כבשים, כלבים ומה שבינהם.. סיפור טיול בדרום מרכז ווילס
-
שוטטנו לנו בכיף בגנים, נהנים לחקור את הצמחים והשבילים הצדדיים.
אני חולה על הגנים הבריטיים אם לא שמתם לב
. הגענו לגבול היער ועברנו אחד השערים שהיו שם, וכרגיל הקפדנו לסגור אחרינו. הלכנו לפי הסימונים (כפיסי עץ לבנים), אבל מסתבר שנכנסנו לשדה מוקשים
- לא רק אנחנו הסתובבנו שם.. גם המוני כבשים..תדמיינו את כמויות הח.. שהיו פזורות שם.אז הלכנו בזהירות, עקב בצד אגודל, נזהרים לא לדרוך על משהו ריחני.. הסימון הוביל אל השלט הבא-
-
כשהגענו לשביל המוביל לאגמון, נתקלנו בשלט שאומר שאם במקרה הגענו לכאן (ניתן היה להגיע שלא דרך הגנים) ולא שילמנו, אנחנו מוזמנים לשים מטבע בחריץ שבעמוד הלבן. מעניין אם היו כאלה שעשו זאת..אותנו זה הצחיק הנאיביות הזו.
הגענו לאגמון החמוד, צילמנו קצת, נחנו קצת, וחזרנו על עקבותינו לתוך הגנים. שם הלכנו בשבילים שעוד לא היינו בהם, שהובילו ישר למקום הכי חשוב בכל גן בריטי שמכבד את עצמו, הלא הוא ה TEA ROOM
התיישבנו על המרפסת הפונה לגנים, הזמנו קפה ועוגה (אני) ומשהו טעים לאכול (בעלי) ופשוט נשאבנו לשלווה שהייתה שם. היה כל כך נעים, פשוט יקום מקביל לחיים שלנו.. בריחה זמנית מהמציאות. בהינו בגנים, ואחר כך בציפור שהתיישבה על על המעקה, ולא רצינו ללכת. באמת.
אבל, לכל דבר טוב יש סוף, קמנו, חזרנו לרכב, והמשכנו בנסיעה הארוכה לחלק המזרחי של איזור הקוטסוולדס, שנמצא כבר באנגליה. עזבנו את ווילס בצער רב.
-
לבסוף הגענו לכפר מאד עתיק, שכמובן היעד שלנו היה ממש בקצהו. זהו פונדק משנת 1772, עם גג מקש, כמו עוד בתים רבים בכפר הזה ובקוטסוולדס בכלל.
אבל, אנחנו לא התאכסנו בו, אלא במשהו שנקרא pod - מעין מבנה מוכן, מוארך, והיו שניים כאלה בחצר האחורית של המקום. הוא אמנם צר ולא גדול , אבל היה בו הכל - ספה, מולה שולחן עם טלביזיה ענקית, מיטה, דלפק ארוך עם כיסאות בר, כיור קטן, מקרר, מקלחת די מרווחת ואפילו מקום לשים בגדים.
מאד מיוחד ומעניין.
הפונדק עצמו היה כאמור עתיק ביותר, עם תקרה נמוכה (לי לא היו תלונות
), וקורות עץ, וריח של פעם. מיוחד מאד. בעל המקום החביב ליווה אותנו לפוד שלנו והסביר עליו קצת. שאל אם ניהיה מעונינים בארוחת בוקר שתגיע אלינו בבוקר לחדר. חשבנו קצת ואמרנו שכן. פטפטנו לא מעט. אמר שיש לו ידידה יהודיה, והיא היהודייה היחידה שהוא הכיר עד עכשיו . אז שמחנו להעלות לו את מספר היהודים שהוא מכיר בבת אחת..ברור שישראלים לא פגש מעולם.. עשינו את המצווה היומית שלנו..התארגנו בחדר ויצאנו לתור את הסביבה. הלכנו במעלה הרחוב, והתרשמנו מהבתים, שחלקם אכן עם גגות קש, חלקם חדשים יותר והיו כאלה שנראו קצת עצובים..
