שרשור אמצע שבוע- השכרת רכב משעשעת
-
בואו נשפוך (לא חובה תמונות, אם כי יקשטו את האווירה)
כל מה שקשור במכוניות בחו”ל
אירועים משעשעים שנתקלנו
קוריוזים
טעויות מצחיקות
ובכלל כל מה שיכול להיות רלוונטי להשכרת רכב בחו”ל.
-
תודה רבה -יכול להיות משעשע וגם ללמוד מנסיון אחרים!
-
אני יכולה לספר על השכרת רכב בהולנד- פעם, נסענו בחלק הצפון מזרחי של המדינה(נפת דרנטה כמעט על גבול גרמניה).
היינו באיזשהו פארק של הליכה על גשרי עץ, יוצאים מהפארק ,יורד גשם הולנדי מזרזף, יש לנו עוד פסטיבל כדורים מעופפים להגיע לפנות ערב,
יום שישי אחרי הצהרים אפור למדי, אנחנו שומעים קליק-קליק מהצד של המכונית. האיש האמיץ יורד לראות אם יש פאנצ’ר חלילה ,ואין. חוזר להגה ושוב הקולות המתכתיים. יורד שוב- ומסתבר שהפס מתכת הצדדי של המכונית משוחרר לחלוטין. אז מה עושים? מפרקים את היתרה של המתכת ומכניסים למכונית. איך מכניסים(מכונית משפחתית, שני נערים מאחור) הסתדרנו והכנסנו ביניהם.
עכשיו--מה עושים?- מתקשרים לחברת השכרת הרכב בארץ- סגור ומסוגר-שישי אחרי צהרים. מתקשרים לנקודת ההשכרה בסחיפול ,20 דקות שיחה והפקידה אומרת תבואו עכשיו לשדה התעופה ונחליף לכם מכונית. השתגעת? יש לי פסטיבל בלונים עוד הערב. לנסוע 200 ק”מ לכל כוון כעת רק כדי להפקיד את פס המתכת? היא מפנה אותנו למוסך קרוב (חור הולנדי נידח) לבדוק אם המכונית תקינה להמשך נסיעה?- עברנו את זה. היא תקינה. אבל אני לא אסע עם פס המתכת מעתה והלאה במכונית גם ככה הילדים רבים מספיק על כל משבצת ישיבה.
מצאתי בחסות דוד גוגל את נציגות חברת ההשכרה הקרובה, דיברנו שוב עם סחיפול סוכם שנגיע אל הנציגות ונשאיר שם בזוואלה את הפס. הגענו- במקום השאירו פקיד מתלמד וטריליון טפסים, אמרו שצריכה להגיע מכונית, הוא חשב שאנחנו אמורים להחזיר מכונית מושכרת. לא היה לו שום מושג מה לעשות עם חתיכת מתכת ארוכה. אין לו טופס מתאים לזה, והוא כבר מזמן היה צריך להיות בבית.
קצת לחץ פיזי מתון, השארנו את המתכת אצלו ונסענו לדרכנו במהירות אפילו כדי להספיק להגיע אל פסטיבל הבלונים הפורחים.
הגענו לפי הGPS -אין נפש חיה, אמורים להיות אלפים …. חשבנו שאנחנו בכלל לא במקום הנכון, אולי בצד האחר של היער,לך דע בהולנדית.
בתחנת דלק לא רחוקה המתדלק החביב הסביר לנו שסביר להניח שבכלל לא ירימו בלונים היום לאוויר כי מאד מעונן ומעורפל, התקשר בשבילנו למישהו של משהו ואכן הפסטיבל לא יהיה היום.
ואז ...הוא עושה סיבוב מצד המכונית אחרי התדלוק ואומר לנו בפליאה שחסר לנו פס מתכת.
לא נורא
בלי פס מתכת
בלי פסטיבל בלונים פורחים
ועוד סיימנו את היום במסעדה סינית מחורבנת.
יום למופת והכול בגלל פס מתכת מעצבן אחד.
-
אמנם ארה״ב אבל…
לפני יותר שנים מכפי שהייתי רוצה להודות, חייתי על המסלול של תל אביב – > ניו יורק – קונטיקט במשך כמה חודשים ארוכים, לצורך עבודה.
הייתי נוחתת באחד השדות בניו יורק, אוספת רכב ונוסעת לעבודה בקונטיקט.
