנו לקפיטריה ואכלנו. הקיפטריה מעוצבת כמו בקתת סקי, עם כל מיני פינות ישיבה נעימות. לצד הדלפק בו מזמינים את האוכל ראיתי סטנד עם מנות ארוזות. כשהתעמקתי בו ראיתי שאלו ארוחות המיועדות לכלבים, שלא מביישות גם אנשים
. היה גם תפריט..בכלל, היחס לכלבים כאן הוא מדהים. בכל מקום בו היינו, היו קעריות למים על הרצפה.
אחר כך נכנסנו למרכז המבקרים ושאלנו על מסלולי הליכה בסביבה. בקרבת מקום ישנו מאגר מים גדול וניתן היה ללכת אליו, אבל לא כל כך מצאנו את השביל אז ויתרנו. לא רצינו להסתבך במקום כשאין כמעט עוד מטיילים בסביבה. במקום זאת הומלץ על שביל הליכה אחר. לקחנו מפה והתחלנו לצעוד בעקבותיה. השביל הוביל לאורך נחל ועבר ביער מקסים, כאשר הייחוד של השביל הוא פסלי בעלי החיים שמפוזרים לאורכו, העשויים מחומרים שונים. ממש נחמד ומיוחד.
כל הזמן הזה היה מאד אפרורי עם גשם קל מידי פעם, לא כזה שמפריע לטייל.
חזרנו לקפיטריה לכוס קפה וגלידה מקומית וחזרנו לרכב.
כמו שציינתי, בקרבת מקום ישנו מאגר מים גדול ויפה, שרואים מהכביש וניתן לטייל לאורכו. אז החלטנו לחזור אחורה בכביש עם הרכב, לעצור בנקודה כלשהיא ולטייל שם. חזרנו ועצרנו באחת החניות. בינתיים הגשם התגבר ונעשה ממש סגרירי
. אוף. ממש רצינו לטייל שם.בעלי החליט שהוא לא מוותר ולא נותן לגשם לנצח, ויצא עם מטרייה כדי לנסות להתקרב למים. זה ארך רק שתי דקות לפני שהוא נמלט בחזרה לרכב, רטוב כולו. המטריות לא שוות כלום בקיץ הוולשי
. יעידו שתי המטריות שלנו שנפחו את נשמתן בקיץ הקודם בשמורת סנודוניה
.המשכנו לנסוע צפונה, עד שהגענו לעיירה Brecon. מזג האוויר מאד השתפר והיה נעים מאד.
מצאנו בה סניף של Aldi ולידו חניה , אז חנינו ונכנסנו לקנות כמה דברים. כשסיימנו החלטנו ללכת לשוטט קצת במקום. עיירה ממש מקסימה, אבל כמובן שהכל כבר היה סגור ומסוגר. בכל זאת אחרי 17:00. יש גבול..
חזרנו לרכב ומשם נסענו בדרך מקסימה לקוטג' החמים והנעים שלנו..
לא הצלחנו להחליט לאן ניסע מחר, כי היו דברים שפסלנו מפאת המרחק או שסתם נראו לנו ממוסחרים מידי.
נחליט בבוקר..
-
סוף סוף ממשיכה..
יום רביעי 10/7
קמים לבוקר מעונן אך לא גשום. בינתיים.. נקווה שישאר כך.
כאמור אתמול עדיין לא ידענו לאן ניסע היום (איזה כיף זה שכל מה שמעסיק אותנו זה לאן נטייל מחר), ולאחר בדיקת כמה אפשרויות החלטנו להדרים - כיוון שעדיין לא ניסינו. והכיוון - סוונסי Swansea שליד הים. העיר השניה בגודלה בדרום ווילס אחרי קרדיף. ליתר דיוק חורבות טירה ליד סוונסי בשם OysterMouth Castle.
הדרך הייתה קלה לנהיגה ונעימה מאד. הגענו לסוונסי, שהתגלתה כעיר מאד נעימה, יפה, בעלת מבנים יפים ומלאת פארקים. נסענו לאורך הים, כאשר לאורך כל הנסיעה היו שבילי הליכה ורכיבת אופניים, פארקים ירוקים, מדשאות וספסלים המשקיפים לים. תענוג.