בעל הבית סיפר שאסור להחליף את גג הקש בגג אחר, נניח צפחה או רעפים. זה בית לשימור, ולכן אפשר רק לחדש את הקש כל 15 שנה בערך. אז הוא החליף את שלו לא מזמן, עלה לו המון כסף, אבל שמח לספר שאת ההחלפה הבאה כבר יעשה הבן שלו..
חזרנו לחדר לארוחת ערב שהכנו ומנוחה.
מחר היום האחרון..
-
יום ראשון
קמנו ליום שימשי למדי. ארוחת הבוקר הובאה לחדר בסלסלה נחמדה. לא נפלנו. סביר +. יקר מידי לטעמינו עבור התמורה. אכלנו את שארית הירקות שלנו ולקחנו את מה שנשאר לדרך.
הטמפרטורות היו גבוהות יחסית למה שהורגלנו בטיול הזה. כאילו ברגע שחוצים את הגבול מווילס לאנגליה מזג האוויר משתנה.. כבר התחלנו להתגעגע...
המשכנו בדרכינו לכיוון לוטון. מרגישים שאנחנו כבר לא בווילס, ולא רק בגלל מזג האוויר..הכבישים נעשו צפופים ועמוסים יותר. גם העובדה שזה יום ראשון תרמה לעניין. בדרך חיפשנו מקום נחמד לעצור ולטייל בו, והגענו לאיזור שהוא בעיקרון אתר קמפינג שצמוד לאגם. נכנסנו פנימה - חלום של מקום. מדשאות רחבות ידיים, קראוונים ניידים ואיזור של קראוונים נייחים שמשמשים כצימרים. הבנו בזמן שהיינו בווילס שזה בילוי אהוב על אנשים - להגיע למתחם כזה ולשכור קראוון נייח לסופ"ש.
החנינו את הרכב ויצאנו לכיוון האגם. התחיל להיות חם
- שכחנו מה זה כבר.. משפחות בילו שם עם הכלבים, כולם חצי ערומים. הלכנו לאורך האגם. אף פעם לא משעמם לראות ברווזים באגם. אחרי הליכה נחמדה חזרנו לרכב והמשכנו בדרכינו.
זכרנו שלאורך הכבישים המהירים יש מתחמי עצירה גדולים וחיפשנו אחד כזה, ואכן מצאנו. הגענו למקום עצום בגודלו, עם חנייה ענקית, מפוצצת במכוניות. המוני אנשים. שבועיים היינו בשקט ושלווה והיה לא קל לחזור לציוויליזציה
.נכנסנו פנימה והתיישבנו לאכול בננדוס למי שמכיר. סניף ענק שמאד השתדרג מהפעם האחרונה שאכלתי ברשת הזו בלונדון..
אחר כך הלכנו לשתות קפה ומאפה באחד מבתי הקפה.
הקרבה ללונדון ניכרת. המוני אנשים, מלאומים שונים ובליל של שפות. כל מיני תלבושות.
אנחנו כבר התחלנו להזיע. פתאום נראינו מגוחכים עם הסווטשרטים שלנו
. טוב שלבשנו קצר מתחת.זהו. ממשיכים ללוטון.
בשעה טובה ניווטנו לכיוון השדה, ובדרך להחזרת הרכב עצרנו לתדלוק. בקלות הגענו להחזרת הרכב וקיבלו אותו ואותנו בחיוך.
משם שאטל לשדה, שהוריד אותנו ליד המלון. הולידי אין.
הסתכלנו על הדרך המובילה מכאן לשדה עצמו והחלטנו ללכת אותה עוד מעט, כדי שבבוקר מוקדם ניהיה רגועים יותר.
המלון נחמד. הציעו לנו לתפוס שולחן לארוחת הערב שכן אמור להיות עמוס עקב שידור הגמר של היורו..חייכנו בנימוס ובלב ויתרנו על ההצעה הנחמדה.
התארגנו בחדר, ויצאנו לבדוק את ההליכה לשדה התעופה. ההליכה אמורה לארוך כ - 10 דקות, חלקה בעלייה קלה וחלקה מקורה. אכן הגענו אחרי 10 דקות לשדה, ובדקנו היכן הצ'ק אין של איזיג'ט (עבור בעלי שממשיך בבוקר למילנו בעניני עבודה) ושל אלעל עבורי.
