לא יצא לנו לבדוק בסוף כי הבאנו מספיק מהארץ והסתפקנו במכבי פעם אחת ופלאפל מעוז (הצמחוני ללא תעודת כשרות), אבל לפני נסיעתנו נאמר לי שבמחלקות המזון של "קורט דה אינגלז" (רשת כלבו עם סניף ענק בפלאסה קטלוניה) יש בד"כ פינת מוצרים כשרים.

מעט תמונות וממשיכים. אין לי כאן תמונות מהגשר מעל העצים בגנים, אבל היינו שם, אל דאגה...

ראש האריה ניבט מהחלונות האחוריים בדירה...

כבש, ממש לא מדויק. יש הבדלים לא זניחים בכלל במשקלים של המזוודות עצמן, עוד לפני שהכנסת פנימה סיכה.

יום שני בבוקר. סתיו קבע איתי בתשע בבית הקפה של "גני החברה", להסברים כלליים לפני שנצא לסיור עצמו.

הוא ממליץ לנו לחנות בחניון המקורה של מלון african pride, בתשלום כמובן אבל כל המזוודות שלנו באוטו היום כי אחרי הסיור אנחנו עוזבים את קייפטאון, אז חייבים לחנות במקום עם שמירה.

אנחנו מאחרים קצת, ועוד יושבים לקפה והסברים, אז לסיור עצמו יוצאים נדמה לי בסביבות עשר.

סתיו מספר על השתלשלות העניינים ההיסטורית ועושה לנו סדר בעניינים, מי הגיע לאן ומתי, איך התחיל האפרטהייד, איך הסתיים חלקנו כנראה זוכר יותר טוב ממנו...ובעיקר מה המצב היום (יותר גרוע, במובנים מסויימים, עבור השחורים ובכלל...זה מסביר כמה דברים), ואנחנו מסיירים בגני החברה, רואים כמה מבנים היסטוריים, בית הפרלמנט המפתיע בצניעותו ובהיעדר השמירה עליו, בית העיריה הישן, כיכר גרין מרקט, שכונת בו-קאפ (הבתים הצבעוניים)…

הסיור חשוב לנו, כי בלעדיו היינו סתם מסתובבים כאן בלי לדעת כלום על מה שאנחנו רואים, אבל האמת היא שקייפטאון, מבחינת בניינים היסטוריים ותוכן, מתגלה לנו קצת כעיר "בלי בשר", בטח בהשוואה ללונדון נגיד (שם עשינו סיור בעברית שנה שעברה פשוט, והתחושה היתה שיש עוד כל כך הרבה מה לראות ולספר מעבר לגבולות ארבע שעות הסיור).

ronitzaw המליצה לי מאוד על סיור בטאונשיפ, אבל ויתרנו מקוצר זמן. בדיעבד היינו צריכים אולי אחרי הסיור עם סתיו לעשות גם את זה, ולעזוב את קייפטאון רק למחרת, אבל הנסיעה עד נייזנה מאוד ארוכה וחששתי להשאיר אותה ליום אחד. בטח לא יכולתי לצפות שמחר יהיה היום הכי גשום בטיול הזה, היחיד בעצם אבל גשום ברמה שממילא לא עשינו בו כלום  בסוף חוץ מלנסוע לנייזנה בלי לראות מטר קדימה…

אנחנו נפרדים מסתיו ליד הכניסה למוזיאון היהודי, ששם יש מסעדה חלבית כשרה בה אנחנו אוכלים צהרים ועוזבים את העיר היפה והמיוחדת הזו בתחושה שהיינו צריכים כאן עוד יומיים ככה, לעשות וי גדול על הר השולחן וראש האריה, להסתובב בווטרפרונט...חייבת לחזור לכאן פעם. בקיץ אבל.

יש לנו שעתיים נסיעה עד רוברטסון, עיירה שרירותית שנבחרה רק בגלל שהיא שעתיים מקייפטאון, לא יותר כי לא ידעתי מתי בפועל נצא מהעיר ולא רציתי להכנס לנהיגה בחושך, ולא פחות כי בכ"ז, המטרה היא להתקדם לכיוון דרך הגנים ולהוריד מזמן הנהיגה של מחר.