הגענו לאיזור הטירה המדוברת, מצאנו חניה - יש המון חניות לאורך הים, מאד נוח. טיפסנו במעלה רחוב המוביל לטירה, כשבדרך שמנו עין על בית קפה טרנדי (כרגיל
) שנבדוק אחר כך. עלינו במדרגות כיאה לטירה שמתנשאת מעל העיר ונכנסנו למדשאות המקיפות אותה. במדשאות היו פזורים ספסלים להנאת המבקרים, שירותים ובחור על מכסחת דשא גדולה שנראה נהנה מאד מתפקידו בעוד חבריו משקיפים עליו, מצחקקים. כנראה פעם ראשונה שלו..נכנסנו בשערי הטירה, קנינו כרטיסים - 6 פאונד למבוגר וקיבלנו מפה וחוברת עם הסברים.
צפינו בסרט שהסביר על גלגוליה הרבים והשונים של הטירה במהלך השנים - היה קשה לעקוב האמת - מתאים לחובבי הג'אנר שפעם נמניתי עליהם בהחלט, ולא פיספסתי אף טירה בטיולים קודמים בבריטניה. עכשיו נגמרה הסבלנות אחרי מחצית הסרט. הלכנו לאיבוד בין שלל השמות שאיכלסו את הטירה.
יותר כיף לשוטט. אז התחלנו לשוטט ברחבי המקום, נכנסים לחללים שונים ומנסים לדמיין את האנשים שחיו שם ומה עשו בכל מקום. אחר כך עלינו לחומה המקיפה את הטירה והלכנו עליה, תוך שאנו משקיפים על העיר הפרוסה למטה.
מיצינו וירדנו למטה אל העיר. נכנסנו לבית הקפה שכנראה היה חביב מאד לא רק עלינו, כיוון שהיה מלא וכל רגע הציץ מישהו בדלת לראות אם יש מקומות פנויים. גם כאן מזמינים ומשלמים בקופה. כמה נוח.
אכלנו ארוחה קלה של גרנולה, פירות ויוגורט יווני - מוגש בצנצנת, + קפה. היה טעים ומפוצץ (אותי בכל אופן). נהננו גם מהאוירה במקום.
חזרנו לרכב (חניה עלתה 4.5 פאונד לשעתיים שזה יחסית יקר למקומות האחרים שהיינו בהם - כנראה בגלל שזה בעיר).
ניווטנו לגן בקרבת מקום. העיר משופעת בפארקים וגנים, הסמוכים ממש לבתי מגורים. איזה כיף לגור כשיש לך גנים יפים מעבר לכביש. חנינו בשכונת מגורים יפה מאד, סתם ככה ברחוב, חצינו הכביש ונכנסנו לגנים. הגנים חינמיים, רק צריך להקפיד לסגור את השער שדרכו נכנסת.
איזה מקום!! שוטטנו לנו בכיף, מתפעלים מגובה העצים, ומשפעת מיני הפרחים והצמחים. היו המון ספסלים פזורים, הרבה שבילים צדדיים לחקור, נחל, גשרי עץ ומדשאות. המקום ענק! חשבתם שאין כאן Tea Room? טעיתם
. באחד השבילים המרכזיים עמדה לה עגלת קפה וינטג'ית שקראה לעצמה באופן טבעי Tea Room.. הבחור שתפעל אותה יצא ממנה, השאיר אותה לבד בלי חשש שמישהו יחמוד משהו ממנה, והלך לשירותים הציבוריים שהיו לידה.עזבנו את המקום בצער וחזרנו לרכב.
חיפשנו מקום מעניין בדרך חזרה הביתה, עם סטיה קטנה מהכביש.
ניווטנו לשם, חנינו בחניה והתפלאנו שהיא ריקה למעט רכב אחד
. חצינו הכביש ומצאנו שער סגור
.המקום הוא אתר מורשת שבו שגשגה תעשיית הבדיל, וניתן להתרשם מהמפעל, מגלגל המים הענק ומהמפל שמזיז את הגלגל. נראה מאד מעניין, אבל..
