שנה עברה שנה חלפה - ארה"ב 2019
-
איזה יופי שאתה משתף, משב מרענן פה בפורום.
הסרטון מקסים !
נהנית מאוד לקרוא.
טל
-
רעיון בריא יותר!
ניסיתי להאכיל את המגרסה בגזר בבית, רגיל שלם או חתוך למקלות, נגרס מהר מדי.. בעיה.
יש עוד דרכים לשמור על עירנות, כגון איזו קולה זירו קרה, בכל אופן להירדם לא קרה לי מאז שנרדמתי בארה”ב לפני 30 שנה (התעוררתי מהר ובזמן, ניקור מבהיל של שנייה), הייתי צעיר וטיפש. -
@דוקטור-דו-ליטל אמר:
המשקיעים מאוד אהבו את החטיף שלא היה מוכר להם ושאלו את המזכירה איך קוראים לחטיף והיא ענתה בשיא הטבעיות American nuts…..
חזק !
השם ממש הטעה אותי וציפיתי למצוא אותם שם ללא שום בעיה.
הייתי צריך שתספר לי קודם, אם כי בוודאות לא הייתי סוחב מפה כדי לא להכניס לשם אוכל. לפחות הייתי חוסך חיפוש בסופר ולא שואל סדרנים האם יש להם אמריקן נאטס.
סתם...לא שאלתי, אם כבר שאלתי משהו בסופרים זה היה בספרדית. -
@מרסלו-0
התכוונת אולי לבוטנים יפנים?
-
ידעת שהייתי צריך לקחת ממך מספר טלפון לווצאפ…
בכל מקרה לא ראיתי בשום מקום בו חיפשתי. -
@מרסלו-0
תמיד שמחה לעזור, גם אם זה בדיעבד!
בדיוק הבת שלי הגישה מועמדות לאיזה פרוייקט של תרגום אפליקציות, וחלק משמעותי מהעניין של תרגום זה “לוקליזציה” – להתאים לתרבות המקומית. תרגום מילולי לא עובד טוב בהרבה מקרים. ואגב בוטנים, משהו שלתחושתי פחות נפוץ בארץ, פה מאד אוהבים בוטנים בקליפתם המקורית. למי שמגיע במקרה להמבורגריה המהירה של “5 בחורים”, יש בזמן ההמתנה בוטנים לפיצוח. ועכשיו יש גם בשווקים.
-
כן, מוכרים בוטנים כאלה, ויש (או הייתה..) מסעדה בנוסח אמריקאי ברמת החייל איני זוכר את שמה שבימי רביעי היה ערב בוטנים שאת הקליפה זורקים לרצפה.
קניתי פעם הביתה, הילדים אהבו, אבל הליכלוך… ישנתי במלונה עם הכלבה באותו יום. -
נ.ב. מצעד הטעויות
* נזכרתי בעוד טעות קטנה בשווי 5% + tax
אגרת הגולדן גייט
רק לי יכול לקרות כזה דבר כזה.
בפעם האחרונה שהייתי בארה”ב, לפני זו, זה היה 2007, אז עדיין שילמתי כל אגרת כביש במזומן.
את כל נושא האגרות האלקטרוניות למדתי כאן עד היסוד.
במזרח לא משנה כמה כסף ביקשו ממני בדולר “הכל כלול” לקחתי, ונהניתי מכך.
במערב “אין צורך” נאמר, ואכן נתקלתי באגרות רק בגולדן גייט ואיזה כביש בדרך לסן דיאגו.
אז עברתי בגולדן גייט בחזרה מסוסליטו (סרטון קצר) ואחרי כן במוטל ניגשתי לשלם אונליין על המעבר.
הסתבר שלא רואים את הנסיעה ומשלמים עליה, אלא רושמים את הרכב ואמצעי תשלום, מגדירים לאיזה זמן התשלום תקף, ובזה מסתיים העניין.
מה היה אכפת לי להגדיר את כל היום כאשר הרכב הזה אצלי כבר 5 ימים וישאר אצלי גם מחר?
במקום זה בדקתי מתי צולם הסרטון והגדרתי איזו שעה עגולה שבה עברתי.
פספסתי ב-3 דקות בין השעון שלי לשלהם, זה לא תפס, ובסוף קיבלתי קבלה על התשלום מסיקסט בתוספת 5$ דמי טיפול.
היה שווה ללמוד כי הדמי טיפול שלהם לא כאלה נוראיים. אילו זה היה מגיע מהר יותר לא הייתי עוקף את כביש האגרה השני ערב יום כיפור, מה שגרם לי לנעול את הרכב דקה לפני כניסת החג.* אם כבר אז עוד אחת, חשוב ללמוד מטעויות.