בשמיים עננות כבדה, ומרגע שיוצאים מהצד השני של אחת המנהרות הארוכות שנסענו בהן אם לא ה- (ממש לפני המנהרה להקת בבונים מתרוצצת לצד הכביש) העננים מקבלים צורה של תקרה ונפתח אלינו חלון זוהר עם תמונת נוף מוארת ומהממת של עמקים והרים. מחזה סוריאליסטי לחלוטין שאני לא מצליחה לצלם אותו באופן שימחיש את החוויה. בכל אופן, הנוף פשוט עוצר נשימה, בכלל לא ציפיתי לזה בקטע הזה של הדרך.

הבית ברוברטסון הוא חלק מגסט האוס שיש בו גם כמה חדרים זוגיים. אמורה להיות כאן גם בריכה שלא רלוונטית עכשיו. סה"כ מקום נחמד אבל יקר מאוד ביחס לכל מקומות הלינה האחרים בטיול הזה (מעל 800₪, וזה עוד בלי ארוחת בוקר שכלולה במחיר רק לחדרים הזוגיים שאין בהם מטבח), כך שלא ממליצה במיוחד.

שוב הבעיה הידועה- קר. הבחור החמוד שמקבל אותנו מביא עוד רדיאטורים ניידים לחדרים, מדליק את הקמין בסלון, יש בקבוק חם למילוי על כל מיטה, אבל כל זה לא מצליח לחמם באמת את הבית. בסוף הערב, בסלון עם הקמין, חמים ונעים באמת, אבל ביתר החדרים קר מאוד.

מתלבטים קשות מה לעשות מחר. התחזית אומרת שכאן באזור גשום מאוד מהבוקר. ממוסל ביי ומזרחה (דרך הגנים) גשום רק מהצהרים.

היו לי כמה אופציות ליום הזה, ונוספה לי עוד אחת בעקבות המלצה של סתיו, לספארי סוסים בשמורת בוטליירסקופ ליד מוסל ביי.

אז על טיפוס סלעים והמעיינות החמים במונטגו ברור שניאלץ לוותר, כי זה חצי שעה מכאן, באזור הגשום מהבוקר.

המוזיאונים במוסל ביי ממש לא נשמעים לילדים שלי בתור אופציה.

אני בודקת כמה זמן יקח לעשות עיקוף ולנסוע למערת קנגו ליד אודסהורן, שזה תכלס הדבר הכי מתאים לעשות במזג אוויר כזה וגם סתיו מסכים איתי בהתייעצות בוואטסאפ, אבל זה מאריך מאוד את הדרך.

אז קמים בבוקר בעצלתיים ובלי החלטה, ואני שולחת מייל לבוטליירסקופ לבדוק אם אפשר להזמין להיום באחת בצהרים ספארי סוסים, בתקוה שהגשם עוד לא יגיע לשם. בעשר אנחנו יוצאים לדרך, ואני מקוה שכמו שכתוב באקיו-ווד'ר, למוסל ביי הגשם יגיע רק בשלוש.

בדרך (שממשיכה להיות מאוד יפה, עם שדות חרדל צהובים שנפרשים מאופק ועד סוף) אני מקבלת תשובה שיש להם מקום בשבילנו לסוסים בשתיים, לא באחת, ושהם מוציאים את הסיור גם בגשם.

אנחנו עוצרים לצהרים על החוף במוסל ביי, לרגע יש אשליה שאולי השמש יוצאת, אבל אז היא נעלמת בחזרה וקר ומגעיל בחוץ. יושבים עם הסנדויצים בתוך האוטו מול האוקיינוס.

מגיעים לבוטליירסקופ בדיוק בשתיים, ואיתנו הגשם, שהולך ומתחזק. עקשן מס' 5, שבימים כתיקונם פוחד לצאת מפתח הבית עד האוטו כשיורדות כמה טיפות, טוען בתוקף שממש לא מפריע לו, לא הקור ולא הרוח ולא הגשם, והוא לא מבין מה הבעיה לעשות ככה ספארי סוסים גם כשהזוג יוצא איתו שוב החוצה ואומר לו לדמיין ככה שעה על סוס.

