התעוררתי לתוך שומר המסך שלי, גן עדן- הרוקיס הקנדיים יוני 2019
-
תודה ג׳ני על המידע, אכן כן, לא סתם שמענו על ריבוי דובים השנה.
מאגם אנט שנמצא מדרום לג׳ספר אנחנו עוברים על גשר, שנחצה אותו עוד הרבה פעמים הלוך ושוב ועולים צפונה מג׳ספר והכיוון
Pyramid Lake
זה הגשר
מג׳ספר ללייק פירמיד בערך 10-15 דקות נסיעה , תלוי באיזה נקודה על האגם עוצרים, אנחנו נוסעים ופשוט רואים מפרצון קטן, אז עוצרים שם, יש ירידה נוחה לאגם , הוא ממש סמוך לכביש, האגם יפה מאוד, יש לו צבע יפה , ואנחנו יורדים אליו, מצלמים ומצטלמים
והנה רואים עדות למה שיובל סיפר, על החיפושית שעושה שמות ביערות באזור ג׳ספר
בבת אחת מתקבצים עננים ומתחיל לטפטף, אנו חוזרים לרכב, ממשיכים , רוצים לנסוע ל Patricia Lake, מחפשים מקום להסתובב
כאן אנחנו מסתובבים, וגשם מתחיל , נוסעים לפטרישיה לייק, גוגל מפס מכניס אותנו לישוב קטן סמוך לאגם, או שזה מן כפר נופש , לא מוצאים את הירידה לאגם וגם ככה יורד גשם.
אז מה עושים ? טוב, ניסע ל Beauvert Lake, מנווטים עם גוגל ושוב הוא מחזיר אותנו לדרום ג׳ספר וחוצים את הגשר שוב.
-
מסכימה עם יובל לגבי הרכבל בג'ספר. לא חושבת שחובה לעלות. הנוף יפה בהחלט , אבל הכל יפה ברוקיס.
מה שכן , על החיפושית שמכלה את העצים שמענו כחלק מעוד כמה הסברים מעניינים ששמענו מהצוות כשעלינו ברכבל בג'ספר. וגם את אגם בוורט גילינו מלמעלה... אז לא מצטערת שעלינו ( וגם הילדים שלנו מאוד אוהבים רכבלים ובשאר המקומות שהיינו מזג האוויר לא התאים בכלל לעלייה ובג'ספר היתה הזדמנות ).
אז לסיכום, יצא שהייתי ב 2 הפעמים ברוקיס ב 3 הרכבלים ואם אתם צריכים לבחור אחד אז בעיני זה צריך להיות זה של לייק לואיז. וכמובן רק ביום בהיר.
-
הנווטן מנווט אותנו ל-Beauvert Lake דרך Fairmont Jasper Park Lodge, זאת אומרת ששוב אנחנו חוצים את ג׳ספר דרומה , אמרתי לכם שנחצה את הגשר הזה היום שוב ושוב ושוב, ככה יצא .
אנחנו מגיעים ללודג׳
נוסעים לפי הנחיות הגוגל, אבל הכביש חסום, איך גוגל מתעקש להכניס אותנו לכביש חסום? מוזר!
אנחנו מחפשים דרכים עוקפות להגיע לאגם ונראה ששוב נצטרך לחצות את הגשר כדי להגיע מהצד השני , זה כבר מצחיק אותנו .
