היי,
אני טיילתי בסין לפני 3 שנים במשך 3 חודשים.
חודש וחצי עם חבר והשאר לבד. דווקא את החודש וחצי לבד עשיתי במקומות שהם פחות על המסלול המתוייר (עם תיירות זרה). אלה היו החודש וחצי היותר חווייתיים שלי בטיול.
האנשים שרובם הגדול יודע קצת לדבר אבל מאוד מתבייש בזה, כי אין לו עם מי להתאמן על האנגלית. בבית ספר הם בעיקר מתרגלים לכתוב. הם זקוקים לקצת זמן עד שהם מתחילים לדבר איתך ואז כשנותנים להם לכתוב לך במחברת או בפלאפון שלך הם מדברם ללא הפסקה. זה בעיקר קורה ברכבות או בפארקים. כשהייתי לבד ניגשו אליי המון אנשים שכל רצונם היה לדבר איתי אנגלית.
מצאתי את עצמי מדבר עם סטודנטית סינית 3 שעות בפארק של המזרקות בשיאן. סיפרה לי על כל השיטה של הלימוד אנגלית.
השיטה שלי הייתה שאם מישהו מצליח לענות לי על 2-3 שאלות הייתי הופך אותו למדריך שלי באותו מקום. ככה מצאתי את עצמי מטייל 3 ימים עם שני סינים (אחד דיבר אנגלית והשני צרפתית) בכל מיני אטרקציות שלא רשומות בשום מקום במדבר שמסביב לדונגחואן. או נסיעה עצמאית ביחד עם סיני שפגשתי בהוסטל בביג’ינג לחומה הסינית במוטאניו או לנסוע באוטובוס בJiayuguan ולדבר אנגלית שוטפת עם ילד בן 10 שמסתבר שהוא היה המדריך של גידי ואהרוני כשהם צילמו את הסידרה שלהם על דרך המשי ולטייל איתו ועם אבא שלו בכל העיר בשביל למצוא מקום ללינה בשבילי – רק בבתי המלון יכלו לארח זרים.
קצת על המסלול שעשיתי במשך ה3 חודשים. אולי קצת זה יכול לפנות אליכם.
אני התחלתי מהונג קונג. עשיתי את כל המסלול המתויר של יאנגשו גווילין ואז יונאן וסצ’ואן דרך הבקדור, צאנגדו ומשם לשיאן (פה החבר שטיילתי איתו חזר לארץ) המשכתי קצת למחוז גאנסו ומשם חזרה לצ’אנגדו. (לא נסעתי צפונית לצ’אנגדו)
מפה נסיעה לZhangjiajie – הר טיאנמן ו3 ימים בפארק אוואטר המדהימים – ממליץ בחום. אחד המקומות היותר יפים שהייתי בהם.
משם נסיעה ארוכה להר הצהוב, הייתי שם כמה ימים בהתאוששות מכאבי ברכיים מהמדרגות של פארק אווטאר.
משם המשכתי לשיאמן (xiamen) ולאי Gulangyu הסמוך, זה נמצא ממש ממול לטאוויאן במחוז פוג’יאן וניתן לספוג שם קצת שמש, ים וטייפון.
מפה כבר מפסיקים עם הרכבות האיטיות. משם המשך לשנגחאי וסיום בביג’ינג.
אני לקחתי את הזמן בכל מקום. לא לקחתי טיסה פנימית אחת, בסך הכל הייתי על 14 רכבות שונות.
צריך לבוא עם ראש פתוח מאוד, הטיול עצמו הוא טיול לא קל בגלל הקשיי שפה וכל דבר קטן הופך למבצע אבל לומדים להסתדר תוך כדי. לא בכל מקום/מסעדה התפריט יהיה עם תמונות וגם אם מראים להם באפליקצית תרגום מה את רוצה לאכול מאוד לא בטוח שהם יבינו. אז תקבלי מרק עוף עם עצמות גרוסות שלא ברור איך מישהו אוכל את זה. השיטה הכי טובה זה פשוט להסתכל לאנשים אחרים מה הם אוכלים ולהצביע למלצר על מנה של מישהו או להשתמש בפנטומימה. חוזרים עם הרבה חוויות מחשלות.
*השתמשתי רבות בלונלי פלאנט כשטיילתי באותם מקומות, בעיקר לניווט.
כשאומרים מתוייר צריך להבדיל בין תיירים זרים לתיירים סינים. תיירים סינים נמצאים בכל מקום. הכל היה מאוד עמוס בהם כולל בגאנסו, Zhangjiajie, הר הצהוב וגם בשיאמן. אבל כמעט ולא פגשתי זרים באותם מקומות.
במסלול הרגיל שהרוב עושים פוגשים יחסית הרבה זרים, כולל ישראלים בבק דור היינו 9 ישראלים, אפילו עשינו ארוחת ערב שישי במטבח של איזו מסעדה (אנחנו בישלנו).
מקווה שעזרתי קצת,
בהצלחה.