על השער היה שלט נחמד - המקום פתוח רק יומיים בשבוע, למשך 5 שעות בלבד.. כמובן שנפלנו על היום הלא נכון.. אופס. מאד התבאסנו, כי נראה מקום מעניין. טעות שלי שלא בדקתי את ימי הפתיחה של המקום. מילא.
חזרנו לרכב והמשכנו הביתה לערב אחרון בקוטג'
. אבל - היה עוד מקום חשוב שרצינו לבקר.. -
בתחילת הרחוב בו גרנו, היה מבנה עם ציור מצחיק של שור עם רטיית עין על הקיר, והוא סקרן אותנו. מסתבר שזה בית קפה, ועוד אחד מאד מומלץ.
כל פעם שחלפנו על פניו, בבוקר בעיקר, הוא היה מלא. לא שהיו שם הרבה שולחנות, אבל עדיין. כל יום אמרנו שחייבים להיכנס, אבל איכשהוא כשחזרנו מידי יום הוא כבר היה סגור, ובבוקר לא רצינו להתעכב.
אז אמרנו - היום הזדמנות אחרונה שהרי מחר עוזבים.
ואכן הגענו וחנינו לידו - היה עדיין פתוח - וריק סוף סוף. מקום מיוחד עם עיצוב מיוחד ובחורה מקסימה שתפעלה אותו. התחלנו לפטפט. קודם כל על מזג האויר - איך לא. הסבירה איזה שנה עברה עליהם ולמה נמאס להם ממזג האוויר הלא קיצי הזה. אחר כך סיפרה על בית הקפה ואישרה שאכן הוא מלא כל הזמן, ואחר כך סתם חוויות. מה שמעניין הוא שהקפה שם היה הכי יקר ששתינו בטיול הזה ( 4 פאונד לעומת 3 פאונד בשאר המקומות) אבל למי איכפת. היינו מבסוטים שהצלחנו לבדוק אותו ולהנות מקפה טעים ועוגה חביבה.
נפרדנו מהבחורה המקסימה וחזרנו לקוטג, לארגון הדברים וארוחת ערב אחרונה שם. בהינו שוב בנוף המקסים שניבט מחלונות המטבח ובנחל הזורם למרגלות הגינה. באמת מקום יחודי, אין ספק.
0
0
-
טיול מדהים,
כמעט קיבלתי הרעלת סוכר מכל המתוק הזה,
עשית לי המון חשק.
אחלה שרשור מושקע על המון לינקים, ברמת לגזור ולשמור.
לגבי חניה, עוד לא בדקתי בעצמי, נראה לי שבבריטניה האפליקציה הזו
תעשה את הטריק
-
תודה על התגובה המפרגנת! כיף לראות שמשהו מחווית הטיול מצליח לעבור לקוראים.
ואם מישהו ילך בעקבותינו - אשרי.
בקשר לאפליקציה - לא מכירה... כל מי שראינו בחניות שילם במכונה ושם להצגה מתחת לשמשת הרכב.
יום חמישי 11/7
חוב מאתמול למי שמתעניין - המקום שרצינו לבקר בו והיה סגור - נראה ממש מעניין: זה שם המקום -
זהו. עוזבים בצער את הנוף המשגע והקוטג' הנחמד עד מאד. אחרי יומיים ממש מתרגלים למקום. מוצאים את המקום הנוח על הספה, נהנים להכין את הקפה, ללכת על רצפה חמימה, לשבת במרפסת ולבהות בנחל, ואפילו לעשות כביסה... בהמשך ידענו שכבר לא תיהיה לנו מכונת כביסה..
בשבוע החולף יצא לנו לפגוש את בעלת המקום, כאשר באה להסדיר את התשלום (בוקינג במקרה שלה לא העביר לה את הפרטים שלנו משום מה, כך שנאלצה לגבות בעצמה). אשה מאד נחמדה. היה נחמד לפטפט ולהכיר. בדרך כלל במקומות כאלה אתה לא פוגש את בעל הבית, רק אולי מתכתב איתו. איתה הייתה תקשורת מצויינת בווצאפ. מומלץ.
