קצת שלג, קצת גשם, הרבה שמש וים - טיול בצפון מזרח יוון
-
הי לכולם
חזרנו לפני יומיים מטיול כייפי בצפון מזרח יוון. מסלוניקי מזרחה.
מכיוון שאני מורה, הרי שבכל פסח עומד בפני האתגר לחפש יעד מוגבל בזמן ובתאריכים. אני תמיד מעדיפה לטייל בדרום אירופה, שכן אז מזג האוויר נעים יחסית והפריחה בשיאה. מכיוון שהיינו בכל המקומות המתאימים לקטגוריה, חשבתי על יוון אהובתי. לפני שנתיים היינו בחופשה קצרה בסלוניקי, וחשבנו שיהיה נחמד לחזור ולטייל באיזור חלקידיקי.
נפל הפור וקניתי כרטיסים במחיר ממש טוב באאגי'אן. לקחנו את הסיכון של ביטול עקב מי יודע מה - הרי הכל כל כך שביר אצלנו, ואמרתי מקסימום יבטלו.
יום ראשון 6/4
הטיסה ב 10 בבוקר. שעה נוחה למי שגר קרוב לשדה. לא למי שמגיע מהצפון.. אני חושבת שהזדקנתי בכמה שנים בנסיעה הזו לשדה התעופה. יצאנו מוקדם אבל הפקקים, הפקקים
. וויז התעדכן כל כמה דקות וזמן ההגעה הלך והתרחק. התחלנו להשלים עם העובדה שנחמיץ את הטיסה.בסוף הגענו שעתיים לפני הזמן, לא היה אף אחד בתור לצ'ק אין (כנראה כולם כבר עברו שם), והכל הלך מהר מאד. ישבנו להירגע על כוס קפה.
טיסה נעימה, יצאה בזמן (החברה הזו מאד דייקנית, לפחות לפי הניסיון שלנו) והגענו בשעת צהריים לסלוניקי. תוך דקות מהנחיתה כבר היינו בחוץ עם המזוודות. שדה לא גדול ומאד נחמד. ניגשנו למשרד השכרת הרכב (באדג'ט - אוויס) - גם שם לא היה אף אחד
ושודרגנו לרכב קצת יותר גדול.נסענו בשאטל למגרש המכוניות וקיבלנו הרכב.
עכשיו - רכב זה אישיו ביוון. כל השכרה היה איזה עניין. פעם הציעו לנו רכב ישן וחבוט, ששודרג לרכב שעל פניו נראה סביר אבל מסתבר שהיה עליו קילומטראז מכובד.. או שקיבלנו רכב עם חור קטן בצמיג וכל הזמן יצא אוויר..אז זכינו להכיר את הפנצ'ריה השכונתית.
אי לכך, הקפנו את הרכב מכל צדדיו, בדקנו את שריטותיו ובעלי כבר החליט שחסר אוויר בצמיגים. כמובן שניפנפו את הדאגה הזו ואמרו - הכל בסדר גמור. סעו לשלום. למותר לציין שהיינו צריכים למלא אוויר בהמשך הטיול פעמיים..נו שוין.
מזג האוויר היה די קריר אבל שימשי- התכוננתי לאפשרות הזו כי בכל זאת צפון יוון בתחילת אפריל. לא ידעתי עד כמה קר..
יצאנו לדרך דרומה לדירה שהזמנתי שנמצאת בדיוק באמצע בין שתי האצבעות השמאלית והאמצעית של חלקידיקי. הנופים יפים, הכל פורח. התקשורת עם בעל הדירה הייתה מעולה, והוא התנצל שאינו יכול לפגוש אותנו היום.
הגענו לכפר בו נמצאת הדירה.שם הכפר - Kalyves. הדירה הייתה מול הים...נכנסנו פנימה - דירה גדולה, מעוצבת ונעימה. במטבח הושארו כל מיני דברים טובים ובמקרר בקבוקי מים בשפע.
יצאנו למרפסת לאכול משהו קל מול הים, נהנים מהשמש החמימה. איזה תענוג.
חזרנו לכביש הראשי למאפייה קונדיטוריה שהומלצה לנו וישבנו שם על קפה וקינוחים נהדרים (והמחירים בכלל. עדיף שלא אציין).
מכיוון שידענו שמחר צפוי כנראה להיות יום גשום וקר, החלטנו לנסוע היום לאצבע השמאלית של חלקידיקי, כל עוד שימשי ונעים (ויש אור יום עד אחרי 20:00). שם האצבע קסנדרה (יש שם לכל אחת משלושת האצבעות).
אז שמנו פעמינו דרומה, לכפר יפה ומומלץ בשם AFITOS. כאן המקום להזכיר שמדובר ביום ראשון, וממש לא עונת התיירות. העונה בעצם מתחילה במאי (דבר שבעטיו נאלצנו לוותר על שייט שרציתי לעשות ואפרט בהמשך למעונינים). הכפר הזה אמור להיות הומה אנשים, חנויות וגלריות, צבעוני ויפה.
