טיול
-
@נעמי1220 אמר:
@karnielr למעט ניו יורק אני פחות יודע מה הזמן שכדאי להקדיש לכל מקום, ולכן מבקש את עזרתכם בבניית מסלול. אפשרויות המעבר די ברורות לי וכמובן שאעשה עליהן עוד מחקר בהמשך, אבל בגדול טיסת פנים מהחוף המזרחי למערבי ובין הערים אוטובוס/רכבת. במקרה של יוסמיטי (לגבי שמורות אחרות אני לא ממש יודע) – טיול מאורגן שכנראה יוצא מסן פרנסיסקו.
נראה לי שלא הבנת את השורה התחתונה שלי. ברור שאוטובוס או רכבת, ברור שטיסת פנים ממזרח למערב. אבל...עלויות???? התקציב שלך מוגבל, התחבורה לא זולה. יכול להיות שתאלץ לקצץ בנסיעות בגלל העלויות, אולי תאלץ להוריד יעדים . לכן, זה דבר שצריך לבדוק עכשיו, לא אחרי שבנית את הטיול.
לגבי מספר הימים בכל יעד, גם כאן לדעתי לא תוכל לדלג על שלבים ותצטרך לבדוק בכל עיר מה באמת מעניין אותך. אני למשל הייתי בפעם האחרונה שבועיים בניו יורק, בפעם הקודמת עשרה ימים, לפני זה 4 ימים, בוושינגטון הייתי פעם עשרה ימים. בסן פרנסיסקו שבוע. בלאס וגאס אני תמיד שוהה מינימום שבוע. בלי להמר. אבל...מה העובדות האלו נותנות לך? אני אוהבת דברים מסוימים, אתה אולי דברים אחרים???
-
צודקת. אחקור את עלויות התחבורה ואחזור עם תשובות. מה שכן, מעבר לדברים הברורים (טיסת פנים ובין ערים על אותו חוף), יש דברים שמשתנים בהתאם למסלול, ואני באמת לא יודע מה הסדר היעיל ביותר. למשל, אני מתחיל בניו יורק ובוסטון או בניאגרה? חוף מערבי או חוף מזרחי? מאיפה אני מתחיל בחוף המערבי? אני בטוח שלסדר של המסלול יש השפעה גם על מחירי הנסיעות.
לגבי כמה ימים בכל מקום – נכון שזה אינדיבידואלי, אבל היות ויחסית יש לי הרבה יעדים אין לי הרבה זמן עודף מעבר לימי “חובה” בכל מקום. לכן אשמח לקבל את מספר הימים המומלצים בכל מקום, ואת מה שיישאר אדע לחלק בעצמי (למשל, לראות משחק כדורסל או ללכת לעוד אטרקציה). על פי הערכה גסה שלי בניו יורק ההעדפה היא להיות שבוע שלם (מינימום 5 ימים), בבוסטון 2-3, בוושינגטון יום, ולגבי השאר אני באמת לא יודע לומר.
-
אני דווקא פחות חושב שעלויות התחבורה זו הבעיה. כלומר עלוות התחוברה לא בהכרח זולה, אבל למעט הטיסות, גם לא בהכרח מאד יקרה. אוטובוס בין שתי ערים יעלה 10-50 דולר.לעומת זאת הזמן של מעבר בין שתי ערים ינוע בין חצי יום ליום. חישבנו כבר עלות מחיה יומית של 100 דולר בקירוב. כלומר אולי אפילו אם הנסיעה תעלה 50 דולר, הזמן שלה יעלה לך 80 דולר ויותר. וזה יותר דרמטי.
כשמדובר על טיול אוטו, ומטיילים גם בין הערים, אז יום נסיעה הוא לא בהכרח יום “אבוד”. אבל כשמדובר על אוטובוס בין שתי ערים, עם כל הלוגיסטיקה של המזוודה לפני וארחי הנסיעה, הנסיעה היא די בזבוז.אם אתה רוצה יום בוושינגטון, אז להשקיע יום בלהגיע לשם זה אומר שחצי מהזמן של ווישנגטון זה מעברים. בשביל 2-3 ימים בוושינגטון תשקיע יום זה אומר שליש עד רבע מהזמן. לניו יורק תקדיש יותר זמן אז זה פחות נורא.
טיול מהיר יחסית הוא יקר בזמן ובכסף וזאת הבעיה.
אני יכול להציע לך לספור כמה יעדים יש לך בטיול. תספור נגיד ¾ יום לכל מעבר, ועוד נגיד ½1 לטיסה הבינלאומית. תראה לכמה הגעת מתוך החודש. ועכשיו תראה האם זה סביר בעינייך להשקיע כך וכך אחוזים מהטיול במעברים כאלה. אין פה תשובה נכונה כי כל אחד מאיתנו חושב אחרת.
אני לא מאמין ב“ימי חובה” זו לא (רק) קלישאה, זו המציאות. כי אחד יגיד שתצפית עלהבית הלבן זה חובה, ואחר יגיש שאם גם ככה אי אפשר להכנס, אז התצפית לבד לא מעניינת. אחד יסווג את מוזיאון התעופה כחובה, ואחר מוזיאון אומנות וכו’.
אבל אם נלך על מספרים “מקובלים” שהוזכרו בפורום רבות (כל המספרים נטו, לא כולל מעברים):
ניו יורק 4-10 ימים
בוסטון 2-4 ימים
וושינגטון 1-3 ימים
סן פרנסיסקו 2-4 ימים
לוס אנג’לס 1-3 ימים + יום לכל פארק שעשועים
פילדלפיה, בולטימור וערים אחרות “פחות מפורסמות” יום לכל אחת. אפשר גם הרבה יותר אבל אנשים נוטים להתייחס עליהן “על הדרך”
ניאגרה -יום אחד
סן דייגו – 1-3 ימים + יום לכל פארק שעושעים
לאס וגאס 2-4 ימים
סיבוב פארקים מדבריים – סדר גודל של יום לכל פארק כולל נסיעה, אבל זה מורכב יותר
מונטריי – קצת פחות מיום
אבל באמת שאלו לא זמני חובה , אלא לכל היותר” טיפוסיים” או “ממוצעים” וגפ בזה אני מאד לא בטוח.
