לשפן יש בית-שרשור שבועי
-
צולם בשוויץ, רואים את משקוף דלת הכניסה, מיד כיור אסלה ואגנית המקלחת, אין אפשרות לשבת על האסלה רק עם הרגליים לצד.
-
באמת טוב שיש שירותים צמודים לחדר, רק שכחו להביא בחשבון שלרוב בני האדם יש גם רגליים.
-
העתקתי כאן טיפ שכתבתי לפני 4 שנים על מלון בצ’אנג ראי:
מלון קטן מעוצב בסגנון הודי הנמצא על ציר ראשי. אני כותב את הטיפ הזה כאזהרה לכל מי שגובהו מעל 170 ס"מ. אל תסכנו את ראשכם! גודל החדרים בינוני מינוס, חדר רחצה צפוף. גובה דלת הכניסה מחדר השינה לחדר הרחצה 170 ס"מ.
שלוש פעמים במהלך פחות מ-24 שעות דפקתי את הראש בקיר שמעל המפתן ובלילה כמעט חטפתי זעזוע מוח.
לא מבין את ההיגיון שמאחורי הפתח הנמוך. וכן, יש שלט אזהרה מעל המשקוף Mind Your Head. הגובה שלי כ-185 ס"מ והמשקוף הגיע לי לגובה האף (ראה תמונה מצב). הראש שלי נדפק בקיר שמעל למשקוף ולא במשקוף הנמוך.
מבחינתי, שאר הדברים במלון, בין אם היו טובים או רעים, כבר לא היו רלוונטים.
-
@נוסע-מתמיד אמר:
אני שמח בשבילכם שנהניתם. אכן משהו מיוחד.
יחד עם זה, יש אנשים כמונו, שנרתעים מ- Shared Bathroom. כשאנחנו מוצאים מגורים כאלה הם נפסלים מיד ולא באים בחשבון בכלל.
גם במטוס דרך אגב יש “Shared Bathroom”
-
-
פוסט זה נמחק! -
פוסט זה נמחק! -
כאן נמחקו שתי הערות לגופו של גולש ותכניו ולא לגופו של עניין
אנא חשבו שתי דקות לפני שכותבים משהו
לא תמיד הקורא יכול ל”שמוע” את הצלילים של התגובה, את ההומור, או העדרו.
ובכלל-----שווה להיזהר בכבודם של אנשים.
תודה על ההבנה.
-
השרשור החזיר אותי לתקופה בה לא הזמנו מלונות מראש, בה לא קראנו ביקורות ולא הבטנו בתמונות החדר מראש מכל הזויות. בשורה התחתונה, היה נחמד ספונטני וגמיש, אבל לעתים שילמנו מחירים , ואני לא מדברת על כסף. נסיעה לילית לאורך כביש 1 בקליפורניה ללא אפשרות למצוא מקום לינה, לקח לי שנים לחזור לשם...נסיעה לילית בעמק הלואר בלי חדר פנוי, טרם חזרתי לשם...אני מעריכה את הוריי שנסעו ככה עם ילדות קטנות. כנראה שעדיף המצב הנוכחי, למרות שאני חולמת בעתיד, כשזמני יהיה בידי, לטייל כמו פעם.
-
בטיול לאוסטריה לפני שלוש שנים היינו שלושה שבועות בטירול. שהינו באומהאוזן שבוע וחצי בצימר שהיה הקומה הראשונה מבית של שלוש קומות שבו ישנו הבעלים.
הצימר היה בית חווה מרווח וגדול רק עם בעיה אחת גדולה. דלת הכניסה לדירה שלנו הייתה שקופה לגמרי. כל מי שעלה למעלה אפילו לא היה צריך להסיט מבט כדי לראות כל מה שקורה אצלנו כולל יציאה מהמקלחת לחדרים הכל היה חשוף.
כל השהות בצימר אישתי לא נרגעה מהדלת ועד היום שאנו מדברים על הטיול לאוסטריה עולה הדלת.
