ערים במרכז לבקר בהן במהלך טיול ממזרח למערב
-
למעט לגבי החלק שבין שיקגו לדנבר, עברתי ברוב חלקי המסלול שאתה מתאר בטיולים שונים. אם הכוונה היא לעשות road trip ארוך ותיירותי, שלד המסלול מצוין, אם כי יש התאמות שהייתי עושה לו קצת, אבל ממילא תיארת שלד של מסלול ולא את הפרטים. נקודת אזהרה קטנה. הקיץ במערב יכול להיות חם ביותר ויכולות גם להיות שרפות יער (כפי שאנו רואים זה עתה). מעולם לא חוויתי (גם לא דרך התקשורת) שריפות כה נרחבות כמו השנה, אבל אין לדעת מה יהיה בזמן ביקורך. היה מוכן לגמישות במסלול בהתאם לאיתני הטבע (כולל גשם. לא רק שרפות).
לגבי שילוב טיסות, הרי שהחלק שאמור להיות פחות מענין, ומבחינתי הוא חלק פחות מוכר, הוא בין שיקאגו לדנבר. מדובר במישורים הגדולים. אני מתכנן לעבור גם שם מתי שהוא. כרגע, פחות מכיר. חלק נוסף שאפשר לשקול לעבור בטיסה הוא מפיטסבורג ועד שיקאגו. לא בטוח שזה כדאי. אוהיו לא מענינת נופית, אבל עש בה ערים עם נקודות ענין. דייטון, בודאי. העיר שבא פעלו האחרים רייט ויש בה אתרי תיירות בנושא התעופה. סינסינטי מצאה כן בעיני. יש גם את קליבלנד עם היכל התהילה של הרוק נ’ רול (נסעתי לשם וביקרתי בו, וקצת התאכזבתי) וקולומבוס שמתאימה לעצירה לא ארוכה. מה שנשאר עוד זה אינדיאנה, שאותה אינני מכיר.
לגבי פנסילבניה, שמהווה חלק גדול מהנסיעה. מדינה הררית ויפה עם אתרים היסטוריים וגם אתרי טבע. לטעמי, שווה ביקור.
לגבי החלק שמדנבר ועד סיאטל, המלצתי היא לעשות סיור בקולוראדו, ואז לעלות צפונה לכוון ג’קסון וגרנד טטון (ומשם לילוסטון, השכן הגדול מצפון).
לגבי החלק מילוסטון לסיאטל, מציע להמשיך צפונה לפארק גליישר ומשם מערבה, גרך פארק נוסף בצפון מדינת וושינגטון, North Cascades, ואז דרומה לסיאטל.
לגבי שכירת הרכב – אפשרי, אבל מדובר על שכירת רכב לזמן ארוך. צריך לבדוק אם חברת השכרת הרכב מאפשרת או שאולי תצטרך לעשות חידושי חוזה לאורך המסלול. יתכן וגם תצטרך להחליף רכב אם אתה מגיע לקילומטרז’ של הטיפול בו (פעם עשיתי זאת). זה משהו שצריך לתכנן, כך שתהיה ליד שדה תעופה גדול בזמן ההחלפה. לגבי פרק הזמן, הרי זה תלוי בך. האם אתה בנוי לטיול באורך כזה עם רכב. שאלה נוספת שצריך היה לשאול מההתחלה. בן כמה אתה? הסיבה לשאלה היא כי לא משכירים רכב לצעירים מגיל 21, ועד גיל 24, כמדומני, עלות שכירת הרכב גבוהה הרבה יותר בגלל ביטוח גבוה יותר. כאשר אתה מדבר על 5 חודשים, אני מניח שרק שכירת הרכב היתה עולה לאדם מעל גיל 24 באזור $5000. למי שהוא צעיר מגיל 24, העלות גבוהה הרבה יותר. כמו שאחרים ציינו, יש גם את ה- drop off charge, הטל המושת על מי ששוכר רכב בסניף אחד ומחזיר אותו בסניף אחר. כאשר מדובר בטיול שחוצה את כל ארה”ב, עלות ההטל הזה יכולה להגיע למאות דולארים רבים.
היתה גם הערה שהציעה ללכת על מסלול דרומי. כאשר מדובר בחודשי הקיץ, אינני בטוח שזה רעיון טוב. דרום ארה”ב יכול להיות פחות נעים מבחינת מזג האויר מצפון המדינה.
יש לי סיכומי טיולים בפורום המתיחסים לחלקים שונים של הטיול שלך (מספר סיכומים, שניים בחלק המזרחי ושניים במערבי). ברגע שתתפקס ותחליט, אשמח לשתף את אלו שרלבנטים.