אבל בדרך חזרה , עדיין במתחם הלודג׳ אנחנו רואים חוות סוסים,
כיוון שזוגי הנחמד אוהב סוסים אנחנו עוצרים ונכנסים למתחם
בעלת החווה או עובדת החווה מזמינה אותנו להיכנס פנימה וללטף את הסוסים, אני מציעה לזוגי שיכנס, ואני אצלם אותו איתם ואותם בלעדיו ואת החווה בלעדיהם בקיצור תמונות…
-
עוד כשנכנסנו לכביש הקטן הזה בדרך ללודג׳ אני קולטת בזווית העין 2 אגמים קטנים שלא שמעתי עליהם אבל הצבעים שלהם וכנראה השעה ביום שהשמש כבר במערב, והעננים שהתפזרו, פשוט הכל התכוונן למשהו קסום ומיוחד , אז אחרי הביקור בחווה אני מבקשת לעצור בצד, אני יורדת לבד מהאוטו ופשוט חייבת חייבת לצלם את הקסם הזה
האגמים הינם Mildred Lake ו- Trefoil Lakes
והרי הם לפניכם
-
-
אני גם אוסיף שאני נהנה מאד מהסקירה ומהתמונות. תודה רבה על השיתוף. -
-
אכן מדהים
גם אני עוד פה – בין הכחול של האגמים, הלבן של ההרים המושלגים והאורחים שנקלעו בדרכם.
יופי של שומר מסך ארגנת לנו.
תודה,
טל
-
הרוקי’ס לצערי לא בתכנון ולכן לא נכנסתי עד עכשיו וכמה אני שמחה שבסוף החלטתי להציץ… כל כך יפה!!!
פשוט תענוג צרוף השרשור הזה, בדיוק מה שהיה נחוץ בימי יולי מהבילים אלו.
נשארת כמובן לעוד, תודה תודה לך.
-
יובל, לימור, טל ו-TAGA תודה רבה, וטוב שאתם כאן
אחרי שסיימתי לצלם את 2 האגמים הנפלאים שצדו את עיניי אנחנו רוצים להגיע לאגם ביוורט בדרך העוקפת ושוב אנחנו חוצים את הגשר ( כמה פעמים כבר היום ? חח מי סופר) , גוגל מפס מנווט דרך Old Fort Point , זהו גשר שחוצה את נהר האטבסקה , משם יוצאים לרפטינג על הנהר, כבר שעות אחה״צ ונראה שהחבר׳ה שם כבר מתקפלים וסוגרים את המקום
מצאתי תמונה בדיוק מאותה הנקודה שצולמה בחורף וככה זה נראה…
לא יאומן איזה חורף יש שם
אנחנו מתקדמים לכיוון הכביש המוביל לאגם והכביש סגור , מה קורה כאן, מכאן סגור, משם סגור אז אנחנו מחנים במתחם ומסתובבים קצת, יש במקום תצפית ממנה צולמה התמונה הקודמת ואנחנו עולים
נהר האטבסקה
-
תוך כדי שיטוטים במקום אנחנו רואים גברת שנכנסת לכביש לכיוון האגם רגלית והולכת פנימה , אנחנו צופים בה כשהיא מתקדמת הלאה , אני בודקת מרחקים בגוגל מפות ורואה שהמרחק עד לאגם הוא 1 ק״מ , אנחנו מחליטים להיכנס גם, היא הולכת ומתרחקת במהירות והיא לבד, אז אנחנו תוהים איזה גיבורה היא ואם היא יכולה אז גם אנחנו יכולים.
אנחנו נכנסים פנימה , הגברת כבר רחוקה מאיתנו ואנחנו לבד, ספריי הדובים עבר אחר כבוד לצידי התיק מוכן לשלוף , למקרה הצורך.
אנחנו קצת מבודחים, קצת מפוחדים וקצת דרוכים ודי הרבה משועשעים . מדברים בכל רם כי בכל זאת . הכביש רק שלנו
לאורך הדרך יש סימונים מחשידים
אנחנו מקווים שאנחנו לא חסרי אחריות ומקבלים בטחון לכך שפתאום מגיעים זוג רוכבי אופניים ועוברים אותנו במהרה, ואותה הגברת שנעלמה מעינינו די מהר בתחילת ההליכה כבר עושה את דרכה חזרה, אז אנחנו מניחים שהכל בסדר רק לא להיכנס ליער.
אחרי הליכה של ק״מ אחד אנחנו מגיעים לאגם, יש רוח חזקה למטה ליד האגם וקר מאוד , המקום שומם אבל יפה מאוד.
