טיול 3 שבועות עם תינוק בן שנה וחודשיים - במידה והייתה לכם האופציה להשאיר בארץ, הייתם בוחרים בה?
-
היי
יש לנו כרטיסים לאמצע אוגוסט לטיול 3 שבועות בעיקר במערב, ומסיימים בניו יורק.
ככל שהזמן עובר, ואנו מתכננים את הימים המחשבה של “הוא בטוח בא איתנו” הופכת לסימן שאלה גדול..יש לנו אופציה להשאיר אותו פה אצל הסבא והסבתא שמשכנעים גם הם שנשאיר אותו בארץ..
כמובן שטיול עם תינוק הוא טיול מסוג שונה, לא הדברים שתמיד רצינו לעשות בטיול שלנו לארה”ב, והמון הגבלים ושינויים.. מבקש את חוכמת ההמונים
ודעתכם לגבי מה הכי נכון לנו ולו..
-
באופן אישי השארנו בגיל הזה את הילדה עם המטפלת ונסענו לטיול של שבועיים בפלורידה. בינתיים הילדה סיימה תיכון ולא נרשמו טראומות
-
להשאיר אותו בארץ!
-
אנחנו טיילנו שלושה שבועות בשווייץ [ועוד שבוע באיטליה] עם הבת הגדולה כשהיא הייתה בת שנה בדיוק. טיול קשוח, כולל רכבות, אוטובוסים, נהיגות לא קצרות, מסלולי הליכה של כמה שעות ואפילו אוטובוסים. היה טיול נהדר, למרות כמה קשיים צפויים ולא צפויים. וזה יופי של גיל לטייל איתו עם תינוק – מספיק קטן בשביל להיות במנשא וליהנות בנסיעות [כל עוד יותר מדי סיבובים. היו לנו כמה אפיזודות הקאה בכבישים ההרריים של האלפים], מספיק גדול בשביל לעשות דברים חמודים ולא רק לישון כל הזמן.
האם היינו נוסעים בלעדיה לו הייתה לנו האפשרות? קשה לי להגיד. אני לא חושב שהיינו מסוגלים להשאיר אותה בגיל כזה למשך שלושה שבועות בלי שנינו ועם מישהו אחר ולטייל בלב שלם. אבל אני יכול בהחלט להבין גם את הצד השני.
-
@biliboy12 אמר:
ככל שהזמן עובר, ואנו מתכננים את הימים המחשבה של “הוא בטוח בא איתנו” הופכת לסימן שאלה גדול..יש לנו אופציה להשאיר אותו פה אצל הסבא והסבתא שמשכנעים גם הם שנשאיר אותו בארץ.. כמובן שטיול עם תינוק הוא טיול מסוג שונה, לא הדברים שתמיד רצינו לעשות בטיול שלנו לארה”ב, והמון הגבלים ושינויים.. מבקש את חוכמת ההמונים
בעיניי זה תלוי מאוד באופי הטיול ובמקומות בהם אתם מתכננים לבקר.
מניסיון שלנו, יש מקומות שבלתי אפשרי בעיניי לטייל בהם עם ילד זוחל או הולך (נניח ילוסטון והרבה מהפארקים הגדולים במערב), יש מקומות שאפשר בקלות לטייל בהם עם תינוק בגיל הזה (כל האזור של כביש 1 בקליפורניה וכמובן בניו יורק) ויש מקומות שזה אפשרי אבל מגביל (שוב, בניו יורק, למשל, זה אומר שאי אפשר ללכת להצגה נניח ושההתניידות בחלק מהמקומות טיפה יותר מוגבלת).
אם בכל זאת תחליטו לקחת, קחו בחשבון שזה מוסיף עוד זמן התארגנות בבקרים, שזה מייצר זמן סיום טיול קצר יותר במהלך הימים, אבל גם שזה כיף מאוד.
-
אני חושב שכדאי לקחת אותו אתכם.