-
אני כרגע רוצה להגיב כי בניגוד לאנשים טובים אני כן טיילתי טיול תרמילאים זול בארה”ב. אומנם אין לי מידע על עלויות עדכניות כי זה היה לפני הרבה שנים, אבל חשוב לי להעיר לגבי התנהלות המזון שתוארה פה, כי היא באה מעיניים של מטייל בתקציב גדול יותר, לרוב כמשפחה, ולזמן קצר יחסית. בפועל, הרבה מהתרמילאים מתנהלים אחרת לגמרי.
למשל, הוזכר פה “לחיות על פלאפל בפיתה”. אז כן לאכול ג’אנק פוד זה זול, והאמת שיצא הרבה יותר זול מבארץ. אבל בפועל לא חייתי על מקדונלדס. באכסניות יש מטבחים. אפשר לקנות מוצרים ולהכין לבד, ואם מתארגנים כמה חבר’ה ביחד (וכל העניין באכסניות חוץ מהוזלת הלינה הוא היכרות עם אנשים) אז העלויות פוחתות. לדוגמא, בשלב כלשהו של הטיול היינו 4 חבר’ה שהיכרנו באכסניה והתחלנו לטייל ביחד. כך התאפשר לנו בעזרת קנייה נכונה לאכול מאוד בזול ארוחות של ממש. זה כן מחייב זמן בישול, אבל בגלל זה שילבנו וחלק בישלנו, חלק אכלנו בחוץ (גם פאסט פוד וגם לפעמים אוכל יותר משודרג), פה ושם הזמנו אכסניה עם ארוחת בוקר. למדנו לקנות חכם, להבין איפה לקנות בזול, ומה לקנות. לא הוצאנו הון מצטבר על “נשנושים” כי קודם כל בקנייה חכמה אפשר להוזיל עלות וגם כי אם אוכלים 3 ארוחות מזינות אפשר להוריד את הנשנושים או להחליף בפרי וזה גם יותר בריא. אז לא שתינו קפה, אבל תה פשוט קנינו קופסת תיונים ומכינים כשרוצים בכלום עלות לעומת קנייה בסטארבקס. זה לגמרי אפשרי.
אכסניות – בהנחה שהולכים לאכסניות סבירות, זה בטוח. כמובן שכאשר חולקים חדר צריך לשמור על החפצים שלך ולא להשאיר למשל ארנק או פלאפון יקר ללא השגחה, אבל אם אתה נוהג בהיגיון אין בעיה. זה יוצא זול משמעותית ממוטלים כאדם אחד, והבונוס הוא שתכיר אנשים. אם יהיה להם רכב ותוכל להצטרף אליהם לשמורות הטבע תמורת השתתפות בדלק אז גם פתרת את נושא התחבורה לפארקים.
כמו שאמרתי אני נסעתי לפני הרבה שנים והיה לי לרוב הטיול רכב פרטי (אז היה יותר קל לקנות לבד לתיירים). מהניסיון המועט בתחבורה הציבורית, היא בעייתית אם רוצים לטייל בטבע, וגם לא תמיד נעימה, או לפחות גרייהאונד היה אז לא תמיד סימפטי. כדאי להתחיל מבדיקת עלויות התחבורה במסלול הרצוי (אפשר היום למצוא הכל באינטרנט באתרי החברות הרלוונטיות) כדי להבין במה מדובר וגם את הזמנים, כי לפעמים מדובר בנסיעות מאוד ארוכות וזה משליך גם על קצב הטיול ותכנון המסלול בזמן הקצוב.
-
אני בהחלט מודה שלא טיילתי טיול תרמיאים מימיי. ואני בהחלט מודה שמבנה העלויות של טיול תרמילאים שונה מהותית מאשר הטיולים שבהם אני טיילתי.אבל להבנתי פותח השרשור לא מדבר על טיול תרמילאים, לפחות כמו שאני מפרש את זה.
הטיול המדובר הוא בקצב מהיר יסית. כדי לחיות כמו תרמילאי צריך זמן. גם צריך זמן כדי לבשל, לקנות בסופר, ולהכיר חברה, גם צריך זמן בכל מקום כדי שיהיה כלכלי יותר לעשות קניות (קל להשאיר בחדר חצי חבילת פסטה שעוד לא בישלת ובקבוק שמן פתוח. יותר קשה לקחת אותה איתך במזוודה במעבר לינה). אבל גם לוקח זמן ללמוד איך לחיות בצמצום. אני בטוח שהשבוע הראשון בטיול שלך היה יותר זול מהשבוע השני שבתורו היה יותר זול מהשבוע השלישי. (כתבת “ למדנו לקנות חכם, להבין איפה לקנות בזול, ומה לקנות.“ אז למדנו לרוב לוקח זמן). בטיול של 3 חודשים או חצי שנה, השבועיים הראשונים היקרים הם זניחים. בטיול של חודש זה חצי מהטיול.
כשמקדישים יומיים לבוסטון ועל זה מוסיפים יום אחד של מעבר זו תקורה של 30 אחוז. אבל כשמקדישים יומיים לבוסטון, ומתוך ה-14 שעות ביום כפול 2 מקדישים שעתיים כדי לעבור בסופר ולבשל זה עוד 7% תקורה. לא זניח.