-
אני לא מרגישה בנוח להסתובב ליד האגם הזה ואנחנו לבד כאן , השעה כבר מאוחרת יחסית כבר 7 בערב, נכון שיש עוד שמש אבל נראה נטוש , רוכבי האופניים נסעו לדרכם , הגברת המטיילת כבר מזמן לא בסביבה יש לנו הליכה של 1 ק״מ חזרה עד לרכב שלנו, אני מזרזת את זוגי לחזור ומסיימים את הצעידה הזו במהירות.
נגמרו לי היעדים להיום, אנחנו חוזרים לג׳ספר, עוצרים בצד הכביש ליד בתי הקפה
חושבים מה לעשות , לא בא לנו לשבת באיזה מקום, כל היום נשנשנו, אנחנו לא רעבים , מרגישים שבא עוד משהו, ואז אני מספרת לגיבור שלי שאומרים שיש סיכוי טוב יותר לראות בע״ח בשעות הבוקר המוקדמות והערב כשהם יוצאים לחפש אוכל.
אז אנחנו מחליטים לנסוע באותו כביש של הבוקר לכיוון אגם מדיסין, הדרך יחסית צרה ומוקפת יער משני צידי הכביש, עכשיו כבר 19:30 וזאת נשמעת אחלה תוכנית , אנחנו מתלהבים מההרפתקה הקטנה שלנו ויוצאים לדרך…… נחשו מה??? חוצים עוד פעם את הגשר.
אנחנו מתפוצצים מצחוק
מחליטים לנסוע רק עד אגם מדיסין
עד לאגם יש חצי שעת נסיעה ואנחנו עושים זאת במהירות של 30 קמ״ש העיניים כל הזמן בצידי הדרכים , לא הרבה מכוניות בשעה הזו בדרך הזו, רק משוגעים כמונו, כבר נוצרת כאן אחוות ״משוגעי טבע״ אתה רואה רכב מגיע והעיניים כל הזמן מנסות לאתר משהו זז בין השיחים.
הפעם אני מצלמת בבירור את השלט אולי זה יביא לנו מזל
-
כבר בכניסה אנחנו פוגשים אלקים שמאוד אוהבים את האזור הזה בג׳ספר ורואים אותם די הרבה בסביבה
כך נראית הדרך כשאנחנו מתחילים אותה , למה אני מציינת את זה? כי בדרך חזרה זה יראה אחרת לגמרי
ומכיוון שאנחנו נוסעים לאט ואין מאחורינו כלי רכב אז אפשר לצלם מפלים קטנים מתוך היער
פתאום, אחרי העיקול מבחינים ברכב עומד בצידי הכביש ואורות מהבהבים, ״ יש כאן משהו, תאט״…..
אנחנו עוצרים אחרי הרכב, יושבת בפנים בחורה לבדה ומסתכלת הצידה ליער, גם אני מסתכלת ולא רואה כלום , שנינו בוהים ביער, מה לעזאזל (סליחה) היא רואה שם, עוברות דקה שתיים , ואנחנו מזהים אמא גריזלי וגריזליון קטן אבל הם מסתכלים עלינו בחזרה והם אחרי שיחים וזה לא ברור, אני שולפת מצלמה והפוקוס משתגע ולא מצליח להתפקס, האמא והבייבי גריזלי לא אוהבים שאנחנו מפריעים להם בארוחת הערב וחוזרים פנימה לתוך היער, אוף דווקא עם גריזלי , ואין לי תמונה .
עכשיו, איך אני יודעת שזה היה גריזלי? כי עשיתי שיעורי בית , הצבע שלהם מאין ג׳ינג׳י כזה , אזניים עגולות , חלקם עם פנים עגולות וחלקם עם אף ארוך יותר כנראה תתי גזע ויש להם מן גבנון כזה בחלק העליון של הגב סמוך לראש. אז זה היה גריזלי, בדוק
ואין לי מזכרת . הבחורה נוסעת וכך גם אנחנו, מעניין כמה זמן לפנינו היא היתה שם ואם הצליחה לראותם יותר בבירור.