הבחורה בקופה לא יודעת מה להגיד לנו. היא מתייעצת עם המדריך בטלפון. בהתחלה הוא אומר שאין בעיה. אחכ הוא אומר שבגשם הסוסים מפנים את הגב אז פשוט נעשה את הסיור עם הגב לגשם (ומה יהיה כשנצטרך לחזור? רעיון קצת מטופש...), אחכ הוא אומר שאם רוצים אז עכשיו כי בשלוש לפי התחזית הגשם יתחזק. הרוב מתקשים לוותר. חכם עיניו בראשו מס' 1 מודיע שהוא בכל מקרה לא מצטרף. יאללה חסכנו 330 ראנד. אני כבר נותנת לה את הכרטיס אשראי, ורגע לפני שאני מקישה את הפין קוד אני שואלת מה קורה אם אנחנו מתחילים את הסיור ואז רואים שזה בלתי אפשרי, אם יחזירו לנו את הכסף...היא שוב מתקשרת למדריך, וכולנו יחד מבינים שספארי סוסים זה לא משהו שאפשר כבר לעשות היום...בצער רב אנחנו מנחמים את עצמנו בקניות ללא הכרה בחנות המזכרות...כובע לריינג'ר מס' 3, שלפחות עולה חצי ממה שעלה בווטרפרונט, ספל פיל לאותו מס' 3 שאוסף ספלים מהעולם, בובות פרווה לאספני בובות פרווה מס' 4-5...ומתיישבים לקפה ושוקו חם מול האח הבוערת. זה לודג' עץ מקסים, בחוץ גשם וחיות בדשא. כמובן שהגשם דועך קצת בשביל שנגיד "הנה יכולנו לצאת", אבל תודה לאל שב לאיתנו ביתר שאת תוך דקות ספורות. אקיו-ווד'ר עשו זאת שוב. משלוש, כשאנחנו עוזבים את המקום, גשם שוטף בלי הפסקה כל הדרך לנייזנה, כך שגם על עצירות לתצפית בדולפין'ז פוינט ובמאפ אוף אפריקה אין מה לדבר. ממילא לא רואים כלום. לא ים ולא דולפינים ולא הרים ולא מפה.

מגיעים בארבע ורבע בדיוק לבית המקסים שעל ראש הגבעה בפאתי נייזנה. הלגונה מתנפלת עליך מכל חלון, זה פשוט מהמם. כמה שראיתי מראש בתמונות בבוקינג זה עדיין מהמם אותי הרבה מעבר לציפיות.

בחרתי בבית הזה כי מעבר ליופי שלו היה לו ציון מאוד גבוה (9.9) בבוקינג ובכל אתר אחר בו הוא מופיע, מחיר ממש מצחיק (משהו כמו 1800₪ לשלושה לילות) ובית אחד גדול שלא דורש פיצול (לעומת כל מיני בקתות שראיתי בנייזנה). מעבר לזה, מכיון שבשישי בבוקר נצטרך להגיע לטיסה מג'ורג', החלטתי לקבוע את בסיס הכוכב בנייזנה ולא בפלטנברג ביי, כדי להיות קרובים יותר לג'ורג', והבית הזה הוא אפילו לא בתוך נייזנה עצמה אלא ממש מעל כביש N2, הכביש הראשי של דרך הגנים.

חפשו lagoon view villa בknysna. מומלץ בחום!

בעלת הבית גרה בקומת הקרקע לבדה, אלמנה מזה שנתיים. אשה נחמדה ממש, שמספרת לנו על הביקור שלה בישראל ושואלת המון שאלות על כל הדברים המשונים שנתקלה בהם. שוב אני מזהה את הישירות הדרום אפריקאית, אין להם את הפוליטיקלי קורקט המלאכותי האמריקאי, אני אוהבת את זה.

גם כאן אין יותר מדי אופציות חימום. תנור גז למטה במטבח, ועוד קמין חשמלי שלא מפיץ בכלל חום לחדר, ומפזר חום אחד קטן שמטייל איתנו למעלה. וסדינים חשמליים כמובן. קר לך? כנס למיטה משש בערב…

למזלנו הטמפרטורות כבר פחות נמוכות מיום ליום בהמשך השבוע.