השדה קטן וממש נחמד וקל להתמצאות. קצת מוזר כזה - טסות משם רק חברות לואו קוסט כמו איזיג'ט וראיין, ו אלעל. חברת הלגאסי היחידה..
קנינו אוכל ולקחנו איתנו לאכול בשקט בחדר.
ידעתי שההליכה בבוקר תיהיה קשה קצת יותר כי הפעם אהיה עם מזוודה כבדה יחסית אבל לא נורא.
זהו. ארגנו את הדברים כך שאני אסחב הביתה את רוב הכביסה והדברים שקנינו, אכלנו והלכנו לישון.
בעלי קם לפני, ממש ממש מוקדם, ויצא לדרכו, ואני נשארתי עוד שעה וחצי בחדר.
זהו. הלכתי לאט את הדרך ושמחתי שלא יורד גשם.. הגעתי ממש מוקדם והייתי הראשונה ששלחה את המזוודה..
טיסה נעימה הביתה, הפעם במטוס רגיל, ללא פינוקים וארוחת מגש אלא כריך שלצערי לא נגעתי בו.
הסתיים לו טיול נפלא בווילס אהובתינו.
אני החלטתי שצריכים לחזור למקומות שלא הספקנו כמו השמורות הנפלאות בקו החוף ועוד כל מיני, אז יש למה לחכות.
תודה למי שקרא והגיב, ואם מישהו יסע בעקבותינו - הרוויח.
תובנות - הוולשים אנשים נחמדים ונעימים.
ווילס מקסימה וכל אחד יכול למצוא מה לעשות בה.
ולמי שרוצה להימלט מהחום הישראלי, זה המקום להימלט אליו.
עם הגשם אפשר להסתדר, צריך לבוא עם ראש טוב, וכמובן ביגוד מתאים - מכנסי טיולים דוחי גשם, מעיל גשם, נעליים טובות. לפעמים זה לא כל כך עוזר כמו שחווינו על בשרינו, אבל מומלץ.
מטריות לא ממש מועילות
-
מירב, ממש נהנתי לעקוב אחרי הטיול שלכם, תודה רבה על הדיווח! בחרתם אזור נהדר ולא מפתיע אותי בכלל שכל כך נהנתם שם. אני חושבת שחלק מהקסם של האזור הזה הוא שהתשתית התיירותית שם לא מאוד מאוד מפותחת, ולכן הכל ״קטן״, איטי ומקומי. בקושי יש תחבורה ציבורית, אין כל כך תשתיות תיירות או אטרקציות, ועם זאת, יש נופים מהממים, אין עומס ואין מיסחור.
כמה דברים קטנים שלא רציתי להתפרץ איתם לסיפור הנהדר שלך:
א. הייתי באזור הזה בדיוק לפני 5 שנים, וזכור לי שהיו יותר מים במסלול המפלים ממה שאת תיארת. אני לא יודעת אם זה קשור רק בגשמים או שהמים מגיעים גם ממקורות נוספים. יולי השנה היה גשום במיוחד ובכלל הייתה שנה גשומה, אז אני לא לגמרי בטוחה שזה תלוי רק במשקעים. בכל מקרה, זה מסלול נהדר.
ב. העניין של לבקש תעודה מזהה ממי ש״נראה בן פחות מ-25״ הוא דבר שבגדול קיים בכל המדינה. זו לא חובה חוקית (זה בכל זאת מאוד סובייקטיבי) אבל זו המדיניות של איגוד הפאבים והבארים, ומכאן, בפועל, כמעט בכל מקום.
ג. למרבה הצער אין אפליקציית חניה שעובדת בכל מקום. רשויות שונות עובדות עם אפליקציות שונות, ולא תמיד זה הכי פשוט וקל לשלם על חניה, בעיקר לא עם רכב לא קבוע. שלא לדבר על מצבים שבהם אין קליטת אינטרנט ואז בוודאי אי אפשר לסמוך רק על אפליקציות.