היום היה תורו של בעלי להחליט על החוויה היומית ועל המקום שניסע אליו. מאד רצה לבקר במזקקה, ומצאנו שבדרך שלנו צפונה ישנה מזקקת ויסקי, שמה PENDERYN, שעורכת סיורים כמה פעמים ביום.
לא הצלחנו להירשם באינטרנט ולכן התקשרנו ונרשמנו לסיור בשעה 12:00. שנגיע בלי לחץ.
כמובן שהגענו הרבה יותר מוקדם, אבל עדיף מאשר לאחר ולפספס.
המזקקה נמצאת בכפר שליו ופסטורלי.
נכנסנו, נרשמנו ושילמנו על הסיור. בינתיים שוטטנו לנו בחנות המהממת שלהם בה מכרו את כל סוגי הוויסקי שלהם, ליקרים, מארזים ועוד דברים נלווים כמו עוגיות וולשיות. נשאר עוד זמן, אז יצאנו החוצה לעגלת הקפה החמודה (באמת הייתה חמודה ומקושטת) שחנתה מול הכניסה, קנינו קפה ונזכרנו שממש ליד הרכב שלנו, על המדשאה, יש שולחן פיקניק. מושלם. ישבנו לנו בכיף באוויר הצח ושתינו, נהנים מהשלווה.
נכנסנו כמה דקות לפני הסיור, ביקרנו את השירותים, והתאספנו כל הקבוצה, מחכים למדריכה.
הסיור החל בזמן, והמדריכה המקסימה בעלת המבטא הצרפתי הקליל, הובילה אותנו בין המיכלים, מעבים, צינורות וברזים, תוך מתן הסברים מפורטים ומרתקים על תהליך ייצור הוויסקי שלהם. היא הייתה כל כך מעניינת!
עד אז, ידעתי שסקוטלנד היא מעצמת וויסקי, ואף ביקרתי במסלול שנקרא דרך הוויסקי בצפון, וערכתי סיור במזקקה המפורסמת גלנפידיך (מעניין כמה שווה היום בקבוקון וויסקי שלהם שקניתי בחנות אי אז בסוף שנות השמונים
). עד לפני כמה שנים, ווילס בכלל לא הייתה מעצמת וויסקי כמו סקוטלנד, אבל זה השתנה בשנים האחרונות, ומזקקות וויסקי צצו להן ברחבי האיזור.למדנו על השימוש בחביות העץ, על חשיבות סוג העץ ועל השפעתו על טעם הוויסקי, מניין החביות מגיעות ועוד.
מסתבר שכמו כל מזקקת וויסקי, המזקקה הזו נמצאת ליד מעיין ומשתמשת במים הזכים שלו בייצור הוויסקי האיכותי.
סיימנו את הסיור והגענו לחדר הטעימות. קיבלנו שתי אפשרויות לכל אחד - לטעום 2 סוגי וויסקי או לקבל בקבוקון ליקר שהם מייצרים בנוסף לוויסקי (אגב, הם גם מייצרים ג'ין שתהליך יצורו מהיר יותר מהוויסקי, ולכן מכניס להם כסף בשנים שמחכים לוויסקי להתיישן - נקודה מענינת!).
מכיוון שטעימה אצלם הייתה כוס יין מלאה כמעט החלטנו להרוויח מכל הכיוונים - אני בחרתי בשתי הטעימות שבהחלט הספיקו לשנינו, ובעלי לקח את בקבוקון הליקר (טעים טעים).
ישבנו שם בכיף. אנשים לא רצו ללכת.. בסוף לא הייתה ברירה.