אז היום הזה די הלך פארש, כפי שתיעד ביומנו חמוד נוגע ללב מס' 5...(מיד בתמונות) אבל כשנוסעים לחורף צריך לומר תודה שהיה לנו רק אחד כזה בכל הטיול. מחר נראה את דרך הגנים באור חדש, ובמזג אוויר משופר.

לילה טוב…

לא היינו ברביט היל אלא באחד אחר של לנדל שמאוד דומה לו (קולדנהוב).

יודעת לענות בעיקר על סעיף ראשון ואחרון:

1. מקבלים ללא תוספת תשלום סט אחד של מצעים ומגבות, שכולל מגבת גוף ומגבת ידיים לכל אחד. האקסטרא זה אם רוצים עוד. (מיותר, אפשר פשוט לכבס באמצע אם צריך. אנחנו נאלצנו להשתמש בחלק מהמגבות כשטיחי רגליים כי כל הזמן בוצי בחוץ והבקתה כל הזמן התלכלכה מבוץ. אז כיבסנו).

2. אנחנו לא הזמנו שום אקסטרא. אם אתם ממילא עושים חבילת גלישה לילדים אז כדאי כבר לשלם על וייפיי, כי הם ממילא ישבו בבקתה ויגלשו. אם אין להם גלישה זה יאלץ אותם להנות מהמקום, ובשביל וייפיי הם יצטרכו לצאת לשטחים הציבוריים.…

3. אני משערת שאפשר להחליט במקום על כל אקסטרא

4. צרו איתם קשר לגבי ההגעה המאוחרת.

5. לא יודעת לגבי ביטוח ביטול

6. לאור העובדה שאפשר להכנס עם הרכב עד הבקתה בפארקים של לנדל, השאיפה היא ללון כמה שיותר קרוב למרכז העניינים, ליד הבריכה והמשחקיה והכביסה...זה לא שהבקתות צמודות ותסבלו מרעש או משהו, מה גם שהרוב מקורה ולא שומעים כלום מבחוץ גם אם עומדים ליד. כשהיינו בקולדנהוב עשיתי הליכה לפנות ערב והגעתי לבקתות כל כך מרוחקות שהן היו מנותקות ומבודדות לחלוטין, לי זה נראה ממש לא נעים.

לפני שיוצאים לסיור אחה”צ, אלה נכנסת לסלון ומריצה לאחור את הצילומים מהשלולית. היא רואה את האימפלות שלא יכולתי לצלם, וגם צבועים שעברו שם במהלך הלילה הקודם. היא כל כך אחוזת התלהבות מכל גילוי כזה, כאילו זו פעם ראשונה. חמודה אלה.

“וויר אר גואינג טו פיינד דט לאיין” היא מסננת כשאנחנו יוצאים שוב לדרך.

הסיור מתחיל חלש. אחרי כמה דקות, תהרגו אותי איך היא כל פעם מזהה חיות גם במרחק קילומטרים, אבל הפעם זה די קרוב אלינו, רק מוסתר בעשב, היא מזהה קרנף שחור. “אוווו, וורי רייר!!!” אלה מתלהבת. היא לא ראתה קרנף שחור כבר חודש לפחות. אנחנו תוהים אם באמת זכינו כאן לאיזה מחזה יוצא דופן או שזה סתם נסיון לגרום לנו להאמין שהספארי מוצלח גם אם שום אריה לא נראה באופק. אני נוטה להאמין לה, היא כל כך “אין טו איט”, שזה כובש. אז מה שחור יותר בקרנף הזה מכל הקרנפים הלבנים שראינו עד כה? אפילו לא פיגמנט אחד נוסף. זה הכל בכלל טעות, העניין הזה עם הצבע. האפריקנרים, ששפתם המקורית היא הולנדית, קראו לקרנף הלבן ווייט, אבל לא מלשון לבן white אלא רחב, wide, והתכוונו ללסת הרחבה שלו לעומת זו המחודדת של הקרנף הסוו-קולד-שחור.