אנחנו ממשיכים בנסיעה איטית אני מסתכלת לצד ימין, זוגי על הכביש ולכיוון שמאל, מנוע הרכב די שקט, החלונות פתוחים והרעש של הטבע חודר פנימה לרכב, שומעים קולות ציפורים, רעש אחר ציוצים מעניינים וזרים לנו איזה קסום עכשיו לנו.
עובר עוד מעט זמן ועכשיו 2 מכוניות קדימה בצד הדרך עם אורות מהבהבים, מה הם רואים עכשיו?
אנחנו מתקרבים ואני רואה את הבחור שיושב לימין הנהג עם מצלמה מכוון גבוה למעלה, אני אומרת, מה הוא רואה שם, ציפור ?
אני אוהבת לצלם ציפורים וכאן יש ציפורים מיוחדות ושונות מהארץ ואני מיד שולפת את המצלמה ובהיכון . אבל לא רואה כלום, גם אני מסתכלת למעלה ומחפשת אולי אשמע ציוץ של ציפור ולכוון לשם אבל כלום.
פתאום יוצאת בחורה מגג האוטו דרך החלון המותקן בגג ואומרת לי בלחש There’s a bear on the tree .
מה????? היא מורה לי באצבע בערך את הכיוון והמצלמה מתחילה לעבוד..
-
הפוקוס עובד
אני כמובן גם מסריטה והנה נראה שהוא רוצה לרדת אבל לא, אני מצליחה להסריט את הדוב הנחמד שלנו והנה הוא מגרד את גבו ואת ישבנו בעץ.
זה מצליח לנו בגדול , אתמול ראינו פעמיים דובים , היום זאת כבר הפעם השניה למרות שתיעוד יש רק מהדוב על הצמרת.
איך שאנחנו מבסוטים .
לא זוכרת כמה זמן ככה נשארנו לצלם, לצפות ולהסריט אבל ממשיכים לכוון האגם כמו שהחלטנו, אנחנו כבר מתקרבים ומתחילים לראות את היער השרוף , ליד אגם מדיסין יש נקודת תצפית ויש שם מדרגות שאפשר לרדת וללכת עד לאגם. אנחנו מחליטים להגיע רק עד לנקודה הזו ואז לחזור.
הנה אנחנו מתקרבים לתצפית ויש שם איזה 5 מכוניות ואנשים בחוץ, טוב זו נקודת תצפית , והאגם נראה מכושף ואחר בשעות האלה
אז אנחנו עוצרים בתצפית, אני כמובן יורדת וזוגי מחליט להישאר באוטו. אני מתקרבת למדרגות , לא מתכננת לרדת, האגם די רחוק רק לנשום את האויר ואת המקום הקסום הזה לפני שנחזור חזרה אבל, מה עיניי רואות??
למטה באחו יושב לו דב שחור ופשוט מסתכל לאגם כאילו גם הוא רוצה להינות מהנוף הקסום הזה, מדי פעם הוא מתגרד לו אבל חוזר
ומסתכל קדימה
כל הצופים עומדים בדממה ומצלמים ומצלמים ואני עושה סימני ידיים ונפנופי ידיים לזוגי לבוא, ומהר כי לא תאמין למה שתראה
פעם שלישית רואים דוב בשעה האחרונה
-
מחליטים לחזור חזרה, קר מאוד ומתחיל להיות מאוחר, קשה לעזוב אבל נוסעים חזרה והפעם נוסעים מהר יותר, לא עוברת רבע שעה והנה רכב בצידי הכביש ואורות מהבהבים , מה לא נעצור ? אולי זה גריזלי?
שוב דב שחור
כמובן שמצלמים ללא הכרה כאילו לא ראינו דובים עד עכשיו, אולי תהייה פוזה יותר טובה הפעם וברורה יותר
איזה דבר נפל עלינו היום , פעם רביעית שרואים דובים.
את שלנו קיבלנו היום, ובגדול.