ד. ״מטריות לא מועילות״ - לדעתי זה תמיד נכון, בלי קשר לוויילס או לטיול בה
-
תודה מירב על הסיפור המעניין! נראה קסום! מתחילה בעקבות ההתלהבות בפורום לחשוב בשנה הבאה לגוון עם וויילס, אולי דווקא להתחיל בצפון, ממש גישושים ראשוניים.. מודה שנושא הגשם די מרתיע, נשמע שהסיכוי לטייל חצי מהזמן בגשם לא קטן.. גם הנהיגה נשמעת מלחיצה קצת, קראתי שתיירים שעושים פנצ'ר זה מראה די שכיח.. בקיצור, נשמע אזור מיוחד ואחר, אבל צריכה עוד להתבשל עם מחשבות לגביו.. ותודה על התיאור המפורט כל כך! תמונות מקסימות !
-
תודה רבה מירב על ההשקעה המרובה בסיפור נוסף!
הארת לי חלקים חדשים בווילס ומקווה שעוד אחזור לשם
מחכה כבר לטיול הבא שלכם...
-
תודה על המילים היפות ועל ההארות והערות!
מסכימה עם כל מה שאמרת. אכן, שיערתי שהמפלים אמורים להיות יותר שוצפים ומלאי מים אבל היה כל כך כיף שם.
לגבי השלט - פשוט מצא חן בעיני הניסוח עם חוש ההומור הבריטי שבו...
עם תשלום החנייה הסתדרנו יפה, במיוחד אחרי הסטאג' שעשינו בצפון ווילס בקיץ שעבר..
שוב תודה על הליווי!
-
תודה רבה שמחת על הפירגון! נהניתי לכתוב, ולפעמים אני קצת נסחפת עם פירוט יתר.. אבל זו התרפיה שלי..
הגשם באמת לא נורא, אם הוא מגיע במנות סבירות. בזכותו הכל היה ירוק ורענן כל הזמן..
ולא לחשוש מהנהיגה הצד הלא נכון - בהתחלה אכן "מנשקים" קצת את המדרכות וקצת משתפשפים בשיחים שבצידי הדרכים, אבל תוך זמן קצר מתרגלים.
בעלי (להלן הנהג) מאד חשש השנה, בפרט אחרי שכבר נהג שם בשנה שעברה, וראה זה פלא - התרגל תוך חצי שעה כאילו נולד באי הבריטי.
ממליצה בחום לנסוע לווילס!
-
שמחה שליווית אותי! אני מחזיקה ממך מאד, שתדעי
.עוקבת אחרי מעלליכם באיסלנד המעוררים בי געגועים עזים למדינה הזו.
שכחתי בסיכום לומר שאת רוב רובו של המידע על ווילס שאבתי מאתרי תיירות וולשים, כמו זה וזה. רק צריך לחפור ולקרא. לפעמים סתם בדקנו במפת גוגל לראות מה עוד מעניין יש באזור, ואני ממש נהנית למצוא ככה מקומות שאיכשהוא פיספסתי בקריאה. אפילו שכחתי להסתכל שוב בסיכום של פנינית מהשנה שעברה, שגם בו נעזרתי לגבי צפון ווילס.
חברה טובה הייתה בווילס חודש לפנינו, ושלחה לי דיווחים מצולמים מהשטח על מסלול 4 המפלים בין היתר, כך שבכלל התלהבתי מהאזור המקסים הזה.
תודה לכולם.
נתראה בטיול הבא.
-
מירב היקרה,
וואו כמה התענגתי על כל פוסט בשרשור הנפלא הזה !!!
ממש מצאתי עצמי בודקת, לפעמים כמה פעמים ביום, אם כבר ״שחררת״ את הפוסט הבא...
אנגליה ו-ווילס כל כך ״עושות לי את זה״ ואני לא מתוכננת להגיע אליהן בקרוב. אם הכתיבה היא התרפיה שלך אז הקריאה היתה התרפיה שלי.
תודה רבה רבה רבה
-
ואני התענגתי לקרא את מה שכתבת ענבר!
תודה!ממש מרגש אותי שכתיבת סיפור הטיול שמחה גם אותך!
אם פעם חלק מהכיף היה לתכנן את הטיול מההתחלה ועד הסוף ואז לטייל, הרי שהיום גם הכתיבה היא המשך ישיר ונפלא שלו.
שרק נמשיך לטייל ושזה כל מה שנעסוק בו, אמן!