הגענו לשם ומצאנו חניה. הכפר מאד יפה, אך היה מאד מנומנם. במרכזו היו כמה בתי קפה פתוחים. שאר החנויות ברובן הגדול היו סגורות, כנ"ל הגלריות. הצלחתי כמובן למצוא חנות שמכרה דברים טעימים... שוטטנו בכפר, תצפתנו על הים וחזרנו לדירתינו. הנופים בדרך משגעים, הרבה עצי אורן, והמון מלונות ומתחמי נופש שמחכים לעונת התיירות. אני משערת שבקיץ הכל מפוצץ תיירים.
הדלקנו את כל החימומים בדירה כי ממש נעשה קר. בילינו ערב נעים על כוס תה. נראה מה יהיה מחר...
הנוף ממרפסת הדירה
-
7/4 יום שני
ישנו לא רע, כששני המזגנים בדירה עובדים...
התעוררנו מוקדם יחסית לבוקר קררר. הצצה קטנה החוצה הבהירה לנו שהתחזיות התגשמו - בחוץ אפרורי וקצת גשום - עיקר הגשם ירד בלילה. הים היה אפור, והטמפרטורה נמוכה. כמה נמוכה?
שתינו משהו חם. לא קנינו עדיין מצרכים, אז הסתפקנו בצנים וריבה..מה עושים בכזה מזג אוויר?
החלטנו שנצא לסופר שנמצא ממש בכניסה לכפר - נראה כמו סופר מרשת חדשה ביוון, ונצטייד בכמה מצרכים בסיסיים (וכמה שלא
כמו שוקולדים), ואחר כך נראה. שכחנו שבעל הדירה אמר שיקפוץ דבר ראשון בבוקר.. ברגע שחנינו בחנית הסופר ויצאנו מהרכב, ניגש אלי בחור חסון בחיוך רחב והציג עצמו כבעל הדירה. מסתבר שבדיוק כשיצאנו ממנה הוא הגיע, נסע אחרינו לסופר וכך נפגשנו. איזה איש נחמד!! מדהים. אוהב ישראל, כבר ביקר בישראל ומתכנן לבקר שוב. סיפר ונתן טיפים על סלוניקי דווקא (עיר מגוריו). מסתבר שכולם התעוררו בסלוניקי לעיר מושלגת! הבחור לא יכול היה להירגע מזה. שלג באפריל?? בסלוניקי?? לא נשמע כדבר הזה. מכאן השיחה התגלגלה לעניני מזג אוויר. בעודינו עומדים בקור מחוץ לסופר, חלפו על פנינו שני טנדרים עמוסים בשלג
- כמו האנשים שמגיעים מהחרמון עם שלג על מכסה המנוע
.נפרדנו לשלום ונכנסנו לסופר החדיש והנעים (מקום להתחמם בו..). לאחר שהצטיידנו היטב, החלטנו לחזור למאפייה מאתמול כדי לאכול משהו כיוון שלא ממש אכלנו ארוחת בוקר. היה תענוג כמו אתמול. על כל הזמנת קפה מקבלים עוגיות מהקונדיטוריה. כל יום סוג אחר. בפנים היה חמים ונעים.
בכלל, כשאנחנו מגיעים ליוון, כל הקצב יורד, נכנסים לנינוחות ונהנים מהרגע. לא בוער כלום.
יצאנו החוצה וראינו שמזג האוויר החל להשתפר, והשמש החלה לבצבץ. איזה כיף! עדיין היה קפוא, אבל לפחות היום השתפר מרגע לרגע.
החלטנו לנסוע למערת נטיפים מומלצת שנמצאת לא רחוק ממקום מגורינו. שמה Petralona Cave. מערה יחודית, אחת העשירות באירופה במאובנים, ונמצאה בה גולגולת של אדם המתוארכת מלפני כ - 700,000 שנה. המערה נוצרה לפני כ 1,000,000 שנה.
הדרך לשם הייתה יפיפיה - אין דרך אחרת לתאר. הכל ירוק ופורח ושופע, ו - מלא שלג! איזה כיףף. כנראה ירד לא מעט שלג בלילה, וכשהשמש יצאה הוא החל להינמס. אבל עדיין נשאר הרבה, וזה היה מחזה מרהיב.
הגענו למקום, החנינו וקנינו כרטיסים לרכבת קטנה שמעלה אותך למעלה עד למערה. הכרטיס (3 יורו) הוא הלוך ושוב, אבל החלטנו בו במקום שנרד ברגל.
הנסיעה למעלה הקפיאה לי את העצמות כיוון שהקרונות פתוחים. למעלה יש גם קיוסק קטן, קופה, ומוזיאון צנוע במבנה נחמד. יש שם שבילי הליכה נחמדים, והכל בתוך גלויה ממש. קנינו כרטיסים וחיכינו שהקבוצה תוכל להיכנס. בינתיים התהלכתי לי בשבילים, נהנית מהשמש ומהיום המהמם שנפל עלינו.
הגיע תורינו ונכנסנו פנימה.
הקטע הוא שאנשים הצטיידו במעילים כי חשבו שבמערות כאלה מאד קר. לי לא היה מעיל אז קצת חששתי.