באחת הנסיעות, החלטתי באופן די ספונטני לעצור להתרעננות ב- mall כלשהו ב- White Plains ממש off the hwy. ירדתי מהכביש המהיר ונכנסתי ישר לחנייה של ה mall (שלא היה מוכר לי).
הייתי עייפה (אני מאלו שלא מסוגלות לעצום עין בטיסה), צמאה ורעבה ו… מיהרתי לשרותים. מרוכזת – לא הייתי!
ביליתי בקניון כמה שביליתי… (אני לא מחובבי שופינג, בלשון המעטה; אבל עדיין, אכלתי, שתיתי ונחתי קצת; בטח משהו כמו שעה).
ה mall הזה היה מרכז סגור בן כמה קומות וגם החנייה היתה מרובת קומות…
כשהגיע הרגע לחזור לנסיעה, מצאתי את עצמי עומדת איפשהו במרכז הקניות כש… איו לי מושג איפה הרכב. לא זכרתי מאיזו כניסה של החניון נכנסתי למול, לא באיזו קומה בחנייה אני או אפילו באיזה אגף. בלאק-אאוט מוחלט.
בנוסף… זכרתי שיש לי ״רכב אדום״ ולא הרבה מעבר
️בליד ברירה, נכנסתי לחניון מכניסה כלשהי, בקומה אקראית זו או אחרת והתחלתי לשוטט. אבל מהר מאוד הבנתי שאני עשויה לבלות שם את רוב היום…
בצר לי, ניגשתי לשומר בחניון. הסברתי לו שרק נחתתי אחרי טיסה ארוכה ומכיוון שלא הייתי מרוכזת – לגמרי לא שמתי לב איפה החנתי את הרכב… בנוסף, כמובן שנאלצתי להודות שאין לי גם מושג איזה רכב יש לי. פרט לכך שהוא מהשכרה ו… אדום
️ (לפי המפתח גילינו שזו טויוטה )היה רגע קצת מביך, לשני הצדדים אני חושבת
למזלי ״נפלתי״ על שומר מלאך וכן יש לי חוש התמצאות וכיוון די טובים. מדובר בימי התרום-סלולרי ואפליקציות הניווט (כן ילדים – היו ימים כאלו!) ומכיוון שנהגתי לבד ברכב, גם לא השתמשתי הרבה במפה בזמן נהיגה. זכרתי את הדרך ודי ידעתי איפה אני ״על המפה״ (שבעצמה היתה כמובן ברכב).
אחרי שהסברתי לשומר באיזו ירידה עזבתי איזה היי-ווי ואיך הגעתי משם לכניסה לחניון – הוא הצליח להבין בדיוק מהיכן נכנסתי. ובזכות זה שזכרתי איך נסעתי בתוך החניון (עד עכשיו אני די זוכרת – חניתי בגוש מימין לאותה כניסה, באותה קומה!) . וכך, כמה דקות אחרי שהוא הביא אותי לכניסה הנכונה – מצאנו ביחד את הטויוטה האדומה ״שלי״
מודה שהיו כמה רגעים של לחץ… אבל סוף טוב הכל טוב!
למדתי מהמקרה שני דברים:
- אני תמיד (אבל תמיד! גם כשאני בטוחה שאני אזכור) מסמנת לעצמי בדיוק היכן אני חונה (זה עבר כמה גלגולים במשך השנים, כמובן שהיום יש אפליקציות...). גם כאן בתל אביב.
- אני אף פעם לא נוהגת ברכב אדום
תמונה אין לי
****
בשביל לפצות על העדר תמונה אני מעלה לכאן תמונה לא קשורה לחלוטין, ממאה אחרת, מסע אחר, סיטואציה שונה - של הרכב האדום (כן, הוא קיבל על הראש בגלל זה! ברור) של אח שלי (לא מהשכרה) נושא את הקיאק ששכרנו בדרך למסע קיאקים ב- Indian Arm
-
אכן מאד כדאי לזכור איפה חנינו
וגם כדאי לוודא שהחניון פתוח.
נכנסנו לחניון במרכז קניות כלשהו בסנט גלאן בשוויץ, יום שבת אחרי הצהרים.
טיילנו בעיר.
חוזרים לחניון- ומרכז הקניות סגור
מישהו עזר לנו למצוא כניסה צדדית לחניון התת קרקעי.
עכשיו מתחיל החידון המשפחתי-איפה בעצם חנינו את המכונית ב”עכבר ירוק” או “עכבר צהוב” או שזה היה בכלל ב”ארנב צהוב”?
