חזרנו מאוסטריה - תובנות
-
זה מעניין מה שאתה כותב לגבי מה שעשה לך את ה’וואו’, וזה מראה שיתכן ואתם באמת ‘עכברי עיר’ כמו שאתה כותב.
היינו בכל האתרים שכתבת, גם בארה”ב וגם בארופה, למעט האפטלינג וארמון וינזדור, נהננו והתפעלנו מאד בכל אתר ואתר אבל עדיין יכולה לאמר שהסכרים בקפרון למשל עשו לי יותר ‘וואו’ , משום שמדובר בנוף, ואנחנו אוהבי נוף רציניים.
רוב האתרים שציינת (חוץ ממפלי הנאגרה שהם בהחלט וואו) הם אתרים שאינם נוף. אתם בהחלט עכברי עיר
-
בדיוק , אין פה ויכוח .. פשוט טעם אחר , בין אוהבי טבע לאוהבי עיר.|
דרך אגב מפלי הניאגרה ממש לא עשו לי וואו, הכל שם כל כך ממוסחר שהטבע ממש נפגע בעניי.| -
מסכים לגבי המסחור בניאגרהומסכים גם לגבי אנשי עיר וכפר. אבל אני לא עכבר העיר היחיד בעולם...
אבל אני חושב שחלק מהוואו קשור גם לפרסום של המקום. כלומר עצם העובדה שהמקום מפורסם גורמת לנו להתרגש יותר. האם הלובר באמת יותר טוב ממוזיאונים אחרים? למי שלא מבין גדול באומנות כנראה שהתשובה היא לא. אבל הוא הלובר. והניאגרה זה הניאגרה.
גם נופים והרים יכולים להיות מפורסמים ואז נרגיש יותר וואו. אולי זה המון בלאן, הר פיג’י ואחרים, הפרסום שלהם יעצים את האפקט. ככה גם מפרצים ואייפ במזרח שכיכבו בסרטים ועוד. פרסום לבד כמובן לא יספיק, אבל מאד עוזר.
ראה ערך כל נושא הסרט צלילי המוזיקה...
-
תודה על הפירוט לגבי אוסטריין. בייחוד חשוב לי לשמוע שיש כלוב לטרוליז בדרך חזרה. מאכזב, כי זה אומר שצריך להקפיד על הגודל. מעניין שהסכימו שתעבירו משקל לתיקי הגב. לדעתי את הבעיות עשו לנו על תיקי הגב, ובכלל דרשו שנכניס אותם למזוודה. חוסר העקביות מציק.לגבי הצל, ברור שאני לא מציעה לעלות להר לרבע שעה ולרדת. ברור גם שלפעמים צריך להתפשר וללכת בשמש קופחת, אבל אני פשוט משתדלת, במגבלות האפשר, להתאים את האתרים למזג האויר, וגם לבחור בין השאר לפי העניין הזה. לפעמים זה בחירה של שחור ולבן (כן או לא להגיע לאתר), אבל לפעמים באותו האתר ניתן לבחור מסלולים שונים, או לעשות רק חלק מסלול, מצד אחד או צד שני.
דוגמאות: בלונרזה (האגם שבקצה עמק בראנד במערב אוסטריה) היינו חשופים לשמש, אבל ייחלתי לכל קרן שמש כי קפאתי מקור!
בפסגת הפלנאי ליד שלדמינג עשינו מסלול מעגלי מסביב לפיסגה. חלקו חשוף לשמש, חלקו בתוך יער. התמהיל היה מאוד מוצלח. כנ”ל באגם הינטרזה באזור ברכטסגאדן.
באחד מטיולינו לאוסטריה היה גל חום של קרוב ל-40 מעלות עם שמש קופחת. התכנון המקורי היה לטייל בעמק גסטיין, אבל הגענו לבאד-גסטיין ולא יכולנו לסבול את המחשבה לצאת מהאוטו ולטייל בשמש הזאת. המשכנו לרכבת המכוניות וברחנו לגרוסגלוקנר במסלול הפוך מהמקובל, למרות שכבר היינו בו מיליון פעמים.
