טרק בשמורת אנפורנה -עדיף מאוחר...
-
האתר החדש והמשודרג מעורר חשק לכתוב כאן סיפור טיול. מכיוון שסיפורי טרקים לא רבים כאן, אני בוחרת לספר על הטרק שלי בנפאל.
באיחור אופנתי של 30 שנה החלטתי לצאת לטיול אחרי צבא , ולטעום מאוירת הטרקים בנפאל.
עניין הטרקים הוא חדש אצלי באופן יחסית. במשך מרבית חיי הייתי בטוחה שאני לא בנויה לטרקים, אבל שלט קטן ליד מפל עוצר נשימה באיסלנד עורר בי רצון עז לצאת מאיזור הנוחות. הטרק ההוא היה לפני 7 שנים, ומאז אני מנסה כל שנה שנתיים לעשות טרק רציני. מכיוון שאיני טרקיסטית בנשמתי , כל טרק כזה מלווה בחשש מה . אצליח ? לא אצליח?
אז איפה הייתי ומה עשיתי ?
11 ימי טרק בשמורת אנפרנה – שילוב של המסלול המכונה אנפורנה בייסקמפ ABC + פון היל Poon Hill
יומיים בפוקרה
יום וחצי בקטמנדו יומיים -שלושה הושקעו בטיסות למיניהן.
עם מי טיילתי?
ארבעה חברים צעירים בנפשם, שצירפו אותי לחבורתם. חלקם כבר היו בנפאל
את המשפחה שלי השארתי בבית – ארבעת ילדי עסוקים בעניניהם, וחלקם הכריזו מרד על טיולי טבע. אישי היקר בחר לפרגן לי ולהשאר עם החבורה כדי לשמור על שקט תעשיתי בבית.
למה לספר כאן , בפורום משפחות ?
אמנם את הטרק עשיתי ללא משפחתי , אבל הוא בהחלט מתאים לטרק משפחתי ואני מבטיחה להרחיב על כך בהמשך . ובכלל אני חושבת שנפאל נתפשת במידה רבה כיעד לטרקים , אבל ממה ששראיתי אפשר להנות מהנוף המרשים שלה ומהתרבות היחודית לה גם בלי לטפס על הרים במשך ימים ארוכים.
הייתי בהחלט בוחרת ביעד הזה כטיול בר.בת מצווה.
העונה?
סתו ואביב הם העונות המתאימות לטיול בנפאל . בחורף כמובן קר מדי ומושלג, והבקתות סגורות. בקיץ – אלא הם ימי המונסון. בטיול שלנו היה חשוב מאוד התזמון – חברי כבר טיילו בנפאל. הם חזרו במיוחד כדי לחזות בפריחת הרודונדרון. והוא פורח רק מספר שבועות באביב.
אז לפני אמשיך בסיפור – הנה הכרות קצרה עם הפרח הזה .
הרודודנדרון קוים לדמותו :
- במשפחת הרודונדרון יש כ1000 מיני צמחים
- המשפחה כוללת מינים מגוונים : חלקם שרועים וצומחים עד גובה של 10-20 ס”מ , אחרים צומחים על עצים המגיעים לגובה של 50 מטר.
-אזיליאה החביבה כל כך על גננים היא בת משפחה
- הוא הפרח הלאומי של נפאל, וצומח בגבהים שבין 2000 – 3000 מטר
והנה הוא לפניכם בשיא תפארתו
-
למה אני ממליצה על הטרק באנפורנה כעל טיול משפחתי ?
שמורת אנפורנה כוללת בתוכה מסלולים רבים , כשהמפורסמיםש בהם בקרב הישראלים הם סובב אנפורנה, אנפורנה בייסקמפ ופון היל. בעוד כסובב אנפורנה מגיע לגבהים של 0500 ויותר , טרק פון היל מגיע ל3200 ואנפורנה בייסקמפ עד 4200 . 3200 הוא גובה בהחלט סביר לטיול עם ילדים.