ממשיכים בנסיעה ומתקרבים לג׳ספר וכנראה שירד כאן גשם כי מאיפה שבאנו עכשיו לא ירד ואיזה מזל שלא, אז ככה נראתה הדרך בסופה
הגענו הביתה ב21:30 משוחחים קצת עם בעלי הצימר וב-22:30 מסיימים את היום עם שקיעה מדהימה , כאילו חותמת מקסימה על יום מדהים ומיוחד
ומהצד הנגדי ירח שעלה, איזה עולם יש לנו, מדהים!!!
מסיימים את היום עם הודעה מהמלון בקאנמור שהמזוודה שלנו הגיעה ומחכה לנו, גם אנחנו מתגעגעים אליה.
-
וואו שרה! לא מאמינה כמה מזל יש לכם עם הדובים!
קראתי כל כל הרבה סיפורי טיול על הרוקיז ואין ספק שאתם ראיתם יותר דובים מאשר שאר האנשים שקראתי את סיפורם! (יש כאלה שגם בכלל לא ראו)
הלוואי וגם לנו יצא לראות אותם.. יש משהו כל כך מהפנט בלראות חיות כאלה..
דרך אגב נהנת מאוד מהתמונות, פשוט מדהימות! בינתיים הטיול שלכם שונה לחלוטין מהתכנון שלנו.. איזה אזור ענק וכל כך הרבה אפשרויות לעשות
-
היי דנוש
נראה שיש לכם סיכויים גבוהים מאוד לראות דובים השנה לאור מה שאמרו בשטח וגם הכתבה שג׳ני העלתה מחזקת את הדברים.
לגבי אופי הטיול , אכן , זה תמיד מעניין לקרוא סיפורים שונים על אותו אזור ולגלות שכל סיפור הוא משהו אחר, כמובן שזה תלוי באופי המטיילים, העדפות והחלטות מה עושים במקום , אם נוסעים עם ילדים ובאיזה גילאים או בזוג , אפילו יש הבדלים בין זוגות צעירים יותר ובוגרים יותר, אם אוהבים מסלולי הליכה אתגריים או קלילים, מלא אפשרויות.
איזה כייף לכם שאתם לפני הטיול , איך אני אוהבת את הציפייה הזו לפני, התרגשות ורינה בלב .
-
-
שרה,
הפסקת צהריים שלי, הצצתי לראות האם המשכת לספר ו…. איזה תמונות יפות והדובים…
איזה כייף לכם.
תמשיכי, תמשיכי.
טל
-
יעל, טוב שבאת וטל טוב שחזרת לביקור
ה-15 ביוני היום החמישי
היום אנחנו נוסעים לכיון אחר של ג׳ספר , היעד עכשיו הוא הר אדית קאוול וקרחון המלאך , קודם אנחנו עוברים בבית המאפה הרגיל שלנו, מצטיידים, אך היום מחליטים לא להתמלא יתר על המידה כי רוצים להיפרד מג׳ספר בארוחה טובה.
גוגל מפס מראה לנו 27 ק״מ לכיוון דרום מערב ואנחנו יוצאים לדרך , לוקח לנו בערך 50 דקות להגיע בכביש צר מאוד , הדרך מתעקלת ועולה על ההר
אנחנו מגיעים למגרש החניה , השעה עדיין מוקדמת יחסית בבוקר, החניה לא עמוסה , בחוץ אויר קר וצלול, מתלבשים היטב ומתחילים את מסלול ההליכה , בתחילת המסלול יש הסבר על האחות אדית קאוול שעל שמה נקרא ההר ואת סיפורה .
המסלול מתחיל בדרך עפר ואחכ׳ יש כבר שביל סלול ונוח , כל הדרך בעליה , אנחנו עולים, עוצרים , מסדירים נשימה מצלמים וממשיכים עד שמגיעים למרגלות הקרחון היפיפייה הזה והבריכה שלמרגלותיו שעדיין מכוסה בשלג.
בדרך מפלונים קטנים
כל הדרך אנחנו רואים את הקרחון בזווית שלו ועכשיו הגענו ואנחנו עומדים מולו והוא מרהיב
והבריכה שעדיין מכוסה קרח למרגלותיו