-
הבהלנו אותו
-
לי השירשור הזה דווקא עשה דודה לרוד-טריפ בארה”ב🤩
(בשקט אגלה ששמרתי לי בתיקיית החלומות במחשב כמה לינקים שהוצגו בו).
-
לראות את ארצות הברית בימינו (אפילו בלי הקורונה) לא עושה לי דודה לרוד-טריפ שם……. גם אתוודה שלא הייתי שם הרבה שנים גם בגלל שאין לי כוח לסרבולי הויזה.
-
הקורונה לא רלוונטית כשמדברים על פנטזיות…
בנוגע לסירבולי הויזה, אני ממש הופתעתי לטובה לפני כשנה וחצי, כשמילאתי את הטפסים עבור בעלי והתאומים (לי היתה ויזה שסידרו לי מהעבודה כמה שנים קודם לכן). לא אשקר, ישבתי על זה כמה שעות, ולמרות הכל התהליך עבר חלק לגמרי ובקלות רבה בלי שום עזרה חיצונית, והסתיים בברכת ברוכים הבאים ו“שנה טובה” שנאמרה בעברית ע”י פקיד ההגירה בבוסטון
ארה”ב מופלאה בעיני. חייתי בה חמש וחצי שנים במצטבר, כך שאני מודעת גם לחסרונותיה, אבל עדיין זה מקום כל כך יפה, מעניין, נעים ונוח לטייל בו. יש בה הכל – גם טבע מטורף, גם ערים מטורפות עוד יותר, ואפילו לנסיעות הממושכות עם מקומות העצירה המיוחדים שלהן יש קסם (שהונצח, בצדק, בסרטי קולנוע רבים, “קפה בגדד” קופץ מיד לראש). אז רוד טריפ הוא לגמרי חלום מתוק.
-
אני תכננתי לי שם את ״טרק חיי״ לקיץ 2020. התכנית נחרבה כמובן
אבל… גם אני ממשיכה לפנטז.
אמנם לא רק על ארה״ב
אבל אם אני יכולה לטוס מחר – בלי שיקולי קורונה, חופשה מהעבודה, עונה וכו ככה ״בלי מגבלות כשלהן״ (אמרנו פנטזיות, אז מותר לי) – אז זה ארה״ב.ולמרות שאני אתן עדיפות לטרק ארוך (הטרק שתכננתי היה ה- Colorado Trail), אני מפנטזת גם road trip ולאחרונה – נדלקתי על historic route 66.
אגב, השרפות שם החריבו לי את ה JMT בקיץ 2015
(זה היה ״טרק חיי״ אז) – נאלצתי לפרוש אחרי 7 ימים (למזלי הגעתי לתחילת ה- JMT בהליכה מאגם טאהו – כך שבכל זאת הלכתי לא מעט, גם אם לא את מה שחלמתי/תכננתי). ביחד – יש לי כבר חוב אדיר לארה״ב… בינתייים אמשיך לפנטז לי 🤩
-
לגבי ROUTE 66, כמעט כל המקומות עם השלט הם סתם מלכודות תיירים נוסטלגיות, שאולי יש להן ערך למי שנסע לטייל בכביש אחרי מלחמת העולם השניה ועד שנות ה-80.אני כישראלי באתי, ראיתי, ברחתי.
יש גם מקומות עם מראה אותנטי שהם נחמדים, כמו למשל ויליאמס אריזונה, מקום נוח ללינה לפני או אחרי הגרנד קניון.
בחוץ המוטלים משתדלים להראות כמו בשנות ה-50, מזל שבתוך החדרים הם לגמרי מודרניים.
אבל אפילו לויליאמס יש חיסרון, לקניות (אוכל למשל) צריך לנסוע לפלאגסטף, שבה יש גם חיי ליה שאין בויליאמס, אז כבר עדיף ללון בפלאגסטף, חצי שעה נסיעה.
-
תודה על האינפורמציה! אל דאגה, זה לא באמת בראש סדר העדיפויות שלי…
אני בעיקר סתם קצת נואשת וכבר לא מסוגלת לתכנן עוד טרק (תכננתי ברמת המפות כבר כ 8~ כאלו מאז שביטלתי את התכניות לקולורדו) – אז אני פוזלת לכל הכיוונים 🤪אבל כן קראתי וראיתי סרטונים ולמרות שאני מכבדת מאוד את דעתך (ובדכ ממש לא נקלעת למלכודות האלו)… זה עדיין ממש מושך אותי
(נואשת, כבר אמרתי) -
קראתי לפני כמה ימים סיפור טיול של מטייל ישראלי, וחשבתי עלייך. זה בטראק ששכחתי את שמו, זוכרת רק שהוא ראשי תיבות עם 3 אותיות, מתחיל בגבול מקסיקו ועולה צפונה עד לגבול קנדה, בתוואי לא מיושב (כמעט), לרבות הסיירה נוואדה. משהו קשוח במיוחד, אבל נשמע מדהים.