איזה חשש ואיזה נעליים - בפנים היה חמים ונעים, עד כדי כך שריחמתי קצת על אלה שבאו עם מעיל חח
. הטמפרטורה בפנים היתה בערך 17 מעלות - הרבה יותר נעים מאשר בחוץ... שוטטנו לנו בטור ארוך במערה, עם קצת הסברים פה ושם. מערה מאד מאד יפה, וראיתי לא מעט מערות נטיפים בחיי. מאד נהננו.
בסוף הסיור יצאנו החוצה הישר למוזיאון הקטן והנחמד. גם שם היה מאד מעניין - למדנו איך בעצם נוצרות מערות, ומה מיוחד במערה הזו.
ממליצה לקרא - נותן פרספקטיבה על החיים שלנו ועל החלק שלנו ביקום:
כאמור, החלטנו לחזור ברגל, שכן זו ירידה. היה תענוג. נוף יפה, אוויר טוב, מה עוד צריך?
מה עכשיו? היום עוד צעיר. החלטנו לחזור לדירה ולשים את המצרכים שקנינו כדי שלא ימשיכו להיסחב איתנו ברכב (אם כי השוקולדים נשארו ברכב ימים - יותר טוב ממקרר
) וכמובן הפסקת שירותים..המשך יבוא..
-
חולק עלייך, שוקולד כן מצרך בסיסי
-
הי מירב! שמחה שהגעתי בזמן.. איזה כיף שאת חושפת לנו עוד איזור ביוון! הפלטפורמה פה מאפשרת משום מה כרגע גם במחשב רק תגובה מהירה, בינתיים מחכה להמשך
-
הי פנינית!
שמחה שאת שמחה!
וכיף לדעת שאני לא כותבת לעצמי כאן..אז המשך יום שני - אותו יום שהתחיל סגרירי וגשום והפך להיות קר ושימשי... העיקר הבאתי חולצות קצרות ללבוש מתחת לסווטשרטים... טוב שהיו לנו כמה חולצות ארוכות. גם כאן עבדה שיטת השכבות - מעיל לא הבאנו..
אז כאמור חזרנו לדירתינו הצנועה והחמימה, שתינו משהו ויצאנו שוב. הפעם אל האצבע האמצעית של חלקידיקי. שמה Sithonia. אומרים שזו האצבע הפחות מפותחת ויותר "פראית" מבחינת טבע. נסענו מזרחה, שוב בנופים יפים וירוקים. כיוונו את הוויז לכפר בשם Metamorfosi - אמורים היו להיות שם מצוקים אדומים שגולשים אל הים.
הגענו לכפר המנומנם (כבר התרגלנו
), החנינו הרכב וירדנו לכיוון החוף. אכן מקום מקסים. כרגיל הרבה מלונות, חלקם היו בעיצומם של שיפוצים ונקיונות לקראת עונת התיירות. צילמנו קצת, ראינו את המצוקים היפים והמשכנו הלאה, כאשר היעד כפר ידוע בשם Nikiti. זהו כפר חביב שבסמוך אליו נמצא הכפר העתיק שעדיין גרים בו מעט אנשים.אבל קודם כל הרעב מציק. אז חנינו ברחוב הראשי המשופע מקומות אכילה, ונכנסנו למקום שנראה חביב. אגב, זהו המקום הראשון והאחרון שראינו בו ישראלים עד הגיענו לסלוניקי, שם נראה היה שחצי מדינת ישראל הגיע לנפוש שם..
אכלנו לשובעה. היה טעים, נעים וזול, וכמובן מקבלים קינוח על חשבון הבית. הכנסת האורחים הידועה של היוונים. אני חושבת שבמהלך הטיול קיבלנו כל כך הרבה סוגי קינוחים, כולל עוגות מסורתיות, עוגות שמתאימות לפסח (ככה אנחנו קראנו להן) וגלידות.
המשכנו ברכב לתוך הכפר העתיק והחנינו בכניסה. משם הלכנו ברגל ושוטטנו בסימטאות העתיקות והיפות. כמה ילדים שיחקו שם כדורגל, במסעדה אחת עבדו השיפוצניקים על מדרגות הכניסה והכל היה במצב של נימנום והכנה לקראת התנפלות התיירים הצפויה. ככה הרבה יותר נעים. שקט ושלווה וקולות של אנשים אמיתיים שחיים שם בבתים היפים.
התחלנו לטפס במעלה הגבעה עליה בנויה ההתיישבות הזו עד לנקודה הגבוהה ביותר, שם היתה כמובן כנסייה ענקית ויפה, ממנה אפשר לתצפת על כל האיזור ולנשום אוויר נהדר.
נשמנו מלא הריאות וירדנו בדרך אחרת בחזרה למכונית. היה נהדר.
חזרנו לדירה לערב שקט וחם (שני מזגנים במלוא הקיטור
).ישבנו על התוכנית למחר. התיכנון המקורי היה לנסוע לכפר בשם טריפטי באצבע השלישית, כדי לקחת מעבורת לאי קטנטן בשם Ammouliani - מרחק של כ - 15 דקות במעבורת.
וכאן המקום להסביר - אני בכלל רציתי לקחת שייט מסביב לאצבע השלישית שנקראת הר אתוס, שכולו מנזרים שהכניסה אליהם לנשים אסורה. רואים את המנזרים מהים, וכל החוויה נראתה לי נהדרת. תוך כדי קריאה על השייט התוודעתי לאי הקטנטן הזה, שניתן להגיע אליו או כחלק מהשייט, או במעבורת רגילה.