-
כשהוא שואל על טיול דל תקציב ולינה באכסניות, זה סוג של טיול תרמילאים. לגבי הקצב, אם הבנתי נכון, זה יהיה ארוך יותר ומרווח יותר אם הוא יצליח לטייל זול יותר.עם לינה באכסניות וטיול יחד עם מטיילים דלי תקציב אחרים שפוגשים בדרך, אפשר להוזיל את הטיול בהרבה ולהגיע למקומות שלמטייל בודד קשה להגיע.
-
@Sailor אמר:
כשהוא שואל על טיול דל תקציב ולינה באכסניות, זה סוג של טיול תרמילאים. לגבי הקצב, אם הבנתי נכון, זה יהיה ארוך יותר ומרווח יותר אם הוא יצליח לטייל זול יותר.עם לינה באכסניות וטיול יחד עם מטיילים דלי תקציב אחרים שפוגשים בדרך, אפשר להוזיל את הטיול בהרבה ולהגיע למקומות שלמטייל בודד קשה להגיע.
הוא לא בדיוק דיבר על אכסניות וגם לא היה מודע לכך שזה טיול דל תקציב…
אני מחדדת למען השואל שלינה במוטלים לא כל כך מעשית עבורו אם הוא ללא רכב, הזולים שביניהם נמצאים בשולי העיר וההגעה אליהם מאוד לא נוחה אם זה אפשרי בכלל. אכסניות ממוקמות במקומות מרכזיים וזה פתרון מעולה, גם אם לא חשב על כך מראש. גם אני בטיול התרמילאי שלי לפני כך וכך שנים התחלתי עם רעיונות על מוטלים אבל כבר ביעד השני עברתי לאכסניה.
-
מההתחלה ידעתי שאני הולך על אכסניות, פשוט היו לי תהיות לגבי הבטיחות, ובכל מקרה זה לא שיש לי ברירה. אני גם חושב שלהכיר אנשים זה מעולה. אכן זה לא טיול תרמילאים רגיל כי עלות הלינה (שהיא חלק עיקרי מהכסף) לא מאפשרת לי טיול ארוך, גם אם אני מבשל לבד, שזה גם לא מה שאני רוצה (מבחינתי אוכל זה חלק מהחוויה).
אני מסכים לגמרי, אין באמת ימי חובה, אבל כן רציתי לקבל מושג כללי כדי שאדע על מה לוותר. הרבה מהמקומות אני למשל מאריך ביום כדי לראות דברים שלא נותנים להם הרבה זמן בדרך כלל (למשל אוניברסיטאות). מכאן לשלב המחקר ואחזור עם המסלול שהצלחתי לבנות בסוף. זה כן חידד לי למשל שייתכן מאוד ואוותר על וושינגטון (יחד עם פילדלפיה ובולטימור), כי שווה לי להשקיע את הזמן במקומות אחרים.
אני כן אשמח עדיין לדעת מה הדרך היעילה ביותר מבחינת סדר:
נחיתה בניו יורק, משם לבאפלו, משם לבוסטון ואז לחוף מערבי? בוסטון ואז בפאלו? או בכלל להתחיל מטורונטו?
בחוף המערבי – להתחיל בסן פרנסיסקו או לוס אנג’לס? איפה להכניס את ווגאס ויוסמיטי?
זה חשוב לי להבין כשאני בודק את כל הדברים.
בנוסף, אם אני מוותר על לרדת לוושינגטון, האם יש דרך יעילה (מבחינת תחבורה) לטייל בטבע בחוף המזרחי בדרך לבאפלו? נתתי בהתחלה את אגמי האצבעות אבל אני פחות מכיר טבע בחוף המזרחי. אני אהנה יותר בטבע מאשר בוושינגטון, ואם לא אצליח ללכת לשתי שמורות בחוף המערבי זה תחליף טוב.
-
יש מקומות שאפשר לטייל בטבע גם בלי רכב, אבל זה מורכב למדי.
הדרך הכי טובה, ולא בהכרח מאד יקרה זה להצטרף לטיול מאורגן מקומי. אגב, יתכן שגם אפשר למצוא כזה מבוסס קמפינג. זו יכולה להיות חוויה מעניינת. ובהנחה שמדובר על טיול מעגלי (כלומר שחוזר לנקודת המוצא) אז יתכן שאפשר לאחסן את המזוודה בשמירת חפצים ולצאת לדרך רק עם תיק קטן.
אפשר לעשות טעימה קטנה מהאצבעות גם עם תחבורה ציבורית ואולי אפילו טיול אופניים באיזור אם אתה בקטע. אבל בגדול אלו רק טעימות.
לכאורה יש למשל אוטובוס ישיר מניו יורק לאיתקה (אם כי כרגע הוא מושבת בגלל הקורונה). במחיר 50 דולר תגיע לאיתקה. יש דברים שאפשר לראות במרחק הליכה, וגם אפשר לקחת אוטובוס לווטקינס גלן. ההמשך לניאגרה גם אפשרי אם כי בינתיים לא מצאתי אוטובוס מתאים (אבל אני מניח שיש פתרון).
אבל כמו שאתה רואה הכל מסובך יחסית
אם אתה לוקח טיל מאורגן מניו יורק לניאגרה חשוב לבדוק מה באמת הוא כולל. כי פעמים רבות הוא כולל בעיקר נסיעה וירידות קצרות מהאוטובוס, ובכלל לא כולל מעבר לצד הקנדי של המפלים. באופן דומה צריך לבדוק לגבי כל טיול מאורגן.
-
קודם כל, יש טיולים מאורגנים בפארקים המיועדים לתרמילאים ספציפית. לפעמים הם זולים משמעותית. שווה לבדוק באכסניות שבאזור.