טריליון בעלי חיים וצבעים. חניון ענקי
אין מכוניות כבר
אין נפש חיה למעשה
ואין לנו מושג איפה חנינו.
היתרון היחיד שלא היינו צריכים להיזכר איזה מכונית יש לנו- כי ברור לנו שהמכונית היחידה שם היא שלנו.
לא אספר את התלאות אחרי מציאת המכונית איך לכל הרוחות יוצאים מהחניון הסגור.
מסקנה לעתיד--תמיד לבדוק אם לחניון יש שעת סגירה, ולרשום לעצמנו בסלולרי שחנינו ב”אריה כחול” ולא לנסות לסמוך על הזיכרון .
-
מגיעים לדיסני אורלנדו,
למי שלא מכיר בדיסני יש סדר, עשרות אלפי מכוניות נכנסות וכל מכונית מנותבת למקום חניה ספציפי,
כדי לעזור להתמצאות האורחים כדי לקחת מאוחר יותר את הרכב כל מגרש חניה מסומן ע”י דמות של דיסני, פלוטו מיקי דונלד וכו’.
אנחנו קיבלנו להחנות במגרש של מיני, משהו שהגברברים באוטו לקחו מאוד קשה, פגיעה אישית.
לזוגה לא היה כוח לקיטורים של הזאטוטים, נסענו אחר כבוד החוצה וחזרנו כשהתחילו להחנות את המכוניות במגרש של דונלד.
-
@דוקטור-דו-ליטל אמר:
מגיעים לדיסני אורלנדו,
למי שלא מכיר בדיסני יש סדר, עשרות אלפי מכוניות נכנסות וכל מכונית מנותבת למקום חניה ספציפי,
כדי לעזור להתמצאות האורחים כדי לקחת מאוחר יותר את הרכב כל מגרש חניה מסומן ע”י דמות של דיסני, פלוטו מיקי דונלד וכו’.
אנחנו קיבלנו להחנות במגרש של מיני, משהו שהגברברים באוטו לקחו מאוד קשה, פגיעה אישית.
לזוגה לא היה כוח לקיטורים של הזאטוטים, נסענו אחר כבוד החוצה וחזרנו כשהתחילו להחנות את המכוניות במגרש של דונלד.
חחחחחח ענק
-
-
כשגרתי בארה”ב, לפני שנים רבות, היה לי רכב שנראה ממש דומה לזה… טויוטה סטארלט אדומה ואהובה. העלית לי זכרון מתוק.
הסטארלט היתה אצלי שלוש וחצי שנים, ולפני ששבתי ארצה מכרתי אותה לחברה, ששנים לפני כן, כנערה, הייתי עושה בייבי סיטינג לשני ילדיה בלוס אנג’לס. כשהם היו קטנים, יש לציין, הם היו מתוקים להפליא וממש אהבתי לעשות להם בייביסיטינג, אבל במועד מכירת הטויוטה הילד הקטן שלה כבר היה בן 14, טינאייג’ר סוער ועצבני, שממש שנא את הטויוטה סטארלט שלי והתנגד לרכישתו ע”י אמו (האוטו הזה לא היה מספיק cool בעיניו, והוא צעק וקילל...
). המעמד היה די מביך לשתינו, אבל האוטו נמכר.לפני 4 שנים התארחתי אצל אמו בפלגסטאף, אריזונה, ויום אחד קפצנו לבקר גם אותו. הוא נהיה איש עסקים די עשיר בינתיים, ויש לו ליד הבית צי של מכוניות, ביניהן רכבי שטח שונים ומרשימים, פרארי ועוד. הוא ממש זכר אותי לטובה, היה מקסים אלי, ואחרי התלבטות קלה החלטתי להתאפק ולא לציין שהתפלאתי לא לראות אצלו בחניה גם את הטויוטה סטארלט שלי
-
דווקא המכונית בתמונה היא גולף.
לא קשורה לסיפור… (פשוט לא התאפקתי מלהעלות תמונה כלשהי)
אבל שמחה שהעלתי בך זכרון מתוק
-
בארץ הרבה פחות מסודרת מאירופה ומצפון אמריקה חיפשנו לשכור רכב בזול לשלושה ימים. הלכנו על הזול שבזול. מילא שהרכב נראה כמו משהו ממאה אחרת, אז גם דלת אחת לא עבדה, החלון הנגדי לא נפתח, ואת הבגאז’ היה צריך לפתוח בשלוש מכות בסדר מסוים (שממש הראו לנו בסוכנות איך לבצע). עד היום השלישי כבר שתי הדלתות מאחור לא עבדו והיה צריך לטפס לקדימה, אבל בסוכנות לא עשו מזה עניין כשהחזרנו. זה כנראה עניין בשגרה והם רק מברכים על זה שלפחות המנוע לא מת….. -
השכרות רכב בישראל מזכירות הרבה סיפורים.