ואז התחוור לי שאין שייט עד לחודש מאי - שאז מתחילה עונת התיירות. למותר לציין שהתבאסתי מאד.
אז התוכנית האלטרנטיבית הייתה לקחת מעבורת לאי, לבלות שם כמה שעות ומשם להמשיך למקום הלינה הבא. אבל, כשעברתי שוב על לוח הזמנים המאד דליל בתקופה זו של השנה, ראיתי שאין כמעט מרחב תימרון, ואם מחמיצים את המעבורת האחרונה או שיש איזו תקלה והיא לא יוצאת, אנו עלולים להיתקע שם. זה ממש לא מתאים לי עכשיו, היתקעויות.. אז בצער רב וויתרנו על הרעיון - נחזור לשם בתקופה יותר מתאימה ואז נעשה גם את השייט מסביב להר אתוס.
לילה טוב
-
את לא כותבת לעצמך גם אני םה קוראת בהנאה
-
@io שמחה מאד!
8/7
לילה שני ואחרון בדירה הנעימה.
התעוררנו בבוקר לעוד בוקר קפוא, אבל הבנו שזה עוד ישתפר במהלך היום. אכלנו ארוחת בוקר. מאד רצינו לשתות את הקפה במרפסת הדירה אל מול הים, אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד - קררר מידי.
החלטנו לצאת להליכה נמרצת על חוף הים ולהכיר קצת את המשכו. בדרכינו ראינו בתי מגורים נחמדים וניסינו לנחש במי מהם גרים כרגע ומי נראה יחסית נטוש.. הגענו למתחם ענק ומקסים של בתי נופש כפריים , כשביניהם מדשאות ומתקני משחקים, וניסינו לדמיין את ההמולה של הילדים והמשפחות בעונת הקיץ. כרגע הכל סגור וקצת עצוב.. המשכנו על טיילת נחמדה שזקוקה לקצת שיפוץ, וחזרנו חזרה לדירה.
ארזנו הכל (ביומיים כבר צברנו כמה שקיות, בעיקר אוכל ודברים טעימים...), נפרדנו בעצב ויצאנו לדרכינו.
עצרנו שוב במאפייה / קונדיטוריה האהובה עלינו, והצטיידנו בקופסה מלאה עוגיות טעימות, וחלווה.
מכיוון שתוכניותינו השתנו לצערי וויתרנו על השייט, היה לנו הרבה זמן פנוי, אז זרמנו עם מה שניתקל בו. לא בוער כלום. קצב יוון.
הדרך כרגיל עברה בנופים ירוקים ויפיפיים.
יעדינו הבא - כפר בשם Stavros. הכפר במקור נבחר כמקום סביר לישון בו לאחר הביקור באי, אבל בלי השייט, הגענו אליו יחסית מוקדם.
כפר נחמד מאד. ניווטנו למלון שנבחר עקב היותו חדש לגמרי, ומרשים מאד. ואכן, המלון בלט בתוך הסביבה הכפרית שלו. מלון בוטיק חדש ומעוצב למשעי.
חנינו וחיכינו שמישהו יבוא לפתוח לנו - מהבית הסמוך אץ רץ בחור והכניס אותנו פנימה. האנגלית שלו הייתה מאד דלה (יצטרך לשפר אותה אם ירצה תיירים שאינם יוונים או בולגרים...), אבל הצלחנו להבין אחד את השני. חשב שאנו בולגרים..
מסתבר שיש במלון אזור ספא - בריכה מקורה ומחוממת וסאונה.
נרשמנו לשעת ערב (כל משפחה קיבלה סלוט של שעה וחצי כדי לקבל פרטיות).
החדר היה נהדר, מעוצב ומתוקתק. היה בו גם מטבחון קטן ללא כיריים, דבר מאד נוח כשרוצים לאכול משהו קטן בערב.
נחנו קצת בחדר, ויצאנו לשוטט בכפר. הכפר נמצא ליד הים, וכרגיל יש טיילת עם מסעדות שונות. נכנסנו לאחת מהן והיה נחמד וטעים.
אחר כך המשכנו לשוטט ליד המרינה, ובסימטאות שונות שהזכירו לי קצת את לרנקה.. ניווטנו לקונדיטוריה קטנטנה שהומלצה - בקושי ראינו אותה, נחבאת בין בתי מגורים. נחמד ותו לא. לא נרשמה התלהבות..
המשכנו לשוטט ולבסוף חזרנו לחדר. ידענו שהיום יש יותר זמן פנוי, אבל גם זה נחמד לפעמים.
תוך שאנחנו שותים לנו קפה בחדר, קלטנו פתאום שהזמן רץ ואיתו חלון הזמן הרשום לנו למתחם הספא. בעלי מיהר ולבש את בגד הים ואצנו לשם. אני הסתפקתי בלהסתכל, עד שנאלצתי להימלט לחדר מפאת החום הרב ששרר שם. אחר כך ניסה קצת את הסאונה, מקלחת לקינוח וזהו.