לגבי מחירים, כל אחד וההעדפות שלו כמובן, אבל עבורנו הקניות בסופרמרקט עדיין מספקות את רוב תצרוכת המזון היומית ולכן מוזילות בהרבה את הטיול. אנחנו לא מתנזרים ממסעדות, אבל גם לא מסתמכים עליהן ביום-יום. אם יוצא ומתאים לנו בדרך אז מתיישבים, ואם לא אז אוכלים את הארוחה הגדולה בערב בדירה. אני שמה לב שכתבתי “מתיישבים” לגבי מסעדה, וזה בהחלט משקף את ההבנה שמדובר בהתיישבות שתיקח את הזמן שלה, ותשפיע על המשך היום. אם היום צפוף אז בהחלט יתכן שנחליט שאין לנו זמן “להתיישב” היום.
-
@פסגות-מושלגות אמר:
מתיישבים
מאד מסכים לגבי מתיישבים. זו גם אחת הסיבות שאנחנו רוצים לעצור לצהריים במסעדה – כדי “להתיישב”. לתת מנוחה לרגליים, להכריח את עצמנו לעצור. פעם באמת לא היינו עוצרים לצהריים במסעדה אלא חוטפים משהו על הדרך. ובשנים האחרונות הבנו ש 30-45 דקות של עצירה (ושירותים נורמאליים) יעשו לנו טוב. פיקניק לרוב משיג פחות מנוחה (כי לא יושבים ליד ספסל אלא על הרצפה, כי זה פחות ארוך, כי לא בהכרח יש שירותים נורמאליים וכו’). אז אני עוצר במסעדה גם כדי לנוח ולא רק כדי להשביע את הרעב.אבל אני רוצה שהמנוחה תהיה בקצב שלי. כלומר חצי שעה ראשונה לאכול (מה גם שכנראה הגענו למסעדה כי כבר היינו רעבים), ואז אני אחליט מתי אני מרגיש שמיציתי את המנוחה ורוצה להמשיך. אבל אם לוקח חצי שעה ויותר לקבל את האוכל, ואז אחרי שהרגשתי שמיציתי עוד רבע שעה כדי לקבל חשבון ולשלם זה יכול להיות מוגזם. אגב, לגבי החשבון פשוט התחלנו להזמין חשבון ברגע שהאוכל מגיע, ולא התביישנו לגשת לקופה במקרה שהחשבון לא הגיע תוך כמה דקות.
-
מסתבר שהייתי באותן טיסות כמו “אנשים טובים” ויש לי את הכבוד “להחזיר אותו הבייתה” מכיוון ואני התנדבתי לעבור מקום בטיסה חזרה
באמת לא ברור לי איך המחשב של אוסטריאן מאפשר לילדים להתיישב בשורת exit (ולא פעם אחת אלא פעמיים), וברגע שיש בעיות הדיילות האוסטריות פשוט לא יודעות מה לעשות.
לגבי הטרולי וכו’ באוסטריאן צריך להיות מודעים לכך שמותרת כבודה אחת לכל אחד בתור כבודת יד, כלומר או טרולי או תיק גב. לא ראיתי את המדידניות הזו בשום חברה אחרת (למען גילוי נאות – מעולם לא טסתי בחברת low cost כך שאין לי השוואה מלאה).
בנתב”ג נאלצתי להכניס את התיק הפצפון של הבת שלי לתוך התיק שלי לחמש דקות ואז להוציא אותו.
בחזור, הטרולי שלנו לא עבר בכלוב המדידה ושלחו אותנו לפקיד ליד שפשוט הנפיק שובר למזוודה והופ לבטן המטוס.
בטיסה חזרה אני פחות מתרגש מזה, בהלוך רוצים כמה דברים שיעלו איתך במידה ומזוודה לא מגיעה.
יתרון גדול מבחינתי לטוס דרך וינה ולא דרך גרמניה זה כמובן היחס לישראלים שבנמלי התעופה בגרמניה מזעזע אותי כל פעם מחדש.