החבר'ה שהיו איתנו בסיור קנו כמויות של בקבוקי וויסקי - להם אין בעיה של סחיבה במטוס.. התלבטתי אם לקנות בקבוק ליקר כי אני ממש אוהבת את הסוג המדובר, אבל לצערי ויתרתי. בעלי היה אמור לנסוע מלונדון למילנו בעניני עבודה, כך שכל הדברים שקנינו בטיול היו אמורים לבוא איתי במזוודה לארץ ופחדתי שיהיה לי כבד מידי
יצאנו מהמזקקה והתחלנו להצפין לכיוון מה שנקרא mid wales כלאמר מרכז ווילס. חצינו את שמורת ברקון ביקון המהממת כבר אמרתי?.. בדרך חלפנו על פני מאגר מים שלידו עצרנו לשיטוט קל ואכילת פרי. המשכנו לנסוע ופתאום ראינו פניה לחניה שלידה מעין מבנה גדול. נכנסנו כמובן וראינו שהחניה מפוצצת, אנשים ומשפחות מסתובבים שם, והיו כאלה שראינו מהלכים על ההרים בסמוך. בדיקה זריזה בגוגל הראתה שיש כאן פשוט מרכז מידע למסלולי הליכה, ומכאן יוצאים מסלולי הליכה לפסגת ההר הסמוך, עניין פעוט של כמה שעות. החלטנו לוותר למרות הפיתוי, כי השעה כבר לא התאימה והיתה לנו עוד נסיעה לבית הבא.
המשכנו לנסוע בנופים יפיפיים, עד שהגענו לעיירה בשם Builth Wells, שהיה כבר די קרוב למקום המגורים. חנינו ברחוב הראשי והתחלנו לשוטט. מיד המקום מצא חן בעיני. סוף סוף כפר כלבבי, עם בתים מתוקים וחנויות בונבוניירה, כמו כפר אנגלי טיפוסי.
האמת שנעשינו רעבים וחיפשנו בגוגל מקום מומלץ לאכול. היו מקומות שפחות נראו לנו, אך לבסוף מצאנו מקום נחמד שהיה פתוח. נכנסנו פנימה. היה די ריק, למעט כמה מקומיים ששתו בירה וקצת נעצו עיניים בתחילה, אך חזרו לבירה ולפטפוטים די מהר
פונדק של מקומיים ומייד רואים אם אתה לא מכאן.. הזמנו אוכל והתיישבנו בעומק המקום, נהנים מהתפאורה ומכל מיני משחקי חברה שהיו שם.האוכל הגיע די מהר והכל בחיוך.
בכלל, לאורך כל הטיול קיבלנו שירות ויחס מצויינים.
סיימנו לאכול ויצאנו החוצה. חשבנו לשוטט קצת. הכל נראה כזה מזמין.. אבל כרגיל הכל כבר היה סגור והרחוב התרוקן, אז סימנו לעצמינו לחזור למקום המקסים הזה מחר.
המשכנו בנסיעה קצרה מאד לכפר הסמוך, ומהרחוב הראשי היתה דרך שהובילה למקום הלינה שלנו ליומיים הקרובים. הנוף היה פשוט משגע. נוף פנורמי מהמם. מלוא העין ירוק. בקצה הדרך עמד לו הבית, מוקף ביופי פסטורלי שאין לי מושג איך אתה מצליח לעשות משהו כשזה מה שאתה רואה כל בוקר וערב..
עצים, ואחו והמון המון כבשים שלא מפסיקות לאכול לשניה. בחיי. בוקר צהריים וערב. כל הזמן אכלו. מידי פעם הרימו את הראש לראות מה קורה מסביבן ומיד חזרו ללחך עשב.
במקום יש כמה חדרים בבית הראשי, ולידו יש מבנה יפה שבו יש דירות. אנחנו לקחנו חדר במבנה הראשי.
מיד כשהגענו יצאה גברת נחמדה מהבית וקיבלה את פנינו בלבביות. שאלה מהיכן אנחנו. לא פעם ולא פעמיים שאלו אותנו בטיול הזה מהיכן אנחנו, ותמיד אחרי שאנחנו אומרים ישראל, אנחנו מחסירים לצערי פעימה ומחכים לראות מה התגובה.
אז מיד אמרנו לה ישראל (מסתבר שהיא בכלל לא מסתכלת בזמן ההזמנה מהיכן האנשים שבאים אליה - רק כשמגיעים היא מבררת..) והיא הגיבה בחיוך רחב ואמרה - באתם מרחוק!
