טרקים---רבותיי טרקים
-
2 הסנט שלי ………
לבד בהחלט נותן חופש לעשות מתי ואיך לעשות… אני מטרקת לבד אבל עם תמיכה של שרפה בהימליה – גם כי נוח וגם כי אינני מסוגלת לשאת וגם כי כך אני תומכת באוכלוסיה מקומית וגם כי הם מקלים עם הבירוקרטיה וכו…
אני עושה טרקים יומיים בפירנאים – ומספר road trips בארה ב עם טיולי יום שלא דורשים backpacking...
ניסיתי פעמים קבוצה באיזור קאם מזרח טיבט ובטיול הראשון לבהוטן – ומאז רק סולו …
נכון אפשר ליפול על קבוצה טובה שמסתדרת טוב… אבל גם לא …
וגם בלבד תמיד פוגשים אנשים יש שיח יש חוויות ואז שלום ולהתראות למעלה או למטה…
ענבר אלופה בכל מה שהיא בוחרת וההמלצות שלה מעולות …
רק שנחזור לטרקים וגם לסתם טיולים בטבע …
-
@keves160 אמר:
או שהלכנו על שיטה מאוד מוצלחת בעיניי שיוצאים בבוקר ביחד, כל אחד הולך בקצב שלו לפי מה שמתאים לו (שזה מעולה למי שרוצה ללכת לאט או למי שרץ מהר במיוחד), ואז בערב נפגשים שוב בבקתה לארוחה משותפת או קובעים איפשהו במסלול למסלולי צד/תצפית שקיעה או זריחה.
זו נשמעת באמת שיטה מוצלחת – מצד אחד נותנת מסגרת של ביטחון וחברה בתחילת ובסוף היום, עם אפשרויות להיפגש בין לבין, ומצד שני פרטיות ואפשרות להתעכב במקום שאוהבים או כשתשושים מבלי לחוש חוסר נעימות מהשותף...ובלי הצורך לפטפט כל הדרך (דבר שמאיים עלי...להתעסק במציאת נושאי שיחה במקום ללכת משוחררת ולהנות מהנוף)
-
זו גם שיטה שאהובה עלי כי לפעמים בא לי להתעסק בצילום, או לשמוע קצת מוזיקה באוזניות או לשבת לפיקניק מול הנוף בשקט. ישמנו את זה גם כשצעדנו ביחד טרק ארוך בנפאל כמה חברים שלכל אחד היה הקצב שלו, והיינו קובעים תמיד נקודת אמצע בכל יום שבה כל מי שמגיע היה עוצר, ואז יושבים לאכול צהריים יחד.
-
@aljaje אמר:
בחיפוש ב- Google, תכתוב: למטייל בלוגים IO.
זה לא קצת מוזר שכדי לחפש בלוג מאתר למטייל הולכים לגוגל ומחפשים ״למטייל בלוגים <שם הבלוג>״ ? (כלומר: במקום לחפש באתר למטייל...)
לתשומת לב ״המערכת״
-
באירופה זה חברה דמקפיצה ציוד, בנפאל זה פורטר שמעביר ציוד.
יש איזו תחושת ביטחון ב'טרק גסטהאוסים', בידיעה שמגיעים לסוג של ציביליזציה בסוף כל יום הליכה, ולא נשארים לבד באוהל
-
לבד באוהל בשום מקום עם השקט הכוכבים ולפעמים בשלג
… כאשר המלווים באוהל שלהם ישנים … זה כיף לא רגיל וחוויה מדהימה … -
@תומר אמר:
יש איזו תחושת ביטחון ב'טרק גסטהאוסים', בידיעה שמגיעים לסוג של ציביליזציה בסוף כל יום הליכה, ולא נשארים לבד באוהל
זה מצחיק. אני קצת ״התהפכתי״ לגבי הנק׳ הזו.