ולא שהצלחתי להבחין בצורת הלסת של החבר השחור כאן בסבך, אבל שיהיה. ולמה כל כך נדיר לראות קרנף שחור, ועוד בשמורה הזו, הקרויה על שמו? אלה מסבירה שהקרנף השחור הוא חיה מתבודדת וחשדנית, ואכן איך שאנחנו מתקרבים הבחור מתרחק מהשביל במיידי.

ממשיכים לנוע בשבילים המוכרים. אנחנו מתחילים להכיר ולזהות את הדרכים כאן, והכל מתחיל קצת לחזור על עצמו, בעיקר כשכל מה שאנחנו רואים זה שוב אימפלות אימפלות אימפלות. אנחנו מאשרים לאלה אפילו לא להאט.

אני מראיינת אותה קצת. כן, היא גרה בלודג’, ממש שם בבית הקטן שבצד. לבד לבד. אבל בכל לודג’ גר ריינג’ר, ואני מדמיינת לי איך בטח כל פעם שיש למישהו מהם לודג’ פנוי הוא מזמין את החברה’ לחגוג. תכלס אנחנו בכלל לא מנצלים את כל מה שיש ללודג’ שלנו להציע (בר מגניב עם חלון החוצה, בומה=מדורה, בריכה שכרגע קר מדי בשבילה...). כן, כשאין אורחים בלודג’ היא יוצאת לבד לסיורי ספארי. כן, היא מאווווד אוהבת את העבודה שלה. שפת האם שלה היא אפריקנס, לא אנגלית, אבל רוב המקומיים כאן באזור מדברים אנגלית ולא אפריקנס. והיא מעולם לא יצאה עדיין מגבולות דרום אפריקה...

ואז מישהו מדווח בקשר ששמע פילים. אנחנו נוסעים למקום המדובר, ומכל הכיוונים מגיחים עוד ועוד רכבי ספארי, וכולנו מתקבצים בצומת הזו, ומדוממים מנועים.

דממת אלחוט. מחכים לשמוע שוב כדי לדעת לאיזה כיוון להתקדם. דקה. שתיים. שלוש. אבל אלה, שאני מעריכה שעוד אין לה 30, היא צעירה חסרת מנוח וחסרת סבלנות, והיא מציעה שאנחנו נמשיך לחפש אריות, וכשימצאו את הפילים כבר יודיעו בקשר. אנחנו איתה לגמרי.

עוד כמה קרנפים, צבוע אחד שחוצה את השביל במהירות. עוקבים כמה דקות אחרי אימפלות בתקווה שאולי יש איזה אריה או נמר שאורבים להם בסביבה.

כלום. והסיור הזה, לכאורה, גם אמור להסתיים מוקדם יותר על חשבון הסיור הארוך מהבוקר. עושים עוד סיבוב לצומת הפילים. כל הרכבים האחרים עוד שם, פשוט עומדים במקום כבר מעל חצי שעה. אנחנו ממשיכים ואלה כבר מתחילה להתקדם חזרה, ומתחיל להחשיך, כשמתקבל סוף סוף הדיווח שהפילים נמצאו. והם ממש קרובים ללודג’ שלנו מסתבר.  כבר חושך כמעט לגמרי כשאנחנו מגיעים, ואלה מבקשת לא להאיר עליהם כי זה פוגע להם בראיית הלילה, ומאירה בפנס אדום שלאורו אנחנו מנסים לצלם, אבל קשה. המחזה מרגש ומקסים. משפחה של פילים, בכל הגדלים, מקובצת שם סביב שתי שלוליות במרחק כלום מאיתנו. שותים, מתרחצים, צוהלים (או איך שקוראים לקול של הפיל...). הסיור ניצל, תודה לאל. חוזרים ללודג’ מסופקים ומאושרים. אבל בלי וי על אריה. מה יהיה?

אנחנו קובעים עם אלה שוב למחר בשש וחצי. יש לנו טיסה לקייפטאון להספיק, ובכל מקרה הצ’ק אאוט כאן הוא סטריקטלי בעשר וחצי.