העברנו ערב שקט בחדר.
-
9/4
יום רביעי
קמנו לבוקר נאה וקפוא. התארגנו והלכנו לארוחת הבוקר שתוארה כמעולה. מכיוון שלמעט בסלוניקי, ישנו במלונות נטולי ארוחת בוקר אמיתית (אבל בכולם היה לנו מטבחון נחמד בחדר שהיה מאד שימושי), די חיכינו לארוחה הזו. ארוחות הבוקר שאכלנו עד היום ביוון היו מדהימות בנדיבותן.
למה ההקדמה? כי אמנם אכלנו בחדר עם חלונות ענק שצופים לנוף הכפרי, אבל הארוחה עצמה קצת איכזבה. בטח לא הייתה בסטנדרטים יווניים. יותר לכיוון ארוחה אירופאית סטנדרטית. אפילו לא מילאו שוב את קנקני הקפה (לא היה מה לדבר על מכונת קפה נרמאלית). אז שתינו תה ואכלנו מה שיש. (אפשר לחשוב מה אני אוכלת בבית לארוחת הבוקר
, אבל ביוון יש ציפיות גבוהות...חזרנו לחדר וישבנו קצת במרפסת הנעימה הצופה להרים שחלקם היו עדיין מושלגים. בחדר הסמוך הייתה משפחה בולגרית (כמו הרבה תיירים באזור הזה) שכנראה הגיעה לכמה ימים. על מתקן הכביסה היו תלויות מגבות ובגדי ים.
נפרדנו לשלום מהמלון היפה ובעל הבית ויצאנו לדרכנו כשהכיוון מזרחה. יעד סופי - העיירה KAVALA שעל הים. אבל בדרך אליה החלטנו לעלות לעיירה DRAMA. הדרך כרגיל הייתה יפיפיה ונעימה.
אגב, הכבישים כולם מצויינים וריקים.. איפה כולם אנחנו תמיד תוהים.
לפתע ראינו, באמצע כל הירוק הענק הזה בצד הכביש, בית קפה ענק. מבנה עצום ומרשים, עם חניה ענקית. נזכרנו שלא שתינו קפה כמו שצריך, אז החלטנו לעצור. מי ממהר ביוון? לא אנחנו. בחוץ היו המון מקומות ישיבה מקורים ובפנים גם כן. ניגשנו והזמנו קפה ובחרנו עוגות מתוך המבחר העצום שהיה שם.
בחרנו לשבת בשולחן צמוד לקיר זכוכית חיצוני, וככה התחממנו מהשמש ונהננו מהנוף המשגע שבחוץ. איזה מקום לקפה!!
.בקושי רב הקמנו עצמנו ממקומינו החמים והנעים (בחוץ היה 14 מעלות..) והמשכנו בדרכינו, כאשר אנו מוקפים משני צידי הכביש - מרחוק - הרים מושלגים. מחזה מדהים.
)
-
שכחתי לספר שיום קודם, שאמנם הפך להיות יום שימשי - התחיל מאד קר, ואפילו כשעצרנו בכפר קטן לשתיית הקפה המסורתית, ירד עלינו שלג! זו הייתה חוויה כיפית ביותר. וקצת מוזרה.. אף פעם לא ירד עלינו שלג ביוון..
כאמור, נסענו לעיירה דרמה שהיא צפונית לקוואלה. כיוונו לפארק מיוחד שנמצא במרכז העיר. העיר יושבת על פלגי מים שעוברים בה ובכפר שלידה.
מצאנו חניה ליד מבני מגורים וירדנו אל הפארק. מקום מקסים, פארק שבנוי על מים, עם צמחייה עשירה, ברווזים, גשרי עץ, מבנים עתיקים, וכמובן מסעדות ובתי קפה. הלכנו והלכנו, נהננו מאד. בדרך חזרה לכיוון המכונית חלפנו על פני כמה מסעדות. נעצרנו ליד אחת והחלטנו שכדאי להיכנס לאכול - כבר שעת צהריים בלי לשים לב.
הבחורה שליוותה אותנו למקום הישיבה לא ידעה מילה באנגלית, וקראה למישהי שידעה קצת. קיבלנו תפריט כאשר חלקו בבולגרית וחלקו באנגלית. כל האזור בו טיילנו היה עם השפעות בולגריות, בגלל הקרבה הגיאוגרפית לבולגריה. גם האוכל היה טיפה שונה. למשל, שמו גבינה בולגרית על הרבה מאכלים, דבר שאנחנו לא מכירים ביוון.
אכלנו ארוחה טעימה מאד. כשביקשנו את החשבון שאלו אם אנחנו רוצים קינוח. ברור שכן
. מי אומר לא לקינוח ועוד על חשבון הבית?הגיע גביע זכוכית, עם כדורי גלידה וחתיכות עוגה קטנות בינהם. כמה טעיםםם. היה חשש קל להרעלת סוכר, כי העוגה מבית הקפה הנהדר מהבוקר עוד לא שקעה..אבל חיים פעם אחת.