המדרונות של אנפורנה הם רשת של שבילים וכפרים. בכל כפר כזה יש אינסוף בתי הארחה,ש בהם אפשר ללון ולאכול. הכפרים מרוחקים זה מזה כ2-4 שעות הליכה מה שמאפשר לתכנן טיול לפי רמת הקושי – וגם לשנות את המסלול תוך כדי תנועה.
התשתית התיירותית היא מצויינת : השבילים מסומנים, עד לפון היל המסלולים יחסית נוחים , בעליות ובירידות יש מדרגות, המעבר מעל הנהרות הוא על גשרים תלויים מברזל. מערך אדיר של סוכנויות מספק מדריכים ופורטרים.
החיים בכפר מרתקים ומזמנים מפגשים עם מקומיים – כל המ שצריך זה שהילדים שלכם יצטרפו לאיזה משחק כדורגל וכל הכפר יהיו חברים שלכם. כלומר החוויה היא לא רק פיזית – אלא גם תרבותית.
יש כפריםש נחמד לשהות בהם יותר מיום אחד, בחלקם יש אפילו מעיינות חמים .
תנאי המגורים והאוכל הפתיעו לטובה : בכפרים הגדולים אפשר לגור בחדר עם מקלחת פרטית. האוכל הוא מגוון צאוד (לא רק דאל ואורז). אפילו התפנקנו פעם -פעמיים על אספרסו ועוגת שמרים אל מול הנוף.
במשך הטיול פגשנו לךא מעט משפחות עם ילדים : הילדים הצעירים ביותר היו בני 8 .
הנה מה עשוים ילדים מקומיים בכפרים :
ילד עוזר למשפחתו לזרוע
שער בית ספר בכפר : שמות הילדים המבקרים בבית הספר חקוקים על שער הכניסה הורוד
משחקים כדור בסיס
ילדי הכפר מחכים לעדר
-
אז רגע לפני שיוצאים למסע עצמו – עוד כמה פרטים טכניים :
טיסה לנפאל – עם טורקיש איירלינס , כרטיס נקנה כחצי שנה מראש ועלה 1200 דולר. זה היה לפני שאייר-אינדיה פתחה טיסותיה לישראל. הטיסה איתם ככל הנראה זולה יותר.
שתי טיסת פנים – קטמנדו -פוקרה ופוקרה -קטמנדו – נעשו עם חברת Yeti / זה מטוס פצפון – אבל אם אתם טסים בטיסת בוקר מוטחים לכם מראות עוצרי נשימה של ההימליה. (העלות שלהן היתה במחיר החבילה הכוללת מול סוכן מקומי – פרטים בהמשך)
חשוב לשים לב :
מצב הפקקים האויריים בנמל התאופה של קטמנדו הוא בכי רע. המטוס שלנו חג קרוב לשעה מעל העיר עד שהורשה לנחות. גם ההמראה מפוקרה לקטמנדו נרשם איחור של כשעתיים.
ויזה – ויזה מקבלים במקום בשדה התעופה בהתאם לאורך השהות. התשלום הוא במזומן : בדולרים או ביורו. ויזה ל-15 יום 25$, 30 יום 40$ ו-90 יום 100$
התהליך איטי מאוד ולא יעיל : תחילה יש למלא טופס ממוחשב בעמדת מחשב שנופלת כל מבקר שלישי, אחר כך יש להגיע איתו לעמדה מאוישת לשלם ולקבל אישור על כך ואז מעבר גבולות. לקח לנו כשעה.
כסף – 100 באט הם בערך דולר. אנחנו החלפנו כסף אצל הסוכן שלנו . אולי הוא הרויח כמה באטים – אבל לנו היה נוח מאוד. הזמנו מראש כמה כסף רצינו , והוא הגיע שלדה הצעופה עם “סטיפה”.
סוכן מקומי –
חברי לטיול כבר טיילו עם סוכן מקומי בסיבוב הקודם והיו מאוד מרוצים , ולכן חזרו אליו גם הפעם. הפורטרים , המדריך , הלוגיסטיקה הכללית – הכל היה מצויין. הפעם – היינו פחות מרוצים. הפורטרים היו מצויינים אבל המדריך -הרבה פחות. ולכן אני נמנעת להמלית כאן ישירות : מיש בכל זאת מעוניין יוכל לקרוא על פרטי הסוכנות ותובנות בנושא בחירת מדריך כאן .