מילת המפתח בהוזלת הטיול שגם תאפשר לך לטייל יותר זמן היא לקצץ מסיבית בעומס הטיול. ההוצאות הכי גדולות הן טיסה, לינה ותחבורה. ככל שתרוץ בין מלא יעדים ככה תנפח את תקציב התחבורה, וזה סעיף לא מהנה. מאוכל בכל זאת נהנים, גם לינה במקום כיפי עם אווירה טובה היא מהנה. ישיבה 5 שעות באוטובוס שנוסע על אוטוסטרדה היא לא כיף. אם יש לך יותר מדי מקומות שתהיה בהם רק יום או יומיים ואז שעות ארוכות של נסיעה, גם הזמן שלך יבוזבז על הרבה שעות מתות והתקציב כנ”ל. תחשוב על פחות יעדים ויותר זמן בכל יעד. לי זה איפשר גם לטייל יותר בנוחות וכן למצוא זמן לפגוש אנשים, לצאת לבלות וכו’. בוושינגטון די.סי. למשל הייתי בערך 5 ימים ויותר ממה שזכורים לי האתרים כמו מוזיאון כזה או אחר זכורה לי האווירה החברתית, יציאות לפאבים ושיחות אל תוך הלילה ואנשים נהדרים שעם כמה מהם נפגשתי לטייל במקומות אחרים בארה”ב בהמשך.
בנוסף, אם לא ניסית את זה בעבר בטיול בכזה אורך, חודש וחצי של ריצה מהירה ובעיקר בערים זה ממש מתיש. לפעמים רוצים יום לנוח ולבלות פחות במעברים.
-
@אנשיםטובים אמר:
כשמקדישים יומיים לבוסטון ועל זה מוסיפים יום אחד של מעבר זו תקורה של 30 אחוז. אבל כשמקדישים יומיים לבוסטון, ומתוך ה-14 שעות ביום כפול 2 מקדישים שעתיים כדי לעבור בסופר ולבשל זה עוד 7% תקורה. לא זניח.
חלק מהרעיון בטיול תרמילאים זה גם לבלות יותר זמן בכל מקום. אז זה גם מצמצם את התקורה של ה-30 אחוז. וכמו שאמרתי לא בהכרח מבשלים את כל הארוחות (הרי לא תחזור באמצע היום לאכסניה רק כדי להכין גם את הצהריים למשל), וגם באכסניות לפעמים המטבח הוא הזמן הכי טוב להכיר אנשים, לשבת לשיחה, ונוצרות חוויות לפעמים שהן יותר מוצלחות מאיזה אתר מפורסם שראית באותו בוקר. לפעמים אפילו נוצרות חברויות לחיים. אני פגשתי במטבח באכסניה כזו חבר’ה שהשיחה נגמרה בהזמנה למדינה שלהם, ואז שבוע אירוח שם חינם, זה חתיכת תקורה של חיסכון לטיול הבא
@אנשיםטובים אמר:
אני בטוח שהשבוע הראשון בטיול שלך היה יותר זול מהשבוע השני שבתורו היה יותר זול מהשבוע השלישי. (כתבת “ למדנו לקנות חכם, להבין איפה לקנות בזול, ומה לקנות.“ אז למדנו לרוב לוקח זמן). בטיול של 3 חודשים או חצי שנה, השבועיים הראשונים היקרים הם זניחים. בטיול של חודש זה חצי מהטיול.
כן, לומדים תוך כדי תנועה. אבל זה היה מה שטוב באכסניה: השבוע הראשון היה סופר זול כי מיד בהגיענו נפלנו על שותפים לחדר שסידרו אותנו עם מידע ואכסניה שארגנה חלק מהארוחות כפעילות חברתית, אז דווקא השבוע הראשון היה זול מאוד.
@נעמי1220 אמר:
ם אם אני מבשל לבד, שזה גם לא מה שאני רוצה (מבחינתי אוכל זה חלק מהחוויה).
גם מבחינתי, לפחות חלק מהזמן. בטיולי התרמילאים האחרונים נסעתי במיוחד ליעדים שבהם החוויה היא אוכל. אז מה עושים? גם אז למשל נמצאה אכסניה שכוללת ארוחת בוקר, או שאותה הכנו לבד, ארוחה מרכזית בחוץ (וגם כשאוכלים בחוץ אם יודעים לאן ללכת אפשר גם לקבל חוויה וגם מחיר סביר), וגם פתרונות אחרים זולים אך מהירים (לא רלוונטי לארה”ב, אבל למשל ביפן אפשר להשיג מגש סושי טרי בכלום כסף משעה מסוימת בסופרמרקט או להרכיב ארוחה מפריטי אוכל מוכן מעולים במכולת כמו אוניגירי, כיסונים חמים, שיפודים וכו’). היו מקומות שדווקא האוכל באכסניה היה חוויה כי פגשנו שף מטייל שאסף כסף למצרכים והכין לכולם סעודה מהמטבח של ארצו, או שסתם תרמילאי שהתגעגע למאכלים של הבית הזמין לארוחה שוויצרית או איטלקית או ארגנטינאית.
-
@keves160 אמר:
@אנשיםטובים אמר:
כשמקדישים יומיים לבוסטון ועל זה מוסיפים יום אחד של מעבר זו תקורה של 30 אחוז. אבל כשמקדישים יומיים לבוסטון, ומתוך ה-14 שעות ביום כפול 2 מקדישים שעתיים כדי לעבור בסופר ולבשל זה עוד 7% תקורה. לא זניח.