-
@zafrirp אמר:
לגבי הטרולי וכו’ באוסטריאן צריך להיות מודעים לכך שמותרת כבודה אחת לכל אחד בתור כבודת יד, כלומר או טרולי או תיק גב. לא ראיתי את המדידניות הזו בשום חברה אחרת (למען גילוי נאות – מעולם לא טסתי בחברת low cost כך שאין לי השוואה מלאה).
תודה שהחזרת אותיעל פי האתר של אוסטריאן מותר פריט אישי קטן. כלומר התיק הפצפון של הבת אמור להיות תוספת לטרולי.
בכל מקרה – לא בחנתי את הנושא. היות ומותר מזוודה לאדם אז פשוט שלחנו חלק מהטרולים בתור מזוודה. בפועל היו לנו 2 טרולים ו-3 תיקי גב ל-5 אנשים ולא הייתה בעיה. טרולי אחד הכיל את הדברים שלא רוצים לאבד, והשני ציוד לטיסה (אוכל, מסכים וכדומה). ככה גם תיקי הגב היו יחסית ריקים.
-
תודה על הסיכום המפורט והתובנות .
אני מחובבי סיפורי טיול מז'אנר הריאליטי והניתוח הביקורתי של הטיולים המשפחתיים שלנו מספק לי נושאים לשיחה בארוחות ערב משותפות רבות וכן בנסיעות ברכב לצד כאב ראש טורדני לבני המשפחה .
הגעתי למסקנה כי אחד הדברים שפגמו לי בהנאה באוסטריה הוא תיאורי היתר שקראתי והציפייה שנוצרה .
ולראיה, דווקא בקרניתיה עליה מצאתי פחות מידע , הנאתי הייתה רבה יותר ובעלת מימד פיצפון של הרפתקאה.
מסכימה איתך לחלוטין עם התובנה כי העיקר בחופשה זו החוויה המשותפת כמשפחה ופחות המקום בו נמצאים או מה בדיוק עושים וכמה אטרקציות ביום.
-
אני חייב “לתבוע את עלבונה של אוסטריה”
אודה ואתוודה אנו מחסידי אוסטריה וטיילנו שם כבר 4 פעמים בהרכב משפחתי
אתפרץ לפוסט של אנשים טובים ואציג כמה תמונות ממקומות שעשו לנו WOW
-
פוסט זה נמחק! -
צודקת
- הנה למשל הלשטאט.כבר לפני שנים קראתי כתבה שבה היא תוארה כ"עיירה היפה ביותר בעולם", ומאז תמיד תכננתי להגיע אליה יום אחד... אז כמובן שעם פרומו כזה האכזבה היא די צפויה. ולא רק בגלל המסחור. גם מהעיירה עצמה (ולא מהנוף המהמם בו היא ממוקמת) היו לי ציפיות דומות לאלו של 'ירושלים של זהב' שלא התממשו.
אבל כאשר שלחתי תמונות למשפחה המורחבת התגובות היו התלהבות והתפעמות מקיר לקיר (יותר ממקומות אחרים), אז פוטוגנית היא בטוח!!! וכאשר ישבנו לבדנו בסירה, בלי אלפי התיירים, רק אנחנו, המים וההרים סביב אפשר היה להבין קצת יותר על מה מדברים.
-
לא צריך לתבוע שום עלבון כי אני לא חושב שמישהו כאם באמת העליב את אוסטריה. וודאי שלא הייתה לי כוונה להעליב.אוסטריה מדינה יפה ובהחלט שוה ביקור.
בגלל הנטייה של אנשים ליפות את המציאות, יש פה לפעמים תחושה שכל טיול הוא מושלם וכל יעד הוא חלומי. אז זה לא המצב, לא באוסטריה ולא בשום מקום אחר. גם כי אנשים שונים נהנים מדברים שונים, אבל גם כי שום דבר לא מושלם.