-
עזבנו את העיירה דרמה כשפנינו דרומה לכיוון KAVALA. כרגיל, נופים מהממים. הכל מלבלב ופורח. מזג האוויר נחמד מאד. כשהתקרבנו לקוואלה, התחלנו בעצם בירידה, כי הגענו מאיזור גבוה והיינו צריכים להגיע לכיוון הים. העיר עצמה יושבת על גבעה ויורדת עד לים, שזה אומר רחובות בשיפועים לא הגיוניים..מאד הזכיר לי את העיירות באיזור אמלפי באיטליה.
המלון שבחרתי נמצא ממש קרוב לים ועדיין במרכז העיר. וויז הוביל אותנו ברחובות צרים ותלולים, ואני הייתי כבר על סף עילפון. בדיוק מה שאני לא אוהבת בלשון המעטה. פתאום הגענו לכביש תלול עם שיפוע מטורף -לא היה איך לעקוף אותו מבלי להסתבך. אין לי מושג איך בעלי ירד אותו. אני עצמתי עיניים.
כשהגענו סוף סוף לאיזור מישורי נשמתי לרווחה. הגענו למלון ונכנסנו לחניה שלו על פי ההוראות של בעלי המלון. שם המלון ATLAS HOTEL. זהו בניין שעבר הסבה למלון בוטיק יפיפה.
בפנים חיכה לנו בחור מאד מנומס, שקיבל את פנינו בקבלה הקטנה אך המעוצבת למשעי, וליווה אותנו לחדרינו היפה. החדר בגודל טוב, מעוצב ומאד יפה, וכרגיל עם מטבחון קטן, ואפילו ספה נחמדה למנוחה וישיבה. בנוסף היתה לחדר מרפסת חמודה מאד. הצלחנו גם כאן
. המלון ללא ארוחת בוקר.
שמנו את מזוודותינו ומליון שקיותינו עם האוכל (שהולכות ומצטברות להן ככל שעובר הזמן..) וישבנו לנוח קצת.
אחר כך החלטנו לצאת לתור את העיר. העיר ממש יפה. הפתיעה לטובה. ממש ליד המלון ישנו אקוודוקט עתיק שפשוט בנו לידו, בצמוד, ומכל הכיוונים. פשוט יושב לו בתוך העיר.
-
-
מהמרינה החלטנו לעלות לעיר העתיקה וממנה למצודה שנישאת מעל העיר. עלינו ועלינו, והלכנו ליד בתים יפים, בתי קפה מיוחדים, כשמכל פינה נשקף הים על צבעיו המהממים בשעת אחר הצהריים המאוחרות.
המשכנו לטפס והגענו לסמטאות צרות ולבסוף למדרגות שהובילו למצודה היפה. שילמנו כמה יורו כדי להיכנס. מקום מקסים. שוטטנו שם, נכנסנו לאחד המגדלים וטיפסנו במדרגות צרות וקצת מסוכנות לטעמי, אבל הנוף למעלה היה שווה כל מדרגה כזו
-
שוטטנו עוד, נהננו מהמוני השחפים שעולים לטירה ומסתובבים בה בחופשיות, וירדנו בחזרה לכיוון המלון. חשקה נפשינו בקפה. נכנסנו למקום שנראה מבטיח, אבל הסתבר שזה רק טייק אווי, אז קנינו קפה והלכנו לשבת ליד האקוודוקט, שהיה מרשים עוד יותר מקרוב. הערב החל לרדת, חזרנו לחדר לארגן לעצמנו ארוחת ערב מהמצרכים שהבאנו, ונהננו מעוד ערב נעים וחמים (המזגן כרגיל עבד).
10/4
יום חמישי. התעוררנו לבוקר מקסים. ישנו טוב. הכנו לנו ארוחת בוקר, ומצאנו כיריים חשמליים שנראה שעדיין איש לא השתמש בהם, אז הכנו גם ביצים וסלט. היה טעים ונעים.
הורדנו את החפצים לרכב, ולאחר שווידאנו שזה בסדר להשאיר את הרכב בחניה לאחר הצ'ק אאוט, יצאנו להסתובב קצת. הבוקר נראה אחרת לגמרי מאתמול. הכל היה עמוס הרבה יותר, תחושה של מקום תוסס ופעיל. עיר פשוט שוקקת חיים . ממש אהבתי אותה (מקווה לחזור אליה). כיוונו לקניון מעניין שנמצא לא רחוק מהמלון - מפעל ישן לטבק שעבר הסבה לקניון. המבנה היה יפיפה, בפנים ובחוץ. שוטטנו קצת בפנים. לא נפלנו מהחנויות שהיו שם, אבל נהננו מהארכיטקטורה. יצאנו לרחוב והתרשמנו מהחנויות , מהכיכר המרכזית שהמתה אנשים. חיפשתי גלריה לקרמיקה שראיתי אתמול, שנמצאת ממש מתחת לאקוודוקט, אך היא הייתה סגורה. הפסד שלהם מה שנקרא..
חזרנו לרכב, ויצאנו לדרך מזרחה. היום נגיע לנקודה המזרחית ביותר של טיולינו - כפסע מהגבול הטורקי. העיר היותר מוכרת באיזור הזה היא אלכסנדרופולי. מקום הלינה קצת יותר מערבה ממנה.
המשך יבוא..