לפני כשנה-שנתיים אני עם רכב שכור מטעם העבודה, מזכיר קצת את הרכב בתיאור שלך.
יום חמישי בערב, אני בתנועה מצפון ישראל לדרומה, נדלקת נורית אזהרה.
לא היו לי אנרגיות לברר בעצמי מה מסמלת הנורית בגרוטאה הזו, כשקיבלתי את הרכב אמרו לי שלמקרה תקלה מחוץ לשעות הפעילות תחנת נתב”ג פתוחה בפני אז ירדתי מכביש 6 לנתב”ג.
הגעתי לסוכנות ואז שאלו אותי “מי אישר לך להגיע לנתב”ג?”
אני לא ממש מבין את השאלה אז עונה – אישתי. מדינה חופשית, למה אני צריך אישור לנסוע לאן שבא לי?
טוב מסתבר שתחנת נתב”ג לא ממש פתוחה בפני, צריך אישור. מי נותן את האישור? המרכז הטלפוני.
אז חייגתי למרכז הטלפוני (בתחנה בנתב”ג לא חשבו על הרעיון בעצמם, הלקוח עובד אצלם ולא הם עובדים בשביל הלקוח), כרגיל המתנה, ואז אחרי דין ודברים ארוך (של יותר משעה) התקבל האישור המיוחל, אני רשאי לפנות לסוכנות בנתב”ג.
הנציג בחוסר רצון מופגן נכנס לרכב, מתקשקש איתו 20-30 דקות ואז אומר לי שנורית החיווי אומרת שחסר אוויר בגלגלים, שעלי לנסוע לתחנת דלק ולמלא אוויר.
אני בגלל שלרכב יש עוד תקלות ובגלל שממילא כבר מתקרב לשעתיים שריפת זמן אומר שאני לא נוסע לשום תחנת דלק, אני מצפה מהם לתת לי רכב שכולל גם לחץ אוויר תקין בגלגלים ומצידי שהנציג יסע לתחנת דלק ויחזיר לי רכב עם לחץ אוויר תקין (יענו חזרנו לשאלה מי עובד אצל מי, אני אצלו או הוא אצלי) עוד פעם דין ודברים בו אני גם מודיע שאני ממשיך לחכות יחד עם הרכב – שיחסום את הכניסה לתחנה.
שני נציגים שהיו עסוקים בכל דבר חוץ ממתן שירות ללקוח גלגלו את הרכב 5 מטרים קדימה, מסתבר שליד הקראוון של התחנה בנתב”ג יש שתי משאבות אוויר, התכופפו ומלאו אוויר בגלגלים. הללויה, יש אוויר בגלגלים.
שירות ארץ ישראלי שקישון ז”ל היה מצליח לתאר את הגיחוך שבו הרבה יותר טוב ממני (שולטס האינסטלטור) או הגששים – אז תכניס אותה (את האמבטיה קומפלט?)
יש המשך לסיפור כי למרות שהתקלה הזו טופלה הרכב עדיין לא היה תקין, אבל ההמשך כבר פחות משעשע, אי אפשר להביט עליו בצורה הומוריסטית.
-
במקרה שלי זו אומנם היתה ארץ מאוד לא מסודרת, אבל לא ישראל. בישראל בעיקר יש לי סיפורי כשלונות, כעס ואימה מתחבורה ציבורית.
-
מדבריך תייר יכול להבין שישראל מדינה מסודרת או שיש בה תחבורה ציבורית.
עוד סיפור
כרגיל טרם ימות הסמרטפונים והאינטרנט הסלולרי (Note to myself, כשמישהו ישאל פעםמה התועלת אינטרנט וטלפון סלולרי בחו”ל אני אפנה אותו גם לשרשור הזה), גם טיולים בחו”ל היו עניין פחות שגור מכיום. מהזמנים בהם כשאדם חוזר מטיול בן עשרה ימים (ושמונה ארצות) ב”אירופה הקלאסית” היתה מחכה לחוזר משלחת בשדה התעופה כולל בלונים פרחים ושאר אביזרים כאילו מינימום מחזירים את גלעד שליט.