חלק מהרעיון בטיול תרמילאים זה גם לבלות יותר זמן בכל מקום. אז זה גם מצמצם את התקורה של ה-30 אחוז. וכמו שאמרתי לא בהכרח מבשלים את כל הארוחות (הרי לא תחזור באמצע היום לאכסניה רק כדי להכין גם את הצהריים למשל), וגם באכסניות לפעמים המטבח הוא הזמן הכי טוב להכיר אנשים, לשבת לשיחה, ונוצרות חוויות לפעמים שהן יותר מוצלחות מאיזה אתר מפורסם שראית באותו בוקר. לפעמים אפילו נוצרות חברויות לחיים. אני פגשתי במטבח באכסניה כזו חבר’ה שהשיחה נגמרה בהזמנה למדינה שלהם, ואז שבוע אירוח שם חינם, זה חתיכת תקורה של חיסכון לטיול הבא
@אנשיםטובים אמר:
אני בטוח שהשבוע הראשון בטיול שלך היה יותר זול מהשבוע השני שבתורו היה יותר זול מהשבוע השלישי. (כתבת “ למדנו לקנות חכם, להבין איפה לקנות בזול, ומה לקנות.“ אז למדנו לרוב לוקח זמן). בטיול של 3 חודשים או חצי שנה, השבועיים הראשונים היקרים הם זניחים. בטיול של חודש זה חצי מהטיול.
כן, לומדים תוך כדי תנועה. אבל זה היה מה שטוב באכסניה: השבוע הראשון היה סופר זול כי מיד בהגיענו נפלנו על שותפים לחדר שסידרו אותנו עם מידע ואכסניה שארגנה חלק מהארוחות כפעילות חברתית, אז דווקא השבוע הראשון היה זול מאוד.
@נעמי1220 אמר:
ם אם אני מבשל לבד, שזה גם לא מה שאני רוצה (מבחינתי אוכל זה חלק מהחוויה).
גם מבחינתי, לפחות חלק מהזמן. בטיולי התרמילאים האחרונים נסעתי במיוחד ליעדים שבהם החוויה היא אוכל. אז מה עושים? גם אז למשל נמצאה אכסניה שכוללת ארוחת בוקר, או שאותה הכנו לבד, ארוחה מרכזית בחוץ (וגם כשאוכלים בחוץ אם יודעים לאן ללכת אפשר גם לקבל חוויה וגם מחיר סביר), וגם פתרונות אחרים זולים אך מהירים (לא רלוונטי לארה”ב, אבל למשל ביפן אפשר להשיג מגש סושי טרי בכלום כסף משעה מסוימת בסופרמרקט או להרכיב ארוחה מפריטי אוכל מוכן מעולים במכולת כמו אוניגירי, כיסונים חמים, שיפודים וכו’, ובמזרח יש גם אוכל רחוב מאוד זול ואדיר אפילו בחלק מהמדינות היותר יקרות). היו מקומות שדווקא האוכל באכסניה היה חוויה כי פגשנו שף מטייל שאסף כסף למצרכים והכין לכולם סעודה מהמטבח של ארצו, או שסתם תרמילאי שהתגעגע למאכלים של הבית הזמין לארוחה שוויצרית או איטלקית או ארגנטינאית.
-
שני הסנט שלי,
אתה צריך להחליט מה המינימום שאתה רוצה לחוות, ובהתאם מה יהיו ההוצאות.
ואני הייתי מתחיל בהוצאות הגדולות של הטיסות, אטרקציות יקרות (דיסני?), לינה (למשל בבוסטון וניו יורק מאוד יקרה), ורק אם ההוצאות הגדולות בסביבות התקציב הייתי ניגש לבדוק כמה עולה חירוס בפיתה ליד טיימס סקואר.
ואם אין לך את המינימום אז או שתחכה קצת ותחסוך מספיק, או שתקצר את הטיול, או שתבחר יעד אחר שיתאים יותר.
ואם יש את המינימום הדרוש אז יופי – כדאי להכנס לפירוט.
פשוט נראה לי שאתה כרגע עוסק בכמה עולה בקבוק מים בLA (ואני לא מזלזל, חשוב מאוד) לפני שאתה יודע אם בכלל יש סיכוי שתגיע לעיר הזו.
-
הסיבה לאי השכרת רכב היא אך ורק כלכלית?
-
שני הסנט שלי:
א. גם אני חושבת שכדאי לצמצם יעדים. הטיול שאתה מתאר הוא מאוד אינטנסיבי ומאוד מתיש. ארצות הברית היא לא יעד שכל כך קשה להגיע אליו שחייבים להספיק הכל עכשיו. טיול עירוני, כשכל 3-4 ימים צריך ללמוד מחדש איך עובדת התחבורה הציבורית ואיפה יש סופר זה מעייף. קשה גם לשמור על אותה רמת עניין לאורך זמן. ב-3 הערים הראשונות ראית מונומנטים, מוזאונים ופארקים ונהנית מאוד. בעיר הרביעית אתה כבר קצת מאבד עניין בעוד טיול גראפיטי, עוד טיול בנמל, עוד מוזאון אנתרופולוגיה. זה קשה וזה קצת מחמיץ את החוויה (בעיני). עשיתי את זה פעם אחת קצת מחוסר ברירה, ובגדול, אני לא מאוד ממליצה על החוויה. אני חושבת שעדיף לבקר ב-2 או גג 3 ערים במשך 3-4 שבועות ולא לבקר ב-5-6 ערים ב-6 שבועות.
ב. ללינה באכסניות יש הרבה יתרונות נוסף לחיסכון בעלות הלינה. מסכימה עם כל מה שהכבש כתב. רק להוסיף לזה, שלא תמיד יש בעיה מה לעשות עם חצי שקית אורז, בגלל שמאוד מקובל להשאיר באכסניות אוכל שנשאר לך. אתה משאיר לאחרים כשאתה עוזב, ומשתמש במה שאחרים השאירו כשאתה שם. סביר להניח שלא תמצא את עצמך קונה בקבוקי שמן או חבילות של מלח פשוט או אלה כבר יהיו באכסניה שאתה מגיע אליה. מעבר לזה, כאמור, אם נוסעים פחות זה בכלל פחות בעייתי, כי אין שום בעיה לקנות חבילה של קורנפלקס ולאכול ממנה כל השבוע. כנ״ל ביצים לחביתות או שיבולת שועל לדייסה.