זה מזכיר לי “ויכוח” שחוזר לפעמים בפורום צפון אמריקה – האם לישון במפלי הניאגרה בחדר עם נוף למפלים (באופן גס זה מייקר את הלינה ב-100 דולר). יש מי שאומר שהוא ישב שעות בחדר ופשוט בהה מהחלון, ויש מי שמספר שאחרי 5 דקות הוא מיצה את החוויה, ו-100 דולר ל-5 דקות זה הרבה כסף. אין פה תשובה נכונה וכל אחד והאהבות שלו. אבל כדאי שמי שנוסע לניאגרה ישמע את שתי הדעות ויחשוב עם מה מהן הוא מתחבר יותר.
באופן דומה – אם אתם מאלה שיושבים בכיף שעה בבית קפה בראש ההר (אליו העפלתם בנסיעה, רכבל או ברגל) ונהנים לגמוע את הנוף (ואולי נהנים מהתחושה של השרירים התפוסים שמעידים שהתאמצתם) – מעולה ויש באוסטריה הרבה מה לראות בשבילכם. אבל אם אתם מאלה שאחרי 5 דקות בבית הקפה חושבים “עלינו עד לפה רק כדי לשתות קפה?” אז אולי ההרים באוסטריה פחות יעשו לכם את זה.
בדיוק כמו שמי שנכנס ללובר בעיקר לראות את המונה ליזה אולי ינסה לראות עוד כמה יצירות אומנות בדרך למונה ליזה, אבל לא יתעכב, ולא ילך למוזיאון אורסי הסמוך, אבל חובב אומנות יבלה ימים שלמים בכל מוזיאון ולא יבין איך אפשר לדלג על אחד מהם.
הייתה לנו חופשה מהנה, מוצלחת, בלי הרבה פדיחות, ולא יקרה. לא הייתה לנו חופשה מושלמת כי אין כזו. נהננו לראות את הנופים אבל לא התמכרנו אליהם. נהננו מהאטרקציות האקטיביות במידה שהתאימה לנו. ישנו בכיף ואכלנו לא רע. פינינו את הזמן גם לגינה ציבורית ולא רק לאטרקציות ממעלה ראשונה, הספקנו גם טיפה שופינג וגם טיפונת תרבות. היה סבבה. אני בהחלט מציע לאחרים לבקר באוסטריה.
ברוב המוחלט של הטיול הטיול תאם את התוכניות ואת הציפיות שלנו. הייתה לי אכן אי הבנה קטנה בנושא הקרחון בגרוסגלוקנר, ובנושא שעות הפתיחה של מסעדות והיו לנו קצת יותר עבודות בכביש ממה שציפינו אבל זה יחסית בקטנה. לא ציפיתי להתאהב בכל ההרים ולא תכננתי לחרוש מסלולי הליכה גדולים. לא הפסדתי כסף כל הכרטיס (וגם לא חסכתי), מזג האויר לא התעלל בנו, אין לי שום תחושת החמצה רצינית. הכל טוב. באמת.
אני חושב שמי ששוקל/מתכנן ביקור באוסטריה (או בכל מקום אחר) שיחשוב טוב מה באוסטריה מתאים לו. האם הוא מתחבר יותר לנושא של טבע או אטרקציות, נופים של הרים או של נקיקים, רחצה באגם או בפארק מים. וכדאי לתכנן את הטיול בהתאם. לא לנהור אחרי העדר, לא של הספר, ולא של המלצות פה בפורום. אלא לחשוב מה מתאים למשפחה שלכם. האם חשוב לכם לעלות ברכבל להר הכי גבוה או הכי יפה בסביבה, או שמספיק ההר שליד הצימר. האם אתם רוצים רק לדגום את העיר זלצבורג או לחרוש אותה. האם אתם רוצים טיול בעקבות “צלילי המוזיקה” או שאזכור אחד שלו מספיק ודי.