דרך אגב אותו טיול יחד עם הטיול שנה שעברה ל אאוסטה ואלפים הצרפתיים נבחרו פה אחד לטיולים האהובים ביותר שעשינו עד עכשיו
שנחזור לטייל בעולם בקרוב
-
מזכירה לי טיול באזור מערב חבל לואר עם 4 ילדים צעירים במכונית
התכתבתי עם לשכת התיירות של לה רושל יותר מפעם אחת לפני הגעה על פתוח/סגור (חוץ עונה סופשבוע)
שאלתי על לינות זמינות בסופשבוע- הרגיעו אותי לגמרי, סיפרו על שוק השבת וכו.
הגענו לקראת ערב- כל העיר עמוסה לגמרי- סיפור של פסטיבל בינלאומי של שיט שהתקיים כל אותו שבוע
אין מיטה אחת פנויה ובטח לא 2 חדרים למשפחה.
נסענו בפקקים ללשכת התיירות לחפש פתרון-והם הציעו לנו להתרחק מהעיר
אנחנו מתרחקים ומתרחקים ומחפשים, הכול מלא עד אפס מקום או כבר סגור וחשוך (סוף אוקטובר).
בסופו של דבר אחת מבעלות הפנסיונים התקשרה לחברה שלה בעיר אחרת--וכן, יש לה חדר עבור כולנו.
הידד- נוסעים! המרחק מלה רושל היה כבר 80 ק”מ ובתור עונש לעיר הזו לא אחזור אליה מחר בבוקר!
הגענו למלון- כמובן שהייתה אי הבנה. החדר לזוג היא הייתה מוכנה להכניס עוד 2 מיטות...אבל פתאום יש לה 4 מיטות נוספות להכניס?
אבל היא הייתה מאד נעימה והשתדלה ודחסה...וישנו.
בבוקר היא שואלת מהיכן אנחנו, ומשוחחים קצת ואז היא פולטת כמה מילים בודדות בעברית
ויש סיפור משפחתי ארוך של משפחה יהודית יחידה בעיירה הזו ---ובול במלון שלה הגענו.
מקרי? לא מקרי.
-
כשלקחתי את הבן שלי , בגיל 8 לטיול תרמילאי לניקרגואה, נחתנו בקוסטה ריקה. בעיקרון ( כמו כמעט תמיד) הטיולים שלנו הם לא באורינטציה של פעילות ילדים- ולכן לא אחת לא הכל גם מוזמן וכו’… אבל באותו גיל לילד היו די חששות מהשתבשות של דבריםבחיים בכלל, וחלק מהעניין היה להראות לו שהנה בטיול כל מיני דברים משתנים ושום דבר רע לא קורה.מאחר שנחתנו בלילה- זה היה המקום היחיד כמעט שהוזמן מראש ואפילו טרחתי להתקשר ביום לפני לוודא שהם שומרים לנו חדר ( זה היה הוסטל מקומי ליד שדה”ת ולא היה לו מערכת הזמנות אינטרנטית).. אז השעה 8 בלילה חושך, עיירה ליד שדה התעופה. יורדים מהמונית , נכנסים ומגלים שאין שום חדר שמור ומעבר לכך- הכל מלא….
יופי של פתיחה לטיול מבחינת החלק של להראות שדברים יכולים להשתבש… איכשהוא מנהל ההוסטל הסתכל על הילד והבין שיש פה בעיה, אז הוא החליט לקחת אותנו למקום לינה אחר….אנחנו צועדים בחושך אחריו למה שהתברר כמלון שאנחנו אורחיו היחידים. הוא לקח אותנו למלון בהקמה, שעוד לא נפתח, החדר היה הכי ספרטני שיש, מפתחות לא היו לתת לנו לשער הכניסה ( ולחדר לא היה בכלל מפתח), אז היה שם בן אדם ששמר לנו על החדר וחיכה שנחזור מארוחת הערב….
הלילה עבר ובבוקר יצאנו לניקרגואה… היו כמובן עוד כל מיני שיבושים בטיול.. הילד חזר משם בשלמות, ומשם לא חווינו יותר חששות מהלא נודע…..