ג. הזכרת כמה פעמים ביקור באוניברסיטאות: אני מבינה את העניין לעשות את זה, אני רק חושבת שכדאי קצת לבדוק את הנושא כדי להבין מה מעשי ומה לא. יש מקומות שיש בהם מרכזי מבקרים ואפילו מוזאונים של האוניברסיטה. יש מקומות שזה לא שונה מהותית מהקמפוסים בארץ, זה פשוט בניינים שאנשים לומדים או עובדים בהם. יש מקומות שלא ממש נותנים לזרים להכנס (בוודאי בימי קורונה אבל לא רק), במיוחד לבניינים עצמם. כלומר, לפני שהייתי עושה מאמץ להגיע ל-MIT או לקולומביה הייתי בודקת מה בדיוק זמין לי לביקור. אני לא בטוחה כמה זה מעניין להגיע לקפיטריה של הפקולטה להנדסה איפשהו או סתם לראות מבחוץ את המחלקה לכימיה אורגנית. אני לא נגד הרעיון הזה אם זה דבר שמעניין אותך, פשוט כדאי לדעת במה בדיוק מדובר לפני שמתחייבים לנסוע ליעד מסוים רק בשביל זה.
-
@דוקטור דו ליטל
לא יודע אם עברת על הכל אבל העיסוק הוא ממש לא בכמה עולה בקבוק מים או מחירים של אוכל בכללי. זה פשוט עלה כחלק מהשיח על התקציב.
אני בן 21 ככה שמעבר לזה שאני לא מתלהב לנהוג זה מאוד יקר בגלל ביטוח.
אפשר הסבר קצר האצבעות? ווטקינס גלן ואית’קה הם לא תכלס האזור של האצבעות? ואז נניח אני נוסע מניו יורק (או בוסטון) ועוצר שם לטיול וממשיך לניאגרה?
והכוונה שלך בסוף היא שיש טיולים מאורגנים לניאגרה שכוללים עצירות במקומות כמו האצבעות בדרך? נשמע באמת יקר ולא שווה אם אני מתכנן רק עצירה אחת, אבל אבדוק.
וסליחה שאני חופר על זה אבל אני עדיין לא מבין מה הסדר הכי טוב (בתוך ובין החופים).
תודה! לגבי האוניברסיטאות – לגמרי, זה דוגמה אחת לדברים היחסית פחות מקובלים שאני רוצה לראות, ולא אבזבז על זה זמן סתם לבוא לראות.
בנוגע לעניין היעדים – מתיש אני בטוח אבל כלכלית לא תהיה לי הזדמנות לעשות משהו כזה בקרוב ולכן אני מנסה לעשות את האיזון בין להספיק כמה שיותר לבין לחוות באמת את המקומות. התכנית בחוף המזרחי היא די ברורה (ניו יורק, בוסטון, ניאגרה ואולי פינגר לייקס). בחוף המערבי אני כנראה אצמצם, אם כי לא אוותר על יוסמיטי ווגאס ודיסנילנד. כנראה שאם אצמצם אבחר מבין סן דייגו, LA וסן פרנסיסקו. בכל מקרה אני מבין את מה שאת אומרת, אבל חוץ מלבזבז יחסית הרבה זמן על מעברים ולהתעייף, מה היתרון של להיות הרבה זמן באותה עיר? בסוף בכל עיר יש את הדברים המיוחדים שלה, וגם אם אספיק לראות יותר באותה עיר, אני לא בטוח שזה יותר טוב מלראות ערים אחרות. ניו יורק היא מקרה מיוחד. הסי וורלד בסן דייגו למשל הוא דוגמה למשהו שלא משתווה לאקווריום במקומות אחרים (ממה ששמעתי). אני מסכים שיש מקום לצמצום אבל לא שאיהנה יותר אם אהיה שבוע בכל עיר.
-
יש כמה יתרונות לביקור ארוך בעיר (במיוחד אם מדובר בעיר מעניינת): יש לך אפשרות לראות יותר מקומות ולעשות יותר דברים, גם כאלה שהם לא בהכרח בראש רשימת אתרי התיירות. יש לך גם אפשרות לטייל בקצב קצת יותר איטי. אתה לא חייב כל יום לשים שעון מעורר כדי להגיע לאטרקציה שהזמנת אליה כרטיס לשעה ספציפית. גם בהמשך היום אתה לא חייב להיות כל כך צמוד ללו״ז. יש לך אפשרות לצאת בערב עם חברים חדשים שהכרת באכסניה (בעצם, יש לך גם זמן להכיר אותם). בעיקר אתה לא כל הזמן בתחושה שאתה חייב להספיק דברים או לעמוד בתכנית. אם אתה בא בגישה של ״זו ההזדמנות החד פעמית שלי לבקר בבוסטון / בניו יורק / בוושינגטון / בוגאס, אני לא רוצה להפסיד אותה ולפספס מקומות חשובים״ אז אתה תהיה מאוד מאורגן לכל מקום, ותצטרך להתעסק הרבה בהזמנות מקום ובתכנונים. לאורך זמן זה מעייף ופשוט קשה לשמור על אותה רמת עניין. אתה יכול במקום זה להחליט שזו בסה״כ הפעם הראשונה שלך שם ואתה לא חייב להספיק הכל. זה רק עניין של גישה.