בדיקת הביטחון בדיסניחבר הדביק לי פעם כינוי בגלל הסיפורים שלי “מרסלו הכל קורה לו”, אפשר גם לקרוא לי “מרסלו קורא הכל”, כמעט.
את הכרטיסים לדיסני רכשתי דיגיטלית אונליין בערב שלפני במלון ליד, לכל תקלה שלא תקרה ואין הנחה על הזמנה מראש.
אני כבר לא זוכר היכן, כנראה באתר שלהם, אבל היו הנחיות ביטחון לכניסה לפארק.
קראתי את כולן, מלבד לחיצה על הלינק “להנחיות המלאות”.
מסתבר שאסור להכניס לפארק מוט סלפי, ולא שיש לי כזה לסלולר, יש לי מוט מתקפל של גופרו אותו מצאו בכניסה לפארק.
מזל שהמלון היה קרוב נאלצתי לחזור אליו ולזרוק את המקל ברכב.
-
@מרסלו-0
בוטנים בקליפה המקורית ללא הגבלה ברשת Texas Roadhouse, גם על השולחן וגם ביציאה אפשר לקחת בשקית.
ובהזדמנות זו, תודה על הסרטון היפה והמושקע ועל השרשור המעניין.
שנה טובה וחתימה טובה!
-
@מרסלו-0
מרשים הסרטון וגם שאפו על התכנון מראש ( לשיר במקומות שונים את אותו שיר וכו’)! -
@גדליהו-מהגרעין אמר:
@מרסלו-0
מרשים הסרטון וגם שאפו על התכנון מראש ( לשיר במקומות שונים את אותו שיר וכו’)!כחובב צילום וידיאו ויצירת קליפים בסוף טיול, אז כן בוחרים מראש שיר, עושים הכנות, ואז בתוך כל ההתרגשות מהמקומות בהם מבקרים משתדלים לזכור לצלם קטעים שונים ממנו.
היה מקום לשיפור, כגון להתאמן בבית לפני, ולא לשכוח בסוף הטיול במזרח מכל סיפור הזה בכלל, וזה קרה..
הקליפ המקורי מצולם בניו יורק, עם חלק בטיימס-סקוואר, עמדתי שם שעה לפחות, רקדנית בלט בבגדי ריקוד מלאים הצטלמה באמצע הכביש בכל מחזור רמזור אדום, ואנחנו שכחנו מהעניין.
נחש למה?
גם שם פגשנו חברים, שכנים מהארץ בטיול משלהם, אז היה מרגש ונחמד, בכ”ז מרכז ניו יורק בלילה, האורות, וחברים. -
@מרסלו-0
הזיכרון המתעתעמזכיר לי שבצעירותי טיילתי זמן רב בניו זילנד והתלבטתי אם יש לי את האומץ לעשות בנג’י. מישהו שעבד איתי אמר לי שכשמגיעים לאזור הגשר ורואים את כולם קופצים אחד אחרי השני יש מעין השלמה עם העובדה שזה לא כזה נורא. אז אמרתי לעצמי שאני אגיע לגשר ( אז לא היו הרבה מקומות לקפוץ) ואחליט שם.. לקראת סוף הטיול, כשכבר הייתי רחוק מאוד מאזורי הבנג’י נזכרתי ששכחתי להגיע לעמוד ולהתלבט ליד הגשר…. ( או שאולי עמוק בפנים בכלל לא רציתי להעמיד את זה למבחן
) -
לא על החומוס לבדו
לעבור על “מסלול החומוס” כפי שמכונים כאן היעדים המרכזיים של כל תייר במערב ארה”ב, זה לא טוב.
עם הטיול הצפוף שהיה לנו זה לא שהגענו לאתרים משניים שאינם ארוחת ערב עם חברים במסעדת כלבים ב- Thousand Oaks.
(מסעדה שניתן להגיע אליה עם הכלב ולהזמין גם עבורו מנה).אז כמי שחובב מאוד סרטים וטלויזיה, ב-”הוליווד” נוצרה הזדמנות לסמן על הדרך אתרי צילום אהובים עלי, אותם ניתן לאתר אם הם נורא מפורסמים בגוגל מפות, או בעזרת גוגל באתרים שמציינים אתרי צילום כנראה של כל סרט או סדרה.
אז למרות שהרוב מצולם באולפן...