-
ארמון וגני שנבורון בוינה
יש הרבה מה לעשות בגנים ובארמון. בארמון עצמו יש שתי אפשרויות סיור (אחת עם פחות חדרים ואחת עם יותר), יש את המבוך, כמובן גן החיות ועוד כמה דברים. יש כרטיסים שונים עם אפשרויות שונות אז שווה לעשות שיעורי בית כדי לבחור את הכרטיס שנכון עבורכם (המחירים לא זולים אז לא הייתי רץ לקנות את הכרטיס של הכל כלול אלא אם כן זה באמת מה שאתם מחפשים).
הם מווסתים את כמות המבקרים בארמון ע”י שעה. קניית כרטיס היא לשעה נקובה, ובגללהעומס יתכן שתקבלו כרטיסים שעתיים ואפילו שלוש קדימה (לנו זה היה שעתיים וחצי). אז אפשר לנצל את הזמן לטייל קודם בגנים, ואפשר כמובן גם להזמין כרטיסים מראש באינטרנט. אפשר גם בכוונה לקנות כרטיסים כמה שעות קדימה ואז להתחיל מגן החיות. על פי ההצהרות לשהם חייבים להגיע בדיוק בזמן. ממה שהתרשמתי משיחות שקלטתי – לא מאפשרים להכנס לפני הזמן, אבל היתה לפנינו קבוצה שהגיעה שעתיים אחרי הזמן. הם קיבלנו פרצוף עקום ונזיפה, אבל הכניסו אותם. לא יודע אם אפשר לבנות על זה, אבל אני מניח שחצי שעה כן תתקבל בהבנה.
לארמון עצמו אי אפשר להכניס תיקים (דרשו שנאפסן לא רק את תיק הגב שלי, אלא גם את הארנק של אשתי) , והיה תור קטן למלתחות. סך הכל לקח קצת יותר מ-10 דקות תהליך הכניסה לארמון (תור למלתחה, תור לכניסה עצמה, תור למדריך הקולי וכו’). אגב נדמה לי שאסור לצלם (מן הסתם כתוב באתר). ההליכה בארמון היא במסלול מסודר, כשיש בו פיצול למי שקנה את המסלול המורחב.
אגב, אפשר גם לוותר על הארמון. אנחנו בהחלט נהננו מהביקור בארמון, אבל לא התרשמתי שיש משהו מיוחד בארמון הזה שלא היה בארמונות אחרים בעולם.
הגנים חביבים ושוב מזכירים גנים של ארמונות אחרים בעולם. יש כמה מסעדות או מזנונים וגם שירוצים מפוזרים בגנים. יש מתחם קטן שמתאים לילדים שכולל את המבוכים, גינה ציבורית קטנה, מזנון ושירותים.
גן החיות בכלל לא קטן, אנחנו הגענו אליו כבר עייפים בשעות אחר הצהריים אז הסתפקנו בשעתיים וחצי. אבל כמובן שאפשר הרבה יותר. כמו בהרבה גני חיות שווה להגיע להאכלות (שעות ההאכלה מפורסמות באתר). אגב גם בגן החיות נתקלנו במסעדות שנסגרות בחלק מהשעות
שימו לב שיש מרחקי הליכה בגנים ו/או בגן החיות. אז אם אתם מסתכלים על השעון בגלל הכרטיסים לארמון שקללו את זמני ההליכה.
סך הכל האתר כולו (ארמון, גנים וגן חיות) יכול למלא גם יותר מיום, אם כי אני בספק אם מישהו יקדיש לו יותר מיום. אפשר להקדיש יום שלם, ואפשר פחות מזה על פי מה שמתאים לכם.
-
גם לי היה מעניין לקרוא את הרשמים שלך והזדהיתי עם הרבה תובנות, אחרי שהיינו הקיץ באיזור טירול ולפני 3 שנים בזלצבורגלנד.