בהתחלה טרק בקתות/גסטהוסים נתן גם לי בטחון. גסטהאוסים אפילו יותר – כי שם ממש אפשר לבקש מהמארח שישים לב ויתריע אם אתם לא מגיעים. זה גם בטוח יותר קל – ומעצם זה יש יותר תחושת בטחון. עד היום הידיעה שמחכה לי בסוף היום מקום חם ומוגן משרה תחושה… נוחה ובטוחה במידה רבה.
אבל דווקא לאחרונה הליכה עם אוהל מרגישה לי יותר בטוחה כי אני לא חייבת להגיע בזמן לאף מקום. אני יכולה לעצור כמעט תמיד ובוודאי במקרה חירום, אם נניח התברברתי ונעשה מאוחר. זה מאפשר לי ללכת שבילים יותר מאתגרים מכל מיני בחינות.למשל, בווילס באוקטובר שעבר, היו לי תנאי מזג אוויר מאוד מאתגרים. נקלעתי למצב שהראות היתה מאוד נמוכה ובמקביל גם לא היה שביל (זה היה קטע שבו לא כל הדרך יש שביל נראה לעין על האדמה – בוודאי בתנאי רטיבות). בשלב מסוים איבדתי לגמרי את הבטחון לגבי המיקום שלי. ברגע הראשון נלחצתי ! כי חיפשתי את הדרך דקות ארוכות ולא ממש מצאתי (הראות היתה כזו שאי אפשר היה להעזר בשום אלמנט נוף, הלכתי עם מפה לפי כיוונים + תאורים במדריך). חששתי מאוד שאני לא בכיוון הנכון ולמעשה אפילו חזרתי לאחור כמה דקות לנק׳ האחרונה שהיה שביל והייתי בטוחה במיקומה במפה שלי (כי זיהיתי עתיקות בשטח שהופיעו גם במפה).
אחד הדברים שעזרו לי מאוד להרגע (ולהתחיל לחשוב יותר בהגיון!) זה העובדה שיש לי אוהל איתי ובעצם כל הציוד הנדרש כדי לשרוד בשטח. ברגע שנרגעתי כמובן ש״נזכרתי״ שיש לי גי׳.פי.אס ואני יכולה ללכת לפיו (ובדיעבאד הסתבר שגם הלכתי לגמרי נכון… פשוט הדרך היתה לא דרך וסתם איבדתי בטחון). אבל באותם רגעים ראשונים – מה שנתן לי את הבטחון זה דווקא האוהל (וכל הציוד שאיתו).זו כמובן לא דוגמה רלוונטית למתחילים – כי זה לא היה מקטע שמתאים כל כך למתחילים… ובטח שלא בתנאים להם אני ״זכיתי״. אבל… סתם דוגמה לאיך אנחנו גדלים ומשתנים בסגנון ההליכה שלנו במשך הזמן, עם הנסיון ובהתאם לסוגים השונים של שבילים שאנחנו הולכים.
-
-
האמת שעניתי על חלק מזה באחד השרשורים ( כבר התבלבלתי ביניהם), אבל אני אצא למשהו ארוך יותר כי לתפיסתי, גם הדרך למקום חשובה, והמאמץ מתגמל. יש גם תחושה של ניתוק שאתה עם הטבע ( הרבה פחות אנשים על המסלול ככל שהוא ארוך יותר), או אם זה טרק לכפרים מרוחקים- אתה במפגש יותר אמיתי עם אוכלוסיה. יש שוני עצום בין לעצור את האוטו לרדת לראות מקום ( אפילו עם הליכה קצרצרה) לעומת הליכה ממושכת לעבר יעד עם חשיפה יותר איטית. ככה שכל עוד אני יוכל אנחנו משלבים בטיולים ימים של אטרקציות “על הכביש” וימים שיהיו עם הליכות ארוכות יותר -
@תומר אמר:
בשביל מה ולמה אתם יוצאים לטרק?
אך ורק בשביל להנות.
אין לי שום מטרה נישגבת. אני פשוט פורחת כשאני על שביל.
-
הנופים, הטבע והשחרור מרחיבים ומפעימים את הנפש.
מלבד זה, יש תחושות נוספות משניות לעיתים
- מסוגלות
- צעירות