הקניון היפה מבפנים
-
איזה כיף לקרוא את הסיכום המעניין והשימושי ולראות את התמונות! תודה.
-
תודה רבה! אכן מקווה שנתתי רעיונות למקומות קצת פחות מוכרים ביוון.
המשך יום חמישי. יצאנו לדרכינו. הכביש הוביל לאורך החוף. העיירה קבאלה מקסימה וקו החוף שלה מהמם. באיזשהוא שלב הכביש טיפס מעט בהר ומלמעלה ראינו מעגן סירות ציורי ומקסים. מייד ירדנו אליו כדי לשוטט קצת. היה יום שימשי מהמם והמים נראו מדהימים. טיילנו לאורך הטיילת ובתי הקפה שהיו שם. מעגן קטן בפאתי קבאלה. בבתי הקפה ישבו פנסיונרים שזמנם בידם. בעלי רצה לשבת באחד מבתי הקפה, אבל חשבתי שזה מוקדם מידי והמשכנו בדרכינו מזרחה.
הנסיעה הפעם הייתה בנופים קצת פחות מענינים משאר הנופים הירוקים בהם נסענו עד כה.
הגענו למקום שנקרא PORTO LAGOS . האיזור מלא בביצות ומקווי מים. עצרנו בנקודה מאד מיוחדת שסימנתי לי לבקר בה. גשר עץ ארוך מעל המים מוביל לכנסייה שממש "צפה" על המים, וממנה נמתח עוד גשר עץ שמוביל למנזר שנראה גם הוא צף. צילומי רחפנים שראיתי כאשר חיפשתי חומר על המקום, הראו מקום מאד מיוחד.
החנינו האוטו וצעדנו על הגשר הראשון לכנסייה. שוטטנו קצת שם. הכל יפה ומטופח. משם המשכנו על הגשר השני למנזר שבקציהו. התגברתי על תחושת האי נוחות שאני מרגישה במקומות כאלה, צילמנו קצת וחזרנו על עקבותינו. בהחלט מקום מעניין!
-
חזרנו לרכב, אכלנו פרי והמשכנו לעבר הכפר FANARI. כל האיזור הזה של הביצות והדלתא הוא ביתן של ציפורי פלמינגו, אשר לצערינו הרב מאד, כבר עזבו למקום אחר. בכל הכתבות על האזור מופיעות הציפורים המרהיבות האלה וזה היה קצת מבאס.
הגענו לכפר שבו המלון שלנו ללילה הקרוב. מצאנו אותו די בקלות. מלון חדש ויפה מאד, ממש מול המעגן הקטן של הכפר. בחזית המלון מדשאה שבוודאי הומה ילדים בתקופת הקיץ. בעל המלון היה איתי בקשר טלפוני. הסביר שמישהי תקבל את פנינו במלון ונפגוש אותו אחר כך. אמר ששידרג אותנו לחדר סטודיו גדול. איזה כיף! תמורת סכום כל כך נמוך לקבל כזה חדר. אכן קיבלה את פנינו אשה מבוגרת חביבה שלא ידעה מילה באנגלית. הובילה אותנו לחדרינו המשודרג. אכן חדר גדול, מיטה ענקית, מטבחון חדיש, חדר מקלחת מעולה, וכמובן מרפסת הפונה לים. במקרר הושארו לנו מצרכים לארוחה קלה - כיכר לחם, גבינות ונקניק, בקבוקי מים וריבות. כתבתי לבעל המלון שהתארגנו כבר בחדר ותודה רבה וכו. שם המלון החדיש NERO SEASCAPE SUITES.
ביקשנו מבעל המלון המלצות לטברנות ולבית קפה, והחלטנו ללכת על זו שהמליץ במיוחד.
יצאנו מהמלון והלכנו לנו ליד המרינה, שבה עגנו סירות דייג אוטנטיות מאד. ניווטנו לעבר המסעדה שישבה מסתבר על ראש מצוק מעל הים. מראה מדהים. היו רוחות מטורפות שממש הקשו על ההליכה. מזג אוויר משונה משהו. אבל הצלחנו להגיע בשלום ונכנסנו למקום. איזה נוף מהמסעדה
. כמובן שבחרנו שולחן צמוד לקיר הזכוכית שיושב ממש מעל המצוק. אכלנו ארוחה מצויינת - סוף סוף דג
במסעדת דגים. כרגיל קיבלנו קינוח על חשבון הבית.היה טעים ונעים וישבנו לנו בכיף.
המסעדה
יצאנו מהמסעדה לרוחות המטורפות שבחוץ וחזרנו לכיוון בית הקפה שהומלץ עליו. התקשינו להנות מהנוף בגלל הרוח והקור.
הגענו לבית הקפה שנראה מאד סגור.. מילא. נכין קפה בחדר. הכל בסדר. חזרנו לחדר לשתות שם. כמובן שגם שם בדקנו את המזגן - לא איכזב
.מרפסת החדר
-
אוהי נראה שהיה לכן מעניין מה תג
-
פתאום הגענו לכביש תלול עם שיפוע מטורף -לא היה איך לעקוף אותו מבלי להסתבך. אין לי מושג איך בעלי ירד אותו. אני עצמתי עיניים.