כתבת שמה שחשוב בטיול זו החוויה המשפחתית, וגם לזה אני מאד מתחברת, ואנחנו גם מהמטיילים האיטיים, שלא מקדימים מאד לקום בבוקר, אבל לכן היה לי מוזר שהפריע לך שהספקתם רק אטרקציה אחת ביום. בשבילנו, בהרבה מהימים שטיילנו היינו רק במקום (לא כל כך אוהבת את המילה “אטרקציה”) אחד. אבל אם באותו מקום נגיד עלינו ברכבל להר, הספקנו לבלות בכל מיני מתקני שעשועים, לעשות מסלול הליכה קצר, לאכול ארוחת צהריים בבקתה, וכל זה מול הנוף המרהיב – דיינו. למעשה, את רוב הרכבלים שבהם עלינו בחרנו כך שבאמת יהיה בהם שילוב כזה של דברים לעשות (ובאוסטריה לא חסרים רכבלים כאלה), וכך נרגיש שבאמת “חווינו” את המקום, ולא רק עלינו וירדנו ברכבל.
בנוסף, כך נשאר בערב בדירה עוד זמן איכות משפחתי (ויש גם זמן להכין ארוחת ערב בדירה במקום לאכול במסעדה), ואפשר לקום למחרת עם אנרגיות לעוד יום טיול ולא לגרד את עצמנו מהמיטות אחרי שהתרסקנו אליהן ישר כשחזרנו לדירה.
-
זה כמעט מובן מאליו.
הציפיות מראש תלויות בטעם.
שאני אקרא איך מישהו מתלהב עד בלי די ממוזיאון אומנות ….ולא מצליח לצאת משם עד שסוגרים את המוזיאון.
או שאקרא על התלהבות מטורפת מהאומנות בכנסיה….
זה לא יגרום לי לצפות שארגיש ככה ולהתאכזב כשלא יקרה.
זה גם לא יגרום לי לתכנן יום במוזיאון או בכנסיות.
אני מכירה את עצמי ומה אני אוהבת...ויודעת בוודאות שזה לא יעניין אותי.
גם שאני בכל זאת הולכת לבקר במקום כזה ( נאמר סיגרדה לה פמיליה בברצלונה ) אני לא מצפה יותר מידי ולכן גם לא מתאכזבת.
אה זה נחמד ותו לא ( כמו שאתה מרגיש בראש ההר ) ולידי הילדים לא מבינים למה בכלל באנו.
כשמישהו מדבר על נוף מדהים, על קפה של שעה בלב ההר, על לשבת שעה ולבהות באגם.
אז אני מתלהבת.
אם אגיע לשם וזה יהיה לא שווה – זו תהיה אכזבה.
האכזבה באה מציפיות שמותאמות לטעם האישי.
אף אחד לא נידלק מתיאור של מישהו אחר שלא מתאים בכלל לטעם שלו.
לי אישית היו ציפיות מטורפות מאוסטריה.
והן התגשמו.
כי הציפיות תאמו את מה שאני אוהבת.
( אני בכלל לא נוסעת למקומות שלא מעוררים בי ציפיות מאוד גבוהים – יש מספיק מקומות בעולם שעדיין כן עושים זאת .
אני מדברת כמובן על טיול קייץ ארוך. קפיצה לסופש בעיר באירופה זה משהו אחר ).
-
חחח, אני לא מבקרת הרבה בפורום צפון אמריקה אז לא הכרתי את הויכוח על מפלי הניאגרה. אני שייכת לאלה שהיה קשה להם להתנתק אחרי בהיה אינסופית במפלים. אני מתכוונת לאלה בצד הקנדי, כמובן…
מפלי הניאגרה היו וואו ענקי, גם עצי סקוויה, ברייס קניון, ילוסטון, רושמור. גם איסלנד היא וואו.
באירופה, כולל אוסטריה, יש וואו בקטן יותר. אף מפל הוא לא כזה וואו, גם לא מפלי הריין. יפה, נעים, בעיני פשוט מקסים, אחזור עוד מיליון פעמים. מי אמר שצריך וואו ענקי על כל דבר?