בקיצור אני חונה באיזושהי עיר גרמנית, ולמוד לקח מאיזושהי הרפתקה בעיר איטלקית (סיפור נפרד) כמובן מנסה לאתר את שם הרחוב ומספר הבית לידם אני חוזה.
בשמחה אני מזהה שלט בולט שכתוב עליו במפורש Einbahnstraße. (ומרוצה מהגרמנים ששמו שלט בצורה כל כך בולטת), אני מבין קטן מאוד בגרמנית, ואז עוד פחות, אבל אני יודע ש straße (או בכיתוב האוסטרי (strasse) זהו רחוב, כל מה שנותר לי הוא לחרוט בזיכרוני את שם הרחוב עצמו Einbahn ומספר הבית הסמוך ואני מסודר.
הטעות התבררה כשניסיתי לחזור לרכב וחיפשתי את הרחוב.
למי שלא בקיא, הכיתוב אומר “רחוב חד סטרי” ולכן כל המידע שהיה בידי הוא מספר בית באיזשהו רחוב שידוע שהוא חד סטרי – ושיהיה לי בהצלחה.
שרדתי כדי לספר את ההרפתקה הזו – כנראה שבסופו של דבר מצאתי את הרכב.
-
אני כעת מגרד שכבות אבק מדפי ההיסטוריה.
השנה 1975 !!
אשתי ואני במסע חוצה אירופה. בתוכנית נחיתה ברומא, באופן כללי נסיעה ברכב צפונה (עם זיגזוג למזרח ומערב), עד אמסטרדם ומשם חצייה לאנגליה לביקור משפחתי.
באותה תקופה השכרת רכב הייתה יקרה והיה מקובל לקנות רכב בתחילת המסלול ולמכור אותו בסיום.
ברומא התארחנו אצל חבר שעבד בשגרירות. החבר שידך לנו עובד אחר בשגרירות שסיים תפקיד וחוזר לארץ. קנינו ממנו חיפושית ירוקה תמורת כ- 500$ (אם אני לא טועה). הרכב היה עם לוחית זיהוי הולנדית.
התחלנו במסע צפונה, באזור אגם קומו ירד מבול. כל פעם שנכנסנו לשלולית היינו צריכים להרים את הרגליים על מנת לא להרטב.
הגענו לוונציה, שהינו בקמפינג במסטרה. פגשנו בקמפינג זוג ישראלים מבוגרים (יחסית אלינו, אז) שלמחרת חזרו באניה לארץ. הם הציעו לנו מתנה את מכונית הפורד טאונוס סטיישן איתה עשו את אירופה. התלבטנו וויתרנו.
לאחר כחודש הגענו להולנד. לילה ראשון בהאג ולמחרת בבוקר מתכוננים לנסיעה לאמסטרדם שם נמכור את הרכב או שננטוש אותו.
קמנו בבוקר, יום יפה, ונוסעים לסיום המסע.
בכניסה לאמסטרדם נכנסת לפנינו חיפושית ירוקה ובחלון האחורי נדלק שלט POLICE STOP.
עוצרים בצד. מהרכב המשטרתי יוצאים שני היפים מגודלי שיער ברוח התקופה.
מבקשים רשיונות וביטוח ואנחנו נותנים את מה שיש לנו.
אבל הביטוח שלכם לא בתוקף אומר אחד. וחוץ מזה הרכב שלכם לא בטיחותי.
למה אתה מתכוון אני שואל, והוא מתכופף ותולש חתיכת פח חלודה מהכנף. לזה אני מתכוון.
השוטרים אומרים שהם צריכים להחרים את הרכב ולתת לנו דוח.
אני מדבר עם השוטרים ומסביר להם שרצינו למכור את הרכב בסיום הטיול.
השוטרים מסכימים לקחת אותנו לסוחר רכב אשר על בסיס המרכב הישן בונה מכוניות באגי.
וכך היה. המחיר שהסוחר הציע לנו היה נמוך מאד והסכים להעלות אותו לאחר שציינתי שרק הדלק שתידלקנו בבוקר עלה יותר.
בסיום קיבלנו 130 גולדן עבור הרכב והדלק.
האירוע דפק לנו את מצב הרוח ולמחרת ברחנו במעבורת למשפחה באנגליה.
