וידוי - חשוב לי להגיע למקומות "סודיים" ולכם?
-
רוצה אני להתוודות בזאת..
קשה לי יותר לפתח התלהבות ממקום, יפה ככל שיהיה, שהוא חרוש לחלוטין בעקבות התיירים שלפני.
אעדיף (בתת המודע) כמה שיותר אתרים שעדיין לא “התגלו” לחלוטין.
למשל?
ההורים שלי חזרו מאושרים מטיול בקרואטיה וסלובניה .. ואיך אפשר שלא? פליטביצה, אגם בלד, מערת פוסטוינה וכדומה
ואילו אני? פשוט לא הצלחתי להביא את עצמי אפילו לרצות לטוס לשם בינתים (אעפ”י שפליטביצה נראית כמו אחד האתרים המדהימים בתבל) – למה? מתויר מדי, ידוע מדי. אותו דבר אני חש כלפי פראג בשלב זה. ברור לי שהיא נהדרת, אבל כל טיול לפראג יהיה חייב להיות “מתובל” בדברים מסביב, שפחות אנשים נוסעים לשם (גן העדן הצ’כי וכדומה)
מרבית האתרים ש”מדליקים” אותי יותר בשלב זה, הם כאלו שלא כולם נוסעים אליהם – בולגריה, אנגליה ואחרים.
האם גם אתם כאלו? או שמא אני צריך להתבייש
-
קשה לומר שאנגליה היא מקום “שלא התגלו” ש”לא כולם נוסעים אליהם”. אולי ישראלים לא עומדים בתור לחפש פריימרק בקומבריה, אבל לא חסר שם תיירים כבר שנים על גבי שנים.
גם אני בהעדפה לפחות המוניות, עומס ותיירות יתר שמרתיעים אותי מאוד, אבל אם אתחיל לפסול ככה כל עיר ומדינה זה לא ייגמר וזה גם לא תמיד מוצדק. אפשר להגיע ליעדים מתוירים ולהתחמק מההמונים. למשל, להגיע מחוץ לעונה, או לבקר באתרים הכי מתוירים בשעות לא שגרתיות. ככה אפילו יצא לנו לטייל ולצלם בגשר קארל בפראג כמעט בלי אף תייר! בנוסף, גם בעיר/מדינה תיירותיות יש מלא מקומות שתיירים לא מכירים (ואתה בטח יודע את זה על לונדון), ואפשר גם להתרכז פחות באתרים מפורסמים ויותר בפעילויות מיוחדות ובמפגשים/אירועים חברתיים.
-
אני אוהב כמוך מקומות לא מטויילים או כמעט לא מטויילים, אבל לא מסכים כלל עם הגישה שלך.נכון, מקומות כמו פליטביצה, כמשל מטויילים לעייפה ואם רוצים להנות מהאתר חייבים להגיע מוקדם, לפני עדרי האוטובוסים, אבל באותו פארק ‘אגמי פליטביצה’
( Plitvička jezera) יש הרבה טרקים שמעטים מטיילים ברובם.
זה נכון לכל מקום, פראג – נהניתי ממועדוני ג’אז בפרט ומוזיקה בכלל, הנם התיירים בטלים בששים. יש גם הופעות מוזיקה עמוסות תיירים, אבל קל לברוח מהן ולהגיע למקומות האינטימיים שרק תיירים בודדים שמתאמצים מוצאים אותם.
ויטנאם – הארץ האהובה עלי, רוב המטיילים, קבוצות,קבוצות זעירות עם נהג מקומי ותרמילאים, מטיילים ב’שביל החומוס’.
אבל, במאמץ לא גדול אפשר להגיע למקומות מחוץ לנתיב הרמוס הזה ופתאום אני הוא האטרקציה למקומיים, יותר מאשר להפך.
כמובן, אנשים נהנים ומספרים והמקומות הנסתרים הופכים במהירות לנחלת עדרי התיירים.
וגם במרכז הנתיב הרמוס, נהניתי מאד מחג טט ההמוני (כמו ערב יום העצמאות כאן, במות בידור, דוכנים...) עם חברים מקומיים, רובם צעירים מילדיי ואחד בגיל אבי (לו היה חי).
אלה דוגמאות בודדות ממה שאני מחפש ולרוב מוצא בכל טיול.
לי החיבור עם המקומיים עושה את זה.
-
לא צריך להתבייש בכלום. כל אחד יטייל על פי סגנונו וענינייו . באופן אישי אני מנסה לשלב בין השניים. המקומות המתוירים ביותר הפכו לכאלו בגלל סיבות שונות, והם הופכים הרבה פעמים לעוגני טיול שאין שום סיבה לא להנות מהם, וכמו שנאמר אפשר ע"י שינוי שעות ביקור וכו' להנות מהם עם פחות תיירים.. בנוסף למקומות המתוירים אנחנו מוסיפים לפחות יעד אחד שאינו על מסלול התיירות הקבוע, ואם אפשר גם מסלולי הליכה יותר מאומצים שמפחיתים דרמטית את מספר התיירים סביבך כשמדובר באתרי טבע...
-
בושה ממה?
אין לך צורך להתבייש מכלום!
הטבע האנושי מביא רבגוניות. כל אחד וטעמיו.
לא רוצה להיות בתוך ה’עדר’? סע למקומות מתויירים פחות.
לא תענש על כך!
-
ואפשר גם לא שחור ולא לבן---לשלב?
אישית, אני סקרנית למקומות פחות שכיחים
מאידך ברור לי שאם יש “נכסי צאן ברזל” לא אדלג עליהם ביעד המטויל רק בגלל שהם “משומשים”
השיטה שלי (במגבלות זמן פנוי) לפצל טיולים-
כלומר אם אני רוצה לראות את פורטוגל ,אבל לא רק את המסלול של ההיי לייטס התיירותיים- ברור לי שאני צריכה יותר זמן מאשר “פורטוגל ב10 ימים”- בפועל מצאתי את עצמי מפצלת את הטיול לשני טיולים ארוכים נפרדים. שיטה אחרת במקום להיות ב”נורמנדי-בריטני” אני נוסעת פעם אחת לצפון נורמנדי, פעם אחרת לדרום נורמנדי, פעמיים אחרות (3 בעצם) לחלקים שונים של בריטני וכן הלאה.
לדעתי, גם בטיול “סלובניה” אפשר להגיע אל המקומות הפחות שכיחים, ולא על חשבון אגם בלד, או טריגלב, אבל בשביל זה צריך ז מ ן . (גם תקציב, אבל מנקודת מבטי הזמן הוא הרכיב המשמעותי החסר)- ולכן סלובניה בלי קרואטיה (או להיפך) מונטנגרו בנפרד וכן הלאה.
כן- אני יודעת שאני “מטייל איטי” ואחרים מטיילים בשני החבלים ב6 ימים, אבל מה שמתאים לאחד, לא בהכרח מתאים לאחר- וזה בסדר, לא צריכה להתבייש , כי זה היופי השוני בין אנשים.
-
כל התגובה – בול.
גם בארץ אני נמנעת מעומס אנשים. עוד מלפני הקורונה. בעיר שלי למשל, תל אביב – אני בקושי מסתובבת בשישי, בחופשות, בחגים. כשכל החוץ-לעירים, אלו שמתבכיינים על החנייה והפקקים והרעש והכל בעצם – והם בכלל שונאים את העיר, עטים עלינו מכל עבר עם הילדים הצווחניים שלהם.
כמו הכבשה – גם אני לא מסתכלת על איזורים באנגליה (ובמקומות אחרים בעולם, שהם פחות ״על שביל החומוס״) כ״לא תיירותיים״ (או פחות תיירותיים). ה- Lake District למשל הוא מאוד מתוייר – וכך גם חופי קורנוול. גם אם לא שומעים עיברית מכל פינה (וכן, אני מבינה – ואף חולקת במידה רבה – את הרצון הספציפי להתרחק גם מזה).
אבל מותחים מעט את העונה – ומרוויחים הרבה שקט ברוב המקומות בעולם. גם שעות ביום עושות הרבה הבדל לפעמים.
ויחד עם זאת – לפעמים פשוט אין מנוס. לפעמים זה פשוט שווה את זה. ובדכ יש סיבה טובה לכך שמקום הוא אטרקטיבי ומתוייר – וגם אני אמצא את עצמי שם לפעמים ואפילו ביחד עם ההמונים (נדיר, אבל קורה לי).
-
הלכתי לישון עם השאלה הזאת, כי יש לה מקום חשוב בשיקולים שלי איפה ואיך לטייל.חשבתי על העליה למגדל אייפל כדוגמא.
כשעליתי, לא היה צריך לכנן הרבה. רצינו להנות מהמגדל ביום ומהדלקת האורות של עיר האורות בערב, אבל נוחכנו שביולי זה לא ניתן לביצוע.
לא היה צורך להזמין כרטיסים והתור לקופות, לפני המון שנים, אחר הצהרים כשהקבוצות המאורגנות נעלמו מהשטח ברובן, נמשך דקות ספורות .
רק בעליה במעלית לקומה השלישית היה לחץ, אבל המעלית גדולה ועם הדחיסה כמו סרדינים כולם נכנסו.
היום, כשהעומס שם גדול פי כמה, אני מסתפק מההנאה משדות מארס ולא מתקרב אפילו למגדל.
-
קודם כל ננקוט בשיטה הפולנית, תתבייש.
אחרי שקבענו את זה לעניין:
אני תייר ואני הולך למקומות תיירותיים. יש סיבה לכך שהמקומות התיירותיים הם כאלה, יש בהם אטרקציות מעניינות לתייר. בנוסף יש נוחות במקומות תיירותיים כי הם מותאמים לתיירים.
אבל:
א. העובדה שאני מבקר במקומות תיירותיים לא קובעת שאני לא אבקר במקומות תיירותיים פחות. זו אחת הסיבות שאני מטייל איטי, גם כשאני מבקר במקומות תיירותיים אני משלב הרבה אטרקציות וחוויות שאינן תיירותיות מהמדרגה הראשונה.
ב. יש אטרקציות תיירותיות שהן כל כך עמוסות שאני אחשוב 10 פעמים לפני שאבקר בהן ואולי אני אוותר על הביקור בגלל שלהערכתי ההנאה שלי תפגם מאוד בגלל העומס. למשל ונציה או ברצלונה ב 2019, אם הייתי שוקל לבקר הייתי בודק טוב לאיך להמנע מגדודי התיירים ואולי אפילו מגיע למסקנה שכדאי לבקר במקום אחר או בזמן אחר, למשל אולי קצת אחרי ההתאוששות מהקורונה כשהתיירות מינימלית (יחסית).
ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶּאֱחֹ֣ז בָּזֶ֔ה וְגַם־מִזֶּ֖ה אַל־תַּנַּ֣ח אֶת־יָדֶ֑ךָ (קהלת ז יח)
-
לא צריך המון זמן כדי לטייל למשל באיזור היין של סלובניה, בבליטה בין אוסטריה, קרואטיה והונגריה.כשטיילתי שם בתחילת האלף הנוכחי, היו מעט תיירים, שהמקומיים קיבלו במאור פנים.
זה דומה לטיול רגוע באיזור כפרי באיטליה או אוסטריה, עם מסעדות שף, אז זולות להפליא, לאורך נהר דראווה בין מטעי התפוחים, יינות קלילים, ים תיכוניים עם נגיעות אוסטריות או הונגריות, השפעה אוסטרית חזקה על הבישול לצד השפעה ים תיכונית קרואטית/איטלקית, סיורים נחמדים בכרמים וביקבים.
אני לא יודע אם העדר הגיע לשם, המחירים ביורו ודאי הרבה יותר גבוהים מאשר לפני קרוב לעשרים שנה, באיסטריה הסלובנית שילמתי כבר הרבה יותר לפני פחות מעשר שנים.
-
מבהירה- לא אמרתי שצריך המון זמן לסלובניה
אבל אם רוצים (מקובל) לשלב סלובניה-קרואטיה-מונטנגרו--- מגיעים רק להיי לייטס
ולא מגיעים לאזור היין המזרחי של סלובניה ולא לחצי האי איסטרא (ואם כן רוביני פולה והחוצה) ובכל אחד מהיעדים הנ”ל שאינם על “מסלול בלד-בוהיני-טריגלב-מערות-לובליאנה…. יש מה לעשות, וחבל לצרף לסלובניה יעדים נוספים בטיול של שבועיים-10 ימים.
וכן- המחירים בסלובניה עלו משמעותית במעבר מטולר ליורו ועם השנים גם ביורו התפתחו “יפה”
בעבר סלובניה נקראה “אוסטריה לעניים” . מזמן כבר לא!
-
@דוקטור-דו-ליטל אמר:
למשל ונציה או ברצלונה ב 2019
ברצלונה היא דוגמא טובה לעיר עמוסה רצח בתיירים. ועדיין יצא לי להגיע לשם מכל מיני סיבות כמה פעמים בעשור האחרון, ובאמת לא אלך לסגרדה פמיליה, ולא אעשה סיבוב בלה רמבלה, אבל אחרי ביקור של דגימה במעט אתרים מוכרים בפעם הראשונה אז עוברים לפחות מוכר ולפעילויות. למשל, מסלול הליכה בהרים שתוחמים את העיר בלילה לאור ירח עם חברים מקומיים, הופעות, או לבקר בפארק גואל בערב אחרי שהוא נסגר (בזכות קומבינה עם פסטיבל כלשהו), חגיגות ופסטיבלים בשכונות קטנות ועוד. עוזר כשמכירים מקומיים, וכיום לחזור מבחינתי לעיר כזו עם חברים ולמקום מוכר זה כבר לא “מרוץ אתרים” (לא שאני אף פעם טיפוס של מרוץ אתרים) אלא סוג של נופש – אין לחץ, הרבה כבר ראינו, אפשר לנוח, לתפוס פארק שקט ולקרוא בו ספר, לשבת לארוחת צהריים ארוכה עם חבר’ה, סתם ליהנות מהשקט.
לפעמים זה גם דרך אחרת לנסוע ברחבי העיר. למשל לבחור אוטובוס מאסף הראשון שמגיע, לשבת, ולרדת ספונטנית כשעוברים במקום שנראה מהחלון מעניין (בטיול האחרון עשיתי את זה בעיר כלשהי עם חופשי-יומי והגעתי למקומות נפלאים ללא תיירים בכלל). בעיר אחרת חבר הציע את הסירה שלו כתחליף לאוטובוס אתרים או הליכה רגלית, וזה נתן זווית אחרת לגמרי על המקום, עם שיט ביום ושיט בלילה.
-
@imeshy אמר:
רוצה אני להתוודות בזאת..
קשה לי יותר לפתח התלהבות ממקום, יפה ככל שיהיה, שהוא חרוש לחלוטין בעקבות התיירים שלפני.
אעדיף (בתת המודע) כמה שיותר אתרים שעדיין לא “התגלו” לחלוטין.
למשל?
ההורים שלי חזרו מאושרים מטיול בקרואטיה וסלובניה .. ואיך אפשר שלא? פליטביצה, אגם בלד, מערת פוסטוינה וכדומה
ואילו אני? פשוט לא הצלחתי להביא את עצמי אפילו לרצות לטוס לשם בינתים (אעפ”י שפליטביצה נראית כמו אחד האתרים המדהימים בתבל) – למה? מתויר מדי, ידוע מדי. אותו דבר אני חש כלפי פראג בשלב זה. ברור לי שהיא נהדרת, אבל כל טיול לפראג יהיה חייב להיות “מתובל” בדברים מסביב, שפחות אנשים נוסעים לשם (גן העדן הצ’כי וכדומה)
מרבית האתרים ש”מדליקים” אותי יותר בשלב זה, הם כאלו שלא כולם נוסעים אליהם – בולגריה, אנגליה ואחרים.
האם גם אתם כאלו? או שמא אני צריך להתבייש
מצטרפת להרבה הודעות אחרות. מקומות מאוד תיירותיים לא הגיעו סתם למעמדם. ויתור על אתר מרהיב כמו פליטביצה כי הוא תיירותי, הוא לא הכי הגיוני. צריך לפעמים להשקיע קצת חשיבה מחוץ לקופסה ולבדוק איך לבקר בשעות פחות עמוסות או לבדוק את מסלולי ההליכה המוצעים. אנחנו שלמנו קצת יותר ולנו מאוד קרוב לשם, הגענו מוקדם וגם עשינו את המסלול קצת אחרת. למרות שזה היה ביולי, היו מקטעים לא מעטים בהם היינו לבד או כמעט לבד. בגדול לא אפסול אף מקום כי הוא תיירותי, אבל כן אשקיע מאמצים ותכנון ואולי גם כסף כדי לא להיות חלק מההמון.
-
שרשור נחמד … הזכיר לי את הטיול שלי לרומא 2012 – נרשמתי לסיור בוותיקן ובמיוחד לקפלה הסיסטינית – צפוף זו לא מילה – ואני איך לומר בעדינות … אוהבת את מרחב המחייה שלי עוד מלפני הקורונה … אבל נשמתי עמוק ונהניתי… כי היחוד של המקום לעומת ה״סבל״ היה שווה לי…
באירופה טיילתי בצעירותי כאשר לא היו עומסים במפל הריין או בצרמט או אפילו בברלין ופאריז…
מקומות עמוסים אפשר לפעמים לתכנן כפי שנכתב לזמנים אחרים אם ניתן…
אני נזכרת במיוחד בשני עומסים … באסיה : טרק האוורסט… כי אין ברירה … וה העיר האסורה בביג׳ינג … את הטרק עשיתי כולו , את העיר האסורה עזבתי באמצע כי לסינים אין שום מושג לגבי מרחב אישי … וזה היה יותר מדי …
אז אפשר לשלב בין לבין תלוי בבן אדם … היום מרחבי הטבע זה הכיף שלי … ואם אני מטיילת בדרום מערב צרפת לאגם גוב ובשביל יש קבוצה צפופה … זזה הצידה ונותנת להם לעבור …
רק שנוכל סוף סוף כבר לטייל ……
באנדורה כבר הייתם ? נחמד שם
-
אני לא חושב שיש קשר ישיר בין “צפוף” לבין “מקום מוכר” ולהיפך בין “לא צפוף” לבין “לא התגלה”
כלומר בהחלט יש מקומות מפורסמים שסובלים מצפיפות. אבל יש הרבה מקומות מוכרים שלא סובלים מצפיפות כזו. אם ניקח רגע דוגמה מאתרי טבע בישראל דווקא אז בשמורות הטבע והגנים הלאומיים בתשלום נוטה להיות עמוס במיוחד בשבת יפה (או שעכשיו בקורונה המקומות נגמרים מוקדם מאד). אבל בהרבה שמורות ואתרים חופשיים (גם מוכרים) העומס נמוך בהרבה.
ולהיפך – בגלל שהמקום עוד לא “התגלה” אולי הוא לא מפותח ואז מעט אנשים יכולים ליצור צפיפות. כי למשל יש שם מגדל פעמונים שאף אחד לא עושה סדר לסנכרן בין עליה לירידה ואפשר להתקע מאחורי מישהו מולנו, כי עוד אין הנגשה לנכים ואנחנו יכולים להתקע מאחורי מישהו עם קשיי הליכה בשביל צר, כי לא טרחו לבנות שיפוע לראות את הבמה או מרפסת תצפית לראות את הנוף אז יש תור להתקרב למקום היחיד שממנו אפשר לצלם וכו’, כי לא הסדירו מגרש חניה מסודר וצריך ללכת מרחוק כדי להתקרב.
-
בדיוק הקפלה הסיסטינית היא דוגמה לאתר שלא אוותר עליו בגלל ההמונים.
אשתדל לבחור שעה או יום פחות עמוס
אולי סיור ערב
אבל בגלל ההמון לא אוותר עליו.
ואנדורה-? כן. שווה בהחלט טיול טבע וכפרים. הייתי פעם שבוע, ו… יש לי הרגשה שיכולתי להיות עוד אחד.
-
זה מ 2014 מקווה לחזור שוב …
-
אנחנו מאוד אוהבים לנסוע למקומות שפחות מוכרים למטייל הישראלי, כמו למשל הטיולים שלנו לסקסוניה השוויצרית, למערב התיכון של גרמניה (אזור קאסל, אזור המוזל), צפון אנגליה וכו. טיולים שבהם לא שמענו עברית מהטיסה הלוך עד הטיסה חזור. וגם בתוך היעדים האלה מצאנו אתרים פחות מוכרים שהיו לנו ממש מקסימים. לא כל אתר אננחו פוגעים “בול” ויש לפעמים נפילות, או מקומות שנראים על הנייר הרבה יותר מעניינים. אבל עצם הגילוי, ההתנסות הראשונית שלא קדמה לה אלפי ביקורות, גם בזה יש לנו סוג של עניין. אולי קצת להיות פרדיננד מגלן, לפחות מבחינה טיולית.
ובתוך זה, גם טיול “קלאסי” לאתונה\פריז\לונדון יהיה לנו מהנה מאוד. וגם במקומות האלה אפשר למצוא תוספת קטנה, מיוחדת ופחות שיגרתית.
ניקח את סלובניה שהתייחסו אליה כאן בשירשור. יש לנו תיכנון טיול די מפורט שהיה אמור להתבצע בקיץ 2020 ונגנז למגירה. במסגרת התיכנון היינו כמובן אמורים לבקר בכמה מקומות מאוד מוכרים (מערות נטיפים, בלד). לא רואה סיבה לוותר על פוסטוינה בגלל שזה מקום מאוד מתוייר. לפי התמונות, זה שווה את זה. אבל בהחלט מצאנו כמה מקומות שנראים לנו מעניינים ונדמה שהם פחות נדושים. ואני לא מדבר על מחוזות אחרים, אלא מקומות שקרובים יחסית לצפון-מערב המדינה. לדוגמא, האתר The Franja Partisan Hospital.
-
לתשובה שלי אביא את ונציה לדוגמא. אחד המקומות העמוסים ביותר בתבל אבל אם זזים 50 מטר ימינה או שמאלה מהנתיב הצפוף לפתע אתה לבד וכאילו בפלנטה אחרת.
ככלל תמיד ניסיתי להיות זה שביקר לפני שהזרם גילה המקום. כך טיילתי גם בפליטביצה בבדידות מזהירה כשקרואטיה רק החלה להתאושש ממלחמת האזרחים
המידע היום נגיש וזמין ואין סודות. אבל מרבית התיירים צועדים בנתיב הראשי וכל סטיה ממנו תביא אותך למקום “סודי-פרטי-שלי”.
רנצי
-