התובנות העיקריות שלנו הן :
- חשוב להבהיר מראש מה אנחנו מצפים מהמדריך מעבר לטיםול במנהלות.
-כאשר מדובר בטיול עם ילדים חשוב מאוד לודא שהמדריך טייל עם ילדים.
-לא חייבים בכלל מדריך . כאמור – המסלול ברור מאוד , והפורטרים מכירים את הדרך היטב. פורטר נחמד דובר אנגלית יכול לעשות היטב את העבודה.
בעיקרון – פורטר אחד סוחד עד 30 ק”ג . כלומר פורטר אחד לשני אנשים. אין מצב בגילנו המופג לסחוב הכל לבד – כן ?
הפורטרים וחברי לטיוי במשחק קלפים:
במשקל כבד – פורטרים של קבוצה שמתארגנת לטיפוס אל אחת מפסגות האנפורנה – לראותם בלבד
מנוחת העמל – הפורטרים שלנו בהפסקת תה
-
הי ינינה,
תמונות נהדרות ופתיח מעורר חשק.
שקלנו את נפאל לאוקטובר הקרוב כטיול משפחתי אבל הפחידו אותנו מטרק ומתנאי הלינה שם ולכן ירדנו מזה.
מחכה ממש להמשך הסיפור
ליאת
-
הי ליאת, שמחה שהצטרפת! אני מבינה אותך בעניין תנאי הלינה – אני מאוד חששתי מהנושא הזה וגם מנושא האוכל. אני ארחיב בהמשך אבל בעיקרון בכפרים התחתונים כמוש אמרתי אפשר בהחלט למצוא מקומות נחמדים, עם מקלחת ושירותים פרטיים – אנחנו ישנו בכמה וכמה כאלה. כאשר עולים כבר למקומות הגבובים ולמסלול המוביל לבייסקמפ – הצנאים פחות טובים , אבל לא גרועים יותר מבקתת הרים.
בעקרון בכל כפר יש כמה אפשרויות לינה ואפשר לבחור.
אני קצת מקדימה את המאוחר כאן אבל הנה דיון בנושא
אבל הנוף , הוי הנוף !
-
רגע לפני שאני פורשת להכנת ארוחת ערב – כמה מילים על האוכל והמים בנפאל .
מים – אסור לשתות מים מהברז. אני שתיתי תה או מים שהוספתי להם טבלית כלור. בערים אפשר לקנות בקבוקים. בפוקרה ובקטמנדו במלון אכלתי ירקות ופירות טריים. באר המקומות – רק מבושל.
אוכל – האוכל היה ההפתעה הקולינרית הנעימה של הטיול. בדרך כלל אני יורדת במשקל בטרקים, אבל הפעם זה לא קרה – האוכל היה כל כך טוב ובשפע.
חברי שטיקרו בצעירותם בנפאל דיברו על כך שכל הזמן אכלו רק דאל -בהאט. תבשיל מסורתי של אורז ועדשים. פלטת הטעמים ההודית היא פחות חביבה עלי – וממש דאגתי שאחרי שבוע כבר לא אוכל לראות את האוכל. לשמחתי חששותי נתבדו לחלוטין.
בפוקרה ובקטמנדו – אפשר לאכול מה שתרצו : החל מאוכל נפאלי , דרך פיצות-פסטה – אוכל סיני , המבורגרים וסטייקים.
לאורך הטרק : התפריט כלל בנוסף לדאל-בהאט מגוון תבשילים : מרקים שונים , טסטים , מאפים עם ירקות , מוקפצים למיניהם, ירקות מבושלים , חביתות , דייסה , מיזלי , וגולת הכותרת מבחינתי : מומו . כיסונים ממולאים ביקראות, או תפולי אדמה, או טונה. מוגשים עם רוטב חריף מעט.