ארוחת הערב היום פחות רשמית. כל אחד בזמנו החופשי ומה שהוא בוחר מבין ההיצע שמורכב מכל מה שצריך לגמור כי מחר מתחיל סיפור חדש. אז יוצא שאנחנו פזורים בכל רחבי הלודג’, כשהזוג מרים לרגע עיניים למסך הטלויזיה בסלון ומגלה שם את הפילים. איפה הטלפון? איפה הטלפון כשצריך אותו? נו מהר. תודיעו לכולם.

“פילים פילים פילים” מתעשת וכותב מיד בכור מס’ 1 בוואטסאפ המשפחתי, “נא לבוא”.

סקרן מס’ 3 תופס מהר איזו חולצה, מאוהבת מס’ 2 קוטעת את שיחת הוואטסאפ, וכולם מגיחים מחוריהם, בלי לנשום, בצעדים חרישיים, אל מרפסת התצפית.

משפחת הפילים הגיעה כולה. רגע אחד לא היה שם כלום והנה הם כאן, מחייכים אלינו ומנופפים בחדק. בחיי. מה אומר ומה אגיד? פיל זו אחת החיות אם לא ה-!

נפעמים ונרגשים אנחנו פורשים איש איש לבקתתו המהממת. מי לאמבטיה המפנקת, מי למקלחת החיצונית המגניבה (בדגש על משוגע מס’ 3), מי למיטה הרכה והחמימה (אם כי את הסדינים החשמליים אנחנו כבר לא מדליקים, אחרי שבצהרים זה הקפיץ את הפקק בכל הלודג’. כשפניתי לאחד העובדים הוא לא הבין מה אני רוצה ורק סימן לי על הגדר שאמרו לו לצבוע, למרות שהיא נראתה לי לגמרי צבועה). עוד רגע כל הטוב הזה נשאר כאן, ואני לא. האאא.

מהר מדי מגיע ה(לפנות) בוקר. אנחנו מסיימים אריזה עד כמה שאפשר, וצריך גם לשקול מזוודות ולוודא שאף אחת לא עוברת את ה20 קילו, שזו המגבלה המקומית כאן לטיסה.

אלה שוב מריצה את הסרט לאחור, ורואה את הפילים שלנו, וגם “אווו, וואו, איי קנט בליייייב איט!!!”- שני בפאלו!!! ולא מאוד מאוחר, בעשר וחצי בלילה סה”כ. איזה פספוס! חמודה מס’ 4 מחליטה שאפשר לספור את זה בתוך ה”איזה מהביג פייב ראינו”. ועדיין חסר אריה. ונמר, אבל אלה מבהירה שהסיכוי לראות נמר הוא באמת אפסי. גם היא עצמה עדיין לא ראתה.

הסיור שוב קצת חוזר על עצמו, כבר לא זוכרת אם ומה ראינו בו עד השלב בו מתקבל הדיווח הוודאי שיש אריה בשטח, אבל עדיין מחפשים איפה בדיוק. בינתיים אנחנו עושים הפסקת שתיה חמה, הפעם בגדרה ללא שולחנות. רק מסתור בנוי עם חלונות תצפית לשטח, אבל אין שם כרגע כלום. גם מוקדם יותר היום כשאנחנו עוצרים, אז קר עדיין מאוד. שותים מהר וממשיכים הלאה. הזמן הולך ואוזל, קופא מקור מס’ 5 כבר ממצה את העניין ושואל כל דקה למה לא חוזרים, הבטחתי שייגמר בתשע וכבר תשע וחצי.

ואז מגיע הדיווח שאלה חיכתה לו יותר מאיתנו. מצאו את האריה! מצאו את האריה! שם ליד הגבעה. משהו כמו 11 דקות נסיעה. מוכנים? אלה פוצחת בנסיעה מטורפת, דוהרת עם הג’יפ כמו נהגת שודים מיומנת, מצלמות בשלוף. אנחנו מגיעים בדיוק בזמן. אריה גדול, רעמה מרשימה, פצוע ברגל וקצת צולע, פוסע ממש קרוב אלינו, באיטיות, מאפשר לנו להספיק להתרשם, לצלם, סטילס ווידאו, ואז בוחר לו פינה בעשב ומשתרע באלגנטיות עד שבקושי אפשר לראות אותו כבר. אלה מבסוטית אש. הגענו בול בזמן. עכשיו הוא ירבוץ שם כל היום. אחרי הכל, אריות ישנים 22 שעות ביממה...אז כל הרכבים האחרים שמגיעים אחרינו פספסו את הרגע. קצת שמחה לאיד, נודה על האמת, מוסיפה לאושר הגדול שהנה, ממש בזמן פציעות כבר, זכינו במראה הכי מרהיב של החיה הכי עוצמתית בספארי.