-
אני בן 21 ככה שמעבר לזה שאני לא מתלהב לנהוג זה ווטקינס גלן ואית’קה הם לא תכלס האזור של האצבעות? ואז נניח אני נוסע מניו יורק (או בוסטון) ועוצר שם לטיול וממשיך לניאגרה?
שוב, אתה צריך לבדוק איך תכל'ס אתה עושה את זה. התחבורה הציבורית בדרך כלל על כבישים מהירים, אז אתה צריך לפצל את הנסיעה לניאגרה, מבוסטון או ניו יורק לאגמי האצבעות ומשם לניאגרה. קיימת תחבורה ציבורית מאגמי האצבעות לניאגרה? צריך לבדוק. וגם אם תצליח להגיע לעיירות באזור אגמי האצבעות, איך תטייל באזור ללא רכב? העיירות שם זה לא העיקר...
וסליחה שאני חופר על זה אבל אני עדיין לא מבין מה הסדר הכי טוב (בתוך ובין החופים).
לא בטוחה שיש משהו שנקרא הסדר הכי טוב. למשל, אני מעדיפה תמיד לסיים טיול בעיר גדולה, יש כאלה שדווקא מעדיפים להתחיל בעיר גדולה ולהעביר בה את הג'ט לג. תבדוק כל מיני אופציות מבחינת מחירי טיסה, אולי זה יעזור לך להחליט. למשל, הלוך לסן פרנסיסקו וחזור מניו יורק, ואולי להכניס בכרטיס הבינלאומי את טיסת הפנים, תבדוק הלוך לניו יורק וחזרה מלוס אנג'לס, תשחק עם זה קצת, אולי יהיו שם תגליות.
תודה! לגבי האוניברסיטאות – לגמרי, זה דוגמה אחת לדברים היחסית פחות מקובלים שאני רוצה לראות, ולא אבזבז על זה זמן סתם לבוא
חייבת להעיר כאן שזה לא כל כך נדיר...אני חושבת שלא מעטים מבקרים באוניברסיטאות במסגרת טיולים בחו"ל. זה לא קשה, יש מרכזי מבקרים, אבל הרבה פעמים צריך להרשם מראש. תבדוק.
התכנית בחוף המזרחי היא די ברורה (ניו יורק, בוסטון, ניאגרה ואולי פינגר לייקס). בחוף המערבי אני כנראה אצמצם, אם כי לא אוותר על יוסמיטי ווגאס ודיסנילנד.
תבדוק מאיפה תגיע ליוסמיטי ואיך, אולי תראה שאתה חייב לשלב את סן פרנסיסקו בטיול. זו עיר שלדעתי בלי קשר מאוד כדאי לבקר בה.
כנראה שאם אצמצם אבחר מבין סן דייגו, LA וסן פרנסיסקו. בכל מקרה אני מבין את מה שאת אומרת, אבל חוץ מלבזבז יחסית הרבה זמן על מעברים ולהתעייף, מה היתרון של להיות הרבה זמן באותה עיר? בסוף בכל עיר יש את הדברים המיוחדים שלה, וגם אם אספיק לראות יותר באותה עיר, אני לא בטוח שזה יותר טוב מלראות ערים אחרות. ניו יורק היא מקרה מיוחד. הסי וורלד בסן דייגו למשל הוא דוגמה למשהו שלא משתווה לאקווריום במקומות אחרים (ממה ששמעתי). אני מסכים שיש מקום לצמצום אבל לא שאיהנה יותר אם אהיה שבוע בכל עיר.
כשאתה נמצא יותר זמן בעיר יש לזה ערך מוסף, אתה מכיר אותה מעבר לאתרים התיירותיים וזה פשוט כיף. עוד משהו....אני טיילתי בתחבורה ציבורית בערים אמריקאיות, הרבה פעמים היא איטית ומסורבלת, קח בחשבון שההספק היומי לא מיטבי.
-
רק לגבי ביקורים באוניברסיטאות –
לגדולות והמפורסמות יש מרכז מבקרים, סיורים מודרכים לתיירים או מפה שאפשר לקחת ולטייל בעצמך. חלק מהקמפוסים יפיפיים ממש, והאווירה מהממת.
לרוב האוניברסיטאות יש סיורים מודרכים לסטודנטים בפוטנציה, הם חינם אבל צריך להרשם אליהם מראש. הדגש הוא על החוויה הלימודית והחברתית, מבקרים גם באולם הספורט, בספריה ואפילו לפעמים סיור במעונות ב״חדר לדוגמא״.
באף אחד מהסיורים אי אפשר להכנס למעבדות או שיעורים, או להכנס למעונות שלא במסגרת הסיור המודרך.
בתקופת הקורונה כל זה כמובן לא רלוונטי.
אם יש אוניברסיטאות ספציפיות שאתה חושב עליהן – אשמח לנסות לכוון אותך. יצא לי לעשות לא מעט סיורים רשמיים ולא רשמיים (יש לי בת סטודנטית וחלק מתהליך ההכנה וההרשמה כולל ביקורים בקמפוסים).
-
@נעמי1220 אמר:
בנוגע לעניין היעדים – מתיש אני בטוח אבל כלכלית לא תהיה לי הזדמנות לעשות משהו כזה בקרוב ולכן אני מנסה לעשות את האיזון בין להספיק כמה שיותר לבין לחוות באמת את המקומות
אני חושב שאתה נופל לפח שרבים (כולל אותי) נופלים בוץ המחשבה שטיול לארה”ב הוא יקר אז צריך להספיק כמה שיותר
הסיבה העיקרית שלרוב טיול לארה”ב הוא יקר היא בגלל שמנסים להפסיק כמה שיותר
הטיסה לארה”ב אומנם יקרה (בהשוואה לטיסות לאירופה). אבל דיברנו פה בשרשור שהטיסה תעלה סדר גודל של4000-5000 ש”ח כלומר 15-20 אחוז מעלות הטיול.