מזכיר לי קצת את תכניות הטלביזיה שכל הזמן מחפשות "לרגש", ובכל פעם רף הריגוש עולה. גם בטיולים הרבה אנשים מחפשים את ההתלהבות, ורף הריגוש עולה ועולה עד שבסוף הופכים אדישים. Been there done that, והכל נראה אותו הדבר.
-
שירותים (WC)לא נתקלנו בתורים רציניים בשירותים. לא אצל הנשים וודאי שלא אצל הגברים. לא נתקלנו במצב שבו לא היו שירותים זמינים באיזור. ברוב המקומות היה שירותים ב”מקומות אסטרטגיים”.
בזלצבורג לא זכור לי שנתקלנו בשירותים בתשלום. בוינה כן. בתחנות רכבת תחתית זה היה בתשלום של 50 סנט, ובשני סניפים של מקדונלדס. לפחות במקדונלדס התשלום היה למכונה שפותחת את השער, ובתמורה התקבל שובר על סך 50 סנט שאפשר לממש במסעדה עצמה.
ברוב המקומות רמת הנקיון הייתה סבירה, אבל היו גם כאלה שיוצר וגם כאלה שפחות.
עוד על כרטיסי אשראי
כרטיס האשראי שלי מחייב בשקלים (כמו אצל רובנו), עמלת ההמרה שאני משלם לחברת האשראי נמוכה (כתוצאה מזה שזה כרטיס מוטב) ואחידה לכל סוגי המטבע (רגולציה של בנק ישראל). באף מקום שגיהצתי כרטיס אשראי לא הציעו לי חיוב בשקלים, אבל בהרבה מקומות המכונה הציעה לי חיוב בדולרים או באירו, כשברירת המחדל הייתה דולרים. הסכום בדולרים כלל הפרשי שער מול החיוב באירו. אז בכל פעם ששמתי לב העברתי את החיוב לאירו כמובן. אבל צריך היה לשים לב תמיד ופספסתי איזה פעם או פעמיים. לא קניתי שום דבר דרמטי אז גם אם מפספים עסקה בודדת מדובר על עשרות אגורות עד שקלים בודדים. אבל לאורך הטיול זה כן היה יכול להצטבר לעשרות ומאות שקלים.
כספומט
בגלל קצת המזומנים שהיה גבוה ממה שאני רגיל משכנו מכספומט בפלכאו. היו שם שני כספומטים על שני סניפי בנק סמוכים. שניהם אפשרו לבחור את השטרות שמקבלים. אבל האחד רצה עמלה של כמה אירו (לא יודע אם זה באחוזים או סכום קבוע, והאם לכולם או רק לתיירים). ויתרתי על המשיכה וחציתי את הכביש לכספומט השני שלא רצה עמלה. לא יודע להסיק מזה על כל אוסטריה.
כביסה
בפלכאו ישנו במלון קטן שיש בו גם 2-3 דירות וגם חדרים. לא הייתה מכונה כביסה בדירה ולא חדר כביסה במלון. אבל בבירור מראש עם בעלת המלון (עוד לפנישהזמנתי את הדירה) היא אמרה שהיא בשמחב תכבס לנו לפי 5 אירו למכונה. ובררתי מראש שאין לה בעיה לעשות את זה כל יום. כשהגענו למקום היא חידדה את דבריה ש 5 אירו זה לכביסה אבל אם אנחנו רוצים גם מיייבש זה עוד 3 אירו (סך הכל 8 אירו). זה עדיין מחיר זול לטעמי והיה מאד נוח כמעט כל בוקר למסור לה שק כביסה, וכשחזרנו לחדר היא חיכתה לנו מוכנה על השולחן. ברור ש 8 אירו זה לא זניח (כפול כל יום), אבל זה עדיין סכום נמוך יחסית. אחד היתרונות של שיטת הכביסה הזו זה שיכולנו למסור גם את הפיג’מות ולמעשה היינו צרכים בפועל בגדים ליומיים (היום עלינו, ואתמול בכביסה). בתנאים רגילים של כביסה בשירות עצמי הרבה פעמים מכבסים את הבגדים של שלשום (כי מכבסים בשנייה שמגיעים לדירה בערב, שיסיים עם הרעש לפני שכולם הולכים לישון), ואם לא עשינו כביסה אתמול אז גם 3 ימים אחורה, ותמיד קשה לכבס את הפיג’מות. זה דורש יותר סטים של בגדים איתנו. מה גם שזה חסך התעסקות ועבודה (גם ככה לא חסרה לנו עבודה בטיול).