שנים רבות החרמנו את הולנד בטיולים עד שעשרים שנה אחכ נסעתי להולנד בעינייני עבודה וראיתי הולנדים אחרים
-
להמשך “אין תקלות ברכב אבל יש תקלות בנווט...”
השנה 2009.בתי הצעירה חוגגת בת מצווה ואנחנו בטיול 12 ימים שתחילתו ביער השחור ובסיומו 4 לילות על אגם קונסטנץ בחלק השוייצרי.אנו ברכב שכור,והנווט נעשה באמצעות מכשיר P.D.A שהיה מקובל אז ,לפני הסמרטפונים.אנו אמוריםלנסוע מטיטיזי ביער השחור לברלינגן בשוייץ .בדרך עוצרים לסיור בערוץ נחל כלשהו וכמובן לצהריים.אני סומך לחלוטין על מכשיר הנווט ,כי מפות זה מאיר הר ציון ואני איש חיל האוויר.מבעוד מועד הכנסתי את בכתובת לנווטן
seestrase 105 berlingen
יצויין שהמלון ב4 לילות היה אמור להיות מלון מפואר ממש על השפיץ של האגם ,כולל חצי פנסיון וסויטה בת 3 חדרים במחיר מופלג לכבוד בת המצווה.אנו מגיעים בצהריים לseestrase 105 berlingen .המלון המובטח הוא מען צימרדו קומתי בצבע אדום,מזכיר חושות בפטרה בירדן.את מבטה המזלזל של בת ה12 לא אשכח-#זה המלון שהבטחת לי -ממש מפואר!
לא הבנתי מה קורה.מעט גרמנית כבר ידעתי .יצאתי מהרכב ומיד פגשתי אישה מבוגרת חייכנית .שאלתי אותה:אנחנו בשוייץ ? לא אנחנו בגרמניה-ברלינגן השויצרית היא שם,היא מצביעה ,לצד המרוחק יותר של האגם הענק (השלישי בגודלו באירופה)
מיד הבנתי מה עשיתי.בנווטן המשוכלל היה צורך להחליף מפה ולבחור בשוייץ.מסתבר שבחרתי בברלינגן בגרמניה.מחיר הטעות היה רק 20 קילומטרים נוספים והפעם שמתי לב שאנחנו עוברים את מעבר הגבול לשוייץ ליד העייירה שטיין אם ריין.
מסקנה: בארצות דוברות גרמנית (ולא רק) יש עיירות באותו שם.
כמעט לכל עייירה על שפת אגם יש רחוב על האגם בשם see strsse רחוב האגם.
למותר לציין שהמלון בכתובת הנכונה היה מהיפים והמיוחדים שהיינו בהם.המתבגרת קבלה חדר ענק משלה ממש על המים .
-
בגרמניה (וגם בצרפת נתקלתי) ניחא שכל רחוב שני נקרא KERKSTRASSE (רחוב הכנסייה) או רחוב המים….-נתקלתי לא פעם בשתי עיירות עם אותו שם.
אני תוהה לאורך שנים-- האם יש להם מחסור בשמות? למה אותה נפה ושתי עיירות באותו שם?
-
מכיוון שגרמניה היא פדרציה יכולות להיות בגרמניה שתי ערים ויותר בעלי אותו שם, כל אחת במדינה אחרת. וכמובן שבכמעט כולן יש bahnhofstrasse. אם איכשהו מתגלגלות לניווט עוד ארצות דוברות גרמנית כמו שוויץ או אוסטריה אז בכלל שמח.
בארה”ב כמובן שיש הרבה יותר, ספרינגפילד נמצאת בהמון מקומות – כולל אצל הסימפסונים.
ביוון (שאיננה פדרציה) יש המון איוס ניקולאוס, מלכודת למשתמשי אפליקציות הניווט.
לא כל מקום בעולם מסודת למופת כמו ישראל
-
מה שהיה מדהים בסיפור שלנו שבשתי עיירות באותו שם באותו רחוב ובאותו מספר ברחוב היה מלון..
-
אינני יודעת עד כמה זו בדיחה ישנה – אבל האישה שהלכה לאיבוד בנהיגה בעיר גרמנית , (למה רק האישה נוסעת לאיבוד )… מתקשרת לבעלה … הוא שואל היכן את ? היא עונה Einbhanstrasse = כביש חד סיטירי … וכאלה באמת לא חסר בכל הארצות שדוברות גרמנית …