זה גיל שמאוד מתאים למנשא גב והילד בפירוש עובר איתכם את החוויה.
הבן הקטן שלי טייל איתנו כל סופ״ש בקליפורניה על הגב מגיל כמה חודשים ואחיו הגדולים היו בני 5 ו7 באותו הזמן.
טיילנו עם שלושתם ברוקיז הקנדיים כשהקטן היה בן 3 חודשים. היה ממש מצויין.
ברור שזה טיול אחר
-
אפשרי? בהחלט
כדאי? תלוי רק בכם.
אנחנו החלטנו שלא לוקחים את הילדים לטיולים בחול עד שיהיו גדולים יחסית. מצד אחד, זה מאפשר לני טיול זוגי שמותאם לרצונות שלנו. מצד שני, זה מגביל את אורך הטיול ודורש התגייסות של הסביבה .
לתחושתי הסיבות המרכזיות ללקיחת ילדים בגיל הזה, היא חוסר ברירה(אין מי שישמור) או חוסר רצון להיפרד מהילד לתקופה זו .
-
מי שלא לקח יכול רק לנחש איך זה וברור שכל משפחה תחווה את זה קצת שונה אבל הילדים בהחלט נהנים מהטיול אפילו לפני גיל שנה גם אם הם לא זוכרים אחרי זה כלום (לא את הטיול ולא כאלו שאבא ואמא נעלמו להם בגיל שנה לכמה שבועות) אני מאמין שזה משפיע על העיצוב שלהם.
אני לקחתי ילדים צעירים לכל רחבי ארצות הברית קנדה וקוסטה ריקה כשגרתי בארצות הברית אבל גם לדרום אמריקה ונפאל כשגרתי בארץ.
לביקור זוגי בפריז וטיול זוגי קצר באיטליה ברמה של שבוע השארנו בארץ אבל גם לאיטליה לקחנו ילדים צעירים מאוד
-
תודה רבה לכל המגיבים. מעריך מאוד.. ניהיה חייבים לקבל החלטה בימים הקרובים..
שוב תודה
-
שימו לב לכמה דברים:בגילאים האלה – כל חודש כמעט שונה. כלומר טיול עם ילדים בני 3 חודשים שונה מאד מטיול עם בני שנתיים, ושונה מטיול על שנה וחודשיים.
בגילאים המאד צעירים (עד 8 חודשים?) הילד הוא במידה רבה מאד “שק תפוחי אדמה”. לוקחים אותו לכל מקום, וצריך כמובן להתייחס לצרכים שלו, אבל מעבר לזה אין בעיה. הוא נהנה להיות במנשא/עגלה, ישן הרבה שעות, אוכל בעיקר ציצי/בקבוק בלי בעיות מיוחדות.
מגיל שנתיים עד 4 בערך אלו ילדים קטנים. הם מדברים, הולכים, אוכלים וכו’. זה לא אומר שקל לטייל איתם (גיל שנתיים האיום למשל), אבל זה כן אומר שהם מתנהגים כמו בני אדם קטנים.
גילאי הביניים עליהם אתם מדברים הם בעייתים מאד. כבר יש רצונות מובהקים ודרך לבטא אותם (דיבור) אבל עוד אין יכולות. הילד כבר ער רוב היום (שנת בוקר ושנ”צ, אבל עדיין רוב היום הוא ער). מצד אחד הוא כבר גדול מדי למנשא חזה (ברוב המקרים), וכבר הולך ורוצה ללכת לבד, ומצד שני – הוא עדיין הולך בקצב של צב חולה ולמרחקים קצרים (שלא לדבר על זה שהוא יתקע שעה ליד קן נמלים במקום להמשיך ללכת). הוא כבר אוכל אוכל אמיתי, אבל מלכלך בצורה נוראה וכו’.
זה לא אומר שאי אפשר לטייל עם הגיל הזה. זה רק אומר שמי שטייל עם תינוק בן חצי שנה או עם ילדון בן שנתיים וחצי (אני בשני המקרים :)) לא באמת יכול להשיא לכם עצה.