את החזרה ללודג’ אלה עושה מהדרך הארוכה יותר, אולי נספיק לראות עוד משהו רגע לפני שזה נגמר. אנחנו על ענני האושר, מחייכים לעוד כמה יצורים שחולפים על פנינו, משהו בין צבי לארנב, והנה אנחנו בחזרה, ונגמר הספארי.

תם שליש ראשון של טיולינו. נפרדים מאלה ומכל העובדים, עם מעטפות הטיפים שאנחנו נותנים באהבה, ויוצאים בנסיעה לשדה התעופה בלנסריה, שעתיים וחצי נסיעה מכאן, בדרך שמחזירה אותנו בהדרגה למציאות הפחות פוטוגנית של דרום אפריקה.

האפשרות לגשם בהולנד היא די ודאית, זה משהו שאתם חייבים להיות מוכנים אליו, לא רק מבחינת תכנית גיבוי אלא גם בעיקר מבחינת המוכנות שלכם (עם בגדים מתאימים ומטריות ובעיקר מוכנות נפשית) להמשיך לטייל גם בגשם.

@reutlondin

לי אישית אין שאלה בכלל שלו היתה לי הזדמנות לטיול כזה ארוך אבחר בארה"ב.

אפשר בהחלט לבנות טיול גם ללא נסיעות ארוכות מדי, בטח כשיש כל כך הרבה זמן.

@ronitzaw

בבקשה:

https://community.lametayel.co.il/topic/137950/%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C-%D7%90%D7%A0%D7%92%D7%9C%D7%99-%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99

ביולי מסיימים טיול בקרואטיה וסלובניה עם שני לילות בונציה. הורים+5 (9-18). התכנון הוא להגיע לעיר ביום שני אחהצ-לפנות ערב, להכנס לעיר בערב ההגעה רק לצורך ארוחת ערב כשרה, לטייל בעיר כל יום שלישי, וברביעי בבוקר הטיסה חזרה.

נראה לי הכי הגיוני ללון במסטרה ולא בתוך ונציה. גם כדי להקל על ההגעה לשדה ברביעי בבוקר וגם מבחינת עלויות, שהן יותר מכפול. אבל גם ברחבי מסטרה אני מתלבטת בין כמה אופציות ותוהה כמה חשוב להשאר קרוב ככל האפשר לעיר ו/או לשדה, או שהנסיעה בתוך מסטרה תהיה פחות משמעותית ועדיף למצוא מלון טוב יותר במחיר אטרקטיבי יותר (שזה המצב ככל שמתרחקים).

כמו כן, בהתחלה היה לי ברור שנחזיר את הרכב ביום ההגעה לונציה, אבל אני רואה שיש מלונות במסטרה שמציעים חניה חינם ותוהה אם לא עדיף אם ככה להשאיר את הרכב עד יום החזרה, ואז לנסוע עד פיאצלה רומא ברכב, מה שמשחרר אותי מהצורך להיצמד למלונות שקרובים לתחנת האוטובוס, וכמובן מקל על הסירבול במעברים.

וחוץ מזה, אם למישהו יש המלצה למלון ספציפי במסטרה אשמח. אני פשוט משום מה, בניגוד להרגלי, קצת מבולבלת ולא מצליחה להיסגר במה להתמקד- מיקום, מחיר, איכות המלון, חניה, ואז נכנס גם אלמנט המיזוג אוויר שלא קיים בכל מקום...

@tya310

אזור קרינתיה באוסטריה גם ממש יתאים לכם.

אמנם גם שם יכולים להיות ימים חמים כמו בארץ, אבל סביר שיתאזן עם ימים יותר קרירים.

אזור קצת פחות מתוייר מאזור זלצבורג, והאגמים שמאפיינים את אזור קרינתיה אמורים להיות חמימים יותר לרחצה (אמורים...הם עדיין קרים).

