צודק בהחלט – גם לי יצא לראות את המסכנים שמנסים בעליות ללז’ארק ולואל טורנס להרכיב שרשראות תוך סכנת נפשות מהרכבים שעוברים לידם בערפל ובשלג היורד. רק שאז הייתי בשאטלים . בצרפת אני לא שוכר , כי אני לא רוצה לעלות עם רכב שכור ל-1800 או 2000 מ’ , אפילו לא עם צמיגי שלג . באיטליה העיירות הן לא SKI DEDICATED אלא אותנטיות , ולכן נמוכות יותר .
לפני מספר שנים, התקשיתי פעם אחת להשיג רכב עם צמיגי חורף ואמרתי לעצמי – לא נורא , אולי אסתדר בלי. נסענו אז לואל די פאסה . היה כבר לילה .שלג לא ירד . אבל ממש לפני ויגו , כשניסיתי לעשות סיבוב , פתאום הרכב החליק ללא שליטה הצידה על גבי שכבת הקרח הדקה שקפאה על הכביש . למזלנו היתה כיכר שסובבתי במהירות נמוכה מאוד . בלמה אותנו בצד גדר עץ נמוכה , שלא הותירה נזק באוטו . אם לא היתה גדר היינו בתעלה! הצלחנו לצאת רק אחרי שהוצאנו את השרשראות מהבגאז’ ופרשנו אותן על השלג מאחורי הגלגלים הקדמיים ( הנעה קדמית כמובן ) , וכל פעם נסענו מטר אחורה עד שהצלחנו לצאת . מאז אני לא זז בלי לשכור צמיגי חורף.
לפני שנתיים היינו במונטה רוסה וכשירדנו מאוחר בלילה מאזור הרכבל בגרסוניי טרינטה בחזרה לגרסוניי סאן-ז’אן שם היתה לנו דירה , היה ערפל כבד עם שלג סמיך – ראות אפס ונסיעה במהירות של אולי 5 קמ”ש , ורכבים שבאים ממול ועוברים סנטימטרים מאיתנו בכביש הצר. אם לא היינו עם צמיגי חורף בחיים לא היינו שורדים את הנסיעה ההיא – ויש לי עוד דוגמאות.