קורה לי לא מעט גם באיטליה וגם ביוון שגם וויז וגם גוגל מפות (וגם here וגם Sygic...) לוקחים אותי דרך כבישים בלתי אפשריים, צרים מאוד ותלולים מאוד,
ואם אני קצת יותר חרוץ אני מגלה שבחלק גדול מהמקרים יש אלטרנטיבה של כבישים הרבה יותר סבירים.
אבל פעמים רבות אני עצלן בחקר המפה ואני משלם אחרי כן בהרבה עבודה ודפיקות לב בשטח עצמו.
מאוד מתחבר לסיפורי הטיול שלך שמדברים על ההנאות הקטנות, קפה במרפסת יפה עם נוף מהמם,
בשביל אתרי MUST אני פחות צריך סיפורי מטיילים, נמצאים בכל ספר וכל אתר אינטרנט.
בשנים האחרונות גם אני גיליתי את הכייף של טיולים מחוץ לעונה, לא הכל פתוח ומזג האוויר יכול לפעמים לאתגר אבל לא צפוף, יש שקט וקל מאוד למצוא חניה.
-
שמחה לשמוע! אין כמו ההנאות הקטנות של החיים. הן אלה שעושות את חיינו משמחים יותר.
כאמור חזרנו לחדר, ודיברנו שוב עם בעל המלון הנחמד. שאל מה תוכניותינו לאחר הצהריים? אמרנו שפתוחים להצעות.
מסתבר שכל האיזור הוא גן עדן לצפרים. המוני ציפורים מגיעות לדלתא, כולל הפלמינגו המדוברים. בתקופה הזו רבות מהציפורים עזבו, אבל עדיין ניתן לראות מיני ציפורים. הבחור כיוון אותנו לאיזור נחמד לאורך קו החוף, שבחלקו הופך לשביל עפר. שם יש נקודות תצפית נחמדות.
בנוסף, סיפרנו שמחר אנו חוזרים מערבה והבחור סיפק לנו כל מיני רעיונות לטיולים בדרך, שהתבררו כרעיונות נהדרים.
אז יצאנו לדרך (אנחנו ועוד זוג גרמנים פנסיונרים שהגיעו ללילה במלון - ואנחנו חשבנו שהיינו לבד שם..), כל אחד במכוניתו כמובן. הדרך יפה, החוף מהמם. עצרנו את הרכב והלכנו ברגל לעבר נקודת התצפית, שם היה מעין גזיבו. ציפורים לא ראינו, אבל היה נחמד. הלכנו קצת ברגל, אבל הרוחות המטורפות שליוו אותנו מאז שהגענו לשם לא הפסיקו, ואני הרגשתי שעוד רגע אני מפסיקה להרגיש את הפנים מרוב קור. אז נמלטנו לרכב, וחזרנו לחדרינו הנעים. צפינו בשקיעה ממרפסת החדר, בדיוק מעל מעגן המים הקטן.
היה נחמד!
קמנו בבוקר לבוקר שימשי ונטול רוחות
. הכנו ארוחת בוקר צנועה ממה שהושאר לנו בחדר ומהירקות שנסחבים איתנו כבר כמה ימים. לא מיהרנו, למרות שידענו שלפנינו נסיעה די ארוכה מערבה - הארוכה ביותר בטיול הזה. נפרדנו מהחדר ושמנו המזוודות ושאר החפצים במכונית. החלטנו ללכת לטייל קצת בסביבת המלון, המעגן והכפר. החלטנו לבדוק האם בית הקפה שהומלץ לנו פתוח, יען כי התחשק לנו קפה כהילכתו. המקום אכן היה פתוח, והתקבלנו בצורה מנומסת אך חמוצת פנים משום מה.. ישבנו על קפה ועוגיה אל מול הים והיה נחמד. (חוץ מבעלת המקום הזעופה - בחורה צעירה וקצת עצבנית..). סיימנו, יצאנו החוצה וטיילנו על לשון היבשה הנחמדה שידעה ימים יפים יותר - ניכר שהשקיעו שם בטיילת ובמתקנים, והיה חוף מקסים, אבל צמחה עשבייה, האבנים קצת יצאו ממקומם והיתה הרגשה של הזנחה.
בעל המלון סיפר לנו אתמול שהמקום הזה מפוצץ תיירים בקיץ. קשה היה לדמיין זאת, בעודינו מהלכים בכפר המנומנם הזה, אבל האמנו לו. הוא טוען שהתקופה הכי טובה להיות היא ספטמבר. עדיין חם אבל הרבה פחות תיירים. לתשומת לב מי שמתכנן להגיע..
חזרנו לרכב ויצאנו לדרכינו מערבה. העצירה הראשונה - גשר מיוחד ועתיק שגם אני סימנתי לי עוד בבית לבקר..
-
תודה מרב על הכתיבה היפה והתמונות. כן טיולים מחוץ לעונה וכן זמן יוון והחום שמקבלים שם הופכים את יוון ליעד נפלא. יכול להיות שאנחנו ובטח ענבר היינו בוחרים גם לעלות למערת הנטיפים ברגל. איך אמרת?, אין מה למהר.