מבחינתנו זה היה פתרון מעולה, והרבה יותר נוח מכביסה בשירות עצמי,ואם תהיה לי הזדמנות לקבל שירות כזה בעתיד (במחיר סביר) אאמץ בשמחה.
בוינה הייתה מכונה בדירה אבל ללא מייבש. אבל הייה מתקן ייבוש והכל התייבש בקלות. אגב זה לא פעם ראשונה שאני מגיע לדירה שיש בה מתקן ייבוש אבל אין אטבי כביסה…
כבישי אגרה
לא הטריד אותי בכלל. על הרכב הייתה מדבקה וזהו. לא חשבתי על הנושא.
אגב, למרות ששכרנו (והחזרנו) בוינה הרכב נשא לוחיות רישוי גרמניות. לא הייתה על הרכב מדבקה שנתית של כבישי אגרה, אבל הפקידה בדלפק ההשכרה ציידה אותי במדבקה לכמה ימים והנחתה אותי להדביק על החלון ליד שאר המדבקות (כבר היו שם כמה). היא עשתה את זה בלי שביקשתי (אפילו לא ידעתי בשלב הזה שמודבר על רכב גרמני בלי מדבקה שנתית).
הפרעות ברחוב: רוכלים, אנשי מכירות אגסיביים הופעות וקורקינטים
כמעט ולא נתקלנו ברוכלים ברחובות. בכפרים בכלל לא (כמובן). גם בזלצבורג לא זכורים לי. בוינה היו את החברה שלבושים בסגנון מוצרט שמציעים כרטיסים לקונצרטים, וגם כמה חברה שמכרו כרטיסי וינה פאס וכדומה. אף אחד מאנשי המכירות האלה לא היה אגרסיבי. הם לא רדפו ולא הציקו, לא פתחו בwhere are you from או כל דבר אחר. למעשה הם כמעט לא פנו אלינו אלא בעיקר עמדו שם. אז זה לא הציק בניגוד להרבה ערים אחרות בעולם.
לא נתקלתי בכלל ברוכלים שמוכרים מקלות סלפי, סוללות, צעצועים לילדים. בכלל לא
אבל גם כמעט ולא נתקלנו בהופעות רחוב. בזלצבורג בכלל לא, ובוינה מעט מאד. אגב בוינה כבירת התרבות חלק מהופעות הרחוב הן של מוזיקה קלאסית וזו חוויה מרעננת. דווקא הופעות רחוב האני מאד מחבב, וזה אחד הדברים שעושים את השיטוט ברחובות מהנה יותר (לא לדאוג, אני גם נותן טיפ).
כמו בהרבה הערים בגדולות גם בוינה היה הרבה קורקינטים להשכרה. אבל יחסית הם עמדו מסודר ברחוב ורובם לא היו זרוקים על המדרכה (אם כי פה ושם היו חריגים). הרוב המוחלט של נוסעי הקורקינטים נסעו על הכביש, ולא הרגשתי אי נוחות – לא סכנה מהרוכבים ולא מכשולים מאלה שעומדים.
-
ומה המסקנות בקשר לתקשורת סלולרית(הרים, דרכים...)?!
-
אנשים טובים,
תודה על סיכום מפורט ופרקטי.
ממש עוזר לקבל החלטות!
תמי
-
לא נתקלתי בשום בעיות תקשורת בשום מקום. כולל בראשי הרים או בנסיעות. לא ניסיתי בכל מקום, אז אולי במקרה היינו באיזור ללא קליטה, אבל בגדול גם בראשי הרים יצא לי להשתמש בטלפון והייתה גם תקשורת נתונים