הבית של אי-טי חלום בן 37 שנה
המקור מצולם מהטלויזיה
“החברה החדשה” סדרה מדהימה שהסתיימה לא מזמן, כלומר לפני שנה פלוס קצת
המקור:
זה שמור למצעד ההפתעות עבור האשה אבל מתאים גם כאן – אחוזת “הרווק” בדיוק בזמן שצילמו את העונה האחרונה, זו שבדיוק שודרה ביאס לפני שבועיים
כמובן “חברים” בניו יורק
את Cheers בבוסטון אישית כבר התעייפתי לבקר אבל זה שם ליד
-
@מרסלו-0 אמר:
כמובן “חברים” בניו יורק
אם חברים אז הייתה הרגשה כזו של מבוכה להצטלם במקומות האלה שהם בתי מגורים רגילים רוב הזמן.
בפינה של חברים בממוצע כל 30 שניות מגיעים תיירים, לבד או עם מדריך, ומצטלמים שם.
די ברור שגם באחוזת הרווק לא היינו היחידים שקיבלנו הנחיות לנסוע “זה שטח פרטי” מהמאבטחים.. -
הפיצה יולו שלי
כמעט שכחתי, יש איטלקי אחד ויטו יאקופלי שיושב בלוס אנג’לס והיה בעל פיצרייה וערוץ יוטיוב בו הוא מלמד הכל על פיצה נפוליטנה ולא רק.
גם למדתי ממנו המון, הוא גם יושב על מלרוז, וגם ישבתי אצלו תוך 24 שעות מהנחיתה.
אני שוב רעב.
הנשים התלהבו לא רק מהפיצה.
וזה החיקוי בבית
-
@מרסלו-0
אפשר פרטים של הפיצה?
בשביל האוכל, רק בשביל האוכל!
-
אילו פרטים?
יש לינק לערוץ שלו ושם המקום provami בתמונה.
יש לו ממש בי"ס שלם אונליין, חלק בתשלום.
-
@מרסלו-0 אמר:
כן, מוכרים בוטנים כאלה, ויש (או הייתה..) מסעדה בנוסח אמריקאי ברמת החייל איני זוכר את שמה שבימי רביעי היה ערב בוטנים שאת הקליפה זורקים לרצפה.
קניתי פעם הביתה, הילדים אהבו, אבל הליכלוך… ישנתי במלונה עם הכלבה באותו יום.בחיפה במורד דרך פרויד, קרוב למת”מ ואצטדיון סמי עופר, יש סטקייה מאוד ותיקה שאם אני זוכר טוב נקראת סטקיית הבוקרים.
גם שם הקונספט הוא בוטנים חופשי כשאת הקליפות זורקים על הרצפה. כבר כמה שנים לא ביקרתי שם
-
איך כדאי להמשיך לדעתכם?
באותו כיסוי תחומים “טעויות” “ג’ט לג” וכדומה דברים שראיתי שהיו עולים כל הזמן לדיון.
או בדרך הרגילה של סיפור טיול?
אולי שילוב?
בינתיים אעבור קצת לסדר כרונולוגי.
היומיים הראשונים
כאמור נחתנו ביום שישי בשעה 15:00 ב-LAX.
טיסה שיצאה בערך ב-05:00 בבוקר מת”א לאמסטרדם, ומשם אחרי מנוחה של 4 שעות המשך אל LA.
אם כך המסע לקח כ-24ש’ מהיציאה מהבית, עם שינה לא הכי סדורה במטוסים.
לחברים בואלי הגענו בחושך וחוץ מקפיצה של התלהבות לסופר הקרוכ (רכישת מוצרי הגיינה שלא הבאנו איתנו) מאוד מהר נרדמנו.
שבת וראשון סופ”ש טיילנו עם החברים ב-LA.
סיפור בתמונה.
לא נתחיל את הבוקר ב-iHop מושחת?
קצת חוף ים והמשך לוניס
-
היומיים הראשונים (המשך, בעיות עם תמונות..)
קיצור דרך לסוף של כביש 66
סיור במזח של סנטה מוניקה כמובן
התעלות של וניס
צהריים מאוחר אצל ויטו ראינו כבר – זו לא סתם מסעדה עבורי.
מצפה הכוכבים גריפיט
שלט הוליווד – אפילו החברים לא הכירו את הפארק שהומלץ כאן
שדרת הכוכבים
בסוף הסופ”ש (צאת יום ראשון) בערב עשינו את דרכינו לאנהיים ללינה בצמוד לדיסניילנד
מבלי לוותר על ערב קניות יקר בכניסה לפארק
וגם לא על עוד מותג אמריקאי