@tya310

לדעתי אזור קוסטה בראווה (צפונית לברצלונה) יכול לענות על מה שאתם מחפשים, פחות או יותר (פחות כי יש מלא תיירים...)

@hamoush

אני עצמי בחיפושי מלון בונציה כרגע (לקיץ), וממה שראיתי הרבה מהמלונות במסטרה (ליד השדה) הם עם חניה, כך שאת זמן איסוף הרכב כדאי לדעתי לבזבז מיד עם הנחיתה ולצאת למחרת לדרך ישירות.

@tomerikot

היינו בנובמבר שבוע בפורטוגל.

3 לילות בליסבון (נחיתה בערב+יומיים מלאים בעיר)

יום ולילה בסינטרה

עוד לילה בדרך בקוימברה (עם עצירה באובידוש בדרך)

2 לילות בפורטו (יצא יומיים של טיול בעיר).

היה מושלם!!! אם היה עוד זמן מניחה שהיינו ממשיכים לעמק הדורו, אבל מכיון שלא היה לנו זמן מעבר לכך, ולא רציתי לתכנן על מקומות שאהיה תלויה במזג אוויר כדי לטייל בהם, לא חקרתי על האזור בכלל.

אנחנו שומרים כשרות כך שבפורטוגל הכמעט נטולת אוכל כשר נאלצנו להיעזר גם במסעדות צמחוניות וטבעוניות. בליסבון ובפורטו יש מהן די בשפע ובאיכות, בעיירות והערים שביניהן לא מצאנו כאלה.

@myeger

דרום אפריקה ממש לא בהכרח יוצא יקר, ואנחנו טיילנו שבועיים (שבעצם היו קצת פחות כי בשבתות אנחנו לא נוסעים והיו לנו שתיים) והיה מדהים. כמובן שלא היה מזיק עוד כמה ימים, וכמובן שקיץ שלנו זה לא הזמן האידאלי לביקור בקייפטאון, ועדיין זה היה אחד הטיולים המיוחדים והמוצלחים.

לגבי מחיר, לא חייבים ללכת על ספארי פרטי, ובכל מקרה, אנחנו למשל היינו בלודג' פרטי עם בישול עצמי, מה שהוזיל משמעותית (הספציפי שאנחנו היינו לא רלוונטי מכיון שצריך לשכור את כולו. אנחנו משפחה גדולה כך שלנו זה יצא משתלם לעומת לודג'ים בהם משלמים פר אדם).

מחיר הטיסות תלוי מאוד בטיימינג (לכל מקום) וכמובן שקונקשן בדכ מוזיל מאוד.

דוקא הטיול שלנו לאנגליה, שהיה גם מאוד יפה ומיוחד ומלא בטבע, יצא בסופו של דבר אחד היקרים, כי הלינות היו משמעותית יקרות יותר מכל מקום אחר.

ומה לגבי אלפים צרפתיים?

@ronitzaw

זה היה טיול עם חברים, לא עם הילדים, אבל היינו כולה 8...לא זכרתי שהיו כל כך הרבה חדרים

@shlomit-bd

אין לי נסיון בטיול של חצי שנה, כן יש לי הרבה נסיון בטיולים בארהב, ונסיון חד פעמי עם המון חשק לעוד (כולל חלום דומה למה שאתם רוצים לעשות) עם קרוואן.

ממליצה חד משמעית על קרוואן, אם זה לא מובן מאליו…

הייתי מתמקדת במערב, אולי עם קינוח בחוף המזרחי, בדגש על אורלנדו, אבל זה מאוד תלוי בעונה בה תסיימו.

אם מתחילים בקיץ, אז להתחיל מצפון (יש המון אופציות של מסלולים כמובן, אבל בגדול...). אם מתחילים באביב אז מדרום לצפון.

אני הייתי מנסה לצאת במאי-יוני למערב (למשל, להתחיל מנחיתה בלוס אנג'לס ומשם לחרוש את המערב מדרום לצפון) ולסיים באזור אוקטובר-נובמבר באורלנדו+ניו יורק בת'נקסגיווינג...