אם תעשה כמה טיולים לארה”ב בעשור הקרוב, אז בטיול הבא לא תצטרך לשלם שוב על ויזה וכנראה שלקנות פחות ציוד אם בכלל
אבל רוב העלות של הטיול היא יומית. כלומר כל יום טיול יעלה עוד 100-150 דולר.
אבל רוב העלות היומיות היא בעצם עלות מחייה. למעשה ה-100 דולר הראשונים זה מחייה ורק ה-50 דולר האחרונים זה “בילויים ואטרציות”.
אז לשלב עוד ועוד יעדים בטיול מוסיף לך את העלות העצומה של המעברים – לא רק בעלות האוטובוסים, אלא בעלות המחייה לאותם ימים.
למשל כדי לבקר יום באיתקה, 3 שעות בווטקינס גלן ו-20 שעות בניאגרה תצטרף להוסיף עוד 3-4 ימים של נסיעות (תלוי איך תצא מהניאגרה). כלומר הנסיעות יעלו לך 500קרוב ל- דולר (100 דולר לנסיעה ו-4 ימי מחייה). כלומר המעברים בחלק הזה של הטיול יכולים לעלות חצי מכרטיס הטיסה. אם תשאיר את החלק הזה לטיול הבא עוד 5 שנים תוכל לשכור רכב, לעשות את הנסיעה בהרבה פחות זמן (או לחילופין לשלב עוד יעדים בדרך כך שיהיה יחד ברוטו נטו יותר טוב) בלי לשנות מהותית את העלות הכוללת שלך ב-10 שנים.
ברמה הקיצונית – לקצר את הטיול ב5 ימים ולוותר על החלק של האצבעות והניאגרה שהזכרתי, ועוד 5 שנים לטוס במיוחד רק לחלק הזה, יוסיף לעלות שלך רק 500 דולר.
להיות באותו מקום הרבה ימים מאפשר להוזיל מאד את הטיול:
גם בגלל נושא של הבישול העצמי והכרת הסופר הזול
גם בגלל שחוסכים ימי מעברים יקרים
גם בגגלל שקונים חופשי שבועי לתבורה ציבורית
אבל גם בגלל שלא הולכים רק לאטרקציות יקרות.
אני מניח שכשתהיה בניו יורק תעלה למגדל תצפית אחד (30 דולר), תלך להופעה/ספורט וכדומה אחד (100 דולר?) ולמוזיאון אחד (20-30 דולר). אם תהיה בניו יורק 3 ימים זה מה שעשה. אם תהיה בניו יורק 6 ימים, זה לא שתלך לשני מגדלי תצפית ושתי הופעות. אלא תוסיף הרבה יותר שיטוט חינמי ברחוב, ו/או אטרקציותצזולות.
אתרי החובה של כל מקום הם לרוב האתרים היקרים יותר (לא מדוייק כמובן אבל בקירוב). לעומת זאת אתרי ה”רשות” שמוסיפים אם נשאר זמן הם הזולים יותר
הזכרת ביקורים באוניברסיטאות. בתוך העיר ניו יורק יש עשרות אוניברסיטאות. שתי הבולטות הן NYC (בשני קמפוסים שונים) וקולומביה. אבל יש גם שלוחה של קורנל, ויוד אוניברסיטאות רבות. ואם ניתן קריצה לעמנו אז גם הישיבה יוניברסיטי. וזה בלי שהזכרנו למשל את פרינסטון היוקרתית במרחק של שעה נסיעה בניו ג’רסי. ברור שלא בכולם אפשר לבקר או כדאי לבקר. אבל אני בטוח שאם הנושא מעניין אותך אפשר לבלות גם שבוע רק בלחקור את האוניברסיטאות בניו יורק. ומה שיפה – זה שזה כמעט בחינם (קצת נסיעות, ואולי תשלום סימלי לסיורים מודרכים)
תוכל להשקיע חודש רק בחוף המזרחי. ניו יורק, בוסטון, סיורי אוניבריטאות (כולל אולי של ניו אנגלנד)
בסוף בכל עיר יש את הדברים המיוחדים שלה, וגם אם אספיק לראות יותר באותה עיר, אני לא בטוח שזה יותר טוב מלראות ערים אחרות
הדברים המיוחדים בעיר זה לא רק רשימה של אתרים. ירושליים באמת נמדדת רק בכותל, השוק בעיר העתיקה ומחנה יהודה? תל אביב זה רק חופים? למעשה רוב מה שיש בתל אביב או ירושלים זו לא הרשימה העיקרית. לחוות את ירושליים זה להסובב גם בשכונות החרדיות, וגם בטיילת חומות, וגם לחוות את הקור (בהשוואה למישור החוף כמובן), לראות את הפסיפס האנושי ברחוס של חילונים, דתיים, חרדים וערבים, זה להסתובב בדרך יפו ולהרגיש אירופה עם הרכב הקלה, זה היכל הספר ועוד הרבה דברים אחרים. ותל אביב זה הרבה יותר מאשר לרבוץ על החוף או לעלות לתצפית מעזריאלי.
אנשים רוצים לגור בניו יורק או בסן פרנסיסקו או בתל אביב (או בירושליים, כל אחד והאופי שלו) לא בגלל שיש שם מוזיאון מפורסם או מגדל תצפית. אלא בגל להאופי של העיר. ואת זה לא חווים בשלושה ימים
ב-3 ימים בעיר אתה יכולה לסמן וי ברשימה. בשבוע בעיר אתה יכול להתחיל להרגיש את הנשמה.