היא הובילה אותנו לקומה השניה ולחדר שלנו. חדר ענק ומרווח, נקי ונעים מאד. ממש ביתי הייתי אומרת. מיטה גדולה, כורסאות ושולחן קפה, מקרר ומעליו דלפק גדול ועליו ערכת קפה ותה, עוגיות שונות, צנצנת גרנולה, מארזי קורנפלקסים עוד. במקרר חלב. בנוסף, היה שולחן אוכל וכיסאות.
מה שקורה הוא שארוחת הבוקר מובאת לחדר ואתה אוכל בפרטיות. מידי יום אתה ממלא טופס שבו יש פירוט כל אפשרויות ארוחת הבוקר, אם זה ארוחת בוקר וולשית טיפוסית כזו או אחרת, ביצים, לחמים, ריבות, יוגורט ופירות וכמובן שתיה. סימנו מה שרצינו והורדנו לקומה הראשונה.
החלטנו לצאת להליכה. היה יום מקסים, היום היחיד בטיול שלא ירד גשם! כולם שם התרגשו מאד
. עד כדי כך התרגשו שבעל המקום השקה בצינור את כל העצים והעציצים שחס וחלילה יהיו בלי מים יום אחד. כמובן שבלילה שוב ירד גשם . נרגעו. חזרנו לערב נעים בחדר ולארוחה קלילה מהמצרכים שהיו לנו.
מחר אצרף את שם המקום בו ישנו - מומלץ מאד!!!
לילה טוב
-
רציתי לשתף בשלט שהיה תלוי ליד הקופה במזקקת הוויסקי והעלה בי חיוך (בהמשך ראינו שלט דומה עם נוסח טיפה אחר)
-
יום שישי 12/7
התעוררנו לבוקר נחמד. הסטנו את הוילונות (אין תריסים..) רק כדי להתפעל שוב מהנוף הנשקף מכל עבר, ירוק ועצים וכבשים. כבר עושה מצב רוח טוב לתחילת היום. בשעה הייעודה, שגם אותה סימנו על הטופס אתמול, הגיעה ארוחת הבוקר לחדרינו הקט - תחילה החלק הראשון (קערת יוגורט גדולה, וקערה ענקית של פירות יער שהטריות זועקת מהם), ובהמשך שאר הארוחה. נהננו מאד לאכול בשקט ובפרטיות ולקחנו את הזמן.
היום נוסעים לעיירה Llandrindod, אבל תחילה חוב מאתמול. הדרך ממילא עוברת בעיירה של אתמול שכל כך אהבנו. בעלת הצימר שלנו סיפרה שיש מחר מירוץ מענין של מכוניות ראלי, שעובר ברחובות העיירה הזו, ושאולי נראה את הרכבים מתמקמים.
הגענו לעיירה וחנינו בחניה המרכזית ליד הנהר העובר בה. היה יום מקסים והכל נראה נפלא. על חלק מהחניה עמדו מכוניות שכנראה ישתתפו במירוץ, כולן של אותו יצרן.
הלכנו להסתכל על הנהר ועל הגשר הרומאי העובר מעליו. מקסים ופסטורלי.
משם עלינו לרחוב הראשי בו היינו אתמול ועכשיו נראה אחר לגמרי: שוקק חיים, הכל פתוח, אנשים מסתובבים. כל מיני חנויות מיוחדות ומתוקות, הרבה מהן מוכרות עבודות יד, חנויות בגדים - סרקתי כמה מהן, בתי קפה מיוחדים ולא מעט חנויות צדקה האהובות עלי. נכנסתי לשתיים מהן וזו חוויה בפני עצמה.
הפעם לא מצאתי מציאות.
מה עכשיו? נכון! זמן קפה!