-
Pacific Crest Trail aka PCT. מוכר וידוע. מצריך 5 חודשים לפחות… חלום.
זכיתי לטעום כמה שבועות ספורים ממנו ב 2015 ואני אלך עוד מקטעים בעתיד, אין לי ספק כמעט.
אני שומעת עליו המון.
מהבלוג שלי: https://www.lametayel.co.il/posts/okne7k
-
P.C.T
-
יוצאים
לא הלכתי בטרק, אבל טעמתי מהרכסים.מסאן דייגו נסעתי לפאלם ספרינגס דרך רכס סאן ברנרדינו עם עצירות לכמה מסלולים טבעתיים תוך סטיות מהכביש.
היציאה מהרכס לעמק סאן ברנרדינו מדהימה, יוצאים מרכס די גבוה (פסגות מעל 2000 מ’ לעמק נמוך מאד, יש אזורים מתחת לפני הים.
להר חסינטו עליתי עם הרכבל, שווה לבלות למעלה יום שלם.
בסיירה נבאדה ביקרתי בשלושת השמורות, קינגס קניון, סקויה וכמובן יוסמיטי.
ביוסמיטי חציתי את הרכס ובדרך ללאס וגאס עם לינה בלואן פיין נכנסנו לתוך ההרים במקומות נבחרים.
הייתי מוכן לטייל שם חודשים, אבל אני לא אוהב את ארה”ב, מדינה עם טבע מדהים אבל אני לא מתחבר שם לרוב האנשים ושונא את הערים האמריקאיות.
-
עברו הרבה מאוד שנים מאז הפעם האחרונה שנסעתי למדינה שהצריכה הוצאת ויזה מראש. ככה יצא. כל הטפסים, הצורך לנסוע לירושלים לראיון בתחבורה ציבורית איומה, המחיר הגבוה, האפשרות לקבל תשובה שלילית אחרי כל הבלגן או ויזה קצרה (לשנה בלבד), מוציא את החשק. הנופים אכן נפלאים, טיילתי בזמנו הרבה במערב, אהבתי פאבים של עיירות קטנות ומשונות, היצע גדול של הופעות, לא חסר מה לראות ולעשות. אבל גם בעולם כולו, לא חסר מה לראות ולעשות, בלי כאב ראש של ויזה (שגם לא נוח לאדם שמחליט ספונטנית על נסיעה בדרך כלל פחות מחודש מראש), וגם מדינות בטוחות יותר מבחינת ביטחון אישי לנוסע בודד (לעומת מה שחוויתי באמריקה לפני שנים) והרבה פעמים גם נוחות יותר תחבורתית ללא רכב פרטי בנסיעות טבע. וכמו סיילור, גם אצלי פחות התחברתי בארה”ב לאנשים, וזה חלק גדול מהנסיעות שלי היום.
הפנטזיות שלי הרבה יותר רחוקות. מדינות איים שאף אחד לא מכיר, יעדים באזור הארקטי, מקומות ספציפיים באפריקה וכאלו.
-
-
גם בתל אביב, אם יפתחו מחדש. -
-
לא שלתל אביב התחבורה הציבורית יעילה……
-
-
התחלתי לקרוא את בלוג ה-PCT שלך ואני ממש נהנית! נופי קליפורניה הם קצת נופי ילדות עבורי, ומעבר לזה, את כותבת נהדר ותאור המסע שלך עושה חשק עז לנדודים (שמתנפץ באכזריות על סלע המציאות
).תודה ושנה טובה.
-
רק רוצה לציין ששווה לשקול, או לפחות ללמוד את המסלול של טרק אמריקה:
https://www.trekamerica.com/usa/tours/the-great-48-usa-road-trip
משך הטיול 75 יום, ועם הוספת $10 ליום לאוכל בקמפינג יוצא עלות ממוצעת של $150 ליום – לא רע בהתחשב בעובדה שזה מוריד את הצורך בשכירת רכב (יכול להגיע גם ל-$100 כולל ביטוח נהג צעיר) ונותן לך ערך מוסף של קבוצה (להכיר אנשים ממקומות שונים בעולם), מדריך והגעה לשמורות טבע.
מסייגת שאחיין שלי עשה טיול קצר יותר איתם ומאוד נהנה ומצד שני אחיינית שלי עשתה טיול איתם למרכז אמריקה ונתקלה במדריכה שיכורה אז פחות נהנתה.
אפשר גם לשלב טיולים קצרים יותר שלהם עם טיסות פנים/טיול בתחבוה ציבורית שכן הם יוצאים תמיד מערים מרכזיות אז הם מנגישים לתיירים (צעירים יותר) את הטבע של ארה”ב.
אביה
זה כבר לא בתל אביב????? 
