זכרונות ממסע רגלי בקליפורניה
-
ב- 23 לאוגוסט 2015 (כן, בדיוק לפני 10 שנים),
עשיתי את צעדי האחרונים במסע בן 12 ימים מ- Echo Summit, לא רחוק מ- Tahoe Lake ל- Tuolumne Meadows ב- Yosemite National Park.
אני יודעת שלא רבים מבקרים היום בפורום צפון-אמריקה. אבל כשחזרתי מאותו מסע שתפתי את הפרטים כאן באתר וזכיתי להרבה התעניינות ופרגון. אז חשבתי לחלוק איתכם, המעטים שעדיין כאן, בתמונות, גם ציון 10 שנים לאותו מסע מאתגר ומרומם רוח.
יום ראשון
תחילת מסע, ב- trail head ב- Echo Summit
ה- campsite הראשון שלי!
campsite מספר 2! ליד Sunset Lake
יום שני
ושקיעה מהמחנה שלי
-
-
אני זוכרת איך במסע הספציפי הזה, שהיה שונה, גדול, מאתגר יותר ממה שעשיתי בעבר - צמחתי והתפתחתי מיום ליום.
אני זוכרת איך חילקתי את הימים למקטעים קצרים והתמקדתי כל פעם במקטע. זו אסטרטגיה שאני משתמשת בה גם היום, כדי להתמודד עם אתגרים (בשיטת ״הפרד ומשול״).
יום 5 היה יום מיוחד מהבחינה הזו. זה היה היום שבו הגעתי לנקודת האספקה הראשונה שלי שלי השביל! ציון דרך משמעותי שהיווה עבורי ״הוכחה״ שהתכנית שלי עובדת, שאני מסוגלת לעמוד באתגר.
חוגגת עוד נקודת ציון בדרך ל- Sonora Pass ולנקודת האספקה הרשונה שלי ב- Kennedy Meadows Resort

הגעתי !!!

אני גם זוכרת את אבדן הבטחון הזמני, אחרי שעזבתי את Kennedy Meadows בדרך חזרה אל השביל, עם תרמיל מלא אספקה...
ולא פחות - זוג מטיילים מבוגרים שעודדו אותי מאוד ברגעים הקשים שלי, מבלי שידעו אפילו כמה משמעותיים הם היו עבורי.
המחנה שלי בחזרה על השביל, ביום 6, מעל סונורו פס:

-
ביום השביעי כבר הרגשתי חזקה ומותאמת לשביל (״trail broken״).
הרבה מהספקות שלי התפוגגו אחרי שחוויתי את המשבר ביום השישי (שהיה בכלל יום מנוחה...). או יותר נכון״ אחרי שצלחתי את המשבר.
משם והלאה היה לי קל בהרבה, במיוחד מנטאלית.

וביום ה- 8 זכיתי לחצות את הקבול לתוך הפארק הלאומי Yosemite !!!
דרך מעבר הרים בצפון הפארק, לא רחוק מ- Dorothy Lake שלצידו חלמתי לחנות במשך חודשים...
כשחלומות מתגשמים:

-
מעורר השראה וגם הערצה!
-
ב- Yosemite ביקרתי בחודשים האחרונים של... המאה הקודמת
(סוף 1999...) ומאז חלמתי לחזור לשם.לחצות ברגל את הפארק, בחלקים ה-(הרבה)-פחות מתוירים שלו, היתה חוויה מאוד מאוד מאוד מיוחדת.
דובים לא זכיתי לראות שם, אבל ייצורים אחרים - כן.
צ׳יפמונק חמוד, יום 9.

ביום 10 חניתי לצד אגם Smedberg, באחת מנקודות הקמפינג היות מוצלחות שלי:

אבל מחשבות של סיום התחילו לחלחל במוחי. ביחד עם שלטים שהופיעו וציינו את הכיוון והמרחק מ- Tuolumne Meadows...
בסוף היום ה- 11, זכיתי לעוד חניית לילה לצד אגם שקט ומבודד, אגם מילר:


-
ואז הגיע - ה- 23 לאוגוסט 2015. היום האחרון במסע שלי ! 10 שנים מהיום.
זה התחיל בזריחה ה״רגילה״ לצד האגם התורן ״שלי״ אגם מילר:

ונמשך בהליכה קלילה למדי בשבילי ה- Yosemite

בדרך למחנה האוהלים Glen Aulin.
מפל ובריכה טבעית ליד גלון אולין:

כשהגעתי לכביש 120, Tioga Road, ליד Tuolumne Meadows הוצפתי בהתרגשות אדירה. ממש התקשתי להאמין ש״עשיתי את זה״ ! אע״פ שכבר מזמן התרגלתי להליכה, לשיגרת המחנה, לשינה (או לחוסר השינה) באוהל.... ובימים האחרונים לא חוויתי שום קושי.
ב״קריירת״ הטרקים שלי, המסלול הזה היה קפיצת מדרגה.
מסיבות שונות, לא בהכרח הצלחתי ״להמשיך את המומנטום״. אבל השביל הזה בנה אותי. גם מעבר להיותי ״הייקרית״.
אני לא אשכח לעולם את החוויות שלי בדרך מ Tahoe ליוסמיטי.
I did it !
לילה אחרון, ב- camp site #13 האהוב אלי, ב- Tuolumne Meadows Campground בחלקה השמורה ל- backpackers:

מוקדש ל 50 אחים ואחות שחייבים כבר לחזור !
-
וואו ! תודה רבה, ריגשת אותי
אחרי שקראתי בשרשור אחר שכבר ביקרת 4 פעמים בילוסטון ואת עוד מתכננת לחזור - גם את השראה עבורי !
-
ענבר יקירתי
שוב עולה התהייה ,איך זה קרה שהגעתי באיחור רב כל כך לאוצרות שסיפקת כהולכת רחוק באתר למטייל!
עד היום אני לא סולח לעצמי.
את השראה לאתר ומלכה במדור הבלוגים
מוני
-
-
@io וואו ענבר!
מסעולדת שמח! את תמיד מרגשת והטיולים שלך תמיד מעוררי השראה והשתאות.
לטרק באוהל כמוך כבר לא יקרה לי בגלגול הנוכחי (להגנתי עשיתי כמה כאלה בנעורי, כולל לינה בקרקעית הגרנד קניון עם איילה שהעירה אותי בבוקר והרבה אכילת אבק במדבריות ארצנו), אבל אני אוהבת את ההליכה בטבע עד כלות בדרכי, ותמיד נהנית מכל אינטרקציה איתך.
איזה טיול מקסים היה הטיול הזה שלך, אין על הפארקים הלאומיים בארה"ב.
-
חחח אכן מסעולדת - אימצתי את השם.
תודה רבה, את תמיד מפרגנת ותומכת. אני מעריכה את זה מאוד!
שנמשיך לטייל ולאסוף חוויות, שנמשיך לצמוח - לא חשוב איך.
-
מישהו אמר לי פעם שהחיים הם החוויות שאספת בדרך
-
תודה רבה רבה, ענבר ! לעוד הרבה טיולים כאלה !

-
תודה @reuben13 ו- @הצועד-בנעליו
יתכן שכאלו כבר לא יהיו. אבל כל עוד יהיו מסעות עמוסי חוויות - אני שמחה בחלקי.
אני מתחברת למשפט שלך הצועד.
-
אלופה ענבר. זוכר גם את ההמלצות שנתת לי ב2017 לטיולי יום ביוסימיטי. הייתי אולי 10 פעמים בפארק אבל מעבר לתצפית הראשונה מגליישר פוינט (חזרתי לשם גם בטיפוס של 1000 מטר עם שני בני בגילאים של 13 ו10), החוויות הגדולות והזכורות ביותר הן מההייקים היומיים היפים שעשינו שם. אף פעם לא טיילתי שם לבד ובטח לא ישנתי כמוך באוהל בווילדרנס. יצא לטייל בדד בארץ וגם במקומות אחרים בעולם וזו אכן חוויה מאוד מיוחדת ומעצימה. מודה שבחנתי את התמונות שלך ואת נראית טפו טפו מאוד חזקה…
-
-
מנטלי זה לגמרי חלק מהחוזק. גם ניסיון. עשינו עכשיו בברילוצ׳ה בארגנטינה הייק של 20 קילומטר פעם שניה אחרי 37 שנה, שהייה ב1988 ההיילייט של אשתי ״בטיול הגדול״ מבחינת הליכה ״שהושלמה״ (לא מעט הליכות לא השלמנו אז). הפעם עשינו את זה בג׳ט לג אחרי הליכה קשה יומיים לפני כן ובעיקר עם קרח על השביל בחלקים העליונים. לא היה לי ספק שהיא תעמוד בזה ואפילו בקלות. המוח זוכר דברים אחרים שעשית ונותן כל הזמן פרספקטיבה