מכל בתי הקפה שראינו, היה אחד שתפס לי את העין. זו היתה בעצם חנות/ גלריה , אבל בחוץ היה שלט שמזמין גם לקפה. אלה מקומות שחביבים עלי, המשלבים גם אומנות או קניות או ספרים וגם בית קפה. נכנסנו בהיסוס קל ומיד התאהבנו. סביבנו היו פריטי ריהוט משופצים ומיוחדים, ומסתבר שנערכות שם גם סדנאות שונות. בפנים היתה פינה בה מכרו שתייה חמה ומבחר עוגות. מקסים. הזמנו כרגיל קפה ועוגה והתיישבנו בפנים החנות ליד אחד השולחנות. כל שולחן היה שונה מהאחרים, כיסאות שונים. הכל מסתבר למכירה. פחדנו שמישהו יקנה את השולחן תוך כדי שאנחנו שותים
. ברקע הושמעו שירים ישנים נושנים של פרנק סינטרה ואחרים ואנחנו התמוגגנו מנחת.לאחר כמה דקות נכנסה מישהיא לחנות שניכר שהיא חלק מהצוות (שכרגיל היה בפנסיה..) והתחילה לעבור בין הרהיטים ולהסביר איך לתמחר אותם. התחלתי לדבר איתה ומסתבר שהיא זו שמשפצת את כל הרהיטים בחנות. קיבלתי ממנה הסבר על כמה רהיטים מיוחדים מאד, ועוד הסתבר שהיא זו שהכינה את עוגת הפירות שאכלנו.
היה כל כך כיף שלא רצינו ללכת משם.
איכשהוא הצלחנו לצאת כי יש לנו עוד תוכניות להיום, וחזרנו לרכב.
דוגמה לחנות מתוקה:
-
המשכנו לעיירה Llandrindod Wells (זה השם המלא), שפעם נחשבה לעיירת ספא , שהיו מגיעים אליה כדי להרפא. עיירה חביבה מאד.
חנינו ליד הפארק באמצע העיירה, בו רצינו ללכת ושמו Rock Park. זהו פארק ענק, עם הרבה שבילים לגלות, עולים ויורדים, ברז עתיק מאד שעדיין מוציא מי מעיין שאומרים שבריאים לגוף, פסלי עץ וכמובן נחל ומעליו גשרי עץ.
אחרי כמה דקות הבנו שאנחנו די לבד שם, ואכשהוא זה די הפריע לנו משום מה. משהו במקום.. גם הגענו לכניסה אחרת של הפארק ושם ראינו מבנה מוזנח שידע ימים טובים יותר, ויש עליו עדיין שלטים של טיפולי ספא.. קצת קריפי..באתר של המקום הוא כביכול עדיין פעיל, אבל לנו הוא ממש לא נראה כך.
בקיצור, החלטנו לחזור על עקבותינו בדרך אחרת. בסך הכל מקום חביב ולא יותר. לא נפלנו. המשכנו לשוטט בעיירה עצמה.
חזרנו לרכב ונסענו לאגם שמופיע בכל כתבה על העיירה הזו, ונמצא בכניסה אליה. החנינו והתחלנו להקיף את האגם, נהנים מהמראה הפסטורלי ומהברווזים ששטו בו. כמובן שבאיזשהוא שלב הגשם שוב התחיל לרדת. לא נורא, אבל קצת מעצבן כבר.. הגשם התגבר. ראינו מרחוק את בית הקפה שיושב ממש על האגם והתקדמנו לעברו. מתחת בית הקפה מכרו גלידה, והיתה חנות שהשכירה ציוד לפעילויות מים באגם. מיותר לציין שלא היו קופצים..
עלינו לבית הקפה ונכנסנו פנימה. איזה מקום! התחושה היתה כמו באירופה הקלאסית של פעם. יושבים ומשקיפים על האגם.
קיבלנו תפריטים, החלטנו מה רוצים וחיכינו. משום מה כל המלצרים חלפו על פנינו מספר פעמים אבל לא ניגשו לקחת הזמנה. ואז נזכרתי - כנראה כרגיל צריך ללכת לקופה להזמין ולשם. אכן צדקנו.
אכלנו בחברת פנסיונרים חביבים - גם אני רוצה בפנסיה לשבת לי בבתי קפה המשקיפים על אגם ולא להיות מוטרדת מכלום. איזה חיים
. אז אם לא בפנסיה, גם עכשיו זה טוב . בינתיים הגשם ממש התגבר והיה נחמד לראות אותו נופל על מי האגם בעוד אנחנו יושבים לנו בכיף יבשים..מהון להון שמנו לב שמתחילים לפנות ולסדר מסביבנו. הסתכלנו בשעה - אכן מתקרבים ל16:00! זמן סגירה. הבנו את הרמז ויצאנו חזרה לאגם ולשביל הסובב אותו. המשכנו בהליכה עד שהגענו חזרה לרכב.