מבחינת אופי הטיול – הבדל של שמיים וארץ בין טיול עם או בלי. אני מקווה שאתם מבינים את ההבדל.
לגבי השאלה הידועה – האם הם יזכרו את הטיול – אז אני לא מניח שהם יזכרו את הטיול בפני עצמו. אבל התמונות וסיפורים ילוו אותם והם יזכרו אותם כאליו שזה זכרון אמיתי. ואתם וודאי תזכרו.
אני לא נכנס לסוגיות “סופר נני” לסוגיהן – האם זה רע או טוב להפרד מהילדים
-
@אנשיםטובים אמר:
שימו לב לכמה דברים:בגילאים האלה – כל חודש כמעט שונה. כלומר טיול עם ילדים בני 3 חודשים שונה מאד מטיול עם בני שנתיים, ושונה מטיול על שנה וחודשיים.
בגילאים המאד צעירים (עד 8 חודשים?) הילד הוא במידה רבה מאד “שק תפוחי אדמה”. לוקחים אותו לכל מקום, וצריך כמובן להתייחס לצרכים שלו, אבל מעבר לזה אין בעיה. הוא נהנה להיות במנשא/עגלה, ישן הרבה שעות, אוכל בעיקר ציצי/בקבוק בלי בעיות מיוחדות.
מגיל שנתיים עד 4 בערך אלו ילדים קטנים. הם מדברים, הולכים, אוכלים וכו’. זה לא אומר שקל לטייל איתם (גיל שנתיים האיום למשל), אבל זה כן אומר שהם מתנהגים כמו בני אדם קטנים.
גילאי הביניים עליהם אתם מדברים הם בעייתים מאד. כבר יש רצונות מובהקים ודרך לבטא אותם (דיבור) אבל עוד אין יכולות. הילד כבר ער רוב היום (שנת בוקר ושנ”צ, אבל עדיין רוב היום הוא ער). מצד אחד הוא כבר גדול מדי למנשא חזה (ברוב המקרים), וכבר הולך ורוצה ללכת לבד, ומצד שני – הוא עדיין הולך בקצב של צב חולה ולמרחקים קצרים (שלא לדבר על זה שהוא יתקע שעה ליד קן נמלים במקום להמשיך ללכת). הוא כבר אוכל אוכל אמיתי, אבל מלכלך בצורה נוראה וכו’.
זה לא אומר שאי אפשר לטייל עם הגיל הזה. זה רק אומר שמי שטייל עם תינוק בן חצי שנה או עם ילדון בן שנתיים וחצי (אני בשני המקרים :)) לא באמת יכול להשיא לכם עצה.
מבחינת אופי הטיול – הבדל של שמיים וארץ בין טיול עם או בלי. אני מקווה שאתם מבינים את ההבדל.
לגבי השאלה הידועה – האם הם יזכרו את הטיול – אז אני לא מניח שהם יזכרו את הטיול בפני עצמו. אבל התמונות וסיפורים ילוו אותם והם יזכרו אותם כאליו שזה זכרון אמיתי. ואתם וודאי תזכרו.
אני לא נכנס לסוגיות “סופר נני” לסוגיהן – האם זה רע או טוב להפרד מהילדים
אני לוקח את זה כ “לא”
-
@biliboy12 אמר:
אני לוקח את זה כ “לא”
דווקא ממש לא ניסיתי להגיד לא. רק רציתי שתבינו על מה מדובר, ותוכלו להתייחס בהתאם לתגובות של אנשים שטיילו עם ילדים קטנים.
באופן אישי – מעולם לא השארתי את הילדים בבית ואני לא חושב שזה נכון. אבל זו קטגורית ה”סופר נני” שלא רציתי להכנס אליה :). אנחנו חושבים שזה נכון לנו כמשפחה, והמטרה העיקרית שלנו בטיול היא להיות ולחוות יחד כמשפחה, ולאו דווקא לראות אתר כזה או אחר.
מרגע שההחלטה שלנו התקבלה של לטייל עם הילדים, פשוט הטיול הותאם אליהם. היינו במערב כשהקטנה הייתה בת שנה ו-8 בערך. אז הטיול כלל דיסני, סן דייגו וסן פרנסיסקו (כשדילגנו בטיסה מסן דייגו לסן פרנסיסקו). לא עשינו נסיעות ארוכות, וויתרנו על הטבע וכו’. בטיול קודם כשהיא הייתה בת שנה – זה היה טיול בקצב של צב חולה, כולל (גם) כמה ימים בכפר נופש שבהם לא יצאנו מהכפר. לנו זה התאים. אבל זה לנו.
ברור שאתם יכולים לעשות פשרות אחרות לגבי מה כן ומה לא, אבל אי אפשר להתעלם מהילדון. האם מתאים לכם טיול כזה (עם הפשרות שאתם בוחרים)? אף אחד לא יכול לענות לכם
-
@אנשיםטובים אמר:
@biliboy12 אמר:
אני לוקח את זה כ “לא”
דווקא ממש לא ניסיתי להגיד לא. רק רציתי שתבינו על מה מדובר, ותוכלו להתייחס בהתאם לתגובות של אנשים שטיילו עם ילדים קטנים.
באופן אישי – מעולם לא השארתי את הילדים בבית ואני לא חושב שזה נכון. אבל זו קטגורית ה”סופר נני” שלא רציתי להכנס אליה :). אנחנו חושבים שזה נכון לנו כמשפחה, והמטרה העיקרית שלנו בטיול היא להיות ולחוות יחד כמשפחה, ולאו דווקא לראות אתר כזה או אחר.
מרגע שההחלטה שלנו התקבלה של לטייל עם הילדים, פשוט הטיול הותאם אליהם. היינו במערב כשהקטנה הייתה בת שנה ו-8 בערך. אז הטיול כלל דיסני, סן דייגו וסן פרנסיסקו (כשדילגנו בטיסה מסן דייגו לסן פרנסיסקו). לא עשינו נסיעות ארוכות, וויתרנו על הטבע וכו’. בטיול קודם כשהיא הייתה בת שנה – זה היה טיול בקצב של צב חולה, כולל (גם) כמה ימים בכפר נופש שבהם לא יצאנו מהכפר. לנו זה התאים. אבל זה לנו.
ברור שאתם יכולים לעשות פשרות אחרות לגבי מה כן ומה לא, אבל אי אפשר להתעלם מהילדון. האם מתאים לכם טיול כזה (עם הפשרות שאתם בוחרים)? אף אחד לא יכול לענות לכם
הבנתי, תודה רבה!
ניסיתי לצמצם את הנסיעות למינימום (לא מעל שעתיים-שלוש ביום, ולא ברצף) ולקחת בכל התכנון מרווחים גדולים יותר..
אבל סתם חושב שאולי זה וויתורים גדולים מידיי בעבור טיול שהוא באמת לא יזכור.. ועוד ישנה האופציה שישאר פה..נצטרך כנראה להתלבט עם עצמנו ולהגיע להחלטה
-
ראשית, לגבי הטיול, תלוי מה אתם מתכוונים לעשות במהלכו. בטבע אפשר להסתדר לרוב עם מנשא, אבל אם חשבתם ללכת בערבים לבילוי, או למסעדה מהודרת – תשכחו מזה. יש מקומות שלא ירשו לכם להיכנס גם עם ילדים גדולים יותר. כנ”ל מוזיאונים, מופעים וכד’.
לגבי הסבא-סבתא, הרשו לי לחלוק על הגישה הרווחת בישראל, של “נשאיר את הילדים אצל הסבא-סבתא”. אלה אנשים מבוגרים שעבדו מספיק קשה לגדל אתכם ואינם צריכים בגילם לגדל גם את ילדיכם, רק כדי שמישהו יחסוך על מטפלת. להשאיר אותם אצלם פה ושם, לחווית סבים-נכדים, זה בסדר למספר שעות, אפילו ליום, אך בוודאי לא לשלושה שבועות. זו כבר עבודה קשה עבורם.
-
חשוב לי להגיד שההמלצה החד משמעית שלי להשאיר את הילד כאן נבעה מנסיון אישי. יעד הטיול ממש לא מוצה, כמעט לא עשינו כלום מהמתוכנן וחזרתי לארץ מותשת ובתחושת הקלה. מכיון שהיה מדובר ביעד אירופי זמין למדי (שוויץ...), זה לא ממש נורא. טיול בארה”ב שהוא מטבעו יקר ומורכב יותר – לדעתי זו החמצה אדירה של היעד.
-
הי.
קיבלת מגוון תשובות, אבל אוסיף עוד אחת.
אני באופן אישי כן הייתי לוקחת. טיילתי בעבר עם תינוק בן שנה ושלוש ואטייל הקיץ בארה”ב עם תינוקת שתהיה בת שנה ושלוש… וכן עם מגוון רחב של גילאי הילדים… לדעתי האם הם זוכרים או לא את הטיול היא לא השאלה ולא שיקול. הם לא יזכרו….
מה שחשוב הוא ה- mode שבו אתם מגיעים לטיול, כי זה יכתיב את ההנאה. אם אתם מגיעים ב- mode משפחתי, אז תתכוננו בהתאם. זאת אומרת מאוד ייתכן שחצי יום ילך על משחק בממטרה… (אני אישית אוהבת את ההפסקות הלא צפויות הללו)… ותכינו את עצמכם מראש לכך שלא תספיקו הכל, את הטיולים תתאימו לכל הצרכים של הילד, בניו-יורק לא תוכלו ללכת להופעות וכו…. אבל תדעו מראש למה נסעתם.
ההתכווננות הנפשית הזאת חשובה. ועוד מילה- ברגע שהחלטתם תהיו שלמים עם כך. תסעו איתו- תהנו איתו מכל רגע. תשאירו אותו- תהנו מהזוגי והזמן איכות שלו עם סבא סבתא.
אף אחד לא יכול להחליט בשבילכם, כי לכל משפחה הדינמיקה שלה.
והכי חשוב- תהנו והמון
-
@navitogen אמר:
הי.
קיבלת מגוון תשובות, אבל אוסיף עוד אחת.
אני באופן אישי כן הייתי לוקחת. טיילתי בעבר עם תינוק בן שנה ושלוש ואטייל הקיץ בארה”ב עם תינוקת שתהיה בת שנה ושלוש… וכן עם מגוון רחב של גילאי הילדים… לדעתי האם הם זוכרים או לא את הטיול היא לא השאלה ולא שיקול. הם לא יזכרו….
מה שחשוב הוא ה- mode שבו אתם מגיעים לטיול, כי זה יכתיב את ההנאה. אם אתם מגיעים ב- mode משפחתי, אז תתכוננו בהתאם. זאת אומרת מאוד ייתכן שחצי יום ילך על משחק בממטרה… (אני אישית אוהבת את ההפסקות הלא צפויות הללו)… ותכינו את עצמכם מראש לכך שלא תספיקו הכל, את הטיולים תתאימו לכל הצרכים של הילד, בניו-יורק לא תוכלו ללכת להופעות וכו…. אבל תדעו מראש למה נסעתם.
ההתכווננות הנפשית הזאת חשובה. ועוד מילה- ברגע שהחלטתם תהיו שלמים עם כך. תסעו איתו- תהנו איתו מכל רגע. תשאירו אותו- תהנו מהזוגי והזמן איכות שלו עם סבא סבתא.
אף אחד לא יכול להחליט בשבילכם, כי לכל משפחה הדינמיקה שלה.
והכי חשוב- תהנו והמון
תודה על התגובה
לגבי הטיול עם תינוקת בת שנה ושלוש, מסלול כמו כביש 1 בקליפורניה עשיתם? זו רק שאלה לצורך הדוגמה.. “פיזרנו” את זה למשל לשני לילות, שיהיה פחות שעות נסיעה ביום.. שעתיים שלוש..
-
בכלל לא קשור לאורך המקטע....אתם מגיעים לשמורת ביג סור, התינוקת נרדמה לפני דקה באוטו אחרי שעה וחצי של צרחות- להעיר ? לוותר על השמורה? אלו סוג ההתלבטויות בטיול עם ילד בגיל כזה....
-
קודם כל – תחשבו בימים ולא בלילות. לא פיזרתם את כביש 1 על 2 לילות אלא על 3 ימים (אני מניח).
3 ימים לכביש 1 זה קלאסי. פחות מזה זה צפוף. כלומר 3 ימים זו לא התאמה לילדון.
אם מצליחים לכוון את הנסיעה לזמן שהוא ישן – אז שעתיים-שלוש נסיעה זה סבבה. אם לא מצליחים – זה עשוי להיות סיוט בהתגלמותו.
איך הוא היום? אתם תופרים את קו תל אביב-מצפה רמון בלי בעיה? אני לא יודע האם עוד חודשיים יהיה טוב יותר או טוב פחות, אבל זה עדיין מדד. אם היום אין מה לדבר על שעתיים נסיעה, וכל יציאה לשעה ויותר זה מבצע צבאי- וותרו מראש. אם היום הוא זורם – אפשר לדבר.
אגב – אתם מתכוונים לנסוע כשהוא עם הגב לכיוון הנסיעה או קדימה? מישהו מכם מתכוון לשבת לידו מאחור? או ששניכם מלפנים והוא לבד? זה גם משפיע על הרב דברים. ואם מישהו יושב לידו – אם הוא ישן – האם אתם יכולים להנות מהנסיעה כשאתם יושבים רכבת? ואם הוא ער – אפשר בכלל להנות מהנסיעה?
כי בכל מקרה לא נראה לי שאתם מפנימים את משמעות ההתאמה לילד. סביר שטיול של נופים לא מעניין אותו, וכל נסיעה מעבר לקצרה זה אתגר. זה באמת אומר שצריך לזרום. אם הוא נרדם לא עוצרים בנסיעה אפילו אם תכננתם. אם הוא ער – עוצרים במקומות מוזרים. אני מאד מתחבר למשפט על הממטרה. כשהגדולה שלי הייתה בת שנתיים וחצי (הרבה יותר גדולה) לקחנו אותה לפלורידה. בגן החיות של מיאמי כל מה שעניין אותה היה לקפוץ בשלולית שהיתה שם. שילמנו הון כדי לטוס לפלורידה ועוד לא מעט כדי להכנס לגן החיות כדי לקפוץ בשלולית. ככה זה כשמטיילים עם ילדים. מבחינתי אותה קפיצה בשלולית הייתה אושר צרוף (לראות אותה מאושרת). אבל אם אתם תסתכלו על השעון ותחשבו על מה שלא הספקתם – זה ממש לא יהיה אושר
-
ואף אחד עוד לא דיבר על ג׳ט לג של 10 שעות …
רציתי להוסיף שאנחנו אישית בחרנו לא לטייל עם הילדות בחו״ל בגילאים בצעירים כי העלות כל כך גבוהה שלא רצינו לבזבז אותה באופן לא אופטימלי לטעמנו.
וזה בהחלט אומר שהיו שנים שפשוט לא נסענו לחו״ל לטיולים.
בעיני, כשלוקחים תינוק בן שנה-שנתיים לטיול בארה״ב אין בזה שום תועלת לילד, אלא רק משרת את חוסר הרצון או היכולת של ההורים להתנתק מהילד, שזו כמובן תחושה לגיטימית.