מרק איטריות עם ירקות – בכל כפר הוא בטעם קצת שונה – כאן בכפר ז’ינו מוגש עם נוף
אז מה הקטע של הדאל-בהאט ? ובכן המנה הזו היא מנת “אכול כפי יכולתך” כלומר תוכלי לבקש מילו חוזר ונשנה של האורז והרטבים ...כשסופסוף הרבהתי עוז לטיום היה לי ממש טעים . רק לא כל יום ולא כל היום.
עד כאן בכל טוב ויפה . מאין הקלוריות תשארלו ? ובכן בבקתות היה תפריט קינוחים שאפשר לקנח כל ארוחה בפאי שוקולד או פאי תפוחים. אני לא פספסתי אף הזדמנות לטעום : (הפאי הוא כמו הפאי של מקדונלדס – תפוחים בבצק מטוגן בשמן עמוק )
-
איזה כיף שאת מספרת כך את סיפור הטיול. את הרי יודעת שרק ככה אטייל אותו. ובכל זאת, אמרת שהוא מתאים גם למי שלא מטרקים – אז איך? אפשר להגיע למקומות מעניינים בנסיעה? שוכרים רכב, או נהג?
רבקה
-
כל הכבוד
-
תודה שהצטרפתם לטיול שלי.
גיל -תודה על הפרגון , אבל באמת רק התחלתי לכתוב. לעניין ההליכה – למי שלא סובל מבעיות בריאותיות וברכיו בסדר – המסלול בהחלט סביר. כמו שאמרתי – ההולך מחליט על הקצב.
רבקה –
כדי להנות מהיופי של נפאל לא חייבים לעלות ברגל. יש לא מעט תצפיות יפהפיות על ההרים מאיזור פוקרה והכפרים הסמוכים גם בלי לצעוד.
העיר פוקרה עצמה היא עיר נעימה מאוד לשהות בה. אני אכתוב כמה מילים על פוקרה ועל האפשרויותש ל התצפית ממנה – בהחלט אפשר להגיע ברכב או עם מונית. קטמנדו היא עיר מרתקת , שאפשר להתנייד בה במוניות.
אני הייתי פרק זמן מאוד קצר במדינה הזאת – בהחלט יש בה עוד מקומות לטייל ונופים מגוונים יותר.
מי שבכל זאת רוצה להגיע להרים – יכול לעשות זאת במסוק : יש אפשרויות של טיבה מעל האוורסט , או נחיתה במסוק באנפורנה בייסקמפ או אפילו מחנה אחד מתחת . גם לפון היל אפשר להגיע במסלוק ואפילו לא נדרשת הסתגלות רבנ מדי לגובה ( 3200 ) מתברר שזה לא יקר כל- כך – מדובר ב100-200 דולר.
-
מרשים ביותר.
זוכרת את ההתפעלות שלי בפוקרה, בפעם הראשונה שהעננים התפזרו והפסגות הופיעו במלאו תפארתם.
עברו יותר מ 20 שנה.
מעניין כיצד השתנתה מאז נפאל...
-
ינינה, איזה כייף.גם אני חולם לחזור ולטרק שוב בנפאל הרחוקה, וכל פעם התכנית מתקדמת ונופלת בשביל יעד אחר.
בהחלט חושב ברצינות לטייל רק אני והבן, טיול בר מצווה יכול להיות מעולה.
תודה על התיאורים המענינים והפרטים הטכניים.
ממשיך לעקוב בעניין רב!!
-
סיפור יוצא דופן והתחיל נפלא
עוקבת בעניין
-
@let it be
ברוכים המצטרפים!
לט -איט : פוקרה השתנתה לא מעט , כך אומרים – יש בניני קומות. הגשרים הרעועים הוחלפו בגשרים רציניים מברזל. המדרגות -לפחות חלקן חדשות. במקומיים ? מגדול ועד קטן כולם לאחר שסיימו את הכביסה והבישול בוהים בטלפון הנייד שלהם.
איילת – תכף ממשיכה. יוצא דופן – לא בטוחה , אולי רק עקב גילי המופלג.
סנצ’ו – באחת הבקתות פגשתי אב ובנו מטיילים ביחד – הנער הוא בגיל בר-מצווה , רק מה ? מתאילנד
היה מצחיק לראות את הדינמיקה : הילד רוצה רק חביתה, אבא משדל אותו לאכול גם כרובית… עדו תמוהנ בשביל הטעם ואני ממשיכה
”דוכן מיץ פרות נייד “ בסגנון פוקרה
-
פוקרה – תחילה
אתחיל בגילוי נאות. אני מקיימת עם המזרח הרחוק (ולמעשה כל מדינות העולם השלישי ) יחסי סקרנות -רתיעה. מסקרן אותי מאוד לבקר בהם, הצבעוניות שכל כך מאפיינת אותם (יהי זה המזרח הרחוק או רפקיה) מושחת אותי בחבלי קסם. אני מעריצה את היצירתיות והתושיה הנדרשת כדי לחיות במדינות כאלה . כמובן שהנוף הארצי והאנושי מרתק ומסקרן.
מצד שני תנאי החיים הבסיסיים של האנשים מרתיעים אותי. אני לא קונה את הסיפור של “חיים פשוטים ומאושרים” כי החיים קשים מאוד. בהרים על אחת כמה וכמה – אבל גם בערים . במקרה של נפאל – פוקרה הפכה להיות מטרופולין שמושכת אליה אנשים מהכפרים הרחוקים. רבים עוסקים בתעשית התיירות ולמרות המספר הגדול של התיירים מתפרנסים בקושי רב., כיווןש התיירות היא עונתית.
הורים מבינים שהמפתח להצלחת ילדיהם הוא חינוך ושליטה בשפה האנגלית ולכן שולחים את ילדיהם כבר מגיל צעיר מאוד לפנימיות פרטיות בפוקרה או קטמנדו. לעיתים תכופות ההורים נשארים מאחור בכפר.
כמעט בכל משפחה בנפאל בכל רגע נתון יש מישהו שעובד בחו”ל : סיעוד , עבודת כפיים, מפעלים , בניין .
החיים בכפרים הם פשוט קשים . לא לכל כפר אפשר להגיע ברכב. לפעמים נדרשות שעות רבות של הליכה. בתים רבים בכפרים הם עדיין ללא מים זורמים וללא חשמל. המשפחות מתפרנסות מחקלאות מאוד פרימיטיבית , ומשירותי תיירות.
כתוצאה מכך אני מרגישה שאנחנו התיירים בעיני רבים מהמקומיים הוא משאב שיש לנצל אותו כמה שיותר. הילדים בכפרים כבר לומדים לבקש ממתקים מגיל צעיר, המקומיים מנסים למכור לנו כל דבר שאפשר, ואנחנו נעים ממלכודת תיירים אחת לשניה.
זה נכון שגם באירופה התיירים הם משאב – אבל שם יש לך אפשרות לבחור – תרצה תשלם על שירותים ופינוקים, לא תרצה תנהג ותבשל בעצמך. במדינות העולם השלישי אני מרגישה תמיד קצת שבויה ותלויה בספקי השירותים המקומיים יותר ממה שהייתי רוצה. המפגש הראשוני תמיד מכניס אותי למצב זהירות וחשדנות – כל הזמן צריך להתמקח ? האם אפשר לסמוך על האנשים? וכו.
פוקרה היא מקום טוב להתחיל להסתגל לנפאל – יש בה מן הצבעוניות, המוני האנשים , הריחות , הטעמים והמראות. אבל מצד שני – יש בה אפשרות לחזור רגע לאיזור הנוחות המערבי שלי – חדר במלון נקי ומרווח , מקלחת , ארוחה שאפשר לאכול ללא חשש .
פוקרה הפרטים הטכניים :
שכונת לייקסייד היא מקום טוב למגורים – היא קרובה לאגם היפה, יש בה מבחר גדול של מלונות ומסעדות מוכוונות תיירים מבחינת היגיינה. השכונה מקסימה כי בין המלונות חיים גם נפאלים בבתים שלהם . כך אפשר לשבת בבית הקפה ולצפות בילדים היורדים מההסעה בחזרה מבית הספר (באוטובוס צהוב אלא מה? ) , אנשים עושים כביסה, משפחות מתכנסות לעת ערב במרפסת ביתם. חלקם חיים בביתים מרווחים , אחרים בכוכים קטנים.
המלון שבו שהינו : מלון Mount View בהחלט ענה על כל הדרישות : חדר מרווח וממוזג, נקי מאוד, מקלחת עם מיים חמים וזורמים , צוות שירותי , אפשרות לעשות כביסה במחיר מגוחך, ארוחת בוקר טובה , ואפשרות להזמין מהמסעדה אוכל בכל שעות היום. (התמונות באתר המלון בהחלט מיצגות את המציאות )
מראה מחלוני.
-
שלום ינינה,
כיף לקרוא! אחד החלומות שלי הוא טרק בנפאל. מקווה מאד להגשים אותו בשנים הקרובות.
-
פוקרה היא בסיס ליציאה למגוון טרקים באיזורפוקרה ובשמורת אנפורנה. יש בה אינסוף סוכנויות טיולים המציעות ל דבר החל מטיול קצרצר לתצפית זריחה, ועד טיפוס לפסגת אנפורנה. יש בה אינסוף מסעדות ובתי קפה, מועדונים , מכוני יוגה. יש אפשרות לעשות מצנחי רחיפה מאחד ההרים בסביבתה, לצאת לספארי באיזור צ’יטוון, ובוודאי עוד שלל אטרקציות תיירותיות שאנחנו בוחרים לוותר עליהם.
אני נמשכת כבחבלי קסם אל האגם היפה והטיילת ההומה תיירים ומקומיים מזריחה ועד אחרי שקיעה.
ביומיים שאנחנו שוהים שם – אני מקפידה לצאת לטיול זריחה ולטיול שקיעה.
בשעות הבוקר הטיילת כמעט שוממת מלבד רצים והולכים השומרים על בריאותם . אני שמחה לראות שרבים מבין העוסקים בספורט הם מקומיים . בבוקר השני חלקם מזהים אותי ומברכים אותי לשלום. אני מחילה להרגיש כמעט בת בית.
בשעות הערב הטיילת הומה משפחות שיוצאות לטייל ולהנות מהבריזה. לאורך הטיילתפרושים שולחנות וכיסאות של בתי קפה, מסעדות וברים – והאוכלוסיה ברבים מעורבת – תיירים ומקומיים. מצידה השני של המדרכה פרושים דוכנים קטנים לממכר פורי-פאני. זהו מאכל רחוב שאני משתוקקת לטעום , אבל לא מרהיבה עוז .
מבחינתי – לתפוס איזה פינה , לשבתולצפות בשקיעה , בעוברים השבים, בסירות הצבעוניות השטות במים, לשמוע את פעמוני התפילה הנשאים ברוח מהמקדש על האי הקטן.
קצת תמונות :
משפחה מקומית מתארגנת לשיט
פאני פורי
-
טוב שהצטרפת! מאחלת לך להגשים את החלום הזה. אני מקווה לחזור לנפאל לטרק נוסף!
-
רק מילה בקטן: אין צורך לקחת 15 קילו משקל לאדם. אנחנו היינו שלושה, והפורטר סחב עבור שלושתינו ביחד פחות מזה. זה טרק, אורזים את המינימום, וממילא אוכל יש בדרך, וכמוהו גם מיטות וקורת גג שמייתרים את הצורך באוהל ובמזרן. עדיף להסתפק במועט.
-
איזה יופי של סיפור ותמונות, תודה
אין ספק, עדיף גם וגם....גם מוקדם וגם מאוחר....הייתי פעם ראשונה ב 1982 לבד....ולפני 10 שנים בדיוק עם אחד הבנים, חוויה מטורפת.
חובה פעם אחת לפחות במחזור החיים....
-
אני טיילתי במסלול זה לפני שנה ואני מסכים עם רוב מה שכתבת למעט שלדעתי המסלול מתאים למשפחה רק עם הילדים מספיק בוגרים ויודעים לקראת מה הם הולכים. כמעט בכל יום יש עליות רציניות והרבה מדרגות ולא לכל אחד זה מתאים. אם הייתי לוקח לשם את המשפחה שלי כנראה הייתי חוזר גרוש ...