מה עכשיו? היום עוד צעיר.
מצאתי במפת גוגל מקום שנראה מקסים - שמורת טבע עם דקים להליכה והרבה ציפורים, אז כיוונו לשם. בינתיים חזר הגשם ביתר עוצמה, ובנוסף לכך לא וויז ולא גוגל מפס הצליחו למצוא את המקום. ניסינו וניסינו, אבל בסוף הרמנו ידיים והחלטנו לחזור לצימר.
רק אחרי הצהריים המאוחרים הגשם פסק ונעשה בהיר, אז יכולנו לצאת להליכה שהובילה אותנו עד לכפרון שבשוליו אנו גרים.
לילה אחרון בווילס
. מחר מתקדמים מזרחה לעבר לונדון במשך יומיים. הלינה הבאה באיזור הקוטסוולדס באנגליה.הנוף ליד מקום הלינה
אגב, למי שמתעניין לטיול עתידי - שם המקום בו ישנו - Pwllgwilym B&B
-
יום שבת, 13/7
קמנו לבוקר נחמד. ארוחת הבוקר הגיעה בזמן והייתה טעימה מאד. אחרי יומיים ממש נקשרנו לחדר ולמקום. אחד המקומות הנעימים שהיינו בהם, ובנוסף מחיר סביר בהחלט.
יצאנו להעמיס את המזוודות ברכב, ולידינו חנתה מכונית גדולה שבעליה כסוף השיער עמד לידה. אמרנו בנימוס בוקר טוב והתחלנו לפטפט. הבחור התארח כאן עם אשתו, מה שנקרא תיירות פנים - דרום בריטניה. לאחר ששמע מהיכן אנחנו, היה מאד מופתע ששדה התעופה פועל כרגיל ושניתן לצאת ולהיכנס מהמדינה.
פטפטנו על מקום המגורים שלנו ושלהם, ועל מצב המים אצלנו, והרגעתי אותו שיש לנו מים בשפע ואין בעיה. ואז הוא שאל:
And what about the OTHER problem
מייד הצלחתי לצאת מזה באלגנטיות איכשהוא. רק זה היה חסר לנו, להיכנס למלכודות פוליטיות.
נפרדנו כידידים, ויצאנו לדרך הארוכה שתתפרס על פני יומיים, לשדה התעופה לוטון בלונדון. בקילומטרים היא איננה כל כך ארוכה, אבל הנסיעה היא ברובה בכבישי כפר איטיים, כך שהיא נמשכת הרבה זמן, אז מראש חילקתי אותה ליומיים, שניסע בנחת. מה יש למהר?
נסענו בכבישי נוף מהממים - אין לי כבר מילים לתאר את היופי שהקיף אותנו. הפסטורליות וכל הירוק הזה.. והיינו כמעט לבד בכבישים. מדהים. זה בכלל משהו שאפיין את כל הטיולים בווילס - כבישים כמעט ריקים. עוד נתגעגע אליהם בהמשך הנסיעה
בדרך החלטנו להיכנס לגנים האחרונים בהחלט בטיול הזה. לא היה צריך כמעט לסטות מהדרך. שמם HERGEST CROFT GARDENS
כרגיל הייתה חניה בשפע.
נכנסנו למבנה בו מכרו כרטיסים. הדבר הראשון שאמרה הפנסיונרית החביבה בקופה - מה יהיה עם הקור ומזג האויר הזה.. יכולתי רק להנהן ..ולהציע לה להתחלף עם הקיץ שלנו
.קנינו כרטיסים וקיבלנו צמיד על היד ומפה. הוסבר לנו שחוץ מהגנים, ניתן לצאת ליער הגובל בהם וללכת בו עד שמגיעים לאגמון קטן, והמפה תעזור לנו לנווט.
מפת הגנים ומתחתם מפת היער:
